חומר רקע

נשים עם מוגבלויות – תקיפה, פגיעה ואלימות מינית אורנה רּונִי , 2015 פגיעה מינית– כמעט ואין אִשה ,שלא חוותה זאת כך או אחרת החל מהערות מילוליות פוגעניות ועד לתקיפה פיזית ו לאונס של ממש, אף שרבות אינן מדברות על זאת או לא ש .מודות בכך אלימות מינית ה יא תופעה חברתית הקיימת בכל חברה אנושית,שהיא בה שולטים אי- ִו ווי ש ן.וכוחניות הכ נעתן של נשים ב דרך של א לימות מינית ו של אלימות בכלל יה א ביטוי אחד מני רב ים של דיכוי ב חברה מ רובד ת ו ,פטריארכאלית שבבסיסה נמצאים יחסי כוח וכפייה. נשים הן ור ה ב קורבנות של אלימות מינית; בע ובדה זו ו קפ ת מש ה ת תפישות החברתיות ה רווחו ת לגבי מעמדן ותפקידיהן של נשים בחלקן הגדול של ה חבר ות האנושיות. תופעה זו מקבלת חשיפה נרחבת, ההולכת וגדלה ,בשנים האחרונות ,אולם ממדיה האמיתיים עדיין אינם נהיר .ים אנשים עם מוגבלו יו כ ת כלל חשופים לאלימות ו ל ניצול פי כמה וכמה יותר מאנשים ללא מוגבלו יו ת. ב מקרי פשע של תקיפה מינית, מספר הקורבנות גבוה יותר בשיעור ניכר. נשים עם מוגבלויות נחשבות ללא מיניות ו ל חסרות עניין במין. בניגוד לכך, התפישה הרווחת היא ש אִשה ש איננה מינית אינה חשופה להטרדה ו לאלימות מינית. ,למרות זאת במציאות, ל נשים עם מוגב לוי ות קיימת סבירות גבוהה יותר לחוות תקיפה מינית מאשר לנשים ללא מגבלות. .הנושא של תקיפה מינית מושתק, ישנם איסורים חברתיים על חשיפה של כל הקשור במין ועל הדיון בו הצירוף של שני הנושאים כמעט ו ינו א נ .שמע ההכחשה, השתיקה וההשתקה רועמות. טרף קל תקיפה מינית היא כל התנהגות , אמירה ומעשה שיש בהם הקשר מיני הנכפה על אִשה , גבר , ילדה או ילד ב לא הסכמ ה חופשית . הפוגעים עשויים להיות גבר ים ,ים שנ וילד ים .זוהי אלימות הבאה לידי ביטוי ,במעשה בעל אופי מיני ה ננקט על- ידי תוקף כלפי כל אדם ה נתפ ש כחלש ממנו , פשע שמטרתו להשפיל את הק ו רבן ולשלוט וב (קליין, נאור- ,מנדאל2015 ). ִאלימות מינית ה נה תופעה חברתית ש קיימת בכל חברה אנושית ש בה מקובלים ִחוסר ש ו ווי ן בין המינים ו התנהגות אגרסיבית. דיכוי ין של נשים באמצעות אונס, א לימות מינית ו תוקפנ ות הוא אחד הביטויים של השפלה ב חברה ,פטריארכאלית ומעמדית אשר מושתתת על יחסי כוח ועריצו ת. מ רבית קורבנות ִהאלימות המינית ה נ ן נשים– עובדה המשקפת את התפי ש ות החברתיות המקובלות לגבי מעמדן, מקומן ותפקיד יה ן של נשים בחברה. תפי ש ות אלה מתבטאות בהקצא ת משאבים חברתיים , בצורה בה מוצגות נשים באמצעי הת קשורת ובפרסום ובשימוש בהן .בתעשיית המין למרות החשיפה אותה מקבלת ,התופעה בשנים האחרונות, כאשר מתגלים יותר ויותר אנשי ציבור וממשל ידוענים, אנשי כמורה ודת , צבא ומשטרה, שביצעו מעשי אלימות מינית, ב כל ה עולם– בארץ אף הודח נשיא מתפקידו, הורשע ונכלא– ממדיה עדיין אינם ידועים במלואם. מקרים רבים אינם מדווחים, תיקים של תלונות במקרים שמדווחים במשטרה נסגרים וכאלה שמ ובא .ים למשפט, אינם מגיעים להרשעה .ההדחקה, ההסתרה וההשתקה עדיין רועמות אנשים עם מוגבלו יו ת בכלל פגיע ים יותר ונחשפים לאלימות , להשפלה לו ניצול פי ארבעה מ אשר אנשים ללא מוגבלו ת יו , ונשים אף יותר מגברים . כשמדובר בפשעי תקיפה מינית , שיעור הקורבנות גבוה עוד יותר .הם נתפשים כק ורבנות שקל לתקוף אותם– טרף קל, משום שהסבירות לגילוי הפשע נמוכה וסיכויי הגשת תלונות ו שי ענ ה נמוכים אף יותר. לפני הדיון באלימות כלפי נש ים עם מוגבלויות, וכדי ל ן בי ה ,מדוע הן יעד כה קל לאלימות ולתקיפה מינית יש לתת את הדעת ליחסה של החברה לאנשים ולנשים עם מוגבלויות בכלל, המודר ים מן המרחב הציבורי. ,הקדמה זו חשובה להבנת הסיבות לכך שהנושא הזה מודחק מהתודעה האנושית ומהמודעות החברתית בכל העולם לא ר .ק בארץ ההתייחסות כאן היא ברובה לנשים ולנערות עם מוגבלויות, אולם הדברים– הכלליים בעיקר– מת כוונ ים .גם לגברים ולנערים אנשים ונשים עם מוגבלויות ב חבר ה המודעות לצורך בהכללתם של אנשים ונשים עם מוגבלויות ב חבר ה הלכה וגברה בעולם המערבי במאה הקודמת וממשיכה להתרחב גם עתה. מעמדם מונצח בהיסטוריה כחסרי- "תוקף ("אינווליד– מִלה שהיתה בשימוש בשפות רבות בעבר). הם נחשבים חריגים ובלתי- כשירים, מבחינה חברתית, חומרית ואנושית ( Garland-Tomson, 2011; Bê, 2012). הם מתמודדים עם סטי גמות ודעות קדומות ונחשבים כפוגעים בתדמיות המקובלות והמוגדרות כנורמות בחברה. ככאלה הם מדוכאים , מו בדל ים ומודחקים, מתוי י גים כבעלי סטיגמה, כלא ראויים להתקבל על- ידי החברה כשווים, הם מופלים לרעה ומודחקים אל שולי ( החברהGoffman, 1963 .)א פלייתם נובעת מעמדות של קיפ וח בעולם המציב מחסומים בתחומים שונים, כמו במרחב החברתי והפיזי, בהתנהלות הממסדית ובחלוקה בלתי- צודקת של משאבים וגישה אליהם. אמנם בעשורים האחרונים נחקקים חוקים רבים לקידום של שִוויון זכויות, אולם בפועל, יישום ( החוקים חלקי והחברה עדיין מפלה ומדירה אותםGarland-Tomson, 2011 .) ,מעבר לכך ייצוגם כאנשים פחותי-ערך , כנרטיב, עדיין נתון בידיהם של אנשים ונשים ,ללא מוגבלויות אש ר יש בידי הם כוח מוחלט כמעט על נרטיב זה, במחקר, בחקיקה, באמצעי התקשורת, בספרות, בקולנוע, באמנות ובעוד ( תחומי חייםMorris, 2001 .) בקבוצה המודרת הזו נכללות גם נשים, שניצבות מול שרשרת של א פליות – בהיותן נשים, בשל מוגבלותן ,ובשל הרקע ממנו הן באות בשרשרת זו הן נמצאות בתחתית , כמו ב ,שרשרת המזון מה שמעמיד אותן במצב של פגיעּות רבה יותר ,(זק"ש, אייל2013 ) נשים עם מוגבלויות– נשיות ומיניות עצם נשיותה של אִשה עם מוגבלות מוטלת בספק, היא נחשבת לפחותת- "ערך, ל אִשה ,"לא אמיתית אִשה ,פגומה. אנשים עם מוגבלויות בכלל ו נשים בפרט, מתוייגים על-ידי סטיגמה כא- מיניים– יצורים לא- מיניים, כחסרי עניין ו( צרכים מיניים וכחסרי צורך במערכות יחסיםChance, 2002 .) בח ,ברה המערבית היות בעל מראה חיצוני נאה משמעותו גם .היות מושך מינית ,מאנשים עם מוגבלויות .בהיותם מוגבלים, נשללת האפשרות להיות מזוהים כבעלי יכולת משיכה מינית בשל מצבם 'הם נחשבים ללא-כשירים, האפשרויות שלהם לאהוב ולהיות נאהבים מצומצמות ביותר, וכן גם סיכויי ה ם לה יות הורים ( Gerschick, 2000 .) לסטריאוטיפים לגבי מיניותן של נשים עם מוגבלויות ישנן השלכות מרחיקות לכת. הם משפיעים על כל האנשים הקרובים לה ן , כמו הורים, מטפלים, רופאים ואנשי חינוך. הורים נוטים להאמין שבנותיה ם הפגוע ות , בילדותן וגם בבגרותן, עדיין תלויות בהם והן חסרות כישורים חברתיים. הסטריאוטיפים מוטמעים, לעתים, גם על- ידי הנשים עצמן, עד-כדי-כך שהן עצמן מ ות ני אמ שאינן יכו ל ות להראות מושכות על- ( ידי בני המין השניChance, 2002 ). המיתוסים החברתיים הרווחים מדחיקים כל אִשה עם מוגבלות מתחום כל המוגדר כנורמאלי. הם משרטטים אותה כלא בריאה וכמי שאינה יכולה לפרנס את עצמה, כמי שאף גבר בשום אופן לא יוכל לרצות לטפל בה ולדאוג לה, מבחינה פיזית ומבחינה רגשית ( Mairs, 1996 .)לעתים קרובות, האנשים הסובבים אות ה, כמו בני משפחה, חברים, רופאים, וגם החברה עצמה, ( אינם מעודדים יצירת קשרים מיניים בריאים ונורמאלייםChance, 2002 .) בפני נשים עם מוגבלויות עומדים כמה מכשולים, המקשים על יצירת מערכות יחסים בריאות; ניידות מוגבלת, מחסור במקומות מפגש מתאימים, עמדות חברתיות נוקשות ומעצורים רגשיים מונעים מהן למצוא בני-זוג (אל ,וני1995 .) אִשה עם מוגבלות היא בת- ;זוג רצויה הרבה פחות מגבר עם מוגבלות לנשים אלה קשה הרבה יותר למצוא בן-זוג או להנשא וליצור מערכת יחסים בריאה ונורמאלית, משום שהחברה תופשת אותן כרעיות בלתי- ראויות, מאחר ו הן נחשבות כמי ש אינן עומדות במה שמוגדר כייעודן של נשים – לטפל במשפחה ולדאוג ,לה (סבירסקי, הרבסט2003 .) מנערים ומנערות םע מוגבלויות נמנעת הרבה פעמים ההשתתפות בשיעורי הדרכה מינית, בחלקו מתוך ההנחה הבסיסית, שהם אינם זקוקים לחינוך מיני והוא אינו רלוואנטי לגביהם. כתוצאה מכך, מתבגרים עם מוגבלו יות אינם מקבלים הדרכה נאות ה , ולכן הם חסרים מידע בסיסי לגבי כל הקשור במין ובקיום יחסים ( Chance, 2002). המידע שיש בידיה ן של נ ערות עם מוגבלויות לגבי מין, הוא פחּות מהידע של בנ ות ן גיל .שאינן מוגבלות שיעור הידע של ילדות אלה לגבי מין נע בין חצי לשליש משיעור הידע הקיים כרגיל ,אצל ילדות (אלוני1995 .) בשל-כך, הן גם לא תחשפנה ל תוכניות מניעה בהקשר של תקיפה מינית ו לא תדע נה כיצד להגן על עצמ ן . הוריה ן של נער ות ים ש ונ ש רוצים ללמדן להגן על עצמ ן, יאמרו לה ן לא ללכת לבד בשעות החשיכה או לא ִלדבר עם גברים זרים, למרות שבמרבית המקרים ה נו אדם מ וכר, שנמצ א ( בקרבתהElman, 2005 ) . בשל הנטייה להשתקה והמבוכה הקשורה בנושא בכלל, הם לא יסבירו להן בצורה ישירה, בשפה המובנת להן, .מהי בדיוק תקיפה מינית ובאיזה צורות הן עלולות להיות מותקפות או מנוצלות נערות עם מוגבלויות המגיעות ל,גיל בו מתעוררים הצרכים, הרצונות ,התשוקות והתקוות ליצירת קשרים לאהבה ולמין, חסרות לרוב את הידע הנחוץ לגבי מין, מיניות ומגע מיני . נערות אלה הופכות לנשים שאין בידיהן את המיומנויות החברתיות על-מנת לבנות מערכות יחסים כלשהן. נשים עם מוגבלויות עלולו ת לסבול מדימוי עצמי נחות ומתחוש ה של פחותות-ך ער ,(רּונִי2005 ). עובדה זו עלולה לגרום להן לפנות למערכות יחסים המושתתות על קיום יחסי מין, כתחליף ליחסים בריאים. לעתים קרובות, במערכות .יחסים אלה, ינצל זאת הגבר כדי "לזכות" במין קל להשגה ונטול התחייבויות חוסר ידע בסיסי לגבי מין מותיר אות ן חשופ ות יותר למחלו ת מין, להריונות בלתי- רצויים, למקרים של סרטן באיברי המין ש אינם מאובח נים ו כן לניצול , לפגיעה ולהתעללות מינית ( Chance, 2002 .) זאת ועוד, רוב הנשים בעלות המוגבלויות– גופנית, נפשית ומנט א ליות– .אינן פונות לרופאי נשים ממחקר שנעשה כבר בשנת2002 , נראה כי שיעור הנשים עם מוגבלויות הפונות לגינקולוגים נמוך יותר ועומד על65% משיעור הנשים שאינן מוגבלות. טיפולים רפואיים נמצאו כפחות נגישים עבור נשים עם מוגבלויות– הן כשמדובר על אלה שכלל לא קיבלו טיפול כאש ,ר היו זקוקות לו19% לעומת13% ,בקרב נשים שאינן מוגבלות, והן כשמדובר על קשיים בקבלת הטיפול41% לעומת23% בקרב נשים ,שאינן מוגבלות (ורצברגר2002 .). בנוסף לכל זאת, מרבית הרופאים הגינקולוגים הם עדיין גברים חלקם חסרים את הרגישות הנחוצה לטיפול בנשים עם צרכים מי וחדים והם עלולים להוות איום ולגרום לאי- .נוחות לנשים שמעולם לא ביקרו אצל גינקולוג ישנן כמה סיבות לכך ש ה רבה מאוד נשים ע ם מוגבלוי ות אינן פונות לטיפול גינקולוגי; סיבה אחת היא ההנחה הבסיסית שהן אינן מעורבות בפעילות מינית, ולכן רופאים ומטפלים אחרים אינם רואים צורך בכך שתבדקנה(Chance, 2002) . סיבה נוספת היא, שפעמים רבות עצם ההגעה לבדיקה מסובכת, בשל בעיות הקשורות לבינוי של בתי-חולים ומרפאות ואי נן מאפשרות גישה– מגרשי חנייה מרוחקים, העדר רמפות ל כִסא ות גלגלים, דלתות צרות מדי, מעליות שאינן מותאמות והעדר שירותי ,נכים (דנגור1996 .) בעייה מהותית מהווה כִסא הבדיקה הגינקולוגי, שהוא גבוה מדי, הן עבור נשים הרתוקות ל כִסא ות גלגלים והן עבור נשים נמוכות-קו מה, הזקוקות לעזרת אדם אחר, או אפילו שניים, כדי לעלות ע.ליו אמנם, כיום כבר קיימים כִסאות מותאמים– הם רחבים יותר וניתן לשנות את גובהם על- פי הצורך, אולם הם נמצאים .במרפאות ספורות בלבד, ואינם נגישים לכל אחת תנוחת,הבדיקה המקובלת בה נתלות רגלי ה אִשה בפיסוק בא רכובות משני צדי ה כִסא אינה מתאימה ל חלק גדול המ ן, וכן גם הציוד בו משתמשים רופאי- .הנשים אינו תמיד מותאם לצרכיהן המכשור לבדיקת ממוגרפיה אינו מותאים לנשים הישובות בכִסא ות גלגלים (ACHEIVA, 2009) . בקורסים להכנה ללידה, ההדרכה השגורה אינה מו תאמת לנשים הרות בעלות :מוגבלויות נשים חירשות אינן יכ ולות לעקוב אחר ההדרכה המילולית ִ, ואילו נשים ע וורות אינן ,יכולות לקרוא את חומר הקריאה שניתן (שם1996). התנוחות שבהן מו נח ה ת אִשה בעת הלידה אינן ,נוחות, ולעתים אף אינן אפשריות עבור נשים עם מוגבלויות (חן1996 .) בעיות רבות מתעוררו ת בשל חוסר מודעות בקרב אנשי הצוותים הרפואיים– רופאים ואחיות, שגם ִחסרים את הידע והנ .סיון לגבי ההשלכות השונות של המוגבלות על הבעיות המיילדותיות או הגינקולוגיות סוגיות אלה עשויות להיות סיעודיות או רפואיות, כמו למשל, השפעתן של תרופות מסויימות על מוגבלותה של המטופלת, או תגובות בין תרופתיות של התרופות אותן מקבלת ה אִשה ,בשל מוגבלותה לבין התרופות הנרשמות על-ידי רופא ,הנשים (שם1996 .) אנשים עם מוגבלו יו ת חשופים לאלימות וניצול לסוגיהם השונים פי ארבעה עד פי עשרה מ אשר אנשים ללא מוגבלו יו ת. כאשר מדובר בפשעי תקיפה מינית ,ההבדלים בשיעור הקורבנות בולטים עוד יותר – פ י 10.7% .ה הסתברות של פשיעה חוזרת נגד ם גבוהה יותר , שכן במשך הזמן מתחילים לראות בהם קורבנות אותם ניתן לתקוף בקלות, שכן ה סיכון שהפשע יתגלה נמוך והסיכוי שהמתעללים ייענשו נמוך ,עוד יותר (פרימור, לרנר2015 ). ל נשים עם מוגב לוי ות ישנה סבירות גבוהה יותר לחוות תקיפה מינית מאשר לנשים ללא מגבלות ( Martin, Ray, Sotres-Alvarez, Kupper, Moracco, Dickens., Scandlin, Gizlice, 2006 .) שיעור האלימות מסוג כלשהו– אלימות גופנ ית, אלימות מי נית,, אונס, ניצול מיני חוזר ונשנה שדווח על- ידי נש( ים עם מוגבלויות היה גבוה כמעט פי שניים מאשר בקרב נשים ללא מוגבלויות17% לעומת 9% .) האומ דנים מתייחסים גם למקרים שאינם מדווחים ו מעריכים כי השיעור הוא גבוה עד כדי פי ארבעה . ה הבדל נמצ א ברמת ה אלימות הגופנית– 13% לעומת6% , ו לא באלימות המינית או האונס. מהניתוח עלה כי רמת הסיכון ל חשיפה ל אלימות ש ל אִשה עם מוגבלות גבוה יותר מאשר זה של אִשה ללא מוגבלות אינה תלוי יה ,בגיל ב רמת ה ,השכלה ב שפת ה דיבור ו ב מצב ה משפחתי (שטרוסברג, איתן- ,ריבליס2006 .) ב כמה מחקרים שבהם וז הו גורמים ה תורמים לאלימות נגד נשים םע מוגבלויות נ מצא כי ה מאפיינים של 84% מהנשים שחוו אלימות בין- אישית היו,גיל צעיר חינוך גבוה , פחות ניידות ורמות גבוהות יותר של בידוד חברתי ו דִכאון ( Powers, Hughes, Lund, 2011 ). גם אנשי מקצוע ש מטפלים ב נשים שחוו תקיפה מינית לעתים אינם מזהים כי ה אִשה בה הם מטפלים היא אִשה .עם מוגבלות ב מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס בהם ניתן מענה טלפוני, לא תמיד ישנה אפשרות זהו ל ת קיומ ה של מוגבלות. במקביל לכך , אנשים שא ר עובדים עם אוכלוסייה עם מוגבלויות הרבה פעמים אינם יודעים או מסוגלים לזהות סימנים של פגיעות מיניות ואין להם הכשרה מתאימ ה , ו בשל-כך אינם מאתרים זאת ומדווחים על המקרה. ִהטרדה, ניצול מיני ואונס ה נ ם ביטו יים מובהקים ל א י פלי ה ולניכור כלפי נשים שא ר ,מובילים לאלימות ול א ם בדרך- כלל .הם נידונים בהקשר של מיניות במקום במושגים של אלימות משום- כך– בניגוד חריף לנאמר בהקדמה בהקשר למיניות ן ,של נשים עם מוגבלויות רווחת התפישה שאם אִשה איננה מינית היא .איננה חשופה להטרדה ולאונס אצ ל נ שים אלה מתעצמ ו ת תחושת הבלבול ,, השתיקה וההשתקה (זק"ש ,אייל2013 ). היות שנ שים ע ם מוגבלויות נתפ ש ות כלא- ,מיניות קיימת ההנחה המוטעית שהן חשופות פחות לאלימות מינית, אף ש במציאות הן ,נפגעות מינית יותר מאשר נשים ללא מוגבלויות. הנחה זו שנשים עם מוגבלויות נפגעות פחות מבחינה מינית, מוטמעת במרחבים חברתיים שונים ו בשל-כך פגיעה מינית בנשים עם מוגבלויות אינה זוכה להתייחסות ראו י יה ב מרכ זי סיוע, שאמונים על טיפול בנושא; ארגוני ם אלה ינם א מותאמים תמיד ואינם מונגשים לנשים כאלה ,(שם2013 .) כמו שנאמר, כשם שייצוגן של נשים עם מוגבלויות נתון ברובו בידי אנשים ללא מוגבלויות, כך גם המידע בנוגע לפגיעות מיניות ולניצול מיני– קולן של נשים עם מוגבלויות נשמע חלש מאוד, אם נשמע הוא בכלל. רבות מהן אינן מדברות– בין משום שאינן יכולות לדבר, או שלא מבינים אותן, או שלא מקשיבים להן, או לא רוצים לשמוע אותן. הגדרות מוגבלויות מוגבלויות שונות – פיזיות, חושיות, מנט א ,ליות ונפשיות או שילוב של ליקויים , מביאים ל פגיעות גבוהה יותר לאלימות ו להתעללות .על סוגיהן ליקויים פיזי ים (פגיעה בחוט השדרה, קטיעה , שיתוק ), מחל ות כרוני ו( ת טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונית), תנאים מולדים (ניוון שרירים , שיתוק מוחי); ליקויים חושיים(שמיעה, ראייה), אלם; ליקויים נפשיים הכוללים תנאים התפתחותיים (פיגור שכלי), ליקוי ים קוגניטיבי ים ( ,פגיעה שכלית פגיעה מוחית טראומטית), או מחלת נפש (סכיזופרניה, מאניה- )דיפרסיה ( Nosek, Howland, 1998 ). ביטויי אלימות ,מלבד תקיפה מינית ואונס, התעללות וניצול כוללים איומים ה יי דח קשה ,בידוד , התעל מות ותקיפה .מילולית התעללות פיזית היא כל צורה של אלימות נגד גופ ה של אִשה – ,הכאה ות טי בע ,כפיתה , מניעת מזון מים ו ו שימוש ב אביזרי עזר . התעללות מינית היא אילוץ, לעתים תחת אי ומים, שוחד או הולכת שולל , של קיום פעילות מינית, החל ממבט ים ועד ל נגיע ות ולקיום יחסי מין ,בכפייה (שם1998 ). גורמים בין ה גורמים ה תורמים לאלימות נגד נשים עם מוגבלויות– גיל צעיר, ניידות פחותה ורמות גבוהות יותר של דִכאון , הם ה מאפיינים של84% מהנשים שחוו אלימות – גם בין כותלי ה בית וגם מחוצה לו ( Powers, Hughes, Lund, 2011 ). גורמים נוספים לרמה הגבוהה של אלימו ת מינית :כלפי נשים עם מוגבלויות -נשים עם מוגבלויות קש ות תלוי ות ב אנשים אחרים בטיפול.לאורך זמן ,בשל התלות קיים פחד ל סרב לדרישותיהם ו לדווח על האלימות .משום- כך הן נמצאות בסכנה גבוהה יותר , נשים החיות במוסדות– עוד יותר מאלה המטופלות בבתיהן. -אלה ה תוקפים מינית מתמקדים ב נשים ,עם מוגבלויות מתוך הנו אמ שיש פחות סיכוי לגילוי התקיפה ; ,בתפישתם אִשה עם מוגבלות שמיעתית או ליקוי בדיבור לא יכולה לקרוא לעזרה, או אִשה עם מוגבלות ב ראיי ה לא תוכל לזהות א.ת התוקף -ל נשים עצמן פעמים רבות אין אמונה ביכולת ן העצמית להתנגד לאדם הפוגע , בשל ה תפישות ה חברתי ות ה שלילי .ות שהן מטמיעות .נפגעות רבות מתקשות לשכנע אנשים שיאמינו להם לנשים עם מוגבלות שכלית נאמר ושוב כי הן טיפש ות, ולכן לא תאמרנה דבר, מתוך חוסר אמון או מחשש שיצחקו עליהן Stone, Lombardi, 1993) .) - נשים המאושפזות בבית-חולים פסיכיאטרי ים– בהם עשויים ל התייחס ל דיווח ים שלהן כ אל סימפטו מי ם של מחל ות , ולא כ לא אירוע ים שהתרחש ו באמת. - ,כמו שנאמר לעתים קרובות נשים ע ם מוגבלויות אינן זוכות ל קבל חינוך מיני, ולכן נשים עם מוגבלות ,שכלית, למשל ן אינ מבינ ות מה קורה להן, אינן יכולות ות זה ל מצבים בהם ה ן מנוצל ו ת וגם אין ביכולתן להתנגד. -קורבנות אונס ,, לרוב המוגבלות שכלית או נפשית לעתים אינ ן מבינ ות שנאנסו ואינן מזהות את המעשה כפשעStone, Lombardi, 1993) .) - נערות ונשים החוסות במעונות יום, או עובדות במפעלים מוגנים, חשופות להטרדות ולתקיפה של מעסיקים, מנהלי עבודה ונהגי הסעות מיוחדות ,(שדולת הנשים בישראל2015 ). -שילוב ן של נשים עם מוגבל ות שכלית בשוק העבודה הוא בדרך-כלל בעבודה חלקית ובעבודה שאינה מקצועית . עובדה זו מציבה אותן בעמדה של חולשה ופגיעות מלכתחילה מול מעסיקיהן, העלולים לנצלן . -ה רב ה נשים עם מוגבלויות נמצא ות ב,בידוד חברתי הן סובל ות מחסכים חברתיים ורגשיים ו צרכים אל ה עלולים להו ביל אותם לר ,צות את התוקפים שהם בדרך-כלל גם אנשים מוכרים , ולהעתר לדרישות .מיניות .הן עשויות להסכים גם מתוך הרצון לזכות באיזשהו יחס, כשהמגע המיני הוא תחליף לאהבה "במחזה "ילדים חורגים לאלוהים ( Medoff, 1980 ), שרה, נערה חירשת. אומרת: סקס הוא משהו !שתמיד יכולתי לעשות כמו נערות שומעות. יותר טוב השלכות יה של תקיפה מינית נשים עם מוגבלויות החוות תקיפה תהיינה פגיע ות יותר לטראומה ו לנזק מתמש כים מאשר נשים ללא מוגבלויות. הרגשת המוגבלות מלווה תמידית בתחושה של חוסר-אונים, עד- כדי תסכול וייאוש; את רוצה לעשות משהו ואת לא יכולה– את חסרת יכולת לפעול, מרותקת למקום. התחושה הזו מועצמת פי כמה- וכמה עבור נפגעות תקיפה מינית. הן מרגיש ות חסר ות-אונים לעתים עד כדי פחד מוות . הן אינן יכולות לנוע– .אם בשל מגבלות הגוף, או הבעתה, או בשל העובדה שהתוקף אינו מאפשר להן אצל נשים עם מוגבלויות חוסר- האונים הוא מצב קיומי והפחד גדול עוד יותר. עליה ן להתמודד עם כל הת גובות שכל נפגעת ,חווה א ך גם עם חוסר- ,האונים ועם בלבול ו אימה במיוחד. אלה מ ובילים להפעלה של מ ,נגנוני הגנה כמו ניתוק ולמצבים נפשיים כמו דִכאון וחרדה ( Powers, Hughes, Lund, 2011 ). תגובות יהן בוא ת נה .לידי ביטוי בצורה מוקצנת נשים הסובלות מלקות שמיעה ת זדקק נה לעזרת מתורגמן כדי לתקשר לאחר הפגיעה; הסובלות מלקות ראי י ה עלולות לסבול יותר מדיסאוריינטציה; טראומה גורמת לעתים קרובות לבעיות חריפות יותר ,בדיבור ובתקשורת ולאחר פגיעה תהיה הקצנה בכך לאל ה ש יש להן לקו יו ת בתקשורת ( מלכתחילהBowers Andrews, Veronen, 1993 .) תגובה טבעית נוספת שאופיינית ל פגיעה מינית .היא הלם חול ות סכרת עלול ות ;להכנס למצב של שוק נשים הלוק ות בפגיעות עצבים של דיבור ותפקודים מוטוריים , כמו שיתוק מוחי, עלולות להתפש כשיכור ות משום שדיבור ן י,היה לא מובן ו לכן יי תהה חסות אליה ן תהיה כאל לא-אמינ ,ות (שם1993 .) נשים הלוק ות בשכל ן ת תקש נה להבין מה קרה להן , להתמודד ולעבד את הפגיעה ( Campbell, 2001 ). אונס ותקיפה מינית נחשבים לכל פעילות מינית שלא בהסכמתה של הנפגעת ,(חוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח– 1998 ,) הנפגעת אינ נ ,ה צריכה להתנגד מספיק .שאינה מביעה הסכמה כשהדבר נוגע לנשים עם מוגבלויות, ולאלה עם מוגבלויות שכליות בפרט, זה ו ,נושא מורכב משום שבמושג"הסכמה " (חוק העונשין תשל"ז– 1977 ,) הכוונה להסכמה מושכלת. הסכמה של אדם המוגדר בחוק כ"חסר ישע" אי נ נה נחשבת להסכמה מושכלת . משום שהתפתחות ן הרגשית של נשים אלה דומה לזו של כשל ילדים, קל לפתות ן , לאל צן ולקבל את הסכמת ן ,להשתתף באקט מיני ב אם שוחד א ב ו .איום ישנם תוקפים מיניים ש בעת מעשה התקיפה שלהם ישתמשו ב כוח פיזי, וישנם כאלה שעל- מנת להתגבר על התנגדות פיזית, מילולית או רגשית, ישתמשו ב מתן תשומת לב וגילויי ,חיבה ב פרסים ו ב ,שוחד כדי להגיע ל מגע מיני ( Davis, 2009 ). ב דרך-לכ,ל הם יגבו את ה שוחד ב איומים ב פגיעה פיזית או רגשית כמו השפלה, אובדן של בטחון מגורים, בהוסטל או ב מוסד למשל , או ב.הפרעה לחיי המשפחה השלכות נוספות הנוגעות לנערות ו לנ שים החוסות במוסדות או בהוסטלים הן מצב ים הם בש לא תהיה ערנות מצד המטפלים ל תגובות ה טראומה האופייניות לתקיפה מינית. בכך ימ נעו מהן ההגנה, התמיכה בהתמודדות עם תוצאות התקיפה ועם הטיפול בהן. החווייה הטראומטית תוותר לא מ עובד ת ו תשאר אז צרובה בהן .לעד ניצול ואלימות מינית של אנשים מוכרים, קרובי משפחה ובני-זוג יחסי כוח מגדריים מגולמים, בין השאר, בכפיפות של נשים וילדים ל גברים במשפחה – אבות, בני- ,זוג אחים או דודים , בתלות ן ה של נשים ב הם , ובהתייחסות ל,נשים כמו-גם לילד,ות ולילדים כאל אובייקט ים .למילוי צרכיהם רוב התוקפים א ינם נדרשים ל הפעיל כוח פיזי, משום ש מעמדם הבכיר מבטיח להם שליטה . לרוב גם נוסף לאלה אמון, מכורח היות.ם חזקים יותר האפשרויות הנתונות בידי נשים ִלה מלט מ ידי ת וק,פיהן קטנות עד לא קיימות כלל ואלה יעשו שימוש באמון זה על-ידי איום ב ערעור ,פרנסתן ִב טחונ ן ושלמות גופ ,ן (אברמוביץ2009 .) במרבית המקרים של תקיפה מינית– מעל ל- 85%, התוקף ה וא אדם מוכר ,(שם2009 .)אנשים עם מוגבלויות,בכלל ונשים עם ,מוגבלויות עוד יותר נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות התעללות של אנשים קרובים ומוכרים, אנשים בהם הן בוטחות: קרובי משפחה ,בני-זוג ושותפים אינטימיים , ,חברים אנשי ,מקצוע עוזרים אישיים– פורמאליים ובלתי-פורמאליים ,וספקים של שירותי ,בריאות שונים וכן נמצאות בסיכון לחוות זאת במשך תקופות זמן ארוכות יותר ( Curry, Navarro, 2002 .) ר ובם המכריע של התוקפים הם מטפ לים גברים ו ספקי שירות נוספים– 44%. מניין הת וקפים הקרובים :האחרים ני ב- זוג– 8% ושותפי ם מוכרים– 8.9% , אבות – 4%, אחים – 6.2% ובני משפחה אחרים– 6.8% , עולה על שיעור התוקפים ה זרים– 10.5% ( Elman, 2005 .) נשים עם מוגבלו יו ת נמצאות ב סיכו ן גבוה פי שתיים , לעומת אל ה ללא מוגבלו ת יו, לחוות תקיפה פיזית על- ידי בן-זוג או שותף אינטימי ,. מתוך המקרים המדווחים37.3% מ בין ה נשים עם ה מוגבלויות דיווחו על אלימות של בני- זוג בהשוואה ל- 20.6% המ.נשים ללא מוגבלויות כמעט20% מהנשים עם ה מוגבלויות דִווחו כי או לצו לקיים יחסי מין בלתי-רצויים , בהשוואה ל- 8% מהנשים ללא מוגבלויות ( Reynolds, 2008 ). נשים עם מוגבלויות חשופות לאלימות של בני- זוג משום ש מוגבלות ן עלול ה לה אט את ניידות ן ואף לעצור .אותן, מבלי לאפשר להן להִמלט ה מוגבל ות עלולה להשפיע על יכולת ה תקשורת ו על היכולת ל ספר על ;העבירה ה תוקף שולט באפשרו ת להתריע על העבירה; לעתים, אין ביכולתן לעזוב את הבית– הרבה מקלטים לנשים מוכות אינם נגישים ל ,הן (שם2008 ). הליכים משפטיים החוק והמשפט מתייחסים לעניי נ ן של נשים עם מוגבלויות מן ההי בט של ההליך הפלילי ות ך התאמתו לצרכיה ן המיוחדים, ו מעודדים א ןתו להתלונן במשטרה ולהעיד בבית- ,המשפט .למרות קשייהן א,ולם ז הו הליך סבוך ומורכב מטבעו , ה מציב מחסומים מיוחדים. הפרוצדורות והכללים בהליכים פליליים אלה הם נוקשים ומ סוב כים להבנה והוא מ ניח על יהן נטל נפשי כבד ,(פרימור, לרנר2015 ) . ההליך הפלילי מתיימר להתייחס לכ לו,ם בצורה שווה אולם הכללים ה שולטים בתחו ם ,וכן התנהלותם של גופי החקירה , ה תביעה , ה הגנה ובתי-המשפט, אינם גמישים לצרכי ה ם המיוחדים של א נשים עם מוגבל ויות. כתוצאה מכך, זכויותיהם – ו בכלל זה זכותם להליך הוגן, ע לול ות להפגע ב מיוחד ב ניהול ההליך הפלילי. בנוסף לכך ,לשב ההנחה המוקדמת של חוקרים ותובעים כי עדותם של אנשים עם מוגבלויות ת היה בלתי- ,מובנת לא שלמה או רצופ ת סתירות ופערים, תיקי ה חקירה ש להם נ סגרים לעת ים רבות ללא כתבי אישום, גם במקרים שבהם ברור לרשויות התביעה ש ה עבירה .אכן בוצעה ִעל יסוד הנ ,סיון שנצבר בארגון בסיוע לקורבנות, לחשודים ולנאשמים עם מוגבלות חוקק בשנת2005 "חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו– 2005". ב עיקרו , הוא כולל התאמות מיוחדות, שנועדו לסייע לאדם עם מוגבלות למסור את גרסתו ו את עדותו באופן קוהרנטי , אף ש אינו קובע הקלות לאנשים עם מוגבלות ואינו משנה.כללים ז הו חוק תקדימי בעולם , ש אפשר עד היום הליך פלילי הוגן יותר למאות אנשים ונשים עם מוגבלויות . ,ואולם לרוב נפגעות עבירות מין ש פונות למערכת המשפט, פוגשות מערכת שאיננה ערוכה להתמודד עם החוו י יה הייחודית של כל אחת מ הן ועם ה צרכי ם של.הן הדין הפלילי קובע כי בקיום יחסי מין עם אדם הלוקה בנפשו , גם אם בהסכמה, תוך ניצול עובד ת מוגבלותו, אין לראות כ דבר ש נעשה בהסכמ,ה חופשית והוא נחשב ל עבירה פלילי ת. ה אחריות ה פלילית מוגברת ו מוטלת על הפוגע, מעצם היות הקורבן חסר ישע . ִהצורך בב טחון מוגדר כצורך ה ני ש ( בפירמידה של מאסלו(Maslow, 1954 . פגיעה מינית פוג מ ת ִבתחושת הב .טחון הבסיסית ביותר אלה ה אמור ים להגן על הנפגעות , לתת לה ן תחושה כי אינן נמצאות ב סכנה וש עולמ ן הקרוב מוגן– נכש ים ל בתפקיד ם , בין אם ה ם עצמ ם הִנם הפוגע ים ובין אם ,אלה אחרים שהם חסר י יכולת לראות את הפגיעה ולמנוע אותה . עולמן של הנפגעות מתבלבל: הן העולם המוכר והן העולם הלא מוכר– שניהם פוגעניים בפוטנציה. מי שמציג את עצמו כרוצה טוב– .אולי בעצם רוצה רע היפוך צפוי– מצב שבו הטוב הופך לרע – .הוא נושא מרכזי ומכריע בתפישת עולמן של הנפגעות הנפגעות אינן סומכות עוד על העולם ו תחושת ה שייכ ות והשליטה על הגוף מתערערת. ההתמודדות עם ניפוץ תפישת העולם ו הסביבה, החברה ו ,ההורים כמי ש אמורים להגן על,יהן היא כמעט בלתי אפשרית .הנפגעות חשות כי לא יתכן שהעולם כל- .כך רע ולא הגיוני. המחשבה על כך מבהילה מדי פירושה לחיות בעולם שהוא אכזרי ולא עִקבי. הדרך היחידה להמשיך ולהתקיים היא להפנות את הרוע ו:את האשמה פנימה, אל העצמי לא העולם הוא ה רע– אלא אני. העולם אינ ו בלתי- הגיוני– אלא ,אני לא העולם מעוות– אני זו ה מעוותת . הנפגעות תופ שו ת את עצמן כלא נורמאליו ת ות ע כר ו ולכן ה אשמה ,מוטלת עליהן כי"הן אלה ש"הביאו על עצמן את הפגיעה. האשמה והבושה הן, בעצם, מראה של העולם החיצוני. האשמת הסביבה גור מ ת ל רגש ות אשם .אצלן ה זלזול ,הביזוי והטלת הספק גורמים לבושה . ִהב קורת החברתית ה יא גם י גלו יה ו גם סמוי י ה תול ו ה את ,הפגיעה בהתנהגותן ב ,לבושן ב עבר המ יני שלהן ,ב פתיינות, ב חוסר זהירות וב טיפש ות .שלהן לפי תפישה ,אחרת " ישנו רווח " כלשהו, שהנפגעות "זוכות" בו בשל הפגיעה בהן . דווקא הביזוי הוא חיצו ו ני פומבי, הוא חברתי ו נתפ ש כ נורמ א טיבי, וכך הופך לחלק מהשיח הפנימי של הנפגעות עצמן. אם החברה מאשימה ו שופטת אות ן , הרי שהדבר נכון. ןה נשארות בתחושתן ,אשמות לא שייכות ואינן ראויו ת להגנה ,(פרימור ,לרנר2015 .) שתיקה והשתקה מעבר לחווייה הטראומתית– הפיזית והנפשית, ולתחושות של הכאב, הפחד, הבושה וחוסר- ,האונים .קיימים גם הטאבו והאיסורים על החשיפה ועל הדיון בפומבי בכל מה שנוגע במין קיימת החומה העצומה של ההכחשה , השתיקה וההשתקה החברתי.ת ל השתקה של נו שא ההתעללות המינית ישנ ם שורשים היסטוריים ,בנרטיב היהודי בו ההתייחסות היא כאל "גזילת גופו" של הקורבן. מקום אחר שבו קיים הטאבו הזה הוא המיתולוגיה היוונית, בסיפורו של אדיפוס ,(קרמר2007 ). ,כיום, למרות שהדברים הולכים ומשתנים הציבור עדיין מעדיף להתעלם מקבוצה זו של הנפגעו ת . נוח לחברה :להפנות עורף לעצום עיניים ו לאטום אוזניים. נוח לרצות שלא לדעת. עצם הידיעה מחייבת אות ה להתעמת עם הנושא של אלימות מינית, כמו עם נושאים רבים אחרים, שנ קברים עמוק בתו ך ההווייה ,האנושית שלא נעים או קל להת מודד ִםמע. עצם הידיעה מחייבת את האדם המוסרי לפעול. ע דויות של נפגעות מ רא ות את הקושי הגדול להת לונן ו ,להאבק שפירושם להחשף ו לחוות שוב את הפחד המשתק, לאסוף כוחות כדי לפרוץ את הבדידות והשתיקה . ה נאנס ות עדיין נחשבות בחזקת אלה הנושאות אש ב מה. ה פיתוי לעמוד ל צד התוקף ,הוא גדול לראות אך לא לעשות דבר . הוא פונה אל הרצון האוניברסאלי שלא לראות את ה רו ע, לא לשמוע .עליו ולא לדבר עליו לעומת-זאת, באה הנפגע ת ותובעת מהצופה לחלוק את הכא ב, לזכור ולהיות מודע, להיות מעורב ולנקוט פעול ותLewis Herman, 1997) ). כמעט כל גבר חולם חלומות ארוטיים שיש בהם כיבוש ושימוש בכוח , שהם חלק מהיצר האנושי . חלומות אלה באים מהלא-מודע, אולם המימ וש שלהם מוגבל על- ידי הציוויים החברתיים, שמטרתם היא להגן על החברה מפני עצמה Simon, 1997) ). שמירת הסוד, ההשתקה, הכפשת ה קורבן והאשמת ה מאפשרים הכח ש ִה וע וורון. הק ו רבנות אינ ן מדברו ת כבנ ות- אדם לות עב ;פנים החברה בוחרת שלא לראות ה את סבל שהן חוו וממשיכות לחוות ; ההתעללות מתרחשת ב מקומות אחרים ולא ב ,קִרבנו אם היא מתרחשת כלל . נושא התקיפה"המינית מתואר כ היסטריה " והמאבק בו מושלך על פמיניסטיות לוחמני ות ,(קרמר2007 ). ההשתקה והסוד נשמרים כמו בבחינת "אם לא נדבר על זה– ."זה לא קיים אולם השתיקה והסוד הם האויבים הגדולים ביותר של התופעה; כדי להקטינה עד כמה שהדבר אפשרי, יש .לדבר עליה ולהעלותה לתודעה ולמודעות הארילין רוסו, פסיכואנליטיקאית אמנית וסופרת, פגועת שיתוק מוחי, אומרת: שתיקה אינה מגנה. אנחנו לא מדברות מתוך פחד מחוסר בִטחון, או סטיגמות או סבל. אנחנו מכבדות את הפחד יותר מאשר את קולותינו שלנו. כאשר מִלותיהן של נשים מחכות, רוצות להשמע, עלינו לעשות כל מה שביכולתנו כדי למצוא אותן, לשחרר אותןRousso, 2013) .) ביבליוגרפיה ( .אברמוביץ, דורית2009 .) " האלימות המינית היא כאן– מתחת לאף." < www.nrg.co.il/online/1/ART1/973/977.html> מ- 3 ,בדצמבר2009 . ( .אלוני, רונית1995 ."). "הנאה מינית ללא כל הפרעה תדמית הנכים . 17 ': עמ33 . ( .דנגור, נירה1996 ."). "מרפאה לנשים עם נכויות תדמית הנכים . 18 ': עמ20 . ( .)זק"ש, דליה, אייל, חדוה (עורכות2013 " .) הקול השקוף: נשים מדברות על מוגבלות ופמיניזם ." אִשה ל אִשה , מרכז פמיניסט י.: חיפה ( .ורצברגר, רחל2002 .)נשים עם מוגבלויות . מסמך רקע לדיון בנושא, מוגש לוועדה לקידום מעמד ה אִשה . הכנסת– .מרכז מחקר ומידע חוק העונשין תשל"ז– 1977 .סימן ה': עבירות מין . :אינוס [תיקון תשל"ח- 4, תשמ"ח, תש"ן, תש"ס- 5 , ]תשס"א. חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח– 1998 .. נבו הוצאה לאור, המאגר המשפטי הישראלי ( .חן, בני1996). "הביקור אצל רופא- נשים– ."חוויה שניתן לעבור מילבתון . 2 ': עמ29 . ( .סבירסקי, ברברה, הרבסט, ענת2003 " .)קצבת נכות ". תל-אביב: מרכ.ז אדוה ( פרימור, שרון, לרנר, נעמה2015 .) " פגיעות מיניות באנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשית– היבטים משפטיים ייחודיים." :בתוך "התמודדות עם פגיעה מינית בקרב אנשים עם מוגבלויות." בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. קליין, ליאת, נאור- ( .מנדאל, דנה2015 ). "תקיפה מינית ." .שדולת הנשים בישראל <תקיפה מיניתhttp://www.iwn.org.il/database_entry/ >מ- 10 ב מרץ , 2015 . ( .)קרמר, תמי. (עורכת2007 " .)חוק וצדק. נפגעות ונפגעי תקיפה מינית ומערכת אכיפת החוק". איגוד מרכזי סיוע נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. ( .רּונִי, אורנה2005 " .)האתגר הכפול של נשים נכות.". עבודה סמינריונית ( .שדולת הנשים בישראל2015 " ) זכות האי שה על גופה ." <זכות האישה על גופהhttp://www.iwn.org.il/database_entry/> מ- 10 ב מרץ , 2015 . שטרוסברג , נורית, איתן- ,ריבליס .גלית ( 2006 ) " . נשים בנות60 - 18 עם מוגבלות בישראל." מכון ברוקדייל מאיירס–ג'ויינט. ACHEIVA. (2009). "Access to Healthcare for Women and Girls with Disabilities A Report to Pennsylvania’s Legislators". The Current State of Health Care for People with Disabilities National Council on Disability. September 30, 2009. Bê, Ana. (2012). "Feminism and disability: A cartography of multiplicity". In Watson, Nick, Roulstone, Alan, Thomas, Carol. "Routledge handbook of disability studies". London: Routledge. 363-375. Bowers Andrews, Arlen, Veronen, Lois. (1993). "Sexual Assault and People With Disabilities". In Blackburn, Maddie, (Editor). "Sexuality and disability". pp.137-159 .Oxford : Butterworth-Heinemann. Campbell, Rebecca. (2001). "Mental Health Services for Rape Survivors: Current Issues in Therapeutic Practice". Violence against Women Resource Center. Chance, Randi S. (2002) "To Love and Be Loved: Sexuality and People With Physical Disabilities". Journal of Psychology and Theology. Vol. 30, No. 3. Biola University, California. Pp. 195-208. Curry, Mary A, Navarro, Fran. (2002). "Responding to Abuse Against Women with Disabilities: Broadening the Definition of Domestic Violence". Health Alert, Vol. 8, 1. Davis, Leigh A. (2009). "People with Intellectual Disabilities and Sexual Violence". The Arc. For people with intellectual and developmental disabilities. Elman, Amy R. (2005). "Confronting the Sexual Abuse of Women with Disabilities". VAWnet.org. National online Resource Center on Violence against Women. Garland-Thomson, Rosemarie. (2011). "Misfits: A feminist materialist disability concept". Hypatia 26(3), 592-608. Gerschick, Thomas J. (2000). “Toward a Theory of Disability and Gender”. Signs. Pp. 1263-1268. Goffman, Erving. (1963). "Stigma: Notes on the Management of Spoiled Identity". Simon and Schuster Inc. New York. Implementation of Human Rights Council Resolution 7 7/9. (2008). Ministry of Justice. State of Israel. Lewis Herman, Judith, (1997). Trauma and Recovery. New York:. Basic Books. Mairs, Nancy. (1996). "Waist-High in the World. A Life Among the Nondisabled". Boston: Beacon Press. Martin, Sandra L., Ray, Neepa, Sotres-Alvarez, Daniela, Kupper, Lawrence L., Moracco, Kathryn E., Dickens, Pamela A., Scandlin, Donna, Gizlice, Ziya. (2006) "Physical and Sexual Assault of Women With Disabilities". Violence Against Women 2006; 12; 823. Maslow, Abraham. (1954). "Motivation and personality". New York, NY: Harper. Medoff, Mark. (1980) ."Children of a Lesser God". play Morris, Jenny. (1996). Introduction. In J. Morris, (Ed.), "Encounters with strangers: Feminism and disability". London: The Women’s Press. Nosek, Margaret A., Howland, Carol A. (1998). "Abuse and Women with Disabilities". VAWnet.org. National online Resource Center on Violence against Women. Powers, Laurie, Hughes, Rosemary, Lund, Emily. (2011) "Interpersonal Violence and Women With Disabilities: A Research Update". VAWnet.org. National online Resource Center on Violence against Women. Reynolds, Dave. (2008). "Women With Disabilities At Higher Risk Of Intimate Partner Violence. Inclusion". Daily Express. October 28, 2008. Rousso, Harilyn. (2013), "Don't Call Me Inspirational: A Disabled Feminist Talks Back". Philadelphia: Temple University Press. Simon, Robert I. (1997). "Bad Men Do What Good Men Dream: A Forensic Psychiatrist Illuminates the Darker Side of Human Behavior". American Psychiatric Publishing. Stone Lombardi, Kate, (1993). "Rape and the Mentally Retarded". The New York Times, July 25, 1993 Tchen, Christina M. (1983). "Rape Reform and a Statutory Consent Defense". Journal of Criminal Law and Criminology Volume 74 Issue 4, Article 17. Fall 1983. Northwestern University School of Law.