חומר רקע
ט"ו בתמוז התשע"ז
9 ביולי 2017
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון שנתיות של רואי חשבון שמוטלות מכוח חוק רואי חשבון, תשט"ו-1955), התשע"ו-2016
חוק המרכז לגביית קנסות
חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) מסמיך את המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן – המרכז לגביית קנסות) לגבות סוגים שונים של חובות. ההגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק, כוללת מגוון רחב של חובות שנגבים על ידי המרכז לגביית קנסות, ובכלל זה קנסות פליליים שהוטלו בבית משפט, קנסות מינהליים, פיצויים פליליים, אגרות לערכאות שיפוטיות, הוצאות של הליכים משפטיים ועוד.
בין הפריטים המנויים בהגדרת "חוב" שבסעיף 1 לחוק, שאותה רשאי המרכז לגביית קנסות לגבות, כלולה גם פסקה (14) להגדרת "חוב", שלפיה המרכז לגביית קנסות רשאי לגבות:
(14) מס, אגרה, היטל או תשלום חובה אחר שיש לשלמו למדינה לפי דין, שסכומו נקבע בחיקוק, ושפקודת המסים (גבייה) לא חלה עליו, ובלבד ששר המשפטים, בהסכמת השר הנוגע בדבר, קבע אותו בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ולאחר שהשרים אישרו לגבותו באמצעות המרכז, לפי הצעת מנהל המרכז וחשב המשרד הממשלתי הנוגע בדבר;
אגרות רואי חשבון
סעיף 4(ג) לחוק רואי חשבון, תשט"ו-1955 (להלן – חוק רואי חשבון), מסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות, בין היתר, את גובה האגרה השנתית שרואה חשבון יידרש לשלם בעד רישיונו.
סעיף 5 לחוק רואי חשבון קובע כי מועד תשלום האגרה השנתית הוא לא יאוחר מ-31 בינואר של כל שנה, ושאם לא שולמה האגרה בזמן, ייווספו לה תוספות שונות (סעיף 5(א) לחוק רואי חשבון). עוד קובע הסעיף, כי אם בעל הרישיון לא שילם את האגרה בעד שנה פלונית עד תום חודש מרס של השנה שלאחריה, הוא לא יהיה רשאי לשמש רואה חשבון כל עוד לא שילם את האגרה בעד אותה שנה עם התוספות שנוספו עליה בגין הפיגור בתשלום (סעיף 5(א1) לחוק רואי חשבון).
תקנה 47(א)(4) לתקנות רואי חשבון, התשט"ז-1955 קובעת את השיעורים הבאים של אגרות לרישיון השנתי של רואי חשבון:
לרואה חשבון שטרם חלפו 5 שנים מיום קבלת רישיונו – אגרה שנתית של 405 ₪;
לרואה חשבון שחלפו 5 שנים ויותר מיום קבלת רישיונו – 568 ₪;
לרואה חשבון בגיל 70 או יותר – 217 ₪.
התיקון המוצע
בדברי ההסבר לצו נטען, כי מאחר ואין בידי מועצת רואי החשבון כלים מינהליים לגביית האגרות השנתיות שנקבעו מכוח חוק רואי חשבון, אחוזי גביית האגרות השנתיות הם נמוכים. זאת, בשונה מרמת גביית אגרות בחינות והענקת רישיון שהיא באחוזים מלאים, שכן בידי המועצה בהקשר זה כלי יעיל בדמות מניעה בעד מי שלא שילם את האגרה מלהיבחן או לקבל את הרישיון.
על מנת לייעל את הליכי גביית האגרות השנתיות, מוצע להסמיך את המרכז לגביית קנסות לגבות את החובות הצבורים של רואי חשבון בעד האגרות השנתיות, קרי: האגרה השנתית של רואי החשבון לפי סעיפים 4 ו-5 לחוק רואי חשבון, בהתאם להצעת מנהל המרכז לגביית קנסות וחשב משרד המשפטים. הכספים שיגבה המרכז יועברו למשרד המשפטים.
נקודות לדיון
(1) היקף החובות – מה היקף החובות הצבורים שיש כיום לרואי החשבון בגין אגרות שנתיות? כמה אחוזים מבין רואי החשבון שילמו אגרות שנתיות ב-5 השנים האחרונות, וכמה לא?
(2) סנקציות על אי תשלום אגרה – לפי סעיף 5(א1) לחוק רואי חשבון, אם רואה חשבון אינו משלם את האגרה בעד שנה מסוימת עד תום חודש מרס של השנה שלאחריה, הוא אינו רשאי לשמש כרואה חשבון, כל עוד לא שילם את האגרה בעד אותה השנה. לכאורה, מדובר על סנקציה מאוד משמעותית. האם מועצת רואי החשבון עושה שימוש בסנקציה האמורה? האם החשש מסנקציה של איסור לשמש כרואה חשבון אינה כלי יעיל לגביית האגרה השנתית?
(3) אגרות של בעלי רישיונות אחרים – כיצד נגבים אגרות של בעלי רישיונות אחרים שנדרשים לשלם אגרות שנתיות בגין הרישיון? האם גם הם נגבים על ידי המרכז לגביית קנסות או שיש בידי הגורמים שנותנים את הרישיון כלים מינהליים לגביית האגרות? להלן התייחסות לשתי דוגמאות:
אצל עורכי הדין – חבר לשכת עורכי הדין שלא שילם דמי חבר המוטלים עליו, חרף דרישת תשלום, רשאי בית המשפט, לבקשת לשכת עורכי הדין, לתת צו לתשלום דמי החבר. צו תשלום כזה ניתן להוצאה לפועל כמו פסק דין סופי של בית משפט;
אצל יועצי המס – יועץ מס שלא שילם אגרה שנתית לא יהיה רשאי לשמש כיועץ מס כל עוד לא שילם את האגרה, כן נקבע, כי על האגרות תחול פקודת המסים (גבייה) כאילו היתה מס.
מבין החלופות השונות הקיימות אצל בעלי מקצוע אחרים, מדוע לגבי רואי החשבון בחרו דווקא בדרך של גבייה באמצעות המרכז לגביית קנסות?