חומר רקע
| )האגודה לזכויות האזרח בישראל (ע"ר
جمعية حقوق المواطن في اسرائيل |
(ACRI)
The Association for Civil Rights in Israel
נחלת בנימין75
תל אביב6515417
|
شارع نحالت بينيامين75
تل ابيب6515417
|
75 Nahalat Binyamin St. Tel Aviv 6515417
| טלפון
هاتف :
03-5608185
Phone:
| פקס
فاكس :
03-5608165
Fax:
www.acri.org.il | [email protected]
27
בנובמבר2017
לכבוד
ח"כ אמיר אוחנה, יו"ר
הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק יסוד: ישראל-
מדינת הלאום של העם היהודי
הכנסת
שלום
,רב
הנדון :
סעיף
ההתיישבות הקהילתית בחוק הלאום
1. ב הצעת חוק יסוד: ישראל– מדינת הלאום של העם היהודי
(להלן– חוק הלאום)
מוצע תחת הכותרת
"שימור המורשת"
" לכלול סעיף לפיו המדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני
לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת ."
האגודה לזכויות
האזרח מתנגדת
להכללת סעיף
זה, הפותח פתח רחב ,לפגיעה קשה בשוויון בהקצאת משאבי המדינה
ו כפיית
ה פרדה במגורים
בנ
סיבות שבהן היא פסולה.
2.
השאלה מתי ובאילו מקרים מוצדק להקצות קרקע להתיישבות קהילתית נפרדת של קהילה מסוימת
הינה שאלה מורכבת ,
אשר מהווה חלק מדיון מתמשך .במערכת הפוליטית, בפסיקה ובאקדמיה
הסעיף המוצע מנסה לקחת סוגיה מורכבת זו, שמחייבת בחינה פרטנית מעמיקה, ולקבוע כלל חוקתי
גורף, לפיו כל הקצאה קהילתית הינה כשרה. האם,, למשל ניתן להכיר בזכות של קהי לה דתית
אשכנזית להדיר דתיים מזרחים ?שאלה זו בוודאי מחייבת דיון מ עמיק, אך הסעיף המוצע משמעו
.שדי בכך שממשלה עתידית תחליט על הקצאה כדי שזה יהיה חוקתי, או לפחות כך זה עשוי להתפרש
3.
על כן לעמדת האגודה לזכויות האזרח הסעיף אינו מתאים למסגרת של חוק יסוד. אי הכללת הסעיף
בחוק יסוד אין משמעה שבנסיבות המתאימות לא תוכל המדינה להקצות קרקע להתי
י שבות
.קהילתית נפרדת ,גם לפי המצב המשפטי הקיים רשאית המדינה להקצות את הקרקעות לקהילות
במקרים המתאימים. הקצאה נפרדת של קרקע לצורך התיישבות של קהילה אחת ותוך הדרת
הציבור מעוררת קושי רב, אך היא אפשרי
ת
אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך. לעיתים קהילה
מסוימת ה
יא שונה וייחודית במאפייניה ו לכן מצדיקה הקצאה נפרדת ,ולא יהיה בכך משום הפליה
ולעיתים.לא
.כל מקרה לגופו
4.
כך, למשל הכיר בית המשפט העליון באפשרות להקצות קרקע להתיישבות נפרדת של קהילה חרדית
בנימוק
כי קהיל ה זו היא קהילת
מיעוט תרבותיות אשר ההיפרדות במגורים מהרו ב חיונית להן
לצורך שימור תרבותי (
בג"ץ4906/98
עמותת "עם חופשי" לחופש דת, מצפון חינוך ותרבות נ' משרד
2
הבינוי והשיכון( , פ"ד נד2
)
503
,
509
(
2000
))
. לעומת זאת, בית המשפט העליון פסק כי אין צידוק
להקצאה נפרדת של קרקע לקהילה של יהודים שאין להם אפיון ייחודי מלבד
יהדותם
(בג"ץ6698/95
קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל(, פ"ד נד1
)
258
(
2000
) (להלן–
פרשת
קעדאן).
5.
גם הכנסת דנה בנושא בשנת2011
במסגרת תיקון לפקודת האגודות השיתופיות (להלן–
חוק ועדות
הקבלה .)
הכנסת הכירה בזכותם של תושבי ישובים קהילתיים קטנים בנגב ובגליל לקבוע לעצמם
מאפיינים ייחודיים, ולהתחשב בהם בעת קבלת תושבים חדשים, ובלבד שקיבלו את אישור רשם
האגודות השיתופיות. מנגנון זה מאפשר התפתחותם של ישובים קטנים בעלי מאפיינים ייחודיים
(למשל–
)אורח חיים חרדי או טבעוני אך מונע
זאת
במקרים בהם אין לקהילה
מאפיינים ייחו .דיים
בנוסף, הכנסת איפשרה ל
ועדות קבלה ב ישובים קהילתיים קטנים לקבוע
האם
מי שמעוניין לגור
בישוב
קהילתי מתאים
לחיי
ם בקהילה קטנה ולמרקם החברתי תרבותי של הישוב , גם בהיעדר
איפיון ייחודי
. עם זאת, הכנסת קבע
ה במפורש
כי אין מקום להפלות אדם המבקש להצטרף לישוב
קהילתי מחמת לאום או דת
. ק.ביעה זו עומדת בסתירה מוחלטת לסעיף המוצע
6.
,בניגוד למנגנונים הקבועים כיום בחוק הסעיף המוצע מנוסח באופן רחב ביותר, בלי להבחין בין
מקרים בהם התי
י שבות קהילתית נפרדת
ניתנת להצדקה ,
לבין מקרים בהם
אין הצדקה.
הסעיף גם
אינו מבחין בין מקרים בהם ההתיישבות הנפרדת חיונית לשמירת המורשת לבין מקרים שבהם היא
.אינה חיונית לכן הסעיף המוצע פותח פתח בלתי מוגבל להקצאה מפלה של מקרקעי המדינה
ולמדיניות של הפרדה כפויה במגורים על בסיס לאום ודת .
7.
גם מיקומו של הסעיף בחוק הלאום
היא
מחשידה, שכן חוק זה עוסק באינטרסים של הרוב היהודי
ובאפשרותו לעצב את המרחב הציבורי בדמותו ולפי צרכיו. מיקומו מעורר חשד מובהק שהמטרה
האמיתית של הסעיף היא לא להגן על האפשרות להקצות קרקע להתי
י שבות קהילתית של קהילה
בעלת אפיון ייחודי במקרים המתאימים, אלא להתגבר
על האיסור להקצות קרקע להתי
י שבות
קהילתית
ליהודים בלבד
, שאינה לגיטימית.
דווקא ,העובדה שיהודים מהווים רוב דומיננטי במדינה
וכי אופי
י ה של המדינה מותאם לצרכיו של הרוב היהודי, היא הנותנת שאין מקום להתיישבות
קהילתית נפרדת
לאזרחים שכל המשותף להם הוא יהדותם
, שכן אין איום על המורשת של הרוב
היהודי .
לכן
אם זו המטרה של הסעיף, אזי זו תכלית פסולה ולא חוקתית שלו , העומדת בסתירה
לפסק הדין בע ניין
קעדאן .
8.
לסיכום– על המדינה להקצות הקרקעות באופן שוויוני. ככל שהקצאה לקהילה מסוי מת עולה בקנה
אחד עם הזכות
ל שוויון, בשל הצדקה מיוחדת וכבדת משקל להקצאה זו, הרי שאין
ב כך פסול. אולם
זה פסול ומסוכן
לקבוע כלל גורף המתיר הקצאה כזאת, גם בהיעדר אותה הצדקה מיוחדת. לאור
מורכבות הנושא, אין מקום לעגן את האפשרות בחוק היסוד, ובוודאי לא בחוק הלאום, ולא באופן
.הרחב בו מנוסח הסעיף
בכבוד
,רב ובברכה
גיל גן-מור
, עו"ד
ה
עתק: חברי הוועדה