חומר רקע
ח' אדר ב, תשפ"ד
18 במרץ 2024
לכבוד
ח"כ צביקה פוגל
יו"ד הוועדה לביטחון לאומי
שלום רב,
הנדון: עמדת הסניגוריה באשר להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – נסיבות מחמירות להסעה, להלנה ולהעסקה של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין שביצע מעשה טרור או תמך בטרור), התשפ"ד-2024
הצעת החוק שבנדון מבקשת להכניס בעבירות של הסעה והעסקה של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין נסיבות מחמירות אשר יביאו להחמרה ניכרת בענישה (הן ברכיב המאסר והן ברכיב הקנס הפלילי), שעניינן: התושב הזר גילה הזדהות עם ארגון טרור או מעשה טרור; התושב הזר הוא חבר בארגון טרור; התושב הזר עשה מעשה טרור (אלא אם הנאשם הוכיח כי אין כל קשר בין ההסעה/ההעסקה לבין עשיית מעשה הטרור ונסיבות עשייתו).
הסניגוריה הציבורית מסתייגת עקרונית מהצעת החוק, אשר חלקים ממנה חורגים מעקרונות יסוד של המשפט הפלילי, ואילו חלקים אחרים כלל אין בהם צורך לנוכח קיומן של עבירות אחרות בספר החוקים.
עיון בדברי ההסבר והדוגמאות שהובאו במסגרתם מלמד לכאורה כי כוונת המציעים היא לייחס את הנסיבות המחמירות אף במצבים בהם המסיע/המעסיק כלל לא היה מודע לקיום הנסיבה המחמירה. מצב דברים זה סותר באופן חזיתי את עקרון האשמה ואת עקרון האחריות האישית במשפט הפלילי, שלפיהם לא תוטל אחריות פלילית באין אשמה ולא יישא אדם באחריות פלילית בשל עבירה שעבר אדם אחר. למעשה מדובר במעין הטלת "אחריות מוחלטת" אשר בוטלה זה מכבר בחוק העונשין והוחלפה במושג של "אחריות קפידה" שלפי החוק לא ניתן להטיל מאסר בגינה. אף במישור הפרקטי קשה להעלות על הדעת כיצד בפועל המסיע/המעסיק יהיה מודע – ואף כיצד הוא צריך להיות מודע – לקיום הנסיבות המחמירות המוצעות. קושי נוסף נובע מכך שעל פי הצעת החוק ייחוס הנסיבות המחמירות למסיע/למעסיק תיעשה במנותק מן השאלה אם התושב הזר אכן הורשע (וייתכן שאף לא הואשם) בגין מעשה ההזדהות או פעולת הטרור. משכך, לטעמנו הצעת החוק עלולה לעורר קשיים חוקתיים של ממש.
ככל שכוונת המציעים היא כן לייחס את הנסיבות המחמירות בהתקיים מודעות כלפיהן, הרי שהחוק הפלילי ממילא כולל בחובו שורה של מענים אפשריים לסיטואציות אלו. כבר כיום נעשה שימוש, במקרים המתאימים, בכלים של ייחוס ביצוע בצוותא של עבירת הטרור או נגזרות שלה, סיוע לעבירת הטרור, העבירה של אי-מניעת מעשה טרור וכן עבירות ספציפיות נוספות לפי חוק המאבק בטרור. לעניין זה אנו רואים קושי מיוחד גם בהיפוך נטל ההוכחה בפלילים והטלתו על הנאשם להראות שאין קשר בין ההסעה/ההעסקה לבין עשיית מעשה הטרור – הלכה למעשה מדובר בנטל בלתי אפשרי להוכחה, וכמעט כל מעשה טרור שיבוצע בתוך תחומי ישראל יהיה קשור להימצאותו של התושב הזר במדינה שלא כדין כתוצאה מההעסקה/ההסעה.
יש להזכיר כי העבירות הקיימות של הסעה, הלנה והעסקה שלא כדין לפי חוק הכניסה לישראל ממילא מגלמות בתוכן את החומרה היתרה של הסיכון הביטחוני הנלווה למעשים אלה. בימים אלה אף נדונה בוועדה הצעת חוק המבקשת להחמיר באופן ניכר את הענישה הקבועה בצד עבירות אלו, לרבות קביעת מאסרי מינימום וחובת הטלת מאסר בפועל, וכן קנסות מזעריים. כפי שציינו בעמדתנו הנפרדת בנוגע להצעת חוק זו, רבים מהנאשמים המורשעים בעבירות ההסעה/ההעסקה שלא כדין הם אנשים עם אורח חיים נורמטיבי לכל דבר ועניין, אשר בינם לבין עבריינות וסכנה לשלום הציבור – אין ולא כלום. על כן, בין האנשים שעלולים להיות מושפעים מהצעות החוק נמנים, בין היתר, בעלי עסקים קטנים, נהגי מוניות, פעילים חברתיים ואזרחים 'רגילים' מן השורה. בכל הנוגע לעבירת ההסעה קיים קושי נוסף בדמות חזקת המודעות הקבועה בסעיף: בפרקטיקה בלא מעט מקרים, נאשמים מתקשים להרים את נטל הראיה ולהוכיח שבנסיבות העניין, לא חשדו בשהייה שלא כדין או שבדקו את מסמכיו של הנוסע.
אף בהקשר זה, נציין כי הבעיה עמה מבקשת הצעת החוק להתמודד אינה טמונה בחקיקה הפלילית הקיימת – ובפרט לא בחומרת הענישה (הן בחוק העונשין והן בפסיקת בתי המשפט) – אלא בהיבטים אחרים הקשורים באמצעי האכיפה והמניעה בשטח. החמרת הענישה אינה מקדמת את אלמנט ההרתעה או את המאבק בפשיעה, זאת להבדיל מוודאות האכיפה והגדלת סיכויי העבריין להיתפס. אם כך, הפתרון לבעיה עמה מבקשים המציעים להתמודד טמון בשיפור מהותי של מנגנוני האכיפה, ולא בהחמרת הענישה. במילים אחרות: האפקט ההרתעתי מצוי בשדה שונה לחלוטין מזה של הצעת החוק.
לגופו של עניין, אנו סבורים כי ההחמרה העונשית המוצעת – הן לגבי רכיב המאסר והן לגבי רכיב הקנס הפלילי – חורגת ממידת הזהירות הראויה והנדרשת במשפט הפלילי ומציבה רף עונשי מופרז ובלתי מידתי, אף בהשוואה לעבירות חמורות בהרבה בספר החוקים.
בכבוד רב ובברכה,
עו"ד ישי שרון
מנהל מחלקה (חקיקה, תכנון ומדיניות)
הסניגוריה הציבורית הארצית