חומר רקע
ה' תמוז, תשפ"ד
11 ביולי 2024
לכבוד
ח"כ צביקה פוגל
יו"ר הוועדה לביטחון לאומי
שלום רב,
הנדון: הערות הסניגוריה הציבורית באשר להצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי מידת הנזק והגדרת גילו של העבריין), התשפ"ד-2024
הסניגוריה הציבורית מעבירה בזאת את הערותיה באשר להצעת החוק שבנדון.
בפתח הדברים נציין כי אנו מודאגים מאוד מעצם העובדה שהצעת החוק הנוכחית שואבת השראתה מחקיקה שנחקקה אך לאחרונה הנוגעת לעבירות טרור בלבד. דומה כי החשש עליו התרענו בעבר מפני זליגה של הסדרים חריגים שנועדו עבור עבירות טרור בלבד אכן מתממש, ובאופן מהיר ביותר.
שינוי מידת הנזק הנפשי
אנו רואים קושי מהותי בהורדת התיבה "של ממש" ממידת הנזק לנפגע העבירה. עקרון יסוד בשיטת משפטנו הוא שחקיקה הפוגעת בזכויות יסוד חוקתיות מצריכה איזון בדמות פגיעה נגדית ממשית, ולא כל פגיעה שולית וקלת ערך. כך במיוחד בהתחשב במאטריה הנוכחית העוסקת באפשרות של הטלת מגבלות פוגעניות על מגורים, עבודה ולימודים, וזאת לתקופות ארוכות מאד, ומבלי שקיימת בהכרח מסוכנות ספציפית מצד העבריין שסיים לרצות את עונשו. כלומר, מדובר בחוק המעניק אפשרות לפגיעה חמורה בזכויות יסוד חוקתיות כגון הזכות לקניין, חופש תנועה וחופש עיסוק. הכרסום בעקרון יסוד זה הוא גם מטריד גם בבחינת העתיד לבוא, כאשר יישקלו תיקוני חקיקה נוספים (ולא רק בתחום הפלילי או הלבר-פלילי) אשר יבקשו להשמיט כל יסוד "איכותי" שמתלווה לאינטרס המוגן תוך פגיעה קשה בזכויות היסוד.
כפי שאמר יו"ר ועדת חוקה דאז בעת הצגת החוק במליאה: "המלה "נזק" להבדיל מ"נזק נפשי של ממש" היא פשוטה: נזק הוא כל דבר, ואפילו הכי קטן. אבל אנחנו אומרים: למה לא לתת לבית-המשפט את הגמישות לקבוע מה יהיה – מבחינתו – נזק של ממש שייגרם לאותו נפגע עבירה? יכול להיות שהשופט יעשה את המאזן הנכון ויראה שזו פגיעה ממשית. אם כן, הוא יגיד שהוא לא מתיר לאדם לחזור. אבל מה אם הוא ימצא שזה נזק שולי? אם כותבים "נזק", הוא חייב לנקוט את כל הסנקציות נגד האדם האחר גם בגין נזק שולי, אז איפה האיזון? אנחנו רוצים לתת איזון. לכן, לאחר מחשבה, הגענו למסקנה הזאת...שיהיה כלי איזון לבית-המשפט; לא באופן אוטומטי, על הנזק הכי קטן, אלא כשיהיה נזק, חזקה היא שבתי-המשפט, שופט שישב בדין ויקרא את התיק הרפואי ואת חוות הדעת, יגיד: זה הולך להיות נזק שבגינו אני רוצה להרחיק – ואז ירחיק: כשמדובר בנזק של ממש. אבל זה לא יחייב אותו להרחיק כשהוא יגיד שיש נזק שולי".
גם לגופו של עניין, קיימים הבדלים רבים וניכרים בין שתי האוכלוסיות הרלוונטיות (טרור ועבירות מין). בשל הבדלים אלה קיימים פערים רבים ומשמעותיים בין שתי המסגרות החקיקתיות השונות שנקבעו לעניין אוכלוסיות אלו בהקשר זה מגבלות על חזרת העבריין לסביבת נפגע העבירה. הבדלים אלה כידוע באים לידי ביטוי גם בדברי חקיקה אחרים שקובעים הסדרים מותאמים, ומחמירים יותר, ביחס לעבירות ביטחון וטרור. עוד יש להזכיר כי בעוד שלגבי עברייני הטרור קשה מאד לדבר על אינטרס ופוטנציאל שיקומי (למעט מקרים חריגים ביותר), הרי שלגבי עבירות מין אינטרס זה חל-גם-חל, ולעיתים ביתר שאת. מדובר בעוד דוגמה מובהקת למגמה המטרידה (ההולכת וגוברת) של הרחבת החקיקה הפלילית בהתבסס על הוראות מיוחדות שנקבעו לעניין עבירות ביטחון וטרור.
לבסוף יצוין כי החשש שלהבנתנו נטען שלפיו פרשנות החוק הקיים לגבי עברייני המין תוקשח (בעקבות ההכרעות שהתקבלו בחקיקת החוק ביחס עברייני הטרור) הוא ספקולטיבי ורחוק בהרבה מהחשש הכמעט ודאי שהורדת התיבה של "של ממש" תביא לפרשנות מרחיבה יתר על המידה של חוק עברייני המין. זאת בייחוד בהתחשב בכך שממילא מידת הנזק (וכן דרכי הוכחתו) אינם מהווים כיום חסם של ממש בהיעתרות לבקשות המוגשות לפי החוק הקיים. בהקשר זה נקבע בפסיקה המנחה כי רמת ההוכחה הנדרשת של הנזק הנפשי שעלול להיגרם לנפגע העבירה היא נמוכה יחסית (ר' למשל בש"פ 8887/17 פלונית נ' פלוני (27.3.2018)). כלומר, ממילא בהתאם לדין הנוהג ניתן להטיל מגבלות חמורות על העבריין ללא דרישה משמעותית להוכחת הנזק הנפשי, כך שעולה ספק רב באשר לנחיצותו של תיקון החוק. משכך אנו סבורים כי הנזק הפוטנציאלי הטמון בהצעה זו גדול בהרבה מתועלתו.
הרחבת התחולה על קטינים
ההצעה להחיל את החוק על קטינים מגיל 14 אינה יכולה להתיישב עם עקרונות יסוד של חוק הנוער, ולכן הסניגוריה הציבורית מתנגדת אליה בתוקף. חוק המגבלות נועד מלכתחילה לחול רק כלפי עברייני מין בגירים, ולא בכדי. מטרתו של החוק היא מניעתו של מפגש בין נפגע העבירה לפוגע, כאשר עקרון שיקומו של הפוגע, שהוא עקרון יסוד בבית המשפט לנוער, אינו מהווה שיקול מרכזי בהטלת צו המגבלות.
מתווה של הרחקת קטין פוגע מינית מסביבת נפגע עבירה צריך להיות מופעל (במקרים מתאימים) בכלים ייחודיים המותאמים לקטינים ולחוק הנוער, שבהם ישולבו גם אלמנטים מתוך הליכי שיקומו של הקטין הפוגע (בדרך דומה לזו שנעשית במהלך ההליך הפלילי ע"י פיקוח שירות המבחן, או בעת יציאה לחופשות מהמעונות). פתרונות כאלו ראוי שייהגו ויבוצעו בידי אנשי טיפול, בדומה לוועדות שונות הנערכות במסגרת שירותי הרווחה. "הדבקה" מלאכותית של מודל הבגירים הקיים על קטינים צעירים היא שגיאה קשה, שתפגע גם באינטרס הציבורי של שיקום קטינים, וכן תשליך על כתפי בתי המשפט משימה שאין לה תשתית מותאמת לצורך יישומה הנכון, שכן קטינים לא יכולים להיות מורחקים ללא משפחתם ואין להם יכולת לנהל ולו חלק קטן מחייהם באופן עצמאי כפי שניתן לדרוש מבגיר.
לטעמנו, ההתנגדות להצעה מתחייבת, ודאי כל עוד לא נערך שיח מעמיק על אפשרויות שמירה על מוגנות נפגעי העבירה באופן שיכול להתיישב עם עקרונות חוק הנוער, כפי שעלה גם בישיבת הוועדה בכנסת שהתקיימה בנושא זה בחודש יוני 2022.
בכבוד רב ובברכה,
רחל דניאלי, עו"ד ישי שרון, עו"ד
מנהלת מחלקה - ממונה ארצית על ייצוג נוער מנהל מחלקת חקיקה ומדיניות
הסניגוריה הציבורית הארצית הסניגוריה הציבורית הארצית