החלטות ועדה
הכנסת
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
מס' סימוכין : 2024-022306
סיכום דיון
מיום שני, כ"ו באייר התשפ"ד, 3.6.2024, בנושא:
פינוי פסולת ברשויות המקומיות והטמנתה, דוח על הביקורת בשלטון המקומי (2022)
חה"כ מיקי לוי - יו"ר הוועדה - פינוי פסולת הנו אחד מהשירותים חיוניים והבסיסיים שרשות מקומית חייבת לספק לאזרח. ידוע כי הפסולת מפונה במשאיות ייעודיות לתחנות מעבר, בהן נעשה מיון והקטנת נפח. כמות הפסולת בישראל הולכת וגדלה במידה ניכרת, והרשויות המקומיות מתמודדות עם הגידול בכמויות, וגם נאלצות לשאת בעלויות ההולכות וגדלות בפינויה.
מבקר המדינה בדק בדוח המונח לפנינו את נושא פינוי הפסולת במספר רשויות מקומיות, ועלו מספר ליקויים בתהליכים. הדוח נכתב בשנת 2022, והמצב החמיר מאז. לאחרונה עולות שוב ושוב התרעות על כך שאתרי ההטמנה נגמרו, וכי השטחים המיועדים לכך אוזלים. בנוסף תעריפי ההטמנה שמשלמות העיריות מתייקרים.
מנהלי אתר הטמנות מביעים חשש שכבר בטווח הזמן הקרוב הזבל ייערם ברחובות.
משרד מבקר המדינה – מירב יונתן-דולב-מנהלת ביקורת בכירה - מטרת הביקורת: לבחון את הטיפול של הרשויות המקומיות בתחום פינוי הפסולת, את השירות שהן מספקות לאזרח ואת נושא הטמנת הפסולת.
תקופת הביקורת: יוני 2021-דצמבר 2021.
הנושאים העיקריים שנבדקו: הטמנת פסולת - מספר המטמנות, יתרת שטחי ההטמנה והפעולות שעושה המשרד להגנת הסביבה להקטנת כמויות הפסולת המוטמנת.
דמי הכניסה לאתרי ההטמנה - המחירים שגובה כל מטמנה ביחס למטמנות אחרות וביחס ללקוחותיה השונים, פיקוח על המחירים.
התקשרויות הרשויות עם קבלני הפינוי - משכי ההתקשרויות, שיעורי ההתייקרויות אחרי כל התקשרות, האם קיימת תחרות בתחום.
עלויות פינוי הפסולת של הרשויות - בחינת הגורמים לגידול השנתי בעלויות הפינוי
ביחס ל- כמויות הפסולת, שינוע הפסולת, התקשרויות, אפשרויות הבחירה.
נתוני מפתח: 5.8 מיליון טונות פסולת מעורבת בישראל בשנת 2019, גידול שנתי ממוצע של כ-2.6%.
680 ק"ג משקל פסולת ממוצע לנפש בישראל (2019) לעומת 538 ק"ג במדינות ה-OECD.
83% מהפסולת בישראל מוטמנת, 68% מתוכה מוטמנת בדרום הארץ.
14.4 מיליון קוב/טונות יתרת שטחי הקרקע הזמינים להטמנה (2020), בשנה זו הוטמנו כ-4.7 מיליון טונות.
30%-12% התייקרות השירות ברשויות המקומיות אחרי כל התקשרות עם קבלן פינוי.
כ- 886 מיליון ₪ הוקצו בשלוש החלטות ממשלה עבור הסדרת משק הפסולת ברשויות הלא-יהודיות.
אנו בפתחו של דוח מעקב ברשויות המקומיות ומשרדי הממשלה כדי לראות האם תוקנו הליקויים.
לאור הגידול בקצב ייצור הפסולת בישראל (כ- 2.6% בשנה), הרשויות המקומיות מחויבות לתכנן את מערך פינוי הפסולת שלהן, להיעזר בכלים טכנולוגיים ולספק לתושבים שירות יעיל ואיכותי.
על הרשויות המקומיות לפעול להפחתה של כמויות ייצור הפסולת ושל כמות הפסולת המועברת להטמנה.
שטחי ההטמנה בישראל הולכים ומצטמצמים, אף שכמויות הפסולת הולכות וגדלות. המחסור בשטחי הטמנה מוביל לגידול בהוצאות פינוי הפסולת של הרשויות המקומיות ועלול להביא להשלכת פסולת בשטחים לא מוסדרים.
המשבר שנוצר בשל המחסור בשטחי הטמנה מחייב את כל הגורמים הרלוונטיים, בהובלת המשרד להגנת הסביבה, לפעול במשותף למציאת פתרונות למשבר וליישמם.
המשרד להגנת הסביבה – נטע אלול-ראש-ראש אגף פסולת - המשרד פועל כדי לקדם אמצעים אלטרנטיביים להטמנה, ולצורך כך הוקצו יותר מ-4 מיליארד שקל. ידוע לנו שהמצב בישראל אינו טוב כפי שהציג דוח המבקר. אנחנו מטמינים את רוב הפסולת שלנו, וזאת בניגוד למדינות אירופה שהן מטפלות ברוב הפסולת שלהן, ממחזרות ועושות דברים אחרים מלבד הטמנה. אנחנו גם מעוניינים ללכת לכיוון זה ולצמצם אתרי הטמנה. התהליך נוגע להיבטי שינוע, כלומר הקמת מתקנים אלטרנטיביים בכל הארץ. ברור שלתקופה הקרובה ולתקופת הביניים צריך גם שההטמנה לא תהיה במרכז הארץ. כדי להטמין יש צורך בשטחים אדירים, מאות דונמים של קרקע, ואנו מודעים ללחצי הפיתוח והבנייה שקיימים ברחבי הארץ. אני מסכימה שהפתרון לפיו כל המטמנות יושבות במחוז דרום אינו פתרון שאפשר לחיות איתו לאורך זמן. אנחנו רוצים שהמתקנים העתידיים יהיו ליד ריכוזי אוכלוסייה, היכן שהפסולת נוצרת.
בבור ההטמנה הארצי יש מספיק נפח הטמנה לעשור הקרוב. מניתוח של כל בורות ההטמנה הקיימים עולה שהשינוע קיים. הרשויות נוסעות מרחקים ארוכים כי אין מטמנות בנמצא ליד שטחי המגורים. רשות מקרקעי ישראל הקצתה לאחרונה שטחים נרחבים נוספים שמיועדים להטמנה בעשור הבא במישור רותם למועצה האזורית תמר יחד עם רשויות נוספות מהנגב ומהעוטף. המגמה היא לצמצם את אתרי ההטמנה, כי אין מקום.
עם זאת, אנחנו מסתכלים קדימה ורואים את קצב הקמת המתקנים החלופיים. מעבר ל-11 מתקנים חדשים שקיימים, יש היום 28 יוזמות שמשרדי הממשלה עובדים עליהם - ממתקנים להשבת אנרגיה, דרך מתקני מיון וטיפול בחומר אורגני. יש 28 יוזמות שמשרדי ממשלה עובדים עליהן ומקדמים אותן יחד עם רשויות מקומיות.
ההטמנה היא מוצר ציבורי מובהק, ולכן יש לתת לה את המחיר הנכון. מחירי הטמנה הם מחירים נמוכים ביחס למחירי הטיפול העתידיים. ככל שאנחנו נטפל יותר טוב בפסולת שלנו, נמחזר יותר ונביא אותה לרמת טיפול גבוהה יותר, המחירים ילכו ויעלו. טיפול בפסולת עולה יותר מאשר ההטמנה בבור. חלק מעליות המחירים נובעות משינויים בשוק. יש דברים שאנו בוחנים אותם האם יש הצדקה לאותן עליות והן לא נובעות מכוח מונופוליסטי של אותם גופים. כחלק מהבחינה שאנחנו עושים עכשיו עם משרד האוצר, המלצנו גם להטיל פיקוח על מחירי מקטע המטמנות ועל זה עובדת ועדת המחירים. ביתר המקטעים לא המלצנו להטיל פיקוח, משום שלא מצאנו עדויות שאכן יש ניצול כוח מונופוליסטי. במקטע תחנות המעבר או התחנות הממיינות יש לרשויות יכולת להשפיע. יש רשויות שהתחנות הן שלהן: פרסמו את המכרז, קבעו את המחיר, בחרו את הקבלן במחיר תחרותי והן מתפעלות. הרבה מאוד מהרשויות הולכות בכיוון ראוי זה, באמצעות מערכים אזוריים – אשכולות ואיגודי ערים שמקבצים את הרשויות, נותנים להם יתרון לגודל ומענה בהיבט של התשתיות.
ברור לנו שהמצב בישראל לא טוב, בחו"ל הרשויות המקומיות הן אלה שמחזיקות במתקני הטיפול. האחריות שלהן היא לא רק על הטיפול כמו בישראל, אלא גם אחריות על עמידה ביעדים (יעדי מחזור ויעדי איסוף נפרד), טיפול בפסולת והן מוציאות את כל המכרזים ונושאות בעלויות. ראוי שקונספט זה יאומץ בארץ בתמיכה ממשלתית. אין ספק שיש חסמים ברמת התכנון ובהקצאת הקרקע. יש עבודה בשנתיים האחרונות שהתהדקה מאוד עם רמ"י ומינהל מקרקעי ישראל, וצריך לחזק את האינטרסים כדי שדברים יקרו בזמן.
יוזמות שהן בעבודה (כמו מתקן הטיפול בשפדן) לוקחת זמן להפעלה. עפ"י התחזיות - עד שנת 2029 אנו לא צפויים לראות שינוי בכמות ההטמנה שהולכת לרדת. הוקצו שטחים נרחבים של אלפי דונמים שיוכלו לסייע. ראוי לציין שיהיה לחץ וזה תלוי בהרבה דברים שיקרו במועד שלהם. הנושא נמצא בסמכות סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד.
התאחדות התעשיינים בישראל – ניר קנטור-מנהל איגוד הכימיה וסביבה – בשנת 2010 המלצנו להתחיל להקים מתקני פסולת לשריפה. אילו היו מוקמים מתקני שריפה, לא היו לנו כאלה שיעורי הטמנה. אנו בעד הפחתת פסולת בדרכים שונות, אך אנו במשבר כאן ועכשיו כי אנחנו ללא נפח הטמנה. יש תכניות אך הן לא יספיקו לכל הצרכים. לא נכון להוביל את הפסולת לאתרים בדרום הארץ. יש קואליציית משרדי ממשלה שלא מצליחה לעבוד יחד (רמ"י, ועדות התכנון, רשויות מקומיות). יש להקים מטה חירום לטפל בהטמנה ולהרחיב את המטמנות כמה שיותר מהר. יש אתר בנאות חובב לפסולת מסוכנת, והוא גם מעוכב בגלל רמ"י, וזה עוצר פעילויות של תעשיה.
עו"ד מיכל ספיר-יועמ"שית פורום מטמנות – בשנת 2021 שני משרדי הממשלה בחנו את שטחי ההטמנה – משרד מבקר המדינה והמשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה הגיש את הנתונים בנוגע לשטחי ההטמנה הזמינים למועצה הארצית לתכנון ובנייה. עפ"י המספרים, אין היום במדינת ישראל שטחי הטמנה זמינים לכמות הפסולת המיוצרת. אין מטמנות חדשות שנפתחו אלא רק נסגרו. בינואר 2024 יצאו 2 מכרזים להקמת 2 אתרי מטמנה בצמוד לאפעה, ובמקרה של גשמים חזקים לא יהיה ניתן להטמין. יש תכנית שהוכנה על ידי המשרד להגנת הסביבה ביחד עם המועצה הארצית לתכנון ובנייה משום שמתכנני המחוז התריעו, בנוסף אלינו, שאין פתרון לטיפול בפסולת. פסולת זה חומר נפיץ ולכן נוצרת שריפה כפי שקרה בעטרות. אנחנו מבקשים שהמשרד להגנת הסביבה ייתן פתרונות בטווח המיידי.
המשרד להגנת הסביבה - נטע אלול-ראש אגף פסולת - דבריה אינם מגובים במציאות. באפעה נפתח קו משמעותי והוא נותן מענה, ובנוסף אושרה כעת הגבהה של אפעה. המטמנה בגוש חלב מסוגלת לקלוט בעוד מס' חודשים, ויש עתודות נוספות בקנה. אנו נחפש שטחים נוספים כדי להקל על נושא השינוע. לא ניתן להקים מטמנה מהיום למחר. יהיה לחץ על המטמנות הקיימות כי אין עתודות מלבד בדרום, אך עדיין יש מספיק מקום.
רמ"י משלמת כסף רב לפנות מטמנות ישנות כדי להסב את השטחים למגורים. יש מתקן מתקדם אחד באזור נאות חובב, המכרז אמור להתפרסם כעת ואנו מקווים שהוא יופעל בקרוב. כמו כן יש כרגע עוד 5 יוזמות מול החשכ"ל והרשויות המקומיות להריץ פרויקטים. בטווח הבינוני והקצר יש לתת מענה למטמנות. אנו צריכים לנהל בחוכמה את נפח ההטמנה.
אנו מודעים להליכי התכנון, וככל שהיה אפשר ליייצר תהליך יש מערכת כבדה ויש למצוא את הפתרונות. מוסדות תכנון שעושים את הדברים מהר יותר.
כדי שיזם ירצה להקים מתקן מתקדם הוא צריך הבטחות כספיות גדולות מאוד, והבטחה שהוא יקבל פסולת. היטל הטמנה לא מסוגל לממן את ההקמה של כל המתקנים, מדובר בעלויות אדירות. חלק מהמטרה של היטל ההטמנה בכל העולם הוא לעלות מחיר ההטמנה כדי שהוא יהיה יותר יקר. ההיטל כרגע אינו מספיק, ויש לעלות אותו אם רוצים לייצר אלטרנטיבה כלכלית.
כל מהלך חקיקה נתקע בגלל השלטון המקומי נוכח החשש מצידם מעליות מחירים.
הוקם צוות בהשתתפות: משרד האוצר, מינהל התכנון והמשרד להגנת הסביבה , ובעוד 3 חודשים אנו נהיה אחרי מועצה ארצית.
מועצה אזורית תמר – ניר ונגר-ראש המועצה – חלק גדול ומרכזי בעלות ההטמנה זה היטל ההטמנה שהרשות המקומית משלמת למדינת ישראל. יש להוריד את המחיר, והכסף יעבור לשינוע הפסולת.
כדי לא לחזור ולהחריף את טעויות העבר, יש לקדם רגולציה באמצעות צוות משותף עם כלל הגורמים הרלוונטיים.
מרכז השלטון המקומי – הילה זהבי-כלכלנית – אנו מבינים שהגיעו מים עד הנפש. המחירים ממשכים לעלות והרשויות מדווחות על עליות מחירים של עשרות אחוזים כתוצאה מחוסר תחרותיות ומצוקת מתקנים. אין לרשות המקומית לאן לפנות והיא עושה את התחשיב הכי זול – הטמנה. רמ"י העלתה את השומות והתשלום עלה ב- 20 ₪. לרשויות המקומיות יש הכנסות מוגבלות, והן לא יכולות לעלות את ההוצאות ללא סוף. היטל ההטמנה לא שינה את דפוס ההתנהגות של התושבים. הרשות משלמת 600 מיליון ₪ לשנה עבור היטלי הטמנה, וההיטל עולה משנת 2007. יש לעשות צעד קיצוני כדי לשנות את המצב הקיים.
ח"כ מטי צרפתי הרכבי – אנו טובעים בפסולת, אין יותר מקומות הטמנה. האזרחים מחפשים פתרונות פיראטים כמו שריפות בצורה לא מבוקרת. חלק מהפסולת זולגת לשטחי איו"ש וזה יוצר תחלואה נוכח השריפות. אנו מבקשים להצטרף לשולחן העגול.
אבקש לקבל התייחסות בישיבה הבאה לנקודות הבאות: * התייחסות להטמנה בעברון, גני הדס ואפעה.
* כשל תכנוני ארוך שנים – דוח לגבי מצב התכנון, כולל תחנות מיון ותחנות מעבור בפריסה ארצית.
* יש כשלים רבים באכיפה, ואבקש לשמוע מהי המדיניות ומצב כ"א.
משרד הפנים – שיר רבינוביץ-מנהלת אגף בכיר פיתוח אזוריות – רוב הפתרונות כוללים התייקרויות משמעותיות לרשויות המקומיות, ויש להכניס את נציג האוצר לסוגיה כדי לתת פתרון מערכתי בשיתוף כלל הגורמים.
בתום הדיון הוועדה הגיעה למסקנות הבאות:
הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון.
הוועדה שמעה כי האתרים הקיימים יגיעו בעוד 3 שנים לסף היכולת לקבל פסולת.
הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות ומהמשרד לאיכות הסביבה לקיים פגישה בנושא מפגעים, החלפת מידע ולדווח לוועדה על המסקנות.
הוועדה רואה בחומרה את עניין הזליגה של שריפת הפסולת משטחי איו"ש. הוועדה מבקשת מהמינהל אזרחי, השר במשרד הביטחון והמשרד להגנת הסביבה, לבחון את עניין הגורם האחראי בסוגיה זו.
הוועדה תקיים ישיבת מעקב בעוד 3 חודשים, בהשתתפות משרד האוצר, כדי לשמוע דיווח מהצוות הבינמשרדי בראשות סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה, מר אלעד עמיחי, על רמת הביצוע.