חומר רקע
כ"ז בטבת התשע"ח
14 בינואר 2018
אל: חברי הוועדה המשותפת
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה-2015
תמצית הצעת החוק ונקודות לדיון
בהתבסס על המלצות "הוועדה לבחינת צמצום השימוש במזומן" (ועדת לוקר), מיולי 2014, הוגשה לכנסת הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה-2015. הצעת החוק מבקשת לקבוע, כי מעל לסכומים מסוימים ייאסר על הצדדים לתת ולקבל תשלום במזומן, וזאת במגוון רחב של פעולות כספיות: עסקאות, מתנות, הלוואות, תרומות ותשלום שכר עבודה. כן קובעת ההצעה מגבלות שונות על שימוש בשיקים, ובכלל זה איסור לתת או לקבל "שיק פתוח" או שיק "מוסב על החלק", ומגבלות שונות על הסבת שיקים.
אף כי כמובן להצעה תכליות חיוביות ובראשן המאבק בפשיעה, בהעלמת מס ובהלבנת הון, היא מעוררת שורה של קשיים במישורים שונים: ההשלכות האפשריות של ההצעה על ההתנהלות הכלכלית של המשק הישראלי; חשש לפגיעה באוכלוסיות שונות; האם המגבלות המוצעות אכן יצמצמו את היקף הכלכלה השחורה; עלויות ההצעה אל מול התועלת שהיא מביאה; האם המגבלות המוצעות הן ישימות ואכיפות; מועד תחילתו של החוק המוצע; ההשלכות של התיקון המוצע על הפגיעה בפרטיות; וסיכונים צרכניים ומיחשוביים שונים.
רקע כללי
הוועדה לבחינת צמצום השימוש במזומן במשק הישראלי ("ועדת לוקר")
ב-17 בספטמבר 2013 החליטה ממשלת ישראל להקים ועדה שתבחן את צמצום ההון השחור והלבנת ההון באמצעות הגבלה וצמצום השימוש במזומן ובאמצעי תשלום אחרים (להלן – ועדת לוקר). ועדת לוקר הגישה את הדו"ח הסופי שלה ביולי 2014, ובהתאם שמנדט שקיבלה מהממשלה, גיבשה מתווה שיצמצם בהדרגה את השימוש במזומן ובאמצעי תשלום מבוססי נייר אחרים, כולל הגבלה על סחירות שיקים, ויקדם את הגדלת השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים.
באשר לשימוש במזומן – ועדת לוקר סברה שבשל העובדה שהמזומן אנונימי, מאפשר ביצוע קל של פעילות מסחרית ופיננסית וקל להסתירו מהרשויות, יש במזומן כדי להקל על העלמת מס, הלבנת הון, מימון טרור וביצוע עבירות שונות, ולאפשר מעקף של המערכת הפיננסית המהווה שומר סף במאבק בהלבנת הון ובמימון טרור. מנגד, הוועדה הכירה בכך שהמזומן הוא אמצעי תשלום בסיסי במשק הישראלי ומשמש אמצעי נפוץ ומקובל בידי אוכלוסיות שומרות חוק (המהוות את החלק הארי של הציבור), ולכן המליצה על דרכים לצמצם את השימוש במזומן אך לא לבטל לחלוטין את השימוש בו.
באשר לשימוש בשיקים – מכיוון שבישראל ניתן להסב שיקים ללא הגבלה על סכום השיק ועל מספר ההסבות, וללא תיעוד של המסב והנסב, סברה ועדת לוקר כי השיקים המוסבים משמשים תחליף למזומן מבחינות שונות ובהן האנונימיות, היכולת לבצע תשלומים ללא חשבון בנק והנוחות והזמינות לצדדים, ובכך הם תומכים בכלכלה השחורה כמו מזומן, ומעוררים סיכונים שונים. מנגד, הוועדה הכירה בכך שבישראל נעשה שימוש נרחב בשיקים, בין השאר משום שהם מעניקים מענה לצרכים עסקיים שונים, ולכן המליצה על הגבלות על ההיסבים של שיקים ועל הטמעה של שינויים שיפחיתו את הסיכונים הקיימים בשימוש בשיקים מוסבים.
באשר לקידום השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים – ועדת לוקר המליצה לקדם שימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים מתקדמים, בין היתר באמצעות הרחבת השימוש בכרטיס חיוב מיידי ובכרטיס נטען מזוהה, האצת מעבר המערכת הבנקאית לשימוש בכרטיסים חכמים תוך הטמעת דרישות אבטחה מתקדמות, קידום השימוש בארנק וירטואלי חכם ועוד. לצורך קידום נושא זה, הוקמה ועדה נוספת ("הוועדה לקידום השימוש באמצעי תשלום מתקדמים בישראל"), שהגישה את הדו"ח הסופי שלה רק לאחרונה (יוני 2017).
הצעת החוק
מסקנות ועדת לוקר שימשו בסיס לגיבושה של הצעת החוק המונחת על שולחן הוועדה. לפני ימים בודדים קיבלה הממשלה החלטה לערוך שינויים בהצעת החוק שהוגשה על ידה לכנסת, שמגמתם היא החרפת המגבלות שהצעת החוק המקורית ביקשה לקבוע. להלן סקירה תמציתית של ההסדרים המרכזיים שבהצעת החוק, בתוספת השינויים שהממשלה מבקשת להכניס:
הגבלות על שימוש במזומן – על פי המוצע, תהיינה מספר מגבלות על שימוש במזומן:
שימוש במזומן בעסקאות: מוצע לקבוע כי בכל עסקה שערכה עולה על 8,000 ₪ (אם מדובר בעוסק) או 25,000 ₪ (אם מדובר במי שאינו עוסק), ייאסר תשלום התמורה במזומן. ודוק, האיסור יחול לא רק במקרה שבו כל הסכום משולם במזומן, אלא גם אם התשלום במזומן הוא רק של חלק מהסכום. כך, למשל, אדם שירכוש מחנות, סלון או מערכת קולנוע ביתית ב-15,000 ₪, ייאסר עליו לשלם אפילו חלק קטן מהסכום במזומן.
שימוש במזומן כשכר עבודה, תרומה, מתנה או הלוואה: מוצע לקבוע כי בכל תשלום שכר עבודה, מתן תרומה, הענקת מתנה או מתן הלוואה, שערכו עולה על 8,000 ₪ (אם לשני הצדדים אין קרבה משפחתית) או 25,000 ₪ (אם לשני הצדדים יש קרבה משפחתית), תשלום במזומן יהיה אסור. ודוק, גם כאן האיסור הוא לשלם אפילו רק חלק מהסכום במזומן. כך, למשל, אדם שנותן הלוואה או מתנה של 15,000 ₪ לחברו הטוב, ייאסר עליו לתת לו אפילו חלק קטן מהסכום במזומן.
העברת מזומן לעורכי דין / רואי חשבון: לפי המוצע, אסור יהיה לעורך דין או רואה חשבון לקבל סכום במזומן העולה על 8,000 ₪ במסגרת מתן שירותים עסקיים מסוימים ללקוח. ודוק, לא מדובר על תשלום שכר טרחה לעורך הדין או רואה החשבון, אלא על כסף שהלקוח נותן לעורך הדין או רואה החשבון במטרה שעורך הדין יבצע עבורו שירות עסקי (למשל, לצורך רכישת דירה או הקמת תאגיד).
לפי המוצע, לאחר שנה מיום כניסת החוק לתוקף, תוטל חובה על שר האוצר לבחון את שינוי הסכומים האמורים מ-8,000 ₪ ל-5,000 ₪ (לגבי עוסקים), ומ-25,000 ₪ ל-12,500 ₪ (לגבי מי שאינו עוסק).
הגבלות על שימוש בשיקים – מוצע לקבוע כי אסור יהיה לתת או לקבל שיק ללא ששם המוטב נקוב בשיק כנפרע או כנסב, בכל סכום שהוא (אם מדובר בעוסק) או בשיק העולה על 5,000 ₪ (אם מדובר במי שאינו עוסק). לשון אחר: אסור יהיה לתת "שיק פתוח" או שיק "מוסב על החלק". עוד מוצע לקבוע, כי לבנק יהיה אסור לפרוע שיק ללא ששם הנפרע נקוב בו ("שיק פתוח"), או שיק מוסב שעולה על 10,000 ₪ אם הוא הוסב יותר מפעם אחת או אם לא נקובים בו שמות המסב והנסב ומספר הזהות של המסב.
לפי המוצע, לאחר שנה מיום כניסת החוק לתוקף, תוטל חובה על שר האוצר לבחון האם לאסור לחלוטין על פרעונו של שיק מוסב בכל סכום שהוא (למעט אם ההיסב הוא לגוף פיננסי מפוקח, לשם פרעון השיק).
ענישה ופיקוח – הצעת החוק קובעת כי על עוסק שיפר את המגבלות על מזומן או שיקים יוטלו עיצומים כספיים, ועל מי שאינו עוסק שיפר את אותן המגבלות יוטלו קנסות פליליים (עם כוונה להפוך אותם לקנסות מינהליים). כדי לאפשר את אכיפת המגבלות המוצעות, מוצע להקים מערך של מפקחים שיוקנו להם סמכויות שונות של פיקוח ואכיפה.
בנוסף, הצעת החוק כוללת הוראות שונות הנדרשות לצורך יישום ההסדר המוצע, כמו גם תיקונים עקיפים לחוקים שונים, סייגים מסוימים, הוראת שעה והוראות מעבר.
נקודות לדיון
הנחות היסוד העומדות ביסוד הצעת החוק, כמו גם ההשלכות המעשיות והמשמעויות רחבות ההיקף שעשויות להיות לה, דורשות בחינה מעמיקה של סוגיות עקרוניות ומעשיות שונות. אף כי כמובן להצעה תכליות חיוביות ובראשן המאבק בפשיעה, בהעלמת מס ובהלבנת הון, היא מעוררת שורה של קשיים במישורים שונים.
להלן התייחסות למספר נקודות אותן מוצע לחברי הוועדה לשקול:
(1) השלכות אפשריות על ההתנהלות הכלכלית של המשק הישראלי
למגבלות שהצעת החוק מבקשת להטיל על שימוש במזומן ובשיקים עשויות להיות השלכות כלכליות שונות על המשק הישראלי, שעל חברי הוועדה לקחת בחשבון בטרם יחליטו האם לאמץ את המתווה המוצע. להלן מספר נושאים מרכזיים לבחינה:
ייקור עלויות, וגלגול הוצאות על הציבור: מגבלות על שימוש במזומן או בשיקים יאלצו אנשים ועסקים שומרי חוק לעבור לביצוע עסקאות באמצעי תשלום אלקטרוניים. אין ספק כי העלויות של שימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים גבוהות יותר מאשר העלויות של שימוש במזומן או בשיק:
ישנן עלויות ישירות, בדמותן של דמי שימוש שהגופים הפיננסיים שמנפיקים את אמצעי התשלום גובים מהצרכן, עבור עצם השימוש באמצעי התשלום;
ישנן עלויות עקיפות, בדמותן של עמלות שנגבות מבעלי העסקים על ידי הגופים הפיננסים שמתפעלים את אמצעי התשלום האלקטרוניים, ומגולגלות על הצרכן על ידי בעלי העסקים באמצעות גילום העמלות במחיר העסקה.
כך או כך, מדובר במהלך שככל הנראה יוביל לכך שהצרכנים ישלמו יותר. אמנם, הצעת החוק הממשלתית מבקשת להתמודד עם היבטים מסוימים של בעיה זו באמצעות הסמכה להגבלת רכיב מסוים של העמלות (העמלה הצולבת). עם זאת, אין בכך כדי להתמודד עם העלויות הישירות של דמי השימוש באמצעי התשלום, ועם עמלות אחרות שלא ניתנה הסמכה להגביל אותן (עמלת הסליקה).
חשש לפגיעה באפיקי אשראי ובמיוחד אשראי חוץ-בנקאי: המגבלות אותן מוצע להחיל על אפשרויות השימוש בשיקים ובמיוחד הגבלת האפשרות לסחר אותם הלאה, עלולות לפגוע באפיקי אשראי קיימים במשק ובניסיון ליצירת תחרות בשוק האשראי:
ראשית, שיקים מוסבים משמשים כאחת מהבטוחות החשובות במערכת הפיננסית, והמגזר העסקי עושה בהם שימוש רב כאמצעי לקבלת מימון מבנקים ומממנים אחרים. הטלת מגבלות על הסבת שיקים, ובהמשך ביטול מוחלט של האפשרות להסב שיקים, עלולים להוביל לפגיעה בדרך נפוצה ויעילה של עסקים לגיטימיים לקבלת אשראי.
שנית, צמצום סל הבטוחות שעסק יכול להציע למממנים פוטנציאלים, יפגע בעיקר ביכולת לקבל אשראי מגופים חוץ בנקאיים (ששיקים מוסבים מהווים מרכיב מרכזי בבטוחות שהם נוטלים). פגיעה זו עלולה להוביל לפגיעה בתחרות בשוק האשראי ולייקור עלויות האשראי, וזאת, בניגוד למגמה העולה משורה של צעדים שננקטו על ידי הממשלה בשנים האחרונות, של יצירת תחרות בשוק האשראי ועידוד אשראי חוץ בנקאי (למשל, התיקון האחרון לחוק הלוואות חוץ-בנקאיות).
יצירת אמצעי תשלום אלטרנטיביים: יש מקום לבחון, האם כתוצאה מהמגבלות המוצעות על שימוש במזומן ובשיקים, אין חשש לכך שתיווצר – או שמא תתגבר – תופעה של שימוש במטבעות ואמצעי תשלום אלטרנטיביים ולא מפוקחים (כדוגמת הביטקוין), שיאפשרו לגורמים עברייניים להמשיך בפעילותם בנתיבים אחרים.
בהקשר זה יצוין, כי גם בדברי ההסבר להצעת החוק קיימת הכרה בכך שהצעת החוק עלולה להוביל להכבדה על המשק ולפגיעה בחלקים גדולים בציבור.
(2) חשש לפגיעה בגורמים שונים
ההגבלות על השימוש במזומן שמטרתן להעביר את עיקר הפעילות הפיננסית לאמצעי תשלום אלקטרונים, עלולות לפגוע בקבוצות שונות באוכלוסייה:
אוכלוסיות מוחלשות: הגברת השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים, עלולה לפגוע בקשישים, בעולים חדשים שאינם מבינים את השפה, באנשים שהמערכת הפיננסית הרגילה אינה מוכנה לעבוד איתם (בשל חובות, הגבלות שונות שחלות עליהם וכדומה), באנשים שאינם יודעים כיצד לעבוד עם אמצעים אלקטרוניים ובאנשים שאין להם נגישות לאמצעים אלקטרוניים.
אנשים שאינם מעוניינים לעבוד עם בנקים או עם כרטיסי אשראי: הגברת השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים, עלולה לפגוע באנשים שאינם מעוניינים לעבוד עם בנקים, עם גופים פיננסיים אחרים או עם כרטיסי אשראי, ממגוון רחב ולגיטימי של סיבות: בשל שיקולים צרכניים של הרצון להימנע מתשלום שלא במזומן כדי לשלוט על היקף ההוצאות (כפי שלמשל ממליצים לעשות גופים שונים לחינוך פיננסי); בשל חוסר אמון במערכת הפיננסית; בשל רצון שלא לשלם עמלות; בשל טכנופוביה או בשל כל סיבה לגיטימית אחרת.
עסקים קטנים: הגברת השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים, עלולה לפגוע הן בעסקים קטנים שהגופים הפיננסיים שמנפיקים את אמצעי התשלום אינם מעוניינים לעבוד איתם בשל יציבות פיננסית רעועה, והן בעסקים קטנים שאינם מעוניינים לעבוד עם אמצעי התשלום הללו בשל העלויות הגבוהות שיש להם.
ביצוע פעילויות חוקיות באנונימיות: הגברת השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים, עלולה לפגוע באנשים שמעוניינים לבצע פעולות חוקיות ולגיטימיות באופן שלא יהיה מתועד ולא יהיה נתון למעקב אפשרי. כך, למשל, הדבר עלול לחשוף אדם שמעוניין לערוך בדיקה רפואית רגישה ויקרה במכון פרטי באופן אנונימי, לממן נסיעה שאינו מעוניין שידעו עליה מסיבות אישיות ומשפחתיות או סתם לתרום בסתר.
כדי להבין טוב יותר את ההשלכות האפשריות של ההסדר המוצע על קבוצות שונות באוכלוסייה, מוצע לקבל נתונים מבוססים ומפורטים, בין היתר בעניינים הבאים: מספר האנשים שאין להם חשבון בנק, ושיעורם באוכלוסייה; מספר האנשים שמנועים מלפתוח חשבון בנק מכל סיבה שהיא (חדלות פירעון, לקוחות מוגבלים וכו'), ושיעורם באוכלוסייה; מספר האנשים שאינם יכולים לפעול בחשבון הבנק שלהם, בשל עיקולים, הגבלות על החשבון (בגלל שיקים שחזרו), הליכי חדלות פירעון או סיבות אחרות, ושיעורם באוכלוסייה; מספר האנשים שאין להם כרטיסי אשראי או אמצעי תשלום אלקטרוניים אחרים, ושיעורם באוכלוסייה.
סיכומו של דבר, יש מקום לשקול האם התכליות הראויות של הצעת החוק גוברות על הקשיים מבחינת כלל הציבור, ומצדיקות הכבדה על כלל הציבור במטרה למנוע את פעילותם העבריינית של אחוז קטן של האוכלוסייה.
(3) יעילות: האם יש במגבלות המוצעות כדי לצמצם את היקף הכלכלה השחורה?
בחינת המגבלות המוצעות והפעילויות הכלכליות הרלוונטיות, מעוררת ספקות באשר ליעילות של הטלת מגבלות על שימוש במזומן ובשיקים להשגת התכלית של הקטנת היקף הכלכלה השחורה. בהקשר זה יש לחלק את ההתייחסות לשני סוגי פעילויות:
פעילות לא חוקית – למשל, סחר בסמים, הימורים לא חוקיים, סחר בבני אדם וכו'. במקרה כזה, העבריינים ממילא מבצעים פעילות כלכלית בלתי חוקית, וספק רב אם העבירה הנוספת שהם יבצעו כעת, קרי: ביצוע עסקאות במזומן בסכומים אסורים, תמנע את פעילותם העבריינית או תגרום להם לדווח עליה לרשויות המס.
פעילות חוקית – למשל, מורה פרטי, קבלן שיפוצים או חשמלאי שעובדים במזומן וללא קבלות ולא מדווחים על הכנסותיהם. מדובר בפעילות שבבסיסה היא חוקית, אלא שהיא נעשית ללא דיווח לרשויות המס. יש מקום לתהות האם המגבלות המוצעות אכן ישפיעו סוג כזה של פעילויות: ראשית, מבחינת גובה הסכומים: מגבלות המזומן אותן מוצע לקבוע, קרי: 8,000 ₪ בשלב הראשון ו-5,000 ₪ בשלב השני, הן בגובה כזה שאינו מחייב את מרבית העוסקים (בוודאי אלה הקטנים), להימנע מביצוע עסקאות שיש בהן תשלום במזומן. שנית, מבחינת חשש היתפסות אל מול החמרת ענישה: ספק אם הוספת הגבלה על שימוש במזומן תוביל את בעלי המקצוע לדווח לרשויות המס. האם חשמלאי ש"עובד בשחור" ואינו חושש להיתפס על ידי רשויות המס בגין העלמת הכנסה, יחשוש מעתה להיתפס בידי אותן הרשויות בגין שימוש אסור במזומן או שהמגבלות המוצעות בסך הכל יהפכו אותו מ"עבריין מס" גם ל"עבריין מזומן"? נוכח האמור, יש מקום לספק האם ההגבלות המוצעות אכן ישנו את שיעור גביית המיסים או את היקף הכלכלה השחורה.
כנגד הספקות הללו, ניתן לכאורה להעלות את הטיעונים הבאים:
א) גם אם המגבלות המוצעות לא ירתיעו את העבריין, הן יצמצמו את העלמות המס משום שהן ירתיעו את הלקוחות מלשלם במזומן – אף כי יש ממש בטיעון זה, הוא אינו נקי מספקות. שכן ספק אם לקוחות שכיום משתפים פעולה עם בעל מקצוע שמעלים הכנסה, ומשלמים לו במזומן וללא קבלה (שגם בכך יש משום סיוע לדבר עבירה), יירתעו מלהמשיך ולעשות זאת בשל המגבלות המוצעות, ולו בשל העובדה שיהיה קשה מאוד לרשויות המס לאתר תשלום כזה במזומן, והחשש להיתפס אינו גדול.
ב) המגבלות המוצעות יקשו על העבריין לעשות שימוש בכסף המזומן שהעלים כדי לרכוש מוצרים ושירותים, שכן הן ירתיעו את בעלי העסקים מלקבל את המזומן כתשלום מאת העבריין, ובכך ייפגע התמריץ המרכזי שלו להעלמת המס – גם טיעון זה אינו נקי מספקות. שכן ספק אם המגבלות המוצעות תמנענה מהעבריין מלמצוא את האפיקים הכלכליים שבהם יתאפשר לו לעשות שימוש בכסף שהרוויח כתוצאה מעבירות המס.
בהקשר זה, יש מקום לבדוק מה ניתן ללמוד בעניין זה ממדינות אחרות בעולם: האם יש נתונים ממדינות אחרות שמלמדים מהי מידת האפקטיביות של מגבלות על שימוש במזומן ובשיקים להפחתת הכלכלה השחורה? האם יש נתונים באשר להשלכות הכלכליות – החיוביות והשליליות – של מהלכים כאלה על השוק?
(4) עלות מול תועלת
נוסף על שאלת היעילות יש מקום לבקש שיובאו בפני הוועדה נתונים ותחשיבים באשר לתועלת הכלכלית הצפויה שעשויה לצמוח למשק הישראלי כתוצאה מהמגבלות המוצעות, ומצד שני נתונים ותחשיבים באשר לעלויות הכלכליות שעשויות להיות ליצירת מערכת שלמה של מגבלות, איסורים, סנקציות ורגולציה נוספת שהתיקון המוצע מביא בכנפיו. זאת, כדי לבחון האם התועלת הצפויה מהתיקון המוצע אכן גדולה יותר מהעלויות שלה.
(5) ישימות: עד כמה המגבלות המוצעות הן ישימות ואכיפות?
נוכח העובדה שהשימוש במזומן ובשיקים בישראל מושרש בהתנהלות הכלכלית היומיומית של כלל אזרחי מדינת ישראל, מתעוררת שאלה בדבר הישימות של המגבלות המוצעות, ועד כמה מדובר במגבלות שיש כלים אמיתיים לאכוף אותן. יוער, כי בדברים שנשא מבקר המדינה בהקשר זה, נטען על ידו שמדובר בחוק שאינו ישים. האם פקחים נוספים, רבים ומוכשרים ככל שיהיו, מסוגלים לעקוב אחרי הפעילות הפיננסית במזומן שנעשית בכל מקום במדינת ישראל? האם יש לפקחים יכולת מעשית אמיתית לתפוס העלמות מס שמבוצעות באמצעות מזומן? השאלה מתעצמת בכל הנוגע לאנשים פרטיים שאינם בעלי עסקים: כיצד פקח יכול לדעת אם אדם נתן לקרובו הלוואה, מתנה או רכש ממנו נכס שאינו טעון רישום בסכום שעולה על 50,000 ₪, ושילם לו במזומן?
(6) מועד תחילתו של החוק המוצע
מוצע לקבוע כי תחילתו של החוק המוצע תהיה תוך שישה חודשים מיום פרסומו של החוק.
כדי להפעיל את החוק המוצע יש צורך בקיומה של תשתית טכנולוגית ומשפטית, שתאפשר שימוש נרחב וזמין באמצעי תשלום אלקטרוניים לכלל השכבות באוכלוסייה, באופן שהם יוכלו לשמש כתחליף למזומן. במסגרת דו"ח וועדת לוקר, גיבשה הוועדה מתווה להרחבת השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים (ובכלל זה בכרטיס חיוב מיידי ובכרטיס נטען מזוהה), שכלל בתוכו רשימה ארוכה של צעדים עסקיים, טכנולוגיים ומשפטיים שיש לעשות כדי לקדם מתווה זה.
מסקירת המלצותיה של "הוועדה לקידום השימוש באמצעי תשלום מתקדמים בישראל" (יוני 2017), עולה כי נכון להיום, קיימים חסמים טכנולוגיים ומשפטיים שונים שעלולים להשפיע על האפשרות לקדם את השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים מתקדמים, ובכלל זה: מסגרת משפטית שאינה מתאימה לאופי הפעילות באמצעי התשלום המתקדמים; היעדר סטנדרטים וכללים אחידים לשימוש באמצעי תשלום מתקדמים; היעדר מערכת סליקה מרכזית לביצוע תשלומים באמצעי תשלום מתקדמים; היעדר תשתית תקשורת מאובטחת לביצוע תשלומים באמצעי תשלום מתקדמים; היעדר תפוצה רחבה של מסופים שתומכים בעסקאות ללא מגע, ועוד. כדי לשחרר חסמים אלה, המליצה הוועדה על קידומם של מספר צעדים, ובכלל זה: הקמת תשתית סליקה מרכזית מאובטחת לביצוע תשלומים באמצעים מתקדמים; גיבוש חקיקה לאסדרת שירותי תשלום, חשבון תשלום ושירותי סליקה והנפקה; התאמת התשתית המשפטית הקיימת לפעילות באמצעי התשלום המתקדמים; קידום תשתית שתאפשר לבצע במסופי התשלום עסקאות ללא מגע.
נוכח האמור, מוצע לחברי הוועדה לברר, עד כמה הפעלת ההסדר המוצע אפשרית במצב הדברים הקיים? האם נוכח הדוח של הוועדה לקידום השימוש באמצעי תשלום מתקדמים בישראל, ניתן לומר כי המציאות הטכנולוגית והמשפטית אכן מאפשרת כיום להשתמש בכל אמצעי התשלום האלקטרוניים המתקדמים בצורה נרחבת, זמינה ובטוחה כך שיוכלו אכן לשמש כתחליף למזומן לכלל השכבות באוכלוסייה?
בנוסף, וכדי להבין טוב יותר את מידת המוכנות של המשק למעבר לשימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים מתקדמים, ואת מידת התפוצה של שימוש באמצעים כאלה כיום, מוצע לקבל נתונים מבוססים ומפורטים, בין היתר בעניינים הבאים: האם הוקמה "תשתית סליקה מרכזית ותשתית תקשורת לאומית מאובטחת לביצוע תשלומים באמצעים מתקדמים" בהתאם להמלצת הוועדה לקידום השימוש באמצעי תשלום מתקדמים בישראל? אם לא – כיצד יינתן מענה לאמצעי התשלום האלקטרוניים המתקדמים שאמורים להחליף את השימוש במזומן? עד כמה אמצעי התשלום האלקטרוניים המתקדמים זמינים לכלל שכבות האוכלוסייה באופן שוויוני, גם, למשל, למי שאין לו חשבון בנק או שחשבון הבנק שלו מוגבל? עד כמה חדרו אמצעי התשלום האלקטרוניים המתקדמים למשק, ומה שיעור השימוש בהם במשק לעומת שיעור השימוש בכרטיסי אשראי רגילים? מה גובה העמלות ודמי השימוש שהבנקים וחברות האשראי גובים בגין כל אחד ואחד מאמצעי התשלום האלקטרוניים המתקדמים לעומת גובה העמלות ודמי השימוש בכרטיסי אשראי? לכמה בתי עסק יש מסופונים (POS) שמאפשרים לקבל תשלום באמצעי התשלום האלקטרוניים המתקדמים לעומת קבלת תשלום בכרטיסי אשראי רגילים? האם משרדי הממשלה והרשויות המקומיות ערוכים לשינויים הללו, כדי שהאזרח יוכל לשלם להם באמצעי תשלום אלקטרוניים כאמור? האם יש תשתית שמאפשרת שימוש בשיק דיגיטלי כחלופה לשיקים הרגילים, בהתאם להמלצות ועדת לוקר.
(7) ההשלכות של התיקון המוצע על הפרטיות
הרצון להגביר את השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים נועד, בין היתר, ליצור תיעוד של העסקאות המבוצעות באותם אמצעי תשלום, כדי לאפשר ניטור ומעקב אחרי הפעולות הפיננסיות שנעשות על ידי אזרחי ישראל. משעה שפעולות אלה תהיינה מנוטרות, קצרה הדרך לכך שרשויות המדינה השונות – ובמיוחד רשויות האכיפה – תבקשנה לעשות שימוש במידע שניתן יהיה להפיק מהתיעוד של אותן העסקאות. למעשה, הצעת החוק דוחפת ליצירת פלטפורמה עסקית-טכנולוגית-משפטית שתאפשר לרשויות לבצע מעקב אחרי מכלול הפעולות הפיננסיות הלגיטימיות של אזרחי ישראל, תוך פגיעה בפרטיותם. נוכח האמור, מוצע כי הוועדה תיתן את דעתה על ההשלכות האפשריות של הצעת החוק על הפגיעה בפרטיותם של אזרחי ישראל.
(8) סיכונים שונים
מהדוח של "הוועדה לקידום השימוש באמצעי תשלום מתקדמים בישראל" (יוני 2017), עולה כי המעבר לשימוש נרחב באמצעי התשלום האלקטרוניים המתקדמים (שהצעת החוק מבקשת להגביר את השימוש בהם), טומנת בחובה סיכונים מסוגים שונים, שאינם קיימים כאשר התשלום בגין העסקה נעשה במזומן. כך, למשל, השימוש בפלטפורמות מיחשוב מתקדמות עלולה לחשוף את המשתמשים בהם להתחזות וזיוף (בפן הצרכני), כמו גם לפרצות אבטחה שונות ופשיעת סייבר (בפן הטכנולוגי). מוצע לחברי הוועדה לתת את הדעת על הסיכונים האמורים, ולבחון האם התשתית המשפטית והטכנולוגית הקיימת אכן נותנת מענה לסיכונים אלה.