חומר רקע
יו"ר הועדה, חברי כנסת נכבדים,
אנחנו מגיעות לוועדה הזו, כאשר ברגעים אלו ממש, הבנים והבנות שלנו מסכנים את חייהם למען בטחון המדינה. הם עושים זאת, מהטעם הפשוט שבמציאות חיינו אין לנו אלא להגן על עצמנו. הם עושים זאת למען כלל אזרחי ישראל. אלו המשרתים ואלו שאינם משרתים. והם עושים זאת על אף שלא כולם נושאים עימם בנטל או חולקים עמם את העומס והאחריות.
אפשרות: התבוננו בתמונה זו. היא נשלחה אלינו על ידי אחד האבות הערים בתנועה שלנו. בתמונה אחת ניתן ראות את גודל האבסורד – 3 מבין החמישה המצולמים בה נהרגו. זוהי המציאות שממנה אנחנו מגיעות לכאן.
לקראת הדיון של היום, קראנו בעיון רב את חומר הרקע. מביש ומביך.
נתונים משנת 2010 משמשים כרקע לדיון מקצועי בוועדה בשעת מלחמה בשנת 2024; התפלפלויות אודות מנגנוני שילוב מורכבים עבור מספר שולי של מתגייסים פוטנציאליים, אשר מנהיגיהם מודים בפה מלא שאין בכוונתם להשתלב כלל. על פי הנתונים שהובאו לוועדה, רק כ – 1100 מתגייסים מדי שנה מקרב האוכלוסיה החרדית. בכך למעשה עוסק הדיון שלפנינו. בשילובם המיטבי של מספר זעום של מתגייסים.
ארבעה עמודים שלמים מוקדשים לדיון עקר באפשרויות של אספקת מזון בד"צ או יוסף. לעסוק בכך בימים אלו, שלאחר טבח ה7 באוקטובר וחמישה חודשים של לחימה רצופה, זה לא פחות מאשר לעג להרוגים ולפצועים, לילדים שלנו, ולמפקדי צה״ל.
לא פתרון לאוכל או לשהות בכפיפה אחת עם נשים לוחמות צריך להטריד את הועדה בימים אלו של מלחמה, אלא יצירת פרקטיקה של הגדלת מספרם של הנושאים בנטל, באמצעות החלה ואכיפה של חובת הגיוס.
במקום לדון בעצם הגיוס, עוסקת הועדה בהסדרי המזון והכשרות. כל זאת בזמן שילדינו מוצאים את עצמם לבד בצריח, ובקסבה ובסמטאות חאן יונס.
גם אני בת לעם היהודי וגם אני גאה במוצאי, וגם אני חושבת שזו ארץ אבות ובה אני רוצה לחיות ולגדל את ילדי. שחרור עשרות אלפי אברכים בשל התנגדותם לשרת את המדינה, באמתלה של לימוד תורה ואמונה, הוא מחדל המעלה את רמת הסיכון לחייהם של הילדים שלנו. ילדינו אינם בשר התותחים של איש ודמם אינו סמוק פחות.
דיון המתמקד באפשרויות השילוב התיאורטיות, במקום בשאלת הגיוס עצמה, מעיד כי אין הוא אלא כסות ומראית עין של עיסוק ממשי בסוגיית העומק המהותית עצמה. שכן לפני שמתחילים להתעמק באפשרויות השילוב השונות, ואם יהיה שילוב הדרגתי וכיצד יתנהל, יש מספר נקודות שההימנעות המופגנת מעיסוק בהן, מעידה עד כמה אין בבסיס הדיון כאן כוונה רצינית ואמיתית לקדם גיוס חרדים:
ראשית, יש להתמודד עם גיוסם של כל אותם "תלמידי ישיבה" שאינם תלמידים בפועל, אך נהנים מפטורים אוטומטיים הניתנים להם באמצעות תעשייה משומנת היטב, הגלויה לעין כל. רק מקרב אלו ניתן לגייס כ- 20-30 אלף חיילים מדי שנה. תתכבד הוועדה ותפעל למיצוי אפשרויות האכיפה והענישה בתעשייה מופקרת זו.
שנית, לא ניתן לדון בשילובם של חרדים בצה״ל, תוך התעלמות משירותן המשמעותי של נשים. אל לנו לאפשר קיומו של דיון כזה בלי להצהיר כי יש הכרח לשמר את ההישגים אליהן הגיעו, בזכות ולא בחסד, נשים בצה״ל. לא ניתן לדון בעומק ההתאמות הנדרשות עבור האוכלוסייה החרדית, בלי להכיר בכך שהנפגעות המיידיות מכך תהיינה הנשים, אשר תפקידים ומסלולים שנפתחו בפניהן רק לא מזמן, עלולים להיסגר בפניהן.
שלישית, ההתמקדות בסוגיית הכשרות, חשובה ככל שתהיה, הנה שולית ביחס לאנרגיות המופנות כלפיה. שהרי כפי שנמצאו פיתרונות לציליאקים, לצמחונים, לטבעונים, ימצא גם הפיתרון לכשרות, שממילא נשמרת בבסיסי צה״ל.
רביעית, אם ברצונכם לקיים דיון בנושא שילוב מותאם של אוכלוסיות, אולי הגיע הזמן גם לקרוא לשילוב מותאם של חיילינו החילוניים. אלה המעוניינים לחמם אוכל בשבת, או לקיים אירועים מעורבים? מדוע רק אוכלוסיות מסוימות זכאיות להתאמות, בעוד שאחרות נאלצות לקבל את הדין בהכנעה? האם הסיבה לכך היא נכונותם של האחרונים להתגייס ללא תנאים מוקדמים?
תוספת מוצעת: חמישית, דיון בשאלת מספרם של החרדים המתגייסים פוטר את הוועדה מדיון רחב יותר אודות הגדרת מספר המתגייסים הדרוש לצה״ל. עוד לפני שמנסים לגייס אוכלוסיות נוספות, יש מקום לבחון את שאלת הצרכים האמיתיים של צה״ל וכיצד ניתן לתת להם מענה באופן יעיל יותר, תוך הענקת תגמול והכרה גדולים יותר לאלו המשרתים בתפקידי לוחמה ובתפקידי ליבה. על בסיס נתונים אלו, ניתן יהיה להתחיל ולמצוא את הפתרונות הראויים לצרכי כוח האדם של צה״ל, ובהתאם – גם לשאלת היקפי ואופני גיוס החרדים הנדרש.
דיון אמיתי בשאלת שילובם של חרדים בצה"ל חייב להתחיל באכיפה על משתמטים, עבור להפסקת תקצובם ותקצוב המוסדות והגופים המעודדים השתמטות. את הכסף שייחסך במימון המופקר הזה, ניתן יהיה להפנות לאוכל כשר, ליווי מקצועי, הכשרה והנחלת ערכים.
אנחנו, שערות כבר מה 7/10 לא נסכים לקבל את העובדה שלא נמצאת הדרך לחלק את הנטל ולהגדיל את המערך הלוחם, מבלי לפגוע שוב בציבור המשרת ממילא – אם אמצעות הארכת השירות בסדיר ובמילואים, ואם באמצעות קיצור שנות השרות. היעדר פתרון פירושו הגברת העומס המוטל על ילדינו, וזה - צריך להדיר שינה מעינכם, כל יום, כל שעה, כל דקה. שכן משמעותו הוא סיכון חייהם של ילדינו בטווח הקצר, ופגיעה ביכולתה של החברה הישראלית להתקיים בטווח הארוך.
כל עוד ממשלות ישראל, והממשלה הנוכחית במיוחד, חייבות את שרידותן להנהגה החרדית – אין באמת משמעות אופרטיבית לכל דיון כזה, והוועדה הזו מבזבזת את זמנה היקר וזורה חול בעיני הציבור.
ואם הממשלה הזו לא מסוגלת לקבל את ההחלטה האמיצה והמתבקשת בעת הזאת, עת מלחמה ומשבר בסדר גודל עצום – עליה לשים את המפתחות וללכת. כי היא מועלת בתפקידה כלפינו וכלפי כל האימהות שיולדות, מחנכות, מגדלות ומשאילות את בניהן ובנותיהן לצה״ל.
חלוקה שוויונית יותר בנטל היא צו השעה. והיא חייבת להתחיל מייד.