פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שני פרוטוקול מס' 173 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שני, י"א בסיון התשפ"ד (17 ביוני 2024), שעה 11:10 סדר היום: << נושא >> יישום החלטות הממשלה בנושא הבאתם לישראל של בני קהילות הממתינים במחנות באדיס אבבה ובגונדר - << נושא >>ישיבת מעקב מיום 1/5/2023, 5/6/2023, 18/3/2024 נכחו: חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר צגה מלקו חברי הכנסת: משה סולומון מוזמנים: הראל קנפו – פרויקטור עלייה מאתיופיה, משרד העלייה והקליטה חמוטל רוגל פוקס – מנהלת מחלקת קהילות יהודיות, משרד החוץ מיכל יוספוף – מנהלת אגף אוכלוסיות זמניות, רשות האוכלוסין וההגירה רונית אליאן – מנהלת אגף, רשות האוכלוסין וההגירה שי פלבר – מנהל היחידה לעליה וקליטה, הסוכנות היהודית הבטאמו יוסף – מנהל פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית דמסה מהרטו מסגנאו – בני משפחות ממתינים אשגריה מסרט – בני משפחות ממתינים סלמון תדלה – נציג משפחה אבאט דסטה – אחיין של דיבקולו אמארה גברה וורקו – יו"ר עמותת שאר ישוב יהודה עציון – פעיל עליה, הועד הציבורי הארצי של יהודי אתיופיה בישראל נגה אלנה – מנכ"ל, עמותת שילוב טקלה מקונן – מנכ"ל, טק-קריירה רחל פיש בן ישראל – עו"ד במרכז לסיוע משפטי לעולים, המרכז לפלורליזם יהודי נעמי קסל – עו"ד במרכז לסיוע משפטי לעולים, המרכז לפלורליזם יהודי רינה איילין-גורליק – מנכ"לית, אגודת יהודי אתיופיה גבריאל סוד – אחראי קשרי ממשל ומדיה, קרן פדרציית ניו-יורק לישראל אלקנה ויצן – אח של ישראל עמיחי ויצן, לוחם כיתת כוננות בכרם שלום שנפל גילה ויזל – אימא של אלקנה ויזל, לוחם שנפל דוד טהר – אבא של אדיר טהר, לוחם שנפל דניאל שטיינברג – אביו של יונתן יוני שטיינברג, מח"ט הנח"ל שנפל ריקי ברוך – גיסתו של אוריאל ברוך שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה אורי ברוך – אח של אוריאל ברוך שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה אלון גת – בעלה של ירדן רומן-גת ששוחררה מהשבי, ואח של כרמל גת החטופה בעזה לי סיגל – אח של קית' סיגל, חטוף בעזה אסתר בוכשטב – אימא של יגב בוכשטב, חטוף בעזה חנה כהן – דודה של ענבר היימן שנרצחה בשבי בעזה ייעוץ משפטי: אלי מור שבילי מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> יישום החלטות הממשלה בנושא הבאתם לישראל של בני קהילות הממתינים במחנות באדיס אבבה ובגונדר. << נושא >> << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> שלום לכולם, מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא הוא יישום החלטת הממשלה בנושא הבאתם לישראל של בני קהילות הממתינים במחנות באדיס אבבה ובגונדר, זאת ישיבת מעקב לישיבות שהתקיימו במאי וביוני 2023 ובמרץ 2024. כמובן, בפתח הדיון, לפני שנתחיל בנושא הדיון, אז נתחיל עם נציגים של פורום גבורה ומטה החטופים, נתחיל עם אלקנה, בבקשה. << אורח >> אלקנה וייצן: << אורח >> שלום לכולם, אני אלקנה ויצן, אח שלי היה חבר קיבוץ כרם שלום, נפל במלחמה כחייל בכיתת הכוננות שם. אני נמצא פה לא בגללו, אלא בגלל האחיינים שלי שהדרך היחידה שהם יוכלו לחזור לכרם שלו זה רק אם הם ירגישו בטוחים בבית שלהם. אתמול קברתי חבר, אילון וייס. זו לא לוויה ראשונה שאני נמצא בה, כמעט כל שבוע אני משתתף בלוויה או בשבעה של אנשים שאני מכיר. אני רוצה להגיד לכם שהדרך היחידה שנוכל להמשיך להתקיים פה היא רק אם נכריע, נכריע את החמאס, ננצח. אין לנו שום אופציה אחרת בשביל העתיד שלנו פה, אנחנו מוכנים לשלם מחירים מאוד יקרים. אני רוצה לספר לכם על אילון. אילון, הוא הוא בן 49, סבא שהתנדב למילואים למרות שהוא היה פטור, גם מבחינת הגיל וגם מבחינת הילדים, אבל אנחנו יודעים שאין לנו דרך אחרת אלא לאחוז בחרב. האויבים שלנו לא רוצים שום עסקה, הם לא רוצים לעשות איתנו שלום. ואנחנו משלמים את המחירים של 20 שנה של נסיון לנרמל את זה שיש לידנו כזה שטן שאונס בנות, שרוצח תינוקות, שחוטף אנשים מביתם. הדרך היחידה להשיב את תושבי הצפון, להשיב את תושבי הדרום זה רק ניצחון מוחלט. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. גילה ויזל, אחריה דניאל שטיינברג. בבקשה, גילה. << אורח >> גילה ויזל: << אורח >> שלום רב ותודה רבה. קודם כול, אני מאוד מעריכה ומודה על האפשרות להגיע לכאן כל יום שני, לפנות לנו זמן מבלי להסתכל על השעון ולאפשר לנו ולנציגי משפחות החטופים לדבר. קוראים לי גילה ויזל, אני אימא של רס"ר אלקנה ויזל השם יקום דמו. אלקנה שירת בגדוד 8208, זה גדוד המילואים של בה"ד 1. הוא נהרג ביחד עם עוד 20 חיילים באסון קריסת המבנים בשכונת אל-מואסי בדיוק היום לפני חמישה חודשים. זה קרה לקראת סיומה של פעילות מבצעית מאוד מאוד מוצלחת והפעילות הזו הייתה 600 מטר מהגדר ומבתי כיסופים. חשבנו לתומנו ולא אנחנו באופן פרטי שזה היה האירוע הכי קשה שקרה בצה"ל בו 21 לוחמים נהרגו ברגע, באו אויבינו והראו לנו שאפשר גם לירות טיל על נמ"ר ולשרוף חיים שמונה חיילים. אני חייבת להגיד לכם שאני לא מפסיקה לבכות מהסיפור הזה. שמונה חיילים נשרפו חיים במשך שעתיים ואף אחד לא היה יכול לגשת אליהם, זה האויב שאנחנו נלחמים למולו. וברשותכם, אני מבקשת כדי להביע את מה שאני רוצה לבקש כאן ואנחנו, פורום הגבורה, להקריא מספר משפטים שמצוטטים מדברים של מפקד שכנראה פורסמו, הדברים פורסמו והיו מותרים לפרסום. אחרי שבת כואבת וקשה כמה נקודות שלי מהעניין: המלחמה פה היא על תודה ורוח נטו. חמאס מקבל כוחות לא רק מההישגים שלו, אלא בעיקר בראותם אותנו מתפרקים מאחדותנו. אני אוסיף, אסור בתכלית האיסור לתת לזה לקרות. מחובתנו לראות ולהעצים את הרוח ויש רוח. הלוחמים בשטח גיבורים ונלחמים בעוז ובקור רוח אל מול אויב פחדן שמחפש את מי שעייף וחסר כוח ורוח, אויב שלא מעז להראות את עצמו ומחפש רגעים קטנים לפגוע ומיד בורח כמו עכבר, אויב שמשתמש בחטופים, נשים, ילדים ועוד. מול אלו עומדים לוחמינו עזי הנפש, גיבורי על. עלינו לדרוש בכל הכוח כי לא עוזבים עד הניצחון. זה אומר מפקד, לא אני. לוחמים זקוקים לזה כמים לנפש עייפה, הם צריכים לדעת שמאחוריהם אנחנו עומדים כגוש איתן שרוצה לנצח ולגמור הכול, בלי לעזוב לפני שמסיימים. גם אני, כמו כולם ולא פחות מכולם ואולי יותר מכולם, מאוד רוצה לראות את חטופינו ומתינו איתנו כאן בבית, זוהי חובתנו המוסרית. אך לטעמי זה צריך להתבצע על פי תנאים אותם אנו ורק אנחנו מכתיבים כמדינה ריבונית חפצת חיים. השטן הנאצי שעדיין לא מצאתי לו הגדרה מדויקת חוכך ידיו בהנאה ורק מציף תנאים בלתי הגיוניים מבלי שנדע מה גורל החטופים, מי חי, מי מת, את מי וכמה יחזירו ועוד, איזה בן אנוש מוכן להסכים לדבר שכזה? השכחנו כיצד עטו עלינו לכלותנו מחבלים חמושים במפות מדויקות של נשקיות, בתים, בעלי תפקידים, מוסדות חינוך, מבני ציבור ועוד? הנאבד את עצמנו שוב לדעת למול רוצחים אלו, צמאי דם? לכן אנו ואני באופן אישי, פורום המשפחות השכולות דורשים ומבקשים מממשלת ישראל להמשיך ולהגביר את הלחץ הצבאי עד להשלמת יעדי המלחמה, להמשיך עד הניצחון. העם דורש ניצחון, רוב מוחלט בעם דורש ניצחון, כ-80% מהח"כים בכנסת דורשים זאת. אנו, המשפחות השכולות חייבות זאת לבנינו שיצאו למשימה חדורי מטרת ניצחון בראש זקוף ולא שבו. לא יודעת אם אמרנו, אבל בנינו נפצע בצוק איתו, היה לו פטור מלא משירות מילואים, הוא לא היה חייב להתגייס והוא יצא בראש מורם למלחמה הזאת והשאיר כאן במדינה היקרה שלנו את אשתו גלית, יתומה מגיל שלוש מאבא והיום ילדים ממחזרים יתמות מה היא, ארבעה ילדים. ורגע לפני שאני אקריא ואסיים בכמה משפטים ממכתב הצוואה שהוא השאיר, אני רוצה להגיד כאן משהו באופן אישי. אולי אני נראית איזו שהיא חייזרית, אישה דתייה, חובשת כובע, לא מבינה מה קורה במדינה. אז אני רק אשתף אתכם שהעסק של בעלי בתחום החקלאות נמצא בעוטף כבר כמעט שלושים שנה, אנחנו מכירים את כל קיבוצי העוטף על כף ידנו, חברים שלנו נמצאים שם, חברות שלי נמצאות שם, אנחנו מבקרים בבתים שלהם, בעלי גמא אלפי קילומטרים בשדות החקלאות של יישובי העוטף ואפילו אומר קדיש עוד לפני על הבן שלנו, על לא מעט אנשים מקיבוצי העוטף. ואני אסיים במכתב צוואה שהבן שלנו השאיר על הנייד שלו, מכתב שלדעתי באמת משקף הלך רוח לא רק שלו. הרבה חיילים כתבו, זה פורסם כי אשתו הקריאה את זה בלוויה, אבל זה בהחלט ובהחלט מייצג הלך רוח של הרבה הרבה מאוד לוחמים, עשרות ואלפי לוחמים במדינה שלנו. אם אתם קוראים את המילים האלה, כנראה שקרה לי משהו. קודם כול, במקרה שנחטפתי לשבי החמאס, אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול, אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שהניצחון שלנו יהיה כמה שיותר מוחץ. אולי נפלתי בקרב, כשחייל נופל בקרב זה עצוב, אבל אני מבקש מכם, תהיו שמחים, אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה ושרנו הרבה, תגעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו בדור של גאולה. ואני מסבירה בכל פעם, לא מדובר פה על גאולה משיחית הזויה, מדובר פה על גאולה של תקומה, של המשך תקומת עם ישראל בארצנו היקרה. אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם, תהיו שמחים, תהיו אופטימיים, אני מבקש מכם, תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. אני רוצה לסיים בזה ולקוות שכולנו נתאחד מול מטרה אחת והיא מיגור האויב המטורף הזה שהדבר היחיד שהוא רוצה זה רק לכלותנו, זו הדרך היחידה שחטופים ישובו. אי אפשר להתרפס בפני שטן. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. דניאל שטיינברג ואחריו ריקי ברוך. << אורח >> דניאל שטיינברג: << אורח >> תודה רבה. שמי דניאל שטיינברג, אני אביו של אלוף משנה יונתן יוני שטיינברג, מח"ט הנחל שנפל בשמחת תורה. ראשית, אם אני אמשיך את דבריה של חברתי, דור הגאולה, לשבת פה ולראות אתכם, דור הגאולה, באים מאתיופיה, באים מקצווי תבל לפה, לכאן, זה פשוט מרענן את הנפש. ישבתי בוועדות אחרות, אין את האווירה שיש פה שאתה רואה פה אנשים שבאמת באו לעלות לישראל וזה באמת דור הגאולה. את פורום הגבורה של המשפחות השכולות בו אני חבר אין ספק שאתם מכירים. לא פעם ולא פעמיים אני הופעתי בוועדות וקיבלתי את רשות הדיבור. חזרתי והתרעתי שיש תחושה של דשדוש, שמטרות המלחמה כפי שהוצגו רשמית בתחילת המלחמה לא תתגשמנה באם נדשדש בבוץ העזתי, קיבלנו תירוצים שונים ומשונים. דרשנו ועדיין אנחנו דורשים להכות בחמאס השפל בכל הכוח, האמנו ואנחנו עדיין מאמינים שלחימה עזה, עוצמתית וחדה, ברורת מטרה תביא למיטוט שלטון החמאס ולשחרור החטופים היקרים. מולנו בוועדות ישבו ויושבים, לצידנו גם, משפחות יקרות שיקיריהם חטופים שדרשו ויש שעדיין דורשים, בצדק מבחינתם, עסקה בכל מחיר. לא היינו אז וגם היום אנחנו לא שני מחנות ניצים כפי שחורשי רעת המדינה ניסו ומנסים להציג. לכולנו היו קיימים ובהחלט עדיין קיימים שאיפה ורצון עילאיים להשבת החטופים, אבל חלקנו על הדרך. היום, במצב הדברים הנוכחי נראה כי נפגשה דרכנו. להערכתי, לאור שיחות ומפגשים שערכנו עם נציגי משפחות ממטה החטופים, נראה כי ברור לרבות מהמשפחות, לא לכולן אמנם, כי אין ולא תהיה עסקה עם השטן והאופציה היום לשחררם היא רק במכה מוחצת בראש הנחש. משהו השתנה בהלך מחשבתם. אבל גם אצלי, שאני חבר בפורום המשפחות השכולות, בפורום הגבורה, יש שינוי בהלך המחשבה. הובטח ועדיין מבטיחים לנו מכה מוחצת לשטן. אין מכה מוחצת, לא נראית תוכנית צבאית סדורה, לא נראית הנהגה שמשדרת עוצמה, שמשדרת שהיא יודעת מה היא רוצה ולאן היא מובילה את המדינה. אין לי ספק שיש רצון להנהגת המדינה להגשים את מטרות המלחמה, אך במילים פשוטות, זה לא נראה בשטח וזה לא נשמע בערוצי התקשורת וזה לא נשמע גם מהחיילים בחזית. פגשתי אתמול קצין בכיר במערך הקומנדו, איש מילואים זה חצי שנה שבתפקידו עוסק יום-יום ושעה-שעה בניסיון לאתר גופות חטופים ולהביאם לקבר ישראל ובניסיון לאתר חטופים חיים. הוא לא היסס וביקש שאיידע אתכם פה בבית הזה וכך הוא אמר: התחושה של לוחמי המילואים בשטח אינה נוחה בלשון המעטה. לא יודעים למה לצפות מחר, אין ידיעה מהי המטרה בפעילות בעזה ומהו היעד הנדרש להשגה וזה מוביל לתחושה נוראה של עד מתי נהיה במילואים? עד מתי משפחותינו וילדינו יסבלו, שלא לדבר על הפרנסה? חייבת לבוא החלטה, כך הוא אמר, לכאן או לכאן. או לנסיגה מלאה שפירושה ניצחון לאויבינו או החלטה לכבוש ולכתוש, לגלות נחישות ובכך להביא לשחרור החטופים. ותאמינו לי, הוא אינו איש שמאל. לחיילים יש עדיין את הנחישות, אך נחישות זו לא מוקרנת מההנהגה. ההנהגה עסוקה במריבות פוליטיות. תתעשתו, צאו מהבועה, תזקפו את קומת העם. האמנם איבדתם את רוח הגבורה של חיילינו? כולכם הייתם גנרלים בצבא, כולכם שידרתם לעם ולאויבינו עוצמה לפני ה-7 באוקטובר, אבל זו כנראה הייתה עוצמה חלולה. אנחנו דורשים מכם, מרמת ראש הממשלה והשרים אשר איתו ועד לאחרון חברי האופוזיציה הציוניים, תפסיקו להתקוטט, תפסיקו את הפוליטיקה המלוכלכת, תפסיקו את דיבורי ההסתה בכיכרות הערים ומעל במת הכנסת. עת צרה היא לעמנו. קחו את העוז והגבורה של בנינו זכרונם לברכה שנפלו ואת העוז ואת הנחישות של בנינו שנמצאים בחזיתות ומחכים לפקודה. התעסקותכם בבחירות היום, בחירות מחר, גיוס חרדים היום או גיוס חרדים מחר ועוד כל מיני תופינים שאינם מן העניין בימים אלו לא יביאו את הגאולה לעם הקרוע שלנו, למפונים מהדרום, למפונים מהצפון, למשפחות החטופים ולכלל המדוכדכים במדינה, ולצערנו, הם רבים. חובתכם לזקוף את קומתנו ולפעול ללא פחדים מבחוץ ואיומים חלולים מבפנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. ריקי ברוך, אחריה טהר דוד. << אורח >> ריקי ברוך: << אורח >> שלום וברכה, אני ריקי ברוך, אני גיסתו של אוריאל ברוך. אוריאל היה במסיבה בנובה והיה נעדר במשך שלושה שבועות. אחרי שלושה שבועות שחיפשנו אותו בכל מקום אפשרי, אמרו לנו שהוא ככל הנראה חטוף. 'ככל הנראה' זה אומר שלא היה לנו שום מידע לגביו, לא ידענו מה המצב שלו, אם הוא חי, אם הוא פצוע. וכעבור שישה חודשים רק הגיעה אלינו הבשורה שלצערנו הרב הוא נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בידי החמאס. אני יכולה לשתף אתכם בתחושות שלנו כמשפחה שעברה את התופת ועוברת אותו יום-יום. כשהתחיל ה-7 באוקטובר, כשהתחיל כל הבלאגן, בימים הראשונים, אמרנו לעצמנו שאוקיי, קרה מה שקרה, אנחנו נרדמנו על המשמר, אבל אנחנו נקום ונתאושש ויש לנו צבא ויש לנו מדינה ויש לנו פה ביטחון ומהר מהר יקחו פה את האחריות על מה שקרה ויחזירו את החטופים. זה בטח עניין של, בהתחלה זה היה שעות, ימים, לא האמנו זה יימשך כל כך הרבה זמן. וככל שעובר הזמן, התחושות הן שפשוט מרדימים אותנו על המשמר. מדברים איתנו על עסקאות, מדברים איתנו על כל מיני משא ומתן. עם מי עושים משא ומתן? עם השטן? עם מי אפשר לעשות משא ומתן? מכניסים להם סיוע הומניטרי, שוקולדים, עוגות. אתם יודעים שלפי החוק הבין לאומי סיוע הומניטרי זה המינימום שבמינימום, בוודאי שבעת מלחמה? אז למה אנחנו צריכים לתת להם מעבר? מגיע להם פרס על מה שהם עשו לנו? ושוב אנחנו מגיעים לעסקאות שלא מתקיימות ושוב הצבא שלנו עומד במקום, חיילים שלנו נהרגים סתם. וכואב לי להגיד את זה, אבל החיילים שלנו הם האחים שלנו והם נהרגים יום-יום ולא משיגים את המטרה. כשהמטרה החשובה היא למוטט את החמאס ולמוטט את כל מי שנמצא בעזה ולהשיב את החטופים כמה שיותר מהר. וזה היה צריך לקרות לא יותר מיום, יומיים, שלושה. אנחנו צבא, יש לנו כוח, יש לנו יכולות ואנחנו לא משתמשים, אפילו לא באחוז ממה שאנחנו יכולים. אז אני פונה אליכם ומבקשת מכם, תתעסקו במה שחשוב באמת. יש לנו כרגע שעת צרה וזו לא שעה, אלה שמונה חודשים של צרה גדולה לעם שלנו. שמונה חודשים שיש לנו חטופים, שמונה חודשים שילדים, הילדים של אוריאל, שני ילדים קטנים מחכים שיהיה להם לפחות קבר לעלות אליו ואתם עסוקים בפוליטיקות ובשטויות ובדברים שאפשר לדחות לאחר כך. תתעסקו במה שחשוב, תתעסקו בלהשיב את החטופים, בלמוטט את החמאס, זו הדרך היחידה להשיב את החטופים הביתה. כבר הוכחנו שזו הדרך שהובילה לעסקה הראשונה ומאז אנחנו התחלנו להכניס סיוע הומניטרי, להוריד את הלחץ ואין עסקאות וגם לא יהיו בדרך הזו. אז אני פונה ומבקשת, תקחו את עצמכם בידיים, תפעילו את כל הלחץ שיש לנו על החמאס, תמוטטו אותם ותגרמו להם לבוא ולהתחנן לעסקה להשבת כל החטופים וכמה שיותר מהר כי כבר אין לנו אוויר לנשימה פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. טהר דוד. << אורח >> דוד טהר: << אורח >> שלום לכולם, אני טהר דוד, אבא של לוחם גולני אדיר טהר. אדיר היה במעבר ארז. קודם כול אני רוצה להגיד לכל הדוברים שדיברו לפניי שאני תומך בכל מילה ומילה שנאמרה פה. והפנייה שלי אליכם היום היא בעצם לדרוש מהממשלה ומכולם, זה לא משנה לי מאיזה צד, ימין או שמאל, לתת לעם הזה תמונה מאוד ברורה מה אתם מתכוונים לעשות אל מול הנאצים הברברים שעשו את מה שהם עשו מ-7 באוקטובר ובעצם עושים את זה עד היום. כמו שכל אחד פה אמר, הם לא הסתפקו בזה שהם נכנסו לתוך בסיסים, הם נכנסו גם לתוך בתים של אזרחים. את הזוועות שהם עשו, אני לא יודע עד כמה אתם מודעים לזה, אבל מי שמודע, ראה בדיוק מה הם עשו. לצורך העניין, את הבן שלי שהוא היה חייל בצה"ל, מעבר לזה שהוא נלחם והגן ונפל, הם אפילו גם חטפו את הראש שלו. אז כנציגי העם וכנציגים של הבית הזה, הדרישה שלנו מכם היא להסתכל על התמונה עם עיניים פתוחות ולא סגורות, לראות את טובת העם לנגד עיניכם ולא טובות של מדינות אחרות. לא מעניין אותנו מדינות אחרות, מעניין אותנו לחיות בעם שלנו ולא לפחד. וכמו שאמרו פה לפניי, לצערנו הרב, הנאצים האלה, הברברים האלה מבינים רק בכוח. חמאס לא רוצה שום עסקה, הם לא יחזירו לנו אפילו חטוף אחד והם לא יחזירו אפילו גופה אחת בעסקאות ואני לא יודע עד כמה העסקאות האלה שוות. אנחנו רוצים שכנציגים של העם תהיו ברורים מול הדבר הזה ותתנו לעם קצת איזו שהיא תמונת ניצחון. לא תמונה של הרסתם איזה בית או הבאתם איזה מחבל. הגיע הזמן שתשחררו את הרסן לחיילי צה"ל לעשות את מה שהם באמת רוצים לעשות וזה להחזיר את החטופים הביתה חיים או מתים ולמוטט באמת את החמאס. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. אורי ברוך, אחריו אלון גת. << אורח >> אורי ברוך: << אורח >> שלום, אני רועי ברוך, אח של אוריאל ברוך השם יקום דמו שנרצח ונחטף לעזה וגופתו עדיין מוחזקת בעזה. אוריאל הלך לבלות במסיבת הנובה, שישה חודשים לא ידענו מה עלה בגורלו, לאחר שישה חודשים הודיעו לנו שאוריאל נרצח ונחטף לעזה בדרכו לבית בכביש 232, צומת מפלסים. גופתו עדיין מוחזקת בעזה על ידי חמאס יימח שמו. אנחנו שומעים על הפוגה הומניטרית לכבוד חג הקורבן, האם אנחנו זוכרים את הרצח, את האונס ואת החטיפות וכל מה שעשו לנו החמאס יימח שמו בחג שלנו, בחג שמחת תורה? האם גם לחטופים המוסלמים שלנו יש הפוגה הומניטרית לכבוד חג הקורבן? למה מצד אחד אנחנו מאפשרים הפוגה הומניטרית בלחימה, מה שמסכן את חיילינו הגיבורים, ומצד שני מכניסים סיוע לאויב בשעת מלחמה, מה שמחזק את האויב החמאסי יימח שמו? אין בעזה חפים מפשע, כולם בעזה חמאסניקים יימח שמם שצריך להשמיד ולמוטט. אנחנו ראינו את החפים מפשע, הגברים, הנשים, הילדים והזקנים מריעים סביב גופות החטופים שלנו, מרביצים ומקללים ויורקים על החטופים החיים שלנו. הממשל האמריקאי החליט להטיל סנקציות על אזרחים ישראלים ועל ארגון צו 9 ומשפחות חטופים שחוסמים את הטירוף של העברת משאיות מלאות בסיוע לאויב בשעת מלחמה בשעה שחטופינו עדיין מוחזקים בעזה ושעדיין החיילים הגיבורים שלנו נלחמים בגבורה בעזה. האם יש פה בעל הבית חדש למדינת ישראל? האם אמריקה מנהלת פה את המדינה בזמן שאנחנו עסוקים בלחימה ובהשבת חטופינו? איך ייתכן שראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, נותנים לדבר כזה לקרות, לתת למדינה אחרת לקחת פה את החוק לידיים ולהטיל סנקציות כאלה ואחרות על אזרחי מדינת ישראל שכפופים לחוקי מדינת ישראל? אנחנו דורשים שליטה בסיוע. אנחנו נותנים להם דלק ולא בודקים מה עושים איתו ולאן הוא הולך, אתם מפקירים אותנו שוב ושוב. תשלטו בסיוע, אל תפקירו אותנו. אנחנו דורשים לעצור את ההזיה הזאת של הכנסת סיוע לאויב, עד שכל החטופים לא הוחזרו לשטח ישראל. החיים לביתם בריאים ושלמים והנרצחים, שביניהם אח שלי, אוריאל היקר והאהוב השם יקום דמו, שיחזרו לקבר ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. אלון גת, אחריו לי סיגל. << אורח >> אלון גת: << אורח >> שלום לכולם, אני אלון, אני נחטפתי ביחד עם אשתי ועם הבת שלי, בת שלוש וחצי, גפן. נחטפנו מקיבוץ בארי, אני הצלחתי לברוח עם גפן אחרי שירדן העבירה את גפן אליי, אחרי שאשתי העבירה את גפן אליי. הצלחנו לברוח למקום מבטחים, אבל את ירדן תפסו והייתה בשבי 54 ימים. באותו יום איבדנו גם את אימא שלי שנרצחה 50 מטר מהבית וכרמל אחותי גם נחטפה והיא עדיין בעזה כבר יותר מ-250 ימים, 255 ימים. אני קיבלתי את ירדן אשתי חזרה אחרי 54 ימים. לקבל את ירדן חזרה – אני רק רוצה בשביל שתבינו מה זה אומר – זה לקבל בן אדם שאתם כבר מכירים, לקבל אותו חזרה כאילו נולד מחדש. זה בן אדם שהוא מתפקד עכשיו, שהוא יחזור לשגרה, שהוא יעבוד, שיש לו חברים, שהוא הולך לשתות קפה, שיש לו משפחה. אלה האנשים שאנחנו נלחמים בשביל להחזיר אותם בעסקה עכשיו ולהחזיר אותם חזרה הביתה. התמונה הזאת של לקבל את ירדן חזרה, תראו את גפן כמה היא מאושרת לקבל את אימא שלה חזרה, אלה התמונות שאנחנו רוצים לקבל. ורק בשביל לסבר את האוזן, 11 איש הצליחו לחלץ במבצעים צבאיים, יותר ממאה הצליחו בעסקה. אבל הבעיה היא שהעסקה הזאת הייתה לפני יותר מ-200 ימים. 200 ימים שאנחנו לא מצליחים להגיע לעסקה חדשה, 200 ימים שכרמל עכשיו בשבי, סובלת בלי שאין עוד עסקה על השולחן שמתקבלת אפילו פה בישראל. יש עכשיו עסקה, עסקה שנתניהו הביא לשולחן, שהוא אישר אותה כבר ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו פה, הממשלה, המדינה חותמים עליה ומוכנים לקבל אותה. חמאס, יגיע הזמן שהוא יקבל אותה, אבל אנחנו צריכים לדאוג שאנחנו מוכנים לקבל אותה, שאנחנו מוכנים להחזיר חיים הביתה. כי זו הדרך להחזיר את ה-120 חטופים שלנו, זו הדרך להחזיר את האהובים שלנו חזרה הביתה, בעסקה. צריך להפעיל עוד לחץ על חמאס, אבל הדרך להשיג את זה, זה בעסקה. רק עסקה תצליח להביא אותם הביתה. אחרת איך? אתם רוצים, עכשיו מדברים פה, הדיון הוא על להביא יהודים פה לארץ ישראל, היהודים האלה צריכים פה לחיות, האנשים האלה צריכים לחיות פה במדינה, הם צריכים להיות בביטחון שכשאם יקרה להם משהו, יחזירו אותם הביתה. כל המאמצים להביא אותם לפה ואחרי זה שפה יקרה להם משהו ולא יחזירו אותם, איזה ביטחון יהיה להם במדינה הזאת? כל האנשים שנחטפו, המדינה צריכה אותם בבית, לא רק המשפחה שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. לי סיגל ואחריו אסתר בוכשטב. << אורח >> לי סיגל: << אורח >> שלום, מעריך את ההזדמנות להופיע ולהתבטא, זכות דמוקרטית מינימלית שעד עכשיו – זאת אומרת עד ל-7 באוקטובר – לא היה לי את הדחף להיות פעיל כאן במשכן. אבל כבר כמעט תשעה חודשים הדחף הזה בוער בי כמו שזה בוער לכולנו שמסביב לשולחן. אני כואב בכאבם של כולם בכל המדינה. לפני יותר מארבעים שנה הייתי במעמד של תפוצות, עלייה וקליטה, איזה מתאים שאני יושב כאן ומסתכל סביבי ורואה יהודים שהגיעו כמוני לארץ זבת חלב, ודבש אפילו אמרו לנו. אני ואח שלי עשינו מה שנקרא עלייה, עלינו לארץ ישראל. יהודים גאים, ציונים גאים, באנו למולדת, הגענו למולדת. קית' ואביבה לעוטף, גידלו 4 ילדים, כמו שאנחנו יודעים שזאת התחייבות, שמרנו על הגבולות, הם שמרו על הגבולות, המדינה לא ידעה לשמור על הגבולות. האזרחים כן, אח שלי כן, רוב החטופים, חטופות כן. מתיישבים במקום ששומר על המדינה. איפה המדינה? כולנו שואלים כאן בחדר, איפה המדינה? הדינמיקה הזאת של ימי שני בכנסת היא לא נוחה לי, היא לא טובה לי. אנחנו כולנו רוצים את היקרים שלנו בבית. אלה שבחיים ואנחנו מאמינים שאח שלי עוד בחיים, ושיקום, ויהיה לו שיקום ארוך מאוד, הוא יותר מפי חמש תקופה מאביבה גיסתי, אשתו, והיא יכולה להעיד על זה שהיא עדיין בעזה. כל זמן שקית' והחטופים לא בבית, היא בעזה. אתם מסתכלים עליה, שומעים אותה, היא נשמעת, היא נראית בסדר, היא לא בסדר, כמו שכולנו לא בסדר, לא בנפש ולא פיזית. כולנו סובלים, כולנו כואבים. אני לא איש צבא, שירתי, אבל אני לא איש צבא. אני יודע שלפני 200 יום דרך מהלך דיפלומטי אביבה חזרה. אני יודע שמעט מאוד חטופים חזרו במהלכים צבאיים ואני יודע שלכולם אין זמן, אין להם זמן. גם אלה שלא בחיים, אין להם זמן, אנחנו רוצים לקבור אותם, טקס מכבד ומכובד, אין להם זמן. דיפלומטיה, לצערי זאת התשובה. הוכחנו את זה בעבר, אפשר להוכיח את זה עכשיו ומוטב מחר שאני אוכל לבוא בשבוע הבא ולהגיד איזה יופי, אנחנו בדרך חזרה לשפיות, אנחנו במדינה שיש לה אופק שמבטיח עתיד יותר טוב. שאנשים בצפון יחזרו לבתים שלהם, אנשים, אזרחים בדרום יחזרו לבתים שלהם ואפשר יהיה לספר לילדים שלנו ולנכדים שלנו, הנה, מדינת ישראל יודעת להתגבר, להתאחד וללכת לעתיד יותר טוב. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. אסתר ואחריה חנה, אחרונת הדוברים. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> שלום, שמי אסתר בוכשטב, אני אימא של יגב. לפני שאני אתחיל לדבר על הבן שלי, אני רוצה קודם כול להשתתף בצער משפחות הנופלים. אנחנו שמענו השבוע על עוד משפחות שהצטרפו למשפחת השכול ולבי לבי איתם. חשוב לי לציין את הכאב הזה כי כולנו שייכים לאותה משפחה, כולנו שייכים למשפחות החיילים והכאב הוא גדול. יגב, הבן שלי, בן 35, נולד בקיבוץ נירים, הוא דור שלישי למתיישבי הנגב, הסבים שלו ממקימי הקיבוץ, אנחנו גרים בעוטף עזה, אנחנו גרים בקיבוץ נירים שהמרחק בין הבית שלי לגבול הוא 2 קילומטר. מעולם לא חשבנו לעזוב את הקיבוץ, לצאת מהאזור, גם בתקופות של לחימה ומלחמה היינו תמיד שם, האמנו בביטחון שלנו, האמנו בכוח של הצבא, האמנו במדינה. אני חייבת להגיד שה-7 באוקטובר שבר אצלנו הרבה דברים באמונה שלנו. היה לי הרבה יותר קל להגן על המדינה לפני ה-7 באוקטובר, כשגם בצוק איתן, שהייתה חדירה מאחורי הבית שלי והייתי לבד בבית, בשכונה לבד, האמנתי במדינה, האמנתי בצבא שהגיע. ב-7 באוקטובר נשבר משהו בי. אני אומרת בי ואני מבקשת גם, כשאני אומרת בי, חשוב לי להגיד, יש פה אנשים שאומרים רוב העם, אחוז גבוה מהעם מאמין, אז אל תדברו בשם אף אחד, תדברו רק בשמכם. שכל אחד שמדבר, שלא ידבר על אחוזים, על רוב, כי אף אחד פה לא עשה הצבעות. אז אני רוצה לדבר על עצמי, על עצמי, על המשפחה שלי כי זה מה שאני יודעת. אנחנו ב-7 באוקטובר נפגענו. אנחנו היינו בממ"ד, אני והבעל שלי שעות לבד כשסביב הבית שלנו היו מחבלים, שעות, שעות רבות. במקביל, הבן שלי ואשתו היינו בבית שלהם בקיבוץ ומחבלים נכנסו אליהם הביתה, פרצו אליהם הביתה, ירו וחטפו כשאף אחד לא הגן עליהם. רימון, אשתו של יגב חזרה בעסקה, חזרה, חזרה בחיים. יגב עדיין שם, יגב ועוד 119 חטופים נמצאים בעזה, חלקם בחיים וחלקם כבר לא. אנחנו יודעים שחלקם נרצחו על ידי החמאס, שאני לא צריכה להגיד, להסביר פה כמה אני מבינה שהם אכזריים, וחלקם גם נהרגו בהפצצות צה"ל, לצערנו הרב. לחטופים בעזה, במנהרות אין זמן, החיים שלהם אוזלים שם. לפני שבוע שמענו על ארבעה חטופים שהיו בחיים, רימון יצא מהמנהרה וראתה את החטופים שנרצחו לפני שבוע, שהודיעו על רציחתם. חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר, ונדב פופלוול, בן הקיבוץ שלנו. היא ראתה אותם, הם היו בחיים, הם נרצחו במנהרות. אנחנו לא יודעים איך, אבל הם נרצחו. אני מאמינה שרק עסקה כרגע יכולה להביא אותם. להביא אותם, שוב, קשה לי להגיד את זה, אבל את החיים לשיקום, אבל את הנרצחים לקבורה והזמן שלהם הולך ואוזל. תודה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. חנה כהן. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> קשה מאוד לשמוע את כל הדברים. שמי חנה כהן ואני הדודה של ענבר היימן. ענבר שימשה כהלפרית במסיבה בנובה וכשהייתה חדירת המחבלים, היא ברחה לקיבוץ בארי, ענבר, על פי עדויות, נחטפה כשהיא בחיים ונרצחה באותו היום בצורה אכזרית ביותר ומזעזעת שמסביב המון זועם, המון אנשים שצועקים ושרים אללה אכבר, אללה אכבר. תארו לכם איך משפחה צריכה להתמודד עם דבר כזה, תארו לכם רק. בעצם, אי אפשר לתאר, אף אחד לא יכול לדמיין את זה. אנחנו חיים את האסון הזה יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה. אנחנו לא ישנים בלילה, אנחנו עסוקים רק בכאב, רק בלחשוב איך ענבר הרגישה באותם רגעים, כשהיא הייתה מוקפת בהמון הזה. אני מקווה שהירייה הראשונה שנורתה היא זו שהרגה אותה. אנחנו מבקשים ממדינת ישראל. חלק מהחטופים חיים, הם לא חיים בעצם, הם נרצחו כבר נפשית. חלק מהחטופים נרצחו, הם כבר לא קיימים, הם כבר נרצחו. ענבר שלנו קבורה באדמת עזה המקוללת, אין לנו מושג איפה בכלל. שמונה חודשים עברו מאז ואני פוחדת לדמיין מה נשאר מהילדה היפה הזאת. אני מבקשת ממדינת ישראל, כיוון שאנחנו עושים עסק עם השטן בהתגלמותו, השטן שאי אפשר להאמין בו והוא יכול להפתיע אחרי עסקה ראשונה, אנחנו מבקשים להחזיר את כולם, את כל ה-120 החטופים, להחזיר את כולם. כי גם לנרצחים שלנו אין זמן, הם הולכים ומתפוררים, המודיעין עליהם הולך ואוזל ואני לא רוצה לדמיין שעזה, שחורבות עזה המקוללת תבנה על חלק מהנרצחים היהודים. המחשבה הזו מפוררת אותי, מזעזעת אותי ולא נותנת לי מנוחה. אני מבקשת מממשלת ישראל להחזיר את כל החיים לשיקום ואת כל הנרצחים עד האחרון שבהם. כמו שהם נלקחו אזרחים תמימים מהקיבוצים, מהמסיבות, מהבתים, אני מבקשת להחזיר עד האחרון שבהם. כי לכולם, לכולם מגיע לחזור. את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. תודה רבה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה רבה. במעבר חד, אנחנו פה פעם אחר פעם פותחים את הדיונים שלנו בדברים הקשים האלה שכל עם ישראל מאוחד ברצון, בדרישה, בתקווה שכולם יחזרו היום, לא מחר, היום. תודה רבה. מכאן אנחנו נעבור לנושא הדיון. אני כבר אומר בפתח הדיון, כי יש פה רשימת דוברים ענפה שביקשו רשות דיבור, שהדיון הוא דיון מעקב. זה לא דיון שאנחנו פותחים את הנושא ודנים עליו ופותחים אותו, זה דיון מעקב מאוד מאוד ממצה וקצר וענייני לטובת הנושא. כדיון מעקב לדיונים שהתקיימו כבר, בהם גם הדיון המשותף שקיימנו יחד עם הוועדה לביקורת המדינה ב-18 במרץ. בדיון האחרון נמסר לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה שיש כ-14,000 ממתינים במחנות בתנאי מחייה קשים. נמסר גם שנציגים רשמיים של משרד החוץ לא ביקרו אצלם תקופה ממושכת, מאז אוגוסט 2023. פדרציית ניו-יורק היא זו שתומכת בממתינים בחלוקת מזון ותרופות והתברר ש-1,226 מתוכם העונים על קריטריונים של החלטת ממשל 713 שעסקה במבצע צור ישראל עדיין ממתינים לעלייה ובגלל מחסור ב-200 מיליון שקל טרם עלו לישראל. זה לא עולה 200 מיליון ש"ח, המספר הזה הוא מופרך מעיקרו. מאז קיום הדיון נהרג חייל המילואים קאלקידן מהרי זכרונו לברכה, הוועדה פעלה להסדרת מעמדה של אימו של קאלקידן בארץ, אולם שני אחיו הנשואים שהגיעו לשבת עליו שבעה נאלצו לחזור לאתיופיה ולא יכלו להישאר כאן. גם בדיון הזה ישנם כאן הרבה מאוד בני משפחות שממתינים ליקיריהם, חלקם השתתפו גם בדיון הקודם. כל סיפור הוא סיפור בפני עצמו ואני אומר מראש, לצערי, לא יודע כמה יוכלו לדבר במהלך הדיון. אנחנו ביקשנו ממשרד העלייה והקליטה לברר האם הצוות שהוקם במשרד העלייה והקליטה סיים את תוכנית העבודה, האם היא הוצגה לשר. התחייבו לנו אז להציג את זה אחרי חג הפסח. האם צורף חבר צוות לוועדה מבני העדה האתיופית כפי שאנחנו ביקשנו ומה הוחלט לגבי 1,226 הממתינים שעונים לקריטריונים של החלטת הממשלה. אנחנו נתחיל את הדיון עם סקירה של הראל קנפו, הפרויקטור של משרד העלייה והקליטה, בבקשה. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> טוב, יום טוב לכולם. אני לא יודע איך לעשות את זה קצר, אבל אני אשתדל כמה שיותר. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אתה לא חייב לעשות את זה קצר, אבל אתה צריך בעשר דקות. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> (הצגת מצגת) זה קצר מאוד אפילו. אני רוצה להגיד בתחילת הדברים שכשאנחנו נפגשנו, אפשר להגיד כמעט עם כל אדם אפשרי שקשור לעניין באיזו שהיא צורה, הרבה מאוד תומכים בהמשך עלייה, הרבה מאוד מתנגדים מסיבות כאלה ואחרות להמשך העלייה ואנחנו ניסינו לעשות קצת סדר בדברים. גם סדר היסטורי וגם סדר בהחלטות ממשלה שונות כי התקבלו הרבה מאוד החלטות ממשלה לאורך הדרך וגם קצת בתוצאות, כי יש הרבה מאוד תוצאות שונות בתקופות השונות של העלייה הזאת ובסוף, להגיע לאיזה שהוא מתווה שייתן מצד אחד מענה למשפחות שהשאירו מאחור אנשים, בטח אנשים מקרבה ראשונה, לתת מענה לדבר הזה מצד אחד, מצד שני, עדיין לשמור על מדינת ישראל כמדינת היהודים ולא משהו אחר. אני רוצה להגיד עוד אמירה שהיא אמירה כללית, לאורך הדרך דיברנו עם הרבה מאוד אנשים ונאמרו כל מיני אמירות על גזענות מצד המדינה וגזענות מצד - - -. עכשיו, אני לא אטען שאין אנשים גזענים במדינה, אבל אני יכול להגיד שבאופן כללי מצאנו את ההפך בדיוק. כלומר, לאורך כל הדרך, ההתייחסות לעדה האתיופית, עדה יקרה וחשובה לכולנו, היא דווקא ההפך, התייחסות של, לא אגיד מקלה, אבל אני אגיד בטח לא גזענות, אלא הרבה מעבר לזה והעדות העיקרית לדבר הזה שזאת העדה היחידה שבה יש כמה מסלולי עלייה ולא רק מסלול השיבה, אלא גם מסלולים אחרים ואני מן הסתם ארחיב על זה בדפ"אות. עכשיו אני עובר ברשותכם לדברים המרכזיים. הדרך למה שאנחנו נמצאים היום עברה למעשה, הייתי אומר בגדול, שלושה שלבים. השלב הראשון היה שלב שנקרא לו ביתא ישראל, השלב שבו בעצם מדינת ישראל קודם כול מגדירה את מי שנמצא באתיופיה כיהודי ולאחר מכן עושה הרבה מבצעי עלייה, המוכרים ביותר שביניהם הם כמובן אחים, משה ושלמה, ולמעשה מביאים לפה את כל אלה שהוגדרו על ידי מדינת ישראל כיהודים כבר שם. וכל אלה הגיעו לפה במסלול או תחת חוק זכות השיבה ובעצם מגיעים לארץ. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> חבל על הזמן שתסקור את כל החלטות הממשלה, אני חושב שכל היושבים פה מכירים כבר את כל החלטות הממשלה. אפשר לדלג הלאה לדעתי לחלק מהממצאים שלכם בהמשך. החלטות הממשלה ברורות, מכירים אותן. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> יש לי שאלה לפני זה, אדוני היושב ראש. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> איך יש לך שאלה? הוא עוד לא הציג כלום. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> לא, לא, מה ששאלת, כי אני רואה פה - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא שאלתי, ביקשתי בסך הכול שיתקדם אל מעבר להחלטות הממשלה כדי - - - << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> לא, היא רוצה לשאול על נציג העדה האתיופית. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> זהו, בדיוק. כי דיברת על הנציג של זה. על זה, רציתי לשאול את זה. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> כן, זו שאלה מעניינת. א', כבר אמרתי בפעם הקודמת, יש בתוך הוועדה שלושה נציגים של העדה האתיופית ומעבר לזה, מחוץ לוועדה לא היה אף נציג מקובל. כי אם אני אגיד שרצינו שם מסוים, מיד קפצו אחרים ואמרו, מה פתאום? וכשאמרנו שם אחר, קפצו מיד אחרים ואמרו, מה פתאום? בתוך העדה האתיופית עצמה אין הסכמה ולא תהיה הסכמה על מי הנציג שמתאים להיות בדבר הזה. ולכן אנחנו השארנו את זה לשלב הבא, לשלב שבו יצביעו על שמות, מי האנשים שנכון שיעלו לארץ. שם יש לא נציג אחד, יש שישה נציגים שישבו בתוך הוועדה, השמות שלהם נמצאים, ישבו בתוך הוועדה ויצביעו על שמות של אנשים לפי - - - << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כן, מקוצר הזמן אני אוותר על זה, אבל בדיון הקודם - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, אין מה לוותר, הנתון ברור, אנחנו בסך הכול רוצים לברר את הסטטוס, אחר כך תהיה לך התייחסות, רק אני רוצה שהוא יוכל להציג את המצב. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> ההחלטות האחרונות שהוחלטו למעשה נוגעות בעצם ההמלצות שלנו וזה מהחלטה 716 וקדימה. למעשה, החלטה 716 בשינוי, או השינוי העיקרי שהיה בינה לבין החלטות ממשלה שקדמו לה זה שהיא הכניסה את האנשים לישראל דרך שני מושגים. גם דרך מה שנקרא מצד אימותיהם וגם מצד אביהם. כלומר, כל מי שנמצא באתיופיה וזוהה כמזרע אביו או מזרע אימו, יכול לעלות לישראל, זה על פי החלטה 716. נקבעו שם עוד קריטריונים, הקריטריונים האחרים שנקבעו זה יושב במחנות מ-2010, נמצא ברשימות במחנות מ-2010, בקהילות יותר נכון להגיד את זה, וכמובן, שיש לו קרבה ראשונה במדינת ישראל. זה בעצם מכניס אותנו לכל חמש ההחלטות הבאות, 716 היא החלטה עקרונית, כל חמש ההחלטות הבאות, למעשה שמו עוד קריטריונים שעל פיהם למעשה נקבע סדר העדיפות מי יעלה קודם לארץ. ומתוך האנשים שהיו ברשימה מ-2010 עלתה לפה כמות נכבדת, אך גם נשארו שם, בדיוק כפי שאמרת, 1,200 ומשהו איש שכבר נבדקו ומתאימים לקריטריונים האלה ועדיין לא עלו. זאת הייתה ההחלטה האחרונה, 713, שהכניסה אותם. בעצם מה נשאר שם מ-2010, מרשימת 2010? מרשימת 2010 נשארו שם כ-2,800 איש שאין להם בכלל קרבה ראשונה בישראל, נשארו שם כל - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> מתוך 14,000 שאתה - - - << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> לא, לא, לא, אני מדבר עכשיו על רשימת 2010. רשימת 2010, הבסיס שלה היה 7,400 ומשהו אנשים, אני לא זוכר את המספר המדויק, ו-713 למעשה הביאה את כל מי שנאשר שמה שיש לו גם קרבה ראשונה בישראל. מי שנשאר שם זה כל ה-2,800 איש שאין להם קרבה ראשונה בישראל, עוד ה-1,200 ומשהו אנשים שנמצאו מתאימים אבל לא הגיעו לפה מפאת חוסר בתקציב ונשארו שם. עוד כמות מסוימת של אנשים שנבדקה, אבל בגלל שהם היו מעל לגיל 18, שזה גם היה אחד הקריטריונים, הם היו מעל לגיל 18, נשואים כבר ועם משפחות, גם הם לא הגיעו. זה בעצם ההפרש שיהיה בין דפ"א 2 לבין דפ"א 3, שתכף נדבר על הדפאו"ת עצמן. אבל נשארו שם עוד אנשים שיש להם קרבה ראשונה בארץ, הם בעלי משפחות והם לא עלו בגלל שהם כבר בגירים. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כמה הם? << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> אני לא יודע להגיד את המספר המדויק, אבל הם סדר גודל – אני מעריך – של כ-2,000 איש, אנחנו נדבר על זה מן הסתם גם בהמשך. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בוא נתקדם. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> כל מה שאתה מדבר כאן כרגע לא כולל - - - << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> כל מה שאמרתי עכשיו, לא דיברתי על הקהילות באופן כללי, תכף נדבר גם עליהן, כל מה שדיברתי עכשיו זה רק על האנשים שנמצאים בקהילות בגונדר ובאדיס והתקבלו לקהילות עד 2010, בסדר? אני לא מכליל בתוך הדבר הזה כרגע את כל יתר האנשים שיושבים בקהילות, אני לא מכליל בתוך זה את כל אלה שיושבים מחוץ לקהילות, כי יש אלפים שיושבים מחוץ לקהילות שלא התקבלו בקהילות. עכשיו, ישאלו אותי, איך אתה יודע? מאוד פשוט: עשינו ראיונות לאנשים שעלו בצור ישראל 1 וצור ישראל 2 ואנשים אומרים, יש לנו קרובי משפחה שלא נמצאים ברשימות בקהילות ויושבים מחוץ לקהילה ומחכים שיעלו גם אותם. כך שיש עוד אלפי אנשים שנמצאים מחוץ לקהילות, להערכתנו לא אחד ולא שניים אמרו לנו את זה, הרבה מאוד אנשים אמרו לנו את זה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אבל באופן בולט, אם אפשר להסתכל בהערה הזאת, באופן בולט, אותם אנשים שנמצאים עדיין בקהילות ולא נמצאים בקמפוסים, עדיין אותו מי שעשה את הרשימות ב-2010 ידע עליהם ובדק והכליל בתוך ה-7,400. ובאזור תיגראי וולקה בכלל לא נבדקו. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> אני בטוח שיש גם כאלה. אני אומר, אני בטוח שיש גם כאלה. כל ההערכה של 5,000 איש, אנשי תיגראי לא נמצאי בכלל ברשימות. הלאה. פה אנחנו מראים את השינוי בהבאת מה שנקרא זרע ישראל, בייחוד בשתי העליות האחרונות צור ישראל 1 וצור ישראל 2. הנתונים האלה הם נתונים שמתאימים מאוד לראיונות שאנחנו ערכנו, כלומר, הראיונות הם בהחלט מדגם מייצג. יותר מ-150 איש רואיינו בצפת ואתם רואים יפה מאוד את ההתאמה לדבר הזה. כלומר, יש הבדל עצום בין העליות השונות, בין הכניסות לישראל השונות שהיו בשנים האחרונות. בשתיים האחרונות כבר יש נטייה מאוד מאוד גדולה ביחס בין כמות הנוצרים שעולה לארץ לבין כמות זרע ישראל שעולים לארץ, משתי סיבות. אחת, זרע ישראל מצד אביו במשרד הפנים רשומים כנוצרים, זה, צריך לדעת את זה. והדבר השני, זרע ישראל העלו יחד איתם גם אנשים שהם נוצרים לגמרי, מנישואים שניים, לא מנישואים שלישיים. למשל, אישה מסוימת אומרת לנו, אני עליתי לארץ בזכות בעלי, אני נוצרייה לגמרי דורות אחורה, אני עליתי בזכות בעלי, עלו איתי שלושת ילדיי הקטנים מנישואיי עם בעלי ועוד שני ילדים קטנים מנישואיי הקודמים לבעלי. ונישואיה הקודמים זה לנוצרים ולא לזרע ישראל, כך שהבעיה הזאת רק הולכת ומתרחבת. אני אומר את זה כי זה, בחלק מהפתרונות אנחנו נצטרך לתת מענה גם לבעיה הזאת שהיא מאוד לא פשוטה. הטבלה הזאת, שמתי אותה בכוונה כדי להראות, כל מי שאומר שהעליות - - - << אורח >> סלמון תדלה: << אורח >> יש מודל השוואתי לזה? << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> אין, חבר'ה, אני לא חוקר, אין לי מודלים השוואתיים, יש לי את מה שאנחנו גילינו במהלך הוועדה ואת זה אני מציג כאן. כאן אני רוצה להראות נקודה אחרת לגמרי, יש הרבה אנשים שטוענים שהעובדה שמדינת ישראל לא העלתה בתקופות מסוימות אנשים מסוימים, היה גידול טבעי שהיום 14,000 זה גידול טבעי. פה בטבלה הזאת אפשר לראות חד משמעית שאין דבר כזה, יש מצטרפים כל הזמן לקהילות. לאורך כל הדרך מצטרפים עוד ועוד אנשים, יש תהליך של קבלה לקהילה שאם פעם, בביתא ישראל עשו אותו קסים שבאמת ידעו דורות אחורה ובתחילת העלייה של אלה שחזרו ליהדות, ששבו ליהדות זה נעשה באמצעות זקנים שבאמת הכירו את הכפרים, היום זה נעשה בצורה אחרת ואני לא יודע להגיד האם הדבר הזה, אנחנו לא יודעים להגיד האם הדבר הזה הוא באמת מקצועי לחלוטין. אין פיקוח על הצורה שבה מתקבלים אנשים לקהילות, לפחות לא פיקוח של מדינת ישראל. אין פיקוח באיך מתקבלים לקהילות ולכן אנחנו לא יודעים להגיד מה נכנס ומה לא נכנס בתוך הסיפור הזה. << אורח >> גבריאל סוד: << אורח >> אז אולי שהמדינה תיכנס? << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> חבר'ה, אני כבר מודיע לכם, הדיון, כמו שאמרתי לכם, מאוד מאוד קצר ומאוד ענייני. אם מישהו יתפרץ, הוא יצטרך לצאת. בבקשה. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> אני אומר, אין שליטה בדבר הזה. אני חייב להגיד שיכול להיות שיש צורך ביצירת שליטה ובחלק מהפתרונות אנחנו גם נגיד איך מתקדמים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בוא נתקדם. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> הלאה. החלטות ממשלה שבהן הודיעו על סיום של העניין וכמובן, באף אחת, בכולן התבדו. המוכרת ביותר זאת 2013, ראש הוועדה, אתה היית כמובן מעורב אישית בתוך הסיפור הזה. היו בטוחים שסגרו כבר את העסק, העלו את כל מי שנכון היה להעלות, הבטיחו שסוגרים את הקהילות ועוברים למסלול שהוא מסלול אישי. כלומר, כל מי שרוצה לעלות, יציג את עמדתו באופן אישי אל מול מדינת ישראל, אבל זה כמובן לא קרה, שנתיים אחרי זה נפתחו הקהילות מחדש. שוב יש את כל מי שתומך באותם אנשים והקהילות - - - << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> רגע, רגע, אני רואה במפה - - - << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> נגיע להכול, הלאה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תנו לו לסיים, אחרת אנחנו לא נצליח. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> עכשיו פה אלה הקהילות הידועות היום, בסדר? או איפה יש אנשים שהם זרע ישראל היום. ופה יש עוד הרבה דברים שלא ידועים, לא הכנסתי פה את הטענות של מלכה שבתאי. הכנסנו פה רק את הטענות של הקהילות שיושבות כרגע וכמובן את תיגראי שלחבר הכנסת משה סולומון יש המון מידע על מה קורה בתיגראי היום. הוא גם ביקר שמה באופן אישי לאחרונה פעם נוספת אחרי הפעמים הקודמות וההערכה של סדר הגודל שיש שמה זה עוד בערך 5,000 איש שאף אחד לא יודע להגיד באמת האם הם זכאי שבות, האם הם זרע ישראל, האם הם כל דבר אחר. הלאה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> השאלה האם יש רשימה. יש רישום? 5,000. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> רגע, רגע, חברת הכנסת, אני לא יכול, אנחנו לא נצליח לנהל את הדיון הזה. בבקשה. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> הלאה. דרכי פעולה אפשריות. ככה, אנחנו למעשה באנו ואמרנו, ניקח את כל סך הדברים של כל הטוענים וננסה לסדר את זה על פי הגיונות מסוימים לדרכי פעולה אפשריות בתוך הסיפור הזה, זה בעצם מה שעשינו פה. יש דברים מסוימים שהם נכונים לכל אחת מהאפשרויות. לא משנה באיזו אפשרות מדינת ישראל תבחר, הדברים האלה, חמשת הלבנים שאתם רואים פה חייבות להתבצע. הדבר הראשון, בסוף התהליך, מדינת ישראל צריכה להגדיר מהו סוף התהליך, חייבים להעביר את אתיופיה למסלול של חוק השבות בלבד כמו שקיים בכל המדינות האחרון, זה דבר ראשון. הדבר השני, חייבים להקים ועדת חריגים שתהיה פעילה, שתעבוד ברציפות, לא יודע, שנתיים-שלוש קדימה. למה? כי יש הרבה מאוד אנשים שלא נמצאים בשום רשימה, את חלקם שמענו פה במעקב הקודם שעשית כאן. חלקם שמענו פה שלא נמצאים בשום רשימה ואף אחד לא דואג לאנשים שנמצאים מהם שם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ברור, ברור. הלאה. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> הדבר השלישי, אנחנו חושבים שמדינת ישראל חייבת להגדיל את דסק חוק השבות בצורה משמעותית כדי שיהיה אפשר לבדוק אנשים בצורה מהירה ולשפר את המערכות האלקטרוניות כדי שיהיה אפשר לתת מענה לאנשים שטוענים כי יש אנשים שנסחבים במשך שנים ולא מקבלים תשובה לא לכיוון הזה ולא לכיוון הזה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> שליח סוכנות קבוע באתיופיה? << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> שליח סוכנות קבוע באתיופיה וכולי. הלאה, נלך לאפשרויות. אני אדבר על הגרף הזה כי עליו אפשר להסביר את הכול. בעצם יש ארבע אפשרויות מבחינתנו כפי שאנחנו זיהינו אותן. האפשרות הראשונה, אני לא אגיד מי מצדד ולא מצדד בה, היא אפשרות שאומרת, כל מסלול הכניסה דרך החלטות ממשלה הוא מסלול לקוי שהביא לתוצאות, מצד אחד מאוד טובות בכמות האנשים שעלתה, מצד שני, מאוד גרועה בזה שהיא השאירה הרבה מאוד אנשים מאחור ולא נכון להעלות ככה. יותר נכון לעשות את מה שעשו עם ביתא ישראל. רוצים, שייסעו לאתיופיה, יגדירו אנשים כיהודים ויעלו אותם בחוק השבות. למה לעשות את זה בכלל דרך חוק הכניסה? האפשרות הזאת למעשה אומרת, צריך לעצור עכשיו כל פעולה שהיא, לעשות את ועדת החריגים, שהיא נכונה לכל אחת מהפעולות, לתיקון עוולות שקרו בעבר, ואת כל ה-14,000 שנמצאים בקהילות לבדוק באמצעות חוק השבות ולא שום דבר אחר. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> יש לך 18,000. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> 19,000. צודק, צודק, עם ה-5,000 של זה, זה 19,000. הלאה. האפשרות השנייה היא להגיד, חברים, אנחנו אחראיים להחלטות ממשלה, 713, יש בתוכה עוד 1,200 איש שלא קיבלו מענה. בתוך הדפ"א הזאת יש כמובן גם את ועדת החריגים, שאנחנו מעריכים שבדפ"א הזאת יהיו בין 1,000 ל-1,500 איש. אנחנו סימנו את הדפ"א הזאת כ-2,500 איש פחות או יותר שאותם אפשר להתחיל, לפחות גם את ועדת החריגים וגם את ה-1,200. לצורך העניין, אם הממשלה תחליט את הדבר הזה, אפשר להתחיל עם הדבר הזה מחר בבוקר. אם יימצא לזה המקור התקציבי, אפשר להתחיל מהדבר הזה מחר בבוקר. האפשרות השלישית, שאני חייב להגיד שאנחנו בוועדה נמצאים ממש, חצויים בינינו לבין עצמנו בין האפשרות השנייה לבין האפשרות השלישית. האפשרות השלישית למעשה אומרת, 713 לא מספיקה, צריך להשלים את 716. ואת 716, לעשות אותה בצורה כזאת שגם מי שעבר את גיל 18 ויש לו משפחות, אבל הוא נשאר שמה כאח בודד, יש לו בארץ משפחות שלמות שעלו על פי החלטה 713 שנסמכת על 716, כבר נמצאים בארץ, להעלות גם אותם. ההפרש בין הדפ"א השנייה לבין הדפ"א השלישית הוא הפרש של בערך 2,000 איש, משהו כזה ומעלה ל-6,000 איש בגלל החריגים. כמו שאמרתי, ועדת החריגים תתכנס ותעשה את מה שהיא צריכה לעשות. בדפ"א הזאת אנחנו מעריכים את העלייה בבערך כ-6,000 איש. אנחנו, כמו שאמרתי, חצויים בעניין הזה, בהחלטה, כיוון שיש שני דברים שאתה צריך להיות מלא אמונה כשאתה מגיע לדפ"א השלישית. אחד זה שתהליך הכניסה לקהילות הוא תהליך נכון וטוב והדבר השני זה שהאנשים שנמצאים שם הם אכן שייכים לזרע ישראל, זה דבר שצריך לבדוק אותו בצורה טובה. הדפ"א האחרונה, דפ"א ד', שאני חייב להגיד שמחברי הוועדה אף אחד לא תמך בה. דפ"א ד' למעשה אומרת לקחת את כל האנשים שנמצאים באתיופיה היום וטוענים בקהילות לשייכות לישראל ולבדוק את כולם על בסיס החלטה 716, על בסיס הקריטריונים של החלטה 716. אבל פה, שוב, מאחר ועבר הרבה מאוד זמן מ-2010 ועד היום ולא ברור באיזו צורה מקבלים לקהילות, כל חברי הוועדה ראו בדפ"א הזאת כדפ"א מאוד מאוד בעייתית שתביא לנו הרבה מאוד אנשים לארץ שאינם מזרע ישראל כלל ולכן לא נכון לבחור בדפ"א הזאת, לפחות על פי הוועדה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. ואני מבין שכרגע בעצם זה מונח לפתחם של - - -. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> נכון. עכשיו, אני אגיד גם עם מי נפגשנו. אנחנו נפגשנו כבר עם שר הפנים, נפגשנו עם שר העלייה והקליטה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסדר, בסוף הממשלה תצטרך להכריע. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> נכון, זה להכרעת הממשלה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסדר. חברי הכנסת, חברת הכנסת צגה מלקו, אחריה חבר הכנסת סולומון. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב ראש. יש לי כמה שאלות. הרי שאנחנו נמצאים במעקב, כמו שאמרתי, שאלה ראשונה שלי, לא ראיתי בן העדה, אנשים שמכירים את הקהילה. בעבר גם דיברנו, אלה חברים שנמצאים, נציגים, כל הכבוד, עובדי משרד ממשלה, הם מכירים את החומר. אבל כל הזמן הבעיה הייתה שאף אחד לא נשאל, מישהו שמכיר את הקהילה. מי שגר באזור שם, כל אחד מכיר, מאיפה אני באתי, באזור שלי מי היה, יש זקני העדה. בגלל זה כל הבעיות של העניין במשך 30 שנה, כי הקהילה לא הייתה שותפה. הקהילה הוותיקה לא הייתה שותפה, גם הקהילה החדשה לא שותפה. נגיד, למשל תשאל אותי מי היה באזורים האלה, אני לא יודעת, אבל יש אנשים שיודעים כל אחד. זה דבר שלא קיבלתי תשובה על זה, אני עומדת על זה, אחרת עוד 30 שנה נשב פה. לא יכול להיות, לא יכול להיות. בדיון הקודם דיברנו ואף אחד לא נמצא. אם כמו שאתה אומר - - - << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> מי מכיר? << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> רגע, רגע, אם יש אנשים שלא מסכימים, אין הסכמה, תיקח משני הצדדים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ברור, ההערה ברורה, חברת הכנסת. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> זה אחד. שנית, אני רואה רשימה של אזור תיגראי – 5,000, אני מופתעת כי אף פעם לא שמעתי סדר גודל כזה, 5,000. נכון, הייתה בעיה, אזור תיגראי, כשהלכו לגונדר או לאדיס, הייתה תקופה שלא קיבלו מענה, אבל עכשיו פתאום באים לך 5,000? זה חוסר אחריות. ואין רשימה מדויקת, אף אחד לא בדק אותה. ומחר גם תבוא, תגיד לי 20,000. סליחה, אני לא מדברת באופן אישי אליך. אז זה חוסר אחריות לא מתקבל על הדעת. אני חושבת, פה אנחנו יושבים, אדוני היושב ראש, אתה משקיע בזה יום ולילה, אני מכירה אותך עוד לפני שהיית חבר כנסת כמנכ"ל, אבל לא יכול להיות שאנחנו נשב פה, יביאו לנו תגובות או תשובות לא מדויקות, לא מרצות. בדיון הקודם מה שדיברנו, אין לו שום משמעות, אנחנו מבזבזים את הזמן והאנשים המסכנים מגיעים לשמוע את זה. באמת, זה כואב לי הלב. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. חבר הכנסת סולומון. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> ברשותך, אדוני היושב ראש, קודם כול אני משתתף בצערך על מות אחיך בטרם עת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תודה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> ברשות גם הפרויקטור שעושה באמת עבודת קודש, זו מלאכה מאוד מאוד קשה ומורכבת. אני ער ואני מודע, אני רואה כמה הוא חקר ודרש וניסה להעמיק כדי להגיע לחקר האמת וזה באמת מורכב, יחד עם כל הוועדה, עם כל החברים בוועדה, אני מבקש לשאול או להניח כמה נקודות. אחת, מטרת הוועדה הזאת היא בסוף לנסות להבהיר נקודות שלא היו בהירות עד כאן. כלומר, לנסות להגיע למצב שבו אנחנו, בסוף, הוועדה, המתווה או ההמלצות של הוועדה צריך להיות משהו שפותר בעיה קודמת. כלומר, אם הוא לא פותר בעיה, רק מציג לי את הבעיה, אין לזה שום משמעות. כן, אני יכול להביא הרבה דפ"אות, אני יכול להביא המון דברים, אבל בסוף אנחנו רוצים לראות איך הוועדה הזאת מייצרת תנאים אחרים, קריטריונים שונים או מה שזה לא יהיה שבסוף מי שממתין בקצה, בקצה, יודע לקבל תשובה לכאן או לכאן ואנחנו כמדינה יודעים לקחת אחריות מה עולה בגורל הממתינים שנמצאים שם. ולכן, בתוך הדבר הזה אני רואה שהעבודה היא באמת באמת רצינית, אני לא מזלזל בה, בהחלט, אבל הרושם שלי הוא שהיא לא נותנת באמת מענה, היא מציירת מצב, היא מתארת מצב, היא מניחה הנחות יסוד כנראה על בסיס הרבה מאוד נתונים, הרבה ראיונות והרבה עבודה שעשיתם. אבל בסוף, אנחנו צריכים לראות מה אנחנו נותנים כתשובות למי שממתין שם. אדוני היושב ראש, אני הייתי לפני כחודש וקצת באתיופיה. נסעתי לשם לארבעה ימים מרוכזים מאוד מאוד והייתי שמה גם באדיס, במחנה, הקשבתי, שמעתי את הכאב העצום של האנשים, שמעתי את חוסר הבהירות ואת הערפל שהם חיים בתוכו, שמעתי את הכאב שאומר, אין בעיה, תקבלו החלטה לכאן או לכאן, רק תתנו תשובה. לא יכול להיות שאנחנו 30-25 שנה ממתינים כאן ולא יודעים מה קורה. לא הצלחתי להגיע לגונדר כי היה אסור מבחינה ביטחונית, אבל כן הצפנתי והגעתי לתיגראי ושם אין מחנה מסודר, יש שם פיזור גדול. ובתיגראי, אני הגעתי לשם מאחר ויש רשימה, יש רשימה. הגיעה לידיי רשימה מסודרת, מסודרת להפליא של מעל 5,000 אנשים שחלקם הגיעו לאדיס כי נאמר להם, אם לא תגיעו לאדיס, לא תוכלו להיות מטופלים. וישנה רשימה של רבנים מיוצאי אתיופיה שגדלו כאן והוסמכו כאן והם מבררי יהדות בהסמכתם על ידי הרבנות הראשית שהגיעו לתיגראי. עשו רשימה, פילחו את הרשימה הזאת לפי כל מיני קריטריונים והלכו עם הרשימות גם כן לרב עמאר וכבר זאת רשימת קיימת, נמצאת. כי בהחלט כמו שאמר הראל קודם, היא בכלל לא ברשימה של 10,500 שנמצאים באזור גונדר ועוד 2,500 שנמצאים באזור אדיס, מה שאמרת, זה 13,000 ועוד 5,000 שנמצאים באזור תיגראי שבכלל לא נידונו בכל ההחלטות האחרות. כלומר, מי שעשה רשימות ב-2010, ביסוד עשה עוול, עוול ממש. כי כשאני בא ובודק ואכפת לי, באמת אכפת לי, ככה רואה את מי שעשה את זה בשנת 2010, אכפת לו מיהודים שפזורים ברחבי העולם ובעיקר באתיופיה וכשהוא מדיר באופן מכוון ולא נותן לדעת הציבור את זה שיש ממתינים יהודים או לפחות לטענתם, אני לא בדקתי את זה עדיין, זה בעיניי עוול וזה עוול כפול, להגיד בכלל מאיפה הם הגיעו, כן? << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> מתי נעשתה הרשימה באזור תיגראי? << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אז הרשימה נעשתה לפני כעשור. לפני כעשור הרשימה הזאת נעשתה, היא נעשתה על ידי הרבנים שנמצאים פה, זה לא משהו - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסדר, הנקודה ברורה. תסכם. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אני רוצה להגיד עוד שני דברים. אחד, מתוך הביקור שלי, אדוני היושב ראש, יש זכאי שבות. בבדיקה שעשינו יש זכאי שבות, לפחות בממתינים בתיגראי יש זכאי שבות. לא מדובר על החלטות ממשלה, שאז זה בכלל לא קשור לכאן, למתווה, זה אמור להיות קשור בכלל למדינה. כן, זה משרד הפנים, נכון, לא קשור לכאן. אבל תראו כמה זה היא הנותנת – כלומר, יש זכאי שבות שממתינים 30-25 שנה, מאז מבצע משה, מאז שאני עליתי ארצה בשנת 1983 הם ממתינים ולא נבדקו ולא הייתה להם את הזכות. הם הגישו רשימות. ולכן, הדבר הזה, העוול הזה אסור שיימשך בעוד עוול. אני מבין את העבודה שלך, הראל, אתה צודק; אבל מצד שני, אי אפשר להתחיל כהנחת יסוד בבדיקה של האנשים האלה אצל רשימות 2010 שהן מלכתחילה בעייתיות. כלומר, ואז כאילו המוציא מחברו עליו הראיה. אני צריך ללכת להגיד שיש יהודים ושואלים אותי פה ממתי ואיך. העובדה שמישהו מלכתחילה לא רשם אותם באפשרות, לפחות באיזה שהוא אזכור היא בעיה בפני עצמה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ברור. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אני מסיים בזה, אני מבין את קוצר הזמן. ולכן אני ראיתי גם באדיס, ואני פוגש פה את האנשים, יש פה משפחות, כאב גדול. ואנחנו חייבים לקחת אחריות, אנחנו חייבים לקחת איזה שהוא מענה למשפחות האלה בכל דפ"א שתציעו. בסוף, אני חושב שככל שנדחה את הבעיה הזאת, היא תבוא אלינו בדברים הרבה הרבה יותר מורכבים מאוחר יותר. גם באדיס, גם בגונדר וודאי וודאי גם בתיגראי. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> חד משמעית. משרד החוץ. אני ביקשתי בדיון שהתקיים במרץ שנציג רשמי יהיה במחנות, שנדע מה קורה שם. היה ביקור של נציג המדינה שם? << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> לא, לא היה ביקור של נציג המדינה שם. הבקשה הועברה, אבל עדיין הדיפלומטים שלנו מנועים על ידי הביטחון להגיע לשם. אני כן אגיד מבחינת המצב ששיקפו לנו, שמשקפים לנו בשבועות האחרונים - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> סליחה, סליחה רגע. חבר הכנסת סולומון, אתה היית. איפה היית? איפה אתה ביקרת? << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> באדיס אבבה - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אתה היית במחנות. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> למה הוא יכול והם לא? << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> אבל לא בגונדר, לא בגונדר. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> לא הייתי, לא יכולתי, לא קיבלתי אישור. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בגונדר לא קיבלת אישור. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> בגלל ביטחוני. << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> לא בגונדר. אני כן אגיד - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> רגע, אז באדיס היה נציג משרד החוץ? << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> באדיס הם נמצאים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> רק בגונדר לא ביקרו? << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> רק בגונדר. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> גם ליווה אותי באדיס. << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> כן, אני יודעת שאתה ביקרת, איתנו. עכשיו, מאז חודש אפריל, מה שכן משקפים לנו לגבי המצב הביטחוני, שככל הנראה המצב נרגע מעט. זאת אומרת, נשאר מתח במחוז אמהרה, אבל החיים חזרו למסלולם, בתי ספר, מסחר וכן הלאה. שוב, אנחנו כן נמצאים. קנפו כאן? אני קצת מבולבלת לגבי הנוכחות של הסוכנות היהודית. זאת אומרת, להבנתי, כן יש נוכחות של סוכנות יהודית באתיופיה כל הזמן. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> תכף נשמע מהסוכנות היהודית, תכף נשמע את הנציג של הסוכנות היהודית. << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> כי אומרים לי שהם בקשר עם הנציגים של הסוכנות גם שם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כן. משהו נוסף? << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> אני רק אוסיף, אני יודעת שזה לא לוועדה הזאת, אבל בסופו של דבר, אנחנו, המחויבות שלנו היא בהחלט לעזור לכל מי שנמצא ברשימות ואז אנחנו מגיעים לאתגר שלא לכאן, משום שהוא לא לכנסת ישראל, שהוא אתגר מול הרשויות באתיופיה להוציא גם את מי שכבר אושר ושכבר נסגר. ויש לנו - - - << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני, יש לנו תשעה זכאי שבות ממתינים שם, תשעה זכאי שבות שאנחנו לא מצליחים להביא אותם לכאן. << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> יש לנו תשעה ממתינים, נכון, נכון. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בגלל השלטונות באתיופיה? << אורח >> חמוטל רוגל פוקס: << אורח >> השלטונות באתיופיה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> בגלל השלטונות. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסדר, זאת סוגיה אחרת. זה לא - - - << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כן, לא קשור. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> זאת אומרת, זאת סוגיה שצריך לטפל בה, אבל כנראה שלא פה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> זאת ועדת קליטה, עדיין. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> נציג הסוכנות היהודית, בבקשה, הבטאמו. << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> צוהריים טובים, הבטאמו יוסף, גם נציג הסוכנות וגם חבר בוועדה. גם באדיס וגם בגונדר, יש לנו עובדים מקומיים שמה שנמצאים שמה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, גם במשרדים שלנו. שליח הסוכנות הנייד היה ביחד עם חבר הכנסת משה סולומון באדיס ובתיגראי, הוא נמצא שמה לעתים, ברגע שיש מאושרי עלייה הוא בעצם מגיע לשמה. אנחנו ניזונים בנוגע למצב בגונדר, יש לנו שמה כוח אבטחה מקומי, גם עובדים מקומיים. זה נכון מה שמשרד החוץ ציין, שהמצב הביטחוני, אמנם אולי הלחימה נרגעה, אבל מצב הביטחון האישי הוא לא כל כך יציב באתיופיה וככל שנדרש, נגיע לכל מקום. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אוקיי. מה לגבי הנושא הזה של דסק השבות באמהרית ותיגרינית? << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> זה לא חונה אצלי. << אורח >> רונית אליאן: << אורח >> אני אענה, ברשותך. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אז בבקשה, משרד הפנים. << אורח >> רונית אליאן: << אורח >> כפי שהראל ציין קודם - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> רגע, סליחה, לפני כן, שליח סוכנות קבוע באתיופיה אין לכם? << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> אין. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> למה? << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> זה לא אירופה. זו החלטה שלדעתי התקבלה לפני עשור, שבעצם את הסמכות לראיין ולאשר בעצם העבירו מהסוכנות היהודית לרשות האוכלוסין. המלצנו במסגרת הוועדה שיהיה שמה שליח סוכנות קבוע, גם יושב ראש הסוכנות אמר. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> האישור ברוסיה, למשל, הוא בידי נתיב, הוא לא בידי הסוכנות, אז אין שליח סוכנות ברוסיה? << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> יש שליחי סוכנות ברוסיה, אני אומר אבל, אתיופיה, לנו אין סמכות לאשר. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני שאלתי האם שליח סוכנות קבוע, שליח שיוצא מכאן לשם. << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> יש לנו שליח סוכנות - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> זה לא קשור לסמכות האישור כי הסמכות, ויתרתם עליה למשל בארצות הברית לנפש בנפש ועדיין יש שליחי סוכנות בארצות הברית. << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> אני לא יודע מה קורה בכל העולם, אני יודע מה קורה באתיופיה. שליח הסוכנות אצלנו, ברגע שיש החלטת ממשלה, נמצא שמה חודשים ארוכים, נמצא שמה ברגע שיש שם מאושרי עלייה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כרגע אין שליח סוכנות? << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> אין שמה שליח סוכנות. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אוקיי. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אבל מה מונע את זה? החלטה? << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> שום דבר, החלטה, החלטה עם כסף, זה הכול. הטענות לא אליך. << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> לא, הכול בסדר, בסוף - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בזאת זו החלטה של הסוכנות היהודית עם כסף ולאן היא מקצה את המשאבים שלה וזאת החלטה שצריכה להתקבל. אז זה יופיע בסיכום שלי. << אורח >> הבטאמו יוסף: << אורח >> השאלה מה עוד התפקיד שלו במידה והוא יהיה שמה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> הבהרת נקודה מאוד חשובה. אני חשבתי, באמת חשבתי שכפי שיש את נתיב באוקראינה, כן? אז - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, הפעילות של נתיב היא שונה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> ובכל זאת יש שם סוכנות, אתה אומר. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אבל אני אומר, שליח סוכנות זה תפקיד של הסוכנות היהודית כמוסד לאומי ציוני שתפקידו להיות בקשר עם הקהילה, שתפקידו לבנות את הקהילה, שתפקידו לראות את הקהילה. אגב, שליח סוכנות קבוע שם כנראה היה עונה על הרבה מאוד שאלות שעלו בפני הוועדה לגבי איך מתקבלים לקהילה, איך מתנהל - - -, כשיש שליח קבוע שנמצא שם מטעם המוסדות הלאומיים של מדינת ישראל, של העם היהודי, זה נראה לי אלמנטרי. אבל בסדר, זה יופיע בסיכום. לגבי דסק השבות באמהרית. << אורח >> רונית אליאן: << אורח >> כן, בהתאם למסקנות שהראל ציין פה, ביניהן הגדלת דסק זכאות, נעשתה חשיבה וישיבות משותפות של המשרדים, השרים עם מנכ"לי המשרדים כדי להגדיל את מצב כוח האדם לכל הבקשות המוגשות מאתיופיה, מגונדר, מאדיס או מתיגראי ואני מקווה, לא יודעת להקצות את זה בזמן כי זה עניין של שרים ובין שרים, אנחנו נגדיל את מצבת כוח האדם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בכמה? << אורח >> רונית אליאן: << אורח >> דובר בשלב זה כנראה ב-14, אבל אני לא רוצה להיות - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> ומתי תהיה על זה איזו שהיא החלטה? << אורח >> רונית אליאן: << אורח >> זה נתון להחלטת שרים. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אוקיי. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> ביקשו ממני בהקשר הזה עזרה וגם משרד האוצר, גם משרד הקליטה וגם משרד הפנים מוכנים להקצות כסף, אני אפילו דאגתי לכמה תקנים בדבר הזה. רק צריך להוציא מכרז, תוציאו כבר, תתחילו להביא אנשים, יש כסף לזה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני רוצה לשמוע מהפדרציות שפעילות שם. גבריאל סוד. << אורח >> גבריאל סוד: << אורח >> כן, רק לגבי מה שנאמר פה עם משרד החוץ, כמו שאתם רואים, מצד אחד נאמר לנו שאי אפשר להיכנס, מצד שני יש שם מצב טוב. אני רק אספר לכם ממש בקצרה שאנחנו למשל רק השבוע קיבלנו בקשה מארגון, אני לא אגיד את השם, שרוצה לקנות ספירולינה כי הילדים בתת תזונה במחנות בגלל המצב הביטחוני. זה המצב, כאילו, לחשוב לקנות ספירולינה, לא אוכל כדי להאכיל את הילדים שנמצאים במחנות, זה המצב שם. אבל אני דווקא רוצה, אני רואה פה ובדרך כלל אנחנו פה מתנגדים ומנסים להביא פתרונות, אבל אני רואה את האירוע הזה כאירוע מאוד מאוד חיובי. אני חושב שיש פה על השולחן הזדמנות היסטורית, בפעם הראשונה יש לנו פה כמה אפשרויות שיש להן תמיכה רבה, אני יודע מהאופוזיציה, אבל שבעצם כאילו גם יש להם תמיכה ממפלגות הקואליציה. זאת החלטה ואפשרויות שמגיעות מוועדה שהקימה הממשלה, אז אני רואה פה הזדמנות באמת היסטורית. משהו שלא דובר בוועדה ואנחנו דיברנו על זה עם כמה גורמים זה מה יהיה התפקיד של יהדות התפוצות עם אחת מההחלטות האלה תתקבל. מצד אחד, כנראה שיהדות התפוצות, כמו שקרה עם העליות הקודמות, אנחנו נצטרך לממן חלק ניכר מהעלייה של אנשים מאתיופיה וגם יש איזו שהיא בקשה, עדיין לא פורמלית, שיהדות התפוצות תתגייס לתת סוג של תלושים או עזרה לאנשים שלא יהיו זכאי לעלייה כדי שהם יוכלו להמשיך עם החיים שלהם באתיופיה בתנאי שהם יתחייבו לא לבקש לעלות אחרי החתימה. עכשיו, ההחלטות האלה, ומדובר בכסף מאוד מאוד מאוד גדול שכנראה הממשלה תרצה ותבקש מיהדות התפוצות שיהדות התפוצות תשתתף בעלויות האלה. אני חושב שיש רצון ונכונות לשמוע ולצאת לקמפיין גיוס אם זה מה שאנחנו נצטרך לעשות, אבל אנחנו מאוד ברורים שאם זה יהיה מה שיקרה ומה שיבקשו מאיתנו, אנחנו צריכים להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות ואנחנו מבקשים ודורשים שההחלטה תהיה הוגנת. יהדות התפוצות לא תתגייס אם עשרות מיליוני דולרים, לא רק לממן את האוכל ואת הבריאות של האנשים באתיופיה, אלא להעלות אותם ולוודא שאלה שלא זכאי יקבלו תמיכה אם ההחלטה לא תהיה הוגנת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> מי יקבע אם היא הוגנת או לא? מה זאת אומרת? << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> כן, מה המשמעות של להיות - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני לא מצליח להבין את האמירה הזאת. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> כן. << אורח >> גבריאל סוד: << אורח >> יהדות ארצות הברית תקבל בקרוב החלטה לגבי הדפ"אות שהוצגו פה. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בהקשר הזה אני חושב שיהדות התפוצות זו אמירה גדולה. << אורח >> גבריאל סוד: << אורח >> ארצות הברית. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסדר, גם ארצות הברית מיוצגת בסופו של דבר באמצעות המוסדות הלאומיים. << אורח >> גבריאל סוד: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> הפדרציות כולן מיוצגות באמצעות המוסדות הלאומיים, באמצעות הסוכנות היהודית, הסתדרות ציונית. למיטב ידיעתי, הם גם היו חברים בוועדה. זאת אומרת, זה הייצוג של יהדות התפוצות. אם יהדות התפוצות חושבת שהיא צריכה להחליף את הנציגות שלה או משהו כזה, בסדר, אבל הם חלק מתהליך קבלת ההחלטות. << אורח >> גבריאל סוד: << אורח >> זה בדיוק מה שאמרתי. הסוכנות תקבל עמדה רשמית בקרוב ויהדות התפוצות על פי ההחלטה הזאת תתמוך - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסדר גמור. תראו, אני רוצה לסכם את הפרק הזה של הדיון כי גם אני צריך להגיע עוד לוועדת כספים. תראו, יש כמה דברים. קודם כול, אני צריך להגיד מילה טובה, הראל, על העבודה המקיפה של הוועדה. אני חושב שזו אולי פעם ראשונה שמוצגת כאן איזו שהיא עבודה מקיפה וממצה שמהווה כבר מצע לדיון. יש כאלה שאוהבים יותר חלק מהנתונים, יש כאלה שאוהבים פחות חלק מהנתונים, יש כאלה שחושבים שצריך ללכת לדפ"א כזו, יש כאלה שחושבים שצריך ללכת לדפ"א אחרת, אבל יש איזו שהיא מסגרת דיון של עבודה ממצה שנעשתה, כולל כמה צעדים שאני חושב שמתוכם, אפשר להסיק אותם כצעדים מיידיים שצריך לקיים. אגב, אתה בעצם נציג משרד העלייה והקליטה? אין פה מישהו, נציג השר? יש ממונה על התוכניות, אבל אין מישהו - - -? << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> אני ממונה של שני השרים, שר העלייה והקליטה - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כי יש לי כמה בקשות שיהיו פה לשר, אבל לא משנה, אני גם אגיד לו אותן. תראו, ראשית, לעניין נציגות ציבורית בתוך הוועדה. אחת הבעיות המרכזיות שאתה עמדת עליה, היא באמת מי יהיה נציג הציבור עכשיו, כל אחד יגיד, אני נציג הציבור. הפתרון הקל ולדעתי גם הנכון ביותר, יש לקהילה של יוצאי אתיופיה שלושה נציגים בכנסת, הם נבחרו. אפשר לאהוב את הדרך שבה הם נבחרו, לא לאהוב, זה לא משנה בכלל. יש כרגע שלושה נציגים, זה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, חברת הכנסת צגה מלקו, חבר הכנסת סולומון. אלה הנציגים הנבחרים של הקהילה ובכלל לא משנה מאיזו מפלגה הם באו ולא באו. זה לא סטנדרט שחברי כנסת שותפים בתוך ועדות ממשלתיות, אבל אני עשיתי את זה בזמנו כשהלכתי על הסיפור של הדרך החדשה בתוך המהלך הזה עם חברת הכנסת, אז היא גם הייתה חברת הכנסת, פנינה תמנו-שטה מתוך הבנה שאין דרך אחרת. ועדיין, יבואו נציגים של הקהילה מכל מיני מקומות כדי לשמוע אותם, אבל בסוף יש פה איזו שהיא נציגות שהיא נציגות נבחרת ואני חושב, אני אומר את זה גם לכם, כי יש בזה הרבה אחריות, כי זה אומר שאתם חייבים להיות חלק מתוך תהליך קבלת ההחלטות הזה. אני גם יודע שלא כולם בהכרח חושבים אותו דבר ורואים אותו דבר, אבל בסופו של יום, אתם חיים את הקהילה. אתם חיים את הקהילה, אתם הייצוג שלהם בבית הנבחרים ולכן אני בהחלט חושב שנכון לצרף את שלושת חברי הכנסת לוועדה. בלי קשר לנציגות, ראיתי מה שאתם רוצים, לשים קסים וכולי וזה, זה בסדר. עדיין, שלושה חברי כנסת נבחרים הם אנשי הציבור, הם אלה שמדברים עם הקהילה, הם אלה שפוגשים אותה, אלה שמסתובבים ומגיעים לאירועים, הם אלה שהאנשים פונים אליהם. אני מניח שאתם מקבלים פניות ציבור בהקשר הזה ולכן הבקשה שלי, לא בטוח שהם יסכימו כי אני מכניס אותם לתוך קו האש, אבל בעיניי, להיות נבחר ציבור, חלק מזה זה להיות בתוך קו האש, אין מה לעשות. וזאת האחריות שלכם. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> הסכמנו ברגע שנבחרנו לכנסת. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני רוצה להתייחס, אדוני היושב ראש, למה שאתה אומר. תראה, אני, אתה הקהילה, איך אני יכולה להגיד לך? אני מכירה אותה טוב מאוד במשך 34 שנים, רדיו וטלוויזיה, הקול של הקהילה, אני מכירה את הנושאים. היום במה שהוצג, קודם כול, באמת שאפו על עבודה מעמיקה ויכול להיות שיש ביקורת, אבל נעשתה עבודה מצוינת, שאפו. אבל יחד עם זאת, אני מרגישה היום ויצאתי מבולבלת, אני אגיד לכם את האמת. קודם כול, מכניסים חוק השבות, עניינים. חוק השבות לא צריך להיכנס לפה. מי שזכאי חוק השבות לא צריך למספר פה להיכנס ויש את הדרכים ועל פי חוק צריכים לבוא. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> סליחה, חברת הכנסת מלקו. לא, אבל עלו פה כמה דברים שהראו שגם הנושא של טיפול בחוק השבות ובזכאי חוק השבות לא מתבצע כראוי כי המדינה לא העמידה מספיק משאבים. אם זה בשליח סוכנות יהודית, אם זה במשאבים בדסק של דוברי אמהרית ותיגרינית במשרד הפנים, אלה נושאים שעלו פה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כן, אבל תחשוב, אדוני היושב ראש, חוק השבות, מי שזכאי חוק השבות, הנה, חברי חבר הכנסת אמר - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> השאלה היא בסוף קביעת הזכאות. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> איך תקבעי? איך תקבעי אבל? << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> בדיוק זו השאלה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> נו, לכן זה לא קל. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני אומר, מבחינת הזכאות - - - << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אחרי השלב הזה, אנחנו נעביר אותו לשם. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> רגע, רגע. תשמעו, בגלל זה אני מבולבלת, בגלל זה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אנחנו מסבירים לך אז, מסבירים לך, אין מה להתבלבל. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אתם יכולים לתת לי דקה להשלים משפט? << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> כן, בבקשה, בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> סליחה, אני, זכותי לשאול. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, את קטעת אותי, אבל בסדר, בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כן, למה אני אומרת? כי אתה העברת אלינו. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> קטעת אותי ואת רוצה שאני אתן לך להשלים. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אוקיי, תשלים ואני אמשיך. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> לא, לא, סליחה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> למה אני אומרת את זה? אתה העברת אלינו - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם יכולים לשמוע את העם? << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אנחנו כנציגי ציבור, יש לנו אחריות. אבל כשאני באה היום, אני שומעת באמת דברים שלא במנדט של הוועדה כמו חוק השבות, זכאי השבות. בעיניי, יכול להיות אני טועה, בעיניי. ועוד הרשימה היום, אני פתאום שומעת, באמת פעם ראשונה, 5,000 אנשים באזור תיגראי, לא קיבלנו את הרשימה. למשל, ציינתם את הרשימה של 2010, מה שהיה - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני לא נכנס לזה עכשיו. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> זה לא מתנהל על מה שאת יודעת ולא יודעת, לא הכול את יודעת. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> זה לא אומר שאין ולא אומר יש. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> נכון, לא הכול את צריכה לדעת כדי שנדון בזה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> כי אני נוגעת בנקודה, אני אומרת לכם את זה. למה אני אומרת? << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> בסדר, אבל הפרמטר זה לא אם את יודעת ולא יודעת. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> חבר הכנסת סולומון, חברת הכנסת מלקו. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> זה לא פרמטר בזה, מה לעשות? << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני לא פרמטר, אבל בוא. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> חברי הכנסת, סליחה, חברת הכנסת מלקו, אני הצעתי הצעה, אתם לא חייבים לקבל אותה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אני קיבלתי, אני קיבלתי. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסדר, גם השר יצטרך, בסוף הממשלה תצטרך להכריע האם היא מצרפת חברי כנסת לוועדה או לא. זאת ההצעה שלי, חברי כנסת שירצו, יקחו חלק בעניין הזה. זו דעתי ואז גם אפשר להיות - - -, אני מצטער, לא יהיו פה דוברים היום מעבר לממשלה. אמרתי, זה דיון מעקב וגם מבחינת לוחות הזמנים, אז אני ממש מתנצל. אנחנו ממש עשינו דיון מעקב ספציפי כדי לקבל רק את הנתונים. זה כבר דיון רביעי, אז גם אנחנו מכירים את הנושאים. << אורח >> גברה וורקו: << אורח >> אבל יש לנו שאלות על הצגת - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> בסדר, השאלות יוכלו להמשיך, גם הדיון, עם הגורמים הרלוונטיים יוכל להמשיך. ההצגה בסך הכול הייתה עבורנו כדי לראות את סדר היום וגם יהיה דיון המשך, הדיון לא נגמר, זה לא שאנחנו בזה סיימנו את הנושא ולא ניפגש יותר. << אורח >> נעמי קסל: << אורח >> יש נתונים חשובים שעולים מהשטח שאתם לא מודעים אליהם. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אז בסדר, אז הם יוצגו עוד בפני הוועדה וגם יוצגו בפני הוועדה הזאת שוב בדיון נוסף שאנחנו נקיים. אני כבר בלוח הזמנים שעה מעבר לזמן. אז זה לגבי נציגי הציבור, זאת הבקשה שלי. דבר שני, גם הנתונים שאתם הצגתם, 1,226 שכבר מופיעים ברשימות ואין עליהם מחלוקת וכולי, אני שב וקורא לממשלה להעלות אותם. אני כופר בהערכה התקציבית של 200 מיליון שקל. אני מכיר את אגף תקציבים, זורקים מספר, כל מספר זוכה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> מבוסס על 370 - 3,000, על בסיס זה אמרו 200. << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני מכיר, עזוב, ותאמין לי, זה לא עולה 370 וזה לא 200. אני יודע איך עושים את המספרים כשרוצים לנפח אותם. מנפחים כדי לייצר איזה שהוא משהו, כאילו החלטה הרת גורל. מדינת ישראל יודעת לקלוט 1,226 אנשים ולהתמודד איתם. בוועדה יש היום 1,226 שנמצאים ברשימה ולא עלו, צריכים לעלות, אין על זה שאלה. בנוסף, לגבי ועדת החריגים, המלצות שהן ברורות ואין עליהם מחלוקת, לפחות בוועדה שהיא אומרת, בכל דפ"א שלא תהיה, צריך לקבל אותם, צריך ליישם אותם עכשיו. אחד זה שליח קבוע של הסוכנות היהודים באתיופיה, זה חייב להיות מחר בבוקר, זאת דרישה שלי מהסוכנות היהודית. לא יכול להיות שבאזור הזה שהוא גם כל כך משמעותי מבחינת העיסוק בעלייה וקליטה כאן במדינת ישראל וגם בעיסוקים של הסוכנות היהודית אין שליח קבוע באתיופיה. זה אחד. דבר נוסף זה הקמת ועדת חריגים שתעבוד בסדר הגודל שהוועדה קבעה, מסביב לשעון. ועדת חריגים ייעודית לעניין שגם תלמד את זה, גם זה, ולא תהיה פה המתנה של חודשים על חודשים לתשובות. אלה דברים שהממשלה יכולה ליישם מחר בבוקר, לא צריכה בשביל זה שום דבר. והדבר הנוסף הוא התוספת של התקנים, גם לדסק. זה עוד לפני שהחלטנו על הדפ"אות, אפשר לעשות את זה עכשיו, אין שום סיבה לעצור את זה. לגבי נושא הדפ"אות אנחנו נכנס כאן גם דיון נוסף בוועדה שיהיה כבר דיון יותר מפורט, גם על הדברים שאתה הצגת, כולל שאלות שאני מניח שיעלו לגבי נתונים. אני מציע גם לאנשים, היום זה הוצג פעם ראשונה, תעשו, צריך לעבד את הדבר הזה. << אורח >> גברה וורקו: << אורח >> רק שאלה אחת, אדוני היושב ראש, רק שאלה אחת. למה הוועדה מפחדת לבדוק את כל הממתינים? למה? מה הפחד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין פחד. << אורח >> גברה וורקו: << אורח >> הנה, זה מה שהוא אמר. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> בכל הדפ"אות בודקים את כל הממתינים. << אורח >> גברה וורקו: << אורח >> לא, לא, לא, אתה אמרת שלא בודקים. << אורח >> הראל קנפו: << אורח >> לא, אני אומר את זה בפירוש. בכל הדפ"אות - - - << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> סליחה, אדוני, כל החברים האחרים פה לא התפרצו ואני בטוח שיש להם שאלות לא פחות חשובות. זה ברור, כשיש דיון קצוב בזמן, זמננו מוגבל. ואנחנו נקיים עוד דיון ויהיו כל השאלות וכל התשובות. אנחנו נקבע דיון מעקב בטווח זמן, עדיין בכנס הזה, במהלך חודש יולי, כדי להמשיך ולראות מה התקדמנו. בתוך כך אני גם אומר, נקיים בקרב מקבלי ההחלטות דיון יחד עם שר העלייה והקליטה ושר הפנים וחברי הכנסת כדי לראות איך באמת אנחנו מצליחים לקדם את העניין הזה. ואני שב ואומר, ה-1,226 בוועדת החריגים, זה צריך להיות היום. תודה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:46. << סיום >>