חומר רקע
ט"ז בחשוון התשע"ח
5 בנובמבר 2017
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 19), התשע"ז-2016
כללי
הצעת החוק הממשלתית המונחת על שולחן הוועדה כוללת תיקונים אקלקטיים לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – החוק), חלקם הם בגדר הבהרות, תיקונים ותוספות הנובעים מלקחים שעלו במסגרת יישום החוק, וחלקם נובעים מהצורך להתאים את החקיקה הישראלית בתחום איסור הלבנת הון, לדרישות המעודכנות שנקבעו במישור הבין-לאומי בתחום זה.
להלן, דיון מפורט בסעיפים השונים של הצעת החוק.
סעיף 1 להצעת החוק – תיקון סעיף 1 לחוק שעניינו הגדרות
"כספים" – המונח "כספים" מוגדר כיום בסעיף 1 לחוק כ"מזומנים, המחאות בנקאיות והמחאות נוסעים". הגדרה זו רלוונטית בעיקר להוראות החוק שעניינן דיווח על העברת כספים בעת הכניסה והיציאה ממנה, וכן להוראות שעניינן פעולה ברכוש אסור, זאת מאחר שהמונח "רכוש" כולל, בין השאר, גם כספים. לפי הנטען בדברי ההסבר, ההגדרה הקיימת של המונח "כספים" אינה כוללת אמצעים נוספים להעברת כספים כגון המחאות מוסבות, מניות למוכ"ז, כרטיסים משולמים מראש (Prepaid) וכיוצא באלה, שהם אמצעים סחירים הדומים במהותם למזומנים. הטלת חובת דיווח גם על הכנסתם של אמצעי תשלום אלה לישראל והוצאתם ממנה, תקשה, כך נטען, על ביצוע הלבנת הון באמצעות העברות של אמצעי תשלום שונים דרך מעברי הגבול. לפיכך, מוצע להרחיב את הגדרת המונח "כספים" לכל אמצעי תשלום למוכ"ז. עוד נטען בדברי ההסבר, כי הרחבת ההגדרה בהקשר של דיווח בכניסה לישראל וביציאה ממנה, מתחייבת נוכח ההמלצות הבינלאומיות.
"סוחר באבנים יקרות" ו"עסקה באבנים יקרות" – לאור הרחבת ההגדרה של המונח "כספים" כמוצע לעיל, מוצע לתקן את ההגדרות "עסקה באבנים יקרות", כך שיובהר שהגדרה זו כוללת רק עסקה במזומן, ולתקן בהתאם גם את ההגדרה "סוחר באבנים יקרות". במקביל, מוצע לתקן באופן דומה את המונח "כספים" שבסעיף 8(א) לחוק.
סעיף 2 להצעת החוק – שינוי סעיף 3 שעניינו עבירת הלבנת הון
סעיף 3(א) מצוי בליבת החוק, והוא מקבע את האיסור העיקרי שבו: האיסור על עשיית פעולה שמטרתה טשטוש הפרטים הנוגעים לרכוש שקשור לעבירה. סעיף 3(ב), לעומתו, קובע עבירה המהווה, על פי תכליתה, "חגורת ביטחון", הסובבת את ההוראה העיקרית שבסעיף 3(א), ותפקידה למנוע מהעבריין לשבש את מערך הדיווח שמטיל החוק, במטרה לחשוף את פעילותם של מלביני ההון.
בית המשפט העליון, בפרשת שם טוב, קבע כי עבירה לפי סעיף 3(ב) משתרעת גם ביחס לרכוש שאינו בגדר "רכוש אסור". דהיינו: גם עשיית פעולה ברכוש כשר, שמטרתה היא למנוע דיווח המחויב על פי החוק, אסורה לפי סעיף 3(ב) לחוק, ודינה – 10 שנות מאסר. בפרשת שם טוב הנ"ל, הצביעה השופטת חיות על הבעייתיות שבמדרג הענישה הקיים. לטענת השופטת חיות, נוכח העובדה שעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק חלה גם על "רכוש כשר", נוצרה תוצאה לא רצויה ולפיה העונש המוטל על העבירה שבסעיף 3(ב) זהה לעונש המוטל על "עבירת הליבה" הקבועה בסעיף 3(א) – עשר שנות מאסר. הבעייתיות העולה בהקשר זה, מודגשת נוכח הוראת סעיף 10 לחוק, שבדומה לעבירה לפי סעיף 3(ב), אף היא עניינה בהפרת חובות דיווח, ולמרות זאת, העונש בגינה עומד על שישה חודשי מאסר בלבד. השופטת חיות טוענת, כי פער ענישה כזה אינו מוצדק ואין בו היגיון, ועל כן היא קוראת למחוקק לתת את דעתו למצב דברים בלתי רצוי זה, ולתקנו.
בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי נוכח קריאתו של בית המשפט העליון, נבחנו מחדש האלמנטים המרכיבים את סעיף 3 לחוק ומדרג הענישה המתאים לעבירות השונות של הלבנת הון, במגמה לתת ביטוי הולם לרציונאלים השונים הגלומים בסעיף. לאור הבחינה כאמור, מוצע לתקן את סעיף 3(ב) לחוק ולחלקו לשתי פסקאות:
פסקה (1) – תתייחס לעבירה של עשיית פעולה ברכוש כלשהו (אף אם אינו רכוש אסור) או מסירת מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7, 8א או 9, או כדי לגרום לדיווח לא נכון לפי הסעיפים האמורים, שדינה יהא – חמש שנות מאסר או קנס פי שמונה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). הרציונאל בבסיסה של עבירה זו הוא הגנה על משטר הדיווחים המהווה, כאמור, "חגורת ביטחון" לעבירת ה"ליבה" הקבועה בסעיף 3(א) לחוק.
פסקה (2) – תקבע עונש חמור יותר, הזהה לעונש הקבוע בסעיף 3(א) לחוק – עשר שנות מאסר או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין – למי שעובר עבירה של מסירת מידע כוזב כאמור, לגבי רכוש אסור. במקרים אלה, מדובר, למעשה, בפעולה שמטרתה טשטוש הקשר שבין הרכוש האסור לעבירה, ולפיכך הרציונל העומד בבסיס סעיף 3(א) לחוק כנוסחו היום, מתקיים גם כאן, ועל כן, מוצדק לקבוע עונש זהה לזה הקיים בסעיף 3(א), קרי: עשר שנות מאסר.
נקודות לדיון:
האם מדרג הענישה המוצע אינו מחמיר מידי? – על חברי הוועדה לשקול האם ההקלה המוצעת בעונשו של מי שמסכל דיווח הנוגע לרכוש כשר היא מספיקה. כפי שהשופטת חיות בפרשת שם טוב ציינה, יש מקום לבחון את העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק על רקע הוראות סעיף 10, שקובע כי הפרה של חובת הדיווח הקיימת לפי סעיף 9 על הכנסה או הוצאה של כספים מישראל היא עבירה שדינה שישה חודשי מאסר.
בדברי ההסבר נטען, כי אין להשוות בין העבירות נוכח העובדה שבעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק יש צורך ביסוד נפשי של מטרה מיוחדת ("מטרה שלא יהיה דיווח") ועל כן יש לראות בעבירה כעבירה שדומה במהותה לעבירות המרמה, מה שאין כן בעבירה לפי סעיף 10 שדורשת רק מודעות רגילה לביצוע העבירה. ואולם, נוכח הנטייה של הפסיקה להחיל את "הלכת הצפיות" גם על עבירות המטרה שבסעיף 3 לחוק, המשמעות היא שדי בכך שאדם עושה פעולה שהוא יודע ברמה קרובה לוודאות שתגרום לכך שלא יהיה דיווח, כדי שייחשב כבעל היסוד הנפשי של "מטרה מיוחדת". כך, למשל, אדם שיפצל הפקדות בבנק של כספים כשרים לחלוטין, תוך ידיעה קרובה לוודאי שבשל הפיצול הבנק לא ידווח על הכספים הללו, והכל בשל סכסוך משפחתי ורצון להעלים את הכסף מבן משפחה (כפי שהיה, למשל, בפרשת אדר), יעבור עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק, וצפוי לעונש של עד 5 שנות מאסר! האמנם מדובר בסיטואציה שמצדיקה עונש של 5 שנות מאסר? חרף החשיבות שיש בערך המוגן של הגנה על מערך הדיווחים והיסוד הנפשי של מטרה מיוחדת, ספק אם מדובר בעבירה שחומרתה מצדיקה הטלת עונש של 5 שנות מאסר, ואם אין מקום להוריד את רף הענישה הפלילית של עבירה לפי סעיף 3(ב)(1) המוצע לעונש נמוך מ-5 שנות מאסר.
לא למותר לציין, כי שינוי דומה שהוצע במסגרת הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), נדון לפני מספר שנים בוועדה. הוועדה סברה אז שלא די בהפחתת העונש על העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק ל-5 שנות מאסר, שכן מדובר ברף ענישה גבוה מידי בשביל עבירה זו, ודרשה להפחית עוד יותר את העונש. בנוסף, נציגי לשכת עורכי הדין טענו אז בדיון, כי העובדה שבפועל בתי המשפט נותנים עונשים נמוכים על עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק, משקפת את העובדה שמדובר בעבירה בעלת חומרה פחותה, ולכן הם סברו כי יש להקל עוד יותר במדרג הענישה המוצע. ואמנם, התמונה שהצטיירה מהנתונים שנמסרו לוועדה על ידי נציגי הממשלה במהלך דיונים, היתה כי אכן בתי המשפט נותנים עונשים יחסית קלים של מספר חודשי מאסר על עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק. בשל חוסר הסכמות שהיו אז בעניין (והדחיפות שהיתה להעביר את הסעיפים שכן היו מוסכמים בשל התפזרות הכנסת), הוועדה לא אישרה אז את התיקון המוצע.
סעיף 3 להצעת החוק – שינוי סעיף 4 שעניינו איסור עשיית פעולה ברכוש אסור
נוסף על עבירת הלבנת ההון שבסעיף 3(א), סעיף 4 לחוק קובע איסור פלילי נוסף על עשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא מסוג הרכוש המפורט בתוספת השניה לחוק ובשווי שנקבעה בה. בתוספת השניה לחוק מנויים סוגי הרכוש שהאיסור חל לגביהם אם שווי הרכוש הוא 150,000 ₪ או יותר, כגון: חפצי אומנות, כלי קודש ויודאיקה, אבנים ומתכות יקרות וכו', וכן כספים מעל לסכום של 500,000 ₪. הטעם שבבסיס מגבלת סוגי הרכוש ושווי הרכוש היה צמצום תחולת העבירה לפעולות בסוגי רכוש בתחומם שבהם נפוצה תופעת הלבנת הוון ולסכומים ניכרים, כדי למנוע פגיעה שלא לצורך בחיי המסחר היום יומיים.
ההבדל המרכזי שבין עבירת הלבנת ההון שבסעיף 3(א) לבין העבירה שבסעיף 4 האמור הוא ביסוד הנפשי הנדרש בהם: סעיף 3(א) מחייב להוכיח את קיומה של מטרה להסוות או להסתיר את מקורו של הרכוש האסור, בעוד שסעיף 4 מסתפק בעצם הידיעה שהרכוש אסור.
בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי מהניסיון שהצטבר ביישום החוק, נמצא כי הלבנת הון יכול שתתבצע באמצעות סוגים שונים של רכוש, ולכן לא ניתן להצביע מראש על סוגי רכוש מסוימים שדווקא הם ולא אחרים משמשים להלבנת הון, וכי קביעת רשימה ממצה של סוגי רכוש עלולה להביא לכך שהפעילות העבריינית תעבור לעיסוק בסוגים אחרים של רכוש לצורך הלבנת הון. כן נטען, כי אין הצדקה לצמצם תחולת העבירה לפעולות בסכומים כה גבוהים. לכן, מוצע להרחיב את תחולת האיסור כך שיוחל על פעולות בהיקף כספי נמוך יותר, של 50,000 ₪, סכום שמוציא – כך נטען – פעולות יום יומיות שגרתיות בסכומים נמוכים יחסית. יוער, כי התיקון המוצע נובע, גם, מביקורת שנמתחה על ישראל על ידי הגופים הבין-לאומיים העוסקים בתחום.
נקודות לדיון:
המשמעות של ביטול מגבלת סוגי רכוש ומגבלת השווי – ספק אם ביטול המגבלה על סוגי הרכוש ובמיוחד הצמצום המשמעותי של המגבלה על שווי הרכוש, עולה בקנה אחד עם מגמת החוק להילחם דווקא בפעילות עבריינית חמורה, בפשיעה המאורגנת ובמימון טרור. מחיקת המגבלה על סוגי הרכוש יחד עם הורדת מגבלת שווי הרכוש לסכום של 50,000 ₪ מרחיבה את היקף תחולת העבירה באופן משמעותי, והיא עלולה להוביל כך שגם אדם רגיל או בעל עסק קטן שעושה עסקה בסכום של 50,000 ₪, עלול למצוא את עצמו כחשוד בעבירה לפי סעיף 4, אם רשויות החקירה והתביעה יחשדו שהוא ידע שמדובר ברכוש אסור. כך, למשל, יכול אדם מן היישוב לרכוש רכב יד שניה בסכום של 50,000 ₪ ממגרש למכירת מכוניות יד שניה, ולמחרת למצוא את עצמו נתון בחקירה על עבירה לפי סעיף 4 (תוך שעשויים במקביל לחלט את רכושו באופן זמני), בשל העובדה שרשויות החקירה והתביעה יחשדו בו שהוא ידע שמדובר ברכוש אסור. ודוק, בשלב החקירה די בכך שיש לרשויות יסוד לחשד שהוא ידע, כדי להצדיק את ניהול החקירה ואת הניסיון לחלט באופן זמני את רכושו, גם אם יתברר לאחר מכן שהוא לא ידע. דהיינו: הרחבת תחולת העבירה שבסעיף 4 לחוק עלולה להרחיב באופן משמעותי את מעגל החשודים הפוטנציאליים, באופן שיכלול גם אזרחים פשוטים ובעלי עסקים קטנים, ותוך התרחקות ממגמת החוק להילחם בפעילות עבריינית חמורה, בפשיעה מאורגנת או במימון טרור.
סעיף 4 להצעת החוק – תיקון סעיף 7 שעניינו הטלת חובות על נותני שירותים פיננסיים
בינואר 2017 נכנסו לתוקף תיקונים שנעשו למונחים "אמצעי שליטה" ו"בעל שליטה" שבסעיף 1 לחוק, שתאמו את ההמלצות הבינלאומיות הדורשות לא רק להגיע אל היחיד העומד מאחורי התאגיד, אלא גם לפרט את שרשרת השליטה עד אליו. בהמשך לתיקון האמור, מוצע להבהיר כי גם במקרה שהתאגיד הוא נהנה, ולא לקוח, יש להתחקות אחר שרשרת השליטה ולהגיע לבעל השליטה שהוא יחיד בשר ודם. לפיכך, מוצע לתקן את ההגדרה "נהנה" שבסעיף 7(א)(1) לחוק, ולקבוע כי במקרה שהנהנה הוא תאגיד, יראו גם את בעל השליטה בו כנהנה.
סעיף 5 להצעת החוק – תיקון סעיף 11 לחוק שעניינו סמוכת תפיסת הכספים והשימוש בכספים
במסגרת תיקון מס' 10 לחוק איסור הלבנת הון, שנעשה בשנת 2012, הועברה ההגדרה "כספים" שהיתה בסעיף 9(א) לסעיף 1 לחוק, סעיף ההגדרות, אך ההגדרה "חפץ" שבסעיף 11(ה) לחוק שמפנה להגדרת כספים שבסעיף 9(א) לא תוקנה בהתאם, ולפיכך מוצע לתקנה כעת.
סעיפים 6 ו-7 להצעת החוק – תיקון כותרת פרק ד'2 ותיקון סעיף 11ג שעניינו הממונה
פרק ד'2 לחוק מגדיר מיהו הממונה לעניין כל אחד מהגורמים שעליו חלות חובות לפי החוק, וכן קובע את סמכויותיו של מפקח שמינה הממונה לשם פיקוח על הוראות החוק. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי במסגרת הפעלת סמכות הפיקוח בידי הממונים השונים, התעורר צורך לאפשר לממונים לקבוע הוראות הנוגעות לדרכי פעולתם של הגורמים השונים בנוגע ליישום הוראות החוק, למשל: הוראות פרטניות בנוגע לאופן ביצוע הליך זיהוי הלקוח, קביעת מדיניות ניהול סיכונים, הפעלת אמצעי ניטור ובקרה שוטפת וכו'. גם במסגרת ביקורת בינלאומית שנערכה לישראל צוינו העדרן של הנחיות לסקטור הפיננסי כליקוי. העדרן של הנחיות כאמור נובע, בין השאר, מהעובדה שחלק מהממונים אינם מוסמכים לתת הוראות לסקטור המפוקח, במיוחד בתחום איסור הלבנת הון ומימון. לפיכך, מוצע להעניק לממונה, לצורך מילוי תפקידיו לפי החוק, סמכות לתת הוראות הנוגעות לדרכי פעולתם של בעלי המקצוע (נותן שירות עסקי (עורך דין או רואה חשבון) או סוחר באבנים יקרות) או הגופים שעליהם הוא ממונה, של נושאי משרה בהם ושל כל מי שמועסק על ידם. על פי המוצע, יוכל הממונה לתת את ההוראות לכלל בעלי המקצוע או הגופים כאמור או לסוג מסוים מהם.
סעיף 9 להצעת החוק – תיקון סעיף 30 לחוק שעניינו העברת מידע מהמאגר
סעיף 9(1) – הוספת סעיפים קטנים (ב2) ו(ב3)
מוצע לתקן את סעיף 30 לחוק ולהסמיך את מח"ש ואת רשות ניירות ערך (באמצעות חוקר ניירות ערך), לקבל מידע ישירות מהרשות. כיום, הגופים הנ"ל רשאים לקבל מידע מהמאגר לא באופן ישיר מהרשות המוסמכת, אלא באמצעות המשטרה או השב"כ.
לגבי מח"ש – סעיף 49ט(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע, כי על אף האמור בכל דין, חקירה של עבירה כמשמעותה בתוספת הראשונה לאותה פקודה אשר בביצועה חשוד שוטר, לא תיערך בידי משטרת ישראל, אלא בידי המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים (להלן – "מח"ש"). לפי התוספת הראשונה מדובר, ככלל, בכל עבירה – ובכלל זה עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון וחוק איסור מימון טרור – למעט חריגים שונים. בנוסף, מח"ש מוסמכת לחקור עבירה שעבר עובד שב"כ במסגרת מילוי תפקידו או בקשר לתפקידו – למעט עבירת תעבורה ועבירה שרשות אחרת (שאינה המשטרה או השב"כ) מוסמכת לחקור בה על פי דין – אם החליט על כך היועץ המשפטי לממשלה (ס' 49ט1(א) לפקודת המשטרה). לצורך מילוי תפקידה, הוענקה למח"ש ולמי שנמנה עמה, הסמכויות והחסינויות של המשטרה ושל שוטר, לפי העניין (סעיף 49י(א) לפקודת המשטרה). בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי מהות תפקידה של מח"ש וסמכויותיה – חקירת עבירות המבוצעות על ידי שוטרים – מחייבות להקנות לה סמכות לקבל מידע ישירות מהרשות המוסמכת, ולא באמצעות המשטרה או רשות אחרת כאמור. לכן, מוצע לאפשר לרשות המוסמכת להעביר למח"ש מידע ממאגר המידע למטרות המפורטת בסעיף.
לגבי חוקר ניירות ערך – סעיף 56א2 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 מסמיך את יושב ראש הרשות לניירות ערך, למנות חוקרים וחוקרים בכירים, ומעניק לחוקרים אלה סמכויות נרחבות לחקור "עבירות ניירות ערך". כך, מקום בו מתעורר חשד לביצוע "עבירת ניירות ערך", יש לחוקר כאמור סמכויות הנוגעות לחיפוש ולתפיסת חפצים (סעיף 56ב), סמכויות חקירה שונות (סעיף 56ג) וסמכויות עיכוב, מעצר ושחרור (סעיף 56ג1). מדובר בסמכויות הדומות, במידה רבה, לאלו של שוטרים רגילים. בנוסף, מסמיך החוק את יושב ראש רשות ניירות ערך או עובד שהוא הסמיך לכך בכתב, לדרוש ידיעות ומסמכים (סעיף 56א). במסגרת סמכויותיו, מוסמך חוקר ניירות ערך לחקור גם עבירות הלבנת הון שמקורן בעבירות ניירות ערך. בדברי ההסבר נטען, כי במטרה לייעל את האכיפה מוצע לאפשר לעובד של רשות ניירות ערך שהוסמך לדרוש מסמכים לפי סעיף 56א לחוק ניירות ערך, או למי שמונה כחוקר ברשות ניירות ערך לפי סעיף 56א2 לחוק האמור, שמפעיל את הסמכויות הנתונות לו לפי דין לעניין עבירות הלבנת הון, לקבל באופן ישיר מידע מהרשות המוסמכת.
על פי המוצע, תיעשה העברת המידע, למח"ש או לחוקר ניירות ערך, על פי בקשה מנומקת ובהתאם לכללים שייקבע שר המשפטים, ושבהם ייקבעו, דרכי השימוש במידע, אבטחתו ושמירת סודיותו, ולעניין מח"ש – גם לבעלי התפקידים במח"ש שיוסמכו לבקש ולקבל את המידע. עוד מוצע לקבוע, כי בבקשה שתוגש לרשות המוסמכת על ידי מח"ש או חוקר ניירות ערך הם רשאים יהיו לכלול מידע המצוי בידם, לרבות מידע מהמרשם הפלילי.
נקודות לדיון:
(1) נתונים – מוצע לקבל נתונים כמה תיקי חקירה בתחום הלבנת ההון והמאבק בטרור נפתחו בשנים האחרונות במחלקה לחקירת שוטרים כנגד שוטרים ועובדי שב"כ וכמה תיקים כאלה מנוהלים על ידי חוקרי רשות ניירות ערך? כמה אחוז מהווים התיקים הללו מכלל התיקים שנפתחו? עד כמה מדובר בתופעה רחבה היוצרת צורך ממשי, ומציבה את מח"ש או חוקרי רשות ניירות ערך בפני קושי אמיתי, באופן שיצדיק את חשיפת חוקרי מח"ש וחוקרי רשות ניירות ערך למידע הרגיש שבמאגר המידע?
(2) הוספת חוקרי מח"ש וחוקרי רשות ניירות ערך – התיקון המוצע הוא שלב נוסף בהרחבה הזוחלת של מעגל הגופים שרשאים לקבל מידע מהמאגר. בתחילה, רק המשטרה והשב"כ היו רשאים לקבל מידע מהמאגר, לאחר מכן זה הורחב לגופים ביטחוניים נוספים (אמ"ן, מוסד וכו'), בשלב הבא האפשרות לקבל מידע הורחבה גם לרשויות המס, ולפי המוצע זה יורחב פעם נוספת למח"ש ולחוקרי ניירות ערך. הטיעון שלעיתים נשמע בהקשר זה, ולפיו אם המחוקק העניק לגורמים הללו סמכויות חקירה הוא חייב לתת להם גם את הכלים לבצע את החקירה, אין בו, כשלעצמו, כדי להצדיק מתן גישה ישירה למידע שבמאגר. ישנם סוגים שונים של כלי חקירה, שבהתאם לעוצמת הפגיעה של כלי החקירה בזכויות הפרט, מצד אחד, ולחומרה ולמסוכנות של העבירות שאותם חוקרים, מצד שני, המחוקק בוחר האם לתת לבעל סמכות חקירה מסוים את אותו כלי אכיפה. כך, למשל, ברור שעצם העובדה שהמחוקק העניק לפקחים של רשות העתיקות סמכויות חקירה, אינה מצדיקה, כשלעצמה, להעניק להם גם את הסמכות לבצע האזנות סתר. באופן דומה, ברור גם שאין לאפשר לכל גורם בעל סמכות חקירה לקבל מידע ישירות ממאגר המידע של הרשות לאיסור הלבנת הון, ומעצם העובדה שלמח"ש ולחוקרי ניירות ערך יש סמכויות חקירה לא נגזר, מיניה וביה, שהם צריכים לקבל גישה למידע שבמאגר.
חשוב לזכור שמדובר במאגר שכולל בתוכו כמות אדירה של מידע פיננסי רגיש על פעולות לגיטימיות ותמימות שנעשו על ידי כלל אזרחי ישראל. ההקמה של מאגר כה רגיש והפגיעה הקשה בפרטיות שהוא מייצר, הוצדקו בצורך להילחם בארגוני פשיעה, בסוחרי סמים ובפשיעה החמורה. כל הרחבה נוספת של הגורמים שרשאים לקבל מידע ישירות מהמאגר מעצימה את הפגיעה בפרטיות שמאגר זה מייצר, וכדי לאפשר הרחבה מעין זו נדרשת הצדקה ממשית וקונקרטית, מעבר לעובדה שיש בכך כדי "לייעל" את האכיפה. נוכח האמור, מוצע לחברי הוועדה לבחון האמנם יש הצדקה להוספת מח"ש וחוקרי ניירות ערך לרשימת הגופים שרשאים לקבל מידע ישירות מהמאגר.
לא למותר לציין, כי במסגרת הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), שנדונה בעבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, הוצע להעניק למספר גופים בעלי סמכויות חקירה – ובכללם מח"ש וחוקרי ניירות ערך – את האפשרות לקבל מידע ישירות מהמאגר. בשל הרחבת הפגיעה בפרטיות שיש בכך והמחלוקות שהצעה זו עוררה, הוועדה לא אישרה את מרבית הגופים אותם הוצע להוסיף לרשימה ובכלל זה לא אישרה את מח"ש ואת חוקרי ניירות ערך (למעט הגופים הביטחוניים).
מיום 9.2.1994
תיקון מס' 12
ס"ח תשנ"ד מס' 1450 מיום 9.2.1994 עמ' 66 (ה"ח 2198)
הוספת סעיף 49ט1
מיום 30.6.2004
תיקון מס' 18
ס"ח תשס"ד מס' 1946 מיום 30.6.2004 עמ' 430 (ה"ח 60)
החלפת סעיף קטן 49ט1(א)
הנוסח הקודם:
מיום 1.6.1992
תיקון מס' 11
ס"ח תשנ"ב מס' 1391 מיום 25.3.1992 עמ' 156 (ה"ח 2114)
צו תשנ"ב-1992
ק"ת תשנ"ב מס' 5443 מיום 21.5.1992 עמ' 1070
סעיף 9(2) – הוספת סעיף קטן (ג2)
בפרק ד'2 לחוק שעניינו מפקחים וסמכויותיהם, הוקם מנגנון פיקוח על ביצוע הוראות החוק המורכב ממפקחים המפעילים את סמכויותיהם לגבי הגופים שבפיקוחם, כל אחד בתחומו (סעיף 11יד לחוק). נוסף על כך, הוקם בפרק ה' לחוק, שעניינו עיצום כספי, מנגנון של וועדת להטלת עיצומים כספיים (סעיף 13 לחוק), שתפקידו לדון בהפרת הוראות החלות על הגופים המדווחים, ולהטיל עליהם עיצומים כספיים בשל אותן הפרות. על פי הנטען בדברי ההסבר להצעת החוק, קבלת מידע מהרשות חיונית ביותר לצורך תפקודם של שני מנגנונים אלה, ועל כן מוצע להסמיך את הרשות להעביר מידע ל"ממונה", כהגדרתו בסעיף 11יג לצורך פיקוח על ביצוע הוראות החוק, או להעביר מידע ל"ממונה" כהגדרתו בסעיף 12 לחוק לצורך הטלת עיצום כספי.
סעיף 9(3) – תיקון סעיף קטן (ה)
מוצע לקבוע כי לצורך ביצוע החוק, הרשות המוסמכת תהא רשאית להעביר, מיוזמתה, מידע מהמאגר לחוקר ניירות ערך.
סעיף 9(4) – תיקון סעיף קטן (ז)
בדומה להסדר הקיים כיום לגבי המשטרה והשב"כ, מוצע לאפשר למח"ש להשתמש במידע שתקבל מהרשות לאיסור הלבנת הון, לשם חקירה ומניעה של עבירות נוספות, על פי כללים שייקבעו.
סעיף 9(5) – הוספת סעיף קטן (ז2)
בדומה להסדר הקיים כיום לגבי חוקרים של רשויות המס, מוצע לאפשר לחוקרי ניירות ערך להשתמש במידע שיקבלו מהרשות לאיסור הלבנת הון, לשם חקירה ומניעה של עבירות נוספות, על פי כללים שייקבעו, ובלבד שהעבירות הנוספות קשורות לחקירת העבירה שלגביה התבקש המידע. ודוק, מדובר רק על מידע שחוקרי ניירות ערך קיבלו מהרשות לאיסור הלבנת הון על יסוד בקשה שהגישו לרשות, מה שאין כן לגבי מידע שהרשות לאיסור הלבנת הון העבירה מיוזמתה לחוקרי ניירות ערך, שלגביו לא ניתן יהיה לעשות שימוש אלא לשם ביצועו של חוק איסור הלבנת הון.
סעיף 9(6) ו-(7) – תיקונים סעיפים קטנים (ח) ו-(ט)
נוכח הוספת סעיף (ז2) המוצע לגבי חוקרי ניירות ערך, מוצע לערוך מספר תיקוני התאמה ניסוחיים.
סעיף 9(8) – תיקון סעיף קטן (י)
מוצע להגדיר מיהו "חוקר ניירות ערך" שיהיה רשאי – לפי המוצע – לקבל מידע ישירות ממאגר המידע של הרשות לאיסור הלבנת הון. לעניין זה, מוצע לקבוע כי חוקר או חוקר בכיר שמונה על ידי ראש רשות ניירות ערך לפי סעיף 56א2 לחוק ניירות ערך. לחוקרים אלה סמכויות נרחבות לחקור "עבירות ניירות ערך", ובכלל זה סמכויות הנוגעות לחיפוש ולתפיסת חפצים (סעיף 56ב), סמכויות חקירה שונות (סעיף 56ג) וסמכויות עיכוב, מעצר ושחרור (סעיף 56ג1).
סעיף 10 להצעת החוק – תיקון סעיף 31א לחוק שעניינו סודיות
סעיף 31א לחוק מחיל על הממונים ועל המפקחים מטעמם חובת סודיות האוסרת על העברת מידע שהגיע אליהם בעת מילוי תפקידם לפי החוק, אלא אם כן הדבר נעשה לפי הוראות החוק או לפי צו של בית המשפט. מאחר שלא נקבעו בחוק הוראות לגבי העברת מידע מהממונים לרשויות אכיפת החוק לצורך הליך פלילי, מנועים הממונים מלהעביר מידע ומסמכים שגילו, אשר מעלים חשש לביצוע עבירה פלילית, לגורמי אכיפת החוק לצורך בירור העבירה.
ואולם, בעוד שמרבית המפקחים והרגולטורים שהוגדרו כ"ממונים" לפי החוק פועלים גם מכוח חוקים ספציפיים החלים לגביהם, וחוקים אלה מאפשרים העברת מידע לצורך הליך פלילי, הרי שהממונה על נותני שירותי מטבע והממונה על נותני שירות עסקי, פועלים מכוח חוק איסור הלבנת הון, ואין כל הוראה שמאפשרת להם להעביר מידע לצורך הליך פלילי. בדברי ההסבר נטען, כי מצב זה שבו עובד ציבור מגלה, אגב ביצוע תפקידו, חשש לביצוע עבירה פלילית, ואין באפשרותו לגלות את המידע לגורם הרלוונטי לצורך המשך חקירה וטיפול, הוא מצב בלתי סביר. לכן, מוצע להתיר להם לגלות מסמכים שהגיעו לידיהם בתוקף תפקידם לפי החוק, אם יש בכך צורך לצורכי הליך פלילי.
סעיף 11 להצעת החוק – תיקון סעיף 31ב לחוק שעניינו דיווח לכנסת
סעיף 31ב לחוק קובע חובת דיווח שנתית של ראש הרשות לאיסור הלבנת הון לוועדת החוקה על דיווחים שהתקבלו ברשות ועל בקשות והעברות מידע ממאגר המידע. בין השאר, נדרש ראש הרשות לדווח על מספר בקשות המידע ומספר העברות המידע ממאגר המידע לגורמים הרשאים לקבל מידע לפי סעיף 30 לחוק. מאחר שמוצע להוסיף את המחלקה לחקירת שוטרים ואת רשות ניירות ערך לרשימת הגורמים שרשאים לקבל מידע מהרשות המוסמכת מוצע לתקן בהתאם את ההוראה בדבר חובת הדיווח כך שתתייחס גם להעברת מידע לגורמים אלה.
סעיף 12 להצעת החוק – תיקון סעיף 33 לחוק שעניינו שינוי התוספות ועידכונן
בעקבות ההצעה לבטל את התוספת השנייה, מנגנון העדכון הקבוע בסעיף 33(ג) יהיה רלוונטי רק לעניין התוספת הרביעית לחוק, שבמסגרתה נקבעו הסכומים החייבים בדיווח בכניסה וביציאה מישראל, סכומים שנקבעו בין השאר בשים לב לסטנדרט הבין-לאומי המחייב בתחום. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי מנגנון העדכון האוטומטי הקבוע בסעיף 33(ג) לחוק יוצר עיוות, בכך שהוא אינו עולה בקנה אחד עם הסטנדרט האמור, שכן הסכומים הקבועים בתוספת מתעדכנים למרות שהסטנדרט הבין-לאומי לא השתנה. כך, למשל, הסטנדרט הבין-לאומי לדיווח במעברי גבול עומד היום על סכום של 10,000 יורו, בעוד שסף הדיווח בישראל נקבע, עם חקיקת החוק, על סכום של 80,000 ₪ וכיום הוא עומד 100,000 ₪.
נוכח האמור, מוצע לבטל את מנגנון העדכון שבסעיף 33(ג) לחוק. בדברי ההסבר נטען, כי התיקון המוצע אינו מונע את שינויים של הסכומים הקבועים בתוספת הרביעית במידת הצורך, שכן סעיף 33(ב) לחוק מאפשר לשר האוצר לשנותם בצו, לפי שיקול דעתו.
סעיף 13 להצעת החוק – תיקון התוספת הראשונה לחוק
התיקון המוצע מבקש להוסיף לרשימת עבירות המקור גם עבירה של "גניבה בנסיבות מיוחדות" לפי סעיף 384א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), שדינה – ארבע שנות מאסר.
כיום, עבירת גניבה "רגילה" (לפי סעיף 384 לחוק העונשין), וכן עבירות גניבה מיוחדות נוספות (גניבה בידי עובד (סעיף 390), בידי עובד הציבור (סעיף 391), בידי מנהל (סעיף 392) ובידי מורשה (סעיף 393)) הינן עבירות מקור (פרט (9) בתוספת הראשונה). סעיף 384א לחוק העונשין, שנכנס לתוקף בשנת 2009, קובע נסיבות מיוחדות שבגינן ייקבע עונש חמור יותר לעבירת הגניבה: גניבת תשתיות, גניבה חקלאית, גניבת דבר בעל ערך תרבותי, מדעי, היסטורי, דתי או אומנותי, וכן גניבה מעל 500,000 ₪. סעיף זה אינו נמנה כיום עם רשימת עבירות המקור שבתוספת הראשונה לחוק.
בדברי ההסבר נטען, כי יש הצדקה לקבוע את עבירת הגניבה המבוצעת בנסיבות מיוחדת המחמירות את העונש, בצד עבירת הגניבה הרגילה, כעבירת מקור.
סעיף 14 להצעת החוק – מחיקת התוספת השנייה
בהמשך להצעה להרחיב את העבירה שבסעיף 4 לחוק (עשיית פעולה ברכוש אסור בידיעה שמדובר ברכוש אסור) כך שתחול על כל עשיית פעולה ברכוש בשווי העולה על 50,000 ₪ (סעיף 3 להצעת החוק), מוצע למחוק את התוספת השנייה, שמגדירה כיום את סוגי הרכוש שלגביהם חלה עבירה לפי סעיף 4 ואת שווים.
סעיף 15 להצעת החוק – תיקון התוספת הרביעית
מוצע לתקן את התוספת הרביעית לחוק במספר נקודות:
הפחתת רף הדיווח – מוצע להפחית את סכום הכספים המזערי החייב בדיווח בכניסה וביציאה מישראל בהתאם לסעיף 9, מסכום של 100,000 ₪ לסכום של 50,000 ₪. בדברי ההסבר נטען, כי התיקון נדרש לצורך "ייעול האכיפה" וכי מצב דומה קיים בארה"ב ובקנדה.
ביטול הפטור הקיים לגבי עולה חדש – כיום עומד רף הדיווח במעברי הגבול לגבי עולה חדש על 1,250,000 ₪. חריג זה נוסף לחוק במטרה להקל עם עולים חדשים, נוכח היותה של ישראל מדינת הגירה ששמה לה למטרה לעודד עלייה, ומאחר שכניסה של עולה חדש לישראל היא בדרך כלל חד פעמית ולא נעשית לצורך בלדרות. ואולם, במסגרת דוח הביקורת של ארגון MONEYVAL משנת 2008, נמתחה ביקורת על ישראל בשל החריג האמור, ונקבע כי הוא אינו עומד בסטנדרט הבין-לאומי, וטומן בחובו סיכון להחדרת כספי עבירה למדינת ישראל. נוכח האמור, מוצע לבטל את החריג הקבוע בתוספת הרביעית לגבי עולה חדש, כך שהרף הממוצע לעיל של 50,000 ₪ יחול לגבי כל אדם, גם אם הוא עולה חדש.
כניסה ממעברים יבשתיים – סעיף 9 והתוספת הרביעית לו מחייבים אדם שנכנס למדינת ישראל משטחי עזה או יוצא ממנה לשטחי עזה, לדווח על כספים שהיו עמו בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה, אם שווי הכספים הוא בשיעור של 12,000 ₪ או יותר. סכום זה עולה בקנה אחד עם הסכום שעליו יש לדווח במעבר אלנבי, על פי תקנות שהתקין ראש המנהלי האזרחי באזור יהודה והשומרון. לפי תקנות אלה, הסכום החייב בדיווח הוא 2,000 דינר או יותר, סכום השווה ערך ל-12,000 ₪ לערך. מוצע להחיל הסדרים אלה, אשר כאמור חלים היום רק לגבי הנכנסים לישראל או היוצאים ממנה דרך שטחי עזה, לגבי מי שנכנס לישראל או יוצא ממנה דרך כל מסופי המעבר היבשתיים, כגון מסוף מעבר הירדן ומסוף מעבר טאבה. בדברי ההסבר נטען, כי התיקון מוצע נוכח העובדה שהסיכונים מתחום הלבנת הון ומימון טרור, אינם מיוחדים רק למעברי אזר ואלנבי, והם קיימים לגבי כלל המעברים היבשתיים.
נקודות לדיון:
(1) הפחתת רף הדיווח ל-50 אלף ₪ – הפחתת רף הדיווח משמעותה הרחבה של חובות הדיווח והסנקציות בגין אי קיומם, לקבוצה רחבה הרבה יותר של אנשים. הרחבה זו מעוררת את השאלה עד כמה אנשים שנכנסים לישראל מודעים לחובתם לדווח על כספים שהם מכניסים? על כמה אנשים הוטלו סנקציות בגין אי דיווח כאמור?
(2) הפחתת סכום הדיווח למעברים יבשתיים – בעקבות פנייתו של ראש השב"כ לשר האוצר בשנת 2012, ופנייתו של השר לכנסת, תוקנה התוספת הרביעית כך שסף הדיווח למי שמכניס או מוציא כספים מעזה יהיה 12,000 ₪. התיקון נומק בכך שיש להשוות את רף הדיווח בכניסה וביציאה מעזה לזה הקיים במעברים אחרים לאזור יהודה והשומרון מכוח החקיקה של המנהל האזרחי; וכן בכך שהוא ישרת צורך ביטחוני, שכן לפי המידע שהיה בידי השב"כ באותה העת מועברים לרצועת עזה וממנה כספים בסכומים גדולים, ללא פיקוח, והללו משמשים, בין היתר, להתעצמות ארגוני הטרור.
נוכח האמור, לא ברור מה ההצדקה להורדה הגורפת של רף הדיווח במעברים היבשתיים ל-12 אלף ₪ גם במעברים שאינם נוגעים ליהודה, שומרון ועזה, שביחס אליהם לא מתקיימים הנימוקים האמורים? יתירה מזאת, הדבר יוצר חוסר היגיון וחוסר אחידות בדיווחים, לפי האופן שבו אדם נכנס לישראל. כך, למשל, אזרח מצרי שייכנס לישראל דרך האוויר וינחת בנתב"ג יהיה חייב בדיווח רק אם הכניס מעל 50 אלף ₪, ואילו אם אותו אזרח מצרי ייכנס דרך היבשה במעבר טאבה, הוא יהיה חייב בדיווח גם אם הכניס מעל 12 אלף ₪!
סעיף 16 להצעת החוק – תיקון התוספת השנייה לחוק בתי המשפט
סעיף 51(א)(1)(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע, כי בית משפט השלום ידון בעבירות שהעונש המוטל בגינן אינו עולה על שבע שנות מאסר, למעט העבירות המנויות בחלק א' לתוספת השנייה, שעונשן מאסר לתקופה של חמש שנים או יותר, אם פרקליט מחוז החליט להעמיד עליהן אדם לדין לפני בית משפט מחוזי.
כפי שהוסבר לעיל, סעיף 2 להצעת החוק מבקש לתקן את העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק של עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח (שכיום עליה הוא 10 שנות מאסר), ולקבוע שתי עבירות נפרדות: (1) עשיית פעולה ברכוש רגיל במטרה שלא יהיה דיווח – שעונשה יהיה 5 שנות מאסר; (2) עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה שלא יהיה דיווח – שעונשה יהיה 10 שנות מאסר. אחת ההשלכות של התיקון המוצע היא שעבירה לפי סעיף 3(ב)(1) המוצע תידון בפני בית משפט השלום, תחת המצב הנוכחי שבו בית המשפט המחוזי הוא זה שדן בה.
נוכח האמור, מוצע להקנות שיקול דעת לפרקליט מחוז להעמיד אדם לדין בעבירה לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק בבית המשפט המחוזי. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי מדובר פעמים רבות בתיקים שמעלים סוגיות עובדתיות ומשפטיות סבוכות שלעיתים ראוי לבררן בבית המשפט המחוזי, שמתמחה בטיפול בתיקי הלבנת הון.
מיום 15.12.2010
תיקון מס' 59
ס"ח תש"ע מס' 2253 מיום 27.7.2010 עמ' 616 (ה"ח 484)
ת"ט תשע"א-2010
ס"ח תשע"א מס' 2258 מיום 9.11.2010 עמ' 14
מיום 3.7.1985
תיקון מס' 1
ס"ח תשמ"ה מס' 1149 מיום 3.7.1985 עמ' 140 (ה"ח 1709)
1. עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז-1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1), 258, 259(2), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 347, 351, 354(א), 359, 360, 361, 381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478, 499(1).
2. עבירה לפי סעיף 29(א) לפקודת מסילות הברל [נוסח חדש], התשל"ב-1972.
3. עבירה לפי סעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה.
4. עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
מיום 13.8.1986
תיקון מס' 3
ס"ח תשמ"ו מס' 1191 מיום 13.8.1986 עמ' 216 (ה"ח 1778)
הוספת פרטים 5 ו-6
מיום 31.3.1988
תיקון מס' 6א
ס"ח תשמ"ח מס' 1246 מיום 31.3.1988 עמ' 67 (ה"ח 1814, ה"ח 1872)
1. עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז-1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1), 258, 259(2),
267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 347, 351, 354(א), 359, 360, 361, 381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478, 499(1).
מיום 27.7.1988
תיקון מס' 6ב
ס"ח תשמ"ח מס' 1261 מיום 27.7.1988 עמ' 186 (ה"ח 1889)
1. עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז-1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1), 258, 259(2),
267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 347, 351, 354(א), 359, 360, 345(א)(3), 346(א), 348(ב), 361, 381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד
478, 499(1).
מיום 7.12.1989
תיקון מס' 10
ס"ח תש"ן מס' 1290 מיום 7.12.1989 עמ' 12 (ה"ח 1947)
1. עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז-1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1), 258, 259(2),
267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 347, 351, 354(א), 359, 360, 361, 368ב, 368ג, 381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478, 499(1).
מיום 12.1.1990
תיקון מס' 11
ס"ח תש"ן מס' 1300 מיום 12.1.1990 עמ' 45 (ה"ח 1959)
1. (א) עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז- 1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1), 258, 259(2), 267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 347, 351, 354(א), 359, 360, 361, 368ב, 368ג,
381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478, 499(1).
(ב) עבירות לפי סימן ה' 1 בפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז-1977, למעט עבירה לפי סעיף 413יא.
מיום 3.1.1991
תיקון מס' 12
ס"ח תשנ"א מס' 1338 מיום 3.1.1991 עמ' 54 (ה"ח 2001)
(א) עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז-1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1), 258, 259(2), 267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 345(א)(3), 346(א), 348(ב), 348(א), (ב) ו-(ד), 361, 381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478, 499(1).
(ב) עבירות לפי סימן ה' 1 בפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז-1977, למעט עבירה לפי סעיף 413יא.
מיום 26.6.1991
תיקון מס' 14
ס"ח תשנ"א מס' 1361 מיום 26.6.1991 עמ' 178 (ה"ח 2050)
1. (א) עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז-1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 185, 186, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1),
258, 259(2), 267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 347, 351, 354(א), 359, 360, 361,
368ב, 368ג, 381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478, 499(1).
(ב) עבירות לפי סימן ה' 1 בפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז-1977, למעט עבירה לפי סעיף 413יא.
2. עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז- 1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 185, 186, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1), 258,
259(2), 267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 345(א)(3), 346(א), 348(א), (ב) ו-(ד), 361,
381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478, 499(1).
מיום 13.2.1992
תיקון מס' 16
ס"ח תשנ"ב מס' 1390 מיום 24.3.1992 עמ' 143 (ה"ח 2109)
החלפת התוספת השניה
הנוסח הקודם:
1. (א) עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז- 1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 185, 186, 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1),
258, 259(2), 267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 347, 351, 354(א), 359, 360, 361,
368ב, 368ג, 381(ב), 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478, 499(1).
(ב) עבירות לפי סימן ה' 1 בפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז-1977, למעט עבירה לפי סעיף 413יא.
2. עבירות לפי הסעיפים הבאים של חוק העונשין, התשל"ז- 1977:
140, 141, 141(א) רישה, 176, 185, 186 237, 238, 240, 242, 243, 245, 246, 253(ב), 257(1), 258,
259(2), 267(ב), 274, 281, 290, 291, 303, 313, 342, 345(א)(3), 346(א), 348(א), (ב) ו- (ד), 361,
381(ב) 382, 391 עד 395, 406, 407, 410, 411, 441, 447(ב), 453, 455, 457, 464, 465, 471 עד 478,
499(1).
3. עבירה לפי סעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה.
4. עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
5. עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.
סעיף 17 להצעת החוק – תחילה
נוכח העובדה שתיקון מס' 227 לפקודת מס הכנסה כבר נכנס לתוקף, ההוראה המוצעת מתייתרת והיא תימחק.
סעיף 18 להצעת החוק – הוראת שעה
מתן אחד מהשירותים המפורטים בסעיף 11יג(א) לחוק (להלן – שירותי מטבע), אשר העוסק בהם מוגדר לפי אותו סעיף כ"נותן שירותי מטבע", בלא רישום במרשם שבמשרד האוצר, מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק. על אף שהאיסור האמור עומד בפני עצמו, למעשה הוא נאכף כיום בעיקר במקרים שבהם נלווית להפרתו עבירה נוספת. בנוסף, הממונה על נותני שירותי מטבע אינו מוסמך כיום להטיל סנקציות מינהליות על גורמים המספקים שירותי מטבע בלא רישום. התוצאה היא שבפועל לא מתקיימת אכיפה והרתעה על פעילות מתן שירותי מטבע בלא רישום, לפי הנטען בדברי ההסבר, לצד כ-2,200 נותני שירותי מטבע הרשומים במרשם יש, בהתאם להערכות משרד האוצר, בין עשרות למאות נותני שירותי מטבע אשר אינם רשומים כלל. נוכח האמור, מוצע להסמיך את וועדת העיצומים של נותני שירותי מטבע להטיל עיצום כספי על מי שעוסק במתן שירותי מטבע בלא רישום, או בלי להירשם מחדש, בניגוד להוראות סעיף 11ה(א) לחוק.
לאחורנה, פורסם חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן – חוק שירותים פיננסיים מוסדרים). חוק זה מסדיר באופן נרחב את ההוראות החלות על נותני שירותים פיננסיים שונים ובהם נותני שירותי מטבע, ובין השאר קובע חובת רישיון על נותן שירותי אשראי ועל נותן שירותים בנכס פיננסי כהגדרתם באותו חוק, מאפשר הטלת עיצום כספי על נותן שירותים כאמור שלא קיבל רישיון וכן מבטל את פרק ד'1 לחוק איסור הלבנת הון, שמסדיר כיום את העיסוק במתן שירותי מטבע. מאחר שכניסתו לתוקף של חוק שירותים פיננסיים מוסדרים לעניין נותן שירותים פיננסיים, ובכלל זה כניסתו לתוקף של הסעיף המבטל את פרק ד'1 לחוק נדחתה ליום 1 ביוני 2018 (להלן – יום התחילה המאוחר), הרי שעד למועד זה ימשיך לחול לגבי נותן שירותי מטבע – פרט למי שעיסוקו בניכיון – ההסדר שבחוק איסור הלבנת הון. כדי לאפשר הטלת עיצום כספי על מי שנותן שירותי מטבע בלא רישום, בתקופה שלפני מועד כניסתו לתוקף של ההסדר המקיף שבחוק שירותים פיננסיים מוסדרים, מוצע בסעיף 18 להצעת החוק, לתקן את סעיף 14(א) לחוק, כהוראת שעה שתעמוד בתוקף עד המועד האמור.
"כספים" – מזומנים, המחאות בנקאיות ;
"סוחר באבנים יקרות" – כל מי שעיסוקו בביצוע עסקאות באבנים יקרות, גם אם אין זה עיסוקו היחיד, ובלבד שביצע, במהלך שנה קלנדרית החלה בתקופה שתחילתה במועד שייקבע בצו לפי סעיף 8א, עסקה באבנים יקרות, אחת או יותר, בתמורה בסכום כולל השווה ל-50,000 שקלים חדשים לפחות;
מיום 14.5.2012
תיקון מס' 10
ס"ח תשע"ב מס' 2355 מיום 14.5.2012 עמ' 366 (ה"ח 319)
"עסקה באבנים יקרות" – הקניה או קבלה של בעלות באבן יקרה, אחת או יותר, ובלבד שמסירת האבן היקרה או מסירת התמורה היתה בישראל, לרבות הקניה של בעלות כאמור עקב מימוש שעבוד של אבן יקרה שנעשה בידי מי שאינו תאגיד בנקאי;
(א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –
(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה;
(4) רכוש שנעברה בו עבירה.
(ב) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו – ; לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" – לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח.
העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא , דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "ידיעה" – למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין.
(א) לשם אכיפתו של חוק זה יורה נגיד בנק ישראל בצו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, לגבי סוג ענינים ופעולות ברכוש שיפורטו בצו, כי תאגיד בנקאי –
(1) לא יעשה פעולה ברכוש במסגרת השירות הניתן על ידו אלא אם כן יהיו בידיו פרטי הזיהוי, כמפורט בצו, של מקבל השירות מאת התאגיד הבנקאי; הנגיד יקבע בצו מיהו מקבל השירות לענין זה; קביעה זו יכול שתכלול נהנה מהפעולה ויוצר נאמנות או הקדש (בסעיף זה – מקבל השירות); היה מקבל השירות תאגיד או שהפעולה נעשתה לבקשת תאגיד או באמצעות חשבונו של תאגיד, יכול שהקביעה תכלול בעל שליטה בתאגיד; לענין פסקה זו, "נהנה" – אדם שבעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין;
(2) ידווח באופן שייקבע בצו על הפעולות ברכוש של מקבל השירות שיפורטו בצו לרבות פעולות כאמור שלא הושלם ביצוען;
(3) ינהל רישומים וישמור עליהם באופן ולתקופה שייקבעו בצו, בענינים אלה:
(א) פרטי הזיהוי כאמור בפסקה (1);
(ב) הפעולות שנקבעה לגביהן חובת דיווח כאמור בפסקה (2);
(ג) כל ענין אחר, שייקבע בצו, הדרוש לשם אכיפתו של חוק זה.
. . .
(א) הופרה חובת דיווח שהוטלה לפי סעיף 9, רשאי שוטר או פקיד מכס לתפוס בלא צו של שופט את הכספים העולים על הסכום הפטור מדיווח; כספים שנתפסו יישארו בשמירת המשטרה או המכס לפי הוראות סעיף זה.
(ב) לא הוטל עיצום כספי או לא הוגש כתב אישום, בתוך 10 ימים מיום תפיסת הכספים, יוחזרו הכספים לאדם שממנו נתפסו; ואולם רשאי בית המשפט, על פי בקשת שוטר או פקיד מכס, להורות על המשך תפיסת הכספים לתקופה שלא תעלה על 10 ימים נוספים כדי לאפשר הטלת העיצום הכספי או הגשת כתב אישום, לפי הענין.
(ג) בית המשפט, הדן בבקשה כאמור בסעיף קטן (ב), יחליט בבקשה לאחר ששמע את טענותיו של האדם שממנו נתפסו הכספים, ושל מי שטוען לזכות בכספים אם הוא ידוע.
(ד) בית המשפט רשאי, בכל עת, לצוות על החזרת הכספים או חלק מהם, בתנאים שיקבע, לאחר קבלת ערובה או בלא ערובה.
(ה) הוגש כתב אישום נגד מפר הוראות סעיף 9, יחולו על הכספים שנתפסו הוראות הפרק הרביעי לפקודת מעצר וחיפוש .
(ו) הרשיע בית המשפט את המפר והטיל עליו קנס, או שהוטל עליו עיצום כספי, ולא שולם הקנס או העיצום הכספי במועד שנקבע לכך, ניתן לגבות את הקנס או את העיצום הכספי מתוך הכספים שנתפסו או מתוך הערובה שניתנה לפי סעיף קטן (ד).
(ז) כספים שנתפסו לפי סעיף זה ולא הוחזרו, יועברו לקרן שהוקמה לפי סעיף 36ח לפקודת הסמים המסוכנים.
פרק ד'2: מפקחים וסמכויותיהם
מיום 1.5.2002
תיקון מס' 1
ס"ח תשס"ב מס' 1841 מיום 1.5.2002 עמ' 391 (ה"ח 3084)
11יג.
(א) בפרק זה, "הממונה" – כל אחד מאלה:
(1) לענין תאגיד בנקאי – המפקח על הבנקים;
(2) לענין חבר בורסה, חברה בעלת רישיון זירה ומנהל תיקים – יושב ראש רשות ניירות ערך;
(3) לענין מבטח וסוכן ביטוח – הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון כמשמעותו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן – הממונה על שוק ההון);
(4) לענין קופת גמל וחברה המנהלת קופה כאמור – הממונה על שוק ההון;
(5) לענין בנק הדואר – שר התקשורת או עובד ציבור שהוא הסמיך לכך;
(6) לענין נותן שירותי מטבע – הרשם של נותני שירותי מטבע כמשמעותו בסעיף
11ב;
(6א) לעניין נותן שירותי אשראי או שירותי פיקדון ואשראי – המפקח על נותני שירותים פיננסיים שמונה לפי החוק האמור;
(7) לענין גוף שהוסף לתוספת השלישית לפי סעיף 33(ב) – השר שבאחריותו נמצא אותו גוף או עובד ציבור שהוא יסמיך לכך;
(8) לעניין סוחר באבנים יקרות – המפקח על היהלומים שמינה שר התעשייה המסחר והתעסוקה;
(9) לעניין נותן שירות עסקי – עובד משרד המשפטים שמינה שר המשפטים.
(ב) הודעה על הסמכת ממונה לפי פסקאות (5), (7) ו-(9) לסעיף קטן (א) תפורסם ברשומות על ידי השר שבאחריותו נמצא הגוף המדווח לפי פרק ג' (להלן – הגוף שבפיקוח).
(א) על אף הוראות פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, לא תעביר הרשות המוסמכת מידע ממאגר המידע אלא לפי הוראות חוק זה ולרשויות כמפורט בו.
(ב) (1) לצורך ביצוע חוק זה, חוק המאבק בטרור, פקודת המסחר עם האויב וסימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן רשאית הרשות המוסמכת להעביר למשטרת ישראל מידע מתוך מאגר המידע; העברת המידע תהיה על פי בקשה מנומקת, בהתאם לכללים שיקבע שר המשפטים בהסכמת השר לביטחון הפנים; בכללים ייקבעו, בין השאר, בעלי התפקידים במשטרת ישראל שיהיו רשאים לבקש ולקבל את המידע;
(2) משטרת ישראל רשאית לכלול בבקשה ובנימוקיה מידע המצוי בידיה, לרבות מידע מן המרשם הפלילי, והרשות המוסמכת תהיה רשאית לעיין בו.
(ב1) (1) לצורך ביצוע סמכויות פקיד מכס חוקר לפי חוק זה, רשאית הרשות המוסמכת להעביר לו מידע ממאגר המידע;
(2) העברת המידע תהיה על פי בקשה מנומקת, בהתאם לכללים שיקבע שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר; בכללים ייקבעו, בין השאר, דרכי השימוש במידע בידי פקיד המכס החוקר, אבטחתו ושמירת סודיותו;
(3) הוראות סעיף קטן (ב)(2) יחולו לעניין בקשות לפי סעיף קטן זה, בשינויים המחויבים;
(4) הרשות המוסמכת תמסור למשטרת ישראל הודעה בדבר העברת מידע לפקיד מכס חוקר לפי סעיף קטן זה; שר המשפטים, בהסכמת השר לביטחון הפנים, יקבע בכללים את נוסח ההודעה ואת פרטיה.
(ג1) (1) לצורך ביצוע תפקידיהם של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, של אמ"ן, ושל יחידה במלמ"ב שיקבע שר הביטחון בצו, בנוגע לפעילות של ארגוני טרור וארגוני טרור מוכרזים, בנוגע למעשי טרור ובנוגע למימון של ארגונים או מעשים כאמור, מניעת סחר עם האויב, מניעת פעילות כלכלית עם גורם זר מסייע וכן בנוגע לפגיעה בביטחון המדינה, רשאית הרשות המוסמכת להעביר לגופים אלה מידע ממאגר המידע;
(2) העברת המידע תהיה על פי בקשה מנומקת, בהתאם לכללים שיקבע שר המשפטים, בהסכמת ראש הממשלה – לגבי העברה למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ובהסכמת שר הביטחון – לגבי העברה לאמ"ן וליחידה במלמ"ב שקבע שר הביטחון בצו; בכללים לפי סעיף קטן זה ייקבעו, בין השאר, בעלי התפקידים בגופים האמורים שיהיו רשאים לבקש ולקבל את המידע;
(3) הוראות סעיף קטן (ב)(2) יחולו על בקשות לפי סעיף זה, בשינויים המחויבים;
(4) פרטי היחידה במלמ"ב שקבע שר הביטחון בצו אינם טעונים פרסום ברשומות או פרסום פומבי אחר; כמו כן השר רשאי לקבוע כי מטעמים של שמירה על ביטחון המדינה חלק מכללים לפי סעיף זה אינם טעונים פרסום ברשומות או פרסום פומבי אחר.
(ה) (1) לצורך מניעה וחקירה של עבירות לפי חוק זה, לפי חוק המאבק בטרור, לפי פקודת המסחר עם האויב ולפי סעיף 29(א) לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, ההגנה על ביטחון המדינה או המלחמה בארגוני טרור, בארגוני טרור מוכרזים ובמעשי טרור, רשאית הרשות המוסמכת, מיוזמתה, בנסיבות ומנימוקים שתפרט, להעביר מידע ממאגר המידע למי שמוסמך לקבל מידע לפי חוק זה;
(2) לצורך ביצוע סמכויות פקיד מכס חוקר לפי חוק זה, רשאית הרשות המוסמכת, מיוזמתה, בנסיבות ומנימוקים שתפרט, להעביר מידע ממאגר המידע לפקיד מכס חוקר; הרשות המוסמכת תמסור למשטרת ישראל הודעה בדבר העברת מידע לפקיד מכס חוקר לפי פסקה זו; שר המשפטים, בהסכמת השר לביטחון הפנים, יקבע בכללים את נוסח ההודעה ואת פרטיה.
(ז) מידע שהועבר למשטרת ישראל, לשירות הביטחון הכללי, למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, לאמ"ן ליחידה במלמ"ב שקבע שר הביטחון בצו לפי חוק זה, לא ייעשה בו שימוש אלא לשם ביצועו של חוק זה, חוק המאבק בטרור, פקודת המסחר עם האויב וסימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, לשם הגנה על ביטחון המדינה או לשם המלחמה בארגוני טרור, בארגוני טרור מוכרזים ובמעשי טרור; ואולם רשאים אלה, במסגרת תפקידיהם, לעשות בו שימוש לשם חקירת עבירות נוספות שלא לפי חוק זה ומניעתן, לשם גילוי עבריינים והעמדתם לדין, ולשם מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור או של פגיעה בביטחון המדינה, הכל בהתאם לכללים שייקבעו.
(ז1) מידע שהועבר לפקיד מכס חוקר לא ייעשה בו שימוש אלא לשם ביצוע סמכויות פקיד מכס חוקר לפי חוק זה; ואולם רשאי פקיד מכס חוקר, במסגרת תפקידיו, לעשות שימוש במידע שהעבירה לו הרשות המוסמכת לפי סעיף קטן (ב1) לשם חקירת עבירות נוספות שלא לפי חוק זה ומניעתן, או לשם גילוי עבריינים בעבירות נוספות והעמדתם לדין, והכול בהתאם לכללים שייקבעו, ובלבד שהעבירות הנוספות קשורות לחקירת העבירה שלגביה התבקש המידע.
(ח) על אף האמור בכל דין, אין להעביר מידע שהתקבל לפי סעיף זה לרשות אחרת אלא לשם ביצועו של חוק זה, חוק המאבק בטרור, פקודת המסחר עם האויב או סימן א' בפרק ב' לחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן או למטרות המפורטות בסעיפים קטנים (ז) (); אין בהוראות כדי לגרוע מסמכות משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי להעביר מידע לפקיד מכס חוקר לשם ביצוע המטרות המפורטות בסעיף קטן (ז).
(ט) שר המשפטים יקבע את העבירות הנוספות שניתן להשתמש במידע האמור לשם חקירתן או מניעתן כאמור בסעיפים קטנים (ז) .
(י) בסעיף זה –
"ארגון טרור", "ארגון טרור מוכרז", "מעשה טרור" ו"רכוש טרור" – כהגדרתם בחוק המאבק בטרור;
"בקשה מנומקת" – בקשה המפרטת את הנסיבות והנימוקים המצדיקים את העברת המידע בהתאם לסעיפים האמורים;
"אמ"ן" – אגף המודיעין במטה הכללי של צבא הגנה לישראל;
"מלמ"ב" – אגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון;
"גורם זר מסייע" ו"פעילות כלכלית" – כהגדרתם בחוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן;
"חוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן" – חוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, התשע"ב-2012;
"פקודת המסחר עם האויב" – פקודת המסחר עם האויב, 1939.
(א) אדם שהגיע אליו מידע לפי פרקים ג', ד', או ד'2, תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו, ישמרנו בסוד, לא יגלה אותו לאחר ולא יעשה בו כל שימוש, אלא לפי הוראות חוק זה או לפי צו בית משפט; העובר על הוראות סעיף קטן זה, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.
(ב) הגורם ברשלנות לגילוי מידע לאחר, בניגוד להוראות סעיף קטן (א), תוך הפרת הוראה מהוראות שנקבעו לאבטחת מידע לפי חוק זה, או תוך הפרת כלל או נוהל שקבע ראש הרשות המוסמכת לפי הוראות כאמור, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), תאגיד בנקאי או גוף המפורט בתוספת השלישית שהוא מוסד פיננסי ישראלי מדווח כהגדרתו בסעיף 135ב לפקודת מס הכנסה, רשאי להשתמש בפרטי זיהוי של מקבל שירות שהגיעו לידיו לפי פרק ג', במהלך עבודתו, לצורך זיהוי מקבל השירות כנדרש לפי הסכם פטקא או לפי הסכם יישום, בלבד, כהגדרתם בסעיף 135ב לפקודת מס הכנסה.
(א) ראש הרשות המוסמכת ידווח בכתב, מידי שנה, לועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת על כל אלה: (1) מספר הדיווחים שהתקבלו ברשות המוסמכת לפי פרק ג' ולפי צווים שהוצאו מכוח סעיף 95 לחוק המאבק בטרור, לפי סוג הגוף המדווח שנקבע באותו פרק;
(2) מספר הדיווחים שהועברו לרשות המוסמכת לפי פרק ד';
(3) מספר בקשות מידע ומספר העברות מידע ממאגר המידע לגורמים הרשאים לקבל מידע כאמור, לפי הסיווג להלן:
(א) משטרת ישראל;
(ב) שירות הביטחון הכללי;
(ג) רשות חוץ, כאמור בסעיף 30(ו);
(ד) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ואמ"ן או יחידה במלמ"ב, כהגדרתם בסעיף 30(י);
(ה) פקיד מכס חוקר;
(4) מספר נותני שירותי מטבע שנרשמו לפי פרק ד'1;
(5) פעולות הפיקוח שדווחו לו לפי סעיף 31ג.
(ב) הועדה תדון בדיווח כאמור בסעיף קטן (א)(3) בדלתיים סגורות.
(ג) שר המשפטים ידווח בכתב, מדי שנה, לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת על כל אלה:
(1) מספר החקירות שנפתחו בשל חשד לעבירות שנעברו לפי סעיפים 3 או 4, שמקורן בעבירות לפי פרטים (17א) עד (17ג) לתוספת הראשונה, מספר כתבי האישום שהוגשו בשל עבירות כאמור ומספר פסקי הדין שהסתיימו בהרשעת הנאשם שניתנו בהליכים פליליים שהתקיימו בשל עבירות כאמור;
(2) היקף הרכוש שניתן לגביו סעד לחילוט רכוש לפי סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים, בהליכים פליליים לפי פסקה (1), והיקף הרכוש שבית המשפט הורה לחלט לפי סעיפים 21 ו-22 באותם הליכים;
(3) מספר החקירות שבהן נעשה שימוש במידע שהועבר מהרשות המוסמכת לפקיד מכס חוקר, מספר כתבי האישום שהוגשו בעקבות חקירות אלה ומספר פסקי הדין שהסתיימו בהרשעת הנאשם בעקבות חקירות אלה.
(א) שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, רשאי, בצו, לשנות את הראשונה.
(א1) שר התעשייה המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, רשאי, בצו, לשנות את תוספת ראשונה א' ותוספת שלישית א'.
(ב) שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, רשאי, בצו, לשנות את התוספות השלישית והרביעית, ובלבד שלענין התוספת השלישית יתייעץ גם עם השר האחראי על הגוף שלגביו מבוקש השינוי.
התוספת הראשונה
(סעיף 2)
פירוט עבירות
העבירות המפורטות להלן:
(1) עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים – שאינן עבירות של שימוש עצמי בסם, החזקת סם לשימוש עצמי, החזקת חצרים לצריכה עצמית של סם והחזקת כלים לשימוש עצמי בסם;
(2) עבירות של סחר בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 144 לחוק העונשין;
(2א) עבירה של שוד ים לפי סעיף 169 לחוק העונשין;
מיום 13.2.2010
צו תש"ע-2010
ק"ת תש"ע מס' 6857 מיום 14.1.2010 עמ' 634
(3) עבירות הקשורות למעשי זנות לפי סעיפים 199, 201, 202, 203, 203ב, 204 ו- 205 לחוק העונשין;
מיום 29.10.2006
תיקון מס' 6
ס"ח תשס"ז מס' 2067 מיום 29.10.2006 עמ' 6 (ה"ח 231)
(4) עבירות של מכירה והפצה של חומר תועבה לפי סעיף 214 לחוק העונשין;
(5) עבירות הימורים, לפי סעיפים 225 ו- 228 רישה לחוק העונשין;
(6) עבירות שוחד, לפי סימן ה' לפרק ט' של חלק ב' לחוק העונשין;
(7) עבירות רצח וניסיון לרצח לפי סעיפים 300 ו- 305 לחוק העונשין;
(8) עבירות של פגיעה בחירות לפי סימן ז' לפרק י' של חלק ב' לחוק העונשין;
(9) עבירות של פגיעה ברכוש לפי סעיפים 384, 390 עד 393, 402 עד 404 ו-411 לחוק העונשין;
(10) עבירות גניבת רכב, קבלת רכב או חלקים גנובים ומסחר ברכב או בחלקים גנובים, כאמור בסימן ה'1 לפרק י"א שבחלק ב' לחוק העונשין, למעט עבירות לפי סעיפים 413ג, 413ד(א), 413ה, 413ו רישה ו- 413ז;
. . .
התוספת הרביעית
(סעיף 9(ב))
סכומי כספים החייבים בדיווח
שקלים חדשים או יותר; אם האדם נכנס למדינת ישראל משטחי עזה או יוצא ממנה לשטחי עזה – 12,000 שקלים חדשים או יותר.
תוספת שניה
(סעיף 51)
חלק א'
עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, הקבועות בסימן ה' לפרק ט' ובסעיפים 392, 393, 415, 423 ו-424.
חלק ב'
עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.
תחילתו של סעיף 7(א)(1)(א) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 לחוק זה, במועד האמור בסעיף 5(ב) לחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 227), התשע"ו–2016.
בתקופה שמיום פרסומו של חוק זה עד יום התחילה המאוחר כאמור בסעיף 114 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו–2016, יקראו את סעיף 14(א) לחוק העיקרי כך שאחרי "או 8ב" יבוא "או כי נותן שירותי מטבע לא נרשם במרשם, בניגוד להוראות סעיף 11ג, או לא הגיש בקשת רישום חדשה לרשם או עסק במתן שירותי מטבע לפני רישומו מחדש, בניגוד להוראות סעיף 11ו(ה)".