חומר רקע
ירושלים, כ' אייר ה'תשע"ז
16 מאי 2017
יציאת העולים החדשים מאתיופיה ממרכזי הקליטה
מסמך זה נכתב לכבוד חברי הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי של הכנסת, לקראת דיון בנושא "אי השוויון בבחירת מקום מגורים בקרב יוצאי אתיופיה" המתקיים במסגרת "יום קידום שוויון יוצאי אתיופיה". מטרת נייר עמדה זה, לבחון את מצבם יוצא הדופן של העולים מאתיופיה במרכזי הקליטה והחסמים המרכזיים לקליטתם הרגילה בישראל כיתר העולים, ולהציע פתרונות לקשיים הייחודיים העומדים בפני העולים מאתיופיה בהשתלבותם הראשונית במרחב הישראלי. במסמך יוצגו נתונים כלליים על מצבם של העולים מאתיופיה במרכזי הקליטה, ינותחו הגורמים והסיבות לחסמים ולקשיים הקיימים, וייבחנו חלופות טובות יותר למצב הנוכחי. לצורך הכנת המסמך עשינו שימוש בחומרים שונים שהעבירו לבקשתנו משרד העלייה והקליטה, משרד הבינוי והשיכון והסוכנות היהודית , בניירות מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בפרוטוקולים של וועדות הכנסת ובסיכומי פגישות וסיורים של אגודת יהודי אתיופיה.
אגודת יהודי אתיופיה (לשעבר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה) הינה ארגון סנגור, הפועל לקידום מדיניות שוויונית ושינוי תפיסה ביחס ליוצאי אתיופיה בחברה הישראלית, ולמען מתן ייצוג הולם ושוויוני לאזרחי ישראל ממוצא אתיופי בכל הרבדים והתחומים בחברה הישראלית, כחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי-כלכלי-תרבותי הישראלי. מתוך כך, אנחנו מאמינים כי השהות הממושכת במרכזי קליטה פוגעת בהשתלבות העולים מאשר מועילה, ואף האגודה מעלה את השאלה, האם צריך מדיניות של שהות במרכזי קליטה של העולים מאתיופיה לעומת העולים ממדינות אחרות, המשתלבים בקהילה עם עלייתם ארצה, ויתרה מכך אין מקום לכפיית מקומות מגוריהם בידי פקידי ממשל תוך הסללה לסביבה חברתית-כלכלית קשה ומנתבת להנצחת פערים ואף הגדלתם.
רקע – מצב העולים מאתיופיה במרכזי הקליטה
מרכזי הקליטה הינם באחריות משרד העלייה והקליטה, ומופעלים ברחבי הארץ בידי הסוכנות היהודית. עבור כל העולים החדשים מדובר בפתרון דחוק ונדיר של דיור ציבורי, היה והתעורר אצלם צורך לשהות במקום כזה במסגרת עלייתם לארץ. לעומת זאת, עבור העולים מאתיופיה מדובר במסלול יחידי וכפוי, שאינו מאפשר להם, ולהם בלבד, קליטה ישירה בקהילה במקום שבחרו לפי שיקול דעתם, כי אם מחייב שהות ממושכת (מעל שנה וחצי) במרכזים אלה.
מכאן שמרבית דיירי מרכזי הקליטה הם עולים מאתיופיה, ומתוך 21 מרכזי הקליטה שהיו פעילים נכון ליוני 2016, 12 היו מיועדים בלעדית להם, 5 מיועדים לעולים ממגוון מדינות כולל אתיופיה, ו-4 היו לעולי אירופה בלבד. המאפיין הגיאוגרפי הבולט ביותר לגבי מרכזי הקליטה המאכלסים עולי אתיופיה הוא ההקפדה על הוצאתם המוחלטת מחוץ למרכז החברתי והכלכלי של המדינה – "בין גדרה לחדרה".
הנתונים מצביעים על ירידה מתמדת בשנים האחרונות במספר העולים מאתיופיה המתגוררים במרכזי הקליטה, מ-5,108 לפני 3 שנים ל-2,509 כיום. להבנה טובה יותר של המשמעות האנושית מאחורי מספרים אלו, יש לציין כי השהות במרכזי הקליטה מיועדת לתקופה של בין 18 ל-24 חודשים בלבד. יחד עם זאת, גל העלייה האחרון מאתיופיה היה ב-2013 (מבצע "כנפי יונה"), ובשנים האחרונות עלו לארץ בודדים בלבד מאתיופיה: ב-2014 הגיעו 211 עולים, ב-2015 עלו 91, ב-2016 הגיעו 106 עולים מאתיופיה ומתחילת 2017 עד חודש מרץ 4 עולים בלבד. כלומר שהיה והטיפול בעולים היה מתנהל כשורה, מספר העולים מאתיופיה המתגוררים כיום במרכזי הקליטה היה אמור להיות בין 110-200. הפער העצום של יותר מ-2,300 אזרחים בכל הגילאים שאינם נופלים תחת ההגדרות הכופות עליהם לחיות במרכזי הקליטה בלבד, מצביע על בעיה אנושית מדאיגה עבור אנשים כה רבים שאינם מצליחים לצאת משם אל דיור רגיל ככל אזרח ישראלי.
נוהל היציאה ממרכזי הקליטה
העולים החדשים מאוכלסים כאמור במרכזי קליטה לתקופה שבין שנה וחצי לשנתיים, ולאחריה הם צריכים להתפנות לדיור עצמאי. מרביתם מגיעים לארץ חסרי כל נכסים או הון, ובתקופת שהותם במרכזי הקליטה נמנע מהם להשתתף בהכשרות מקצועיות שיאפשרו להם אורך נשימה כלכלי. מתחילת שנות ה-90 הוחלט לקדם מענק לרכישת דירות לעולים מאתיופיה שעלו מאז 1991 (ע"י שר הקליטה בממשלת רבין, יאיר צבן). לאור החלטה זו, משרד הקליטה הכווין את העולים לשכונות מצוקה ע"י דירוג המענקים לפי האזורים.
בנוהל הנוכחי משנת 2011 גיבש משרד העלייה והקליטה נוהל עבור אנשי הדיור של המשרד ומנהלי מרכזי הקליטה, המגדיר את התנאים למתן סיוע זה ואת אופן הסיוע. במסגרת הנועל נקבעו ההגדרות הבאות:
זוגות קשישים אינם זכאים למענק הדיור, ועליהם לבחור בין הצטופפות בבית בניהם ונכדיהם, במצב בו יהוו נטל משמעותי על משפחתם ויפגעו ביכולתם להתפרנס, לבין קבלת הלוואה בנקאית שלא תאפשר מימוש לרכישת דירה לאור הסכום הנמוך שבערבות המדינה ותבחיני הבנקים להלוואה משלימה (מפאת גילם).
יחידים בכל הגילאים אינם זכאים אף הם למענק, כי אם להלוואה בנקאית בגובה 281,280 ₪, מה שאינו משפר את יכולתו לרכוש דירה של אדם בודד ללא הון התחלתי.
משפחות זכאיות למענקים כסיוע ברכישת דירה עפ"י גודל המשפחה בשוק הפרטי, תוך הכתבת מיקום הדירה כולל יישוב, שוכנה ורחוב – ואף לעיתים מקטעי רחוב – בידי המשרד. בכך מסליל המשרד את העולים החדשים לשכונות המצוקה והעוני הקשות ביותר, תוך דרדור כלכלי, חברתי, תעסוקתי וחינוכי וייעוד אותם האנשים לחיי עוני, הדרה ופערים בכל התחומים.
למעשה, המשפחות אכן מימשו את זכאותם למענקים, והסללתם לאזורי העוני והמצוקה היא עובדה מוגמרת, היוצרת ומנציחה מזה שנים את מעמדם של יוצאי אתיופיה בישראל. לעומת זאת, מצבם של היחידים הוצא סיוע לשכ"ד, שלא נתן מענה לצרכיהם, ולמעשה אין בידיהם דרך לצאת ממרכזי הקליטה. יתרה מזאת, עבור הקשישים הבעיה גדולה שבעתיים, שכן ההצעה של משרד הקליטה הינה הלוואה לרכישת דירה, או הצטרפות לבני משפחה.
משכך נוצר מצב בו אותם אלפי העולים החדשים הקשישים והבודדים כלואים במרכזי הקליטה מבלי דרך לצאת מהם. התנאים שם רעועים, התשתיות מיושנות והבניינים במצב תחזוקתי ובטיחותי ירוד, העולים משוכנים שם בצפיפות גבוהה, המגיעה ל-6 נפשות לחדר והצבת מיטות במסדרונות, מטבחים ומעברים. לעיתים העולים מפונים בכוח ממרכזי הקליטה, ומוצאים עצמם ברחוב חסרי כל. חלק ממרכזי הקליטה הם בפריפריה, בישובים בית אלפא, איילת השחר ואיבים. אגודת יהודי אתיופיה העלתה מספר פעמים דרישה לסיוע ברכישת דירה עבור אותם בודדים, ללא עלות תקציבית נוספת באמצעות המרת הסיוע בשכר דירה לסכום חד-פעמי באותה גובה – ללא היענות לאורך השנים.
עפ"י הדיווח של הסוכנות היהודית בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, עלות החזקת מרכז קליטה אחד הינו 1,000,000$ לשנה. אילו משרד הקליטה היה מחלק את הסכום הזה לעולים, במקום לשלם שכירות לסוחרי הקרקעות ולסוכנות היהודית, המצב הכלכלי של העולים מאתיופיה היה משתנה עשרות מונים.
מסקנות והמלצות
מספר העולים מאתיופיה הגרים כיום במרכזי הקליטה מצביע על מספר גדול מאוד של אנשים "תקועים" שם ללא מוצא, וכך עולה גם מסיורים, שיחות ופגישות של האגודה. אנשים אלה חיים במציאות אנושית בלתי נסבלת, מוגבלים בפרנסתם, תנועותיהם, עצמאותם וכבודם האישי.
מרבית אותם העולים שנשארו במרכזי הקליטה בתנאי מחייה ירודים הם בודדים וקשישים, וזאת עקב היעדר הפתרונות המוצעים להם ליציאה מהמרכזים.
המשפחות שיצאו באמצעות המענקים הוסללו בהוראת פקידי ממשלה בכירים לאזורי מצוקה קשים, שהביא לפגיעה קשה בהם ובמשפחותיהם (לדוגמא יפו ג' ויפו ד' קלטו בעשור האחרון מעל 300 משפחות, לעומת 0 בשכונות האחרות בת"א, ואילו לפני כעשור לא גרו יוצאי אתיופיה ביפו כלל), המשתקפים היטב בנתונים העגומים של מרבית יוצאי אתיופיה בתחומים שונים.
לאור כל אלו, אנו דורשים:
לבטל לאלתר את נוהל משרד הקליטה, הכופה את מקום המגורים ומסליל את יוצאי אתיופיה לתחתית הסולם החברתי-כלכלי. יש לאפשר לכל אדם לבחור את מקום מגוריו לפי שיקול דעתו המושכל, ללא התניית סיוע כלשהו בהכתבת מספר הבית.
לסיים את הנוהל הייחודי המחייב את העולים מאתיופיה לעבור במרכזי הקליטה, ותחת זאת לפעול לקליטה ישירה בקהילה כנהוג עם יתר העולים, זאת מבלי לפגוע בסיוע הכספי שניתן להם לרכישת דירה.
לתת פתרון דיור הולם גם לקשישים וליחידים, באמצעות המרת הסיוע בשכר דירה למענק חד-פעמי באותה עלות תקציבית.
כתיבה ועריכה: יצחק איתן – היחידה למחקר, ידע ומידע, אגודת יהודי אתיופיה
אישור: זיוה מקונן-דגו – מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה