חומר רקע
27 ביוני 2017
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: פרופ' מירי גור-אריה, הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית
שלום רב,
הנדון: הצעה אלטרנטיבית להתפלגות עבירות ההמתה
לצערי, לא אוכל להשתתף בישיבת הועדה ביום רביעי 28 ביוני. בהמשך לדברי בישיבת הועדה ביום 14 ביוני 2017, ולאור שאלות שנשאלתי לאחר הישיבה, להלן עיקרי ההצעה האלטרנטיבית להתפלגות עבירות ההמתה בה אני תומכת.
אין להתנות את עבירות ההמתה (רצח או עבירה נפרדת) ביסוד נפשי של אדישות.
הנימוק – אדישות היא מושג ערכי, ובתי המשפט משתמשים בו כאשר הם רוצים להביע גינוי לזלול בחיי אדם, בהקשרים רבים אופן השימוש בו אינו תואם את ההגדרה הפורמלית של אדישות. מאחר שאין עבירה אחרת בחוק העונשין הדורשת אדישות, החשש הוא שדווקא כאשר מדובר בחיי אדם, הנטייה תהיה להרחיב את משמעות המושג.
בהתאם להצעה בה אני תומכת, עבירות ההמתה יתפלגו לשלוש עבירות עיקרית, בהתאם ליסוד הנפשי המאפיין אותן.
עבירת הרצח הבסיסית – יסוד נפשי של כוונה (כעמדת הסנגוריה הציבורית – דעת מיעוט בוועדת קרמניצר). העונש המירבי – מאסר עולם שאינו חובה (יהיה צורך לקבוע במפורש כי סעיף 41 לחוק העונשין, הקובע כי מאסר עולם שאינו חובה לא יעלה על 20 שנות מאסר, לא יחול על הרצח הבסיסי).
רצח מוחמר – יסוד נפשי של כוונה תחילה (כפי שזו מאופיינת בתזכיר החוק, בצד צורות נוספות של רצח מוחמר כמוצע בתזכיר החוק). העונש – מאסר עולם חובה.
הריגה – יסוד נפשי של פזיזות (אדישות או קלות דעת) – העונש המירבי 20 שנות מאסר.
הערה – היחס בין עבירת הרצח הבסיסי (כוונה) לבין עבירת ההריגה (פזיזות) תואם את היחס בין עבירות החבלה הגופנית ( סעיף 329 לחוק העונשין – גרימת חבלה חמורה בכוונה, סעיף 333 לחוק, גרימת חבלה חמורה בפזיזות).
בנוסף, יש מקום להוסיף שני הסדרים, המיועדים להתמודד – בין השאר – עם מקרי אלימות שהביאו למוות, ולאפשר הרשעה ברצח במקרים המתאימים.
החלת הלכת הצפיות במסגרת עבירת הרצח הבסיסית.
הסבר – הלכת הצפיות מאפשרת לייחס יסוד נפשי של כוננה גם למי שלא חפץ בהתרחשות התוצאה באם הוא צפה את התרחשות התוצאה "כאפשרות קרובה לוודאי" (סעיף 20(ב) לחוק העונשין). הפסיקה החילה את הלכת הצפיות על עבירות כוונה שונות, אבל לא על עבירת הרצח. הנימוק לאי-החלתה על רצח היה כפול: לא ראוי להטיל אות קיין של רוצח בהעדר רצון בתוצאה , וכן יסוד נפשי של כוונה תחילה מחייב רצון בתוצאה ולא ניתן להמיר אותו בהלכת הצפיות. הנחת המוצא של תזכיר החוק, לפיה עבירת הרצח הבסיסית היא חמורה, אבל לא הצורה החמורה ביותר של המתה, בצד ההסתפקות ביסוד נפשי של כוונה, מצדיקים להחיל את הלכת הצפיות גם על עבירת הרצח הבסיסית.
המקרה הטיפוסי – אם כי לא היחיד – שלגביו ניתן יהיה להחיל את הלכת הצפיות בהקשר להמתה יהיה המקרה של אלימות חמורה. יש להניח כי לא יהיה קושי להוכיח כי מי שנקט באלימות חמורה צפה כאפשרות קרובה לוודאי שבאלימות תסתיים במוות, ולכן ניתן לייחס לו כוונה גם אם מטרתו לא הייתה לגרום למוות. ככל שהאלימות תהיה חמורה יותר, כך יקל להוכיח את הצפייה בדרגה הגבוהה הנדרשת.
המתה בפזיזות אגב ביצוע עבירה אחרת של אלימות (או עבירה אחרת נגד הגוף) תיכלל בעבירת הרצח הבסיסית.
חוק העונשין מאפשר להרשיע ברצח, את מי שהמית בפזיזות באם ההמתה נעשתה אגב ביצוע עבירה אחרת, כאמור בסעיף 300(א)(3) לחוק. למעשה, מדבר בצורה מוחמרת של הריגה, המסווגת כרצח. כדי להצדיק את ההחמרה לרצח הפסיקה במשפטנו דרשה כי העבירה במהלכה נגרם המוות תהיה עבירה שונה/נפרדת. דהיינו – ההתנהגות שגרמה למוות תהיה נוספת להתנהגות המרכיבה את העבירה האחרת.
תזכיר החוק מציע להחיל החמרה דומה אם כי שונה במקצת בתנאיה. במקרים בהם ההמתה המכוונת (או מתוך אדישות) נעשתה "במטרה לאפשר ביצוע של עבירה אחרת או להקל על ביצועה..." ההמתה תוחמר לרצח בנסיבות מחמירות [סעיף 301(א)(2) לתזכיר]. הוספת המטרה בהקשר זה נועדה ליצור "זיקה" בין העבירה האחרת לבין ההמתה. זיקה במישור הנפשי היא הגיונית כאשר ההמתה היא מכוונת, שאז היא מתיישבת היטב עם המטרה להבטיח ביצועה של העבירה האחרת או אם מטרות נוספות, כמוצע בתזכיר.
אני מציעה החמרה דומה במהותה, שתהפוך את ההמתה בפזיזות (הריגה) לעבירת הרצח הבסיסית, במקרים בהם ההמתה נגרמה אגב ביצוע עבירת אלימות (עבירה נגד הגוף). בדומה למצב הקיים היום, הדרישה תהיה כי העבירה האחרת תהיה נפרדת מההמתה עצמה. בניגוד למצב הקיים היום, וברח ההנמקה שבתזכיר החוק, אני מציעה להגביל את העבירה האחרת לעבירה נגד הגוף כדי ליצור זיקה, הפעם במישור העובדתי, בין ההמתה לבין העבירה האחרת.
המקרים שיכנסו תחת הרצח הבסיסי (מכוח חלופה זו) יהיו מקרים כדוגמת פסק-דין קארפ, שבהם קורבן של תקיפה אלימה מנסה לברוח, התוקפים רודפים אחריו, ובמהלך המנוסה הקורבן נופל ומת. במקרים מסוג זה, ההמתה נגרמה על-ידי התנהגות נוספת – רדיפה אחר קורבן האלימות – למעשי האלימות עצמה. בשל השילוב בין העבירות – אלימות והמתה – ניתן להצדיק הרשעה ברצח גם כאשר האלימות עצמה לא הייתה ב חמורה, וגם אם הצפייה של אפשרות התרחשות התוצאה הקטלנית לא הייתה בדרגת הסתברות גבוהה.
אלימות שהסתיימה במוות, ושאינה עונה אחר אחד משני ההסדרים שהוצעו, תיכלל במסגרת ההריגה אם ההמתה עצמה נעשתה בפזיזות.
בברכה
מירי גור-אריה