חומר רקע
נייר עמדה לדיון ביום הדיור ב-18.7.2017
בנושא: הפינויים מהדיור הציבורי נובעים ממצוקת מלאי הדיור הציבורי ויש לבטלם
"סוגיית הפינויים מהדיור הציבורי היא במהותה תחרות על המשאב המצומצם" – כך נכתב במבוא למסקנות ועדת משרד השיכון לבחינת שאלת הפינויים.
כפי שמציגה הגב' ברביבאי, יו"ר הועדה: "הפינויים הם למעשה סימפטום בקצה תהליך, המבטאים בעיה רחבה המתחילה הרבה יותר מוקדם... במצב עניינים זה, ההתעקשות על הפינויים ככלי לגיטימי נראית לא נכונה ואני סבורה, כי יש לבטל הפינויים ולהשאירם ככלי חריג ביותר, רק כלפי אוכלוסיה מצומצמת אשר יבחנו וימצאו כמי שאינם זקוקים לדיור ציבורי"
מסקנותיה של ועדה זו (ראו נספח 1) תואמות את הדברים, שארגוני המאבק ופורום הדיור הציבורי זועקים כבר שנים. "בני משפחה המפונים מדירת מגורים ללא כל דיור חלופי, עומדים בפני סכנה ממשית של מצוקה קיומית קשה, הזנחה רפואית ופגיעה גופנית, פיטורין ממקום העבודה, פגיעה בשלומם ובחינוכם של הילדים, בחיי המשפחה ובפרטיות." (ראו מבוא לגיוני הועדה) וכל אלה נובעים אך ורק מהמחסור במלאי הדירות.
מן הראוי כי לא הדיירים המוכשלים אם שישלמו, המחיר כה כבד את כישלונה של המדינה לעמוד באחריותה. את חרב הפינויים יש לבטל ולעגן את מסקנות הועדה בחקיקה כך שלא יעמדו יורת המוכשלים תחת איום מתמיד של חרב זו.
פינוי בעקבות חוב:
א. שאלת החובות צצה ועולה שוב ושוב. במקרים רבים מועלות טענות חמורות של דיירים על ניפוח חובות, ואכן לעתים קרובות מתקשות החברות המשכנות להציג תיעוד מפורט של השתלשלות החוב.
ב. לעתים מצטבר חוב בגלל אי יכולת הדייר/ת לשלם את שכר הדירה, כשבמקביל הועלו טענות רבות על אי העברת בקשות להנחה מהחברות המשכנות אל משרד השיכון. כלומר הדייר/ת ראוי להנחה בתשלום אך בגלל כשל מערכתי בחברה הנחה זו אינה ניתנת, הוא אינו יכול לשלם את שכר הדירה ונצבר חוב. הדייר נתבע לשלם את מחיר הכשל של החברה המשכנת דבר שאינו עולה על הדעת.
ג. משרד השיכון הכריז כבר מספר פעמים בחמש השנים האחרונות, כי מדיניותו כי הסדרת החוב כך שהדייר ישלם כל חוב, בנושף לשכר הדירה, סכום העומד ביכולתו הכלכלית. למשל, לפי דובר משרד השיכון, 100 שקל נוספים לחודש. לצערנו, בשטח פועלות החברות המשכנות בצורה אחרת, והחשש הוא כי יש להן אינטרס בהוצאת הדייר מביתו כדי לקבל עוד דירה ריקה לרשותן.
בנוסף - בחינת תמונת חובות הדיירים בדיווחי הועדה מעלה – כי רובם של החובות אינם עולים על כ-10.000 ₪. כמו כן, יש פער עצום בין מספר הדיירים הנתבעים עקב חוב כשרובם של הדיירים הנתבעים הם דיירי חברת עמידר. דבר זה מעלה ספקות כבדים לגבי כשרות חובות אלה ולגבי כשרות התנהלות חברת עמידר ביצירתם.
לסיכום - בנושא החובות - הדרך ההוגנת חוקית ומוסרית היא לבחון שוב את השתלשלות יצירת החוב לגבי כל אחד מהדיירים ובכלל זה גם הטיפול בבקשות להנחה בגובה שכר הדירה ולעצור כל הליך עד לבדיקה מדוקדקת זו (ראה נספח 1). כמו כן יש לאפשר הסדר חוב בו יכול הדייר לעמוד במצבו הכלכלי וללא כל דרישה לתשלום סכום חד פעמי שאינו יכול לעמוד בו.
פינוי בעקבות אי הכרה בזכות דייר ממשיך לסוגיה:
סיפור זה של דייר ממשיך מביא לזעם הציבור, כיוון שמשמעו לעתים קרובות השלכת א-נשים שהיה זה בית ילדותם מסיבות של מחסור במלאי ותוך פגיעה בזכותם שלהם.
א. התקנה משנת 2008 סייגה את החלת הזכות לדייר ממשיך כך שתינתן אך ורק למי שיש לו זכאות לדיור ציבורי. במצב הנוכחי, בו הקריטריונים לזכאות אינם עומדים במבחן המציאות גם לפי הודאת משרד השיכון עצמו, יש בתקנה זו משום אבסורד והצגת מכשול בפני עיוור. מן הראוי כי משרד השיכון יתקן תקנה על פיה תנתן זכאות לדייר ממשיך לכל משפחה שאינה משתכרת (לא כולל קצבאות שהן למטרות יעודיות) מעל הכנסה של כ-3000 שקל לנפש לאורך שנה שלמה, ללא צורך בהצגת כושר השתכרות והבטחת או השלמת הכנסה כלשהי. מדובר בכעשרות מקרים בודדים וסעד זה חיוני להרגעת הרוחות ולהצגת צעדים בוני אמון מצד משרד השיכון.
ב. על פי התקנה על הדייר הממשיך להיות מתגורר בבית הוריו 3 שנים לפני פטירתם. הבעיה בשטח היא, שלעתים קרובות קשה לדייר להוכיח זאת - כיוון שעול ההוכחה עליו ולא על המשרד.
ב.1 במקרים רבים עדותם של רכזי השטח כי מי שמבקש זכות דייר ממשיך לא התגורר בית הוריו היתה לקויה בחסר ולא נדרשה מהם הוכחה ברורה מלבד דבריהם שלהם. (להזכירכם, לחברה המשכנת אינטרס בהוצאת המשפחה כך שאמינות עובדיה מוטלת מראש בספק עקב ניגוד אינרטסים).
ב.2 במקרים רבים הוחתם ההורה הקשיש על מסמך לפיו הוא גר לבד, כיוון שרכז השטח שכנע אותו כי כך ישלם פחות שכר דירה. גם כאן - מן הראוי כי עדויות שכנים יעמדו כהוכחה מספקת גם אם הוחתם ההורה הקשיש במרמה על מסמך מסוג זה.
לסיכום - זכות הדייר הממשיך מהותית בעקרון הצדק החלוקתי, על פיו גם מי שאין ביכולתם לדאוג כלכלית לעתיד ילדיהם - יוכלו לפחות לדעת בלב שקט כי הם מספקים להם קורת גג בעתיד, כדי לשבור את אותו מעגל עוני בלתי פוסק של דורות. לכן - זכות הדייר הממשיך צריכה על פי כל דין ומוסר להפוך לרחבה יותר ולהינתן לכל מי שנמצא כללית בעשירונים התחתונים של המעמד הבינוני ומטה. זאת, כיוון שרק כך אפשר יהיה במציאות הכלכלית האיומה שלנו לבצע תיקון העוול הנמשך ולאפשר לא-שנים לןצאת מהמעגל האיום בו היו נתונים הוריהם ולהבטיח כי ילדיהם לא יגררו למעגל זה.
3. פינוי משפחות שבצר להן ובחוסר ברירה נכנסו לדירות ציבוריות, שעמדו ריקות.
חשוב לציין גם כי הכינוי הרווח של "פולשים" הוא כינוי פוגעני, המתייחס גם לעתים קרובות למי שחיו בדירה זו מלידתם ועד מות הוריהם. פוגענות זו גם מהווה גורם תסיסה וזעם בקרב ציבור הזכאים. מן הראוי לבחון זאת כ - "זכאות הנתונה לויכוח/לבירור". משפחות אלה הן ברובם משפחות הזכאיות על פי כל דין לדיור ציבורי. כלומר, משפחות הצליחו לעבור אפילו את אותם קריטריונים בלתי אפשריים הקיימים כיום. גם מי שלא הוכרו כזכאיות. מוסכם גם על הכל כי הסיוע בשכר הדירה אינו יכול לשמש פתרון ממספר סיבות: הסכום אינו מספיק, המשפחות מתקשות לספק ערבויות וצ'קים כיוון שאין להם חשבונות בנקים, מעברי הדירה התכופים לא מאפשרים כל בנייה מערך השתכרות ומענה קבוע לילדים ומטביעים עוד יותר את המשפחות בבור העוני.
לסיכום- אי לכך - העובדה שהמדינה כשלה מלספק פתרון אסור שתיפול על גב המשפחות עצמן. לכל אלה המכונים "פולשים" מכל סוג. על המדינה לספק פתרון דיור ריאלי. עד להגדלת ראויה של המלאי יש לאפשר להן להמשיך ולהתגורר בדירות, שעמדו ריקות בלאו הכי. במקביל - על המדינה לשכור דירות בסביבתן ובקהילתן התומכת בהן יוכלו להתגורר עד שתתפנה דירה במלאי. זאת תוך הבטחה כי ינתן להם פתרון של קבע, כי לא תשלל זכאותן גם אחר שיגדלו ילדיהן וכי רצף המגורים יחשב להן מרגע כניסתם לדירה הזמנית שסופקה על ידי המדינה.
ההמלצות ברוח דבריה של וועדת ברביבאי:
א. לא יפונו אדם או משפחה מדירה ציבורית, בכל מקרה והקשר עד לבחינת המלצות האלה והקמת ועדה (כנאמר בנספח 2).
ב. בכל מקרה והקשר לא יפונו אדם או משפחה מדירה ציבורית בלא שיסופק להם פתרון דיור אחר - בסביבתם ובקהילתם התומכת ובהסכמתם שלהם.
אנו מברכים על המלצות הוועדה. יש לזכור, כי זוהי רוח מסקנות ועדת משרד השיכון האמורה לבחינת נושא הפינויים. אנו קוראים לעיגון מסקנות אלה, ובכלל זה הכרה בזכות הדייר הממשיך וביטול התקנה המתנה זאת בזכאות לדיור ציבורי בחוק.
נספח 1 מתוך החלטת הוועדה:
תקציר המלצות ועדת משרד השיכון בנושא הפינויים מהדיור הציבורי
פינויים של בעלי חוב שכר דירה
לא ינקטו הליכי פינוי בגין חובות שכר דירה ובכלל זה התראות ואיומים בפינוי.
להטיל על רשויות האכיפה והגבייה את הטיפול בחובות הדיירים כזרוע מבצעת של המדינות לגביית חובות.
ועדת גביית החובות בראשות האוצר תבחן מחדש את מדיניות קביעת תעריפי כר הדירה, הסיבות להיווצרות חובות והטיפול בגבייתם בהתאמה למאפייני דיירי הדיור הציבורי וכן הגדלת סל הכלים והפתרונות להסדרים מול החייבים.
פינויים של דיירים שלא הוכרו כדיירים ממשיכים:
לשנות את התיקון משנת 2009 שנעשה לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תשנ"ח-1998) ולהסיר את התנאי שעל הדייר לעמוד בתבחינים לזכאות לדיור ציבורי.
לבדוק משפטית האם ניתן לשנות מדיניות האכיפה עד לתיקון החוק.
ככל שהוכר כדייר ממשיך, יש להתאים את תעריף שכר הדירה ברצף לתקופת מדוריו כך שלא יחולו עליו תשלומים עודפים הנובעים מהליכי טיפול בירוקרטי מתמשכים שאינם תלויים בו.
פינויי פולשים:
הקמת ועדה בין משרדית אינטגרטיבית
הועדה תידרש לסייע בגיבוש מתווה לפתרון שייתן מענה לסוגיית הדיור תוך שאיפה למתן עצמאות כלכלית.
לועדה תינתן סמכות בהחלטה שלא לפנות לפי גורמי העניין
פולשים טריים (במסגרת 30 יום)
נכון לפעול לגיבוש מדיניות ייחודית המאושרת משפטית בנושא הפינויים מדירות הדיור הציבורי לנוכח המשמעות של הוצאת משפחה לרחוב ללא כל אלטרנטיבה לדיור.
פולשים לא טריים
מומלץ לבחון מחדש את כלל פסקי הדין נוכח המלצות הועדה ובאם ימצא צורך לפנות לבית המשפט על מנת להצדיק שינוי פסק הדין. פולשים שטרם ננקט נגדם הליך משפטי – יעלו לדיון בועדה המוסמכת.
* לא ינקטו הליכי פינוי כנגד מי שמחזיק זכאות לדיור ציבורי בתוקף אשר פלש לדירה בתקופת ההמתנה לקבלת דירה אלא בכפוף לאישור הועדה המוסמכת
* לא ינקטו הליכי פינוי כלפי פולשים שמצוקתם מצדיקה קבלת דיור ציבורי, אלא באישור מראש של העודה המוסמכת
* לא ינקטו הליכי פינוי כנגד יחידים או משפחות אשר פלשו לדירות שהמדינה לא נקטה בצעדים בכדי לאכלסן בטרם נפלשה והועדה המוסמכת מצאה אותם זקוקים לסיוע בדיור.
* ינקטו הליכי פינוי רק כנגד פולשים שלא הוכרו כזכאים לדיור, אין להם זיקה לנכס ובחינת הנתונים האישיים שלה מאפשרים פתרון אחר שלא במסגרת הדיור הציבורי, באישור מראש של הועדה המוסמכת.
הוועדה ממליצה לגבש מדיניות המאפשרת הכרה של פולשים המתגוררים בדירה בפועל לפחות 7 שנים, לקבוע להם שכר דירה בהתאם לכילותם בפעול אך לשלול מהם האפשרות לרכוש את הדירה.
בנוסף ממליצה הועדה:
לשנות את אופן תפעול מערך הדיור הציבורי ולבצע הפרדה בין הגורם האחראי על אכלוס הדירות, שמירה על המצב התחזוקתי של הדירה וגביית שכר דירה שוטף לבין הגורם המטפל בגביית חובות.
לתרגם את מדיניות הגבייה לכדי נוהל אחיד מסודר – על מנת למנוע צבירת החובות.
3. הקטנת פוטנציאל הפינויים וצוברי החובות באמצעות עדכון גובה שכר הדירה לאלו הזכאים לסיוע בשכר דירה
נספח מס 2:
ועדה לבחינת צווי הפינוי השונים הקיימים כיום לדיירים/ות בדיור הציבורי
משרד השיכון הודיע על השעיית הפינויים. הודעות מסוג זה נמסרו כבר מספר פעמים, כאשר אחר זמן מה הוחזרו הפינויים עד לעליית המחאה והזעקות שוב, ואז שוב הושעו וחוזר חלילה. לא מספיק להשעות את הפינויים. אין זה אלא פלסטר זמני שהפצע שתחתיו גדל והולך עכשיו צריך משרד השיכון לעשות את המוטל עליו ולבדוק מחדש את כל צווי הפינוי התלויים ואת התיקים התלויים ועומדים בבית המשפט בדרישה לפנות דיירים.
על המשרד להקים ועדת אד הוק אשר תבחן מחדש, בלב פתוח ובנפש חפצה, וללא כל לחץ זמן את כל צוי הפינוי וההליכים המשפטיים בהם דורש המשרד או החברות המשכנות את פינוי הדיירים מדירות דיור ציבורי. הוועדה תבחן את הסיבות לפינוי, את מיצוי ההליכים מול הדייר, את הניסיונות להגיע לפתרונות יצירתיים אשר יאפשרו את המשך מגורי הדייר בדירה.
בין חברי הוועדה צריכים להיות משפטן בלתי תלוי המומחה בתחום, עובד סוציאלי ונציג ציבור.
פעילות הוועדה חייבת להיות שקופה, משמע - להעניק לדייר זכות עיון מלאה בחומר העומד בפניה וכן זכות טיעון בפניה ולנהל פרוטוקולים אשר יועברו לדייר ככל שיבקש.
לאחר החלטת הוועדה צריך להינתן לדייר פרק זמן של 60 ימים לערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.
יש לזכור - השלכת א-נשים לרחוב מכל סיבה שהיא לא רק שהיא מהווה עוול, היא תגרום גם אך ורק ולהגדלת המצוקה וללחץ נוסף על השוק החופשי של ההשכרה. השימוש הנעשה בהליכי פינוי והשלכה לרחוב כדי להכניס אחרים במקומם (או למכור את הדירות בשוק החופשי, כפי שנתגלה כבר מספר פעמים), אינו אלא התחמקות מהמצוקה ולא פתרונה. לכן, על משרד הבינוי להעמיד בפניו את היעד של קורת גג של קבע לכל מי שכל פתרון דיור אחר אינו בר השגה לגביו.