חומר רקע

5 בנובמבר 2017 לכבוד ח"כ ניסן סלומינסקי יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת שלום רב, הנדון: תיקון לחוק יסוד: ירושלים – השלכות הפרדת השכונות שמעבר לחומה מירושלים 1. אנו פונים אליך לקראת דיון שיתקיים בתאריך 7.11.2017 בוועדת חוקה, חוק ומשפט בהצ"ח לתיקון חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל (הוראות לעניין שטח תחום ירושלים והרוב הדרוש לשינוין). 2. אנו מבקשים להתייחס לתיקון בחוק שיאפשר לשנות את גבולה המוניציפאלי של ירושלים, תיקון שמטרתו להוציא מתחומי העיר את השכונות שמעבר לחומת ההפרדה ולהקים שם רשות מוניציפאלית נפרדת. אנו סבורים כי הקמת רשות מקומית נפרדת צפויה לפגוע בתושבי השכונות הללו, שבניגוד לרצונם הופרדו לפני כעשור משאר חלקי עירם על ידי החומה. מדובר ביוזמה שלא תצליח להתמודד עם ההזנחה החריפה של האזור ועם קריסת התשתיות. היוזמה תפגע בתושבי השכונות מעבר לחומה, ומכיוון שהם חלק מהמרקם העירוני הכולל, הרי שפגיעתה תורגש גם בשאר חלקי ירושלים. רקע 3. תוואי החומה בירושלים תוכנן כך שהוא אינו חופף את הגבול המוניציפאלי, אלא משאיר "בצד השני" של החומה את השכונות הירושלמיות כפר עקב שבצפון העיר ואת מחנה הפליטים שועפאט ושלוש השכונות הסמוכות אליו בצפון-מזרח העיר. בעת הקמת החומה התגוררו במקום כ-55 אלף איש. כיום ההערכה היא כי בין 100-150 אלף תושבים ותושבות מתגוררים שם. 4. בעשור החולף, שבמהלכו כאמור הוכפלה האוכלוסייה, הפסיקו עיריית ירושלים ורשויות נוספות להעניק שירותים לתושבי שכונות אלו ולהשקיע תקציבים בתשתיות בסיסיות כמו כבישים, בתי ספר, תברואה וכיוצ"ב. התוצאה של העלמות הרשויות היא הפיכתן של השכונות ל'סלאמס'. תושביהן סובלים מעוני חריף, מפשע ואלימות, ומכאוס תכנוני של בנייה עירונית לא חוקית צפופה וגבוהה מאוד. הפגיעה הצפויה בתושבים 5. מקדמי התוכנית טוענים כי הקמת רשות מקומית חדשה, שתפעל תחת משרד הפנים הישראלי, תביא לשינוי המיוחל. אלא שלצורך פתרון בעיות פיזיות ותסבוכות משפטיות בהיקף כה גדול – שאינו דומה למצב באף מקום אחר בארץ - יש צורך בתקציבים וביכולות שלדעתנו לא יהיו לרשות חדשה: א. רשות מקומית חדשה, אם תוקם, צפויה לסבול מתקציב נמוך מאוד בהשוואה להשקעה האדירה הנדרשת לאחר שנים ארוכות של הזנחה. לרשות מקומית לא יעמדו המקורות התקציביים העומדים כיום לרשות עיריית ירושלים – הכנסות גבוהות מתיירות פנים וחוץ ומארנונה לעסקים, מענקים ייעודיים שמעבירה הממשלה לעיר הבירה, ועוד. עיריית ירושלים בוחרת שלא להפנות תקציבים אלו לשכונות הללו, אולם הכספים מצויים בקופתה. לו רצתה, יכלה הממשלה להעביר תקציבים נוספים ייעודיים לשכונות הללו במהלך העשור האחרון, שכן המצוקה הייתה ידועה לכל. משבחרה הממשלה לא לעשות זאת, איננו סבורים שיש לצפות שבעקבות הקמת רשות חדשה יוזרמו אליה תקציבי הענק הנדרשים. במקום זאת, תקציב הרשות החדשה יהיה תלוי במענקי איזון ובכספים שהמדינה נותנת לכל רשות מקומית. תקציבים אלו מחושבים בהתאם לצרכים ועל בסיס מספר התושבים המתגוררים במקום. אלו יהיו נמוכים במיוחד שכן לא כל מי שמתגוררים במקום רשומים כתושבי המקום, בשל סיבות הייחודיות לשכונות אלו. (להסבר ולהרחבה ראו בנייר העמדה המלא שפרסמנו: "הקמת רשות מקומית נפרדת בשכונות שמעבר לחומה: משמעויות והשלכות", נובמבר 2017.) ב. ברשות החדשה, אם תוקם, יעבוד צוות לא גדול וחסר ניסיון מקצועי רלוונטי לסוגיית השכונות מעבר לחומה, שינסה "מאפס" לפתור בעיות שרשויות וגורמים עתירי ניסיון מתקשים לפתור. בראש ובראשונה מדובר במצב תכנוני סבוך וקשה לטיפול, שכדי לטפל בו נדרש שיתוף פעולה של משרד הפנים, משרד המשפטים ואחרים על מנת למצוא פתרונות מתאימים וייחודיים. איננו רואים כיצד רשות מקומית חדשה תצליח לעמוד באתגר זה. ג. בנוסף, לראש המועצה שייבחר או, סביר יותר, לראש הוועדה הממונה שימונה, יהיה כוח פוליטי זעום ביחס לראשי רשויות חזקות, דוגמת ראש עיריית ירושלים, שמצליחים לעבוד בשיתוף פעולה ואף לדחוק כשיש צורך במקבלי ההחלטות לקדם דברים למען הרשות המקומית, דבר שנכון במיוחד ביחס לירושלים. הפתרון בידי עיריית ירושלים והממשלה 1. עיריית ירושלים היא לעמדתנו הגורם הראוי והמתאים ביותר להוביל את פתרון הבעיות הקשות שנוצרו בשכונות. עד כה, העירייה כשלה בתפקידה בעקבות החלטות שלא להשקיע תקציבים ומשאבים בשכונות אלו, אלא באופן מוגבל. עם זאת, העירייה מסוגלת לתת את השירותים העירוניים הנדרשים, לרבות לסלול ולרבד כבישים, לפנות אשפה, להגדיל את מספר עובדי הרווחה, לקדם תוכניות לילדים ונוער וכולי. לרשות עיריית ירושלים עומדים תקציבים, ניסיון רב בשנים של עבודה בירושלים המזרחית, וצוות גדול, מנוסה ומקצועי. אמנם, נקודת הפתיחה של השכונות קשה, אולם נראה כי הגוף היחיד שמסוגל לקדם את הקשיים של השכונות האמורות, הוא רק עיריית ירושלים, שלה הנסיון והידע המתאים ביותר. מדובר בשאלה של רצון, לא של מסוגלות. אמנם, את הכאוס התכנוני יהיה קשה מאוד לעיריית ירושלים לפתור לחלוטין, אולם בוודאי שרשות מקומית חדשה לא תצליח בכך. 2. על כן, אנו סבורים כי יש להתנגד להקמת רשות מקומית חדשה בשכונות שמעבר לחומה בירושלים. אילו תוקם תהיה זו רשות חלשה ומוחלשת. במקום זאת, על הממשלה לקחת אחריות על תוואי החומה שעליו היא החליטה, באמצעות השקעה תקציבית גדולה שתועבר דרך עיריית ירושלים ורשויות רלוונטיות אחרות, תוך הקמת צוות או ועדה מטעם המדינה שילוו את המהלך, יוודאו שנעשה שימוש ראוי בתקציבים וידאגו לשיפור דרמטי במצב השכונות ובחיי התושבים. לסיום 3. הקמת החומה בתוואי שעליו החליטה הממשלה לא רק דרדרה את המצב של השכונות אלא ערערה גם את מעמדם של התושבים. כתושבי קבע בישראל שאינם אזרחי המדינה, תושביה הפלסטינים של ירושלים המסופחת חוששים ממהלכים שינתקו אותם מהעיר, שמהווה את מרכז חייהם ואשר בה מתנהל כל מרקם החיים שלהם. כל מהלך שיגביר את הניתוק שלהם מירושלים, כפי שהחומה כבר החלה לעשות, הוא בעל השלכות אדירות על מיכולתם להמשיך ולנהל את חייהם כפי שעשו עד כה בכל התחומים - בעבודה, בחינוך, בבריאות, בקשרי משפחה וחברים וכו'. 4. יתכן ותומכי ההצעה סבורים שניתוק התושבים הפלסטינים מעירם וממרקם חייהם הוא צעד רצוי כדי להשיג את המטרה הדמוגרפית שהם שמו להם כיעד (כפי שהתפרסם לאחרונה בתקשורת בקשר להצ"ח זו ואחרות שעל הפרק) - הקטנת אחוז הפלסטינים המתגוררים בירושלים וקידום רוב יהודי מובהק. אלא שמדובר בהצעת חוק חמורה במיוחד, לפיה כדי להשיג יתרון דמוגרפי וכלכלי, מוכנים מקדמי ההצעה לפגוע בזכויותיהם הבסיסיות ביותר של למעלה מ-100 אלף בני אדם, הסובלים כבר שנים ארוכות ממציאות בלתי נסבלת שנוצרה כתוצאה מהחלטות והתנהלות פוגעניות של הרשויות. במקום להחמיר את המצב יש, וניתן, לשפרו מן היסוד. בכבוד רב ובברכה, רונית סלע העתק: חברי ועדת חוקה יועמ"ש ועדת חוקה