חומר רקע

30 לנובמבר 2017 נייר עמדה: נוכחים נפקדים מקומם של אנשים עם מוגבלויות בקבלת החלטות על חייהם ובפרט שמיעתם בבתי המשפט ובוועדות השונות רקע הקואליציה לכשרות משפטית מונה 18 ארגונים המייצגים אנשים עם כל סוגי המוגבלויות, אזרחים ותיקים, בני משפחה וארגוני זכויות אדם. בנייר עמדה זה ביקשנו להביא תמונת מצב תמציתית של מקומם של אנשים עם מוגבלות בקבלת החלטות על חייהם. 'שמיעת האדם' אינה אלא חלק מדרישה עקרונית ויסודית יותר – האדם הוא שצריך להחזיק במושכות חייו. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות מונה כעקרון ראשון את הזכות של אנשים עם מוגבלות לאוטונומיה, חירות ובחירה בנוגע לחייהם. נדמה כי מדובר באחד העקרונות הכי משמעותיים ועם זאת הכי מופרים בחייהם של אנשים עם מוגבלות ובכלל זאת אנשים זקנים עם מוגבלות. תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות סולל דרך חדשה. אולם כפי שנפרט כאן, העקרונות שבבסיס התיקון חייבים להשפיע ולחלחל אל חוקים, שירותים ופרקטיקות נוהגות. בתוך כך, אנו שבים ודורשים את הסדרת מעמד האדם בהליכי אפוטרופסות תוך הבטחת נוכחותו, שמיעתו וייצוגו בדיונים מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. שלילה והגבלה של הזכות לקבל החלטות על החיים המגמה השלטת עדיין בישראל, בייחוד בנוגע לאנשים עם מוגבלויות היא קבלת החלטות עליהם, עבורם ובמקומם. מגמה זו משקפת תפיסה רווחת כי האחריות החברתית כלפי אנשים עם מוגבלות מצדיקה שלילת אוטונומיה ובחירה. ניתן להצביע על 3 ביטויים שונים למגמה הזו: שלילת הזכות לאוטונומיה: מינויי אפוטרופסות המביאים להגבלה חמורה של כשרותו המשפטית של האדם. אשפוז בכפייה תוך מתן סמכות גורפת לצוותים המקצועיים הן במתן תרופות והן בשלילת חירות (קשירות ובידודים). השמה במוסדות תוך הגבלה חמורה של החירות והאוטונומיה של הדיירים (הנקראים 'חוסים'). סמכויות שלילת חירות, כפייה ופגיעה בפרטיות מכוח חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית) וחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים). אופי השירותים והתמיכות שניתנים לאדם: ועדות מקצועיות מכריעות את סוגי השירותים שהאדם יקבל וכפועל יוצא כיצד ייראו חייו. כך לדוגמה חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית) וחוק שיקום נכי נפש בקהילה נותנים לוועדה מקצועית את מלוא הסמכות להכריע בדבר זכאות לסוג מסגרת המגורים או התעסוקה. כך גם אביזרי שיקום ניתנים על בסיס מפרט מצומצם המותיר מעט בחירה אצל האדם. הנחיות הפיקוח לצד פרקטיקה מהשטח, מביאות להגבלת האוטונומיה של אנשים עם מוגבלות בלא מעט מסגרות תעסוקה ודיור. כך למשל הגבלת הזוגיות, הגבלה על מבקרים, חיוב לצאת לעבודה, חיוב לקחת תרופות, חיוב מינוי אפוטרופוס ועוד. מיעוט שירותים (בייחוד בפריפריה) וחוסר גמישות של השירותים מביאה דה פקטו לשלילת בחירה בחיים של אנשים. כך למשל מעבר למסגרת חוץ ביתית בשל היעדר תמיכות בקהילה. הליך הוגן: הליכי אפוטרופסות מתקיימים לרוב ללא דיון, ללא המצאת מסמכים לאדם, ללא שמיעתו בבית משפט וללא ייצוגו על ידי עורך דין. היקף ומשך המינוי אף הם גורפים. קביעה של ביטוח לאומי כי אדם לא יקבל את קצבת הנכות לידיו (מנגנון 'מקבלי גמלה') מתקבלת פעמים רבות ללא שהאדם היה נוכח בפני הועדה הרפואית וללא מנגנון ערעור נגיש. כל אלו יחדיו מביאים לתמונת מצב עגומה של 'נוכחים נפקדים'. עניינם של אנשים עם מוגבלות נדון ומוכרע על ידי אחרים, שירותים ניתנים במחיר של שלילת חירות, מוגבלותם נזקפת לחובתם במקום שהיא תהווה בסיס לחובת מתן ההתאמות. בנוסף בישראל, בשונה ממדינות רבות בעולם, אין ניטור ומדידה של מידת האוטונומיה והבחירה של אנשים עם מוגבלות ולמעשה הסוגיה אינה מטופלת בראייה רחבה וכוללת. עקרונות נדרשים התיקון לחוק הכשרות המשפטית חייב להיות הצעד הראשון במהלך כולל של תיקון חקיקה, שינוי מדיניות, שינוי אופי השירותים ובעיקר שינוי גישה. העקרונות שצריכים להנחות מדיניות חדשה בתחום הינם: אוטונומיה ובחירה – הצבת אוטונומיה ובחירה כעקרונות מנחים בקביעת מדיניות. תמיכה והתאמות – הכרה בחובה לספק תמיכות והתאמות למימוש האוטונומיה של האדם. סיוע אישי - פיתוח שירותים לתמיכה בחיים עצמאיים בסיוע אישי בכל מעגלי החיים. הליך הוגן – הבטחת המעמד של האדם בהליכים הנוגעים לחייו תוך הנגשה וייצוג. צמצום אמצעי כפייה - צמצום למינימום את השימוש באמצעי כפייה תוך הגברת 'כלבי השמירה' במצבים של הגבלה וכפייה (כגון אומבודסמן).