חומר רקע
דצמבר 2017
נייר עמדה – מועדוני חשפנות
"חשפנות היא כמו טיזר או פרסום לזנות. כי מי שהרקדנית מוצאת חן בעיניו לוקח אותה לחדר פרטי ומקבל שם שירות מיני. את מרגישה כמו בחנות, כאילו על כל אחת תו מחיר. מי שרקדנית יותר טובה, תו המחיר כמובן יותר גבוה".
(מתוך עדותה של מ', שורדת זנות, שעדותה הובאה בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה בראשותה של ח"כ עאידה תומה סלימאן ביום 4.11.2015).
עבור צעירות רבות, מועדוני החשפנות משמשים שער הכניסה לעולם הזנות. בריקודי הלאפ-דאנס על ברכי הלקוחות, בחדרים האחוריים, או במוקדים נוספים בתוך מועדון החשפנות, נדרשות אותן צעירות לספק את צרכיהם ודרישותיהם המיניות של הלקוחות, לאפשר להם לגעת באיברי גופן, ולהינתק מעצמן ומתודעתן, מתחושותיהן ומרגשותיהן באשר לנעשה בגופן.
מועדוני החשפנות פועלים לרוב ברישיון עסק מאת הרשות המקומית – לעתים תחת הגדרה של "הופעות אמן/זמר (עד רביעיה) בבית אוכל (מועדון חשפנות)". החשפנות הינה חוקית במדינת ישראל, אולם פעמים רבות היא משמשת מסווה לפעילות אחרת. מכאן, שיש צורך להפריד בין שני חלקים לדיון:
1. מועדוני חשפנות המשמשים כסות לבתי בושת, בהם מתקיימים אקטים מיניים - מלאים או חלקיים בין הלקוחות לבין הנשים, בחסות, בעידוד ובתמיכת בעלי המועדון המרוויחים מכך את הונם.
נגד מקומות אלה נדרשת המשטרה לפעול ברמה הפלילית שכן הם עוברים בין היתר על עבירות סרסרות למעשי זנות (199 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק")); הבאת אדם לידי מעשה זנות בנסיבות מחמירות (סעיף 203 ו-202 לחוק); וכן החזקת מקום לשם זנות (204 לחוק).
כמו כן, בידי המשטרה אפשרות לסגור את המקום ל-30 ימים באופן מינהלי (ולאחר מכן להאריך את הסגירה באמצעות צו בית משפט ל-90 ימים), זאת באמצעות חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, תשס"ה-2005.
נציין, כי בעקבות ממצאים לפעילות כאמור במועדוני חשפנות, פרסמה המשטרה מסמך ריענון הנחיות בו נקבע כי בטרם רישויים של מועדוני חשפנות תבוצע בדיקה כי אין במקום חדרים נסתרים או קומות נוספות, וככל שימצאו כאלה לא יינתן רישיון.
לצד זאת, במקומות בהם נמצא כי מועדון החשפנות משמש בפועל כבית בושת, יש כמובן לפעול לביטולו של רישיון העסק שניתן למקומות אלה מאת הרשות המקומית. ויודגש – לדאבוננו, אף בהגיענו לשלילת הרישיון, לא פעם זהו לא סופו של הסיפור, וישנם עסקים שממשיכים לפעול בלא רישיון. במציאות זו יש חשיבות דרמטית למוטיבציה המקבילה של הרשות המקומית והמשטרה - לפעול על מנת לאכוף את סגירת המקום.
יצוין כי קיומה של סמכות מקבילה לעירייה ולמשטרת ישראל, כפי שקיים כיום, עלולה לא פעם להוביל להסרת אחריות הדדית באשר לקבלת צו שיאפשר את סגירת המקום באופן סופי.
2. מועדוני חשפנות בהם לא נמצא שמתקיימים "שירותי"-מין, ולכן הם חוקיים לחלוטין, לא עוברים על שום עבירה פלילית, ועדיין – מדובר במוקדים של ניצול וביזוי נשים. בהקשר זה חשוב לציין את פסק דינה המהפכני של השופטת מיכל אגמון גונן בבית המשפט המחוזי בעת"מ 8707-07-15 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית רמת גן נ' ערן ירושלמי. בפסק הדין נקבע כי אף שמדובר במועדונים שאינם עוברים עבירה פלילית, לעירייה מסור שיקול הדעת לקבוע כי אינה מוכנה להעניק רישיון למקומות מעין אלה נוכח עקרונות היסוד של שיטתנו, ובפרט נוכח כבוד האדם וחירותו, ונוכח החקיקה המבקשת להגן על כבודן של נשים ולמנוע פגיעות והטרדות מיניות.
בעניין זה נציין כי ביום 24.8.17, בעקבות פנייתה של יו"ר הוועדה ח"כ עליזה לביא בנושא אל השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ענה השר כי הוא שואף להביא לתיקון הנחיה 2.2 של פרקליט המדינה הדנה באכיפת העבירות הנלוות לזנות, כך שריקוד הלאפ-דאנס יכלל בגדר "מעשה זנות". באופן זה, ניתן יהיה להאשים את מפעילי מועדוני החשפנות בעברות של החזקת בית בושת; סרסרות; שידול לזנות והעבירות הנלוות.
לסיכום והמלצות
1. נברך על שינוי הנחיות המשטרה באשר לרישוי מועדוני חשפנות בהם נמצא כי קיימים חדרים פרטיים. עם זאת, ונוכח ההבנה כי מקומות מעין אלה מועדים מראש לביצוען של עבירות, יש חשיבות לבדיקה קפדנית הן של המשטרה והן של מחלקת רישוי עסקים, בפרט כאשר מדובר במועדונים בהם היו בעבר חדרים פרטיים, כמו גם כאשר מדובר במקומות שבעליהם מחזיקים ברקע פלילי או משמשים כבעלים של מועדונים נוספים בהם נמצאו ראיות לביצוען של העבירות הנלוות לזנות כאמור.
2. נוכח העבירות החמורות המתגלות במקומות אלה לא פעם על גבן של נשים רבות המצויות במצבי מצוקה, יש להגביר את פעילויות החקירה הסמויות והיזומות לשם איסוף ראיות – מינהליות ופליליות כאחד.
3. יש להביא להגשת כתבי אישום ולסגירתם המוחלטת של כלל מועדוני החשפנות הפועלים כיום בלא רישיון.
4. יש לקדם את בקשת השר לביטחון פנים בנושא ריקוד ה"לאפ-דאנס" בו מתחככת האישה במחלצותיו של הגבר עד הגעתו לפרקן מיני, ולהוציא הנחיית פרקליטות ברורה המכלילה ריקוד זה כ"מעשה זנות". הדרישה מתחדדת נוכח העובדה כי כיום אין הגדרה ברורה למעשה זנות, אולם מן הפסיקה עולה כי מעשה זנות הינו שימוש בגוף האישה לשם סיפוק תאווה מינית, וכן קיומו של אתנן, כאשר זנות אינה חייבת לבוא לידי ביטוי בהכרח בקיומם של יחסי מין.