חומר רקע
נוסח לדיון בוועדה ב-5.12.17
הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון), התשע"ח-2017
תיקון סעיף 2
1.
בחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-20161 (להלן –החוק העיקרי), בסעיף 2 אחרי ההגדרה "סוג רכב" יבוא –
"סיווג ראשי" – הסיווג הראשי של רכב לפי פקודת התעבורה2;
תיקון סעיף 32
2.
בחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-20163 (להלן –החוק העיקרי), בחוק העיקרי בסעיף 32 –
(1) בפסקה (5)(ב), במקום "ומספר" יבוא "ולעניין רכב כאמור שהוא רכב נוסעים מסוג 1M, רכב מסחרי מסוג 1N או רכב מסוג L – מספר";
(2) בפסקה (6)(ב)-
(א) בפסקת משנה (1), בסופה יבוא "ולעניין רכב כאמור שהוא רכב נוסעים מסוג 1M, רכב מסחרי מסוג 1N או רכב מסוג L – מספר הקילומטרים של כלל נסיעות הרכב אינו עולה על 150";
(ב) בפסקת משנה (2), במקום "ומספר" יבוא "ולעניין רכב כאמור שהוא רכב נוסעים מסוג 1M, רכב מסחרי מסוג 1N או רכב מסוג L – מספר";
(3) במקום פסקה (7) יבוא:
"(7) לעניין יבואן זעיר – אם מתקיימים כל אלה:
(א) הרכב הוא מסוג רכב נוסעים, רכב מסחרי, גרור או נתמך, אופנוע או מכונה ניידת;
(ב) הרכב הוא רכב חדש או רכב שנרשם במדינת חוץ, ולעניין רכב כאמור שהוא רכב נוסעים מסוג 1M, רכב מסחרי מסוג 1N או רכב מסוג L – מספר הקילומטרים של כלל נסיעות הרכב אינו עולה על 150;
(ג) הרכב הוא אחד מאלה:
(1) הוא מתוצר שמיובא על ידי יבואן ישיר;
(2) הוא מתוצר שאינו מיובא על ידי יבואן ישיר כפי שקבע השר ולפי תנאים שקבע השר, באישור הוועדה."
תיקון סעיף 33
3.
בסעיף 33(ב)(1) לחוק העיקרי - , המילים "להסעת נוסעים בשכר או להובלת טובין בשכר" – יימחקו.
(1) בפסקת משנה (1) המילים "להסעת נוסעים בשכר או להובלת טובין בשכר" – יימחקו;
(2) בפסקת משנה (5) במקום הסיפא יבוא "השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ניתן יהיה לייבא רכב לפי סעיף זה שאינו מתוצר כאמור."
תיקון סעיף 41
4.
בסעיף 41(א) לחוק העיקרי -
(1) בפסקה (3), ברישה, אחרי "במדינת חוץ" יבוא "לגבי רכב מהסיווג הראשי לפי פקודת התעבורה4 (בפרק זה – סיווג ראשי) שהוא מייבא כמפורט בהסכם כאמור בפסקה (2)";
(2) בפסקה (4), ברישה, אחרי "התחייבות מטעמו" יבוא "לגבי רכב מהסיווג הראשי כמפורט בהסכם כאמור בפסקה (2)שהוא מייבא".
תיקון סעיפים 47 עד 51, 80, 198, 199 ו-218
5.
בסעיפים 47(א), 48(א), 49(א), 50(א) ו-(ב), 51, 80(א) ו-(ב), 198(12) ו- (24), 199(1) ו-(3), ו-218(א)(4) לחוק העיקרי, בכל מקום, אחרי "מתוצר" יבוא "ומסיווג ראשי".
תיקון סעיף 117
6.
בסעיף 117 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (ב) -
(1) ברישה, במקום "בסעיף זה" יבוא "בסעיף קטן (א)";
(2) אחרי פסקה (2) יבוא:
"(2א) בעל רישיון לייצור מוצרי תעבורה;".
תיקון סעיף 125
7.
בסעיף 125 לחוק העיקרי –
(1) בפסקה (א)(2) אחרי המילים "באישור הוועדה" יבוא "; בתקנות לפי פסקה זו, רשאי השר לקבוע פטור מחובת הפרסום לפי סעיף זה בהתחשב בהיקף פעילותם של בעלי הרישיון לסחר במוצרי תעבורה." יבוא:
(2) בסעיף משנה (ג) במקום המילים "בהתחשב בהיקף פעילותו של בעל הרישיון" יבוא "בנסיבות מיוחדות."
הוספת סעיף 125א
8.
אחרי סעיף 125 לחוק העיקרי יבוא:
"תקנות לעניין סחר במוצרי תעבורה בידי בעלי רישיונות מסוימים
125א.
השר רשאי לקבוע הוראות נוספות שיחולו על בעלי רישיונות המנויים בסעיף 117(ב) לעניין סחר במוצרי תעבורה, ובכלל זה מגבלות שיחולו עליהם, וכן רשאי לקבוע כי הוראות סימן זה, כולן או חלקן, לא יחולו על בעלי רישיונות כאמור או יחולו בשינויים כפי שיקבע לעניין סחר כאמור."
תיקון סעיף 253
9.
בסעיף 253 לחוק העיקרי -
(1) בסעיף קטן (א), במקום הסיפה החל במילים "כך שבמקום" יבוא "כך שבמקום פסקת משנה (ב) יבוא:
"(ב) הרכב הוא אחד מאלה:
(1) רכב חדש או רכב שנרשם במדינת חוץ, ולעניין רכב כאמור שהוא רכב נוסעים מסוג 1M, רכב מסחרי מסוג 1N או רכב מסוג L – מספר הקילומטרים של כלל נסיעות הרכב אינו עולה על 150;
(2) רכב שאינו רכב כאמור בפסקת משנה (1), ושטרם חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו;";
(2) בסעיף קטן (ב), ברישה, במקום "רכב מסוג אופנוע" יבוא "רכב מסוג שאינו רכב נוסעים או רכב מסחרי".
תחילה
10.
תחילתו של חוק זה 30 ימים מיום פרסומו.
דברי הסבר
כללי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 (להלן - החוק), מסדיר את ענף הרכב בישראל על תחומיו השונים, ובכלל זה: ייצור רכב; ייבוא רכב; סחר ברכב; ייצור, ייבוא וסחר במוצרי תעבורה; מתן שירותי תחזוקה לרכב; ושמאות רכב. החוק נועד להסדיר את השירותים בענף הרכב, תוך הבטחת רמה מקצועית הולמת של נותני השירותים, שמירה על בטיחות הרכב, הגנה על שלום הציבור ובטיחותו, מתן שירות סדיר וזמין למקבלי השירות, קיומם של תנאים הולמים במקומות מתן השירות, קידומה של התחרות בענף הרכב והגנת הצרכן.
החוק, אשר נכנס לתוקף ביום ט"ז בתשרי התשע"ז (18 באוקטובר 2016), החליף את ההסדרה של ענף הרכב שקדמה לו - חמישה צווי פיקוח שהוצאו מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957.
מאז נכנס החוק לתוקף, התעוררו קשיים שונים ביישומו. התיקונים המוצעים בהצעת חוק זו נועדו לתת מענה לכמה קשיים כאמור, הכל כמפורט להלן.
סעיף 1
מוצע להוסיף הגדרת "סיווג ראשי" - הסיווג הראשי של רכב לפי פקודת התעבורה.
סעיף 2
לפסקאות (1) ו-(2) סעיף 32 לחוק עניינו בתנאים למתן רישיון ייבוא רכב ליבואן מסחרי. פסקאות (5)(ב), (6)(ב)(2) ו-(7) של אותו סעיף קובעות תנאי למתן רישיון ייבוא לרכב (ליבואן ישיר, ליבואן עקיף וליבואן זעיר, בהתאמה) שעניינו הגבלת היקף הנסועה של הרכב (קילומטראז') ל-150 קילומטרים בלבד.
הגבלה זו נועדה במקור להבטיח כי ייובאו לישראל רק רכבים חדשים. אולם, מאז נכנס החוק לתוקף התברר כי הגבלה זו, אשר רלוונטית לגבי רכבים מסוג 1M (רכב נוסעים פרטי עד 3.5 טון), 1N (רכב מסחרי עד 3.5 טון) ו– L (אופנועים), אינה מתאימה לרכבים מסוגים אחרים. כך למשל, לגבי אוטובוסים (רכב נוסעים מסוג 3M) שחלקיהם מיוצרים בשני מפעלי ייצור שונים (שלדה ומרכב) ונעים על גלגלים בין מפעלי הייצור קודם לייצואם, הגבלה זו מטילה חסם ייבוא לא מוצדק.
לאור האמור, מוצע לתקן את הפסקאות הנזכרות לעיל של סעיף 32, כך שהגבלת היקף הנסועה המרבי לרכב חדש לשם קבלת רישיון ייבוא, תחול רק לגבי סוגי הרכב שלהם היא רלוונטית.
לפסקה (3) סעיף 32(7) לחוק קובע את סוגי הרכבים שיכול יבואן זעיר (יבואן שרשאי לייבא עד 20 רכבים בשנה) לייבא, על דרך ההפניה לסוגי הרכבים שניתן לייבא ביבוא אישי כמפורט בסעיף 33(א) לחוק. הפניה זו מביאה להגבלה משמעותית על סוגי הרכבים שיבואן זעיר יכול לייבא.
הגבלה זו נקבעה על בסיס ההנחה שצרכי השוק ממוקדים בייבוא סוגי הרכב העיקריים שהם רכב נוסעים פרטי (1M) ורכב מסחרי עד 3.5 טון (1N). ואולם, מאז נכנס החוק לתוקף, התברר שיש דרישה בשוק גם לייבוא זעיר של רכב מסוגים נוספים, ובפרט מכל סיווגי המשנה של רכב נוסעים (2M ו-3M) ושל רכב מסחרי (2N ו- 3N).
כאמור, אחת ממטרותיו העיקריות של החוק הייתה הגברת התחרות בענף הרכב. מתן אפשרות ליבואנים זעירים לייבא סוגים נוספים של רכב יש בו כדי להגביר את התחרות כאמור.
כמענה לדרישות השוק המתוארות לעיל, ובמטרה לאזן את כוחם התחרותי של היבואנים הזעירים אל מול שאר היבואנים המסחריים, מוצע להרחיב את סוגי הרכבים שיוכלו יבואנים זעירים לייבא, כך שאלה יוכלו לייבא כל רכב נוסעים, רכב מסחרי, גרור או נתמך, אופנוע או מכונה ניידת, העומדים בשאר התנאים לייבוא כאמור בסעיף 32(7) לחוק.
מאחר שעל פי החוק מספקים היבואנים הישירים את שירותי התחזוקה, מימוש האחריות והטיפול בתקלות בטיחות סדרתיות, לכלל הרכבים מהתוצר המיובא על ידם, הרי ששירותים אלה יסופקו גם לרכבים כאמור שייבאו יבואנים זעירים, וראו לעניין זה את התיקון המוצע בסעיפים 3 ו-4 להצעת החוק לעניין גדר חובתם של היבואנים הישירים בהספקת השירותים כאמור.
סעיף 3 סעיף 33 לחוק מסדיר ייבוא אישי של רכב לישראל. סעיף קטן (ב)(1) של הסעיף האמור מתיר ייבוא אישי של רכב בידי עוסק, למטרות של הסעת נוסעים בשכר או הובלת טובין בשכר לשימושו העסקי-עצמי של המייבא.
מאז נכנס החוק לתוקף התברר כי עוסקים נדרשים לייבוא אישי של רכב לשימוש עסקי-עצמי לצרכים נוספים על אלה הנזכרים לעיל, ומוצע על כן לבטל את ההגבלה הקבועה כיום בסעיף לעניין מטרת השימוש ברכב המיובא בייבוא אישי כאמור, כך שיתאפשר ייבוא אישי של רכב בידי עוסק לכל שימוש עסקי-עצמי, בהתאם לצורכי המייבא.
סעיפים 4 ו-5 כאמור, יבואנים זעירים מתבססים על שירותי התחזוקה שמספק יבואן ישיר לרכבים שהוא מייבא מאותו תוצר (ראו דברי ההסבר לסעיף 1(3) להצעת החוק לעניין הרחבת סוגי הרכב שיוכלו אותם יבואנים לייבא).
מאחר שקיימת שונות מהותית בנושא שירותי תחזוקה, מוצרי תעבורה, אחריות ותקלות בטיחות סדרתיות לגבי רכבים שהם מאותו תוצר אך מסוגים שונים (כגון: שירותי תחזוקה הניתנים למשאיות (3N) לעומת שירותי התחזוקה הניתנים לרכב נוסעים פרטי (1M)), מוצע לתקן את הוראות שונות בחוק הנוגעות לחובותיו של יבואן ישיר, כך שאלה יחולו עליו אך ורק לגבי רכב מתוצר ומסיווג ראשי לפי פקודת התעבורה שהוא מייבאמפורט בהסכם שינו לבין יצרן הרכב לפי סעיף 41(א)(2) לחוק.
במילים אחרות, יבואן ישיר של רכב מתוצר מסוים, מסיווג ראשי 1M, לא יהיה חייב לספק שירותי תחזוקה לרכב מסיווג ראשי 3M, מאותו התוצר, אם סיווג ראשי כאמור, אינו מפורט בהסכם שבינו לבין יצרן הרכבהוא אינו יבואן ישיר של רכב כאמור.
סעיף 6 סעיף 117 לחוק קובע את התנאים לקבלת רישיון לסחר במוצרי תעבורה. בסעיף קטן (ב) של הסעיף האמור, נקבעה רשימת בעלי רישיונות לפי החוק אשר רואים אותם כבעלי רישיון לסחר במוצרי תעבורה. המדובר בבעלי רישיונות שנדרשים, לצורך עיסוקם מתוקף הרישיון שנתן להם המנהל לפי החוק, לעסוק גם בסחר במוצרי תעבורה.
עקב השמטה, לא נכלל בין בעלי הרישיונות המפורטים בסעיף קטן (ב) האמור בעל רישיון לייצור מוצרי תעבורה. מאחר שמובן שמי שמייצר מוצרי תעבורה עושה זאת לשם שיווקם ומכירתם, הרי שאין הצדקה לחייבו, משקיבל רישיון לייצור מוצרי תעבורה (לפי סעיף 98 לחוק), להוכיח גם את עמידתו בתנאים לקבלת רישיון לסחר במוצרי תעבורה. בהתאם, מוצע לתקן את סעיף קטן (ב) האמור ולהוסיף לרשימת בעלי הרישיונות שיראו אותם כבעלי רישיון לסחר במוצרי תעבורה, גם בעל רישיון לייצור מוצרי תעבורה.
סעיף 7
סעיף 125(ג) לחוק בנוסחו הנוכחי, הקנה למנהל סמכות לפטור בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה, בהחלטה מנומקת בכתב, מהוראות לפי סעיף 125 בהתחשב בהיקף פעילותו של בעל רישיון הסחר במוצרי תעבורה. במסגרת עבודת המשרד להכנת תקנות לפי סעיף 125 לחוק, התברר כי כוונת המשרד היא לקבוע היקף פעילות כספי מינימלי, שרק בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה שיעבור אותו, יהיה חייב בהוראות הסעיף. לאור האמור, מוצע לקבוע את סמכותו של השר לקבוע את הרף הכספי המזכה בפטור כאמור. סמכותו של המנהל לפטור בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה מהוראות לפי סעיף זה תיוחד למקרים חריגים בהן מתקיימות נסיבות מיוחדות בלבד.
סעיף 8 סעיף 117(ב) לחוק, הנזכר לעיל, נועד לאפשר סחר במוצרי תעבורה לבעל רישיון המנוי בו, רק במקרה שהשימוש במוצרים נעשה במסגרת עיסוקו של בעל הרישיון. לדוגמא, בעל רישיון להפעלת מוסך אשר מתקין מוצר תעבורה ברכב במסגרת תיקונו במוסך.
במטרה להבטיח שתכלית זו תוגשם ולמנוע מצב שבו בעל רישיון שלא עבר כל הסמכה בנושא של סחר במוצרי תעבורה יסחר בהם בלא קשר לעיסוקו, מוצע להסמיך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים (להלן – השר), בסעיף 125א לחוק כנוסחו המוצע, לקבוע בתקנות הוראות מיוחדות לעניין סחר במוצרי תעבורה שיחולו על בעלי הרישיונות המנויים בסעיף 117(ב) לחוק. בתקנות כאמור יוכל השר לקבוע, בין השאר, הגבלות שיחולו על בעלי הרישיונות האמורים בהקשר של סחר במוצרי תעבורה.
ההוראות שיקבע השר מכוח סעיף 125א המוצע יחולו על בעלי הרישיונות האמורים נוסף על הוראות סימן ד' לפרק ז' לחוק והתקנות מכוחן, אשר חלות על כלל בעלי הרישיונות לסחר במוצרי תעבורה.
סעיף 9 סעיף 253 לחוק קובע הוראות שעה לעניין ייבוא רכב באמצעות יבואן זעיר (סעיף קטן (א)) ולעניין ייבוא אופנועים (סעיף קטן (ב)), למשך ארבע שנים מיום תחילתו של החוק (להלן – תקופת הוראת השעה). תקופה זו נועדה לאפשר לרשויות וליבואנים להיערך להחלת מלוא הוראות החוק על ייבוא כאמור.
במטרה להבהיר את ההסדר בעניין קבלת רישיון יבואן זעיר לייבוא רכב משומש, הקבוע בסעיף קטן (א) של סעיף 253 לחוק, מוצע לתקנו ולקבוע במפורש שבתקופת הוראה השעה יוכל יבואן זעיר לייבא גם רכב משומש, ובלבד שלא חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו.
בנוסף, מוצע לתקן את סעיף קטן (ב) של אותו סעיף כך שההקלות בייבוא רכב הקבועות בו למשך תקופת הוראת השעה לא יחולו רק על אופנועים אלא על כל סוגי הרכב, למעט רכב מסוג רכב נוסעים (M) ורכב מסחרי (N), על סיווגי המשנה שלהם. התיקון המוצע מותיר על כנן את ההוראות המהותיות הקבועות בחוק לגבי רכבים מסוגים אלה (רכב נוסעים (M) ורכב מסחרי (N)), ובהן החובה החלה על יבואן ישיר לספק שירותי תחזוקה ומוצרי תעבורה, לאפשר מימוש אחריות יצרן ולטפל בתקלות בטיחות סדרתיות לכל רכב מתוצר ומסיווג ראשי שהוא מייבא. הוראות אלה מבוססות על הדירקטיבה האירופית (Commission Regulation (EC) No. 1400/2002) אשר חלה על רכבים מהסוגים הנזכרים לעיל.
מנגד, התיקון יפטור, למשך תקופת הוראת השעה, יבואנים של סוגי רכב שלא חלה עליהם הדירקטיבה האמורה (כגון: רכינוע, גלגינוע, קלנועית וכדומה) מהחובות האמורות. במהלך תקופת הוראת השעה תיבחן ההצדקה להחיל חובות אלה על אותם יבואנים.
סעיף 10 התיקון המוצע בחוק זה כולל הקלות לגורמים השונים בשוק. במטרה לאפשר לרשויות הנוגעות בדבר להיערך ליישומו, מוצע לקבוע את תחילתו ל-30 ימים מיום פרסומו ברשומות.