חומר רקע

:תרבותיות בחינוך הציבורי-שוויון ורב מחשבות על ההווה והצעות לעתיד נחום בלס ויוסי שביט | דעה התחושה הרווחת היא1,אף שעשר השנים האחרונות היו טובות יחסית למערכת החינוך שהחינוך, ובמיוחד החינוך הציבורי, מצוי במשבר עמוק. מערכת החינוך בישראל היא ציבורית ברובה, ומתבססת על חוק לימוד חובה חינם שחוקק מיד עם קום המדינה ועבר ). שני החוקים אמורים להבטיח1953( שינויים ותוספות מאז, ועל חוק החינוך הממלכתי חינוך שוויוני המתוקצב ומפוקח על ידי המדינה ומעניק בסיס משותף של ידע וערכים לכל ילדי ישראל. חינוך זה אמור ללמד תכנים שנקבעו ואושרו על ידי משרד החינוך, ובד בבד אידאולוגיות – את האפשרות-להעניק לקהילות השונות – דתיות, לאומיות ותרבותיות .לשמור על ייחודן ולחזקו .אלא שבישראל החינוך הציבורי לא היה מעולם זהה בכל המגזרים, וגם לא שוויוני החינוך הציבורי, כמו מערכות חינוך במדינות הטרוגניות אחרות, מנסה ליישב סתירה בין תרבותיות, המעניק-עקרון השוויון והאחידות של מערכת החינוך הציבורית לעקרון הרב לכל קבוצה אוטונומיה בקביעת אופייה ותכניה של המערכת המשרתת את ילדיה. אלא שהזכות והאפשרות לייחודיות ולזהות נפרדות לכל אחת מהקהילות, בלי לפגוע בלכידות .החברתית הכוללת, ניתנת בצורה דיפרנציאלית לקהילות השונות :במערכת החינוך בישראל פועלות מראשיתה ארבע מסגרות השונות במידה רבה זו מזו דתי, החינוך החרדי על מסגרותיו השונות-החינוך הממלכתי היהודי, החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי הערבי. רמת האוטונומיה ויכולת השמירה על צביון נפרד משתנה ,ממסגרת למסגרת, והן נבדלות זו מזו מכמה בחינות: תוכן, מקור הסמכות הפדגוגית .סמכויות הפיקוח והתקצוב בשנות השישים החינוך הממלכתי היהודי והדתי היו לבו של החינוך הציבורי. הם הקיפו אחוז ללא החינוך הערבי), וניתן היה להתייחס אליהם90- אחוז מכלל התלמידים (וכ85כ כאל המודל הדומיננטי. שאר הזרמים (החינוך הערבי והחינוך החרדי) נתפסו כשוליים 50-במערכת. כיום שיעור הלומדים בזרמים המשניים, כביכול, הוא גדול מאוד ומתקרב ל אחוז, ומידת השונות ביניהם גדלה ובאה לידי ביטוי לא רק בתוכני הלימוד, באוטונומיה ובעקרונות התקצוב, אלא גם בכללי המיון וקבלת תלמידים הנהוגים בהם, בהישגים .הלימודיים ובשיעורי הנשירה ,השינוי הדרמטי בהרכב הדמוגרפי של אוכלוסיית התלמידים, והגיוון הגובר על פי דת אידאולוגיה ולאום, מעצימים את האתגרים בכל הקשור לקונפליקט שבין הרצון והכוונה .תרבותיות-שמערכת החינוך תהיה נדבך מרכזי בבניית חברה מלוכדת לעקרון הרב קונפליקט זה בא לידי ביטוי בקושי ביצירת תשתית ערכית ותוכנית משותפת, ובהקצאה צודקת של המשאבים התקציביים והאנושיים של מערכת החינוך לקבוצות השונות הפועלות .במסגרתה .  ראו הקדמתנו לחלק החינוך בספר זה1 ברו ןויווש-רתבתויו :ירוביצה ךוניחב תמדיתעל תועצהו הווהה לע תובשח1 . אתגרים אלו מחייבים לחשוב מחדש על החינוך הציבורי ועל האידאולוגיה שבבסיסו בעינינו יש להעלות על נס את השוויון כיעד מנחה של מערכת החינוך, אך אין עוד מקום לקדש את האחידות בה אם משמעותה פגיעה בזכותה של כל קהילה לחנך את ילדיה אידאולוגיות, דתיות-לפי אמונותיה ותפיסות עולמה. יש להכיר בכך שקבוצות תרבותיות ולאומיות מעוניינות לקדם ערכים שונים, ואין להגביל את הזכות לכך רק לקהילות יהודיות .דתיות מערכת החינוך מאפשרת כיום הפעלה של מוסדות חינוך שאינם כפופים לכללי התפעול החלים על בתי ספר ציבוריים. מחיר ה"פטור" מהאסדרה של המדינה הוא "קנס", הבא אחוז בהשוואה לתקציבם של25-לידי ביטוי בתקציב ממלכתי מופחת בשיעור של יותר מ מוסדות חינוך ציבוריים. הדבר עלה לכותרות לאחרונה בשביתה מתוקשרת של בתי הספר תלמידים ערבים (מוסלמים ונוצרים כאחד), במאבק של33,000-הכנסייתיים, המשרתים כ בית הספר הריאלי בחיפה נגד החלטת משרד החינוך לקצץ בתקציבו עקב שכר הלימוד הגבוה שהוא גובה, ובמאבק של משרד החינוך נגד מוסדות חרדיים שסירבו לקלוט תלמידות ספרדיות. חלק מבתי ספר אלו מלמדים חלקים מתוך תכנית הלימודים הרשמית של מדינת ישראל או את כולה, ואף מוסיפים עליה, אלא שהם נוהגים סלקציה ואינם מקבלים כל דתיים (הציבוריים, על פי ההגדרה-תלמיד. לעומת זאת, חלק מבתי הספר הממלכתיים .הרשמית) נוהגים סלקציה על פי אורח חיים דתי אך אינם נקנסים בשל כך אידאולוגית-אנו מציעים לאפשר לקבוצות ייחודיות מבחינה דתית, לאומית ותרבותית :לקיים מערכות חינוך על פי דרכן ולתמוך בהן בהיקף זהה, ובלבד שיתקיימו התנאים שלהלן א. התקצוב יהיה שוויוני ופרוגרסיבי. כל מוסד חינוכי יתוקצב על בסיס תקן דיפרנציאלי אידאולוגית. תקן זה-לתלמיד, ללא התחשבות בזהותו הלאומית, הדתית או התרבותית כלכלי חלש על פני תלמידים-יעניק עדיפות משמעותית מאוד לתלמידים מרקע חברתי כלכלי מבוסס. עקרון התקצוב הדיפרנציאלי יחול על כל דרגי החינוך (מגן-מרקע חברתי .חובה ועד סיום החטיבה העליונה), ויכלול את כל מרכיבי ההוצאה לחינוך-טרום ב. :לתקצוב מוסדות החינוך של כל מסגרת יהיו שלושה תנאים • העסקת מורים, ושאר העובדים במוסדות החינוך, העומדים בדרישות השכלה והכשרה שייקבעו על ידי משרד החינוך, ובמסגרת הסכמי עבודה ארציים שייקבעו בשיתוף עם ;ארגוני העובדים היציגים של המורים ושל העובדים האחרים במערכת החינוך • איסור מוחלט על מיון תלמידים לבתי ספר על סמך רקע אתני, מגדרי, יכולת תשלום או הישגים לימודיים קודמים. תלמידים שיבחרו ללמוד בבתי ספר ייחודיים מבחינה אידאולוגית יהיו מצופים להתנהל בבית הספר על פי אמות מידה-דתית או תרבותית ;התואמות את ייחודיות בית הספר ג . אחוז30 הוראה של כמה מקצועות ליבה בהיקף שיקבע משרד החינוך, אך לא יעלה על .מתכנית הלימודים הבסיסית ד . עמידה בתנאים תגרור בעקבותיה הפחתה בתקציב, בהיקפים שייקבעו מראש על ידי-אי .משרד החינוך ה. נוסף ומעבר לתכנית הליבה, כל מסגרת חינוכית תהיה חופשית לקבוע כראות עיניה ,את תוכני הלימוד, שיטות ההוראה, דרכי ההערכה וכללי ההתנהגות במוסדותיה ובלבד שהם לא יעודדו אלימות, גזענות או יעמדו בסתירה לחוקי המדינה. כל מסגרת תוכל להחליט לעצמה על הקמת ועדת היגוי בעלת סמכויות כדי ליישם את ההחלטות .בתחומים הנ"ל 2016 דוח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות2