חומר רקע
כ"א בטבת התשע"ז
19 בינואר 2016
לכבוד חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך רקע לקראת דיון הוועדה ביום 23.1.17 בהצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת בן משפחה לעניין התיישנות עבירות מין במשפחה), התשע"ו–2016
הצעת חוק פ/2578/20 של חה"כ מיכל רוזין
הצעת החוק שבנדון מבקשת לתקן את חוק העונשין, התשל"ז–1977, ולקבוע כי תוארך תקופת ההתיישנות של עבירת מין שבוצעה בקטין על ידי צאצאו של דוד/ה או גיס/ה, בדומה להוראות החוק הקיימות בדבר התיישנות ארוכה במיוחד בעבירות מין שבוצעו בקטין על ידי בן משפחתו. בהתאם לכך, מוצע כי תקופת ההתיישנות תוארך עד שלנפגע העבירה ימלאו 38 שנים, כפי שיפורט להלן.
רקע
סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשל"ב-1982, קובע כי ככלל בעבירת פשע אין להעמיד אדם לדין אם עברו 10 שנים מיום ביצועה.
ואולם, מתוך הכרה בקושי הרב הטמון בחשיפת פגיעה מינית במיוחד כאשר מדובר בנפגע עבירה שהינו קטין, קבע המחוקק הוראות מיוחדות לעניין התיישנות עבירות מין שבוצעו בקטין.
חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – החוק), קובע בסעיף 354 הוראות מיוחדת לעניין התיישנות עבירות מין כאמור. בשנת 1996 נקבע בסעיף זה כי תוארך תקופת ההתיישנות רק בעבירות מין שבוצעו על ידי בן משפחה או אחראי על הקטין, וזאת עד שלנפגע העבירה ימלאו 28 שנים. בשנת 2005 תוקן הסעיף בפעם האחרונה ונקבעה בו הארכת תקופת ההתיישנות לעניין עבירות מין בכלל, ובתקופה נוספת לעניין עבירות מין במשפחה, כדלקמן:
בעבירות מין שבוצעו שלא על ידי בן משפחה או אחראי על הקטין - יחל מניין תקופת ההתיישנות מיום שמלאו לקטין 18 שנים, דהיינו עד הגיעו של נפגע העבירה לגיל 28.
לעניין עבירות מין שבוצעו בקטין על ידי בן משפחה או אחראי על הקטין - תדחה ההתיישנות בפרק זמן ארוך יותר, כך שמרוץ תקופת ההתיישנות יחל רק כשימלאו לנפגע 28 שנים, כך שהעבירות יתיישנו רק עם הגיעו של נפגע העבירה לגיל 38.
ככלל הרציונאלים העומדים בבסיס קביעת תקופת התיישנות נוגעים גם לקשיים ראייתיים (לאחר תקופה ממושכת עלולה להיפגע יכולתו של הנאשם להתגונן), וכן לתפיסה כי האינטרס הציבורי בהעמדה לדין פוחת לאחר חלוף שנים רבות מביצוע עבירה. ואולם, כאשר מדובר בעבירות מין שבוצעו בקטין, המחוקק והפסיקה הכירו בכך שהאיזון הוא אחר.
כאשר מדובר בקטינים, מתווספים לקשיים הנוגעים לחשיפת פגיעה מינית בכלל, קשיים הנובעים מהיותו של הנפגע קטין - פערי כוחות, קושי בהבנת עצם הפגיעה וכיצו"ב. בנוסף לכך, כאשר מדובר בפגיעה מינית על ידי הורה או בן משפחה, פעמים רבות נדרשת לנפגע העבירה תקופה ממושכת עוד יותר כדי לחשוף את הפגיעה בשל הצורך להתנתק תחילה מהתלות בהורה ובמשפחה וכדי לעבד את הפגיעה וגם לגייס כוחות כדי לחשוף ולהתלונן עליה.
כך גם הפסיקה הכירה בקשיים אלו ובהצדקה להארכת תקופת ההתיישנות במיוחד כאשר יש בפגיעה המינית ניצול של גילו הצעיר של הקטין-
"בסוגיה בה אנו עוסקים, ביטאה הארכתה של תקופת ההתישנות את ההכרה בייחודן של עבירות המין בקטינים, ואת חוסר נכונותו של הדין להשלים עם כך שגילם הצעיר – והוא ששימש תמריץ עיקרי לפגיעה בהם – יעמוד למכשול בדרכן של רשויות האכיפה למיצוי הדין עם האחראים לפגיעה זו. בפרט אמורים הדברים בהכרה כי מתלוננים, שלא היו אלא ילדים רכים בעת שנפלו קורבן לעבירות המין, יידרשו לשנים ארוכות כדי לעמוד על דעתם, להבין לאשורו את שארע להם ולאזור אומץ לחשוף את סיפורם".
יחד עם זאת, נוכח הקשיים הגלומים בהארכת תקופת ההתיישנות נקבע בסעיף 354 כי לא יוגש כתב אישום לאחר שחלפו 10 שנים מיום ביצוע העבירה, אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה. עוד נקבע כי לאחר שמלאו לנפגע העבירה 18 שנים ואם כבר חלפו 10 שנים מיום ביצוע העבירה, תידרש ראייה לחיזוק, דהיינו, כי לא יורשע אדם על סמך עדות יחידה אלא אם יש ראייה לחיזוקה. לעניין עבירות מין במשפחה, נדרשת ראייה לחיזוק כאמור אם מלאו לנפגע 28 שנים ומעלה בעת הגשת התלונה במשטרה.
הצעת החוק
הצעת החוק מבקשת להוסיף להסדר ההתיישנות המיוחד הקיים לעניין עבירות מין שבוצעו על ידי בן משפחה, גם פגיעה מינית על ידי צאצאו של דוד או של גיס, אשר כיום לא נכללים בהגדרת בן משפחה (כהגדרתם בסעיף 351 הרלוונטי לעניין זה). מוצע לקבוע כי בעבירת מין שבוצעה בקטין על ידי צאצאו של דוד/ה או גיס/ה שמלאו להם 15 שנים תוארך תקופת ההתיישנות גם היא עד שימלאו לנפגע העבירה 38 שנים.
עבירות המין שהצעת החוק מתייחסת אליהן הן העבירות המנויות בסעיף 354(א)(2), אותן עבירות שקבועות לעניין אחראי על הקטין שאינו בן משפחה, ואלו הן:
אינוס (סעיף 345), בעילה אסורה בהסכמה (סעיף 346), מעשה סדום (סעיף 347) ומעשה מגונה (סעיף 348).
יובהר כי לפי החוק הקיים, בחלק מעבירות המין שבוצעו על ידי בן דוד יש כיום הארכה עד גיל 28 בלבד- באינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה (במצבים מסוימים). ואולם, בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום בהסכמה, וגם במעשה מגונה תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, אין הארכה כלל של תקופת ההתיישנות, כלומר, בעבירות אלו אם הן בוצעו על ידי בן דוד אין הארכה כיום של תקופת ההתיישנות כלל, גם לא עד הגיעו של הנפגע לגיל 28.
מוצע כאמור לקבוע כי הארכת תקופת ההתיישנות המיוחדת תחול בפגיעה על ידי צאצאו של דוד או גיס כאשר מלאו לו 15 שנים ומעלה, זאת בדומה להגדרה הקיימת בסעיף 351 לעניין בן משפחה, אשר גם היא מתייחסת למי שמלאו לו 15 שנים ומעלה.
לפי דברי ההסבר להצעת החוק, אין הבדל מהותי בין מנגנון ההבשלה הנדרש להגשת תלונה במקרים של פגיעה מינית על ידי בן דוד לעומת פגיעה מינית על ידי בן משפחה אחר. עוד עולה מדברי ההסבר כי נתונים של מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית מצביעים על כך שמקרים רבים של פגיעות מיניות על ידי בני דודים אינם מדווחים לרשויות אכיפת החוק, בין היתר, בשל כך שהנפגע לא הבשיל בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.
סוגיות לדיון
מוצע לדון בצורך להאריך את תקופת ההתיישנות גם כאשר מדובר בצאצא של גיס- האם כפי שעולה לעניין בן דוד, ביחס לצאצא של גיס/ה מתעוררים הקשיים הייחודיים לחשיפת פגיעה מינית בתוך המשפחה.
מוצע לדון בהוראות המעבר שיחולו בעניין זה. מוצע להבהיר כי התיקון לא יחול על מי שתקופת ההתיישנות כבר הסתיימה בעניינו, אך כן יחול על עבירה שכבר בוצעה וטרם חלפה תקופת ההתיישנות בענייה. זאת, בדומה לסעיף 354 (ה) אשר קבע הוראות מעבר בתיקון קודם בסעיף 354 [באותו תיקון נקבע כי "הוראות אלה יחולו גם על עבירה שביום כניסתו לתוקף של התיקון טרם התיישנה לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפי הדין שחל עליה ערב המועד האמור"].
מוצע לדון בהוראה שיש להחיל לעניין הארכת תקופת ההתיישנות בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום בהסכמה ומעשה מגונה לפי סעיף 348(ד) לעניין בני דודים כאשר לנפגע מלאו 16 שנים בעת ביצוע העבירה. סעיף 351 לחוק, מוציא מתוך הגדרת בן משפחה לעניין עבירות אלה דודים, גיסים וכו' כאשר לנפגע מלאו 16 שנים והן נעשו בהסכמה. יחד עם זאת, הארכת תקופת ההתיישנות כן חלה בעבירות אלה כאשר הפוגע הינו בגיר. מוצע לשקול אלו הוראות יש להחיל בהקשר זה לעניין צאצא של דוד/ה או גיס/ה.
בעקבות פניות שהגיעו לוועדה, מוצע לדון בשאלת הוספת צאצא של בן דוד גם להגדרת בני המשפחה בחובת הדיווח- סעיף 368ד לחוק העונשין קובע את המצבים בהם מתגבשת חובת דיווח לרשויות על כל אדם שהיה לו יסוד סביר לחשוב שנעברה בקטין עבירת מין או התעללות על ידי האחראי עליו. בעת חקיקת הסעיף נקבעה חובת דיווח רק לעניין פגיעה על ידי אחראי על הקטין, הכולל כמובן הורים, אך גם בני משפחה נוספים כגון סבים, דודים, גיסים ועוד, אך בגירים בלבד. ואולם, בשנת 2007 נוספה חובה לדווח גם אם היה יסוד סביר לחשוב שנעברה בקטין עבירת מין על ידי בן משפחה שהוא קטין.
כאמור לעיל, דודים וגיסים נחשבים כבני משפחה ואחראים על הקטין לצורך הסעיף האמור. ואולם, בני דודים לא נכללים בו.
אגב התיקון המוצע המוסיף את צאצאו של דוד/ה לעבירות המין בתוך המשפחה לעניין ההתיישנות, מתעוררת השאלה אם נכון לעשות כן גם לעניין חובת הדיווח.
בעניין זה, חשוב להידרש מחד לרגישות ההסדר הקובע חובת דיווח- כדי להטיל חובת עשה על אדם בחוק העונשין נדרשת הצדקה משמעותית. כמו כן, יש לשים לב לקשיים בהטלת חובת דיווח על אדם שנדרש להגיש תלונה על קרוב משפחתו. ומאידך, מתקיימים בנושא זה הקשיים הנוגעים לחשיפת פגיעות מיניות בתוך המשפחה, הצורך בהבטחת הפסקת הפגיעה, ובעיקר כי לא נראה שיש הבדל בין ההצדקה שהביאה להכללת דוד, אשר לגביו יש חובת דיווח אם פגע מינית, לבין בן דוד לגביו היא לא חלה.
מוצע לקבל נתונים בדבר שכיחות פגיעות מיניות על ידי בני דודים וכן, נתונים בדבר ההשלכות שהיו להוספת חובת דיווח לעניין פגיעה מינית על ידי בני משפחה קטינים.
354. סייג להתיישנות עבירות מין בקטין
(א) בעבירות המנויות בסעיף קטן זה, שנעברו בקטין, יחל מנין תקופת ההתיישנות ביום שמלאו לו עשרים ושמונה שנים; ואולם אם חלפו עשר שנים מיום ביצוע העבירה – לא יוגש כתב אישום אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה –
(1) עבירה לפי סעיף 351;
(2) עבירה שעבר האחראי על הקטין כהגדרת "אחראי על קטין או חסר ישע" בסעיף 368א והוא אינו בן משפחה כהגדרת "בן משפחה" בסעיף 351(ה) והיא אחת מן העבירות הבאות:
(א) אינוס - לפי סעיף 345;
(ב) בעילה אסורה בהסכמה - לפי סעיף 346(א);
(ג) מעשה סדום - לפי סעיף 347(א) או (ב);
ד) מעשה מגונה - לפי סעיף 348(א), (ב), (ג1) או (ד).
(א1) הוגש כתב אישום, לפי סעיף קטן (א), בעקבות תלונה שהוגשה למשטרה לאחר שמלאו לנפגע העבירה עשרים ושמונה שנים, לא יורשע אדם על סמך עדות יחידה של נפגע העבירה, אלא אם כן יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה; כלל כתב האישום גם עבירה שלא כאמור בסעיף קטן (א), תחול הוראת סעיף קטן זה רק לענין עבירה כאמור בסעיף קטן (א).
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על מעשה שנעשה לפני יום י"ט באב תש"ן (10 באוגוסט 1990) ובלבד שנתקיימו כל אלה:
(1) המעשה היה עבירה לפי סימן זה כנוסחו בעת עשייתו;
(2) אילו נעשה המעשה לאחר היום האמור היה מהווה עבירה לפי סעיף 351;
(3) העבירה טרם התיישנה לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.
ג) (1) בעבירות המנויות בסעיף קטן זה, שנעברו בקטין, בידי מי שמלאו לו חמש עשרה שנים, והוא אינו האחראי על הקטין כאמור בהגדרה "אחראי על קטין או חסר ישע" שבסעיף קטן (א)(2), או בן משפחה בהגדרתו באותו סעיף קטן, יחל מנין תקופת ההתיישנות ביום שמלאו לקטין שמונה עשרה שנים; ואולם אם חלפו עשר שנים מיום ביצוע העבירה – לא יוגש כתב אישום אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה.
(2) ואלה העבירות:
(א) אינוס – לפי סעיף 345;
(ב) מעשה סדום – לפי סעיף 347(ב);
(ג) מעשה מגונה – לפי סעיף 348(א), (ב) או (ג1).
ד) הוגש כתב אישום, לפי סעיף קטן (ג), בעקבות תלונה שהוגשה למשטרה לאחר שחלפו עשר שנים ממועד ביצוע העבירה או לאחר שמלאו לקטין 18 שנים, לפי המאוחר, לא יורשע אדם על סמך עדות יחידה של נפגע העבירה אלא אם כן יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה; כלל כתב האישום גם עבירה שלא כאמור בסעיף קטן (ג), תחול הוראת סעיף קטן זה רק לענין העבירה כאמור באותו סעיף קטן.
ה) הוראות סעיף קטן (ג) יחולו גם על עבירה שביום כניסתו לתוקף של חוק העונשין (תיקון מס' 84), התשס"ה-2005, טרם התיישנה לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפי הדין שחל עליה ערב המועד האמור.