חומר רקע

ב"ה. ה' כ סליו "ז שע ת ל כבוד הדיין המצוי,ן, מר דיינא דנחית לעומקא דדינא חו"ב הגאון רבי עידו שחר שליט"א חבר ביה"ד הרבני בתל אביב עת ב ה אחרונה ודע נ יל לע די י כבוד תורתו שליט"א ל , ע ק יומה לש ק בוצת א נשים , ה נתמכים ידי ב א נשים ה נקראים "ר בנים " "ד יינים " ו אף "מ קובלים ", ה מגלים נים פ ב תורה לא ש כ הלכה , ו בפרט ב תורתו לש רן מ אאמו"ר צוק ז "ל, ו מפיצים עה ד כ וזבת כ ביכול ה ותרה ה רצועה , ו בזמן זה ה ותר מ אף ו צוה מ לע יש א ה נשוי ל אשה דת כ שה מ ו ישראל , ל שאת שה א נ וספת . א נשי ה קבוצה ונים פ ל אנשים ו נשים ב אמצעות לי כ ה תקשורת ה שונים , ת חת שם ה "ה בית ה יהודי ה שלם ", ו משדלים תא ה אנשים ל שאת שה א ניה ש , ו מפתים תא ה נשים ב שפת ח לקות ל הינשא איש ל נ שוי , ב אמרם יכ ין א כך ב לכ ב ושה , ו אדרבא הו ז מ עשה נ אצל ש מקרב תא ה גאולה , ו מחזק תא ק דושת םע י שראל , ו עוד ד ברים ח מורים אין ש הם ל ורש ש ענף ו , ו המנוגדים ל דעת ורה ת. א נשי ה קבוצה מ בטיחים ימל ילך ש ב דרכם "ה יתר " ש יקרי בית מ , י ין ד עוץ מ שפטי עוד ו . א וי נו ל כך ש ע לתה נו ל ב ימינו , שמ סלפים ברי ד א לוקים יים ח , ו מתירים ח רצובות ל שונם ל דבר ווא ש ו שקר , ו עוד ב שמם לש ג דולי י שראל ה קדמונים כ רבותינו גר ה "א ו היעב "ץ, ו עוד מ גדולי ה אחרונים , ו בשמו לש רן מ צוק ז "ל ו קדושים רשא מו ע. ה גיעו ה דברים כדי ל , ש ךכ התקיים ב אנשי ה קבוצה מ אמר זח "ל ע ל מי ע ה ארץ : ו נשותיהם ותר י הם מ , ש אף ה נשים מ עודדות תא ב עליהן ל שאת שה א נ וספת . ה גדילה חת א ם , א הן מ ל עשרה י לדים , ש עודדה תא ב עלה ל התקשר םע ערה נ צ עירה , ו שניהם חד י , ה איש ו האשה מ שכו תא ה נערה ב לשונם ו שכנעו ותה א ל התקדש איש ל . ו אלמלא ה תערבות מ הירה לש יה ב "ד ה רבני בת "א, ה יתה ה נערה - ש התפקחה ב ינתיים - נ ותרת ע גונה , ת לויה ב חסדיו לש איש ה ש קידשה דת כ שה מ ו ישראל , ו תבע ב תוקף ב משך מה כ ח ודשים ל שאת ותה א ל אשה . הנה ו ה דבר פ שוט ו אינו ריך צ ל פנים , ש אסור איש ל ה נשוי ל אשה דת כ שה מ ו ישראל , ל שאת שה א א חרת לע ניה פ לא ל יתר ה לש ית ב ין ד בני ר מ וסמך . ו לא מ בעיא א חינו ה אשכנזים ה יוצאים יד ב מר "א ש קבלו לע ע צמם תא רם ח רד "ג ש לא ל שאת שה א ניה ש , ו נוהגים וב ףא ל אחר ש בטל ה חרם , ש בודאי ינם א ר שאים ל עשות . ו ןכ מי ש עבר ו נשא שה א ניה ש , פ סק רמ ה "א ה (א "ע ס י ' א' ס עי)'' י ש כופים ליו ע ל גרשה . ו ' כ עי נה "ג ה (א "ע ס י ' א' ה גהות ב"י א ות )'ט פת ו "ש ה (א "ע ש ם )'ס"ק כ ו אוצה "פ ה (א "ע ש ם ס"ק )'פ כן ש פ סקו רבה ה ר אשונים ו אחרונים , ו אף ל דעת ה פוסקים ש בזמן זה ה ין א כ ופים לע ה בעל ל גרשה , מ"מ מ נדים ו מחרימים ותו א לע ש עבר לע רם ח רד ."ג אף ו ל דעת ןרמ שה "ע ש ם ש כתב ש חרם ד רבנו ג רשום אל ה תפשט כל ב ה ארצות , ונהגו בו רק עד ,סוף האלף החמישי ו כתבו ג דולי ה אחרונים ש בארצות פרד ס אל ה תקבל ה חרם , כ מו ש האריך כנה ב "ג ה (א "ע ש ם ה גהות ב"י א ות ;מ"ז ;נ"ג )נ"ד ו מרן אאמו"ר צוק ז "ל בי (י "א ח"ה א ה "ע ס י)'' א .הרי תב כ רן מ שה "ע ם (ש עי ס)' י"א : ט וב ל עשות קנה ת ב חרמות ו נידויים לע ימ ישא ש שה א לע א שתו . וכן הוא בבית יוסף בהלכות חליצה)(אהע"ז סימן קסט אות מו .ו במקור דין ה , ב תשובת רא ה "ש לל (כ מ"ג ס י)'' ז םש תב כ ני ש ט עמים ל תקנה , ט עם חד א ל , ע יפ המ ש אמרו גמ ב ' י ומא )(י"ח ע"ב ש אסור ל אדם ל שאת תי ש שים נ ב שתי מ קומות , ש מא י לדיו מ אשה וז אל י דעו מ ילדיו מ אשה וז ו נמצא חא נ ושא א חותו . ט עם , מ ני ש שום יגון ע ה אשה ה ראשונה . ו בגר "א ה (א "ע ש ם )ס"ק ל"ד תב כ עם ט וסף נ , ש לא ת באנה תי ש ה נשים ו הבעל ידי ל ק טטה . ו בשו "ת מ הרש "ך (ח"א ס י)'' כ תב כ עם ט ל תקנה , כ די ל קיים תא רם ח דר "ג ב מקומו ת ש בהם ה חרם אל ה תקבל . ו כבר הגו נ כל ב ק הילות ה ספרדים , ע וד זמן מ ה ראשונים ו ' ש י (ע "ת ה רא "ש כ לל ל"ג א ות א', ו בשו "ת ה רשב "א ח"א ס י ' תי ת "ב ו ח "ד ס ס ' ר י "ז ו סי)' ר"פ , ש הבעל נ שבע לא ש שא י שה א לע א שתו . ו המנהג ה מקובל מ דורות וא ה ש החתן מ קבל לע ע צמו ב שבועה חת ת ה חופה ו כותב ב כתובה : ו לא שא י לא ו י שדך לא ו י קדש ום ש שה א א חרת ליה ע יכ םא ב רשות בית מ ין ד דק צ . ו בחומר ה שבועה ש נהגו ל השביע תא ה בעל , כ תב כנה ה "ג ם (ש ות א ;י"ג ;ס"ב )ס"ג שם ב ה מהרשד "ם ו המהרש "ך ו עוד מ חשובי ה אחרונים , ש בעל ש עבר לע ש בועתו ו נשא שה א ניה ש , כ ופים ליו ע ל גרשה . ו במהרשד "ם(וי "ד ס ל ' ק י)"ג ביא ה תא עת ד ה חולקים ו סוברים אין ש כ ופים לע ה בעל גרש ל את ה שניה , ו טעמם ש הבעל בר כ בר ע לע ה שבועה זמן ב ש נשאה . ו המהרשד "ם ד חה ד בריהם ו כתב ש בכל גע ר ש הבעל נ שוי ל אשה ניה ש וא ה ובר ע לע ה שבועה . גם ו א למלא ה שבועה , ב זמן זה ה ש החוק ב מדינת י שראל - מו כ כל ב ה דינ מ מ תוקנת - וסר א ל שאת תי ש שים נ לי ב ר שות לש ית ב ין ד מ וסמך , ב רור על ש עת ד ןכ ה אשה נ ישאת ל בעלה , ש לא שא י שה א א חרת , ו אם י בקש ל עשות , ה ןכ אשה י כולה ל עכב ידו ב , ב פרט כ שהבעל ינו א יש א מיד א ש יכול ל ספק תא צ ורכיהן לש תי ש ה נשים , ו כמו ש פסק רן מ שו ה "ע ם (ש עי ס)'' ט . ו אף במקום ש האשה תנה נ תא ה סכמתה ש בעלה שא י שה א א חרת , .החוק אוסר גם באופן כזה וגפ בזה נו ד ה פוסקים ב ארוכה ו ' ש י , ע "ת ה ר "ן י (ס ' מ"ח, ה ביאו רן מ ו "י י בב "ד ס כ ' ר י)"ח ש לאשכנזים ה נוהגים תא רם ח רד "ג, ה דבר לוי ת ב טעמים ה שונים לש ה חרם . ו ' כ עי נה "ג ם (ש ות א )י"ז כן ש נ ראה מ דברי מה כ א חרונים ך , א דב "מ ה (א "ע ש ם ות א )'ח בב ו "ש ם (ש )'ס"ק כ כ תבו ש פשוט ש הסכמת ה אשה ינה א מ ועילה , ו באוצה "פ ם (ש ס"ק ס"א א ות ה', ו בהשמטות) הובא ש דעת וב ר ה אחרונים ש הסכמת ה אשה ינה א מ ועילה , ו שכן יקר ע . ו לספרדים לא ש ק יבלו תא רם ח "ג רד, ו נהגו ש הבעל נ שבע לא ש שא י שה א ניה ש יכ םא ב רשות ית ב , כ ין ד תב כנה ה "ג ם (ש ות א ;י"ז ;ס"ו ס"ז, ו שם י ' ק יס "ט ה גהות טור ה ות א )'ל דנו ש ח שובי ה אחרונים םא ה סכמת ה אשה מ ועילה , ו העיקר ש הדבר לוי ת ב מנהג , ו במקום ש נהגו אין ש מ תירים ל בעל ל שאת שה א ניה ש לי ב ר שות ית ב ין ד , ה סכמת ה אשה אל מ ועילה . ו ' ה עי יטב ב דברי ה אחרונ ים ש הביא כנה ה "ג ש , ש ם השבועה ש הבעל נ שבע יא ה בור ע ה אשה על ו ד עתה יש , ו פרש ל תא ה שבועה פי ל ומד א ד עתם . ו ' ב עי מהרש "ך ש , ו ם באוצה "פ ם (ש יס ' א' ס"ק פ' א ות )'ח שם ב וש "ת צ ל ה כסף , ב בעל ש נשבע לא ש שא י א חרת לא א ב רשות ה אשה ו קרוביה , ש צריך תא ר שות ש ניהם , ש לכן תנו ה תא ה היתר ב רשות ש ניהם , כ די ש הבעל אל י פתה וא ח לילה י אלץ תא ה אשה תת ל ול ר שות . הנה ו בר כ זמן ב זח "ל, ר וב כל כ ה נשים אל יו ה נ אותות ל הינשא איש ל שר א ול שה א , כ דאיתא גמ ב ' ב כתובות )(ס"ד ע"א : כ יון ד אגידא יב אל אק י הבו יל א חריתי . ו רוב כל כ ה נשים אל יו ה מ סכימות ב שום צב מ ש הבעל שא י שה א ניה ש , ו יכניס צ רתן תוך ל יתן ב . ו מאז ש רבינו גרשום סר א ו הטיל רם ח , נ ישואי שה א ניה ש ה פכו ל דבר חוק ר ו דחוי וד ע ותר י ם , ג צל א ה,ספרדים על ש ףא לא ש ק יבלו תא ה חרם כחרם ממש , ה נהיגו ש הבעל י שבע לא ש שא י שה א ניה ש מ הטעמים ה נזכרים עיל ל , ש מחמתם ר"ג ה טיל רם ח לע ה נושא שה א . ו ה ני ש בזמן זה ה , נ ישואי שה א ניה ש וא ה בר ד חוק ר ו מגונה וד ע ותר י ב עיני ה אנשים , ו אסור לע יפ וק ח רוב ב ה מדינות . ו בתי דין ה ה רבניים ש נדרשים ל עסוק ב עניינים לו א ע ושים לכ שר א אל ל דם י די כ ל סדר טג פ יטורין ין ב ה צדדים , ו להימנע מ היתר זה כ . ו באותם מ קרים מ ועטים אין ש נוס מ מ מתן יתר ה , נ קבע ב תקנות ה דיון לש תי ב דין ה ה רבניים , ש כוננו ידי ב ג דולי י שראל , ח שובי ה דיינים , ו על ולם כ רן מ אאמו"ר צוק ז "ל, ש ההיתר חוץ נ תא א ישורו לש שיא נ יה ב "ד ה גדול , ו רק לאחר ה אישור , ה תיק וזר ח בית ל דין ה ה פוסק ל מתן יתר ה ס,ופי גם ש וא ה חוץ נ תא א ישורו לש שיא נ יה ב "ד ה גדול . ו פשוט ו ברור ש דעת לכ יש א ו אשה מ עדת ה ספרדים ה נישאים כ דמו "י, ש בשום דצ ו אופן אל שא י יש א שה א ניה ש ם , ג ב הסכמת ה ראשונה , ב לי יתר ה לש ית ב ין ד בני ר מ וסמך דן ה לע יפ ה הלכה ו במסגרת חוק ה . ו כמו ש כתב כנה ב "ג ם (ש ות א )ס"ה אין ש לכ ית ב ין ד ר שאי ל הרשות ל בעל ל שאת שה א ניה ש , א לא ךא רק ו "ב"ד ח שוב ה יותר מ פורסמים ש בעיר ." לע לכ את ז שי ל הוסיף , ש בדרך לל כ ה סכמת ה אשה ל דבר לכ ךכ ריג ח לא ו מ קובל ה מנוגד ל טבעה , ש בעלה שא י שה א ניה ש , נ יתנת ל אחר ש הבעל מ שדלה ב דברי ח לקות , ו מנצל תא וסר ח י דיעתה ב הלכה , ו מציג ל פניה ד ברים ח לקיים ש כתבו ה פוסקים , ב צירוף ד רשות ו מאמרים פי מ "ר בנים " ו"מ קובלים " ש לא ש ימשו ת למידי ח כמים יד צ ורכם וא לא ש ש ימשו לל כ . ו ראו ב תשובת רה "ן ש ם ו בתשובות ה אחרונים ש באוצה "פ י (ס ' ס"א ש ם)ד , ע מה כ ח ששו כך ל ש הסכמת ה אשה אל תנה נ לב ב לם ש ד , ע ש כמה ןמ ה פוסקים כ תבו ש הבעל ריך צ ל קבל ב חרם ש אכן ה אשה ה רשתה יש , ו ול ש כתבו ש האשה צ ריכה ל הישבע פני ב יה ב "ד ש לעולם אל ת חזור הב מ הסכמתה. זאת ו ל מודעי , ש גם ה נושא שה א חת א לי ב ר שות ה ממונים לע ךכ מ טעם ה קהל , ע ובר ב איסור מור ח , ש הקדמונים א סרוהו ב חרם , כ דאיתא שו ב "ת מ הרח "ש (ח"ד ס י)' י"ח שו ו "ת מ הרשד "ם ה (א "ע ס י ' )כ"א שו ו "ת מ הרי "ט (ח "א ס ל ' ק י)"ח , ו ' ק עי צוה "ח י (ס)'' נ"ב ס"ק א ד שקיל ו טרי םא די ע ה קידושין ברו ע לע ה חרם ו נפסלו ל עדות ו הקידושין ב טלים , ו ' א עי וצה "פ ם (ש יס)' מ"ט םא םג זמן ב זה ה ה חרם ב תוקפו , ו העדים פ סולים . ו מצוי ש אלו ש עושים ין ד ל עצמם ו מקדשים שה א לי ב ל קבל א ישור מ הרב ר ושם ה נישואין ב רבנות ה מוסמכת , א ינם מ קפידים לע דרי ס ע ריכת ה חופה על ו כ שרות די ע ה קידושין פי כ ש נהגו ב תפוצות י שראל , ו אף ע וברים לע ת קנות ה קדמונים ש קיבלו ע ליהם ב חרם , ו שבו ר אשי ה רבנות ה ראשית פני ל כ שישים נה ש ו קבלום ב חרם , ש לא ל קדש שה א לא ש ב שעת ופה ח , ו שלא פני ב ע שרה , כ מו ש האריך רן מ צוק ז "ל בי (י "א ח"ד א ה "ע ס י ' ה' א ות י', ו-ח"ז א ה "ע ס י ' י"ח א ות ז', ו-ח"י א ה "ע ס י)' כ"ו ש המשנה ב דברים ש , י לו א דון ל ב תוקף ק ידושיו . ו עוד ת קלות ח מורות ה נגרמות כך מ ש הנישואין ינם א נ רשמים ב משרדי ה רבנות דת כ , ו נמצאת שה א י וצאת מ בעלה לי ב ו , א טג גט ב ש כשרותו מ וטלת ב ספק, לי ב לכ ת יעוד ו פיקוח . ו עיין ל"הרדב ז ב תשובה ח"ב (סימן ת)רסד ש ,כתב ש ישנה ה סכמה ק דומה ב ירושלים ש י לא קדשו א ב לא זמן ה .נישואין ו הובא ב ארץ ח יים ס .תהון וב"ת שו יביע אומר ח"ד (חלק אבן העזר סימן ה 'א י ות)' :כתב בזה"ל וכן כתב ב ספר פ ה רי ארץ ח"ג (חלק אבן העזר סימן ב ' ס)ע"ג , וז"ל, נודע לעין כל הדרים פעה"ק ירושלים ת"ו, אשר ישנה הסכמה קדומה בינינו בחרמות ובנידויים ובכל תוקף מקדושים אשר בארץ המה, שלא לקדש שום בת ישראל טרם עת הנישואין בתוך תחומה של עיר, וכל העובר ע"ז לקדש בקרב הארץ הרי הקידושין ההם מופקעים ועומדים, ואפילו שי היו במאה עדים, אפקעינהו רבנן לקידושין מ י ניה, והרי הוא נלכד ברשת נח"ש. והסכמה זו נהוגה אצלינו עד יבא מורה צדק. וכן אנו נוהגים לענין מעשה. ואין מקדשין אשה שלא בשעת נישואין פעה"ק ירושת"ו, זולתי בשמעון הצדיק שהוא חוץ לתחומה של ירושלים. ע"כ. וכן הזכיר דבר זה בש ו"ת אדמת קודש ח"א)(חאה"ע סי' לט דצ"ו ע"ב ., שהוא חרם עולמי שלא לקדש אלא בשעת החופה ונודע מ"ש הריב"ש)(סי' שצט , שיכולים הקהל לתקן שכל מי שיקדש שלא בידיעת נאמני הקהל ובפניהם ובפני עשרה יהיו קידושיו מופקעים ובטלים. ומעתה באותו זמן מפקירים הקהל הכסף .שיקדש בו והמקדש נגד תקנה זו אין קדושיו קידושין ואינה צריכה גט, שסתם מקדש ע"ד מנהג העיר מקדש, וכמ"ש בב"מ (קד.) הלל היה דורש לשון הדיוט וכו'. זהו מה שנ"ל להלכה, אבל למעשה הייתי חוכך להחמיר ולא הייתי סומך על דעתי לחומר הענין להוציאה בלא גט, אם לא בהסכמת כל חכמי הגליל ות, כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא. ע"ש. והובא בב"י)(ס"ס כח . והביא 'עוד דברי הרשב"א בתשו)(סי' אלף ר"ו שמשורת הדין נראה ברור שרשאים בני העיר לעשות תקנה שכל מי שיקדש שלא במעמד עשרה אין קידושיו קידושין ובלבד שיסכימו בכך אנשי העיר והת"ח, כי הצבור יכולין להפקיר ממונו של זה ונמצא כמקדש בממון שאינו שלו וכו'. ומעשה היה בעירנו ודנתי בדבר בפני רבותי, ומורי הרמב"ן הודה לדברי. ומ"מ צריך עוד להתי י שב .בדבר. ע"כ וכ' בשו"ת מהר"ם אלשקר)(סי' מח שאע"פ שסיים הרשב"א שצריך להתיישב בדבר, הנה "בתשובות אחרות הורה כן אחר היישוב וכמ .ש בשמו בעל ספר תולדות אדם וחוה וכו'. ע"ש וכ"כ בשו"ת התשב"ץ ח"ב)(סי' ה שרשאים הצבור לתקן כן. ע"ש. וע"ע בשו"ת יכין ובועז ח"ב )(סי' מו .. ע"ש[ובתשובת מהר"ם אלשקר שם הביא שכ"כ הרא"ש בתשובה] . וע' בתשו' מהר"י בי רב)(סי' מב שכ' וז"ל, גם מענין התקנה נ"ל שאין שו ם חשש בקידושין אלו כלל, שבודאי כשתקנו התקנה לא היתה כוונתם אלא להפקיע הקידושין, שאל"כ מה הועילו בתקנתם. ואף אם הריב"ש היה מצריך גט לחומרא, כשיש תקנה להפקיע הקידושין, אינו מן הדין, שכך הוא אומר בפירוש שאינו מן הדין אלא מצד חומרא, ואף שהמתקנים לא אמרו אלא שי היה בחרם ולא פירשו שיפקיעו הקידושין, כ' הרשב"ץ בח"א)(סי' קלג שיש להסתפק בדבר אם היה דעתם להפקיע הקידושין וכו'. ע"ש. וע' מה שהאריך בזה הכנה"ג)(סי' כח הגב"י אות נג ונד .. לא עט האסף והן אמת כי האדמת קודש)(בדצ"ו ע"ב כ', ובעוה"ר זקנים משער שבתו ואין אתנו יו דע תורף דברי ההסכמה אם לשון החרם הוא שלא יקדש שום בר ישראל אשה בתוככי ירושלים, ונמצא שהמקדש בלבד מעל בחרם ולא העדים. ואם תורף החרם הוא על העדים נמצא שמעלו בחרם והם פסולים לעדות. ואם תורף ההסכמה להפקיע הקידושין, מפני שהמקדש אומר כדת משה וישראל, ואפקעינהו רב נן לקידושין מניה. בכל זה היה צריך להתבונן בנוסח ההסכמה אילו היתה נמצאת לפנינו. ומילתא כדנא בעיא דרישה. ע"כ. אולם מדברי הפרי הארץ מבואר יוצא שהיתה הסכמה מפורשת להפקיע הקידושין. וכנ"ל. וכ"כ בשו"ת שדה הארץ)(חאה"ע סי' ג ,וז"ל שההסכמה הידועה פה ירושלים ת"ו שכל שקידש שלא בשעת חופה ושבע ברכות אין קידושיו קידושין כלל, ואפקעינהו רבנן לקידושין מניה, שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש. ע"כ. וע"פ שנים עדים נאמנים יקום דבר. ולא שבקינן פשיטותייהו דרבנן קדישי הפרי הארץ והשדה הארץ מפני ספקו של האדמת קודש. וזה ברור. ומכל שכן שמקרו ב נתחדשה שנית ההסכמה בחרם ע"י .הרבנות הראשית לארץ ישראל, ובה נתבאר שגם העדים הם בכלל החרם ויש דעת כמה פוסקים שפוסלים העדים עי"ז. וכמ"ש מהרשד"ם)'(חאה"ע סי' כא ול . והובא בתשו' פרי הארץ שם. ושכן הסכים המהרי"ט בח"א)(ס"ס קלח .. ע"ש "והן אמת שבשו"ת מרן הב"י אה ע)(סי' י כ', ותו שאפי' היו העדים בכלל החרם אדרבה אית לן למימר דדוקא מכאן ולהבא יפסלו, אבל לעדות זו כשרים וכו'. אולם בכנה"ג)(שם אות נד כתב בשם .רבו המהרי"ט שתשו' זו לאו מרן חתים עלה, אלא היא קיצור תשו' מהר"א בן נחמיאס וכן בשו"ת ברך משה גלאנטי)(ס"ס לג כ .' כאמור).(וע' בשו"ת צדקה ומשפט ס"ס ו וכן הסכימו הרבה אחרונים לצרף סניף חשוב זה לבטל הקידושין. וכמבואר בשו"ת ויקרא אברהם)(חאה"ע ס"ס ו . ובשו"ת שער אשר קובו)(חאה"ע ס"ס לא . ובשו"ת צל הכסף ח"ב (חאה"ע ס"ס ו- )ז . ובשו"ת אמר שמואל )(חאה"ע סי' ו . ובשו"ת עבודת השם)(חאה"ע ס"ס טו . ובשו"ת עולת איש)(חאה"ע סי' א דל"ו סע"ד . ובשו"ת נדיב לב ח"ב)(חאה"ע סימן ז . ובשו"ת תעלומות לב ח"ד)(ס"ס יג . ובשו"ת פני יצחק אבולעפייא (ח"א סי' יג דע"ד )ע"א, וח"ו סי' ב ד"ג ע"א . ובשו"ת שערי עזרה)(סי' ט דע"ח ע"ב . ובשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' ק)ס . ובשו"ת ומצור דבש)(חאה"ע סי' ו . ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ג)(חאה"ע ס"ס ז .. ועוד.][ע"כ מיביע אומר ו מ על"ש ב"מנהג י ש בשביל ס יבה ה כרחית מ קדש ק ודם ה נישואין ח ל וץ תחום ה ,עיר כ ב תב פרי ה ,אדמה ד בשעת כ ניסתם ל חופה ח וזר ו מקדשה ב ש לי ו ם ,מלכות כ ב מו קידש על ידי ש .ליח הגם ש ש מרן פ וסק בשלחן ערוך (סימן ל ס ו עיף ו)' ש י לא קדש פ א עם חרת ב שעת ה ,חופה ה מ תם יירי ב מקום ש נהגו ל קדש ק ודם ה ,נישואין א ב בל ירושלים י ודה מ ש רן מקדשה פ ש עם ,נית מ פני ה רואים ש יחשבו ש נשאה ב ק לא .ידושין וכן כתב ב שמחת י ט ום וב(ד כ ף)ח .ו כתבו ה ,אחרונים ש מטעם ז י ה ל ש הצריכו ל קדשה ב טבעת ח ,דשה ו לא ב אותה ט בעת ש ישנה כ ב בר אצבעה ל חלצה מ ידה ו ליתנה פ א עם ,חרת מ חשש ה .רואים ע"כ .ו ראה ב ארץ ה חיים(ס)תהון .ו יש ב זה א רבעה ת ,ירוצים ו ראה ב אוצר הפוסקים(סימן ל ס ו"ק )יב. אני ו ונה פ כל ל חד א מ אחינו ית ב י שראל , ש מי ש ידוע ול לע מ קרים ו מעשים כ אלה , ש ל א ינשי לא ד מ עלי , ה מקדשים ו נושאים שים נ שר א אל דת כ לא ל ר ישום דין כ ב רבנות מ וסמכת , ש יודיעו על כך ל ביה"ד ה רבני ב מקום מ גוריהם , ו למצוה בה ר י חשב , ל שמירת ק דושת רם כ ית ב י שראל . ' י הו תברך י גדור פ רצות מו ע. ב ברכת ה תורה ו לומדיה י צחק וסף י ה ראשון ל ציון רב ה ה ראשי ל ישראל יא נש ו ית ב דין ה ה רבני ה עליון