חומר רקע
20.7.2017
לכבוד
חה"כ ניסן סלומינסקי
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
הכנסת
ירושלים
שלום רב,
הנדון: אלימות שוטרים כלפי חרדים
לרגל הדיון בוועדה בנושא אלימות משטרתית בעקבות האירועים בשכונת מאה שערים, ביום 23.7.2017, הרינו מתכבדים להציג את עמדתנו כלפי אלימות משטרתית כלפי מפגינים חרדים בפרט, ויחס רשויות האכיפה לחרדים בכלל.
בשנה האחרונה טיפלה האגודה לזכויות האזרח בשורה של מקרים של דיכוי חופש המחאה של חרדים, שנפגעו מאלימות משטרתית לא מוצדקת או בלתי מידתית, או מיחס מפלה ולא הולם מצד שוטרים. המקרים כללו, בין השאר, התנכלות למפגינים חרדים מול לשכת הגיוס בירושלים על-ידי שוטרים, חיילים ופקחים ואלימות שוטרים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות ביחס למחאות חוקיות ולמשתתפים או נוכחים בהן. אלה מצטרפים למקרים נוספים של אלימות משטרתית קשה שהופעלה כלפי חרדים, בין אם מפגינים ובין אם הולכי רגל תמימים, ביניהם צעירים רכים בשנים, שאתרע מזלם ונקלעו לאזור ההפגנות.
ביום 29.5.2017 פנו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי ופרקליט המדינה שי ניצן אל מפכ"ל המשטרה בבקשה כי יפעל "ליישום דווקני של מדיניות האכיפה ונקיטת הליכים" בנוגע להפגנות חרדים נגד הגיוס לצה"ל, באמצעות פיזור ההפגנות, פתיחה בחקירה והגשת כתבי אישום נגד מפגינים. עוד צוין במכתב כי הפרקליטות תתעדף תיקים אלו ותטפל בהם גם במקרים בהם בדרך כלל העבודה היא בסמכות התביעות.
לכל אורך המכתב, מודגשת חשיבות גיוסם של חרדים לצה"ל בשל החשיבות האסטרטגית שמייחסת הממשלה לשילובם של חרדים בצבא ובחברה. כפי שעולה מהמכתב, אחד השיקולים העומדים בבסיס הדרישה ליישום מחמיר של מדיניות האכיפה כלפי הפגנות חרדים נגד הגיוס לצה"ל הינו ההשפעה העשויה להיות להפגנות אלה "על גיוס חרדים והמשך שירותם בצה"ל" וזאת "על רקע האינטרס הציבורי הקיים בהקשר זה".
נראה, אם כן, כי מדיניות של החמרת יתר כלפי מפגינים חרדים מבוססת בחלקה על נושא המחאה, וכפועל יוצא גם כלפי המגזר החרדי בכלל. נזכיר שלא מדובר בתוכן בלתי חוקי, אלא במחאה אזרחית לגיטימית ביחס למדיניות הצבא והמדינה.
לעניין זה נבקש להפנות להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בדבר חירות ההפגנה, בה נאמר:
"העניין בגינו מבוקש הרישיון לקיים הפגנה, או נושא ההרצאה או הנאום, או הרקע האידיאולוגי של המארגנים או המשתתפים בהפגנה, ככלל, אינו עניין למשטרה ואין בו שיקול כדי לסרב רשיון, וזאת בכפוף לאמור להלן. חירות ההפגנה נועדה, בין היתר, לאפשר למיעוט להביע דעות בלתי מקובלות, אם על הממשלה ואם על הציבור, לרבות ביקורת או מחאה על מדיניות או החלטות של רשויות ציבוריות" (סעיף 12ב להנחייה).
גם הפסיקה ברורה בעניין זה. כך, למשל, קבע בית המשפט העליון כי "התוכן האידיאולוגי, שההפגנה או התהלוכה מבקשות לבטא, אינו כשלעצמו עניין לשלטונות, "המשטרה אינה ממונה על האידיאולוגיה" (בג"ץ 148/79 סער נ' שר הפנים והמשטרה, פ"ד לד(2) 169, 177 (1979)). וכן: "לא ניתן למנוע הפגנה או אסיפה בשל כך שדעות המפגינים אינן נראות למפקד המשטרה" (בג"ץ 1928/96 מועצת יש"ע נ' מפקד מחוז ירושלים פ"ד נ(1) 541, 543 (1996).
התנהלות המשטרה כלפי הפגנות חרדים, בשילוב עם הנחיית הגורמים הבכירים ביותר במערכת המשפט, מעלים חשש כבד כי קבוצת המפגינים החרדים נגד הגיוס לצה"ל "מסומנת" כאוכלוסייה בעייתית אך ורק על רקע נושא המחאה, וכי יש לטפל בחבריה ביד נוקשה. המדובר בהתערבות מסוכנת של השלטון בחופש הביטוי וניסיון פסול לדכא מחאה לגיטימית אך ורק משום שזו יוצאת נגד מדיניות הממשלה.
את היחס המפלה כלפי חרדים ניתן לראות לא רק במסגרת אירועי מחאה נגד הגיוס לצבא שמקיימים זרמים מסוימים במגזר החרדי אלא גם באירועים אחרים. כך, למשל, נמנעה כניסתם של חרדים לכיכר ציון בירושלים במהלך הפגנה שנתקיימה לאחר הירצחה של שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים, שהתקיימה ב-1.8.2015. בדומה, עוכבו במספר הזדמנויות שונות אוטובוסים אזרחיים על כלל נוסעיהם החרדים כפעילות "מניעתית" להפרות סדר לכאורה אך ורק על רקע השתייכותם של הנוסעים לציבור החרדי.
על אף שבמקרים רבים תכליתה של הפעילות המשטרתית היא ראויה, כמו הגנה על ביטחונם של מפגינים ושל חרדים שמתגייסים לצה"ל ומניעת הפרעות חמורות לתנועה, פרופיילינג של אזרחים חרדים הוא פסול, ואף מוביל בפועל לאלימות לא מוצדקת וליחס לא הולם של כוחות משטרה ביחס למפגינים חרדים וחרדים בכלל.
העובדה שחרדים חובשים כובע שחור ופניהם עטורות בפאות מסולסלות וזקן אינה מהווה הצדקה לזהות אותם באופן אוטומטי כ"חשודים המידיים". התייחסות לכל החרדים כאל מקשה אחת היא מפלה ומהווה פרופיילינג אתני (Racial Profiling, דהיינו ייחוס מסוכנות לאדם בשל השתייכותו לקבוצה גזעית, אתנית, לאומית או דתית, גם כאשר אין מידע או אינדיקציה הקושרים אותו באופן אישי וישיר לפעילות המסכנת את הציבור.
הידיעה של אדם שמעצר, חקירה והאלימות שסבל ניחתו עליו אך ורק בשל השתייכותו הדתית והקהילתית – מרכיב רב משמעות בזהותו – מקבעת תחושות קשות של נחיתות ועלבון. השימוש בתיוג כלפי חרדים מעודד סטיגמה חברתית שלילית כלפיהם, ומעמיד אותם בסיטואציה מעליבה ומשפילה, פוצע את המרקם העדין של החברה הישראלית, ובסופו של דבר גם פוגע בתפקוד המשטרה ובאמון שהציבור רוחש לה. נדמה שהתנהלות רשויות השלטון כלפי חרדים חוטאת אף לחשיבות האסטרטגית של הממשלה לשילובם של חרדים בחברה הישראלית, כפי שעולה ממכתבם של המשנה ליועמ"ש הממשלה ופרקליט המדינה.
בנייר עמדה שהגישה האגודה לקראת דיון ביחס לאלימות שוטרים כלפי קבוצות מיעוט שהתקיים ביום 13.12.2016 בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, עמדנו על התופעה המוכרת בעולם של קבוצות מודרות הזוכות ליחס מפלה גם מן המשטרה. ציינו שם כי "ישנם מקרים בהם ההתנהלות המשטרתית מחריפה את השסע והניכור, לעיתים עקב אי-הבנה תרבותית, ולעיתים תוך ניצול לרעה של כוחה". אלימות ויחס מפלה כלפי חרדים, גם כאשר מדובר בהפגנות ומחאות שאינן בקונצנזוס ושמעבירות ביקורת חריפה על התנהלות המדינה ומוסדותיה, נופלים בגדר המקרים הללו. תחת לעודד תופעות פסולות אלה, על רשויות המדינה, ביניהן משטרת ישראל, הפרקליטות, מח"ש וכן הכנסת והמשרד לביטחון פנים לפעול למיגורן ולמחיקתן מהנוף הישראלי.
בברכה,
שרונה אליהו חי, עו"ד