חומר רקע

19.3.2024 דיון בנושא מניעת עגינות בישראל – הוועדה לקידום מעמד האישה בערב פורים נציין לפי לוח השנה העברי את תענית אסתר. אסתר המלכה, שהובילה באומץ, בחכמה ובכושר מנהיגות, את היפוך גורלו של העם היהודי והצלתו מגזירת השמד, היתה גם אישה הנתונה לחסדיו של מלך כוחני ונותרה בארמונו, כאישה עגונה, וללא שום אפשרות להיחלץ מנישואיה. אסתר מהווה גם סמל לנשים עגונות. - לכן, לצד היותה גיבורה היסטורית גם השנה בשבוע שחלים בו תענית אסתר ופורים, נקיים דיון מיוחד בנושא עגינות ונבקש להתמקד בדרכים למניעת עגינות. ההלכה היהודית קובעת כי על מנת לשים סוף לקשר הנישואים, הגבר מוסר גט לאישה בפני בית הדין. לכן אישה המבקשת לסיים את נישואיה תלויה בהסכמת בן זוגה. סרבנות גט ועגינות הם מצבים בהם אישה נותרת כבולה בנישואין בניגוד לרצונה, מכיוון שבן הזוג מסרב למסור גט או לא מסוגל לעשות כן בדעה צלולה מסיבות שונות: מחלה קשה, העדרות, מצב נפשי. אישה עגונה היא אישה שבן זוגה נעלם או נעדר או שאינו יכול להביע את רצונו לגרשה, בשל מצבו הרפואי החמור. במקרים של מצב רפואי, אין סיכוי לגירושין על בסיס פעולת בן הזוג. האישה, שעליה נרצה למקד את הדיון, היא זו שמצבו הרפואי החמור של בן זוגה לא מאפשר שום תקשורת, תנועה, או תודעה והוא מחוסר הכרה למשך שנים ללא מרפא וללא עתיד. על פי ההלכה אישה זו לא יכולה להמשיך בדרכה ולהותיר את הנישואין מאחוריה מבלי שהאיש יגרש ויתיר אותה. כל עוד האיש מוגדר חי, היא לא תבנה זוגיות אחרת ולא תינשא לאחר, שלא לדבר על הולדת ילדים נישואין ועגונה. האם יש לקבל -נוספים והרחבת המשפחה. יתכן שלעולם תהיה כבולה בנישואין לא מצב שכזה כגזירת שמיים? אם נניח שהזוגיות שצמחה ביניהם היתה מלאה באהבה, בהדדיות, באחריות ובדאגה, נכון יהיה להניח שגם בן הזוג ירצה שתהיה לה הזכות לקבל את ההחלטה לגבי עתידה ולא לקבור את חייה תחת הסיטואציה המרה. בימים אלו בהם אנחנו מצויים בשעת מלחמה, סוגיה זו חשובה שבעתיים ואי אפשר שלא לדון בה, כחלק מהמערכה. מלחמות ישראל לדורותיהן, העמידו בפנינו מציאות קשה של חיילים נעדרים וחיילים פגועי ראש, שנשותיהם הוגדרו עגונות לעולם. חשש למציאות חוזרת מסוג זה הוא חשש אמתי, אך ההיסטוריה מלמדת כי יש אפשרות למנוע מצבים אלו. בתולדותיה של מדינת ישראל ואף טרום הקמתה היו מקרים של שימוש הלכתי במניעת עגינות. הרב הרצוג שהיה הרב הראשי הראשון של ישראל קבע כבר בימי מלחמת העולם השניה, נוהג לפיו כל חייל נשוי יחתום על "שטר הרשאה" בטרם צאתו לשדה הקרב, בעיקר מתוך חשש למצב של חיילים נעדרים או שבויים. גם הרב גורן, שהיה רב ראשי של צה"ל פרסם נוסח הרשאה לגט, אף כי לא יושם בפועל, מתוך חשש למורל החיילים. מסמך זה החתום על ידי הבעל ומוצג על ידי האישה בפני הדיינים, מאפשר לבית הדין לפתור את האישה מעגינותה ומנישואיה, ובכך יתרונו הגדול. אנו קוראות להנהגה הרבנית, להתכנס ולבחון את האמצעים לשימוש בפתרונות למניעת עגינות במלחמה. לפתוח בפני החיילים הנשואים (בסדיר ובמילואים) את האפשרות לחתום על מסמך המגן על בנות הזוג, במקרה שחס וחלילה תהיינה לפתחו של מצב עגינות. מסמך הלכתי הפותר את בנות הזוג מעגינות ומאפשר להן לבחור בהמשך חייהן, על בסיס הסכמה מוקדמת עם בן הזוג, הרוצה בעתידן ובטוב חייהן. חתימה על מסמך מסוג זה הוא ביטוי לאהבה גדולה ודאגת האיש לאישתו ולילדיהם. הוא מתן תקווה להמשך קיומם כמשפחה מחלימה ומתחזקת. המדינה היא זו ששולחת את החיילים לשדה הקרב, והיא זו שצריכה לאפשר שימוש נרחב בפתרונות שההלכה מציעה ויטיבו עם השלכות המלחמה על בנות הזוג. אנו קוראות למקבלי ההחלטות לשלב את מסמכי מניעת העגינות כאפשרות ואף כאפשרות כדאית לכל איש נשוי בתהליך הגיוס לשירות צבאי, בסדיר, בקבע ובמילואים. קואלציית עיקר מכון שכטר למדעי היהדות Schechter Institute of Jewish Studies