חומר רקע
לכבוד
חברי הועדה לקידום מעמד האישה
שלום רב,
הנדון: הערות עמותת "חמניות – הבית ליתומים בישראל" לקראת הדיון לציון יום האלמנות הבינלאומי
עמותת חמניות היא עמותה המספקת מענה לילדים יתומים בישראל. העמותה היא הגוף היחיד בישראל הנותן מענה ליתומי השכול האזרחי ופועלת לקידום זכויות היתומים בישראל, מפעילה מרכזי שטח לצמצום ומניעת סיכון בקרב ילדים יתומים, פועלת להעלאת מודעות לנושא היתמות, על סוגיה השונים.
לקראת הדיון בנושא "זכויות אלמנות מלחמת חרבות ברזל – חללי צה"ל ופעולות האיבה לציון יום האלמנות הבינלאומי", נבקש להשמיע את הערותינו כפי שיפורטו להלן:
היום, ה23.6, מציינים ברחבי העולם את יום האלמנה הבין-לאומי. יום האלמנות הבין-לאומי נוסד על ידי קרן לומבה, כבר בשנת 2005 והוא נועד כדי להעלות את המודעות לבעיית האלמנות ולהעלות את המודעות למצוקתן של האלמנות ברחבי העולם. מדינת ישראל לא העניקה הרבה משקל ליום האלמנות עד היום והוא לא קיבל מקום של ממש בלוח השנה הישראלי. זה לא מפתיע, למרות חשיבותו המקודשת של נושא השמירה על יתומים ואלמנות בהלכה היהודית, ולמרות חשיבותו החברתית של הנושא, הטיפול ביתומים ובאלמנות בישראל, עדיין זקוק לתיקונים רבים. אמנם סוגית הזכויות של יתומי ואלמנות צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, בשונה ממשפחות השכול האזרחי, זכו למקום מיוחד ולעיסוק בדין הישראלי. ואולם, אירועי השנה החולפת והמספר הלא יאומן של היתומים והאלמנות החדשים חשפו את הכשלים הקיימים והלקונות בטיפול המוענק למשפחות שכולות רבות.
השנה, מאז השבעה אוקטובר התייתמו למעלה מ-800 ילדים מאחד או שני הוריהם, ולמעלה מ-500 אלמנות חדשות הצטרפו למעגל השכול, ולמאות הנשים שמתאלמנות בישראל מדי שנה. רק בסוף השבוע האחרון, נתבשרנו באופן טראגי על מותו של סעדיה יעקב דרעי ז"ל, בנה של חברתנו לעמותה, מנהלת פרויקט יתומי המלחמה ללי דרעי, שהותיר אחריו בנופלו שני ילדים יתומים ואלמנה שאיבדה את אהבת חייה ונותרה לטפל בילדים שנשארו לבדה. מעבר לכאב העמוק על האובדן, ואובדם של יתר החללים, אנו מבינים כי יש לפעול למען היתומים שנותרו, וליתר יתומי המלחמה, ולתקן את החוסרים הקיימים בדין הישראלי.
אחד הכשלים המשמעותיים שיש לתקן נוגע לזכויות התעסוקתיות של קבוצת האלמנות. חשוב לציין כי למרות סל התגמולים המיוחד שמקבלות אלמנות צה"ל ואלמנות נפגעי פעולות האיבה, והפיצוי הכלכלי המוענק להן, עדיין אין מספיק הגנות חוקיות והתאמות שיאפשרו לאותן נשים הרוצות להמשיך ולעבוד, לחזור למקום עבודתן ולהמשיך לעסוק במקצוע שבחרו לעצמן. בחוק הישראלי אין עדיין הגנה מפני פיטורים בשל היעדרות בגין טיפול בילדים היתומים או התאמה לשעות עבודה אחרות של מי שנותרו לטפל לבד בילדים היתומים. סקר קצר שקיימנו לאחרונה בין הורי ילדי חמניות גילה כי 20.4% מההורים ליתומים שדווחו בסקר הפסיקו את עבודתם בעקבות האובדן ו-48.2% מההורים/אפוטרופוסים ליתומים צמצמו את שעות העבודה שלהם בעקבות האובדן. שילוב הנתונים מראה כי העבודה של אחוז גבוה מאוד של האלמנות והאלמנים נפגעה בעקבות האובדן ולא היו להם את ההתאמות המתאימות להמשיך בעיסוקם כפי שהיה ערב האסון.
כשל משמעותי נוסף, לקבוצת הגרושות והפרודות של מי שנפלו במסגרת מתקפת הטרור על ישובי העוטף ובמסיבת הנובה. מתברר, כי זכויות הנשים בישראל שאיבדו את אבי ילדיהם שונה מהותית מנשים שהתאלמנו בעודן נשואות. לא רק פערים בגובה התקציבים לילדים, אלא פער משמעותי בזכויות המוענקות למי שנותרו לבד לטפל במשפחתן. בראי המציאות, בודאי שלא שונה מצבה של גרושה שנותרה לטפל לבדה בילדיה לאשה נשואה שנותרה לטפל בילדים. שתיהן חוות קושי דומה, של נטל כלכלי ומשפחתי גדול והתמודדות לבד עם ילדים שחוו טראומה נוראה. אך למרות הקשיים הדומים, סל הזכויות משתנה מבלי שישנה הצדקה ממשית לכך. לעמדתנו, ראוי לתקן בחקיקה ולקבוע סל זכויות זהה ולהשוות את מעמדה של מי שאיבדה את אבי ילדיה ונותרה לגדלם, מבלי להבין במצב המשפחתי של בני הזוג ערב האובדן.
יום האלמנה הבין-לאומי הוא תזכורת כואבת לכך שחיים וחיות במחיצתנו נשים רבות שאיבדו את היקר להן מכל, תזכורת לכך שחיים בינינו ילדים רבים שעולמם התהפך עליהם ברמה הבסיסית ביותר. לנו כחברה אין את הזכות לעצום את העיניים. חובתנו המוסרית ביום הזה היא לזכור את מי שאיבדו את היקר להם, לעמוד ולתמוך בהם ולוודא שהמדינה מעניקה להם את מלוא הזכויות שיאפשרו להם להשתקם ולהמשיך במסע חייהם הסבוך.