חומר רקע

הישגים ספורטיביים בגיל צעיר פוטנציאל או אשליה? ד"ר איציק בן מלך [email protected] 2013 "הטבע קובע שהילדים צריכים להיות ילדים לפני שהם הופכים למבוגרים. אם ננסה לשנות את הסדר הטבעי, הם יגיעו לבגרות בטרם עת, אך לא עם מהות או כוח" (ז'אן ז'ק רוסו) כל ספורטאי צעיר העוסק באימון שיטתי חולם להגיע להישגים ברמה בין-לאומית גבוהה. שאפתנות בלתי רגילה גלומה בחלום הזה. היא מתחילה בשאיפה לזכות בהשתתפות באליפויות לאומיות, יבשתיות ועולמיות ומסתיימת בכמיהה להישג בין-לאומי משמעותי. שאפתנות זו והמוטיבציה הנובעת ממנה הופכות את החלום לבעל משמעות עצומה בתהליך החינוכי, המנטאלי והפיזי. הבעיה היא שספורטאים צעירים רבים, שכנערים הצליחו לגבור על יריבים חזקים בתחרויות גדולות (אליפות עולם/אירופה/לאומית - לנוער), עוברים חוויה קשה בהיווכחם שהישגיהם נעצרים בהגיעם לבגרות, בעוד יריביהם מגיל הנוער ממשיכים לצעוד בדרך ההצלחה באליפויות בין-לאומיות לבוגרים. עצירה בהישגים בגיל הצעיר * בעולם הסיכוי לחיזוי הפוטנציאל ההישגי בגילים שלפני 17-16 הוא קטן מאוד (פרט למקצועות שבהם גיל התחרות הוא צעיר מאוד כמו התעמלות נשים והחלקה אמנותית על קרח). למעשה, רק 4%-3 מכלל הצעירים מגיעים לגיל הבוגר כספורטאים מתחרים. מומחה הספורט הבריטי, פרופ' פרנק דיק, מצא כי מבין 360 הנערים שזכו במדליות באליפות העולם לנוער באתלטיקה בשנים 2012-2000, רק 14 זכו במדליות גם במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 (3.9%). בקרב הנשים היו 354 מדליסטיות באליפויות העולם לנוער בתקופה המקבילה, ו-18 זכו במדליות בלונדון 2012 (5.1%). התמונה קצת טובה יותר כאשר המדד להצלחה הוא רחב יותר – זכייה במדליה באליפות העולם או במשחקים האולימפיים בשנים 2001 עד 2012. בקטגוריה זו, מבין זוכי המדליות באליפות העולם לנוער בשנת 2000 ישנם 10 גברים (16.7%) ו-15 נשים (28.8%). אם נרחיב את היריעה עוד קצת, ונכלול את כל האתלטים שהשתתפו באליפות העולם לנוער בשנת 2000, נמצא ש-32 (נשים וגברים כאחד) הגיעו לצמרת האתלטיקה בעולם. מבין אלה שזכו במדליות באותה אליפות אפשר להזכיר אתלטים מפורסמים כמו קנניסה בקלה (שיאן העולם בריצות 5000 ו-10,000 מ'), ילנה איסינבייבה (שיאנית העולם בקפיצה במוט), בלנקה ולאשיץ (פעמיים אלופת העולם בקפיצה לגובה), מסרט דפאר (פעמיים אלופה אולימפית בריצת 5000 מטר), אנדראס תורקילדסן (פעמיים אלוף אולימפי בהטלת כידון) וקרולינה קלופט (אלופה אולימפית בקרב-7). עם אלה שהשתתפו באליפות ולא זכו במדליות, אך זכו אחר-כך להצלחה כבוגרים, נמנים: מו פארח (אלוף אולימפי בריצות 5000 ו-10,000 מ'), שיאנג לו (אלוף אולימפי בריצת 110 מטר משוכות) ואנה צ'יצ'רובה (אלופה אולימפית בקפיצה לגובה). * בישראל גם מספורטאים ישראלים רבים לא נחסכה החוויה המתסכלת של קביעת הישגים מרשימים בגילים הצעירים (ילדים ונערים) ובהמשך - נסיגה או קיפאון בגיל הבוגר. מדוע זה קורה? לעתים קרובות הדבר נובע מפציעות רבות, מאורח חיים בלתי ספורטיבי ו/או מתהליך אימונים ותחרויות שגוי בגילים הבוגרים. אבל עצירה או נסיגה בהישגים במעבר מהגיל הצעיר לבוגר נובעות גם מהסיבות הבאות (אחת או יותר): • איתור וחיזוי לקויים • תהליך הכשרה לקוי בגיל הצעיר: ◦ תכנית תחרויות/משחקים צפופה ודורסנית - הכשרה ספציפית ומוקדמת מדי. -פרסום וחשיפה מוגזמים ומוקדמים ביסודה של תמונה זו מונחות אפשרויות, המציגות את ההישג בגיל הצעיר כאשליה וכמכשלה להמשך הדרך בספורט! ההתפתחות הביולוגית של הצעיר והקשר לספורט התפתחותו הביולוגית של הנער הצעיר נמשכת עד גיל 18 ולעתים יותר. בגילי 15-13 (בנים) ו-13-10 (בנות) קיימת התפתחות מואצת של הנתונים האנתרופומטריים כמו גובה (העלייה הגדולה ביותר - בגיל 13.5 בממוצע), משקל, מסת שרירים ואף יכולות גופניות ומנטאליות. זוהי תקופה בעלת משמעות מכרעת בכל הקשור לתהליך האימונים, להעמסה ובעיקר ללימוד (קואורדינציה). עד תחילת השלב הזה (כאמור, גיל 13 אצל בנים ו-10 אצל בנות) קיימת התפתחות מתונה בכל הרכיבים. האיור הבא מציג את עקומת ההתפתחות הביולוגית אצל בנים לעומת בנות: דוגמא להתפתחות אידיאלית (בכדורגל) גיל ממוצע בנבחרות בכירות = גיל 27-25 מעבר לרמה הישגית בינלאומית כ 6-4 שנים לפני כן = גיל 21-19 תחילת התמחות כ 12-10 שנים לפני כן = גיל 15-14 תחילת הכשרה מסודרת בכדורגל כ 16-14 שנים לפני כן = גיל 11-1 גיל ההתבגרות: שינויים פיזיולוגיים אצל בנים ובנות גיל ההתבגרות: שינויים פיזיולוגיים אצל בנים ובנות אצל הבנים: אצל הבנות: מתחילים בגיל 13-12 מתחילים בגיל 10-9 מסתיימים בגיל 16-15 מסתיימים בגיל 13-12 בעקבות פעולה מוגברת של בלוטת יתרת המוח ייצור מוגבר של הורמונים פרץ מוגבר של גדילת הגוף והתפתחות מינית לא סימולטנית בכל איברי הגוף במשך 3-2 שנים - עד 25% מהגובה ועד 40% מהמשקל - גידול במסת שרירים - גידול ברקמות שומן (% שומן) - התרחבות הכתפיים - אגן רחב יותר - שיער בפנים שיער ערווה; בבית השחי - שיער ברגליים - התפתחות השדיים - מחזור חודשי פצעי בגרות - העמקת קול - גידול בקיבולת לב-ריאה הבדלים אנתרופומטריים ופיזיולוגיים (בממוצע) בין בנים ובנות בישראל בנים בנות מסת שריר בזמן הלידה (ב-%) 25% 20% הגיל שבו קצב הצמיחה הוא הגדול ביותר 13.4 (16-13) 11.4 (13-10) מסת שומן בגיל ההתבגרות (ב-%) 15% 25% שיא גיל העלייה במסת שריר 25-18 20-16 שיא גיל העלייה במשקל 14.5 12.5 גיל הגובה הסופי 18 16 מסת שריר אצל מבוגר (מסך המשקל) 50% 20% מסת שומן אצל ספורטאי בוגר 12%-8 22%-15 צריכת חמצן מרבית בגיל בוגר (מיליליטר/ק"ג) 44* 40* * בוגרים/ת יותר: ירידה של 1% בכל שנה הליקויים בטיפול בספורטאי הצעיר כפי שצוין, ספורטאים ישראלים רבים זכו בהישגים מרשימים בטווח הגילים 16-13, אך היו אלו אפיזודות חולפות, שכן בהמשך הואטה התפתחות ההישגים שלהם עד גיל 19-18 ונבלמה בהגיעם לגילי הבוגרים. הבעיות העיקריות באיתור ובטיפוח הספורטאי הצעיר מתמקדות בגורמים הבאים: א. תכנית התחרויות ב. הספציפיקציה בגיל צעיר ג. שיטות ודרכי אימון והדרכה ד. היקף הפעילות. להלן הפירוט: א. תכנית התחרויות תכנית התחרויות/משחקים שנקבעת לספורטאים הצעירים (בטווח הגילים 13-9) ע"י ההתאחדויות גורמת לאיתור ולהכשרה שגויים. ריבוי תחרויות לאומיות (לעתים גם בין-לאומיות) וצפיפותן מטיל על הספורטאי עומס פיזי ומנטאלי מזיק, המונע הכשרה נכונה בגילים הצעירים. • הליגה או תכנית התחרויות הצפופה והתחרויות המחייבות, בטווח גילים זה, גורמות למאמנים להכתיב סגנון וטקטיקה שאינם מתאימים לצעירים. • המשחקים או תכנית התחרויות מתנהלים\ות תחת לחץ, ובחירת השחקנים נעשית על-פי שיקולים של 'העיקר שננצח השבוע'... • השתתפות במקצועות בוגרים או לדוגמא מגרשי כדורגל ענקיים (עד 110X  75 מטר), שעליהם משחקים נערים בגיל 12, אינם מאפשרים תנועה ופעילות קואורדינטיבית וגורמים להסתגלות למשחק איטי, ללא צורך בתגובה, במחשבה ובפעילות מהירה. בבדיקה שערכתי נמצא שילדים המשחקים במגרש קטן מבצעים שינויי כיוון ומאוצים בכמות הגדולה פי 5 בהשוואה לילדים המבוגרים מהם בשנתיים, אך משחקים במגרש גדול. בגילים עד 13-12 יכול הילד לשחק עד 13-12 דקות בקצב מהיר, ולאחר מכן חלה ירידה חדה בביצועיו. הפסקה של כמה דקות תאפשר לילד לחזור למיטבו. עשה כל מאמץ כדי לזכות בניצחון. אולם בניצחון שלא ביושר תהיה הצלחתך למועקה. ב. ספציפיקציה בגיל צעיר הספציפיקציה מתחילה אצלנו בשלב מוקדם מדי. בעולם המצב שונה לגמרי. שחקנים רבים עסקו בגיל הצעיר בענפי ספורט אחרים מאלו שהתמחו בהם בהיותם בוגרים. כך למשל, שוער הכדורגל אלכסנדר אובארוב שיחק כדוריד והחליק על הקרח עד גיל 14; שחקן הכדורגל הגרמני בסטיאן שוויינשטייגר עסק בצעירותו בסקי שלג, והאצן הגדול יוסיין בולט שיחק קריקט וכדורגל עד גיל 12. גם בישראל ישנם אתלטים שהגיעו להצלחה כבוגרים ועסקו בעברם בענפי ספורט או בפעילויות גופניות שונות עד גיל 17-16: קופץ המשולשת רוגל נחום עסק בכדורגל, הקופץ לגובה איתי מרגלית עסק בכדורסל, והקופצת לגובה דניאל פרנקל עסקה במחול ובכדורעף. משחקי ידידות, תחרויות לא מחייבות וטורנירים עשויים להוות פתרון מצוין לספורטאים בגילים אלו, כמו גם פעילות מגוונת כמו קרב-5 באתלטיקה או קרב-רב בכמה ענפים כאתגר לספורטאים בענפים שונים. גיוון המקצועות הוא שמאפשר התפתחות נכונה. ג. שיטות ודרכי אימון והדרכה • מאמני ילדים השואפים, במודע או שלא במודע, לאמן בוגרים, מנסים לשכפל את שאיפותיהם בעבודתם עם הילדים. זה מתבטא, בין היתר, בהטלת עומס רב מדי של תרגילים על הילדים (שעשוי להביא לתופעות של אימון יתר), כמו גם תרגילים ספציפיים מדי ולעתים קרובות גם משעממים. • הם שמים דגש רב על טקטיקה, שבדרך כלל לא רק שאינה נחוצה בגילים אלה אלא אף מזיקה. • הם מדכאים את היצירתיות של הילד ואת חופש הפעולה שלו. • הם שמים דגש על פרסים ופרסום, מה שעלול להיות לרועץ לעתידו הספורטיבי של הילד. מאמנים ומנהלים מקצועיים מונעים בדרכים אלו הכשרה מקצועית נכונה, גורמים לטעויות בזיהוי המוכשרים הפוטנציאליים ומעבר לכך - גוזלים את החדווה, ההנאה והמוטיבציה מפעילות שאמורה להיות תחרותית אך לא מקצוענית. העדפה באימון ילדים צריכה להינתן ללימוד, לחופש, ליצירתיות, אחריות, ביטחון עצמי, מיומנות, אינטליגנציה ושמחת חיים ו-שיתוף כל הילדים. אין חשיבות לתוצאות המיידיות! לעומת זאת, הכתבה, לחץ, דרישה להישגים מיידיים ו'העיקר הניצחון' גורמים לעתים להצלחות בטווח הקצר אך כישלונות בטווח הארוך. המטרה בגיל הצעיר צריכה להיות - מתן אפשרויות למיצוי היכולת בגיל הבוגר! ד. היקף הפעילות ילדים מסוגלים לבצע פעילות גופנית במשך שעות רבות במהלך השבוע. בשכונות ובאזורי מצוקה נמשכת התרבות של פעילות גופנית מגוונת לאורך כל שעות היום, אבל לא כך באזורים אמידים. ילד בטווח גילאים של 15-8: א. מסוגל לבצע פעילות מגוונת בהיקף של 25-15 שעות בשבוע. ב. התאוששותו מהירה. ג. לעומת הבוגר, הוא אינו מגיע לעצימות גבוהה בעומסים, אך יכול בהחלט להתאמן ואפילו להתחרות גם שעות אחדות אחרי מאמץ גדול. מאחר שבעידן המודרני הולכות וגדלות 'שעות אינטרנט וטלוויזיה', נוצר מצב שרוב הספורטאים (כ-70%) באים מרקע סוציואקונומי נמוך. אצלם את המוטיבציה גבוהה והפעילות "השכונתית" בהיקף הגדול והמגוון ויוצרים בסיס איתן להצלחה בעתיד. חוסן מנטלי של שחקן וקבוצה נמדד ביכולת להתמודד עם כישלונות ולהתאושש מהם שגיאות שכיחות של המאמן בהכשרת צעירים • המאמן מנסה לשכפל שאיפות בבוגרים • אימון יתר • תרגילים ייחודיים מידי • ריבוי טקטיקה • דיכוי יצירתיות • טעויות בזיהוי המוכשרים הפוטנציאלים • תרגילים משעממים מה ניתן לעשות? תהליך ההכשרה של ספורטאים צעירים הוא בן שני חלקים: החלק הראשון מתבצע עד גיל 12 והחלק השני בטווח הגילים 16-12 שנים. שלב ראשון (עד גיל 12): בשלב זה יש להרבות בפעילות קואורדינטיבית רבגונית ופעילות בענפי ספורט מגוונים. כך למשל, שחקן כדורגל בגילים אלו צריך לעסוק במקצוע קרב (ג'ודו, קראטה ואמנויות לחימה אחרות), בהתעמלות, באתלטיקה ובמשחקי כדור אחרים. לעתים קרובות המאמנים חוששים ש"הילדים יתעייפו" ולכן מונעים מהם עיסוק בענף אחר. זוהי שגיאה שפוגעת בהתפתחות ובעיקר באפשרות למצות את היכולת בגיל הבוגר! סיבה אחרת היא חששם של המאמנים שהילדים המוכשרים יעדיפו לעבור לענפים האחרים, והם יישארו עם הפחות מוכשרים (לדעתם)... גם המקרים שבהם מונעים מספורטאים צעירים פעילות בבקרים (ראה בהמשך) פוגעים בהכשרתם ובהתפתחותם. שלב שני (גילים 12 עד 16): בקבוצת גיל זו יש להכשיר את הספורטאי למאמצים שיהיה עליו להתמודד עמם בגיל הבוגר. כך למשל, עליו ללמוד את טכניקת הרמת המשקולות ולפעול עם משקולות והתנגדויות קלות ובהדרגה להגיע לשלב הבא עם יכולות שיאפשרו התמודדות והתפתחות (גילאי 19-17), ל עמידה באימונים עצימים. (יש להרחיב)   מסגרות אימונים אפשריות תכנית הלימודים בבתי-הספר בישראל מאפשרת את קיומם של מסגרות אימונים שונות: • פנימיות יום: פנימיות היום מאפשרות פעילות יום-יומית משעות הצהריים ועד הערב וכוללות אימון ייחודי, פעילות גופנית כללית ועיסוק בענף ספורט אחר, לצד אפשרויות של לימודים, חינוך ופעולות חברה ותרבות. • אימוני בוקר: ניתן לקיים אימוני בוקר לפני תחילת הלימודים או במסגרתם. כך יתאפשרו (בעיקר בשלב השני) הגדלת היקף העומסים, העשרה והשלמה לתהליך האימונים המתבקש. • ימים מרוכזים. בחופשות ניתן לקיים ימים מרוכזים, שיאפשרו לימוד, אימון ותרגול טקטי ואף פעילות חברתית ותרבותית (הרצאות בנושאים כמו אורח חיים נכון לספורטאי הצעיר, חוקה, אזרחות טובה ועוד). פעולות אלו, לצד תחרויות, משחקים וטורנירים לא מחייבים, יאפשרו לזהות ולאתר את המוכשרים ביותר ולהכינם לקראת מיצוי היכולת ההישגית מאוחר יותר, בגיל הבוגר. לסיכום, על ההתאחדויות, האיגודים והמאמנים להימנע מפגיעה בספורטאים הצעירים על-ידי הדרישות השגויות כפי שמצאו את ביטוין במאמר זה. עם רצון טוב ושיתוף פעולה בין כל הגורמים ניתן למצות את הפוטנציאל ההישגי הקיים בגיל הצעיר ולהכשיר את הילדים בצורה נכונה להתמודדות בספורט הישראלי ובזירה הבין-לאומית בגיל הבוגר.    ד"ר איציק בן מלך [email protected] מנהל היחידה לספורט תחרותי ב"אילת"(הקים וניהל את היחידה לספורט הישגי בישראל) ,מנהל המרכז לרפואה ומתודיקה בספורט במכללת וינגייט המנהל המדעי של נבחרת ישראל בכדורגל