חומר רקע
ניצב־משנה (בדימוס) אבי דוידוביץ
אני קרימינולוג מזה כ־34 שנה. שרתי במשטרת־ישראל כ־30 שנה - מרביתן בתפקידי חקירות. כיום אני מרצה מן החוץ באוניברסיטת אריאל.
לפני כארבע שנים ערכתי מחקר על תופעת הפיליסייד (רצח ילדים בידי הוריהם) בישראל. במסגרת המחקר איתרתי ובדקתי את כל מקרי הפיליסייד שאירעו בישראל, מהקמת המדינה ועדת לשנת 2020. לפיכך, זהו המחקר המקיף ביתר שנעשה בארץ על התופעה, והוא התפרסם לפני כשלוש שנים.
אני מתכבד להביא בפני כב' את ממצאי המחקר הרלוונטיים לדיון הנוכחי.
228 אירועי פיליסייד התבצעו בישראל באותן שנים, במהלכם נפגעו 305 קורבנות – 294 נספו ו־11 נפצעו. אלו מספרים המעידים על ממד הרצחניות הגבוה של אירועי הפיליסייד, שבמהלכם נפגע יותר מבן אדם אחד בכל אירוע בממוצע – בין אם מדובר בצאצא נוסף (שניים או שלושה ילדים שמומתים), או בבן משפחה אחר (בדרך כלל בת זוג).
בממוצע התבצעו בישראל כשלושה אירועי פיליסייד בשנה. עם זאת קיימת מגמה של ירידה במספר המקרים, בייחוד לאור העובדה כי בעשור הראשון למדינה כמות המקרים הייתה גדולה במובהקות מוחלטת ביחס לעשורים שבאו אחר כך. ההסבר לכך הוא הירידה המשמעותית שחלה עם השנים בהמתת ולדות – שהם תינוקות בני יום או ימים אחדים.
רוב הפיליסיידרים בישראל הם נשים – בדרך כלל האימהות הביולוגיות. אם לא נמנה את המתת הוולדות, אזי רוב הפיליסיידרים הם גברים – בדרך כלל האבות הביולוגיים.
כמחצית מהקורבנות הם תינוקות בני יום עד שנה אחת. לפיכך, ככל שהגיל צעיר יותר כך גדל הסיכוי לקורבנות הפיליסייד.
באשר למניע לביצוע מעשי הפיליסייד:
המניע השכיח ביותר הוא התועלת והוא מאפיין את הפיליסיידריות (הנשים).
רוב המקרים בישראל התבצעו בגלל תועלת שהמבצע ביקש להשיג מהמתת הצאצא. התועלת יכולה להיות רצונה של האֵם להסיר איום על חייה אם תתגלה הלידה, או להסתיר חטא דתי או מוסרי כמו גילוי עריות. במקרים אלו ממד הזדון של הפיליסיידר הוא נמוך בהרבה מאלו שממיתים את הצאצא כדי להסיר נטל – כמו המתת צאצא "שמפריע" להורה להתחיל בזוגיות חדשה; או לצורך השגת רווח כספי – כמו דמי ביטוח.
המניע השני בשכיחותו בארץ, והוא מאפיין את הפילסיידרים הגברים, הוא הכוח והשליטה במשפחה, כמו נקמה בבן או בת הזוג, או בבני משפחה אחרים.
אירועי פיליסייד על רקע של כוח ושליטה מתאפיינים ברצחניות גבוהה, היינו – מספר רב של נפגעים בכל אירוע.
מיעוט המקרים בישראל מתבצעים מתוך נאמנות לקורבן, כמו למשל המתה מתוך רחמים. מניע זה מאפיין את הפיליסידריות.
בניגוד לדעה הרווחת רק שבעה אחוזים מהמבצעים - שהיו בעיקר נשים - ביצעו את המעשה בעטיו של חולי נפשי; ועל כך אבקש להוסיף כמה מילים, לא לפני שאציין שבשמונה אחוזים מן המקרים המניע לא נודע. למשל - ככל הידוע לי מעולם לא התברר המניע של נדב שמואל סלע ממגדל, לרצוח את אשתו, את שני ילדיו ואת בן השכן ולנסות לרצוח את אחיו של בן השכן.
קיימת נטייה בקרב רבים לייחס גורם פסיכופתולוגי לאירוע פיליסייד שהמניע של המבצע לא התברר. לעניות דעתי ההסבר הפסיכופתולוגי לא אמור להיות ברירת המחדל בכל מקרה בו המניע אינו מתברר. טענה למצב פסיכופתולוגי שגרם לפילסייד - אמורה להיות מוכחת ומבוססת – כמו בכל עבירת פשע אחרת; אחרת ניתן לחפש ולייחס גם לקרואים הנכבדים כאן מניע פסיכופתולוגי לנוכחותם בדיון הזה ולדאגתם לילדים בסיכון גבוה.
אירוע פיליסייד הוא אירוע נדיר מאד בישראל – שניים שלושה מקרים בשנה ביחס לכ-200 מקרי רצח 'רגילים' מתוך כ־300,000 תיקים פליליים שהמשטרה פותחת בשנה. עם זאת נראה שאין הרבה אירועים פליליים שמביאים את הציבור לדיסוננס קוגנטיבי כה חריף, כמו בהיוודע על מקרה של פיליסייד. לכן רבים ממהרים להסיק כי מדובר בטירוף, בשיגעון או בחולי נפשי בלתי מוגדר. לעומת זאת, ממצאי המחקר שלי והנתונים האמפיריים מראים כי ברוב רובם של המקרים המעשה נעשה מתוך כוונה והבנה והחלטה ובחירה.
ניתן להבין שלאנשים מן היישוב קשה לתפוס שייתכנו רוע ואכזריות עד כדי כך שאדם קוטל את פרי בטנו. כך ההסבר הזמין שהם יכולים למצוא, כדי ליישב את הדיסוננס, הוא שהפיליסיידר אינו אדם 'רגיל' – אלא הוא מטורף, משוגע או בקיצור חולה. המציאות, הניסיון והידע המחקרי מוכיחים לנו שיש אנשים 'רגילים' שבחרו לעשות מעשים איומים ונוראיים – כמו רצח צאצא ולפעמים - גם בשיטת ביצוע יוצאת דופן באכזריותה. לטעמי, הנטייה להסבר הכמעט אוטומטי לאירוע פיליסייד, שמדובר בחולי נפשי, הוא שגוי ומהווה עוול גמור.
רוב רובם של חולי הנפש אינם עבריינים. רוב רובם של העבריינים אינם חולי נפש. ייחוס של חולי נפשי כגורם לביצוע העבירה, כברירת מחדל לסיבה לקרות האירוע - הינו במידה רבה לדעתי, סוג של הסרת אחריות מהעבריין: החולי הוא מה שגרם לקרות המעשה, ולא הרצייה של העבריין.
הסרה עיוורת של האחריות מהעבריין היא לטעמי מסוכנת ולא מוסרית, ועל כך כבר אמרו חז"ל המרחם על אכזרים - מתאכזר על רחמנים.
לסיכום: אינני שולל את המצב שבמקרים נדירים לקה המבצע במצב פסיכוטי, היינו שהוא אינו אחראי למעשיו, או שבמצבו הנפשי הוא אינו כשיר לעמוד לדין. עם זאת, מאחר ומרבית המקרים בוצעו מתוך רצייה מודעת ובחירה עצמאית, הרי שלפי דעתי היכולת לנבא או לצפות מקרים היא מוגבלת ביותר. לא זו אף זו, גם ההרתעה הכללית, לפי דעתי, אינה אפקטיבית במיוחד לאירועי הפיליסייד.