חומר רקע

הכנסת הלשכה המשפטית תחום חקיקה ומחקר משפטי הסדרים בדבר עיון במסמכי אימוץ – סקירה משווה – י"ד באייר התשע"ז 10 במאי 2017 כתיבה: עו"ד גלעד נוה, ממונה (חקיקה ומחקר משפטי) אישור: עו"ד הודיה קין, ממונה בכירה (חקיקה ומחקר משפטי) מסמך זה הוא סקירה משפטית משווה ואינו חוות דעת משפטית תמצית מסמך זה נכתב לבקשת חברת הכנסת נורית קורן, יו"ר הוועדה המיוחדת בנושא פרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן (להלן – הוועדה המיוחדת), ועניינו סקירה משווה של הסדרים בחקיקה זרה בדבר עיון במסמכי אימוץ והחריגים לאפשרות העיון האמורה. המסמך עוסק בשתי סוגיות ספציפיות אלה (ככל שהן מוסדרות בחקיקה הזרה), ולא בדיני האימוץ הכלליים במדינות שנסקרו (או בניתוח האירועים שמצויים במוקדי דיוני הוועדה המיוחדת ובחקיקה הישראלית שרלוונטית להם). כמו כן, כבכל סקירה משווה, גם בנושא זה יש להביא בחשבון שונות בין מדינות כאשר מבקשים ללמוד על הנעשה בהן. כך למשל, לעניין סקירה זו, עשויות להיות מדינות שבהן ההסדרה מושפעת מתפיסות יסוד שנהוגות בהן בכל הנוגע לסוג האימוץ (אימוץ פתוח או אימוץ סגור, ראו הרחבה להלן), או מתפיסות שעוסקות בהתערבות המדינה בנושאי משפחה ואימוץ, או בתפיסות בדבר הזכות לתא משפחתי, הזכות לפרטיות ועוד. שונות נוספת עשויה לנבוע מהתפתחויות היסטוריות ותרבותיות (ובפרט מהתרחשות אירועים מיוחדים או רחבי היקף, כגון: מלחמות, אסונות טבע וכדומה). במסגרת המסמך נסקרו בפירוט ההסדרים בחקיקה באנגליה, בצפון קרולינה, טנסי, מונטנה, אוקלהומה וניו-יורק (בארה"ב), בבריטיש קולומביה ואלברטה (בקנדה) ובניו-סאות' ווילס (באוסטרליה). מן הסקירה עולים הממצאים שלהלן: ברחבי העולם נהוגים שני סוגי מודלים מרכזיים של אימוץ: אימוץ פתוח, שבמסגרתו נשמר קשר בין המאומץ ובין משפחתו הביולוגית ומתאפשרת העברת מידע בין גורמים אלה; ואימוץ סגור שבו לא נשמר קשר כאמור ומסמכי האימוץ הופכים לחסויים והגישה אליהם מתאפשרת רק בנסיבות מיוחדות (בדומה לישראל). בכל הנוגע למדינות שבהן נהוג מודל האימוץ הסגור, מדינות אלה נבדלות אחת מהשנייה בנסיבות שבהן מתאפשרת גישה למידע מתיקי האימוץ. הלכה למעשה, ניתן לזהות כשישה תתי מודלים שונים לפתיחת תיקי אימוץ. כאשר נקודת המוצא של מרבית תתי המודלים האמורים היא נקודת מוצא שמתמקדת בזכות המאומץ (ולא של גורמים אחרים). את המודלים השונים ניתן להציב על סקאלה שבצד אחד שלה מודלים שלא מאפשרים גישה למידע אלא בנסיבות חריגות ביותר, ואילו בצד השני מודלים שמאפשרים גישה מלאה (לרבות למידע מזהה) כאשר המאומץ מגיע לגיל מסוים, כדלקמן: המודל הראשון, שמצוי בנקודת קיצון אחת בסקאלה, הוא מודל שאוסר לחלוטין על פתיחת תיקי אימוץ, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות. כך, לפי מודל זה הנסיבות שמאפשרות פתיחת תיק אימוץ והעברת מידע ממנו הן בדרך-כלל נסיבות של בטיחות או בריאות הציבור, או לחילופין בטיחות או בריאות המאומץ ומשפחתו הביולוגית או המאמצת. יודגש, כי מהסקירה עולה כי מודל זה יחסית נדיר ולא נמצאו דוגמאות רבות לשימוש בו (המדינות היחידות שנמצאו בסקירה שנעשה בהן שימוש במודל זה הן: צפון קרולינה וניו-ג'רזי). המודל השני, שמצוי בנקודת הקיצון השנייה של הסקאלה, הוא מודל שמאפשר פתיחה מוחלטת של תיק האימוץ כאשר המאומץ מגיע לגיל שנקוב בחקיקה (בדרך-כלל גיל 18). מודל זה נפוץ במדינות רבות ברחבי העולם וניתן היה למצוא דוגמאות רבות יותר לשימוש בו בחקיקה הזרה (לדוגמה באנגליה, סקוטלנד, צפון אירלנד, גרמניה, דנמרק ועוד). יודגש, כי בחלק מהמקרים המודל מורחב והוא מאפשר גם לבני המשפחה הביולוגית ואף לצאצאים של המאומץ או קרובים אחרים לקבל את המידע (לעיתים אך ורק כאשר המאומץ מגיע לגיל הנקוב בחקיקה ולעיתים גם בהתקיים נסיבות אחרות). מודל שלישי הוא מודל שמקנה למאומץ גישה למידע מזהה (מידע שמאפשר זיהוי של האדם שאליו מתייחס המידע), אך הוא מאפשר להורה הביולוגי (ובדרך-כלל רק לו) להשתמש בזכות וטו על יצירת קשר ומפגש ביניהם. יוער כי מודל זה זוכה לעיתים "לגיבוי" בדמות מנגנונים להטלת סנקציות פליליות או אחרות על מי שמפרים את הוראותיו (לדוגמה בטנסי ובמדינת ניו-סאות' ווילס באוסטרליה). מודל רביעי הוא מודל שמקנה למאומץ או למשפחתו הביולוגית גישה למידע מזהה בכפוף לזכות וטו של כל אחד מהצדדים. כך, כאשר נעשה שימוש בזכות הווטו של אחד הצדדים לא מועבר מידע מזהה, אלא לכל היותר מידע כללי (לדוגמה במונטנה). מודל חמישי הוא מודל שמקנה גישה למידע מזהה ואף מאפשר למאומץ, באמצעות מנגנוני תיווך ממשלתיים של הרשויות, לנסות ולאתר את ההורה הביולוגי אשר ניתנת לו הזכות לסרב לניסיון יצירת הקשר מצד המאומץ (לדוגמה במחוז (Province) אלברטה בקנדה). מודל שישי הוא מודל שמקנה גישה למידע מזהה ומאפשר לצדדים לאימוץ שמעוניינים בכך להירשם במאגר וולונטרי שמאפשר להם ליצור קשר ולארגן מפגש ביניהם. כך, כאשר צדדים שקשורים לאותו מקרה אימוץ נרשמים מיוזמתם במאגר האמור המאגר מבצע באופן ממוחשב את החיבור ביניהם והמידע מועבר לבית המשפט בכדי שייתן צו לגילוי המידע לצדדים הרלונטיים או לרשויות המדינה על מנת שיצרו קשר בין הצדדים (לדוגמה במדינת ניו-יורק ובמחוז בריטיש קולומביה בקנדה). מעבר לכך, בחלק מהמדינות שנסקרו, נמצאו גם הוראות מיוחדות בדבר העברת מידע לגורמים נוספים, שהם בעיקרם רשויות שלטוניות שונות, גורמי ממשל, בתי-משפט וכדומה לצורך ביצוע תפקידיהם או פעילויותיהם השוטפות מכוח החקיקה הזרה. לשם שלמות התמונה יוער, כי בשתיים מבין המדינות שנסקרו: אוסטרליה וקנדה, מצאנו כי אירעו בעבר מקרים של אימוץ בכפייה של ילדים. בשתי המדינות האמורות, מקרי האימוץ בכפייה אירעו ביחס לאוכלוסיות ילידיות או לאוכלוסיות מעורבות (ממוצא "לבן" וממוצא ילידי). באוסטרליה אירועים אלה מכונים: "הדורות הגנובים", ואילו בקנדה: "האיסוף של שנות השישים", והן התרחשו על בסיס החקיקה של הטריטוריות השונות והמדינות שמרכיבות את קנדה ואוסטרליה. יודגש, כי מקרי האימוץ האמורים התבצעו על בסיס התוכניות הממשלתיות בתחומי הרווחה והחינוך שהיו בתוקף בשעתו ואשר השפיעו על מדיניות האימוץ וההעברה למשפחות אומנות במדינות אלה. כמו כן, יוער כי בגין אירועים אלה התנצלו הממשלות של המדינות השונות, וככל הנראה האירועים עצמם אף השפיעו רבות על בחירת המודלים לפתיחת תיקי האימוץ בחקיקה המדינתית. רקע ככלל, בנושאי דיני משפחה ואימוץ נקודת המוצא המשפטית היא שמקום הגידול הטבעי של ילד הוא בבית הוריו הביולוגיים. כך, בפסיקה הישראלית נקבע כי "בעיני המשפט, התא הבסיסי הוא המשפחה הטבעית: הילד 'שייך' להוריו-מולידיו, כשם שההורים 'שייכים' לילדיהם יוצאי חלציהם". יתרה מכך, לפי הפסיקה, שייכות זו אינה "שייכות במובן של בעלות בנכס", אלא זוהי "שייכות במובן של קשר טבעי שמושגי הבעלות המשפטיים המקובלים המה, מצד אחד, חיוורים ודלים, ומצד שני, פוגעים ברגשותינו מבחינת תיאור מצב הדברים". למרות כל זאת, מטבע הדברים, לעיתים, נדרשות מסגרות חלופיות מחוץ לבית ההורים הביולוגיים (כגון: משפחה אומנת, משפחה מאמצת וכדומה). המוסד המשפטי של אימוץ מהווה את אחת החלופות המרכזיות לגידול בבית ההורים הביולוגיים, ובישראל מוסד זה מעוגן בחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן – חוק האימוץ). כך, כמנגנון נלווה למוסד האימוץ קבוע בדרך-כלל פנקס או מרשם מרכזי, שבמסגרתו נרשמים כל פרטי צווי האימוץ שהוצאו ונקבעו לאורך השנים (ולעיתים במסגרתו גם נשמרים מידע ומסמכים רלוונטיים נוספים). ככלל, בישראל, "פנקס האימוצים" לא פתוח לעיון הציבור, אולם בחוק נקבע כי גורמים ספציפיים יהיו רשאים לעיין בפנקס בהתאם להוראות החוק (לפי החוק בישראל, גורמים אלה הם: היועץ המשפטי לממשלה, רושם נישואין, עובד סוציאלי ראשי או מי מטעמם). כמו כן, מאומץ שמלאו לו 18 שנים רשאי לעיין בפנקס באמצעות עובד סוציאלי. את סוגי האימוץ ניתן לחלק בחלוקה גסה לשני סוגים מרכזיים: אימוץ פתוח (אימוץ עם קשר) ואימוץ סגור. כך, באימוץ פתוח מתאפשרת שמירת קשר בין הילד ובין דמויות משמעותיות במשפחתו הביולוגית (ברמות ובהיקפים משתנים), בעוד שבאימוץ סגור מנותקים הקשר בין המאומץ ובין דמויות אלה והזיקה המשפטית והפיסית ביניהם. ברי, כי לברירת המחדל בדבר סוג האימוץ (פתוח או סגור) יש השפעה משמעותית על יכולת המאומץ להכיר את משפחתו הביולוגית, ומטבע הדברים גם על שאלת זכותו או הצורך שלו לעיין במסמכי האימוץ. הלכה למעשה, אימוץ פתוח עשוי להפוך את שאלת העיון ללא רלוונטית מכיוון שהקשר עם התא המשפחתי הביולוגי נשמר. עוד יוער, כי בישראל ברירת המחדל המקובלת בנושאי אימוץ היא של אימוץ סגור. זאת, למעט במקרה של "צמצום תוצאות האימוץ" (לפי סעיף 16(1) לחוק האימוץ), שבמסגרתה מתאפשר בצו בית משפט ובאופן פרטני לצמצם את התוצאות הטבעיות של אימוץ (כלומר, ניתוק הקשר מההורים הביולוגיים). כפי שגם יוצג להלן, במקרה של אימוץ סגור הדרכים לפתיחת מסמכי האימוץ או ליצירת קשר בין ההורים הביולוגיים והמאומץ שונות ומגוונות. כך, ברחבי העולם נקבעו מודלים שונים תוך התמקדות בזכות המאומץ להכיר את התא המשפחתי הביולוגי שלו ולהתחקות אחר שורשיו הביולוגיים. בחלק מהמדינות נקבע כברירת מחדל הליך של אימוץ פתוח (לדוגמה בניו-זילנד). בחלקן האחר נקבעו הסדרים בדבר אימוץ סגור כך שלא מתאפשר גילוי מידע לגביו כמעט באופן מוחלט, למעט בהתקיים נסיבות מיוחדות או טעמים מיוחדים לפתיחת המסמכים ועיון בהם (לדוגמה בחלק ממדינות ארה"ב, כגון: ניו-ג'רזי וצפון קרולינה, שבהן מותרת פתיחת המסמכים לצורך רפואי של המאומץ, בני משפחתו או הציבור הרחב. ראו הרחבה להלן). בחלקן האחר האימוץ סגור, אולם לאחר הגעת המאומץ לגיל ספציפי ניתנת לו האפשרות לעיין במסמכים (אנגליה, סקוטלנד, שבדיה, שוויץ ועוד. ראו הרחבה להלן), ואילו ביתר המדינות ההסדרים מצויים בטווח שבין שתי גישות אלה. סקירה משווה בחלק זה תובא סקירה משווה של המודלים השונים שנמצאו בחקיקה הזרה בדבר עיון במסמכי אימוץ והחריגים לאפשרות העיון. בחלק זה התמקדנו באותן המדינות שבהן המודל בחקיקה הוא מודל האימוץ הסגור. יוער, כי בכל המדינות הסקירה התבססה על החקיקה בשפת המקור או בתרגומים רשמיים, אולם בחלק מהמקרים נעזרנו גם בדוחות לאומיים ובמידע מקצועי אחר. אנגליה דיני האימוץ באנגליה עברו רפורמות שונות לאורך השנים עד לחקיקת ההסדרה הנוכחית בדמות חוק האימוץ והילדים משנת 2002 (להלן – החוק) ותקנות גילוי המידע משנת 2005 שנקבעו מכוחו (להלן – התקנות). כפי שיוצג, כיום קבוע במדינה זו מודל האימוץ הסגור. כך, בין היתר, נקבעו בהסדרה הוראות בדבר פריטי המידע שצריכים להישמר בנוגע לאימוץ בידי סוכנויות אימוץ (מידע מזהה על המאומץ ומשפחתו הביולוגית, מידע בדבר סוכנות האימוץ הרלוונטית שבה האימוץ נערך ועוד), וכן הוראות בדבר החובה לשמור מידע זה כמידע חסוי (להלן – מידע מוגן). במקביל, בכל הנוגע להוראות גילוי המידע מפריד החוק בין שני מקרים: גילוי מידע בדבר מאומץ מעל גיל 18 ("מאומץ בגיר"); גילוי מידע בדבר מאומץ מתחת לגיל 18 (שמטבע הדברים חלות על גילוי כאמור מגבלות משמעותיות יותר). לאור נושא דיוני הוועדה, ובפרט חלוף הזמן הניכר מהתקופה שהיא נשוא דיוני הוועדה, נתייחס במסמך להסדרה של מאומץ בגיר בלבד. במקרה של מאומץ בגיר קבועים שני מסלולי גילוי בהתאם לזהות הפונה: פנייה מטעם המאומץ: החוק קובע כי מאומץ שהגיע לגיל 18 יהיה זכאי (has a right) לקבל כל מידע (לרבות מידע מוגן) שיאפשר לו להשיג את תעודת הלידה המקורית שלו, למעט אם בית המשפט הגבוה לצדק (High Court) הורה אחרת, וכן כל מידע אחר שהועבר להורים המאמצים לגביו. כמו כן, נקבע בחוק כי המאומץ יהיה גם זכאי לקבל את כל המידע והמסמכים שנשמרו בתיק האימוץ בסוכנות האימוץ, וכן כאשר האימוץ נעשה בצו בית משפט כל מידע נוסף שעשוי להימצא בתיק הרלוונטי. פנייה מטעם גורם אחר: הוראות אלה רלוונטיות למגוון רחב של פונים, לרבות הורה או קרוב ביולוגי אחר. הלכה למעשה, בחוק נקבע כי במקרה של פנייה מטעם כל גורם אחר (גורם שאינו המאומץ עצמו) אזי לסוכנות האימוץ יהיה שיקול דעת בעת קבלת ההחלטה בדבר גילוי המידע הרלוונטי וכי יהיה עליה לקבל את עמדת המאומץ לפני החלטתה. במקרה של פנייה לקבלת מידע מוגן, הסוכנות לא תהיה חייבת לאשר את הבקשה אלא אם היא סוברת כי ראוי לעשות כן (considers it appropriate). אם הסוכנות בוחרת לאשר את הבקשה יהיה עליה לנקוט בכל הצעדים הסבירים לצורך השגת עמדת האדם שלגביו המידע מתייחס. בקבלת החלטתה הסוכנות תהיה חייבת לשקול את רווחת המאומץ, עמדתו בנושא, כל עניין רלוונטי אחר ונסיבות המקרה הפרטניות. מעבר לכך, קבועות בתקנות הוראות שמאפשרות לסוכנות אימוץ להעביר מידע שברשותה, כל עוד הוא לא מידע מוגן, אם הסוכנות סבורה כי המידע נחוץ לצורך ביצוע תפקידיה כסוכנות. כמו כן, הסוכנות תוכל להעביר מידע מוגן, כאשר הגוף אליו מועבר המידע הוא סוכנות אחרת (ולצורך מילוי תפקידה של הסוכנות), או לאדם אחר שאושר בידי מזכיר המדינה לקבל מידע כאמור. עוד נקבע בחוק כי הסוכנות תהיה חייבת להעביר מידע (לרבות מידע מוגן) לגורמים שלהלן: מי שמנהלים חקירה (inquiry) לפי החוק או לפי חוק הילדים משנת 1989 (the Children Act 1989), מזכיר המדינה, רשם האימוצים, נציב המועצות המקומיות באנגליה לצורך חקירה בדבר פעילות מועצות מקומיות, כל אדם אשר מונה על-ידי סוכנות אימוץ לצורך הייצוג שלה, בית משפט. בכל מקרה, על הסוכנות לתעד בכתב את המידע שהועבר, התאריך שבו הוא הועבר, הגורמים אליהם הוא הועבר וכן הסיבות שבגללן הוא הועבר. ארה"ב ההסדרה בדבר גילוי מידע ממסמכי אימוץ נקבעת בארה"ב בדין המדינתי (ולא הפדראלי). כפי שיוצג להלן, ההסדרים שנקבעו בחקיקה המדינתית לא אחידים וניתן למצוא בחקיקה מודלים שונים שנבדלים בעיקר ביחס לתפיסת הזכות של המאומץ לעיין במסמכים ולהתחקות אחר שורשיו הביולוגיים, ובפרט באפשרות של המאומץ או ההורה הביולוגי להטיל וטו על העברת מידע או על יצירת קשר לצורך מפגש. צפון קרולינה יוער, כפי שגם יוצג להלן, כי המודל שנקבע בצפון קרולינה (מודל שמבוסס על צמצום המקרים שבהם מותרת חשיפת מידע מזהה של הצדדים לאימוץ) נחשב לנדיר יחסית הן בארה"ב והן מחוץ לה. ככל הנראה, המדינה היחידה שבה נקבעה הסדרה דומה היא מדינת ניו-ג'רזי (שלא נסקרה במסמך זה), שגם בה ההסדרה מבוססת על צמצום המקרים שבהם מותרת חשיפת מידע מזהה. לגופו של עניין, בצפון קרולינה ההסדרה בתחום האימוץ קבועה במסגרת פרק 48 לחקיקה המדינתית. לפי הסדרה זו חלה החובה הכללית לשמור מידע ומסמכים שנוגעים להליך אימוץ כחסויים. איסור מיוחד קבוע בחקיקה בדבר חשיפת מידע שניתן לצפות באופן סביר שיביא לזיהוי במישרין של המאומץ, או של משפחתו הביולוגית. יחד עם זאת, כאמור לעיל, בחוק נקבעו מקרים שבהם ניתן להעביר סוגי מידע ספציפיים בדבר המאומץ או הליך האימוץ: גילוי מידע לא מזהה הורה מאמץ, מאומץ בגיר (adult), וכן מאומץ קטין שהוא הורה או עתיד להיות הורה יהיו רשאים לבקש מידע רקע, או מידע רפואי שאינו מזהה בדבר המשפחה הביולוגית של המאומץ, כל זאת אם מידע כאמור הוגש לבית משפט, סוכנות אימוץ, מחלקת הרווחה וכדומה. בכל מקרה, פריטי המידע המועברים ייבחנו בידי מעביר המידע והוא ימחק ויחסיר את השמות, הכתובות וכן כל מידע אחר שסביר להניח (reasonably be expected) שיביא לזיהוי של המאומץ, הוריו הביולוגים, או כל בן משפחה אחר ממשפחתו הביולוגית. עוד נקבע, כי אם בן משפחה ביולוגי של המאומץ מעביר לסוכנות מידע בדבר מחלה או תסמונת גנטית שעלולה להשפיע על בריאותו של המאומץ או בריאות ילדיו, ייעשה ניסיון סביר להעביר את המידע למאומץ עצמו, אם הוא בן 18, או לחילופין להוריו המאמצים אם הוא עדיין לא הגיע לגיל 18. גילוי מידע ל"צרכים מיוחדים" לפי החוק, ניתן להגיש בקשה לבית המשפט לגילוי מידע שנובע מהרשומות שבידי הרשויות (לרבות מידע בתעודת לידה מקורית של המאומץ), ואשר חיוני לצורך ההגנה על המאומץ או על הציבור. בחוק נקבע כי בית המשפט ישקול כשיקול מרכזי (primary consideration) בהחלטתו את טובת המאומץ, כמו גם משקל נאות (due consideration) לאינטרסים של בני המשפחה הביולוגית ומשפחתו המאמצת. כמו כן, נקבע כי על בית המשפט יהיה להתחשב בפרמטרים שלהלן בהחלטתו: הסיבה שבגינה המידע מבוקש; זמינותם של הליכים חלופיים שבמסגרתם לא יידרש הגילוי (כגון מינוי מתווך שיפנה לקבלת המידע מבלי לחשוף את זהות הצדדים); היות האדם עליו מבוקש המידע בחיים; העדפותיהם של המאומץ, המשפחה המאמצת, ההורים הביולוגיים, וכן כל בני משפחה אחרים, ביולוגיים או מאמצים; ההשפעה של הגילוי על בני משפחה אלה; גילו של המאומץ, בגרותו וצרכיו; המלצות גורמים שמונו בידי בית המשפט; כל גורם אחר שרלוונטי להערכת התועלת ביחס לפגיעה האפשרית. סוכנות אימוץ כמתווכת זמנית כחלק מהמנגנונים הכלליים של החוק, נקבע כי לצורך קבלת מידע, ולבקשת כל אחד מהגורמים שלהלן, סוכנות אימוץ תהיה רשאית לפעול כמתווכת זמנית (confidential intermediary services): הורה ביולוגי, מאומץ בגיר, אחים של מאומץ בגיר, קרוב משפחה בגיר של הורה ביולוגי שנפטר או של מאומץ שנפטר. כך, הסוכנות תהיה רשאית לקבל מידע מזהה לצורך פעילותה כמתווכת זמנית כל עוד כל הצדדים נתנו את הסכמתם לגילוי המידע. כמו כן, היא תהיה רשאית לקבל מידע רפואי לא מזהה (nonidentifying birth family health information) ולחלוק אותו עם מי שנמנים על הגורמים לעיל (כל אותם גורמים שנמנים על רשימות הפונים שהסוכנות רשאית לפעול עבורם כמתווכת). בנוסף על כל האמור לעיל, קבועות בחוק גם הסמכות כלליות בדבר העברת מידע וגילויו (בין היתר הסמכה כללית לבית המשפט להורות על העברת תעודת לידה מקורית, כמו גם העברת מידע לבית המשפט בהליכים שבפניו, לרשויות הרווחה, או לגורמים שונים שפועלים כמתווכים זמניים, לרבות סוכנויות אימוץ), וכל זאת בכפוף להוראות החוק הכלליות שהוצגו לעיל. טנסי ההסדרה במדינת טנסי מבוססת על מתן גישה מלאה למאומץ (בהגיעו לגיל 21 שנים) למידע מזהה על ההורה הביולוגי, בד בבד עם מתן זכות וטו להורה הביולוגי על יצירת קשר עימו. הלכה למעשה, ההסדרה במדינה זו מגבילה בעיקר את השימוש במידע (מבחינת המאומץ) ולא את עצם העברת המידע. ההסדרה מעוגנת בקוד החקיקה המדינתי של טנסי (להלן – הקוד). כמו כן, בדומה למדינות אחרות שנסקרו, חלק מההסדרה בטנסי מבוסס על קביעת הוראת חיסיון בדבר רשומות ומסמכי האימוץ (לרבות מסמכים שבידי בית המשפט, סוכנויות אימוץ ורשויות רלוונטיות אחרות), כמו גם על הטלת איסור כללי על גילוי מידע מתוך רשומות ומסמכים אלה או העברתם שלא בהתאם להוראות הקוד. גילוי מידע לא מזהה בקוד נקבע כי הגורמים שלהלן יהיו רשאים לפנות לרשויות המדינתיות בבקשה לקבל מידע לא מזהה (nonidentifying information) בנוגע למקרה אימוץ רלוונטי: מאומץ שהגיע לגיל 18, או הוריו המאמצים של מאומץ שעדיין לא הגיע לגיל 18 (או האפוטרופוס שלו), או הוריו הביולוגיים או קרובי משפחה אחרים, וכן צאצאיו הישירים (lineal decendants), או הנציגים החוקיים של גורמים אלה. המידע שניתן לגלותו לא יהיה מידע שניתן באמצעותו לזהות או לאתר את המאומץ, משפחתו הביולוגית או המאומצת, אלא אם גורמים אלה הביעו את הסכמתם לכך (ראו הרחבה להלן). כך, לפי החוק פריטי המידע שניתן לגלותם הם הפריטים שלהלן: תאריך, שעת הלידה ומאפייניו הפיזיים של המאומץ בעת הלידה (משקל וכדומה); גיל הקרובים הביולוגיים במועד האימוץ; לאום, רקע אתני, גזע ודת של הקרובים הביולוגיים; רמת השכלתם, מקצועם וכן כישוריהם או תחביביהם (אם אלה מתועדים) של הקרובים הביולוגיים; תיאור פיזי כללי של הקרובים הביולוגיים או המשפחה המאמצת (לרבות גובה, משקל, צבע שיער, צבע עיניים, גוון עור וכן מאפיינים דומים אחרים); האם למשפחה הביולוגית או המאמצת היו ילדים נוספים ואם כן מאפייניהם הלא מזהים של ילדים אלה; מידע רפואי בדבר המאומץ, משפחתו הביולוגית והמאמצת, וכן כל מידע רפואי או פסיכיאטרי שעשויה להיות לו השפעה משמעותית על בריאותו הנפשית והכללית של המאומץ. יוער, כי במדינת טנסי יש אפשרות להמשיך ולעדכן לאורך השנים את הרישומים שמצויים בידי הרשויות (לדוגמה, מסירת מידע רפואי עדכני מצד ההורים הביולוגיים שעשוי להשפיע על חיי המאומץ בעתיד). ככל שמידע רפואי כאמור מגיע לידי הרשויות ויש חשיבות להעברת מידע זה יהיה על הרשויות לנסות ולאתר את הצד הרלוונטי ולעדכנו בכך. גילוי מידע מזהה בקוד קבועה גם הוראה לפיה מאומץ מעל גיל 21 יוכל לבקש מהרשויות מידע מזהה אודות הוריו הביולוגיים, מבלי שאלה יוכלו להתנגד לגילוי המידע, כמו גם הוראה לפיה המשפחה הביולוגית תוכל לבקש בקשה כאמור, אולם היא תוגבל באפשרות המאומץ להטיל וטו על בקשה זו. כך, נקבע בקוד כי כל המסמכים והרשומות שבידי הרשויות שנוגעים לאימוץ הרלוונטי ואשר מצויים בידי הרשויות הרלוונטיות או סוכנות האימוץ הפרטית, יהיו זמינים לבקשת הפונים שלהלן: המאומץ בהגיעו לגיל 21; הוריו ומשפחתו של מאומץ בן 21, צאצאיו הישירים של מאומץ בן 21, או נציגיהם החוקיים של פונים אלה. הוראה דומה קבועה גם ביחס לבקשות מצד משפחתו הביולוגית של המאומץ, אולם בקשה כאמור לא תאושר ולא יועבר מידע כאמור, אלא אם המאומץ הביע במפורש ובכתב את הסכמתו לגילוי המידע הספציפי. זכות וטו על העברת מידע מזהה ומפגשים כאמור לעיל, העברת מידע מזהה או יצירת קשר לצורך מפגש עשויות להיות כפופות לזכות וטו. כך, בעוד שזכות הווטו במקרה של העברת מידע מזהה ניתנת למאומץ בלבד, הרי שבמקרה של יצירת קשר לצורך מפגש זכות הווטו ניתנת לכל מי שרשאי לבקש מידע מזהה (ובתוך כך גם ההורים הביולוגיים והמאומץ). לצורך הפעלת מנגנון הווטו נקבע מרשם מיוחד שבו מתועדים "טפסי וטו" (טפסים שבהם הצדדים הרלוונטיים הביעו את התנגדותם מבעוד מועד לחשיפת המידע או ליצירת קשר לצורך מפגש). כמו כן, נקבעו בקוד הוראות בדבר ההליך להטלת וטו, הדרכים לקבלת עמדה מעודכנת של צד שהטיל וטו בעבר ועוד. מונטנה כפי שיוצג, ההסדרה במדינת מונטנה דומה לזו שתוארה לעיל במדינת טנסי בכך שהיא מאפשרת למאומץ לקבל מידע מזהה על משפחתו הביולוגית. עם זאת, בניגוד לדגש שניתן בהסדרה במדינת טנסי לאפשרות הטלת וטו על מפגש בלבד, הרי שבמדינת מונטנה זכות הווטו של ההורה הביולוגי (או המאומץ) היא זכות וטו על גילוי המידע המזהה. כמו כן, בהעדר מימוש כאמור קבועה חזקה כי גילוי המידע מותר. גילוי מידע מידע לא מזהה יכול להיות מועבר לכל הגורמים שלהלן: המאומץ, בני המשפחה המאמצת ובני המשפחה הביולוגית. לעומת זאת, מידע מזהה יכול להיות מועבר לגורמים שלהלן: מי שפועל על סמך צו של בית המשפט; או לבעלי משרה בממשל הפדראלי; או לכל אדם אחר שנתן בכתב את אישורו לגילוי מידע מזהה ובלבד שמי שהמידע מתייחס אליו נתן אף הוא אישור כאמור. כלומר, במקרה של העברת מידע מזהה בין שני צדדים לאותו מקרה אימוץ (ואשר המידע המזהה המבוקש מתייחס לשניהם יחד), אזי המידע האמור יוכל להיות מועבר רק אם שניהם נתנו את הסכמתם להעברת המידע. אוקלהומה ההסדרה במדינת אוקלהומה מבוססת על הפעלת מנגנוני תיווך אקטיביים שמאפשרים למאומץ, שמבקש לברר מידע על הוריו הביולוגיים, לפנות לגורם מתווך לפי החוק (דוגמת סוכנות אימוץ) בכדי שזו תבצע עבורו חיפוש אקטיבי אחר הוריו הביולוגיים ולאחר קבלת הסכמתם המפורשת לחשיפת זהותם תעביר את המידע למבקש. לפי החוק במדינת אוקלהומה כל מסמכי האימוץ של אימוץ שהפך לסופי יישמרו למשך 99 שנים בידי הגורם שהיה אחראי על האימוץ (רשות ממשלתית או גוף פרטי, כגון: סוכנות אימוץ וכדומה). ככל שגורם חדל לפעול במדינת אוקלהומה חלה עליו החובה להעביר את המסמכים שברשותו לגורם אחר שנוטל עליו את תפקידיו ואחריותו וליידע את הרשויות הממשלתיות של המדינה על העברת המידע האמורה. הרשות הממשלתית תקבע תוכנית מיוחדת לחיפוש ולהעברת מידע מזהה ומידע בדבר מקום מגורים של קרובי משפחה של צד לאימוץ. כך, לפי החוק יהיו רשאים הגורמים שלהלן לפנות ולבקש מידע על צד לאימוץ: המאומץ (אם הוא בגיר), ההורים המאמצים או האפוטרופוס של המאומץ, צאצאיו הבגירים של המאומץ אם הוא נפטר, ההורים הביולוגיים, אחיו וסביו הביולוגיים של המאומץ אם הוא בגיר וכן אלה של מאומץ שנפטר. כך, לבקשת אחד הגורמים לעיל ינהל הגורם המתווך חיפוש סביר (reasonable search) אחר האדם שהוא נושא החיפוש ואם אותו אדם נמצא יבקש ממנו הגורם המתווך את הסכמתו לחשיפת מידע מזהה, או למפגש עם המבקש. אם שני הצדדים (המבקש ונושא החיפוש) מסכימים בכתב לגילוי מידע, או למפגש, או ליצירת קשר, אזי הגורם המתווך יפעל לאפשר את העברת המידע, או המפגש או יצירת הקשר כאמור. לעומת זאת, אם הגורם המתווך לא הצליח לאתר את נושא החיפוש יודיע על כך בדיווח למבקש המידע. אם אותו אדם נמצא, אך הוא מסרב למסירת מידע מזהה, או מסרב להיפגש או ליצירת קשר עם המבקש, יעביר הגורם המתווך למבקש מידע רפואי לא מזהה או מידע לא מזהה בדבר ההיסטוריה הסוציאלית (social history) של האדם שהוא נושא החיפוש (ככל שמידע כאמור נמצא בידיו). כמו כן, אם נושא החיפוש נפטר יעביר הגורם המתווך מידע זה (בדבר פטירתו) וכן מידע מזהה מפורט. ניו-יורק במדינת ניו-יורק ההסדרה מבוססת על הקמת מרשם מרכזי בידי המדינה ומתן גישה למידע במאגר ואפשרות ליצירת קשר בין צדדים לאימוץ, אך ורק כאשר שני הצדדים בחרו מיוזמתם להירשם במרשם (כלומר, מרשם שהרישום אליו וולונטרי). בדומה למדינות האחרות שנסקרו, גם במדינת ניו-יורק נקבעו הוראות בדבר חיסיון כללי על מסמכי האימוץ. כמו כן, בדומה למדינות האחרות, גם במדינת ניו-יורק נקבע כי רשויות המדינה (מחלקת הבריאות המדינתית) יאפשרו העברת מידע לא מזהה בדבר המאומץ, הוריו ואחיו הביולוגיים, לרבות פריטי המידע שלהלן: גיל ההורים במועד הלידה, מוצאם של ההורים (לאום, רקע אתני, גזע ודת), פרטי השכלתם, תיאור פיזי כללי של ההורים במועד הלידה (צבע עיניים, משקל, גובה וכדומה), מקצוע ההורים, היסטוריית הבריאות של ההורים, תחביביהם וכישוריהם, העובדות והנסיבות שסבבו את האימוץ, פרטים בדבר אחים ידועים של המאומץ ועוד. מידע כאמור יימסר לפי בקשה למאומץ שהגיע לגיל 18, או להורים ולאחים הביולוגיים שלו (כל עוד גם הם הגיעו לגיל 18). במקביל, נקבעו הוראות שעל בסיסן הוקם מאגר מרכזי בדבר מקרי אימוץ במדינה. מאגר זה פועל על בסיס רישום וולונטרי ומאפשר העברת מידע מזהה אם שני צדדים לאותו מקרה נרשמו למאגר. כלומר, אדם שנרשם למאגר יוכל לקבל מידע מזהה בדבר אדם אחר, שהוא צד לאותו מקרה אימוץ, אך ורק אם אותו אדם אחר נרשם אף הוא למאגר. במקרה של הצלבה בין שני פרטים שהם צד לאותו האימוץ, יועבר המידע לבית המשפט שבתחומו נערך האימוץ בכדי שייתן צו לגילוי המידע לצדדים הרלוונטיים. קנדה בדומה לארה"ב גם בקנדה ההסדרה של נושא האימוץ, לרבות אפשרויות העיון במסמכי אימוץ, קבועה בחקיקה המדינתית (החקיקה במחוזות ובטריטוריות של קנדה ולא ברמה הפדראלית). להלן ייסקרו כמה דוגמאות מהחקיקה המדינתית האמורה. כמו כן, לשם שלמות התמונה, יוצג להלן גם מידע תמציתי על "האיסוף של שנות השישים" (Sixties Scoop). תופעה שארעה לאחר מלחמת העולם השנייה בקנדה, ואשר במסגרתה נלקחו ילדים ממשפחות ילידיות לאומנה ולאימוץ על בסיס חקיקה ותכניות מדינתיות שונות שנגעו לשירותי הרווחה והחינוך המדינתיים. "האיסוף של שנות השישים" (Sixties Scoop) במהלך התקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, ובעיקר בתקופה שבין סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים ועד לאמצע שנות השמונים של המאה העשרים, התרחשה בקנדה תופעה שמכונה בחלק מהספרות המקצועית כ"איסוף של שנות השישים" (Sixties scoop). במסגרת אירועים אלה הועברו ילדים ממשפחות ילידיות לאימוץ או לאומנה במשפחות (בדרך-כלל למשפחות שאינן ילידיות), בקנדה, ולעיתים גם בארה"ב ובאירופה. לפי הערכות שונות, במסגרת אירועים אלה אומצו או הועברו למשפחות אומנות אלפי ילדים שמוצאם במשפחות ילידיות (לפי חלק מההערכות מדובר אולי אף ביותר מ-20,000 ילדים). לפי הרשויות המדינתיות, מקרי האימוץ וההעברה לאומנה נערכו על בסיס ההוראות הכלליות שהיו נהוגות דאז ועל בסיס תכניות מדינתיות שונות מתחומי הרווחה והחינוך במסגרת הרחבת השירותים הסוציאליים ומדינת הרווחה אל הקהילות הילידיות בקנדה. לפי חלק מהכותבים כיום, פעולות אלה היו ניסיון "לתרבת" את האוכלוסיות הילידיות בקנדה ולקדם ערכים מערביים בקרבן, ולפי כותבים אחרים הן היו חלק מתופעות או תפיסות קולוניאליסטיות שבסופו של דבר הביאו לפגיעה תרבותית ונפשית במאומצים. כך, לאחרונה אף התקבלה בקשה לתביעה ייצוגית בבית המשפט העליון במחוז אונטריו על בסיס הטיעון כי המדינה הזניחה את חובותיה במקרי האימוץ האמורים ופגעה בזכויות המאומצים והוריהם. לפי דיווחים בתקשורת הקנדית, בימים אלה מתנהל משא ומתן לגבי פיצוי מוסכם בגין מקרים מסוג זה שאירעו במחוז אונטריו. בכל מקרה, כפי שיוצג להלן, בחלק מהמדינות והטריטוריות בקנדה נקבעו הוראות מיוחדות בדבר עיון במסמכי אימוץ שמחריגות את האוכלוסיות הילידיות מההוראות הכלליות (לדוגמה במחוז בריטיש קולומביה). יחד עם זאת, יצויין כי בניגוד למקרים שנדונים בפני הוועדה המיוחדת, מקרי האימוץ האמורים בקנדה, גם אם הם שנויים במחלוקת כיום, נעשו על בסיס החקיקה שהייתה קיימת דאז ובמסגרת הוראותיה. בריטיש קולומביה ההסדרה בבריטיש קולומביה נקבעה בחוק האימוץ המדינתי משנת 1995 (להלן - החוק). החוק מטפל באימוץ של כל מי שגילו לא עולה על 19 שנים. כמו כן, כאמור לעיל, ההסדרה במדינה זו דומה להסדרה שהוצגה לעיל במדינת מונטנה, כמו גם להסדרים הוולונטריים בדבר רישום הדדי במאגר כפי שהם קבועים במדינת ניו-יורק. כלומר, הסדרה שבמסגרתה ניתנת האפשרות למאומץ לקבל מידע מזהה, וזאת בכפוף לזכות וטו שמסורה להורה הביולוגי על העברת מידע זה. יחד עם זאת, כפי שיוצג, ההסדר בבריטיש קולומביה שונה בחלק מהיבטיו מההסדר האמור לעיל במונטנה, ככל הנראה, בשל אירועי "האיסוף של שנות השישים". "הסכמי פתיחות" בבריטיש קולומביה ניתנת האפשרות במהלך הליך האימוץ לקביעת "הסכם פתיחות" (openness agreement). הסכמים אלה מקרבים את סוג האימוץ לאימוץ פתוח ומאפשרים מלכתחילה "פתיחות" והעברת מידע. כך, הסכם פתיחות יכול להיקבע עוד במועד האימוץ בין ההורה המאמץ (עתידי או נוכחי) ובין כל אחד מהגורמים שלהלן: קרובים ביולוגיים של המאומץ; כל אדם אחר שיש לו מערכת יחסים של קרבה עם המאומץ (relationship); הורה מאמץ (עתידי או נוכחי) של אחיו או אחיותיו של המאומץ. עוד נקבע כי אם המאומץ בוגר דיו יש לבקש את עמדתו בנושא. כמו כן, הגורמים שלהלן יכולים להירשם במרשם שמנוהל בידי המדינה ולהביע את הסכמתם ל"הסכמי פתיחות": הורה מאמץ למאומץ מתחת לגיל 19, קרוב משפחה של מאומץ מתחת לגיל 19. במקרה של רישום במרשם של הורה מאמץ של מאומץ מתחת לגיל 19 וקרוב משפחה כאמור לעיל יינתן להם סיוע בידי השירותים המדינתיים בתחום האימוץ (להלן – השירותים המדינתיים) בגיבוש הסכם פתיחות, שבמסגרתו יועבר מידע לא מזהה או מידע מזהה בהתאם להסכמות שביניהם. גילוי מידע לטובת המאומץ מנהל השירותים המדינתיים רשאי לגלות מידע מזהה לאדם אם הגילוי נחוץ לצורך בטיחות, בריאות או רווחה של מאומץ מתחת לגיל 19, או לצורך מתן האפשרות שהוא (המאומץ מתחת לגיל 19) יקבל הטבה (benefit). גילוי מידע לילד אבוריג'יני מתחת לגיל 19 מנהל השירותים המדינתיים רשאי, אם הדבר לטובת מאומץ מתחת לגיל 19, לגלות להורה מאמץ (עתידי או נוכחי) את הפרטים שלהלן: פרטי השבט האינדיאני אליו המאומץ שייך (אם הוא רשאי להירשם כחבר בשבט כאמור); פרטי הקהילה האבוריג'ינית אליה שייכים ההורים הביולוגיים של המאומץ; פרטי ה-Nisga'a Lisims הרלוונטית של המאומץ; פרטי "האומות הראשונות" (first nation) שלו. כמו כן, המנהל יהיה רשאי, בהסכמת ההורים המאמצים וככל שלדעת המנהל, הוא הדבר לטובת המאומץ כאמור, לגלות מידע מזהה על המאומץ לגורמים ספציפיים בקרב הקבוצות שצוינו לעיל. גילוי מידע למאומצים מעל גיל 19 שנים מאומץ מעל גיל 19 רשאי לפנות למרשם המדינתי ולקבל העתק של תעודת הלידה המקורית שלו, של צו האימוץ, ואם האימוץ התבצע מכוח חוק מיוחד בדבר האומות הראשונות, גם מידע מכוח חוק זה. מידע כאמור יועבר, אלא אם הוגשה הודעת וטו (disclosure veto) או הוגשה הודעת סירוב למפגש (ראו להלן). הוראה דומה (לרבות החריגים בדבר הודעת וטו) קבועה גם בנוגע להורה ביולוגי ששמו מופיע על גבי תעודת הלידה של מאומץ שגילו מעל 19 שנים. הורה כאמור יהיה זכאי לקבל את פריטי המידע דלעיל, אולם במקום העתק של תעודת הלידה המקורית יסופק לו העתק של תעודת הלידה לאחר השינויים שנבעו מהאימוץ. הודעות וטו לבקשת גילוי מידע מזהה יכולות להיות מוגשות מטעם מאומץ שהוא בן 18, או מטעם ההורה הביולוגי שמופיע על גבי תעודת הלידה המקורית של המאומץ. מגיש הודעת הווטו רשאי לצרף להודעה הצהרה חתומה שבה יפורטו הסיבות שבגללן הוא מבקש שלא לגלות מידע מזהה וכל מידע רלוונטי אחר. כמו כן, במקרה של הורה ביולוגי שמגיש הודעת וטו הוא יוכל לצרף סיכום של מידע רפואי והיסטוריה סוציאלית שלו ושל בני משפחתו. במקרה של צירוף הצהרה יעביר אותה המנהל למבקש. הוראות דומות קבועות גם בדבר הודעות וטו לעניין מפגש ויצירת קשר (contact). יחד עם זאת, במקרה זה מנהל המרשם יוכל להעביר העתק של תעודת הלידה המקורית למבקש אך ורק אם הוא מתחייב שלא לפנות או לנסות לפנות במתכוון למצהיר, להשתמש במידע שהועבר אליו כדי לאיים או להטריד את המצהיר, או לשדל אדם אחר לעשות כן. גילוי מידע ב"נסיבות משכנעות" בהתקיים נסיבות משכנעות (compelling circumstances) שמשפיעות על בריאות או בטיחות הציבור יהיה רשאי מנהל השירותים המדינתיים לפנות לגורמים שלהלן כדי להשיג מהם מידע או לחלוק עימם במידע רלוונטי: הורה ביולוגי, קרובי משפחה של הורה ביולוגי אם הוא לא זמין (not available), המאומץ אם גילו מעל 19 שנים. גילוי מידע מזהה הדדי כל אחד מבין הגורמים שלהלן רשאים להירשם במרשם מיוחד (הדומה לזה שקיים במדינת ניו-יורק) לצורך החלפת מידע מזהה: המאומץ אם גילו מעל 19 שנים, קרוב משפחה בגיר של מאומץ שגילו מעל 19 שנים. אם נרשמו קרוב משפחה כאמור ומאומץ כאמור יודיעו להם על כך הרשויות ויאפשרו החלפת מידע זה ביניהם. לשם שלמות התמונה יוער כי בחוק נקבעו גם הסמכות שונות שמאפשרות לשירותים המדינתיים לקבל מידע מגורמים שונים אחרים לצורך תפקידיהם (לרבות מידע מסוכנויות אימוץ ומרשויות ממשלתיות אחרות), כמו גם לאסוף מידע הנחוץ להם לצורך מימוש סמכויותיהם וכדומה. אלברטה כאמור לעיל, במחוז אלברטה קבוע הסדר הדומה לזה שנקבע באוקלהומה שבמסגרתו המדינה מפעילה שירותי חיפוש ואיתור של קרובי משפחה של מאומצים, תוך מתן אפשרות לצדדים לאימוץ להגיש הודעת וטו על העברת מידע מזהה לצד המבקש אם האימוץ בוצע לפני שנת 2005. לעומת זאת, לגבי אימוץ לאחר מועד זה לא קבועה זכות וטו לצדדים לאימוץ. כך, בדומה למדינות אחרות שנסקרו, גם במחוז אלברטה מידע בדבר אימוץ מהווה מידע חסוי. יחד עם זאת, הגורמים שלהלן רשאים לפנות לשר הממונה בבקשת מידע בדבר אימוץ: מאומץ שהוא מעל גיל 18 שנים, צאצא של מאומץ שנפטר, וכן הורה של מאומץ שגילו 18 שנים ו-6 חודשים. ככל שמדובר באימוץ שאירע לפני שנת 2005 יבחן השר הממונה האם התקבלו במאגר, בטרם הגשת בקשת המידע, "הודעות וטו" (veto) מהמאומץ או מהורה הביולוגי שרלוונטיות לבקשת המידע (בדומה למדינות האחרות שנסקרו, גם במחוז אלברטה הודעות וטו הן הודעות שבמסגרתן התבקשו הרשויות שלא להעביר מידע מזהה או מידע שיאפשר מפגש). אם אכן הועברו הודעות כאמור לא יימסר כל מידע מהמאגר למבקש. כמו כן, אם התקבלו אצל השר הממונה ראיות על כך שמגיש הודעת וטו אינו בחיים עוד, המידע יועבר. מעבר לכך, אם השר הממונה משוכנע, על בסיס מידע שניתן לו בידי הורים מאמצים, כי המאומץ (שגילו עולה על 18 שנים) לא מודע להיותו מאומץ וכי העברת המידע תהיה מזיקה ביותר (extremely detrimental), אזי השר יהיה רשאי לקבוע וטו על העברת המידע. לגבי אימוץ שאירע לאחר שנת 2005 לא יחולו ההוראות בדבר זכות וטו, אולם נקבעו הוראות דומות שעוסקות בדרך המועדפת של הצדדים ליצירת קשר עימם. אוסטרליה בדומה לקנדה ולארה"ב, גם באוסטרליה ההסדרה בתחום דיני המשפחה, לרבות בנושא אימוץ ילדים, קבועה בחקיקה המדינתית. כך, כל אחת מהמדינות והטריטוריות השונות באוסטרליה קבעה לעצמה הסדרה ייחודית לשטחה. מעבר לכך, בדומה למתואר לעיל בקנדה, גם באוסטרליה אירעו מקרים של אימוץ בכפייה של ילדים ממשפחות ילידיות וכן ילדים ממשפחות "ממוצא מעורב" (Half-caste). תופעה זו מכונה בחלק מהספרות המקצועית באוסטרליה "הדור הגנוב" (stolen generations, או בחלק אחר מהספרות "הילדים הגנובים", stolen children). בשנים האחרונות ממשלת אוסטרליה אף התנצלה על כך. כך, כחלק מהסקירה בחרנו לבחון את ההסדרה במדינת ניו-סאות' ווילס (שההסדרה בה דומה לזו שהוצגה לעיל במדינת טנסי), ואשר בדומה לקנדה, גם בה התרחשו מקרים של אימוץ בכפייה ממשפחות ילידיות. הדורות הגנובים בשנים הראשונות לקיומה של אוסטרליה, המדיניות הממשלתית בנוגע לאוכלוסיות הילידיות במדינה הייתה מדיניות של הגנה על האוכלוסייה הילידית והפרדה משפטית מיתר האוכלוסייה. יחד עם זאת, בעקבות שינויים שונים בתפיסה הרווחת בנוגע לאוכלוסיות אלה והתחזקות הרשויות שעסקו בטיפול באוכלוסיות האמורות, הפכה המדיניות למדיניות של שילוב והטמעה. במסגרת המדיניות החדשה, הוענקו לרשויות הרלוונטיות סמכויות רחבות יחסית לגבי אוכלוסיות ילידיות, לרבות סמכויות בתחומי הרווחה והאימוץ. כך, בין השנים 1869 ו-1969 החלו להיקבע במדינות ובטריטוריות שונות ברחבי אוסטרליה הוראות שהקנו לרשויות סמכות להוציא ילדים ממוצא ילידי וילדים ממוצא מעורב (half-caste) ממשפחותיהם הילידיות (indigenous). הוצאת הילדים נעשתה על בסיס דברי חקיקה שונים שהיו קבועים בשעתו באוסטרליה, ואשר נקבעו במרבית המדינות. יודגש, כי כחלק מהמדיניות הכללית שרווחה בשעתו באוסטרליה בתחומי אימוץ גם מקרי האימוץ של ילדים אלה היו כפופים למדיניות הכללית של "אימוץ סגור" וניתוק מוחלט מההורים הביולוגיים. כל אלה גרמו לכך שבעשור האחרון ממשלות המדינות והטריטוריות השונות באוסטרליה, כמו גם השלטון המרכזי התנצלו בפומבי על התופעה האמורה. ניו-סאות' ווילס במדינת ניו-סאות' ווילס קבועה הסדרה שדומה לזו שהוצגה לעיל במדינת טנסי. כך, גם במדינה זו נקבע כי למאומץ זכות לקבל מידע מזהה על הוריו הביולוגיים (לרבות תעודת הלידה המקורית), עם זאת להורה הביולוגי זכות להטיל וטו על מפגש עימו. בחוק האימוץ של ניו-סאות' ווילס (להלן - החוק), נקבע כי מאומץ שהגיע לגיל 18 יהיה רשאי לקבל את תעודת הלידה המקורית שלו וכן מידע מזהה שעשוי להימצא במסמכי בית החולים, סוכנות האימוץ או בית המשפט שטיפלו באימוץ שלו. כמו כן, נקבע כי מאומץ שלא הגיע לגיל 18 יהיה רשאי לקבל מידע זה אך ורק אם ניתנה הסכמת הוריו המאמצים או אם הוריו המאמצים לא בחיים או שלא ניתן לאתר אותם, או שיש סיבה מספקת אחרת לדעת הרשויות לשיחרור המידע האמור. מעבר לכך, נקבע בחוק כי להורים מאמצים הזכות למידע דלעיל, כמו גם כי להורה ביולוגי הזכות לקבל את המידע דלעיל אם המאומץ הגיע לגיל 18. זכות דומה קבועה גם ביחס לאחים ואחיות של המאומץ. יחד עם זאת, בדומה לטנסי, גם ההסדרה במדינת ניו-סאות' ווילס מאפשרת להורה ביולוגי או למאומץ להטיל וטו על מפגש ביניהם, אם האימוץ התרחש לפני שנת 1990. לצורך זה הוקם מאגר מיוחד של הודעות וטו שמאפשר לרשויות לנהל מעקב ולסייע לצדדים לקיים מפגש, כל עוד לא נמסרה הודעת וטו בידי אחד מהם. יוער, כי הוראות אלה מגובות בסנקציות פליליות על מי שמפר אותן, כמו גם במנגנון מיוחד שנועד לסייע ולייעץ לצדדים שמעוניינים להיפגש. עוד יוער, כי בשנת 2012 ממשלת ניו-סאות' ווילס התנצלה על מדיניות האימוץ בכפייה שהייתה קיימת במדינה בעבר.