חומר רקע
האם מערכת ההשכלה הגבוהה מאתגרת?
בישראל של 2016, לומדים/ות כ310,000 סטודנטים/ות. כמעצמת הייטק – ההון האנושי ומיומנויות משוכללות של העובדים בישראל הוא פקטור קריטי לשגשוגה, ובמציאות שבה תואר ראשון הפך לכרטיס כניסה לשוק התעסוקה בכללותו, ההשפעה של התואר עצומה ובוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה נמצאים בכל תפקידי המפתח במשק הישראלי. אולם האם הוא מגשים כיום את ייעודו ככזה?
בפרויקט שיתוף ציבור אשר נערך על ידי התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל במרץ 2016, נשאלו הסטודנטים מהו לתפיסתם הדבר החשוב ביותר אשר מערכת ההשכלה הגבוהה צריכה להיות עסוקה בקידומו ושיפורו. שתי התשובות המובילות (26% ו25% בהתאמה), שהיו צמודות זו לזו ובפער ניכר משאר התשובות, היו "עולם התעסוקה וכניסתם של בוגרים לשוק העבודה" ו"שיפור איכות ההוראה".
באופן שלכאורה סותר את דימוי "הסטודנט הישראלי הממוצע", במיוחד בעיני רבים מהמוסדות להשכלה הגבוהה בישראל, סטודנטים הלינו פחות על הקושי לסיים את הלימודים אלא ויותר על היעדר אתגר ועניין מספקים בלימודים עצמם. הסטודנט הישראלי מבוגר יותר, ומקים משפחה מוקדם יותר ממקביליו בעולם. מסקר הסטודנט האחרון עולה כי 81% מהסטודנטים הישראלים עובדים במקביל לתואר. מחד סטודנטים מכירים בחשיבות של השלמת התואר לצורך המשך חייהם המקצועיים אך מאידך אנו נוכחים שסטודנטים פחות ופחות מעורבים ומשתתפים בעשייה האקדמית בקמפוסים.
למעשה נוצר מעגל שבו הסטודנטים חווים אכזבה מהמערכת והמרצים חווים אכזבה מהסטודנטים. יתרה מזו פערי האמון הללו מצרים את העיסוק הן של המוסדות והן של הסטודנטים בלימודים באופן הפרוצדורלי שלהם ומעקבים עקב כך גם יוזמות ויצירת מרחב שהשפעתו חורגת מעבר לתחום הלימוד עצמו. למצב זה סיבות רבות כמובן, ותהליכים ארוכי שנים שהובילו אליו. עם זאת אנו בטוחים ברצון וביכולת של גורמים רבים הנמצאים בכל שדרות ורובדי המערכת לשנות את המצב.
על כן אנו שואפים לפתח נורמות של עשייה משותפת למען שיפור מערכת ההשכלה הגבוהה שבו חברים הסטודנטים, הסגלים, הרגולטור והשדה הפוליטי במאמץ המשותף למציאת אפיקים לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, עצמאותה ומצוינותה והשפעתה החברתית-תרבותית על החברה הישראלית.
להן מספר הצעות אשר מטרתן לאתגר ולחדש את סביבת ההוראה והלמידה באקדמיה, לחזק את שרשרת השותפות של סטודנטים-סגל-ארגוני סטודנטים-מוסדות ולהציע אפיקי פעולה נוספים הקושרים בין האקדמיה למרקם החברתי שמחוצה לה דרך הפן האזרחי ודרך שוק התעסוקה.
חדשנות בהוראה
ראשית חשוב לברך את המל"ג ות"ת אשר הציבו את תחום "חדשנות בהוראה" כיעד לחומש הקרוב ואף הקצו לפי הפרסומים כ300 מיליון ₪ לטובת הנושא, ואנו עדים לתחילת של תהליכים מבורכים בכיוון זה.
ואולם ברמת המאקרו של מידת קשב המערכת אנו עוד רחוקים מאוד מהמצב הרצוי. כל עוד שאין למרצה הבודד כל תמרוץ (ואף שיש שיאמרו כי קיים כיום תמרוץ שלילי), להשקיע ממרצו בפיתוח ושדרוג דרכי ההוראה שלו, מוטלת חובה על המל"ג והמוסדות לפתח יוזמות ופלטפורמות רוחביות ברמה הלאומית שיהיה ניתן לאמץ לאחר מכן ברמה המוסדית. להלן כמה דוגמאות ליוזמות מסוג זה:
הוראה ניסיונית והערכה חלופית: כל מרצה יהיה זכאי לפתח תוכניות של X נקודות זכות שבהן יהיה רשאי "להתפרע" – לקבוע כל סוג של שיטת למידה והערכה (למידה עצמית או קבוצתית, הערכות עמיתים, התנסויות וכו'), לרבות פטור ממילוי מכסת השעות הפרונטליות הנדרשות מחבר סגל ללמד בסמסטר עבור אותו קורס. בהתאם, כל סטודנט יהיה רשאי לקחת עד X נק"ז מתוך התואר שלו של קורסים בעלי אופי של "למידה חדשנית". יש להדגיש כי הסטודנט יקבל את מלוא הנק"ז על אותו קורס גם אם דרך ההוראה או ההערכה לא תוטמע בסוף התהליך.
מתן מענק ייעודי לעידוד מרחבים של "למידה אקטיבית באקדמיה" עבור קורסים שידגימו הצטיינות והישגים בשיטות אלו (לדוגמה: כיתה הפוכה, PBL, למידה אינטראקטיבית קבוצתית ועוד).
תמרוץ ועידוד שתופי פעולה בין-מוסדיים בתחום על מנת להפיץ טכניקות חדשות שפתחו.
קיום מחקר עומק של מל"ג כולל השוואה בינלאומית לשיטות למידה והערכה חלופיות, במקביל לבדיקה ומעקב אחר הפיילוטים המתקיימים ברחבי הארץ על מנת לזקק מהם את השיטות המיטביות ולהפיץ אותם לטובת שאר המוסדות.
התמחויות
מעסיקים רבים מדגישים כיום את חשיבות הניסיון התעסוקתי לצורך קליטה מיטבית במשרה לאחר השלמת התואר. אולם למרבה הצער, כיום מהוות ההתנסויות מעשיות חלק מהותי מתהליך הלמידה רק כאשר מדובר בהכשרה פרופסיונלית נדרשת (כגון משפטים, מקצועות הבריאות, מקצועות המדעים וההוראה) בעוד למרבית הסטודנטים אין הזדמנות למפגש בלתי אמצעי שיגשר בין הלימודים התיאורטיים ובין הנעשה בשטח.
על מנת להתמודד עם אתגרים אלו על מערכת ההשכלה הגבוהה ועל המעסיקים לקחת הובלה ויוזמה בפיתוח אפיקי התמחות נגישים ומעשירים בתנאים הוגנים אשר יהיו פתוחים עבור כמה שיותר סטודנטים לתואר ראשון.
לשם כך אנו מציעים ליצור פיילוט התמחויות ענפי אשר יכלול תחום לימודים ספציפי שבו יתקיימו מספר תוכניות במקביל בשיתוף המעסיקים והמוסדות הרלוונטיים.
בשלב הראשון יוצא קול קורא למעסיקים מעוניינים, לשילוב סטודנטים בשתי צורות עיקריות של התמחויות: (א) התמחות סמסטריאלית/שנתית עם קורס מלווה בתמורה לנקודות זכות אקדמית. (ב) התמחות קיץ תמורת שכר מתמחה. בהתאם לסוג ההתמחות שיבחר על ידי כל מעסיק יווצר קשר עם מוסד מתאים באזור העבודה לבניית התוכנית.
במסגרת הפיילוט יוסדרו גם סוגיות הליבה של ההתמחויות הכוללות:
מציאת פתרון להסדר הביטוחי של המתמחים לרבות תנאיהם הסוציאליים.
שמירה על שכרן של משרות הכניסה ומניעה משחיקתן
שמירה על פיקוח מקצועי ואקדמי ברמה גבוהה שימנע ניצול לרעה של המתמחים.
הגדרת קריטריונים להתמחות ראויה אשר יהפכו אותה למניבה עבור כל הצדדים המעורבים.
סטודנטים כשותפים
העלייה במידת השותפות וההשתתפות של אזרחים וסטודנטים במערכות השלטון ובמבנים ארגוניים הינה מגמה עולמית עולה בשנים האחרונות. באקדמיה, היא בולטת במיוחד נוכח העיסוק בדילמות הנוגעות לזהות הסטודנט כלקוח או שותף מעצב, ואנו פוגשים דילמות אלו בשטח בשטח כאגודות, מוסדות והתאחדות. לתפיסתנו, סטודנטים אינם משאב של מערכת ההשכלה הגבוהה אלא מהווים חלק אינהרנטי מעצם קיומה. לכן מעורבות של סטודנטים וסטודנטיות בשלל תחומי העשייה של המוסדות הינה בבסיסה של האינטרס המשותף שלנו והכרחית לשגשוגה של מערכת ההשכלה הגבוהה.
לשם כך יש לפעול להגברת שיתוף הפעולה השלושה אפיקים:
הגברת האחריותיות של הסטודנטים עצמם למצוינות אקדמית ושיפור איכות ההוראה. האחריות מוטלת על הסטודנט והנהגתו לא פחות מאשר על המוסד בכל הרבדים: בשמירה על איכות ההוראה והלמידה, בסוגיות אתיקה ועוד.
שיתוף ודיאלוג בתהליך בניית התוכן ותהליכי הלמידה: בניית תהליכי מישוב נכונים לגבי התוכן האקדמי והפדגוגיה, התייחסות לכישורים וידע נדרשים, כיום דיאלוג על גישות ההוראה והדיסציפלינריות ועוד.
הכנסת הסטודנטים כשותפים לקבלת החלטות באורגנים הקיימים במוסד. על הנציגות הסטודנטיאלית המקומית לקחת חלק בכל הוועדות הרלוונטיות בהן מתקבלות החלטות המשפיעות על ציבור הסטודנטים וחייהם במוסד, להוות עבורם קול, ועבור המוסד להוות גורם שביכולתו לטווח את המצב בשטח ועקב כך לשפר את אופן קבלת ההחלטות.
תפקידה השלישי של האקדמיה
בשנת 2012 הכריזה המועצה להשכלה גבוהה על מעורבות חברתית בתור "תפקידה השלישי של האקדמיה" בנוסף לתפקידים המסורתיים של הוראה ומחקר שאנו מכירים. למרות ההצהרות, במבחן הזמן מעורבות האקדמיה בקהילה נותרה מצומצמת והיא פועלת בשלושה אפיקים מרכזיים: התנדבות של פרטים במפעל המלגות, קורסים משלבי עשייה וחשיפת הקמפוס עבור הקהילה הלא-אקדמית. ההתאחדות מציעה לבחון אפיקים נוספים שבהם המוסדות להשכלה גבוהה יכולים להגשים את תפקידם השלישי. לדוגמא:
פתיחת מכרז יזמות קהילתית של סטודנטים בליווי מרצים/אנשי תעשייה: על מנת להעמיק את יחסי הגומלין המַפרים בין האקדמיה לבין הקהילה הסובבת אותה, וכן לאפשר צמיחה של יוזמות שטח – מוצע לפתוח מכרז ל"המצאות חברתיות" במוסדות להשכלה גבוהה. ההמצאות יהיו יוזמות סטודנטיאליות שמגובות בתוכנית עבודה ובליווי איש אקדמיה ו/או תעשייה מתאים לפרויקט. אלו יאפשרו נתינה לקהילה תוך כדי למידה של הסטודנטים, ואף יקדמו פיתוח רעיונות חדשניים ופורצי דרך בתחום.
קיום מחקר אימפקט והקמת צוות מקצועי לתכלול קשרי אקדמיה-קהילה: על אף שמושקעים כמיליארד שקלים בשנה במפעלי המלגות השונים, לא נערך כל מחקר אימפקט מקיף של עשייה זו על מוטבי הפעילויות, על הסטודנטים ועל הקהילה. אנו ממליצים לבצע מחקר מסוג זה בהקדם ולהקים צוות מקצועי אשר יבחן את תוצאותיו וימליץ בהתאם על דרכים לטיוב ההשקעה בעשייה הקהילתית של המוסדות להשכלה הגבוהה ושל הלומדים בהם.