חומר רקע
י' בטבת התשע"ח
28 בדצמבר 2017
אל: ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הנדון: הצ"ח לטיפול בכתות פוגעניות, התשע"ה-2015 (פ/1810/20), התשע"ה-2015
של חברת הכנסת אורלי לוי וקב' חברי כנסת
כללי:
בשנת 2011, בין היתר לאחר פרשת "גואל רצון" שהורשע בשורה של עבירות, הוקם במשרד הרווחה והשירותים החברתיים צוות עליו הוטל לחקור ולנסות להגדיר את תופעת הכתות בישראל, כמו גם לנסות ולצמצם את התופעה ולבחון דרכים לסייע למי שנפגעו מהן. בשנת 2011 פרסם הצוות, דו"ח בנושא כתות. בדוח הבהרה ופירוט לעניין הקושי בהגדרת "כת" וכן מספר המלצות:
ביחס להגדרת כת, לאחר סקירה רחבה של ההגדרות של מטפלים בארץ ובעולם, בחר הצוות להגדיר "כתות פוגעניות" – "קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות, לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא. קבוצות אלה מעודדות לרוב תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת, וגורמות לנזקים נפשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים), בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת." הצוות העריך, תוך הסתמכות על נתונים של המרכז הישראלי לנפגעי כתות, כי בישראל פעילות כ-80 כתות (עמ' 27 לדו"ח).
בתחום המניעה המליץ הצוות על ייזום פעולות להעלאת המודעות בקרב הציבור הרחב, ובכלל זה פרסום תדיר על התופעה וסדנאות אצל בני נוער והוריהם; כן הומלץ על הכשרת אנשי מקצוע במגוון תחומים ובהם עובדים סוציאליים, מורים, יועצים חינוכיים, פסיכולוגים ופסיכיאטריים, לזיהוי כתות וקורבנות פוטנציאליים, שכן לדעת כותבי הדוח הסיכוי לחילוץ של אדם בשבועות הראשונים, לפני השלמת תהליך ההמרה, גבוה יותר; לבסוף הומלץ לעבות את המחקר ולבנות מאגר מידע בתחום הכתות על מנת לרכז את הנתונים מהארץ והעולם.
בתחום הטיפול המליץ הצוות על הקמת יחידה לטיפול בנפגעי כתות ובני משפחותיהם במשרד הרווחה והשירותים החברתיים שתפעל במסגרת השירות לרווחת הפרט והמשפחה באגף לשירותים אישיים וחברתיים. בפרט הומלץ גם להקים מוקד סיוע טלפוני שיהיה מיועד לנפגעים ולסביבתם הקרובה, המשמעותית ביותר ליציאתם מהכת. עוד הומלץ על גיוס והכשרה של מטפלים מקצועיים ו"יועצי יציאה מהכת". וכן להגדיר גמלת קיום של הביטוח הלאומי לנפגעי כתות למשך שנה.
בתחום תיקוני החקיקה ציין הצוות כי למרות שלא קיים בישראל חוק נגד פעילות כתות, הרי שנוכח מאפייני הכתות, כבר כיום קיימת חקיקה רבה שניתן להיעזר בה ביחס לעבירות המבוצעות בכתות, ובכלל זה העמדת קטין תחת השגחה של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960; מינוי אפוטרופוס לקטין לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 או מינוי אפוטרופוס לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו כולם או מקצתם; וכן עבירות מכוח חוק העונשין: החזקת אדם בתנאי עבדות לצרכי עבודה או שירותים, לרבות שירותי מין (סעיף 375א); ניצול מצוקה או חולשה, הטלת אימה או קיום יחסי מרות או תלות לעניין עבירות "סחיטה באיומים" (ס' 428), "עושק" (ס' 431) ועבירות מין (סעיפים 345 או 346א). וזאת נוסף על עבירות מכוח חוקי מס או זכויות עובדים. הצוות ציין שהקושי העיקרי באכיפה הוא דווקא הימנעות מתלונות הנפגעים הנובעת לרוב ממבוכה.
לבסוף הומלץ על בחינת חקיקה בתחום עבירות המין ברוח התיקון שנעשה בחוק למניעת הטרדה מינית, כך שלא יהיה צורך להוכיח את התנגדות הנפגע (תיקון מס' 6) והוצע לשקול עריכת תיקון בחוק הכשרות והאפוטרופסות כך ששליטה ממשית של אדם על אחר או השפעה בלתי הוגנת עליו יוגדרו כחוסר מסוגלות של אדם לדאוג לענייניו ויאפשר לבית המשפט למנות לו אפוטרופוס.
עיקרי הצעת החוק:
להצעת החוק מספר עיקרים:
הגדרת כת פוגענית ובכלל זה דרישה למספר אלמנטים: א. חבר בני אדם המתלכדים סביב אדם או רעיון; ב. ניצול יחסי תלות, מרות או מצוקה נפשית ע"י שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי חשיבה ובדפוסי התנהגות ופעולה בתבנית מאורגנת שיטתית ומתמשכת; ג. תוך עבירת עבירות שלפי דיני ישראל הן מסוג פשע או עבירות מין או אלימות חמורה כאמור בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001.
קביעת עבירה של עמידה בראש, ניהול או ארגון של כת, שהעונש עליה 10 שנות מאסר וכן חילוט רכוש הקשור בעבירה.
הקמת מאגר מידע של משרד הרווחה והשירותים החברתיים ובכלל זאת פרסום פרטיו וכתובת של הכת.
הקמת מערך טיפולי לנפגעי כתות.
תיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 שלפיו ניתן יהיה למנות אפוטרופוס לאדם הנמצא תחת השפעה של כת פוגענית.
נקודות לדיון:
במישור הפלילי עולה שאלה באשר לתועלת שבהגדרת עבירה נוספת של ניהול כת על העבירות הרבות הקיימות. ראשית, ההגדרה המוצעת של כת מגדירה כת ככזו בה מתקיימות עבירות מסוג פשע או עבירות מין ואלימות חמורה כלפי חברי הכת, ולכן לצרכי אכיפה, העבירה החדשה, אינה מוסיפה בהכרח לעבירות של ביצוע או שידול לפשע או לעבירות אלימות ומין חמורה. ודוק, בהקשר לעבירות המין – בשנת 2016 (לאחר יציאת הדו"ח) תוקן תיקון 122 לחוק העונשין, המגדיר כעבירה קיום יחסי מין בין כהן דת לאדם שקיבל ממנו ייעוץ או הדרכה (סעיף 347ב) וכן קובע עבירה של מעשה מגונה באותן נסיבות (סעיף 348). יוער, כי הגדרת "כהן דת" רחבה ביותר וכוללת גם מי שמציג את עצמו או ידוע כבעל סגולות מיוחדות. יתר על כן – נוכח חומרת העבירות, דווקא העונש המוצע בגין ניהול הכת – 10 שנות מאסר – אינו ראוי ואף מפחית מחומרת המעשים. שנית, הגדרת העבירה כוללת ביטויים עמומים כגון "שליטה בתהליכי חשיבה" ונראה כי יהיה קשה להוכיח את הנסיבות הללו. במישור הרווחה, ובפרט בנושא האפוטרופסות יש לזכור כי מוסד האפוטרופסות הוא מוסד המגביל את חירותו של אדם להחליט על גופו ועל רכושו שנועד להגן על מי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו, ויש להפעילו באופן פרטני, לפי צרכיו וקשייו של הפרט. מנגד, הצעת החוק מבקשת להחיל באופן רחב על כל מי שנמצא "תחת השפעה של כת פוגענית". זאת ועוד, מגמת המחוקק בשנים האחרונות באשר לאפוטרופסות היא דווקא לכיוון של צמצומה למינימום הנדרש, ככל שניתן, והדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בתיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות המקנה מודלים רכים יותר של אפוטרופסות, ואף ייתכן שחלק מהחלופות לאפוטרופסות יתאימו לנפגעי כתות, אך הפתרונות צריכים להיות מתואמים עבור האדם בהתאם לעניינו הפרטני. מכל מקום, נראה שכבר כיום ישנו פתרון פרטני של מינוי אפוטרופוס למי שאינו יכול לנהל ולדאוג לענייניו ולא ברור כי ישנו צורך ממשי בתיקון המרחיב המוצע בהצעת החוק בעניין זה.
אשר לנושא פרסום פרטי הכת ומנהלה – פרסום המידע האמור מעלה קושי בהיבטי הגנת הפרטיות, כאשר במקביל ההצדקה להסדר זה- אינה ברורה. בנוסף על האמור, חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 קובע תקופות פרסום ומחיקה מהמרשם. לעומת זאת הפרסום לפי הצעת החוק לא קובע התיישנות או סיום פרסום ומהווה פגיעה בפרטיות, ולא ברורה דווקא ההצדקה לכך בעבירה זו. ככל שייקבע פרסום כאמור, יש מקום לבחון מחיקה של הפרסום , לאחר סיום פעילותה של כת.
מתן מענה במישורים נוספים
ניתן לשקול הקמת מערך טיפול בנפגעי כתות ולצדו הכשרה של מטפלים והגברת המודעות והחינוך לצורך מניעת כניסה לכתות פוגעניות הם מהלכים אפקטיביים יותר. עם זאת, לא ברור כי האמור מחייב שינויי חקיקה, אלא דווקא הירתמות של משרד הרווחה לנושא.