חומר רקע
4 פברואר, 2024
ועדת החינוך התרבות והספורט
נשירת תלמידים מפונים ממסגרות החינוך הזמניות – נייר עמדה:
פעילות עלם עם בני נוער וצעירים.ות בסיכון מאז פרוץ המלחמה:
בעקבות האסון הלאומי חסר התקדים של ה-7.10.2023, פונו מבתיהם כ-130 אלף תושבים מבתיהם בדרום ובצפון, כ-30% מהם בני נוער וצעירים/ת.
עם הבנת ממדי האירועים, עלם נערכה במהירות להעניק סיוע לבני נוער וצעירים/ות שבעבר לא נחשבו בסיכון, וכתוצאה מחשיפה לטראומה ישירה ועקיפה, נכנסו באחת למעגל זה. במסגרת זו, עלם הרחיבה את רצף המענים שלה לבני נוער בשלושה אפיקים:
מרחבים לנשימה – הקמה בשיתוף משרד הרווחה, של מיזם חירום עבור בני נוער מפונים מהדרום והצפון, שכלל בשיאו 17 מרחבים רגשיים בלתי פורמאליים הפועלים בשעות הלילה, לתמיכה בבני נוער וצעירים.ות בסיכון ובטראומה במוקדי הפינוי.
עלם דיגיטל - הרחבת מענה החירום הדיגיטלי של עלם (שילוש מצבת כוח האדם), לתמיכה בבני נוער וצעירים.ות המבקשים סיוע ברשת על ידי אנשי מקצוע שכירים ומתנדבים, ובנוסף איתור אקטיבי והגשת סיוע לבני נוער במצוקה ברשת.
מרחבים רגשיים-חברתיים בתוך בתי הספר – הרחבת המענה הבלתי פורמאלי שעלם מקיימת מזה 8 שנים בתוך בתי הספר בשיתוף משרד החינוך. בעקבות פתיחת בתי הספר הזמניים ושילוב בני הנוער המפונים בבתי ספר קיימים, זיהינו עלייה בצורך במתן מענה בתוך מסגרות החינוך הכולל איתור, מרחב רגשי-חברתי בלתי פורמאלי קבוע עם צוותי מקצוע ומתנדבים, ליווי ותיווך. מטרת המענה להגביר את תחושת השייכות לבית הספר, להנגיש מענה הוליסטי אשר רואה את הנער.ה במספר מרחבי חיים (בית ספר, רחוב, רשתות חברתיות), לפתח קשר מרפא עם מבוגר משמעותי, ליצור פניות רגשית ללמידה ולצמצם את הנשירה מבית הספר.
מגמות העולות מהשטח מאז ה-7.10.23:
רצף נשירה – אנו רואים שנשירת בני הנוער מבית הספר מתבטאת במספר אופנים:
בני נוער המגיעים לבית הספר רוב ימות השבוע – כאשר המוטיבציה המרכזית היא יותר חברתית מלימודים ותלויה בנוכחות החברים. תחושת השייכות לקבוצת השווים מתחילת המלחמה היא חזקה ומשמעותית עבורם.
בני נוער אשר מגיעים באופן קבוע לבתי הספר, אך מתקשים לתפקד בהם – בני נוער רבים מדווחים על קושי בריכוז לאורך השיעור, יציאות מרובות מחוץ לכיתה, תחושה של מחנק וחוסר סבלנות ומוטיבציה ללמוד. בנוסף, לא מעט בני נוער נמנעים מלהגיע לבתי הספר, מתוך חשש מהתעמתות עם הפערים הלימודיים שנוצרו.
בני נוער המגיעים באופן מועט לבית הספר – בני נוער המתקשים לצאת מחדרי המלון, לקום בבוקר אחרי לילות ארוכים של חוסר שינה או שוטטות, ואשר קושרים את ההיעדרות מהלימודים לאובדן האישי שחוו, כגון: "למה שאני אלמד, אין לי בית".
בני נוער מנותקים – בני נוער שלא מגיעים לבית הספר מתחילת המלחמה ואשר ניתקו קשר עם צוותי החינוך, מצב המלווה לפעמים בחוסר שיתוף פעולה מצד ההורים. מגמה זו מאפיינת בעיקר מפונים מקריית שמונה ושדרות. ישנם בני נוער אשר מעדיפים מסגרת תעסוקתית על פני מסגרת לימודים, שבה הם מצליחים לתפקד.
2. בדידות – בעיקר בקרב בני נוער אשר הופרדו מסביבתם ומקהילתם, כמו מפוני שדרות וקריית שמונה, או כמו הורים מיישובי העוטף שהחליטו לעזוב את בתי המלון, לטובת מגורי קבע.
3. אלימות – בתוך בתי הספר ומחוץ להם. בעיקר בין בני נוער מהקיבוצים לבני נוער משדרות/קריית שמונה, או בין בני נוער מפונים לבני נוער מקומיים במוקדי הפינוי. ישנם מאבקים רבים על רקע של פערים חברתיים ומעמדות בתוך הקהילות עצמן, ובין יישובי העוטף לשאר הערים. בבתי ספר זמניים שבהם לומדים גם ילדי יסודי, קיימת לעיתים בריונות של הילדים הגדולים כלפי הקטנים.
4. שחיקת החוסן של צוותי החינוך וההורים – אנו מזהים פגיעה בסמכות ההורית ובסמכות צוותי החינוך בבתי הספר. חלק מהצוותים עובדים בכוח אדם חסר, חלקם פונו בעצמם ועברו אובדן, וחלקם נשחקו מהמגורים בסביבה זמנית בתנאי חוסר וודאות. שכבת ההורים עצמה עייפה, ישנן משפחות שחוו אובדן בנפש וברכוש, הן נמצאות במצב של בחוסר ודאות לגבי תמונת העתיד וסמכותן אל מול בני הנוער כמעט ואינה קיימת. אנו רואים בשטח את העייפות והייאוש.
לעיתים מתקיים וויכוח בין הורים וצוותי חינוך, מי מחזיק את הסמכות בטיפול בבני הנוער, בעיקר במצבי משבר, וויכוח המבלבל גם את התלמידים עצמם.
5. נפילה בין הכיסאות של תלמידים שקופים – מאחר והמשאבים של צוותי החינוך מוגבלים, תשומת הלב ומתן המענה מתמקדים בתלמידים בעלי קשיי התנהגות הנראים לעין. בני נוער מופנמים יותר, פעמים רבות מתפספסים , והצוות אינו יודע מה מצבם הרגשי בבית הספר ומחוצה לו. מגמה זו מאפיינת נערות רבות, שכידוע מאפייני והתנהגויות הסיכון שלהן יותר מופנמים מאשר אצל נערים, ומצריך מענה מוכוון ומותאם.
6. ריבוי מענים בסביבה משתנה – מפרוץ המלחמה, ארגונים ואנשים פרטיים רבים, הציעו מענים ומשאבים לבני הנוער. אולם רובם היו מענים לטווח קצר, עם דמויות מתחלפות – דבר שהקשה על בני הנוער מבחינת יצירת קביעות, מתן תחושת ביטחון ומוגנות, במיוחד על רקע סביבת חיים זמנית ומשתנה. גם היום, חסרים מענים מקצועיים וקבועים אשר מכוונים לטווח ארוך ותכלול שלהם
7. שחיקת החוסן הרגשי של בני הנוער – מתוך השיחות עם בני הנוער, במרחבים בבית הספר וברחוב, עולה כי הם מרגישים מתויגים כ"מסכנים", ככאלה שמסתכלים עליהם ברחמים. רבים מאבחנים את עצמם כפוסט טראומתיים (גם שלא לצורך). יש לשים לב כי השיח של המבוגרים מסביב, התכנים, ההרצאות והפעילויות אשר מביאים לבני הנוער (לדוג' מפורסמים פוסט טראומתיים, הרצאות של ניצולים) אינם תמיד מתאימים לצורך הרגשי של בני הנוער, ועלולים ליצור שחיקה בחוסן ובכוחות הקיימים שלהם בהסתכלות על שיקום לטווח רחוק.
הצעות לדרכי פעולה אפשריות:
1. מתן תקצוב לבניית תכניות חינוכיות-שיקומיות – לאור תמונת המצב הקיימת בבתי הספר הקבועים והזמניים, ישנה חשיבות רבה לתוכניות חינוכיות-שיקומיות, אשר מטרתן להרחיב את המענים והמשאבים של בתי הספר, להתמודדות עם מצב בני הנוער והשבתם לתפקוד ראוי במערכת החינוך. אנו מציעים להשקיע במענים רגשיים-חברתיים בתוך בתי הספר, בדגש על מענים בלתי פורמאליים, אשר יכללו:
אנשי מקצוע בעלי ידע ופרקטיקות עבודה גמישות לאיתור, זיהוי וליווי תלמידים במצבי סיכון.
ראייה הוליסטית של התלמידים ברצף מרחבי החיים (בבית הספר, בשכונות, ברחוב, ברשתות החברתיות) תוך עבודה משותפת עם כלל הגורמים בקהילה.
יכולת הפעלת מרחבים קבועים ועבודה תהליכית.
שילוב של אפשרויות תעסוקה להגברת המוטיבציה של בני הנוער לשיתוף פעולה במסגרת אשר מעודדת הצלחות, פיתוח מסוגלות וכוחות.
2. חיזוק החוסן של צוותי החינוך וההורים :
גיוס וחיזוק ההורים בתהליך שיקום בני הנוער ,הינו קריטי להצלחת התהליך, ולכן יש לכלול אותו במסגרת ההתערבויות עם בני הנוער, חזרתם לקהילה, ובפיתוח מענים שמותאמים להם כהורים/משפחות.
ישנו צורך בהרחבת מאגר הכלים, הדרכות, הכשרות, הרחבה וריענון כוח האדם של צוותי החינוך בבתי הספר להחזרת הסמכות והאמון בעולם המבוגרים כתשתית יציבה ובטוחה בחייהם של בני הנוער.
3. שיתופי פעולה לצמצום פערים – ישנה חשיבות רבה לשיתוף פעולה מלא בין הגורמים הרבים המעורבים בעבודה עם בני הנוער המפונים ומשפחותיהם, לשם צמצום הפערים במענים אשר מונגשים למפוני קיבוצי העוטף בדרום לבין מפוני שדרות, קריית שמונה והסביבה. צמצום הפערים יתבטא גם באיסוף מידע ונתונים אודות מצבם של כלל התלמידים, שיתופי פעולה בין מחלקות החינוך והרווחה ברשויות, ועבודה על רצף מענים פורמאליים ובלתי פורמאליים הקיימים בקהילה.
4. פיקוח, בקרה וריכוז של הגוף המתכלל – מתחילת המלחמה וגם בימים אלו, מוקמות תכניות רבות של ארגונים ממגוון תחומים על מנת לתת מענים לבתי הספר, לצוותי החינוך ולתלמידים לשם חיזוק מערכת החינוך. ישנו צורך בקיום מבנה ברור של מנגנון לפיקוח ובקרה (בין אם בתוך הרשויות ובין אם במשרד עצמו) על התכניות השונות ועל המסוגלות שלהן לתת מענה מקצועי לטווח רחוק, בקו הפעולה המנחה של משרד החינוך לטווח הקרוב-רחוק, וכמובן בריכוז המידע אשר יעלה מהשטח ולמידה ממנו.