חומר רקע

life.org - to - www.path עמוד 1 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי התאבדות בקשישים בארץ ובעולם- / סקירת ספרות ד"ר סנדרין בורשטיין ליפסיקס אפידמיולוגיה ומאפיינים ייחודיים למרות הבדלים בין תרבותיים, שיעורי התאבדות בקשישים הינם גבוהים באופן אוניברסאלי, אם כי יחס ההתאבדויות מכלל סיבות המוות יורד עם הגיל. בארצות המערב במיוחד, התאבדות שכ יחה יותר בבני75 ( ויותר, בעיקר בגבריםDe Leo & Meneghel, 2001 ). על פי המידע במשרד הבריאות, בשנים1996-2000 , שיעורי ההתאבדות בבני75 ומעלה היה גבוה כמעט פי שלוש ביחס לבני15-24 ( 32.1 ל- 100,000 לעומת11 ל- 100,000 ). שיעור ההתאבדות בנשים בקבוצת גיל זו אף הוא גבוה מן השיעורים בקרב נשים צעירות יותר, אך כמו בקבוצות גיל אחרות, השיעור נותר נמוך מזה של .הגברים בישראל נמצא כי השיעור הגבוה ביותר בנשים הוא בבנות65 ( ומעלה9.7 ל- 100,000 ) לעומת השיעור הנמוך ביותר הנמצא בקרב בנות15-24 ( 1.9 ל- 100,000 ,) (משרד הבריאות2005 .) הנתונים העדכניים יותר, מראים מגמת ירידה בשיעורי ההתאבדות בקשישים בישראל: בשנת2004 שיעור ההתאבדויות בנשים בקבוצת גיל65-74 היה הנמוך ביותר מאז1998 ( 2.4 ל- 100,000 ). גם בקרב בני75 ומעלה ניכרת ירידה משמעותית בגברים (מ- 31.9 ל- 100,000 ב- 1998 ל- 24.4 ב- 2004) וירידה מתונה בנשים (מ- 10.4 ל- 100,000 ב- 1998 ל- 8.7 ב- 2004 ). בקרב גברים בני65-74 נותרה מגמה יציבה למדי (שיעור ההתאבדויות ב- 2004 עמד על15.2 ל- 100,000 ) (משרד הבריאות2008 .) שיעורי ההתאבדות בקשישים מוערך לעיתים קרובות כנמוך מהמצב במציאות. לעיתים המוות מוגד ר כתאונה או מוות ,טבעי. אחת הסיבות לכך היא שמוות בקבוצת גיל זו עשוי להיות קשור לפגיעה עצמית בדרכים עקיפות, כגון סירוב לאכול סירוב לקחת תרופות מצילות חיים או שימוש בסמים ואלכוהול; פגיעה עצמית זו אינה נחשבת להתאבדות. במקרים אחרים, זמן רב העובר בין פגיעה עצמי ת מכוונת ומוות, מוביל להגדרת המוות באופן מוטעה לסיבות פתו- ( פיזיולוגיותDe Leo & Meneghel, 2001 .) ( שיטות ההתאבדות בקרב קשישים הינן בדרך כלל אלימות (גם בנשים), דבר המצביע על רצון עז למותPerry & Johnson, 1994). בישראל מדווח כי שיטות ההתאבדות השכיחות יותר בב ני65 ( ומעלה הן חנק22.7 ל- 100,000 ;בגברים6.14 ל- 100,000 ( בנשים) וקפיצה מגובה10.8 ל- 100,000 ;בגברים5.9 ל- 100,000 ,בנשים). בקבוצות הגיל הצעירות יותר שיטות אלה משמשות בשכיחות נמוכה יותר (לשנים1991-2000 ,) (משרד הבריאות2005). משנות ה- 80 ועד שנות ה- 90 היי תה עליה בשימוש בנשק בקרב גברים בני75 ומעלה, משיעור של1.5 ל- 100,000 לשיעור של4.4 ל- 100,000 (בדומה לשינוי שנמצא בגברים בני15-24 ). לעומת זאת, בקרב גברים בני65-74 , שיעורי ההתאבדות באמצעות נשק נותרו יציבים ( למדי3.9 ל- 100,000 בשנות ה- 80 ל3.6 ל- 100,000 בשנו ת ה- 90 ,) (משרד הבריאות2005 ). שימוש בנשק אינה שיטת .התאבדות שכיחה בנשים, ללא קשר לגיל בעונת הקיץ החמה ולחה שיעור ההתאבדויות בקרב קשישים גבוהה יותר, ככל הנראה בעקבות אינטראקציה בין גורמים ( ביולוגיים וחברתייםSteffens & Blazer, 1999). ברוב המקרים ההתאבדות מ .תבצעת בביתו של הקשיש, בבדידות לעיתים קרובות האדם נמצא בקשר עם רופא לפני מותו. מחקרים מראים כי ב- 90% ממקרי המוות בהתאבדות של בני65 ומעלה, פגשו את הרופא שלהם בשלושת החודשים שלפני המוות, ו- 50% פגשו אותו בשבוע שקדם למוות. עם זאת, רק ב- 20%-25% מהמקרים הוזמנ .ה הערכה פסיכיאטרית. ממקרים אלה, רק כחמישית ביטאו מחשבות על מוות והתאבדות ( גברים ואלה שניסו להתאבד בעבר במיוחד לא הביעו את מצוקתםShah & De, 1998 .) ( ניסיונות התאבדות, למרות היותם נדירים בקרב קשישים, הינם בדרך כלל חמורים יותרDombrovski et al., 2005 ) ומה ווים אינדיקאטור חשוב לסיכון אובדני. ניסיונות התאבדות מופיעים ביחס של2.09:1 ( De Leo et al., 2001 ) בשונה מאוד מן האוכלוסייה הכללית (יחס הנע בין8:1 ל- 20:1 ובקרב בני נוער1:100 או1:200 ). ניסיונות התאבדות יותר ( שכיחים ב"קשישים הצעירים" ובנשיםMacIntosh et al., 1994 .) life.org - to - www.path עמוד 2 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי ניתן לשער כי שיעורי ניסיונות ההתאבדות הנמוכים בקרב קשישים קשורים לרצונם העז יותר למות וההחלטיות במעשה ההתאבדות. בקבוצת גיל זו, בניגוד לאנשים צעירים יותר, ניתן להתייחס לניסיון התאבדות כהתאבדות ש"נכשלה" יותר ( "מאשר "קריאה לעזרהDe Leo & Meneghel, 2001 .) מחקרים מדווחים כי ל- 15.9% ( מהקשישים יש מחשבות על התאבדותScocco et al., 2001 ), כשהשיעורים הגבוהים ביותר הם בקרב נשים ובני85 ( ויותרDe Leo & Meneghel, 2001 ). יש להתייחס למחשבות אובדניות כגורם מנבא מרכזי בקשישים, מאחר ורוב הקשישים שהתאבדו לא ביצעו ניסיון אובדני קודם ועל כן קיים קושי בזיהוי מוקדם של הסכנה. עם זאת, זיהויים של אנשים בסיכון בקרב קשישים עשוי להיות מורכב בגלל בלבול עם גורמים כגון אנהדוניה, עייפות מהחיים ורצון למות. לא ברור האם גורמים אלה מהווים תופעות נפרדות או רמות שונות על רצף של תופעה ( יחידהDe Leo & Meneghel, 2001 .) ( שיעורי ההתאבדות בקרב קשישים בכלל נותרו יציבים או הצטמצמו בעשורים האחרוניםDombrovski et al., 2005 ). עם זאת, קיימים בכל זאת הבדלים בין מדינות. למשל, במדינות אנגלו- סקסיות (במיוחד באוסטרליה, ניו זילנד וארה"ב) ניכרת ירידה של 50% ( בהתאבדות קשישים, בעיקר בקרב גברים לבניםDe Leo, 1999 ). ייתכן והדבר קשור להתפתחות פעילות פוליטית וחברתית בקרב קבוצת גיל זו, שיפור בשירותים הסוציאליים, שינוי הגישה כלפי יציאה לפנסיה, שיפור הביטחון ( הכלכלי ואיכות הטיפול הפסיכיאטרי; Lodhi & Shah, 2005 De Leo & Meneghel, 200 .) גורמי סיכון להתאבדות בקשישים 1. פסיכופתולוגיה מחלות פסיכיאטריות מהוות את גורם הסיכון הגדול ביותר להתאבדות בקרב קשישים. מעל75% מהקורבנות סבלו ( ממחלה פסיכיאטרית בעת מותם. רוב המתאבדים50% עד87%) סבלו מדיכאון, בעיקר הקשישים המבוגרי( ם יותר1 De Leo & Meneghel, 200 ). עם זאת, רק אחוז נמוך מהקשישים עם מחשבות על מוות או התאבדות פנו לייעוץ בגלל חוסר מודעות לכך שניתן לטפל בדיכאון. סיבה נוספת היא שדיכאון בקרב קשישים עלול להתבטא בסומטיזציה או שהסטיגמה הקשורה במחלות נפשיות מקשה עליהם לפנות לעז( רהKerse et al., 2008 ). כמו כן, חוסר המודעות לדיכאון בזקנה עלול .להוביל לייחוס סימפטומים נפשיים אלה לתהליכי הזדקנות טבעיים ( מספר קטן של מתאבדים קשישים סובלים מסכיזופרניהDe Leo & Meneghel, 2001 .) לא ברורה השפעת שימוש באלכוהול על התאבדות בקשישים וככל הנר אה קיימת הערכת חסר לגבי השפעת השימוש ( באלכוהול על הסיכון להתאבדות בקבוצת גיל זוBlow et al., 2004 ). קיימת הערכה כי שימוש באלכוהול נמצא ב3% עד 44% ( מקורבנות התאבדות קשישים, בעיקר בצעירים יותרShah & De, 1998 ). נראה כי שתיית אלכוהול בקרב קשישים מעלה את הסיכ ון להתאבדות דרך אינטראקציה עם גורמי סיכון אחרים השכיחים יותר בקבוצת גיל זו, כגון סימפטומים ( דיכאוניים, מחלות גופניות ותמיכה חברתית מצומצמתBlow et al., 2004 .) גם שיעורי החרדה והפרעות האישיות בקרב מתאבדים קשישים לא ברורים. ככל הנראה סימפטומים חרדתיים שכיחי ם גם בקשישים לעומת הפרעות אישיות, השכיחות פחות מאשר בקרב צעירים. התאבדויות קשורות לרוב עם נטייה לחוסר פתיחות להתנסות וקושי ליצור יחסים קרובים, נטייה לחוסר אונים וחוסר תקווה, קושי להתרגל לשינויים, קושי לבטא כאב ,נפשי באופן וורבלי, אובדן שליטה, תחושות בדידות ( ייאוש ותלות באחריםShah & De, 1998; Steffens & Blazer, 1999 .) ( דמנציה אינה מהווה גורם סיכון להתאבדות, ככל הנראה בגלל תובנה נמוכה למצב הנפגעת בשלב מוקדם של המחלהDe Leo & Meneghel, 2001 .) האוכלוסייה המבוגרת בישראל הינה ייחודית גם בגלל מספרם הרב של ניצול י שואה. ידוע כי הזדקנות קשורה פעמים רבות ( בריאקטיבציה של טראומות, הפרעות פיזיות ומצוקות נפשיות העלולים להגביר את הסיכון להתאבדותLevav & life.org - to - www.path עמוד 3 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי Aisenberg, 1989 ( ). ברק ושותפים2003 ) ניתחו מידע על921 מטופלים קשישים שהתקבלו לבתי חולים פסיכיאטריים לאורך תקופה של5 ש .נים135 ( מטופלים14.6% ) ביצעו ניסיון אובדני לפני הגעתם לבית החולים. אלה כללו90 מתוך 374 ( ניצולי שואה שהשתתפו במחקר24% מהמדגם), לעומת45 מטופלים בלבד מתוך502 ( 8.2% ) שלא חוו את .השואה 2 . מחלות פיזיות קיימת אי-הסכמה לגבי השפעתן של מחלות פיזיות על התנהגות אובדנית ומחקרים מצביעים על ממצאים סותרים ( Dombrovski et al., 2005). כ- 65% ( מהקשישים סובלים ממחלה פיזית כרונית קשה בעת ההתאבדותShah & De, 1998 .). תנאים אלה מצמצמים את העצמאות וכופים סגנון חיים אחר, דבר העלול להוביל לדיכאון, חוסר אונים וחוסר תקווה חוסר אמו( ן בהתערבות רפואית וסבל מתמשך מהווים סימפטומים שכיחים בקרב קשישים דיכאוניים שהתאבדוShah & De, 1998 ). עם זאת, נוכחות דיכאון מתמשך או הפרעה פסיכיאטרית אחרת (למשל, התמכרות לסמים) במקביל למחלה הפיזית מצביעה על כך שמחלה פיזית בפני עצמה אינה יכולה להוביל להתאבד .ות מחוץ לקונטקסט של הפסיכופתולוגיה קיומם של קווי אישיות כגון, צורך חזק להיות עצמאי ופעיל, עבר של דיכאון ועוינות ואופי סגור ומהרהר משמעותיים אף הם ( כגורמי סיכון להתאבדותMcIntosh et al., 1994 .) במקרים של מחלה פיזית בזקנה 3 .מחלות סופניות וסרטן מחקרים מראי ם כי בקרב חולי סרטן ישנם שיעורים גבוהים יותר של התאבדות, במיוחד בגברים בשנתיים שלאחר ,האבחנה. למעשה62.5% עד85% מהמתאבדים שחלו בסרטן, סבלו מדיכאון חמור, חרדה או הפרעות בחשיבה עפ"י הקריטריונים של ה- DSM ( Hickey et al., 2001 .) 4 .פחד ממחלה פן מרכזי בסיכון ל התאבדות הקשור למחלה פיזית מתייחס לרגשות ולפחדים של חולים לגבי מחלותיהם, גם אם אינם סובלים ממחלה. ישנם מקרים של התאבדות בעקבות פחדים לא רציונאליים למרות שאותו אדם כלל לא סבל ממחלה פיזית, בעיקר בקרב גברים קשישים. על כן, בעת הערכת המצב הפיזי של מטופל, חשוב לה עריך גם את החוויה הסובייקטיבית שלו של המחלה ומשמעויותיה בשבילו. ייתכן גם כי הפחד ממחלה מהווה תוצאה של הפרעת דיכאון או ( חרדה שלא אובחנו כיאותDe Leo & Meneghel, 2001 .) 5 .תנאי חיים ואירועי חיים ניתן למצוא שכיחות גבוהה של אלמנים, רווקים וגרושים, בעיקר גבר( ים, בקרב קשישים שמתאבדיםDe Leo et al., 2001 .) .שיעורים נמוכים יחסית של התאבדות בנשואים קשור ככל הנראה לא רק לקיומה של חברה אלא גם פורקן לתוקפנות עד50% ( מקורבנות קשישים, בעיקר נשים, חיים לבד או בבדידותShah & De, 1998 ). באופן כללי, ביחס למתאבדים צעירים יותר, קשישים שהתאבדו היו בעלי מקורות תמיכה חברתיים מצומצמים, פחות קשרים עם משפחה וחברים ( McIntosh et al., 1994 ). חוקרים אחרים טוענים שחוויות אובדן ואבל רבים יותר ומחלות פיזיות הם הגורם המשמעותי ( יותר בהתאבדות קשישים;McIntosh et al., 1994 Steffens & Blazer, 1999 .) ,יציאה לפנסיה אינה מהווה גורם סיכון לאובדנות אלא אם היא נעשית בפתאומיות ובאופן לא רצוני, במיוחד בגברים לבנים ואנשים לא גמישים בהתמודדות עם השינויים הנובעים מיציאה לפנסיה. כמו כן, נמצא כי יציאה לפנסיה מוקדמת קשור ( בדיכאון בקרב גבריםButterworth et al., 2006 ). בשונה מקבוצות גיל צעירות יותר, על פי2 מחקרים בלבד שבחנו את ( הנושא, מעמד סוציו אקונומי לא נמצא קשור לניסיונות התאבדות בקשישיםHepple & Quinton, 1997; Lawrence et al., 2000 .) life.org - to - www.path עמוד 4 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי אבל מהווה לעיתים קרובות גורם מתח המופיע בגיל מאוחר, ומוות של אדם קר וב מהווה גורם סיכון מרכזי ביותר להתאבדות. נמצא סיכון גבוה יותר במקרה מוות של בן/בת זוג, במיוחד מוות פתאומי; גברים נמצאים בסיכון גבוה יותר מנשים מבחינה זו. גורמי סיכון נוספים מהווים יחסים אמביוולנטיים בנישואים, תלות ומערכת תמיכה מצומצמת לאדם הנותר לבדו, אמו נה בחיים לאחר המוות ומעל לכל, שימוש באלכוהול. הסיכון האובדני גבוה במיוחד במהלך6 החודשים ( הראשונים של האבלMcIntosh, 1995 ;McIntosh et al., 1994 .) ניתוח התאבדות בקשישים החיים במוסדות לא מצא שיעורי התאבדות גבוהים יותר מאשר באוכלוסיה הכללית של קשישים ( Scocco et al., 2006 ). אלה אשר הראו התנהגות אובדנית לרוב חיו במוסדות צפופים בהם הצוות התחלף לעיתים קרובות ( Shah & De, 1998 ). ציפייה או מעבר למוסד מהווה גורם סיכון משמעותי להתאבדות, במיוחד בקרב אלה שהיו נשואים ( באותו זמןMcIntosh et al., 1994 .) 6 .גורמי סיכון ביו לוגיים מחקרים עדכניים הבוחנים באופן ספציפי את הביולוגיה של התאבדות בקשישים הינם מועטים. עם זאת, ידוע כי פגיעה בויסות הנוירוטרנסמיטורים והרצפטורים נמצא בבסיס הביולוגי של ההתאבדות. בנוסף, מחקרים על המוח המזדקן מראים כי ישנם שינויים במוליכות הסינפטית ובמערכות הנוירוטרנסמיטורים, כגון ירידה בדופמין ונוראפינפרין בחלקים שונים של המוח ועלייה ברמות ה- MAO . לעומת זאת, ישנם ממצאים סותרים לגבי שינויים ברמות הסרוטונין במוח המזדקן- חלק מן המחקרים מצאו עלייה ואחרים ירידה ברמות הסרוטונין בחלקים השונים של המוח. ייתכן והפגיע ות הרבה יותר של קשישים ( לדיכאון ואובדנות קשורה באותם שינויים מוחייםDe Leo & Meneghel, 2001 .) 7 .התערבות ומניעת התאבדות בקשישים באופן מפתיע, למרות שלא קיים כמעט תכנון אסטרטגיות מניעה המותאמות באופן ספציפי לקשישים, בארצות רבות ניתן לראות ירידה בשיעורי ההתא בדות בקבוצה זו, כפי שקורה גם בישראל. עם זאת, שיעורי ההתאבדות נותרים גבוהים באופן משמעותי ביחס לקבוצות גיל אחרות. באופן תיאורטי, תכנית מניעה צריכה לקחת בחשבון את האופי המיוחד של התנהגות אובדנית בקרב קבוצת גיל זו, כלומר, שלא ניתן לנבא התאבדויות על סמך התנהגו( ת אובדנית קודמתDe Leo & Meneghel, 2001 .) מסקירת ספרות שנעשתה במסגרת בניית התכנית הלאומית הסקוטית– Choose Life Research&Reviews/EffectiveInterventions_FullReport.pdf http://www.chooselife.net/web/FILES/ ) ואחרים ( Pearson & Brown, 2000 ), עולה תמונה עגומה: בקרב קשישים, מעט מאוד מחקר נערך לגבי תכניות למניעת התאבדות המותאמות באופן ספציפי לקבוצת גיל זו. להלן יוצגו התערבויות ספציפיות רלוונטיות בהתבסס על היד וע על גורמי סיכון :להתאבדות בקשישים, כפי שתוארו לעיל מניעה ראשונית .מניעה ראשונית מתמקדת באותם אנשים שכרגע אינם אובדניים ומטרתה לשפר את איכות החיים - )שיפור מצבו הכלכלי של הקשיש, ביסוס תשתית תמיכה חברתית ושיפור מתמיד של שירותי הבריאות (הנפשי והפיזי מהווים .התערבויות מניעה ראשונית ברמה מבנית - במדינות מסוימות, הושגה ירידה באחוזי ההתאבדות בקשישים ע"י הכנסת תכניות ביטוח לאומי, צמצום מספר הקשישים החיים מתחת לקו העוני, פיתוח תכניות גמישות יותר לקבוצת "הקשישים הצעירים" (בני65-74 ( ) De Leo & Scocco, 2000). יצירת הזדמנויות למפגשים חברתיים ונגישות גבוהה יותר למקומות בילוי מהווים תמיכה משמעותית לקשישים ( החיים בעירDe Leo & Meneghel, 2001 .) life.org - to - www.path עמוד 5 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי - בבריטניה מופעל ניתור עקבי של מצב בריאותי של קשישים לצורכי מניעה הדורש מרופאים כלליים בדיקה פיזית ( ומנטאלית שנתית לכל מטופלShah & De, 1998 .) - פעילות פיזית מומלצת באופן כללי לצורך שמירה על בריאות נפשית, מניעת התדרדרות קוגניטיבית, שיפור מצב רוח ( ומניעת דיכאון וחרדהTaylor et al., 2004; Penedo & Dahn, 2005 .) מניעה שניונית ושלישונית - מטרת המניעה השניונית היא לזהות ולטפל בגורמים ה משפיעים על התנהגות אובדנית. כך למשל, זיהוי דיכאון וחשיבה אובדנית בקרב קשישים מהווה מטרה מרכזית. כמו כן, השכיחות הגבוהה של מחלות פיזיות בקרב קשישים אובדניים דורשת תשומת לב רבה יותר והערכה של הדרך בה היחיד חווה את מחלתו, דיון בפחדים ובחינת משאבים אישיים להתמ( ודדות עם מחלה כרונית, מגבילה ולעיתים מלווה בכאביםDe Leo & Meneghel, 2001 .) לרוב, קשישים שהתאבדו לא נעזרו בתכניות למניעת התאבדות ומרפאות לבריאות הנפש. הדבר נובע מסיבות מגוונות כגון אי ידיעה על קיומם, אמונה כי שירותים אלה יקרים, חוסר אמון בארגונים בכלל ( De Leo & Scocco, 2000 ). נראה כי העלאת מודעות לקיומם של השירותים ו- REACHING OUT ע"י גורמים טיפוליים בקהילה מהווה דרך לנסות ולהתמודד עם .תופעה זו - מאחר והמחקרים המתמקדים בגורמי סיכון ותכניות התערבות ממוקדות להתאבדות בקשישים אינם מספיקים, יש הטוענים כי הגישה הנכונה ביותר למניעה היא התמקדות בשיפור יכולות האיתור של דיכאון והטיפול בו. מאחר ומרבית ( הקשישים שהתאבדו ביקרו אצל רופא ראשוני בחודשים שקדמו למותםBruce et al., 2004 ), שיפור יכולות אלה במסגרת ( זו הינה קריטית במניעת התאבדות בקשישיםPearson & Brown, 2000 .) - איתור : שיפור יכולותיהם של רופאים ראשוניים (ואנשי טיפול אחרים כגון אחיות ועובדים סוציאליים) לזהות גורמי סיכון להתאבדות ע"י הפעלת סדנאות ותכניות הדרכה על זיהוי מוקדם של סימפטומים לא טיפוסיים של פסיכופתולוגיה בקשישים (במיוחד דיכאון בגברים) והכחדת אמונות מי ושנות ופחדים לגבי טיפול בתרופות פסיכיאטריות, מהווה אמצעי ( מניעה משמעותיDe Leo & Meneghel, 2001 .) תכניות אלה צריכות להתבצע באופן קבוע (למשל, כל שנה) בכדי ( שתהיינה יעילותShah & De, 1998 ) ועליהן להדגיש את ההבדלים בסימפטומים המאפיינים אנשים צעירים לעומת (קשישים יותרTadros & Salib, 2007 .) מתכניות מניעה במסגרת הרפואה הראשונית והופעלו בעבר ומופעלות גם היום עולה כי זוהי אסטרטגיית מניעה יעילה למניעת התאבדות בקרב האוכלוסייה בכלל (ראהMann et al., 2005; Hegerl et al., 2006; Rutz et al, 1989, 1990 .) - טיפול : מחקר בשםPrevention of Suicide in Primary Care Elderly ( PROSPECT) שנערך ב- 20 מרפאות ראשוניות במוקדים שונים בארה"ב הצביע על יעילות הטיפול התרופתי והדגיש את התפקיד המרכזי של רופאים ראשוניים באי תור ( וטיפול בדיכאון וחשיבה אובדנית לצורך מניעת התאבדות בקשישיםBruce et al., 2004 ). מחקר שנערך ע"יBarak et al. ( 2006 ) מצביע אף הוא על יעילות השימוש בתרופות נגד דיכאון מסוגSSRI למניעת התאבדות בקרב קשישים הסובלים .מדיכאון - טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, פסיכו( תרפיה בין אישיתIPT ( ) ודיאלקטיתDBT ) נמצאו יעילים בטיפול בדיכאון בזקנה ומניעת ( התדרדרותRELAPSE ( ) לדיכאוןBeyer, 2007 ). מספר מחקרים מצביעים על יעילות גבוהה של טיפולים התנהגותיים כאשר מדובר בדיכאון בקרב קשישים הסובלים ממחלות פיזיות כגוןCOPD ( Alexopoulus et al., 2006 ). כמו כן, מחקר עדכני– IMPACT - ,מצביע על יעילות השילוב בין התערבות קצרת מועדPSYCHOEDUCATION וטיפול תרופתי במניעת דיכאון ( במסגרת רפואה ראשוניתHarpole et al., 2005 .) - מרכיב משמעותי נוסף בטיפול בדיכאון בקשישים הינו פעילות גופנית שגרתית אשר נמצ א יעיל בטיפול בדיכאון ומניעת RELAPSE ( באוכלוסיות נורמאליותBlumenthal et al.,1989; Dilorenzo et al.,1999; Roth & Holmes, 1987; King et al., life.org - to - www.path עמוד 6 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי 1993 ( ) וקליניותBlumenthal et al., 1993; Dunn et al., 2005; Sigh et al, 2001,2005; Martinsen et al., 1985; Klein et al., 1985; Veale et al., 1992; McNiel et al., 1991 ( ), גם בהשוואה ישירה לטיפול תרופתי ופלסבוBlumenthal et al., 2007 .) - ניסיון להתגבר על רתיעתם של קשישים ליצור קשר עם מרכזים הקשורים להפעלת לחצני מצוקה נעשה דרך שירות " הקרויTELECHECK/TELE-HELP" שהוקם באזו( ר ונטו באיטליהDe Leo et al., 1995; De Leo et al., 2002 ,). במסגרת זו הוכשרו אנשי צוות אשר יצרו קשר פעמיים בשבוע עם כל קליינט, במטרה להעריך את מצבם באמצעות ראיון לא רשמי קצר; כמו כן הם הציעו תמיכה נפשית. הקליינט יכול גם ליצור קשר עם השירות בכל שעה. ההצטרפו ת לשירות נעשית על פי המלצת עובדים סוציאליים או רופאים המעריכים כי האדם זקוק לעזרה נוספת בבית. כיום, מעל עשור מאז התכנית הופעלה לראשונה בקרב20,000 קשישים המשתמשים בשירות, ניתן לראות ירידה משמעותית באופן סטטיסטי במספר .הצפוי של התאבדות - מרכזי התערבות במשבר הממוקדים בצרכים הספציפיים יותר של אוכלוסיה קשישה נמצאו גם הם יעילים. בארה"ב הפעלת קווי תמיכה24 שעות ביממה נמצאו יעילים ( McIntosh et al., 1994 ). מעבר למתן תמיכה נפשית, נערכו גם ביקורי בית אצל אותם קשישים מבודדים המרותקים לביתם במטרה לצמצם את חוויית הבדידו .ת ולזהות סימני מצוקה ואובדנות - קמפיינים ציבוריים יכולים גם הם ללמד את הציבור להיות קשובים לסימני מצוקה של קשישים (סימפטומים דיכאוניים או ( רצון למות) ולהגיב בהתאםDe Leo & Scocco, 2000; Hegerl et al., 2006 .) - המחקר הקיים והניסיון הקליני מצביע על כך שהתע( רבויות המשמשות כיום יעילות יותר בקרב נשיםDe Leo et al., 1995 .). ניתן להניח כי הדבר קשור לנטייתן של נשים לתקשורת טובה יותר של רגשותיהן ומוכנות לקבל תמיכה רגשית במיוחד במדינות המערב, גברים נמנעים מהבעת רגשותיהם ועל כן קיים קושי לרתום אותם לתהליך טיפולי המב וסס על הבעה מילולית של סבל. בהתאם לכך, גברים הם אלה אשר לרוב אינם מאובחנים ואינם מטופלים במיוחד ע"י רופאים ( כלליים, ביחס לנשיםHaste et al., 1998 ). נראה כי פיתוח טכניקות להתערבות במשבר שמטרתן שינוי סביבת החיים של הגבר המטופל על-ידי הקניית אסטרטגיות התמודדו ת טובות יותר או ביצוע שינויים בסביבה יעיל יותר מאשר התערבויות טיפוליות אחרות (מתוךDe Leo & Meneghel, 2001 .) - .ביפן נעשו מספר מחקרים לגבי איתור של קשישים בסיכון וקיום פעילות קבוצתית בקהילה כאמצעי למניעת התאבדות נמצא כי התערבות קבוצתית שמטרתה לשפר את הידע בנושא דיכאון ואובדנות ועידוד קשרים חברתיים נמצא יעיל ( במניעת התאבדות בקרב נשים, אך לא בקרב גבריםOyama et al., 2005, 2006 ). לעומת זאת, איתור דיכאון ע"י רופאים ראשוניים והמשך טיפול פסיכיאטרי אוPSYCHOEDUCATION על דיכאון היה יעיל בנשים ובגברים כאחד במניעת הת אבדות ( Oyama et al., 2004a .) ( התערבות לאחר התאבדותPOSTVENTION ) POSTVENTION מתמקדת בתמיכה וטיפול באותם אנשים שחוו אובדן דרך התאבדות. כל התאבדות של קשיש גורמת למצוקה בממוצע ל6 ( אנשים: בן/בת זוג, אחים וחברים, ילדים, נכדים ועודMcIntosh et al., 1994 .) התער בויות צריכות לפנות לכל הניצולים ולהתמקד בהתמודדות עם האובדן והאבל. עם זאת, ידוע כי בן/בת הזוג הם ( המושפעים באופן המשמעותי ביותר ונמצאים בסיכון גבוה להתאבדות בעצמםMcIntosh et al., 1994 ). חשוב לספק מערכת תמיכה חברתית בכדי למנוע בידוד וללמד דרך חיים חדשה שתצ( מצם את חווית הריקנותDe Leo & Scocco, 2000 ). למטרה זו כדאי ליצור קבוצות לעזרה עצמית בהן יוכלו הניצולים לדון ולחלוק את חוויותיהם ורגשותיהם בסביבה .תומכת life.org - to - www.path עמוד 7 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי עם זיהוי סימני פסיכופתולוגיה בקרב הניצולים יש להפנותם מייד לקבלת טיפול נפשי או תרופתי. כאן בא לידי ביט וי שוב את תפקידו המרכזי של הרופא הראשוני אשר לעיתים קרובות הינו איש המקצוע היחיד איתו הקשיש בא במגע וממנו הם מבקשים עזרה ומידע (מתוךDe Leo & Meneghel, 2001 .) מקורות סיבות מוות מובילות בישראל1998-2004. תחום מידע. שירותי מידע ומחשוב. משרד הבריאו .ת2008 .אובדנות בישראל. תחום מידע. שירותי מידע ומחשוב. משרד הבריאות2005 Alexopoulos GS, Sirey JA, Raue PJ, et al. Outcomes of depressed patients undergoing inpatient pulmonary rehabilitation. Am J Geriatr Psychiatry 2006;14: 466-475. Barak Y, Aizenberg D, Szor H, Swartz M, Maor R, Knobler HY. Increased suicidal risk amongst aging Holocaust survivors. Ann Gen Hosp Psychiatry 2003; 2(Suppl 1):S151. Barak Y, Olmer A, Aizenberg D. Antidepressants Reduce the Risk of Suicide among Elderly Depressed Patients Neuropsychopharmacology 2006;31, 178–181. Beyer JL. Managing depression in geriatric populations. Annals of Clinical Psychiatry 2007;19(4): 221-238. Blow FC, Brockmann LM, Barry KL. Role of alcohol in late-life suicide. Alcoholism: Clinical and Experimental Research 2004;28(5): 48S-56S. Blumenthal JA, Babyak MA, Moore KA, et al. Effects of exercise training on older patients with major depression. Arch Intern Med 1999;159:2349–56. Blumenthal JA., Babyak MA, Doraiswamy P. Exercise and pharmacotherapy in the treatment of major depressive disorder. Psychosomatic Medicine 2007;69(7): 587-596. Blumenthal JA, Emery CF, Madden DJ, George LK, Coleman RE, Riddle MW, McKee DC, Reasoner J, Williams RS. Cardiovascular and behavioral effects of aerobic exercise training in healthy older men and women. J Gerontol 1989;44:M147–57. Bruce ML, Ten Have TR, Reynolds CF 3rd, Katz II, Schulberg HC, Mulsant BH, Brown GK, McAvay GJ, Pearson JL, Alexopoulos GS. Reducing suicidal ideation and depressive symptoms in depressed older primary care patients: a randomized controlled trial. JAMA. 2004 Mar 3;291(9):1081-91. Butterworth P, Gill S, Rodgers B, et al. Retirement and mental health: Analysis of the Australian national survey of mental health and well-being. Social Science & Medicine 2006;62(5): 1179-1191. De Leo D. Cultural issues in suicide and old age. Crisis 1999; 20:53-55. De Leo D, Carollo G, Dello Buono M. Lower suicide rates associated with a Tele-Help/Tele-Check service for the elderly at home. Am J Psychiatry. 1995;152(4):632-4. De Leo D, Dello Buono M, Dwyer J. Suicide among the elderly: the long-term impact of a telephone support and assessment intervention in northern Italy. Br J Psychiatry. 2002;181:226-9. life.org - to - www.path עמוד 8 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי De Leo D, Meneghel G. The elderly and suicide. In: Wasserman, D, editor. Suicide: An Unnecessary Death. London: Martin Dunitz, 2001. p. 195-207. De Leo D, Padoani W, Scocco P et al. Elderly suicidal behavior : results from the the WHO/EURO Multicentre study on Parasuicide. Int J Geriat Psychiatry 2001; 16: 300- DiLorenzo TM, Bargman EP, Stucky-Ropp R, Brassington GS, Frensch PA, LaFontaine T. Long-term effects of aerobic exercise on psychological outcomes. Prev Med 1999;28:75–85. Dombrovski A, Szanto K, Reynolds I. .Epidemiology and risk factors for suicide in the elderly: 10 year update. Aging Health 2005; 1(1):135-45. Dunn AL, Trivedi MH, Kempert JB, Clark CG, Chambliss OH. Exercise treatment for depression: efficacy and dose response. Am J Prev Med 2005;28:1–8. Haste F, Charlton J, Jenkins R. Potential for suicide prevention in primary care? Br J Gen Pract 1998; 48: 1759- 1763. Harpole LH, Williams JW, Olsen MK, et al. Improving depression outcomes in older adults with comorbid medical illness. Gen Hosp Psychiatry 2005;27: 4-12. Hegerl U, Althaus D, Schmidtke A, Niklewski G. The Alliance Against Depression: Two year evaluation of a community-based intervention to reduce suicidality. Psychol Med 2006;36:1225-1234. Hepple J, Quinton C. One hundred cases of attempted suicide in the elderly. Br J Psychiatry 1997;171: 42–46. Hickey P, Meneghel G, De Leo D et al. Comparing Fear of illness and disability: A psychological autopsy study. Kerse N, Flicker L, Pfaff JJ, Draper B, Lautenschlager NT, et al. Falls, Depression and Antidepressants in Later Life: A Large Primary Care Appraisal. PLoS ONE 2008; 3(6): e2423. doi:10.1371/journal.pone.0002423 King AC, Taylor CB, Haskell WL. Effects of differing intensities and formats of 12 months of exercise training on psychological outcomes in older adults. Health Psych 1993;12:292–300. Klein MH, Greist JH, Gurman AS, Neiberyer DP. A comparative outcome study of group psychotherapy vs. exercise treatments for depression. Int J Mental Health 1985;13:148–76. Lawrence D, Almeida P, Hulse GK, et al. Suicide and attempted suicide among older adults in Western Australia. Psychologic Med 2000;30: 813–821. Levav I, Aisenberg E. The epidemiology of suicide in Israel: international and intranational comparisons. Suicide Life Threat Behav 1989;19:184-200. Lodhi LM, Shah A. Factors associated with recent decline in suicide rates in the elderly in England and Wales, 1985-1998. Med Sci Law 2005 45(1), 31-38. Mann J, Apter A, Bertolote J, et al. Suicide prevention strategies: A systemic review. JAMA 2005;294 (16): 2064- 74. life.org - to - www.path עמוד 9 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי Martinsen EW, Medhus A, Sandvik L. Effects of aerobic exercise on depression: a controlled study. BMJ 1985;291:109. McIntosh Jl. Suicide prevention in the elderly (age 65-99). Suicide Life Threat Behav 1995; 25:180-192. McIntosh JL, Santos JF, Hubbard RW et al. Elderly suicide research, theory and treatment. Washington DC: American Psychological Association; 1994. McNeil JK, LeBlanc EM, Joyner M. The effect of exercise on depressive symptoms in the moderately depressed elderly. Psych Aging 1991;6:487–8. Oyama H, Ono Y, Watanabe N, et al. Local community intervention through depression screening and group activity for elderly suicide prevention. Psychiatry Clin Neurosci. 2006; 60(1):110-114. Oyama H, Watanabe N, Ono Y, et al. Community-based suicide prevention through group activity for the elderly successfully reduced the high suicide rate for females. Psychiatry Clin Neurosci. 2005;59(3):337-344. Oyama H, Koida J, Sakashita T, Kudo K. Community-based prevention for suicide in elderly by depression screening and follow-up. Community Ment Health J. 2004a;40(3):249-63. Penedo FJ, Dahn JR. Exercise and well-being: a review of mental and physical health benefits associated with physical activityCurrent Opinion in Psychiatry 2005; 18(2): 189–193. Pearson JL, Brown GK. Suicide prevention in late life: directions for science and practice. Clin Psychol Rev 2000;20(6): 685-705. Perry CM, Johnson CL. Families and support networks among African American oldest-old. Int JAging Hum Dev 1994; 38(1):41-50. Roth DL, Holmes DS. Influence of aerobic exercise training and relaxation training on physical and psychologic health following stressful life events. Psychosom Med 1987;49:355–65. Rutz, W, von Knorring L, Walinder J. Frequency of suicide on Gotland after systematic postgraduate education of general practitioners. Acta Psychiatrica Scandinavica 1989;80, 151–154. Rutz, W, von Knorring, L, Walinder, J, Wistedt B. Effec of an educational program for general practitioners on Gotland on the pattern of prescription of psychotropic drugs. Acta Psychiatrica Scandinavica 1990;82, 399–403. Scocco P, Meneghel G, Dello Buono M, De Leo D. Death ideation and its correlates: Survey of an over-65-year- old population. J Nerv Mental Dis 2001;198(4):210-8 Scocco P, Girolamo G, Pavan L. Suicide phenomena in nursing homes: A neglected issue in geriatric research and clinical management?. JAGS 2006;54:1299-1300. Shah AK, De T. Suicide and the elderly. Int J Psychiatry Clin Pract 1998;2:3-17. life.org - to - www.path עמוד 10 מתוך10 03-9640222 בשביל החיים עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבד ות וי Singh NA, Stavrinos TM, Scarbek Y, Galambos G, Liber CL, Fiatarone Singh M. A randomized controlled trial of high versus low intensity weight training versus general practitioner care for clinical depression in older adults. J Geront Med Sci 2005;60A:768–76. Singh NA, Clements KM, Singh MA. The efficacy of exercise as a long-term antidepressant in elderly subjects: a randomized, controlled trial. J Gerontol A Bio Sci Med Sci 2001;56:M497–504. Steffens DC, Blazer DG. Suicide in the elderly. In: Jacobs DG (ed.) The Harvard Medical School guide to suicide assessment and intervention. San Fransisco: Jossey-Bass Publisher; 1999. Tadros G, Salib E. Elderly suicide in primary care. Int J Geriatr Psychiatry 2007; 22: 750–756. Taylor AH, Cable NT, Faulkner G, et al., Physical activity and older adults : a review of health benfits and the effectiveness of interventions. Journal of Sports Sciences 2004: 703(23). Veale D, Le Fevre K, Pantelis C, de Souza V, Mann A, Sargeant A. Aerobic exercise in the adjunctive treatment of depression: a randomized controlled trial. J R Soc Med 1992;85:541–4.