חומר רקע
[
1 ]
השפעת מגמות
מודרניסטיות ו
פוסט מודרנ
יסטיות
על תכניות הלימודים
במקצועות היסטוריה ואזרחות לחטיבת הביניים ,
בין השנים
1954
-
2011
:עיון משווה1
ד"ר טל ג
ר
ינפלד
תקציר
המחקר עוסק בתמורות הערכיות החלות בחברה הישראלית
בכלל ו בשיח האקדמי
והחינוכי
בפרט ,
תוך התמקדות בבחינתן של תמורות פדגוגיות בתכניות לימודים במקצועות ההומניים .
המחקר
ומטרתו מתמקדים ב בחינת תכניות הלימודים במקצועות היסטוריה ואזרחות
לחטיבות הביניים ,
( מתכנית הלימודים הממלכתית תשי"ד1954
) -
( תשט"ו1955
), בשנות החמישים ועד לאחרונות בשנות
( האלפיים: בהיסטוריה, תשס"ח2008
) -
( תש"ע2010
( ) ובאזרחות, תשס"ב2002
) -
( תשע"א2011
.)
הרקע למחקר ה וא
הפרדיגמה המודרניסטית ו הפוסט מודרניסטית ,. זו השנייה
הטביעה
את רישומה
הרעיוני על החיים האינטלקטואליים בדיסציפלינות השונות באקדמיה ו ח י לחל ה
גם לשיח החברתי
והפוליטי ולמדיניות הציבורית , ו מאתגרת את מושג הפרדיגמה המודרניסטית
ואת תפישתה בעידן
הרב -
תרבותי של העשורים האחרונים. מן הבחינה הרעיונית, המודרניזם עצמו מכיל בתוכו טווח
רחב
של תפישות
העוסקות ב ,מושגים כמו לאומיות, אזרחות וחינוך אזרחי רב -
,תרבותיות
,אינדיבידואליזם פלורליזם ו אוניברסליזם ,, מושגים שרבים מהם נכללים גם בשיח הפוסט מודרניסטי
ל .פעמים מאומצים, נמתחים, או מקבלים משמעות אחרת בתחום הפדגוגי -
,קוריקולרי מורכבות
תפישתית זו
הופכת את המפגש הרעיוני בין הפרדיגמות
למאתגר במיוחד
מבחינתם של
אנשי המעשה
החינוכי וכותבי חומרי הלימוד המופקדים על העברת התכנים לדור הבא .במקצועות ההומניים
החטיבה הראשונה עוסקת בעיקר במסגרת המושגית וברקע הרעיוני של המודרניזם והפוסט
,מודרניזם
בדגש על התחום החינוכי, בהקשר הגלובלי ובהקשר הישראלי המקומי .
החטיבה
סוקר ת א
ת הפרדיגמה המודרניסטית, שורשיה הרעיוניים,
ובעיקר תפישות רעיוניות בולטות בשיח
המודרניסטי, לענייננו, בעיקר בזיקה למושגי הלאומיות והדמוקרטיה. בהקשר החינוכי, נבחנו
פדגוגיות הוראה המושפעות מ רעיונות
הפרדיגמה המודרניסטית: הפדגוגיה המסורתית
והפדגוגיה
הפרוגרסיבית-
.ליברלית סקירה רחבה ניתנה גם לפרדיגמה
הפוסט מודרניסטית.
,בתחום החינוכי
ש,בו מתמקד המחקר הגישה הפוסט מודרניסטית באה לידי ביטוי ב
שאיפה ל אוטונומיה
אינטלקטואלית-פרשנית
של
התלמיד ומתגלמת בעיקר בפדגוגיה הקונסטרוקטיבי סטי ת והפדגוגיה
הביקורתית בחינוך , שגם על עיקריהן עמדנו
בחטיבה זו.
מעבר בין פרדיגמות רעיוניות, כפי
( שמציינות למשל יוסיפון ושמידע2006
), הוא בדרך של התפתחות ולא מהפכה. מדובר בתהליך
איטי, שבמהלכו נוצרות לעיתים .חפיפות ואף סתירות בין הגישות כאשר הן ניצבות זו לצד זו כדי
לעמוד על אופייה וצביונה של המערכת החינוכית הישראלית, על תמורותיה במהלך השנים –
הוקדש
ה
לנושא
סקירה היסטורית
של מדיניות החינוך
בישראל תוך התייחסות להיבטים סוציו -
1 גרי
נפלד( , טל2020
,)השפעת מגמות מודרניסטיות ופוסט מודרניסטיות על תכניות הלימודים במקצועות הי סטוריה
ואזרחות לחטיבת ה ביניים, בין השנים2011-1954: עיון משוו
ה , חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", רמת
.גן: אוניברסיטת בר אילן
[
2 ]
פוליטיים מרכזיים, עם דגש מיוחד לשנות האלפיים של המאה הנוכחית ,ו בתוך כך נבחנו גם
תהליכי עיצוב מדיניות החינוך הישראלית
וה בעיות וגורמי
ה
השפעה שחלו עליהם .
החטיבה השנייה, מהווה מעין אתנחתא מקשרת בין החטיבה הראשונה ובין החטיבות השלישית
והרב י ,עית העוסקות
בפועל ב
ניתוח
.תכניות הלימודים החטיבה ממשיכה מצד אחד את המסגרת
הרעיונית, המושגית והסוציו-
( פוליטית של החטיבה הראשונה
ש התמקדה ברובה בזווית
הפדגוגית) ומצד שני עוסקת בהצגת תפישות ורעיונות מרכזיים של תמונת
"המצב בפועל" בהווה ,
,בדגש מיוחד לשאלת דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בתוך כך, במישור החינוכי
,נבחן החינוך האזרחי והשפעתו על החברה הישראלית תוך התמקדות
ב בחינת מחקרים, סקרי
עמדות תלמידים ו,סקרי דעת קהל
ופרסומי מדדי הדמוקרטיה
של
.המכון הישראלי לדמוקרטיה
החטיבות
השלישית והרביעית , מהוות את חלקו המעשי של המחקר, על בסיס
ה חטיב
ות הראשונה
והשנייה ובזיקה אליהן .
תכניות הלימודים נבחנו
באמצעות מתודולוגיית חקר היסטורי משווה ,
( התופשת את תכנית הלימודים כחקר מקרהCase Study), שניתן לפרש ולהערי
ך
כמוצר רעיוני
שלם, בעל מסגרת קבועה פחות או יותר, הנבח
ן
על פי קריטריונים אחידים ושיטתיים וניתן
להשוואה בין האחד לבא אחריו. מתודולוגיה זו יושמה תוך
התמקדות ברמת ניתוח האידיאלית -
ערכית
שא ר הציעו( גודלד, קליין וטאיGoodlad, Klein & Tye, 1979
)
, הבאה לידי ביטוי בקווים
להצעת תכנית הלימודים
)כפי שנוסחו על ידי המחברים ברמה הפורמלית (הצהרת כוונות מפורשת
וברמה האידיאלית (ערכית -
.)משתמעת
,בזיקה לרמת ניתוח זו ומתודות המחקר שהוזכרו קודם
תכניות הלימודים כולן, הן בהיסטוריה והן באזרחות, נבחנו על פי קריטריונים אחידים, שיטתיים
.וקבועים לכלל התכניות :אלה כוללים.א מבוא ומסגרת כללית;
.ב דרישות היסוד של התכנית;
.ג מטרות התכנית;
.ד
.הרובד הבלתי פורמלי של דיוני הוועדה הקריטריונים גובשו לפי המבנה
הקוריקולרי המרכזי של התכניות עצמן, פרט לקריטריון הרביעי, הדן ברובד הבלתי פורמלי של
ועדת המקצוע, אשר שימ
ש במחקר זה
.ככלי מחקר משלים
תכניות הלימודים במקצועות
ההיסטוריה
(בחטיבה
השלישית) והאזרחות
(בחטיבה
הרביעית )ל
חטיבת הביניים
של בית הספר
,הממלכתי נבחנו
משנות ה
חמישים
המוקדמות ועד ימינו על פי שלושה מדדים :א .
עמידותן
ה
עצמ
ית לאורך שנים;
.ב יות ה ן
מקור להשוואה של מגמות ותמורות בין שני המקצועות;
.ג
וזיק תן
לתמורות סוציו-
פוליטיות ופדגוגיות מרכזיות בחברה הישראלית. מלבד היותן של תמורות
פדגוגיות בתכניות לימודים טבעיות ומתבקשות מרוח הזמן ומן החידושים במחקר האקדמי–
,נמצא כי ההבדלים בין תכניות הלימודים משנות החמישים לתכניות משנות האלפיים
בהיסטוריה בעיקר אך גם באזרחות, הם
רבי ערך
, הן מן ההיבט הפדגוגי-
דידקטי והן מן ההיבט
הערכי והסוציו -
.פוליטי
ה חטיבה
הרביעית,
,מציגה ניתוח משווה ומסכם
ש
ממנו עולים ממצאי המחקר העיקריים . למדנו
כי התמורות ,המרכזיות בשני המקצועות, ביחס לתכנית הלימודים הממלכתית בשנות החמישים
מגלות התמקצעות דיסציפלנרית אקדמית-
מחקרית: בהיסטוריה–
מעבר מהתמקדות בתכנים
מסורתיים של
היסטוריה אירועית , כרונולוגית ופוליטית לעבר הרחבת הזיקות להיסטוריה
חברתית ותרבותית .
באזרחות–
מעבר מתכנים מסורתיים המתמקדים במבנים, מוסדות ומנגנוני
"שלטון ומשטר לעבר סוגיות ערכיות ליברליות כחלק משאיפה להטמעת הדמוקרטיה ה"מהותית
[
3 ]
,יותר הנתפשת כמ
קובל
ת
ברוב מדינות המערב החל מסוף שנות התשעים. בשני המקצועות–
מורגשת עלייה
של ממש
בחשיבות המוענקת לטיפוח מיומנויות למידת חקר אקדמאיות של
תלמיד, מגמה המתבטאת הן מהבחינה המעשית, במקום השמור להן בתכניות הלימודים והן
מה
בחינה ההצהרתית של המחברים; בהיסטוריה –
ניכרת ירידה במקום השמור לתכנים
יהודיים -ייחודיים
אל מול תכנים אוניברסליים יותר–
הרחבת ההיסטוריה הכללית עם הרחבת
מגמ ות אורייניות והשוואתי ו ;ת ,מבחינה פדגוגית דידקטית
ניכרת השפעה פרוגרסיבית ליברלית -
ביקורתית
בעיקר משנות התשעים עד ל
פדגוגיה קונסטרוק טיביסטית פרשנית עם זיקה פוסט
מודרניסטית ברורה
בשנות האלפיים .
באזרחות–
( עד לתכנית תשס"ב2002
( )כולל ) ניכרה מגמה
של הרחבת תכנים אזרחיים -
גלובליים ודמוקרטיים ליברליים, עם הרחבת
נט יות אורייניות
והשוואתיות.
( ואילו בעדכוני תכנית תשע"א2011), ניכרת מגמה של חזרה לתפישה אתנו -
ר
פובליקנית לאומית יותר, המרחיבה את טווח ההגדר
ה
של
המושגים לאום ו דמוקרטיה ו מבליטה
הדגשים לאומיים-
ייחוד
יים . כמו כן, הורגשה התמקדות במקרה הישראלי הייחודי ופחות בזיקה
השוואתית תיאורטית בין-
,לאומית
כמו למשל ,
במקרה של הוספת הרקע ההיסטורי להקמת
המדינה
.ופירוט חלקיה של מגילת העצמאות
כמו כן, ניכר כי המחלוקות בדיוני הוועדות אשר
נתגלעו בשני המקצועות, נו בעות ממאבק רעיוני נרחב יותר שבין הפרטיקולרי והאוניברסלי אך
שיש לו גם זיקה למבנה הדעת השונה של כל מקצוע ומקצוע: מצד אחד, דאגת מבקרי התמורות
הקוריקולריות בשנות האלפיים
הייתה ממגמה של הרחבת התכנים הלאומיים
הייחוד יים על
חשבון צמצום התכנים הדמוקרטיים ליברליים המהווים, לפי תפישה זו, את לב ליבו של המקצוע
ושלא ניתן ללמדם במקצוע אחר. מן הצד השני, בהיסטוריה, דאגת מבקרי התמורות
הקוריקולריות בשנות התשעים
נבעה מ הרחבת התכנים של ההיסטוריה הכללית על חשבון צמצום
התכנים הלאומיים ה ייחוד ,יים ,שלתפישתם הם חשובים יותר
ב סדרי העדיפויות בלימוד
,ההיסטוריה
כיוון ש בו ניתנת האפשרות היחידה להנגיש לתלמיד את זיכרון העבר הלאומי -
קהילתי שלו עצמ
ו.
מאז תחילת העשור הנוכחי ניכר גידול
משמעותי
בעוצמת המחלוקות, במידת האקטיביות והחלת
רפורמות חדשות או ביטול רפורמות קודמות מצד שרי החינוך השונים. עם זאת, אין בהכרח קשר
,ישיר בין כהונתו של שר אחד למשנהו ,באשר לשינויי מדיניות חינוכית
תמורות פדגוגיות -
דידקטיות וערכיות בתכניות לימודים,
ובין המעשה החינוכי עצמו בכיתות הלימוד .
התמורות בתכניות לימודים
מושפעות בדרך כלל מהאקדמיזציה של הוועדות המקצועיות במשרד
החינוך משנות השישים והשבעים, מההרכב האנושי המתבסס יותר על מומחים מהאקדמיה
ומתפישות תיאורטיות (חינוכיות או אחרות) בולטות בשיח האקדמי החינוכי. ניתן לומר כי
במרוצת השנים, הדרגים המקצועיים וועדות המקצוע במשרד החינוך פנו י ותר ויותר לכיוונים
אזרחיים, אינד
י ,בידואליסטיים וליברליים,כדי
,מצד אחד למתן כיוונים לאומיים
פרטיקולריסט יים שרווחו יותר
בעבר, ומן הצד השני, כתגובת נגד, במקצוע האזרחות ב-
2011
,
גברה תחושה נגדית כי יש צורך לחזק את ההיבט
ים
הלאומיים הייחודיים ולהגן עליהם. ככל
,"ש"מאבק" רעיוני זה גובר, כך גם גובר המתח בין המרכיב "היהודי" ל"דמוקרטי כמו
,בקונפליקט בין גישות שונות באשר לדמות המדינה היהודית והציונות
מתח ש כמעט לא היה קיים
.ובטח לא זכה לחשיבות כה רבה בימי הכרזת המדינה ובעשורים הראשונים להיווסדה המחלוקות
[
4 ]
הרעיוניות סביב תכניות הלימודים וחומרי הלמידה בשני המקצועות, שגלשו לא פעם גם לדיון
הציבורי והתקשורתי מאז שנות התשעים ו ביתר שאת מאז שנותה האלפיים, מתגלות אפוא כפועל
יוצא של מאבק רעיוני מהותי ונרחב יותר על הגדרת הזהות הקולקטיבית הישראלית. שסע רעיוני
זה בא לידי ביטוי בין מצדדי אוניברסליזם אזרחי ליברלי יותר לבין מצדדי הפרטיקולריזם
הלאומי
וה רפובליקני, בין הרואים בהגדרתה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית הגדרה
שאמורה להרחיב יסודות אזרחיים יותר
כדי
לשמור או "ל
יישר קו" ע ם הדמוקרטיות הליברליות
במערב,
ובין המלינים כי המרדף אחר ליברליזם זה, עלול
ל פעמים לבוא על חשבון הצביון הציוני
היהודי-
לאומי והדמוקרטי הבסיסי ומבקשים, מנגד, לשמר ערכי יסוד לאומיים ורפובליקניים
.מאחדים. אלה וגם אלה מבקשים לשמור על מושג "הציונות" כפי שהם רואים אותו בעיני רוחם
אם נוציא את השוליים החורגים מהשיח הציוני,
ניתן לכנות במידת הזהירות שסע זה גם כשסע
הציוני ומאבק על פרשנותו של מושג .
[
5 ]