חומר רקע

משרד הרווחה והשירותים החברתיים משרד החינוך משרד הבריאות איתור קטינים הנמצאים במצבי סכנה והתוויית רשת ביטחון להגנה בקהילה משרד התעשייה המסחר והתעסוקה דוח הוועדה הבין-משרדית המשרד לקליטת עלייה המשרד לביטחון פנים פברואר 2010 הקדמה בשש השנים האחרונות היו בישראל כשלושים ושישה מקרי רצח והריגה של ילדים בתוך המשפחה. רוב הילדים היו בגילאי לידה עד ארבע. רובם נרצחו על-ידי אחד ההורים או שניהם, בביתם או בבית אחד ההורים.1 משיחות שקיימנו עם אנשי מקצוע שונים, שהיו מעורבים בחלק באירועים אלו, עלתה בצורה ברורה התופעה של קושי בהעברת מידע בין השירותים השונים מחד, והסתגרות הפרופסיות ושמירה על חיסיון וסודיות מאידך. לצערנו, מצאנו כי לעתים קרובות אין זרימת מידע שוטף ומלא בין גורמי המקצוע השונים המטפלים בילדים או הנמצאים עמם בקשר, דבר הפוגע במתן טיפול לילדים ולהוריהם. על רקע תופעה זו יזם מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים הקמת ועדת מנכ"לים בין-משרדית בה שותפים משרד החינוך, הרווחה, הבריאות, הקליטה, התמ"ת וביטחון פנים. על הוועדה הוטל לעסוק בנושא של איתור קטינים נפגעי התעללות, והגנה עליהם, ולבחון את הדרכים לקידום שיתופי פעולה בין גורמים מקצועיים כדי ליצור רשת ביטחון להגנה על ילדים בקהילה. הוועדה קיימה 15 ישיבות בהן נערכו דיונים מעמיקים בנושאים הבאים: • ניתוח מקרים קשים של הריגת ילדים על-ידי הוריהם בישראל • גיבוש הגדרה לילדים בסכנה ויצירת איתותים לאיתור ולזיהוי ילדים אלו • ניתוח הפגיעות הרבה של ילדים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים • בחינת דרכי התמודדות של המערכות הממשלתיות והעירוניות עם התופעה כיום • בחינת המצב החוקי הקיים כיום בישראל בנושא של שיתוף במידע בין אנשי מקצוע • פיתוח אסטרטגיות לשיתופי פעולה בין אנשי מקצוע לאיתור ולמניעה • גיבוש המלצות להקמת מערך עבודה ברמה הארצית, המחוזית והיישובית בנוסף לחברי הוועדה הקבועים הוזמנו לישיבות הוועדה אנשי מקצוע שונים הן ברמת המטה והן אנשי שטח, שתרמו להבנת דרכי העבודה ברמות השונות, לקשיים העומדים בפני אנשי המקצוע. כמו-כן הובהרו נקודות החולשה ונקודות החוזק של המערכת לאיתור ולזיהוי ילדים כפי שהיא פועלת כיום. במקביל מונו שלוש ועדות משנה: 1. ועדת משנה להגדרת סכנה ופיתוח פרמטרים (איתותים) לסכנה בראשותה של גב' דבורה איציק ממשרד הבריאות 2. ועדת משנה ליצירת מערך מידע על ילדים בסכנה ודרכי איתור בראשות גב' טלל דולב, מנהלת התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון 3. צוות של משפטנים לצורך גיבוש חוק שיתוף מידע בראשותה של עו"ד בתיה ארטמן, היועצת המשפטית של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. דוח זה, המוגש למנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מציג את תוצרי עבודת הוועדה והמלצותיה לגיבוש מדיניות אשר תעודד שיתוף פעולה בין-משרדי ותקדם הקמתה של רשת ביטחון: מערך איתור, זיהוי והגנה על ילדים. הדוח מתבסס על עבודת הוועדה וועדות המשנה והוא כולל גם סקירה ספרותית המתייחסת לידע התיאורטי והאמפירי הקיים לגבי גורמי הסיכון להתעללות והזנחה, ולשיתוף פעולה בין מערכות באיתור ילדים בסכנה במדינות שונות בעולם. הוועדה למדה גם מסיור לימודי שנערך באנגליה בראשותו של מנכ"ל משרד הרווחה מר נחום איצקוביץ ובהשתתפות כמה מחברי הוועדה; ומדוח על הסיור שנערך על-ידי צוות מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, שהאיר את עינינו ושימש לנו דגם להשוואה. עלינו להדגיש כי בעת גיבוש המלצותיה ביקשה הוועדה להתבסס על קיומו של מערך השירותים המפותח הקיים כיום בארץ לילדים ובני נוער בסיכון וסכנה, אשר צעד כברת דרך רצינית בעשור האחרון. אנו מאמינים כי היערכות מחודשת וחכמה של מערך שירותים בין-משרדי זה עשויה בהחלט לפתח מערכת איתור והגנה לילדים בסכנה שתתבסס על חקיקה מתאימה ותאפשר העברת מידע בין-משרדי ובין-שירותי, דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר. יתר-על-כן, עלינו להדגיש כי האחריות על מניעה ואיתור מצבי סכנה חייבת להיות משותפת לכל משרדי הממשלה. לכל משרד יש תחומים מקצועיים בלעדיים, אך בעבודה משותפת של כולם נוכל ליצור מערך בין-משרדי כולל להגנה על ילדים ובני נוער בסיכון ובסכנה. בנוסף, עיקר האחריות על הביצוע בפועל נופלת על הרשות המקומית. לכן חייב להיות מערך קהילתי מתואם היטב היוצר "מרחב מוגן" באזור גיאוגרפי מוגדר שבו פועלים בצוותא כל הגורמים המקצועיים במשותף כחלק מרשת קהילתית אשר מאתרת ותומכת במשפחות בסכנה. במרחב מוגן זה יפעלו כל אנשי המקצוע סביב שולחן עגול קהילתי. "במרחב המוגן" שאנו מבקשים לפתח נפעל סביב "מוקד יישובי" שיבטיח היענות מיידית ומתואמת בין כל גורמי המקצוע. בו-בזמן ייבנה שיתוף פעולה עם ארגונים קהילתיים וארגונים וולונטריים ועם הציבור הרחב והם יגויסו ויוכשרו כדי לאתר משפחות בסכנה על בסיס איתותים שישדרו סימני סכנה. אנו מאמינים שיצירת רשת קהילתית צפופה והדוקה שהוכשרה כראוי תוכל להביא לצמצום משמעותי של תופעת מקרי הרצח וההריגה עד לחיסולה הסופי. עם זאת, חשוב לציין כי מופרעים וחולים לא ייעלמו אף פעם, לכן אנו מתכוונים, כאמור, לנקוט אסטרטגיה פעילה ונחרצת כדי להביא לגילוי ולמניעה מוקדמים של מקרי סכנה. אנו מאמינים כי הקמת מערכי האיתור וההגנה המוצעים בדוח זה אפשריים על בסיס המערך שקיים כיום עם תוספת משאבים לא גדולה יחסית, שאמורה להשלים את החסר. נוסף לדוח זה אנו מכינים הצעה ליישום ניסיוני במסגרת יישובי "התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון". אנו מאמינים כי העובדה שתכנית זו משמשת פלטפורמה בין-משרדית לכל משרדי הממשלה העוסקים כיום בהתמודדות עם ילדים ובני נוער במצבי סיכון וסכנה, עשויה לשמש בסיס טוב כדי ללמוד ולבדוק את יישומן של המלצות הוועדה. מכיוון שהתכנית הלאומית פרוסה רק ברבע מהרשויות אנו מבקשים ליישם את התכנית שגיבשנו גם ברשויות שאינן כלולות בתוכה, בעיקר ביישובים בהן פועלת תכנית "המגן" למוגנות קהילתית לילדים ובני נוער בסיכון וסכנה (על תכנית "המגן" ראו בפרק ההמלצות). חברי הוועדה מקווים שההמלצות שגובשו יתרמו לעליית המודעות של הציבור בכלל, ושל אנשי המקצוע הנמצאים בקשר עם ילדים ומשפחות בפרט, כלפי מצבים וסימנים המחייבים את התגייסותם לקידום בנייתם של מנגנונים ונהלים שיבטיחו שיתוף פעולה ותיאום בין-ארגוני יעיל. זאת, במטרה לצמצם את מספרם של ילדים הסובלים מהתעללות והזנחה, ולמנוע מצבים של פגיעה חמורה בילדים. לסיום, ברצוני להודות לשר הרווחה עו"ד יצחק (בוז'י) הרצוג, ולמנכ"ל המשרד מר נחום איצקוביץ, על יוזמתם הברוכה להקמת הוועדה ולנקיטת פעולה אקטיבית כדי לצמצם מצבי סכנה של ילדים. ברצוני להודות גם לפרופ' ג'ק חביב, מנהל מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, אשר בדרכו השקטה והעניינית גייס את צוות המכון לארגון הסיור לאנגליה ולתמיכה בעבודת הוועדה. לגב' מרים כהן-נבות, מנהלת מרכז אנגלברג לילדים ונוער במאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, אשר גייסה את צוותה לאיסוף החומר המקצועי והתיאורטי. לד"ר טל ארזי, ממאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, אשר סייעה באיסוף ובעיבוד החומר התיאורטי. לגב' רחל סבו-לאל, אשר שימשה יועצת הוועדה מטעם מכון ברוקדייל והיוותה גורם משמעותי בארגון ובעיבוד החומר המקצועי במסגרת הוועדה וניסוחו. לעו"ד בתיה ארטמן, היועצת המשפטית של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, על ריכוז והובלת גיבוש הצעת החוק. לטלל דולב, יו"ר ועדת המשנה ליצירת מערך מידע על ילדים בסכנה ודרכי איתור. לדבורה איציק, יו"ר ועדת המשנה להגדרת סכנה ופיתוח פרמטרים (איתותים לסכנה). לחברי ועדות המשנה ולאנשי המקצוע שהופיעו בפני הוועדה ותרמו מניסיונם ומהידע המקצועי שלהם. לחברות הוועדה: גב' דבורה איציק, גב' מירה חונוביץ, גב' שרה כהן, גב' ורד כרמון, גב' מיכל כרמל, גב' דליה לב שדה, גב' זוהר לביא-סהר, גב' חוה לוי, גב' דפני מושיוב, גב' הילה מזרחי, גב' מיכל קדם, גב' רחל סבו-לאל, גב' הילה סגל, גב' חנה סלוצקי, גב' יונה פרבר, גב' ורד רוטפוגל, גב' חנה שדמי - אשר חרף תפקידיהן הבכירים במשרדים השונים עמלו על גיבוש ההמלצות והשקיעו שעות רבות בדיונים ותרמו כל אחת בתחומה. הן היו שותפות מצוינות אשר ידעו לייצג את זווית הראייה המקצועית של משרדיהן, אך בראש וראשונה הונעו על-ידי האינטרס של שלומם של הילדים ובני הנוער. ואחרונה חביבה, לגב' ורד רוטפוגל מרכזת הוועדה אשר היוותה מנוע חשוב בעבודת הוועדה. כישרונה המיוחד לחבר בין חברי הוועדה ולעבד את החומרים מהמשרדים השונים, תרם תרומה משמעותית לגיבוש ההמלצות ועל כך תודתי והערכתי הרבה. מוטי וינטר יו"ר הוועדה תוכן העניינים תקציר סקירת ספרות מהנעשה בעולם: מאפייני ילדים בסכנה ואסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה הבין-משרדי בנושא הגנת הילד 1 המצב הקיים בישראל: איתור וזיהוי ילדים בסכנה ושיתוף במידע בין-משרדי 6 המלצות הוועדה 12 נספחים 21 נספח א': לוח האיתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה לילדים וחובת שיתוף המידע 22 נספח ב': תרשים תהליך דיווח והעברת מידע פנים-משרדי 35 נספח ג': תהליך הטיפול במוקד ההגנה היישובי 36 נספח ד': סקירת ספרות: מאפייני ילדים בסכנה ואסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה הבין-משרדי בנושא הגנת הילד 37 נספח ה': דוח מסכם לסיור לימודי באנגליה בנושא הגנת הילד מטעם הוועדה המקצועית הבין-משרדית בנושא איתור קטינים נפגעי התעללות שהוקמה על-ידי ממשלת ישראל 60 נספח ו': חברי הוועדה וועדות המשנה 82 תקציר סקירת ספרות מהנעשה בעולם: 2 מאפייני ילדים בסכנה ואסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה הבין-משרדי בנושא הגנת הילד 1. מבוא סקירת הספרות עוסקת בשני נושאים מרכזיים: הראשון מתייחס למאפיינים ולגורמי הסיכון שנמצאו במחקרים קשורים להתרחשות ולהסלמה של התעללות בילדים, ולהזנחתם. השני מתייחס למאפייני שיתוף הפעולה בין הגורמים המטפלים, החשיבות, החסמים והאסטרטגיות המקובלות בעולם להתמודדות עם הקשיים ולקידום שיתוף הפעולה והתיאום. נתונים מהעולם מצביעים על עלייה הולכת וגוברת בשנים האחרונות במספר מקרי המוות המדווחים כתוצאה מהתעללות והזנחה. בבחינת מקרי המוות בעקבות התעללות או הזנחה עולה כי מרביתם (כ-70%) נגרמו על-ידי המטפלים הישירים של הילד: האב, האם, שניהם או בני-זוגם. מותם של הילדים או הפגיעות הקשות שנגרמו להם היו לעתים עקב אירוע ספונטני חד-פעמי, ולעתים על רקע של התעללות ו/או הזנחה שנמשכו והסלימו לאורך זמן ושלא אותרו או לא טופלו כיאות. במחקרים שונים נמצא כי במרבית המקרים קדמו לאירוע שבו הילד מת או נפגע באופן חמור, אירועי אלימות ו/או הזנחה אחרים. ממצאים אלה, בשילוב מודלים אטיולוגיים עדכניים להבנת המנגנונים לסיכון וסכנה, מצביעים על הצורך בבחינה רחבה ומפורטת של גורמי הסיכון להתעללות והזנחה של ילדים ושל יחסי הגומלין בין גורמי סיכון אלה. 2. מאפייני ילדים בסכנה וגורמי סיכון בבחינת גוף הידע העוסק בגורמי הסיכון להתעללות והזנחת ילדים, ניתן לזהות מגמה של מעבר ממודלים מוניסטיים, המציגים לרוב קשר סיבתי פשוט, לכיוון של מודלים אינטגרטיביים מורכבים. הנחת היסוד של המודלים האינטגרטיביים היא כי קיים רצף השפעות אינטראקטיביות של גורמים ומשתנים ברמת הפרט (הורה/ילד), המשפחה, הקהילה והתרבות, המחריפים או הממתנים את הסיכון לפגיעה בילד ולהזנחתו. מבין גורמי הסיכון הבולטים ברמת הפרט ניתן למנות את גילו הצעיר של הילד, הפרעות ונכויות פיזיות, רגשיות, והתפתחותיות וכן טמפרמנט סוער או פאסיבי במיוחד של הילד. בקרב ההורים נמצא כי גיל צעיר במיוחד, היסטוריה של התעללות והזנחה במשפחת המוצא, התמכרויות לסמים ואלכוהול, מחלות נפש, סבילות נמוכה למצבי דחק כמו גם מאפיינים אישיותיים מסוימים יחד עם ריבוי משברים אישיים ובידוד חברתי - מחריפים את הסיכון להתעללות והזנחה של ילדים. מאפיינים משפחתיים נמצאו אף הם קשורים בהגברת הסיכון: היעדרות האב הביולוגי, גבר זר שחי עם המשפחה, מערכות משפחתיות רב-דוריות סבוכות הגרות תחת קורת גג אחת, ריבוי ילדים צעירים ומרווחים קטנים בין הלידות, ניתוק ממערכות תמיכה וריבוי קונפליקטים במערכת הזוגית מעצימים את הסכנה לפגיעה בילדים. בספרות מתוארת גם הדינמיקה המשפחתית המאפיינת את היחסים במשפחות אלה. גורמי סיכון ברמת הקהילה כוללים: עוני ממושך ועמוק, משברי אבטלה, ריבוי גורמי דחק חיצוניים, לכידות חברתית נמוכה, מפגעים סביבתיים מרובים, חיים בקהילות מבודדות ומודרות חברתית, היעדר תשתיות ושירותים קהילתיים תומכים, ועוד. כל אלה נמצאו קשורים לרוב דפוסי ההתעללות וההזנחה של ילדים בהיותם גורמי סיכון כשלעצמם או כמעצימים גורמי סיכון ברמת הפרט והמשפחה. גם תפיסות ערכיות-תרבותיות מסוימות, במידה שהן קיצוניות, המתקיימות בחברות מסוגרות, והמאופיינות בקנאות אידיאולוגית, עלולות לאפשר אלימות כלפי הילד שעלולה להסלים, או להביא להזנחה של צורכי הילדים. מהסקירה עולה כי מודלים אטיולוגיים שונים, על בסיס הנחות היסוד המקצועיות והערכיות שבהן הם מחזיקים ובקשר ישיר עם הגדרות ה"סכנה" שאומצו על-ידי מודלים אלה, מדגישים גורמים כאלה או אחרים כבעלי חשיבות גבוהה יותר בניבוי הפגיעה בילד. עם זאת, קיימת היום תמימות דעים בקרב חוקרים והוגים בתחום כי אף אחד מגורמי הסיכון שלעיל אינו מספיק או אף הכרחי. מודלים עדכניים מכירים בקיום מספר רב של גורמים (קבועים וזמניים) שמתקיימים ביניהם קשרי גומלין מורכבים ושאותם יש לבחון על רקע הנסיבות הספציפיות (מעגל החיים, משברים וכו'). על רקע הקריאה בספרות לפיתוח אסטרטגיות לאיתור מוקדם ומניעה עולה חשיבות רבה בזיהוי גורמי הסיכון ובהבנת המנגנונים להשפעתם. הזיהוי של גורמי סיכון אלה עשוי לסייע באיתור ילדים המועדים או החשופים להתעללות והזנחה, בהערכה ראשונית של רמת המסוכנות להידרדרות ובהנגשת סיוע מתאים על בסיס הבנת הכוחות הפועלים על המשפחה ובתוכה. עם זאת, יש לנקוט בזהירות רבה ולהימנע מתיוג פרטים, משפחות וקהילות, אך ורק על בסיס נתונים הסתברותיים ולהיפך, יש להימנע מהנטייה להתעלם מאיתותי אזהרה כאשר הפרט או המשפחה אינם "עונים" על התנאים המתוארים בספרות כגורמי סיכון. 3. שיתוף במידע, תיאום ושיתוף פעולה בין ארגונים העובדים עם ילדים ובני נוער 3.1 חשיבות השיתוף במידע ותיאום בין שירותים הסכמה רחבה שוררת בקרב כותבים ואנשי מקצוע רבים לגבי חשיבות התיאום ושיתוף הפעולה בין הגורמים הבאים במגע עם הילדים ובני משפחותיהם. כותבים אלו הצביעו על כך שהשיתוף במידע ותיאום הטיפול בין גורמים ואנשי מקצוע הרואים לעתים היבטים חלקיים בחייו של הילד ומשפחתו מהווים גורמים חשובים לאיתור מוקדם, למניעת תופעת ה"נפילה בין הכיסאות", למניעת התערבויות סותרות לילד/למשפחה שעלולות לפגוע באמון ולהכשיל את תהליך ההתערבות, וכן למניעת הישנותה והסלמתה של הפגיעה בילד ובילדים אחרים במשפחה. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות ובחנו את השפעת שיתוף הפעולה בין שירותים התקשו, בשל חסמים מתודולוגיים בעיקר, לאשש אמפירית שהשיתוף והתיאום אכן השיגו תוצאות טובות יותר לילדים ולמשפחות. עם זאת, חקירת מקרים חמורים של פגיעה בילדים שהביאה למותם או לנזקים בלתי הפיכים, מצביעה, בין השאר, על כשלים בשיתוף פעולה ובהעברת מידע בין שירותים המטפלים בילדים ותומכת בגישה הרווחת בדבר הצורך בשיפור שיתוף הפעולה בין שירותים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים הסובלים מהתעללות והזנחה. 3.2 חסמים לשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע הספרות המקצועית העוסקת בניתוח שיתופי פעולה בין ארגונים המטפלים בילדים מצביעה על ארבעה סוגים של קשיים מרכזיים בשיתוף פעולה: • קשיים הקשורים לתרבות המקצועית ו/או לתרבות הארגונית. לאנשי מקצוע שונים יש טרמינולוגיה מקצועית שונה ועקרונות עבודה מקצועיים ייחודיים המקשים על שיתוף הפעולה. • קשיים הקשורים לחוסר ידע ומידע. אנשי המקצוע אינם בקיאים די הצורך בזיהוי סימנים מעוררי דאגה המצביעים על כך שהילד חשוף לפגיעה או מצוי במצוקה קשה, ולרבים מהם חסר מידע חיוני על אודות מערכות השירותים בקהילה ומחוצה לה, התכניות הייעודיות הפועלות בהן, בעלי התפקידים וסמכויותיהם, דרכי ההפניה, וכן על אודות המגבלות והאילוצים של הגופים הללו. חוסר זה במידע יוצר מתחים והתנגשויות בין מערכות השירותים על רקע ציפיות לא תואמות. • קשיים מינהליים. קשיים אלה כוללים חוסר ודאות כלכלית ומחסור במשאבים, דרכי תקצוב שונות של ארגונים והעדר תשתית טכנולוגית ועזרים מסייעים לתקשורת בין השירותים השונים, המקשים כולם על הנכונות והיכולת לשתף פעולה. הקושי בא לידי ביטוי במערכות ארגוניות שבהן חֲסָרִים אלה משמעותיים במיוחד, אך לא פחות מכך מקשה מאוד על העובדים במערכות המשיקות הנדרשות לעמוד עמם במגע. • קשיים במישור הפוליטי. קשיים אלה כוללים מאבקי כוח בין ארגונים שונים בעלי סטטוס שונה, המטפלים בילדים ובמשפחות, ומקשים על ביסוס אמון ועבודה משותפת. 3.3 חסמים לשיתוף במידע בין אנשי מקצוע אחד המרכיבים המרכזיים בשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע הינו השיתוף במידע. חוקרים שונים מצביעים על החסמים הבאים בנוגע לשיתוף במידע בין אנשי מקצוע: • בעיות באיסוף מידע על רקע רגישות המידע, המיומנויות הנדרשות לאיסופו המהימן, היעדר הסכמה בין אנשי מקצוע באפיון עצם הסכנה וחומרתה. בנוסף, עולה החשש שהפונים יירתעו לבקש עזרה ולמסור מידע בשל החשש מהשיתוף במידע. • בעייתיות בתקשורת ובהעברת מידע בין אנשי מקצוע שונים על רקע הבדלים בתפיסות העולם, גוף הידע והערכים השונים של אנשי המקצוע. • חובת הסודיות שחלה על חלק מאנשי המקצוע מתוקף חוקים, תקנות, הנחיות פנימיות וקודים של אתיקה מקצועית. 3.4 אסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה להלן מובאות האסטרטגיות המרכזיות בהן השתמשו במדינות מערביות שונות לשיתוף במידע, ולשיתוף פעולה בין הארגונים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים הנמצאים בסיכון או בסכנה: • הגדרה אחידה של "ילדים בסכנה" (כלומר ילדים הסובלים מהתעללות והזנחה). כדי לאפשר שיתוף פעולה בין המערכות המטפלות בילדים נחוצה הגדרה אחידה אחת המוסכמת על המערכות ואנשי המקצוע הפועלים בהן. במדינות שונות התגבשה ההבנה שכל עוד המערכות מגדירות בצורה שונה "ילדים בסכנה", אנשי המקצוע השונים יתקשו לפעול על פי הנהלים שגובשו ביחס אליהם. • מסגרת חוקית המסדירה את השיתוף במידע ואת שיתוף הפעולה הבין-מקצועי. במקומות שונים בעולם נחקק חוק המחייב את אנשי המקצוע בחובת דיווח על מקרים בהם נעברה עבירה מסוג התעללות או הזנחה. מעבר לכך, הסדרים חוקיים עוסקים בתנאים ובהרשאות לשיתוף במידע גם כאשר לא מדובר בדיווח על עבירה או במקרים בהם לא התבסס חשד סביר. • נהלים והנחיות לשיתוף פעולה בין אנשי המקצוע השונים. במדינות שונות מופצים נהלים והנחיות ברורים ומפורטים לגבי המהלכים הנדרשים במקרים בהם הנסיבות מעוררות את הצורך בבדיקה מעמיקה ו/או בביצוע התערבות. • כלי אחיד לזיהוי ואיתור ילדים בסכנה. ישנם מקומות בהם נעשה שימוש בכלי אחיד ומוסכם המשותף למערכות השונות (חינוך, בריאות, רווחה), המאפשר הערכה ראשונית של מצב הילד וצרכיו כחלק מתהליך ההערכה הרגיל המתבצע באותן מערכות, ומקל על שיתוף במידע בין אנשי המקצוע מהמערכות השונות. • מינוי נאמנים להגנה על ילדים. באנגליה מחויבים כל הארגונים העובדים עם ילדים (בתי-חולים, שירותי בריאות נפש לילדים, בתי-ספר) לייעד איש צוות בכיר אחד לטיפול בסוגיות הכרוכות בהגנה על ילדים. יועצים אלו הם המומחים בארגון בנושא הגנת הילד ואחראים על מתן ייעוץ לאנשי המקצוע, הסדרת הפעילות בארגונים, התרעה על ליקויים מערכתיים וייצוג הארגון בוועדות או בהתכנסויות בין-ארגוניות העוסקת בהגנת הילד. • שימוש במערכות מידע ממוחשבות. מערכות ממוחשבות לשיתוף מידע כוללות מידע בסיסי על ילדים. מטרתן לאפשר לכל גורם המטפל בילדים והרואה "סיבה לדאגה" לציין זאת ב"תיק" הילד. במדינות רבות פותחו מערכות ממוחשבות לשיתוף מידע בין גופים שונים המטפלים בילדים. חוקרים שונים מציינים את היתרונות של מערכת ממחושבת לשיתוף במידע, בהם: זמינות ונגישות לכל אנשי המקצוע, מהירות העברת המידע, יעילות באיסוף המידע, ריכוז המידע במקום אחד, הנוחות בשליפת המידע ונוחות התיעוד של המידע. לצד היתרונות הם גם מצביעים על הבעייתיות המתעוררת במאגרי מידע משותפים בכלל, ושימוש במאגרים ממוחשבים בפרט, בכלל זה סכנות הקשורות בהזנת המידע, שליפתו ואבטחתו. • ועדות ברמה המקומית לתיאום ההגנה על ילדים. ועדות אלו אחראיות על הטמעת הנהלים וההנחיות הנקבעים ברמה הארצית, בחינה שוטפת של הנהלים ועדכונם, פיקוח על תהליך ההטמעה והיישום של הנהלים ומתן הכשרה לאנשי המקצוע השונים העובדים עם ילדים. כמו-כן, הוועדה משמשת מסגרת להתייעצות וקבלת החלטות במקרים מורכבים וסבוכים. בוועדה המקומית יושבים נציגים מרשויות מקומיות, נציגי הגופים הממשלתיים הרשמיים, ארגונים וולונטריים וארגונים קהילתיים שונים. • בדיקת מקרי פגיעה קשים/מקרי מוות של ילדים. במדינות רבות בעולם מופעלים צוותי חקירה לבדיקת מקרי מוות של ילדים כדי לזהות את הגורמים למות הילדים ולאתר את הכשלים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים. • הכשרות בין-מקצועיות. במדינות שונות מתקיימות הכשרות משותפות לאנשי מקצוע שונים המטפלים בילדים במטרה לשפר את המיומנויות שלהם באיתור וזיהוי ילדים בסכנה ואת דרכי עבודתם בכל הנוגע לשיתוף במידע ולתיאום בין-ארגוני. ההכשרות המשותפות מזמנות את ההיכרות הבין-אישית המאפשרת שינוי בעמדות ובתפיסות שגויות לגבי אופי העבודה של הגורמים השונים, ובנוסף מאפשרות היכרות עם השפה והטרמינולוגיה של כל אחת מהדיסציפלינות המעורבות. 4. סיכום בסקירה שלעיל הצגנו את הממצאים העיקריים העולים בספרות ביחס להתרחשותם, הסלמתם ושימורם של דפוסים מתעללים ומזניחים. זיהוי המאפיינים וגורמי הסיכון, יחד עם הבנת המנגנונים להשפעתם, עשויים, בשימוש זהיר ומושכל, לשמש אנשי מקצוע בתכנון ויישום תכניות למניעה ואיתור מוקדם של הילדים והמשפחות. עם זאת, כדי להפיק תועלת מהידע שנאסף בספרות על אודות גורמי הסיכון, נדרשת אינטגרציה של חלקי המידע על אודות הילד, המשפחה והקהילה, ומתחייב שיתוף פעולה בין המערכות המטפלות ואנשי המקצוע הפועלים בהן. על אף ההכרה הרחבה בחשיבות התיאום ושיתוף הפעולה הבין-ארגוני והבין-מקצועי, מתגלעים קשיים לא מבוטלים בפיתוח ויישום עקרונות אלה. בסקירה המלאה של הספרות (ראו נספח ד') מתוארים החסמים השונים ולצידם, האסטרטגיות שנבחרו ברחבי העולם להתגבר על הקשיים. בין האסטרטגיות המרכזיות שאומצו ניתן למנות: אימוץ הגדרה מוסכמת של הבעיה ושל האוכלוסייה שאליה היא מתייחסת, תהליכי חקיקה המסדירים את הטיפול במידע רגיש ואת התנאים להעברת המידע, ניסוח והפצה של הנחיות ונהלים ברורים להסדרת דרכי העבודה המתואמת, מיסוד מנגנוני פיקוח על מימוש ההנחיות, פיתוח והטמעה של כלים אחידים לאיתור והערכת הסכנה, מינוי אנשי מקצוע ייעודיים בכל ארגון להגנה על ילדים, בניית מאגרי מידע משותפים, הקמת ועדות תיאום מקומיות תוך הסדרת תחומי האחריות ודרכי עבודתן, מינוי ועדות בדיקה לבחינה בדיעבד של מקרי מוות של ילדים, ולבסוף, פיתוח ויישום של תכניות הכשרה מקצועיות ובין-מקצועיות לאיתור וטיפול בילדים ובבני משפחותיהם. המצב הקיים בישראל: איתור וזיהוי ילדים בסכנה ושיתוף במידע בין-משרדי 1. המצב החוקי ישנם שישה חוקים הרלוונטיים לנושא העברת מידע בין אנשי המקצוע השונים על מנת לאתר ילדים בסכנה: 1. חוק העונשין-חובת הדיווח על קטין או חסר ישע. החוק מחייב כל איש מקצוע ואזרח לדווח לפקיד הסעד או למשטרה כאשר יש לו חשד סביר כי זה מקרוב נעברה בקטין עבירה (עבירת זנות, פרסום והצגת תועבה, סיכון החיים והבריאות, עבירת מין, נטישה והזנחה, גרימת חבלה והתעללות) על-ידי האחראי עליו. כן מחייב החוק מנהל או איש צוות במסגרת חינוכית או טיפולית לדווח על עבירת מין, חבלה חמורה או התעללות שנעברה בקטין הנמצא באותה מסגרת. 2. חוק העובדים הסוציאליים מאפשר לעובדים סוציאליים להעביר מידע במצבים הקבועים בחוק וזאת לשם טיפול או הגנה תוך הפעלת שיקול דעת. מצפים מהעובד הסוציאלי לאחריות ומעורבות. בחוק נעשה איזון מתאים בין שמירה על הפרטיות לבין הצורך המקצועי להעביר מידע. סעיף 8 לחוק קובע באילו מקרים מותר להעביר מידע ובין היתר נאמר: • הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי שלא על-ידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול באותו אדם או בבן משפחתו; • הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי בידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול בילדיו הקטינים של אותו אדם; • הגילוי דרוש לשם מניעת פגיעה באדם שעליו המידע או באדם אחר; 3. חוק זכויות החולה מאפשר העברת מידע רק בין מטפלים בתוך מערכת הבריאות, לצורכי טיפול במטופל. עמדת משרד הבריאות היא כי החוק לא מאפשר להעביר מידע בנסיבות שונות בהן נדרש שיתוף מידע, כגון למטפלים שלא במערכת הבריאות, או שלא לצורך טיפול באותו מטופל שעליו המידע, או כאשר המטופל מתנגד לכך באופן אקטיבי, וכדומה. 4. חוק הפסיכולוגים מאפשר אף הוא [סעיף 7] העברת מידע במצבים שונים. הבעיה היא שהפסיכולוגים כפופים למשרד הבריאות והעמדה המשפטית של משרד הבריאות היא כי חוק זכויות החולה גובר על חוק הפסיכולוגים ולכן גם הפסיכולוגים מנועים מלהעביר מידע. 5. החוק להגנת הפרטיות - לאדם יש זכות להגנת הפרטיות. החוק מאפשר העברת מידע בין גופים ציבוריים - אבל המבקש צריך להגיד מה מקור הסמכות שלו - וכאן מתחילה הבעיה בשיתוף. בחוק קיימת הגנה במקרה "שהייתה חובה מוסרית מקצועית וחברתית - להעברת מידע" - אם איש המקצוע הרגיש שהמקרה כרוך בחובה מוסרית - הדבר מחייב אותו לומר לאדם שהוא הולך למסור את המידע. 6. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) מחייב את המשטרה להודיע לקצין המבחן על כל קטין שנעצר או שנתגלה בחקירה פלילית כי קיים יסוד להעמידו לדין. 2. נהלים 1. למשרד הרווחה, החינוך והבריאות יש נוהלי דיווח המתייחסים לחוק העונשין-חובת הדיווח ומעוגנים בנהלים או בחוזרי מנכ"ל. נוהלי הדיווח מתייחסים הן לדיווח בתוך המשרד והן לדיווח לפקידי סעד ולמשטרה (בהתאם לחוק חסרי ישע). 2. במשרד החינוך ישנם חוזרי מנכ"ל המפרטים את הנהלים הקיימים במקרים של חשד לפגיעה בילדים. הנוהל כולל היוועצות בכל מקרה של התלבטות עם יועץ בכיר, פסיכולוג ומדריך שפ"י. החוזרים עוסקים בנושאים הבאים: • חובת הדיווח על עבירה בקטין על פי חוק וחקירת תלמידים כקורבנות או כעדים • התמודדות מערכת החינוך עם פגיעה מינית בין תלמידים • התמודדות מערכת החינוך עם פגיעות עובדי הוראה בתלמידים • מניעת אלימות במשפחה - חובת היידוע 3. במשרד התמ"ת מתכננים להשיק נוהל דיווח חדש לאיתור ודיווח על פעוטות בסיכון במעונות, הכולל פירוט המצבים שיש לאתר וכן מבנה טופס לדיווח. הנוהל כבר מבוסס על ההגדרה שהוצעה על-ידי וועדה זו. 4. במשרד לביטחון פנים (במשטרה) - נוהלי המשטרה מסדירים את הכללים ואת אופן הדיווח לפקיד הסעד או לקצין המבחן, לפי העניין, הן לגבי קטינים שביצעו לכאורה עבירה והן לגבי קטינים נפגעי עבירה או "נזקקים", בהתאם לחוק וכדלקמן: א. דיווח לפקיד הסעד על קטין שעל פי החשד בוצעה בו עבירה לפי פרק י' סימן ו1 לחוק העונשין. ב. דיווח לפקיד הסעד במקרים של עבירות בין בני-זוג. ג. דיווח לפקיד הסעד על קטין שטרם מלאו לו 12 שביצע עבירה פלילית. ד. דיווח לפקיד הסעד על "קטין נזקק" כהגדרתו בחוק הנוער (טיפול והשגחה) גם אם הגיע למשטרה שלא בעקבות ביצוע עבירה. ה. דיווח לפקיד הסעד על נעדר קטין. ו. דיווח לפקיד הסעד על מתלונן/ת קטין/ה על עבירת מין. ז. דיווח לקצין מבחן לנוער על קטין שמלאו לו 12 שנעצר או שנפתחה כנגדו חקירה פלילית. 5. במשרד לקליטת עלייה הדיווח נעשה בהתאם לחקיקה המחייבת חובת דיווח על חסרי ישע. 3. תדריכים לאיתור וזיהוי ילדים בסיכון וסכנה "אשלים" בשיתוף עם משרדי הרווחה, החינוך והבריאות, פיתחו תדריכים לאיתור ילדים בסיכון המחייבים דיווח על פי חוק העונשין: 1. חוברת לאיתור סימני סיכון וסכנה בילדים בכלל 2. חוברת לאיתור סימני סיכון וסכנה באוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים לחוברות אלה הוספו תדריכים מותאמים למגזר הערבי, מגזר חרדי, יוצאי אתיופיה. 4. מנגנונים לזיהוי מצבי סכנה במשרדים השונים 1. משרד הבריאות - מערכת הבריאות פועלת בנושא אלימות במשפחה באמצעות ועדות רב-מקצועיות המורכבות מרופא, אחות ועובדת סוציאלית ופועלות על פי נוהל. הוועדות קיימות בבתי-החולים הכלליים והפסיכיאטריים, בלשכות הבריאות, בקופות-החולים ובמרפאות לבריאות הנפש. חברי הוועדות משמשים כתובת להתייעצות לעובדי המערכת, הוועדות מקיימות תכניות הכשרה וימי עיון, ומעורבות בכל מקרה שמתגלה במערכת. במערך הפסיכיאטרי פעילות הוועדות הינה מינורית ונמצאת בתהליך של בנייה והטמעה. קיימת ערכת הדרכה לאיתור קטינים בסיכון בקהילה שנבנתה בשיתוף "אשלים", אשר הוטמעה באמצעות 6 מחזורי הכשרות בני יומיים בהן הוכשרו 132 אנשי צוות בקהילה (רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים). בנוסף, ישנה ערכת הדרכה לבתי-החולים שקיימת בשטח כבר למעלה מעשר שנים. 2. משרד הרווחה - המשרד מפעיל ברשויות המקומיות מערך של פקידי סעד ל"חוק הנוער טיפול והשגחה" המתייחס לשלומם הפיזי והנפשי של קטינים נזקקים; מערך עובדים סוציאליים המטפלים במשפחות ובילדים במחלקות לשירותים חברתיים; מערך אנשי מקצוע במסגרות הטיפוליות בשעות הבוקר או אחר-הצהריים; ועדות לתכנון טיפול והערכה; ועדות על פי חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום); תכנית "המגן"3 והכלי להערכת סכנה שפותח במסגרת תכנית זו. 3. משרד החינוך - השירות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י) ממונה על התחום. היחידה למניעת התעללות בילדים ובבני נוער מרכזת את העבודה המקצועית. ביחידה פועלים 40 יועצים ורכזים פסיכולוגיים הנותנים מענה במחוזות ואליהם ניתן לפנות לעזרה במצבים של קושי בזיהוי או זיהוי חלקי. בנוסף, קיימות הנחיות לקיום ועדה בית-ספרית במקרים של חשד להתעללות בילדים. היועצים החינוכיים והפסיכולוגים-החינוכיים פועלים בהיבט של מניעה, איתור והתערבות טיפולית בילדים שעברו פגיעה מינית. 4. משרד התמ"ת - במהלך שנת 2010 מתוכננת תכנית הכשרה יחד עם תמיכה מלווה לכל המסגרות בנושא זיהוי מצבי סכנה וטיפול במצבים אלו. התכנית תועבר לכלל המסגרות המוכרות (מעונות יום ומשפחתונים). מדובר ב-5 מפגשים בנושא איתור וזיהוי ילדים בסיכון, ובסיום המפגשים יימשכו מתן ייעוץ וליווי למסגרות אלה על-ידי המועצה לשלום הילד. 5. המשרד לקליטת העלייה - מערך הכולל 6 עובדים סוציאליים המשמשים בתפקידי פיקוח ובקרה בשלושת מחוזות המשרד ומסייעים ליועצי הקליטה (שאינם אנשי מקצוע) העומדים בקשר עם העולים לאתר ולזהות סימנים ונורות אדומות. 6. מנגנונים בין-משרדיים: ◦ במסגרת ה"תכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון" פותחו על-ידי הוועדה הארצית הבין-משרדית, מטה התכנית ומכון ברוקדייל, הנחיות מפורטות לאיתור ומיפוי של ילדים ובני נוער בסיכון על בסיס ההגדרה של התכנית הלאומית. ההנחיות הועברו על-ידי מנהלי התכנית ביישובים ונציגים מהפיקוח לכלל אנשי המקצוע ביישובים הן בשירותים הכלליים (טיפות חלב, בתי-ספר, גני ילדים), והן בשירותים המטפלים בילדים ובני נוער בסיכון. • ועדות להערכת מסוכנות - משותפות למשרד הרווחה ומשרד הבריאות. • תכנית מצו"ף - תכנית פיילוט ב-10 יישובים לאיתור סימני סיכון וסכנה באוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים, משותפת למשרד הרווחה, החינוך ו"אשלים". 5. בסיס מידע ממוחשב בנושא ילדים בסיכון/סכנה 1. ברמה הבין-משרדית - ב-68 יישובים הנמצאים ב"תכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון", נאסף מידע על כל הילדים בסיכון אשר זוהו על-ידי גורמי הטיפול השונים (מלבד השירות הפסיכולוגי החינוכי - שפ"ח). המידע נאסף ביישובים במסגרת תהליך המיפוי של התכנית באמצעות טופס אחיד לכל המשרדים, שגובש על בסיס ההגדרה שהתכנית אימצה. הטופס כולל פירוט של 24 מצבי סיכון בתחומי החיים הנכללים בהגדרה, ובנוסף מידע חברתי-דמוגרפי בסיסי על הילד ומשפחתו. המידע על אודות כל ילד הוקלד למערכת ממוחשבת מאובטחת עם מספר תעודת זהות אשר הוצפן באופן מיידי בעת ההקלדה. בשלב זה אין הרשאה לאף אחד מהגורמים לזהות אף לא אחד מהילדים. על פי ההסדר הבין-משרדי, ניתן יהיה ל"פתוח" את הצופן אך ורק כאשר תהיה הסכמה של היועצים המשפטיים של כל המשרדים המעורבים. עם זאת, בסיס המידע מאפשר לעמוד על מספר הילדים המטופלים בידי כל אחד מהגורמים וכן על מספר הילדים המטופלים בידי יותר מגורם אחד. 2. משרד הבריאות - בבתי-החולים קיים בסיס מידע ממוחשב מזוהה - מערכת "שיתוף מידע" האוספת נתונים ממערכות המידע של בתי-החולים4 לצורך הצגתם, אך המידע לא נשמר, למעט בקובץ log בו נרשמות בקשות למידע, לשם מעקב אחר תקינות השימוש. ההנחיה היא שבכל מקרה המעורר חשד כלשהו לאפשרות שמקור הפגיעה בקטין או בחסר ישע הוא אלימות במשפחה, התעללות פיזית, מינית או הזנחה, יש לבדוק במערכת הממוחשבת פניות נוספות למיון או לאשפוז בבתי-חולים אחרים. חשוב לציין, שרק העובדים הסוציאליים מורשים להיכנס למערכת וזאת באמצעות קוד שניתן להם. לאחרונה התקבלה החלטה להרחיב את הנושא ולבדוק קטינים לפי פרמטרים של סיכון שייקבעו (למשל כל קטין בגיל 4-0 שמגיע לבית-חולים עקב טראומה). הכוונה היא להגדיר מצבים מסוימים של סיכון ובכל פעם שמגיע קטין עם טראומה לבדוק אם הייתה טראומה קודמת. בטיפות החלב יש מידע ממוחשב, מזוהה, אך הוא חלקי, מכיוון שלא כל טיפות החלב ממוחשבות. המידע אינו מזוהה ברמה ארצית. 3. משרד הרווחה - קיים בסיס מידע ממוחשב לגבי הילדים והמשפחות המוכרות במחלקות לשירותים חברתיים, אולם אין בסיס מידע ממוחשב לגבי דיווחים על ילדים במצבי סיכון וסכנה. כיום מפותחת מערכת ממוחשבת ל"וועדות תכנון טיפול והערכה" במסגרתה תפותח ותשולב גם מערכת המחשוב של תכנית "המגן". 4. משרד לביטחון פנים (המשטרה) - במשטרת ישראל לא קיים בסיס מידע ממוחשב ייחודי וספציפי לילדים בסיכון. משטרת ישראל מנהלת על פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 את המרשם הפלילי, ומידע מהמרשם הינו חסוי ונמסר רק לפי החוק הנ"ל. קיימים רישום משטרתי ותיעוד ממוחשב גם לגבי תיקים שלא התבררו בבתי המשפט, אלא נסגרו. על פי פרטיו האישיים של אדם (לרבות מספר תעודת זהות), ניתן לאתר במחשב תיק שטופל במשטרה ובו מעורב אותו אדם, לרבות קטין, כחשוד, קורבן או עד. 5. משרד החינוך - קיים נוהל דיווח מקוון על אירועים חריגים. הדיווח נעשה כיום על-ידי מדריכי שפ"י, על-ידי היועץ החינוכי ו/או מנהל השפ"ח ברשות המקומית. הדיווח נעשה לשפ"י במחוז ובמטה. הדיווח הוא דיווח בלתי מזוהה וכולל פרטים על היישוב והמסגרת החינוכית בה התקיים האירוע, תאריך האירוע, המדווח, סוג האירוע. נוהל הדיווח ומערך המידע מיועד ללמידה על שכיחות התופעות ולהיערכות לטיפול ולהתמודדות עם תופעות אלו. 6. משרד התמ"ת - נמצא בתהליך תכנון. 7. המשרד לקליטת העלייה - קיים בסיס מידע ממחושב לגבי משפחות העולים המטופלות על-ידי המשרד. קיים סעיף הנקרא הערות סמויות המאפשר הכנסת תכנים רגישים שאינם חשופים לכלל העובדים. מידע המתגלה ליועצי הקליטה או לעובדים הסוציאליים עשוי להיכלל בין ההערות הסמויות. בשלב זה מתקיים מהלך להבניית בסיס מידע ממוחשב נפרד לשירות הסוציאלי במשרד. 6. הכשרות המשרדים מקיימים הכשרות לאנשי מקצוע שונים העובדים במשרדם בנושא איתור וזיהוי ילדים בסיכון אולם הדבר לא קבוע ואינו מחייב. • משרד הרווחה מפעיל בית-ספר להכשרת עובדים בשירותים החברתיים ובמסגרתו פועלים קורסים והשתלמויות רבות לעובדים במערכות הרווחה בנושאים הקשורים לזיהוי, איתור וטיפול בילדים בסיכון ומשפחותיהם. • משרד החינוך מקיים הכשרות בנושא איתור ילדים בסיכון, וזיהוי מצבים של פגיעה והתעללות, לכל היועצים החינוכיים הנכנסים למערכת, כחלק ממתווה ההכשרה המחייב. מעבר לכך נערכת השנה הכשרה לכ-500 יועצות, מתוכן כ-60 מהמגזר החרדי וכ-50 מהמגזר הערבי. משרד החינוך מכשיר מדי שנה גם גננות, מורים ותרפיסטים באמנות. בשש השנים האחרונות הוכשרו כ-500 פסיכולוגים לטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית. • משרדי הרווחה, הבריאות, החינוך והקליטה עובדים בשיתוף עם "מכון חרוב" ומפעילים הכשרות לאיתור וזיהוי ילדים נפגעי התעללות. במשרד הבריאות הוכשרו 18 רופאי ילדים מבתי-החולים. הכשרות שוטפות מתקיימות במרכז לסימולציה הרפואית למערך הבריאות הכללית, בתי-חולים והקהילה (בשנת 2009-2008 התקיימו כ-20 מחזורי הכשרה). בשנת 2010 מתוכננים 10 מחזורי הכשרה על הבריאות הכללית של קטינים, ובנוסף הכשרות למערך בריאות הנפש והתפתחות הילד. כמו-כן, בשנת 2010 תִפּתח הכשרה לעובדים הסוציאליים בבתי-חולים. במשרד הרווחה הוכשרו קבוצות של עובדים סוציאליים ופקידי סעד מ-40 מחלקות לשירותים חברתיים במחוזות השונים (בסך-הכל כ-150 עובדים). במשרד החינוך החלו בשנה האחרונה 40 פסיכולוגים לקבל הכשרות בשיתוף מכון "חרוב" בטיפול בילדים בעלי התנהגות פוגעת מינית. במשרד הקליטה בשנת 2010 (מחודש מארס) מתוכננת הכשרה לעובדים הסוציאליים (כולל עובדים סוציאליים מהסוכנות היהודית שמצטרפים להכשרה על פי בקשת משרד הקליטה). • הכשרות בין-משרדיות. במסגרת התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון מתוכננת הכשרה בין-מקצועית בגיל הרך ("התחלה טובה"), שאחד הנושאים בה הוא זיהוי ואיתור ילדים בסיכון בגיל הרך. ההכשרה תתחיל בחודש מארס 2010 והיא מיועדת למנהלי התכנית ביישובים ובמחוזות, לצוותי פיקוח בין-מקצועיים בגיל הרך במחוזות, ולאנשי מקצוע מובילים בתחום הגיל הרך ביישובים (גננות, מנהלות מעונות, אחיות טיפות חלב, עובדות סוציאליות וכו'). ההכשרה כוללת מתן בסיס ידע בין-מקצועי לאיתור ילדים בסיכון בגיל הרך ודיון בדרכי העבודה הבין-מקצועיות להגדלת היקף האיתור והתמודדות עם הילדים ביישובים. המלצות הוועדה מטרת ההמלצות היא לאפשר יצירת רשת ביטחון להגנה על ילדים בסכנה בקהילה ולקדם את שיתופי הפעולה והעברת המידע בין אנשי המקצוע השונים, כדי לצמצם ולמנוע הישנות פגיעות חמורות ומקרי רצח והריגה של ילדים בתוך המשפחה, ולהבטיח מתן טיפול מתאים לילדים ולמשפחותיהם. המלצות הוועדה מבטאות תפיסה חדשה בהתייחסות לילדים במצבי סכנה: • הרחבת ההתייחסות למגוון איתותים ומצבים בהם נמצאים ילדים ומשפחות, מצבים שעד כה לא נתפסו כמצבים מעוררי דאגה העלולים להתפתח למצבי סכנה. • דגש על האחריות של אנשי המקצוע כלפי ילדים בסיכון וילדים הנמצאים במצבים העלולים להוביל לסכנה - לא עוד דיווח גרידא, אלא לקיחת אחריות אמיתית. האחריות של אנשי המקצוע מחייבת הסתכלות דינמית ואיתור פעיל של ילדים הנמצאים במצבים העלולים להוביל לסכנה ומעקב לאורך זמן על ילדים אלו. • חיוב שיתוף במידע בין אנשי המקצוע. שיתוף זה מאפשר אינטגרציה של תפיסות הייחודיות לאנשי המקצוע השונים וראייה כוללת ורחבה של מצב הילד ומשפחתו. השיתוף במידע מבטא אחריות הדדית של אנשי מקצוע הן לצורך הערכת מצב הסכנה בו הילד עלול להימצא והן למתן סיוע מיידי למניעת הסכנה במקרה הצורך. המלצות הוועדה מסתמכות על: • הספרות המקצועית והמודלים הקיימים בעולם לאיתור ילדים בסכנה ולקידום שיתופי הפעולה בין אנשי מקצוע. • דוח מסכם של ביקור המשלחת המקצועית הבין-משרדית ונציגי מכון ברוקדייל באנגליה. • לימוד מקרים חמורים שהתרחשו בשנתיים האחרונות בישראל. • דיוני הוועדה וועדות המשנה. 1. הגדרת ילדים במצבי סכנה, זיהוי המצבים ושיתוף במידע כאזרחים ואנשי מקצוע "הגנה על ילדים הינה אחריות ומחויבות של כולנו" הגדרה ילד בסכנה הוא ילד חסר הגנה החשוף לפגיעה קשה בו העלולה להיות בלתי הפיכה ואף לגרום למותו. פגיעה יכולה להיגרם בידי אחראי על הילד, בידי אדם אחר או בידי הילד עצמו. מצב הסכנה עלול להיות תוצאה של מעשי התעללות או הזנחה קשה ומתמשכת. אולם, מצבי סכנה עלולים להתהוות גם ממצבי חיים/תפקוד של המשפחה אשר לא קדמה להם התעללות. מצבי סכנה יכולים להיות צפויים או ברי-ניבוי, ויכולים להיות בלתי צפויים. שיתוף במידע במדינת ישראל קיימת "חובת דיווח" על קטינים וחסרי ישע במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 26) התש"ן-1989. חוק זה מחייב אנשי מקצוע ואזרחים לדווח במקרים בהם: "היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה". החוק אף מגדיר מיהו האחראי על הקטין ואת סוגי העבירות לגביהם יש חובת הדיווח. מגבלות החוק: א. החוק מתייחס לחובת הדיווח רק כאשר יש חשד כי נעברה עבירה בידי האחראי, ואינו מכסה את המצבים המוקדמים יותר העשויים להוביל לאיתור ילדים במצבי סכנה ובכך למנוע את הסכנה. ב. החוק אינו מכסה מצבים בהם אצל איש המקצוע הבודד, הרואה את הילד או את ההורה ולעתים את שניהם, לא מתעורר חשד לסכנה המחייב דיווח על פי החוק. אולם, פיסות שונות של מידע הנמצאות אצל אנשי מקצוע שונים והצלבתן הם אלה שיובילו למסקנה כי מדובר במצב סכנה או העלול להוביל לסכנה. על מנת לאתר את אותם מצבי סכנה עליהם "חוק העונשין-חובת הדיווח" לא נותן מענה, השיתוף במידע בין אנשי המקצוע הוא הכרחי. מטרות שיתוף במידע: א. ביצוע הערכה נכונה ואינטגרטיבית יותר של מצב הסכנה או הפוטנציאל להתפתחות מצב סכנה או סיכון גבוה לילד. ב. קידום שיתופי פעולה ולקיחת אחריות משותפת של כל הגורמים המעורבים. ג. הגנה וטיפול טובים יותר בעבור הילדים. ד. סיוע טיפולי ותמיכה מתאימה בהורים. ה. צמצום פגיעות קשות בילדים. המטרה בשיתוף המידע אינה לדווח על ההורה כחשוד בפגיעה בילד אלא לוודא כי הילד אינו חשוף לסכנה! חשוב לציין כי שיתוף במידע אין בו כדי לבטל, במקרים הנדרשים, את חובת הדיווח על פי חוק העונשין, לפקיד הסעד או למשטרה. לאור הדברים האלה יש לחייב את השיתוף במידע בין אנשי המקצוע - כי הגנה על ילדים הינה אחריות ומחויבות של כולנו. 2. חוק המחייב שיתוף במידע הפרק על סקירת המצב החוקי הקיים בישראל הצביע על קיומם של מחסומים חוקיים המונעים העברת מידע בין אנשי המקצוע השונים. מצב זה מחייב מסגרת חוקית שתאפשר שיתוף במידע בין אנשי המקצוע השונים המטפלים בילדים בסיכון ובמשפחותיהם, בדומה לחוק באנגליה. החוק האנגלי קבע את חובת העברת המידע בין אנשי המקצוע במקרים בהם אי-העברתו עלולה להביא לכך שילד/נער יסבול מהתעללות או הזנחה. באופן זה הסדיר המחוקק האנגלי את השיתוף במידע ובתוך כך הדגיש את חשיבות העבודה המשותפת של המערכות השונות. הוועדה רואה בהעמדת בסיס חוקי לשיתוף במידע את הצעד הראשון והתשתית ליישום ההמלצות. קיומו של חוק מגביר את המודעות הציבורית ואת מודעות אנשי המקצוע לנושא הילדים בסכנה ומדגיש את חשיבותו. החוק נותן לגיטימציה לשיתוף, מונע מחסומים מינהליים וחוקיים, תורם ליצירת אתוס ותרבות של אחריות משותפת, ומאפשר לאנשי המקצוע להשקיע מזמנם בקידום השיתוף. 3. איתותים לזיהוי מצבי סכנה או מצבים העלולים להוביל לסכנה לילדים הספרות המקצועית מצביעה על החשיבות הרבה בזיהוי גורמי הסיכון העשויים לסייע באיתור ילדים המועדים או החשופים להתעללות והזנחה, ומדגישה את האינטראקציה בין גורמי הסיכון. על בסיס המידע הקיים על גורמי הסיכון והאינטראקציה ביניהם הוועדה בנתה מודל לזיהוי מצבי הסכנה או מצבים העלולים להוביל לסכנה. המודל כולל לוח של איתותים המנוסחים כך שאנשי המקצוע השונים העובדים במסגרות הארגוניות השונות יוכלו לזהותם - איתותים שיוכלו להוות בסיס לפעולה משותפת בין-מקצועית (ראו לוחות איתותים בנספח א'). איתותים הינם סימנים שיכולים לבוא לביטוי באמירות ישירות, בשפת גוף, במעשה ובהתנהגות אקטיביים או פסיביים. איתותים לסכנה לילד יכולים לבוא: • מהילד • מההורה • מהאינטראקציה בין הילד להורה האיתותים יכולים לבוא מכל אחד בנפרד או משילוב ביניהם. ערנות אנשי המקצוע והקהילה, לזיהוי האיתותים של המצבים העלולים להוביל לסכנה לילד, חיונית למניעת מצב הסכנה ולהגנה על הילד מפגיעה ונזק. אנשי המקצוע, כחלק מ"האיתור הפעיל" של מצבי הסכנה, חייבים לבחון את מצב הילד, מצב ההורה והאינטראקציה בין הילד להורה, ולשאול שאלות, גם כאשר המפגש הוא רק עם הילד או רק עם ההורה. כל איש מקצוע או גורם מטעמו (מטפח, סומכת, מגשר וכו') אשר מעצם תפקידו פוגש הורים וילדים, חייב להסתכל על כל האיתותים. בחינה זו תוביל להחלטה בדבר הצורך בהצעת סיוע לילד ולמשפחה, ו/או בשיתוף במידע עם אנשי מקצוע אחרים. יש לשים לב במיוחד לילדים בגיל הרך (מגיל לידה עד גיל 6), לילדים בעלי צרכים מיוחדים ולילדי עולים/מהגרים. קבוצות אוכלוסיות אלו הן הפגיעות ביותר מכיוון שתלותם של ילדים אלה במבוגר מטפל (care giver) הינה מוחלטת, קיים קושי ביכולת שלהם לבטא מצוקות, וחשיפתם בשנות חייהם הראשונות למבוגרים נוספים ולשירותים הקהילתיים היא מוגבלת. החשיפה לסכנה עלולה להיות גדולה יותר בזמנים מיוחדים (כגון חופשת הקיץ וחגים), בהם ילדים נמצאים בחופשה ארוכה. יש לשים לב ולתת את הדעת על ההיערכות וההתארגנות הצפויה במשפחה ובקהילה בתקופה זו. 4. מערך בין-משרדי ותוך-משרדי הוועדה ממליצה על הקמת מערך בין-משרדי ותוך-משרדי בשלוש רמות: ארצית, מחוזית ומקומית. להלן פירוט ההמלצות ברמות השונות. רמה ארצית א. יצירת שפה משותפת ושיח מקצועי משותף בין-משרדי לאנשי מקצוע שונים יש טרמינולוגיה מקצועית שונה ועקרונות עבודה מקצועיים ייחודיים המקשים על השיתוף. כדי לאפשר שיח מקצועי ומשותף נחוצה שפה משותפת ומוסכמת. שפה זו צריכה לכלול הגדרה אחידה של ילדים בסכנה וכלים אחידים לשיתוף במידע. יצירת שפה משותפת, אין משמעה ויתור על השימוש בכלי האיתור ובמנגנונים הקיימים במשרדים השונים אלא חשיבה איך משלבים בין הדברים. יצירת שפה משותפת מחייבת: • הבנה שהורי הילד הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו והמטרה היא לסייע להם בטיפול הולם בילדיהם. לכן יש ליידע אותם על הצורך בשיתוף במידע מתוך ההבנה שהם האחראים על ילדיהם (אלא אם כן הדבר עלול לפגוע בילד או יש חשש לזיהום חקירה על פי חוק העונשין-חובת הדיווח). • הגדרה אחידה של ילדים בסכנה. הוועדה פיתחה הגדרה לילדים בסכנה, כפי שמופיעה לעיל. • פיתוח כלי איתור אחידים לכל המשרדים המבוססים על ההגדרה המשותפת לזיהוי מצבי סכנה, וחיבורם לכלים הקיימים באותם משרדים. • פיתוח כלים לשיתוף במידע. הוועדה פיתחה סטנדרטים המתייחסים לאיתותים לסכנה ומחייבים שיתוף במידע. יש לפתח את הכלים על סמך סטנדרטים אלה. ב. גיבוש נהלים והנחיות פנים-משרדיים כל המשרדים יאמצו נוהל אחיד ומוסכם לזיהוי, בירור מצב הילדים ושיתוף/העברת מידע (בתוך הארגון ומחוצה לו). נוהל זה יסייע בהטמעה של ההגדרות המשותפות והמוסכמות של סיכון וסכנה, יביא להגדלת השקיפות והאחריות התוך-משרדית והבין-משרדית על הסיוע למשפחות והגנה על ילדים. הנוהל כולל מינוי "אחראי על הגנת הילד" בכל ארגון/מערכת ביישוב (לפירוט ראו המלצות ברמה היישובית), ומעליו - אחראי ברמה מחוזית וארצית (מינוי המשרד הייעודי) ונהלים פנים-ארגוניים. הוועדה ממליצה שהנהלים הפנים-ארגוניים יתייחסו לנקודות הבאות: • הטמעת דרכי עבודה של איתור "פעיל": • אנשי המקצוע הבאים במגע ישיר עם ילדים חייבים ללמוד ולהכיר את ההגדרה והאיתותים המתייחסים למצבים העלולים להוביל לסכנה. הגברת האחריות, הרגישות והמודעות לנושא מחייבת מתן השתלמויות רציפות. • הגדרה של הצעדים שעל איש המקצוע הבא במגע עם הילדים לנקוט על מנת לקיים בירור ראשוני של חשד שילד בטיפולו עלול להיות בסיכון/סכנה (למשל בירור ואיסוף מידע נוסף על המצב על-ידי התבוננות בילד, בירור עם ההורה - באותם מקרים שאינם בגדר חובת דיווח על מנת לא לזהם חקירה, וניסיון לאתר סימני סיכון נוספים או סימנים לכך שאין סיכון, וכו'). • הצעת סיוע לילד ו/או להורה בין אם פנים-ארגוני ובין אם בהפניה ובתיווך לגורם טיפולי אחר ובדיקה שאכן הילד ו/או משפחתו נמצאים בטיפול הגורם האחר תוך כדי המשך התבוננות ומעקב אחרי מצב הילד. • יידוע הורי הילד, שהם האפוטרופוסים הטבעיים של הילד, בדבר השיתוף במידע (אלא אם כן יש חשש לזיהום חקירה על פי חוק העונשין - חובת הדיווח). • הגדרה של הצעדים בהם על ה"אחראי על הגנת הילד" בכל ארגון לנקוט כאשר מגיעה אליו פנייה מאיש מקצוע המביע חשש לסיכון/סכנה: • ייעוץ ובירור עם איש המקצוע בדבר הפעולות שנעשו, כולל הסיוע שהוצע להורים, לילד. • אפשרות להתייעצות עם אנשי מקצוע ביישוב. • קבלת החלטה לגבי הצורך בדיווח על פי חוק העונשין-חובת הדיווח, ובמקרים אחרים - בפנייה לשיתוף מידע. • הזנת המידע לתוך המערכת הממוחשבת (ראו סעיף ו'). ג. גיבוש נהלים והנחיות לשיתוף במידע ושיתוף פעולה בין המשרדים יש לגבש נהלים והנחיות ברורים ואחידים לגבי השיתוף במידע ודרכי שיתוף הפעולה בין אנשי המקצוע. הנהלים מאפשרים יצירת דרכי עבודה אחידות, בהירות, ומניעת אי-הבנות בין אנשי המקצוע. הנהלים וההנחיות צריכים להתייחס לנושאים של איתור, התייעצות, איסוף מידע, העברת מידע, שילוב מידע בבסיס מידע ממוחשב ומתן משוב. ד. גיבוש נהלים לאיתור כאשר מדובר באוכלוסיות של עולים וילדים עם מוגבלויות יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לאוכלוסיות של עולים וילדים עם מוגבלויות כדי להתאים את הנהלים לאוכלוסיות הללו, כך שיהיו רגישים תרבותית ויתאימו לצרכים ולמאפיינים של אוכלוסיות אלו. ה. קיומה של ועדה ארצית בין-משרדית שתגבש מדיניות ותעסוק בדילמות העולות מהרמה המחוזית תפקיד הוועדה הבין-משרדית הינו לגבש את הנהלים וההנחיות לשיתופי הפעולה תוך עדכון מתמיד של ההנחיות בהתאם לדילמות שיעלו מה"שטח". בוועדה ישבו נציגי המשרדים השונים וכך יתאפשר שיח רב-מקצועי וייצוג לתפיסות מקצועיות שונות. ו. פיתוח בסיס מידע ממחושב רב-מקצועי במדינות רבות פותחו מערכות ממוחשבות לשיתוף מידע בין גופים המטפלים בילדים. למערכת ממוחשבת יתרונות רבים לקידום השיתוף במידע בין אנשי מקצוע לצורך ביצוע הערכת מצב הסכנה/סיכון של הילד - היא מאפשרת זמינות ונגישות לכל אנשי המקצוע, מהירות בהעברת המידע, יעילות באיסוף המידע, ריכוז המידע במקום אחד, נוחות בשליפת המידע ונוחות תיעוד המידע. לצד היתרונות ישנה בעייתיות הקשורה לאבטחת מידע, שימוש לא ראוי ופריצות של גורמים מסוכנים. הוועדה ממליצה על פיתוח מערכת מידע ממחושבת שתאפשר הצלבת נתונים על ילדים בסיכון, זיהוי ואיתור ילדים בסכנה, צבירת מידע לשם למידה על תהליכי איתור וזיהוי ברמה יישובית. המערכת הארצית תרכז את כל הנתונים ממערכת המחשוב היישובית, לא ברמה של זיהוי, על מנת שיהיה מאגר מידע אשר יסייע בתכנון מדיניות ואסטרטגיות התערבות. בפיתוח המערכת יש לשים לב לנקודות הבאות: • המידע המוקלד למערכת: • מידע המתייחס לדיווח על פי חוק העונשין-חובת הדיווח שהועבר לטיפול פקיד הסעד לחוק הנוער ו/או למשטרה. • מידע על פי ההנחיות לשיתוף במידע בהתאם לאיתותים לסכנה. • רמת פירוט המידע: יהיה כלי אחד ואחיד לשיתוף במידע, וימולאו רק החלקים הרלוונטיים לגבי כל ילד שפרטיו יוזנו למערכת. הפרטים שיוזנו למערכת יכללו בין השאר: • פרטים על איש המקצוע שמסר את המידע (על מנת שניתן יהיה לחזור אליו למקרה שצריך עוד פרטים או לשתף אותו בהתערבות). • פרטים דמוגרפיים על הילד ומשפחתו. • מצבי הסיכון והסכנה שאותרו על פי ההגדרות והאיתותים האחידים. • תיאור פתוח של האירוע שעורר חשד. • הצעדים שננקטו בתוך הארגון לבירור מצב הילד והסיוע שניתן/הומלץ לילד ולהורים. • נקודות הכניסה של ילד למערכת: 1. דיווח על פי חובת הדיווח; 2. על פי ההחלטה של האחראי הארגוני ("האחראי על הגנת הילד"). • נקודות היציאה של הילד מהמערכת: יש להגדיר את נקודות היציאה של ילד מהמערכת (סגירת רשומה). • מי רשאי להכניס מידע: הרשאה להכניס מידע למערכת תינתן רק לעובדים מוגדרים. • הרשאה לכניסה למערכת וצפייה במידע תינתן לגורמים מוגדרים. • יש להגדיר את הדרכים להפקת מידע לצורכי תכנון ועיצוב מדיניות ברמה ארצית. ז. גיבוש מערך הדרכה פנים-משרדי ובין-משרדי לצורך הטמעת הנהלים ודרכי העבודה יש לגבש מערך הדרכה לאנשי המקצוע בארגונים השונים. מערך ההדרכה יקיף את הנהלים הפנים-משרדיים והנהלים הבין-משרדיים להעברת מידע ושיתופי פעולה, וייעשה במסגרת הכשרות פנים-משרדיות ובין-משרדיות. רמה מחוזית א. ועדה מחוזית המורכבת מנציגי המשרדים השונים/אנשי מקצוע שונים תפקידי הוועדה: • אחריות על יישום המדיניות הבין-משרדית שנקבעה ברמה ארצית. • פיקוח על עבודת המנגנונים ברמה היישובית: דיון בדילמות שעולות מהרמה היישובית, הן בנושאים הקשורים לעבודת "מוקד ההגנה היישובי" (ראו סעיף הרמה היישובית), והן בנושאים שעלו בוועדה היישובית. • איסוף מידע על צרכים ברמה המחוזית ומתן פתרונות (לדוגמה פיתוח הכשרות ברמה המחוזית בנושאים, כמו מיומנויות תרבותיות, הכשרת עובדים דוברי שפות, הכשרות לאיתור ילדים בעלי צרכים מיוחדים). • העלאת דילמות לדיון ברמה ארצית. עמדת הוועדה היא שיש לתת עדיפות לשימוש בפורומים שכבר קיימים ברמה המחוזית ועוסקים בילדים בסיכון, כגופים שישמשו בתפקיד הוועדה המחוזית. מומלץ שהוועדות המחוזיות של "התכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון" תפעלנה כוועדה המחוזית גם לנושא זה, תוך הרחבת סמכויותיהן והתאמת נציגי המשרדים בוועדה לתפקיד זה (למשל, הוספת פקידי סעד מחוזיים לחוק נוער ממשרד הרווחה, נציגי המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ממשרד הבריאות ועוד). ב. אחראי מחוזי על נושא שיתופי פעולה יו"ר הוועדה המחוזית ימנה גורם מטעמו (מומלץ מנהל התכנית הלאומית במחוז) לתפקיד זה. תפקידיו: • יישום מערך ההדרכה והטמעה ברמה המחוזית. • ריכוז דילמות/סוגיות שעולות מהרמה היישובית. • מעקב אחרי יישום ההחלטות שהתקבלו ברמות המחוזית והארצית. ג. יישום מערך הדרכה והטמעה פנים-משרדית ובין-ארגונית ברמה המחוזית ◦ מערך ההדרכה יקיף ארבעה תחומים עיקריים: • הגברת המודעות/רגישות/יכולת זיהוי של המצבים הנכללים בהגדרת הסכנה. • הטמעת נוהלי האיתור/שיתוף במידע. • עבודה בין-מקצועית ביישובים. • העמקה של ידע, כלים ומיומנויות באינטראקציה הראשונית עם ילדים והורים לגביהם עולה חשד לסיכון (לא מדובר בדרכי התערבות, אלא בדרכים להעמקת האיתור ודרכים המכוונות לסייע). • מערך ההדרכה יכלול נדבכים פנים-משרדיים ובין-משרדיים: • תוך-משרדי - כל משרד אחראי על המיפוי של בעלי המקצוע הרלוונטיים המטפלים בילדים ו/או במבוגרים (כגון משרד הבריאות כולל בריאות הנפש: רופאי ילדים, רופאי משפחה, פסיכיאטרים וכו'. משרד החינוך: גננות, מורים וכו'. משרד התמ"ת: מטפלות, מנהלות מעונות/משפחתונים, מפקחות וכו'. משרד הרווחה: עובדים סוציאליים, אנשי טיפול במסגרות ועוד). זאת, תוך תיאום והתייעצות עם חברי הוועדה המחוזית. • בין-משרדי מחוזי - הכשרות משותפות לאנשי המקצוע מהמשרדים השונים. רמה יישובית א. מערכת מידע ממוחשבת יישובית כפי שצוין לעיל, למערכת ממוחשבת יש יתרונות רבים לקידום השיתוף במידע בין אנשי מקצוע לצורך שיפור יכולת ההערכה של מידת הסכנה בה נמצא הילד. כמו-כן, מערכת מידע ממוחשבת הינה מאגר מידע המאפשר למידה על תהליכי איתור וזיהוי ברמה יישובית ועל צורכיהם של ילדים בסכנה לשם פיתוח מענים ביישוב. ב. ה"אחראי על הגנת הילד" בכל ארגון/מערכת ביישוב ימונה אחראי על הגנת הילד. באחריות כל משרד לקבוע את האחראי על הגנת הילד במערכת כחלק מהנהלים הפנים-משרדיים. תפקידי ה"אחראי על הגנת הילד" הם: • קבלת מידע מאנשי מקצוע בארגונו לגבי ילדים שיש איתותים לכך שהם חשופים למצבים העלולים להוביל לסכנה, והכוונת אנשי המקצוע לגבי השלמת מידע, אם יש צורך. • קבלת החלטה האם להכניס ילד למערכת המידע הממוחשבת (לפירוט ראו סעיף ו'). • אחריות להטמעה של הנהלים בקרב אנשי המקצוע בתוך הארגון שלו. • מתן ייעוץ לאנשי המקצוע מתוך הארגון שלו. • העברת משוב/שאלות/סוגיות שעולות בארגונו ונתונים סטטיסטיים לוועדה היישובית. ראו תרשים זרימה בנספח ג'. ג. מוקד הגנה יישובי מוקד ההגנה היישובי הינו מרכז אליו יועברו דיווחים על פי חוק העונשין-חובת הדיווח ומידע על פי ההנחיות לשיתוף במידע בהתאם לאיתותים לסכנה. מוקד ההגנה היישובי יפעל על בסיס התשתיות שהוקמו בתכנית "המגן". תכנית המגן מופעלת כיום ב-22 יישובים כניסוי על-ידי השירות לילד ונוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. מטרתה המרכזית היא קידום יצירתו של מרחב מוגן לילדים בסיכון. במסגרת התכנית הוקמו במחלקות לשירותים חברתיים מוקדי דיווח יישוביים המסדירים את מערך הדיווחים לפקידי סעד לחוק הנוער. מוקד זה מקבל את הדיווחים על פי חוק העונשין-חובת הדיווח מאנשי המקצוע בקהילה/הציבור ומעריך באמצעות כלי להערכת סכנה את רמת הסכנה המיידית בה נמצא הילד, ומפנה להמשך טיפול בהתאם לרמת הדחיפות. מוקדי הדיווח היישוביים של תכנית "המגן" ישמשו תשתית ותפקידם יורחב גם לקבלת מידע על פי ההנחיות לשיתוף במידע בהתאם ללוח ה"איתותים לסכנה" שפותחו על-ידי הוועדה. מוקד ההגנה יכלול שני גורמים: מנהל מוקד ומוקדן. הצורך בחיבור המידע על הילד ומשפחתו המגיע מגורמים שונים, וראייתו כמכלול, מחייבים אחריות של גורם מקצועי ומיומן, עובד סוציאלי מומחה בעל ידע בתחום ילדים בסיכון וסכנה, אשר ישמש כ"מנהל מוקד ההגנה היישובי". מנהל זה יהיה כפוף מקצועית למנהל המחלקה לשירותים חברתיים ביישוב ובעל זיקה בעבודה המקצועית היומיומית ליו"ר הוועדה לתכנון טיפול והערכה. עם הפנייה למוקד תתקיים הערכה ראשונית לקביעה האם מדובר בדיווח על פי חוק העונשין-חובת הדיווח, או באיתותים העלולים להוביל לסכנה, ותתקבל ההחלטה אם יש צורך בהעברה מיידית לפקיד הסעד או בדיקת איתותי הסכנה. תפקידו של "מנהל מוקד ההגנה היישובי": • חיבור המידע על כל ילד מתוך המערכת הממוחשבת. • בירור עם הגורמים המזינים מידע על מצב הילד והכוונת הגורמים הללו, אם יש צורך, לביצוע בירורים נוספים על הילד או המשפחה (להנחות את איש המקצוע הרלוונטי לבצע המשך בדיקה במשפחה, כמו ביקור בית, או פגישה עם הילד או ההורה). • קבלת החלטה - לאחר חיבור המידע "מנהל מוקד ההגנה היישובי" מקבל החלטה מתוך 4 אפשרויות: • התייעצות או מפגש של כל הגורמים המדווחים או חלקם על מנת לעשות הערכה משותפת. • לפנות ליו"ר ועדה לתכנון טיפול והערכה בבקשה לכנס דיון חירום.(על פי הנהלים) • להפנות את המקרה לפקיד סעד לחוק נוער במחלקה לשירותים חברתיים. • להפנות את המקרה לטיפול במחלקה לשירותים חברתיים. ההחלטה באשר לדרך הפעולה נתונה לשיקול דעתו של "מנהל מוקד ההגנה היישובי". • העברת משוב על ההתערבות במקרה ל"אחראי על הגנת הילד", שהיה מעורב בתהליך/מסר מידע על הילד, כולל בקשה להמשך התערבות/מעקב, אם יש צורך. • דיווח תקופתי לוועדה הבין-מקצועית היישובית על פעילות "מוקד ההגנה היישובי". המוקדן הוא גורם מינהלי מסייע שיקבל פניות ודיווחים טלפוניים מהקהילה, יהיה אחראי על הכנסת מידע זה למערכת הממוחשבת; ועל העברת הדיווח לפקיד סעד במקרים שהם על פי חוק העונשין, או ל"מנהל מוקד ההגנה היישובי" במקרים שאינם על פי חוק העונשין (ראו תרשים זרימה בנספח ג'). מוקד ההגנה היישובי יהיה באחריות המחלקה לשירותים חברתיים ויפעל בשעות העבודה המקובלות. הפנייה בשעות שאינן שעות עבודה תהיה למוקד חירום עירוני, כפי שנהוג כיום. ד. ועדה יישובית בין-מקצועית המלצה זו עולה מתוך ההבנה שיש צורך בוועדה ברמה יישובית, שתהיה אחראית על ביסוס שיתוף הפעולה המקצועי ברמה המקומית, ובהסתמך על מודלים מעין אלה הקיימים במדינות אחרות. מומלץ להקים ועדה יישובית בין-מקצועית שתורכב מבעלי מקצוע/נציגי משרדים שונים (רווחה, חינוך, בריאות, תמ"ת, קליטה, ביטחון פנים [משטרה]). נציגים אלו יהיו קבועים וככל הניתן הם יהיו "האחראים על הגנת הילד" מטעם הארגונים בקהילה. לוועדה ימונה יו"ר על פי החלטת ראש הרשות. ועדה זו רשאית להזמין לדיוניה גופים בקהילה לצורך התדיינות והתייעצות. תפקידי הוועדה היישובית: • התאמת הנהלים ודרכי העבודה שנקבעו ברמה הארצית לרמה היישובית והטמעת דרכי העבודה ביישוב. • ניתוח מקרים קשים המתרחשים בקהילה. כפי שראינו, במדינות רבות בעולם מופעלים צוותי חקירה לבדיקת מקרי מוות של ילדים. מדובר בצוותים החוקרים מקרי מוות, וזאת כדי לזהות את הגורמים למות הילדים ולאתר את הכשלים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים. הבדיקות הללו אינן חקירות במובן הפלילי (חיפוש אשמים), אלא מהוות אמצעי ללמידה להפקת לקחים לשם שיפור ההגנה על ילדים ומניעת כשלים עתידיים. • קבלת מידע על עבודת "מוקד ההגנה היישובי" בנושאים הבאים: מספר וסוג הפניות, מקור הפניות, הטיפול בפניות, סוגיות והתלבטויות הקשורות להפעלת המוקד ועוד. • קבלת מידע באמצעות ה"אחראי על הגנת הילד" בכל ארגון על מספר המקרים שהופנו למוקד ההגנה היישובי, סוגיות והתלבטויות הקשורות להפעלת האיתור הפנים-משרדי ברמה יישובית. • ריכוז צרכים ברמה המקומית בנושאי הכשרות בין-מקצועיות. • בניית מערך הטמעה והדרכה בין-מקצועיים: ימי עיון, הדרכה ורענון, שיתקיימו באופן קבוע לפחות פעם אחת בשנה, לאנשי המקצוע ברמה היישובית. יצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע מחייבת היכרות, למידה והטמעה של הגדרת ילדים בסכנה, רענון הכלים לאיתור וזיהוי ילדים בסכנה ובסיכון ולמידת נוהלי העבודה והנחיות לשיתוף. • ניתוח והפקת נתונים מבסיס המידע היישובי, למידתם והפצתם לוועדות ולמנגנונים יישוביים תוך- ובין-מקצועיים. • דיווח לוועדה המחוזית על הסוגיות/אתגרים/הישגים של היישוב. ישנה עדיפות לפורומים רב-מקצועיים הקיימים ביישובים ועוסקים בילדים ובני נוער בסיכון. לכן, בישובים המשתתפים בתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, מומלץ להשתמש בוועדות היישוביות הקיימות כבר במסגרת התכנית. ביישובים אחרים אפשר להשתמש בתשתיות אחרות קיימות, כמו תכנית קדימה, מוטב יחדיו, שיקום שכונות, עיר ללא אלימות, וועדות יישוביות על פי תקנות הרשויות המקומיות וכד'. ה. פיתוח של מענים ברמת היישוב ברור כי יצירת רשת ביטחון להגנה על ילדים חייבת לכלול גם את קיומם ופיתוחם של מענים לטיפול בילדים המאותרים כנמצאים בסכנה, ובמשפחותיהם. הוועדה ממליצה להרחיב את התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון כאחת האלטרנטיבות להרחבת מענים לילדים בסיכון בקהילה תוך דגש על הרחבת החלק של "התחלה טובה" לגיל הרך. נספחים נספח א': לוח האיתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה לילדים וחובת שיתוף המידע להלן מובא לוח מסכם של האיתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה, ושל כללים מנחים לשיתוף במידע. איתותים הינם סימנים שיכולים לבוא לביטוי באמירות ישירות, בשפת גוף, במעשה ובהתנהגות אקטיביים או באי-עשייה. ההתייחסות בלוח היא לאיתותים בשלושה מצבים אותם יש לבחון: 1. מצב הילד 2. מצב ההורה 3. האינטראקציה שבין הילד להורה תחומי הסיכון הם על פי ההגדרה שנקבעה ב"תכנית הלאומית לילדים ובני נוער בסיכון". בלוח ישנם שני סוגי איתותים: איתותים המופיעים באדום ואיתותים המופיעים בשחור 1. האיתותים באדום מצביעים על מצבים המחייבים בדיקה והתערבות מיידית. די באיתות בודד, בתוך אחד המצבים הנ"ל, על מנת לשתף במידע מיידית ולהכניסו למערכת הממוחשבת במוקד ההגנה היישובי. 2. האיתותים בשחור מצביעים על מצבים שאינם מחייבים התערבות מיידית (תוך אבחנה בין איתות אחד או שניים), אך דורשים בדיקה: ◦ בגילאי לידה עד 3 די באיתות אחד בתוך אחד המצבים הנ"ל על מנת לשתף במידע ולהכניס למערכת הממוחשבת. פרטים מזהים על הילד/משפחתו יעורבלו ויופיעו כלא מזוהים. רק כאשר יופיע איתות נוסף לגבי אותו ילד (מאותו מקור או ממקור אחר) המידע יהפוך למזוהה ויחייב בדיקה של מנהל המוקד היישובי. • בגילאי 6-3 - שני איתותים בתוך אותו מצב או בשני מצבים מהנ"ל יחייבו שיתוף במידע והכנסת המידע למערכת הממוחשבת. • בגילאי 18-6 - שני איתותים בתוך אותו מצב או בשני מצבים מהנ"ל יחייבו שיתוף במידע והכנסת המידע למערכת הממוחשבת. פרטים מזהים על הילד/משפחתו יעורבלו ויופיעו כלא מזוהים. רק כאשר יופיע איתות נוסף לגבי אותו ילד (מאותו מקור או ממקור אחר) המידע יהפוך למזוהה. יש לציין כי מנהל המוקד אשר יראה את האיתותים הלא מזוהים יוכל להחליט בכל רגע נתון כי יש מקום לערוך בדיקה ולהפוך את המידע למזוהה. איתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה הגיל הרך: לידה עד גיל 6 - מצב הילד (כאשר מאתרים איתות אחד הדבר מחייב לבדוק אם קיים עוד איתות במצב הילד או במצבים האחרים) חובת שיתוף במידע ללא קשר לאיתותים אחרים (די באיתות אחד) תחומי סיכון בריאות 1. ילד אינו מקבל טיפול רפואי/תרופתי 2. ילד אינו מקבל טיפול מונע 3. מחלות חוזרות התפתחות 4. חריגה משמעותית מעקומות גדילה והתפתחות 5. ילדים המאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (נכות, פיגור, אוטיזם) או עם בעיות התפתחות/עיכוב התפתחותי קיום פיזי 6. אי-הבאת מזון למסגרת החינוך 7. מגיע לא נקי, בבגדים לא מותאמים לגיל ולעונה 8. בטיחות בסביבת המגורים של הילד לא תואמת לגילו בריאות רגשית 9. התנהגות מינית לא מותאמת לגיל/התפתחות 10. רתיעה מכל התקרבות של מבוגרים (גננת, מטפלת) תשומת לב מיוחדת לילדים עד גיל 3 11. פגים השתייכות למשפחה 12. ילד החי במשפחה בה דמויות מטפלות משמעותיות מתחלפות בתדירות גבוהה 13. מעברים תכופים של הילד במקום המגורים/מסגרות חינוך למידה ורכישת מיומנויות - לגילאי 6-3 14. ביקורים לא סדירים במסגרת החינוכית 15. היעדרויות רבות 16. חוסר השתייכות למערכות חינוך גילאי 5-3 השתייכות והשתתפות חברתית 17. מסתגרים; דחויים 18. ילדים שסובלים מהתעללויות והצקות מילדים אחרים בריאות 1. ילד נזקק לטיפול רפואי דחוף/תרופתי קבוע, ואינו מקבל 2. תאונות תכופות 3. אשפוזים חוזרים ללא יכולת לאבחנה ברורה התפתחות 4. ילדים המאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (נכות, פיגור, אוטיזם) ואינם מקבלים טיפול 5. ילדים עם בעיות התפתחות/עיכוב התפתחותי ואינם מקבלים טיפול 6. חוסר שגשוג קיום פיזי 7. חסך במזון - תלונות חוזרות על רעב 8. הזנחה קשה של היגיינה גופנית בריאות רגשית 9. התנהגויות חריגות (בכי רב או אי-שקט; אפתיות; התפרצויות זעם וכו') 10. שינויים פתאומיים במצב התנהגותי, רגשי 11. ילדים המגיבים בפחד באופן קיצוני תשומת לב מיוחדת לילדים עד גיל 3 12. נולדו עם תסמונת חסך בסם/אלכוהול עוברי 13. לא ביקרו כלל בשירותי בריאות (טיפת חלב/רופא ילדים) השתייכות למשפחה 14. ילדים נטושים (ללא אחראי) 15. ילדים משוטטים; עזובה רגשית ופיזית 16. ילדים הסובלים מחוסר השגחה או השגחה לא מתאימה 17. יתמות על רקע טראומתי (אלימות במשפחה, תאונה, וכו') למידה ורכישת מיומנויות - לגילאי 6-5 (חינוך חובה) 18. חוסר השתייכות למערכת חינוך הגנה מפני אחרים 19. סימנים פיזיים על הילד היכולים להעלות חשד לפגיעה או אלימות כלפיו 20. אמירה ישירה של הילד על פגיעה בו או סיכון 21. אמירה עקיפה באמצעות משחק, ציורים, יצירה של הילד על פגיעה בו או סיכון 22. סימנים המראים על אלימות מינית 23. סימנים המראים על הזנחה הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 24. התנהגויות של ילדים המעידות על פגיעה בעצמם ו/או באחרים (למשל תלישת שיער, התנהגויות מסכנות, סכינים, משחק באש וכו') • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • למידה ורכישת מיומנויות • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים • הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות הגיל הרך: לידה עד גיל 6 - מצב ההורה ואינטראקציה הורה-ילד אינטראקציה הורה-ילד (מחייב שיתוף במידע (איתור איתות אחד מחייב בדיקה ללא קשר לאיתותים אחרים) של איתותים במצבים השונים) מצב הורה (מחייב שיתוף במידע (איתור איתות אחד מחייב בדיקה ללא קשר לאיתותים אחרים) של איתותים במצבים השונים) תחומי סיכון בריאות רגשית 34. תגובת הורה לא תואמת מצבים התנהגותיים של התינוק/ילד (אי-התייחסות לבכי ממושך) 35. התנהגויות הילד מצביעות על קשיים בהתקשרות (attachment) 36. התנהגות ההורה מביעה שהילד לא רצוי ו/או דחוי - צורך במגע והכלה של הילד נענים בדחייה 37. הבדל טמפרמנט בין הילד וההורה היוצר אינטראקציות קונפליקטואליות בריאות רגשית 35. אמירה ו/או שפת הגוף של הילד ביחס להורה מעלה חשד למצוקה/ פגיעה נפשית 36. ההורה תופס את הילד כאחראי על המצוקות שלו כהורה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 37. אמירות ישירות של ההורה אל הילד: איומים בפגיעה בו. 38. אלימות פיזית של ההורה כלפי הילד בריאות 19. הורה המביא לעתים תכופות את הילד לגורמים הרפואיים בתואנה לחולי אך ללא ממצא רפואי 20. הורה בעל פיגור שכלי קיום פיזי 21. עוני ומצוקה כלכלית קשה המונעים סיפוק צרכים בסיסיים בריאות רגשית 22. הורה חולה במחלת נפש 23. הורה עם מגבלה (כגון חולה כרוני, נכות וכו') שפוגעת בתפקודו ההורי 24. היכרות מוקדמת עם משפחה אצלה זוהו קשיים בתפקוד הורי 25. מצבי משבר: גירושין, אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/ מאסר ו/או משברי חיים אחרים השתייכות למשפחה 26. הורים קטינים 27. חוסר במערכת תמיכה ממשפחה מורחבת למידה ורכישת מיומנויות 28. הורה המתקשה לראות ולהבין את צורכי הילד 29. הורה המסרב לבצע פעולות לקידום הילד לפי המלצות גורמי הטיפול והחינוך השתייכות והשתתפות חברתית 30. בידוד חברתי והיעדר רשתות תמיכה (תשומת לב מיוחדת לעולים/מהגרים, משפחות חד-הוריות) 31. קשיי שפה ותקשורת 32. חוסר מוכנות לקבל עזרה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 33. סביבה המשמשת מקום עבירה בריאות 25. הורה המתנגד למתן טיפול רפואי/נפשי לילד ללא הצעה לחלופה אחרת בריאות רגשית 26. התנהגות או ביטויים לפגיעה עצמית או פגיעה בילד (תשומת לב למצבי משבר) 27. ביצע ניסיון אובדני 28. מחלת נפש לא מטופלת 29. מצב נפשי - שינויים קיצוניים בהתנהגות, תוקפנות או מופנמות הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 30. איום ברצח וניסיון רצח במשפחה 31. אלימות במשפחה 32. אמירות מאיימות של ההורה לפגיעה בילד 33. אמירות של ההורה בעלות גוון מיני על הילד 34. התנהגות מסכנת: שימוש בסמים, אלכוהול, עבריינות, זנות • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • למידה ורכישת מיומנויות • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון איתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה גיל החביון: 12-6 - מצב הילד (כאשר מאתרים איתות אחד הדבר מחייב לבדוק אם קיים עוד איתות במצב הילד או במצבים האחרים) חובת שיתוף במידע ללא קשר למשתנים אחרים (די באיתות אחד) תחומי סיכון בריאות 1. ילד אינו מקבל טיפול רפואי 2. מחלות חוזרות התפתחות 3. ילדים המאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (נכות, פיגור, אוטיזם) או עם בעיות התפתחות/עיכוב התפתחותי קיום פיזי 4. אי-הבאת מזון למסגרת החינוך 5. מגיע לא נקי, בבגדים לא מותאמים לגיל ולעונה 6. בטיחות בסביבת המגורים של הילד לא תואמת לגילו בריאות רגשית 7. בעיות התפתחות ו/או בעיות רגשיות - צרכים מיוחדים של הילד: הפרעת קשב, בעיות תקשורת וכו' 8. התנהגויות חריגות, התפרצויות זעם וכו' 9. מופנמות והתבודדות 10. ילד שהופנה לטיפול פסיכיאטרי ולא מתמיד 11. התנהגות מינית לא מותאמת לגיל/התפתחות השתייכות למשפחה 12. ילדים החיים במשפחה בה דמויות רבות ומתחלפות של מבוגרים 13. ילדים הסובלים מחוסר השגחה או השגחה לא מתאימה למידה ורכישת מיומנויות 14. אי-ביקור סדיר במסגרות החינוך, ללא הסברים או אישורים מתאימים השתייכות והשתתפות חברתית 15. בידוד חברתי-סביבתי (חוסר השתתפות בטיולים, חוגים, מיעוט קשר עם קבוצת השווים) 16.ילדים שסובלים מהתעללויות והצקות מילדים אחרים 17. ילדים הפוגעים ומציקים לילדים אחרים ו/או מבוגרים הגנה מפני אחרים 18. ילדים הנתונים לפגיעה וסחטנות של ילדים אחרים 19. ילדים "קורבניים" הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 20. השתתפות במשחקים מסוכנים 21. התנהגויות מיניות לא מותאמות בריאות 1. ילד נזקק לטיפול רפואי דחוף/או תרופתי קבוע אך אינו מקבל 2. תאונות תכופות 3. אשפוזים חוזרים ללא יכולת לאבחנה ברורה התפתחות 4. ילדים המאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (נכות, פיגור, אוטיזם) ואינם מקבלים טיפול 5. ילדים עם בעיות התפתחות/עיכוב התפתחותי ואינם מקבלים טיפול קיום פיזי 6. חסך במזון - תלונות חוזרות על רעב 7. הזנחה קשה של היגיינה גופנית בריאות רגשית 8. ילד שהופנה לבדיקה/טיפול פסיכיאטרי ולא הגיע השתייכות למשפחה 9. ילדים נטושים נמצאים ללא אחראי 10. ילדים משוטטים; עזובה רגשית ופיזית 11. יתמות על רקע טראומתי (אלימות במשפחה, תאונה, וכו') למידה ורכישת מיומנויות 12. חוסר השתייכות למערכת חינוך השתייכות והשתתפות חברתית 13. ילדים הפוגעים ומתעללים בבעלי חיים 14. עבריינות הגנה מפני אחרים 15. סימנים פיזיים אצל הילד היכולים להעלות חשד לפגיעה או אלימות כלפיו 16. אמירה ישירה של הילד על פגיעה בו או סיכון 17. סימנים המראים על אלימות מינית 18. סימנים המראים על הזנחה הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 19. ניסיונות לפגיעה עצמית או ניסיון אובדנות 20. איומים לפגיעה עצמית 21. שימוש/התמכרויות לסמים ואלכוהול • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • למידה ורכישת מיומנויות • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים • הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות גיל החביון: 12-6 - מצב ההורה ואינטראקציה הורה-ילד אינטראקציה הורה ילד (מחייב שיתוף במידע (איתור איתות אחד מחייב בדיקה ללא קשר למשתנים אחרים) של איתותים במצבים השונים) מצב הורה (מחייב שיתוף במידע (איתור איתות אחד מחייב בדיקה ללא קשר למשתנים אחרים) של איתותים במצבים השונים) תחומי סיכון בריאות רגשית 35. אמירות ישירות של ההורה אל הילד - הדבקת תווית, איומים, קללות 36. התנהגות לא תואמת לסיטואציה של הורה ו/או של ילד 37. שפת הגוף של הילד ביחס להורה מעידה על קושי 38. אמירה של הילד ביחס להורה המעלה חשד למצוקה/ פגיעה 39. התנהגות ההורה המביעה שהילד לא רצוי ו/או דחוי - צורך במגע והכלה של הילד נענים בדחייה ובהתנגדות של ההורה 40. ההורה תופס את הילד כאחראי ומאשים אותו בקשייו השתייכות למשפחה 41. הימנעות מקשר או מניעת קשר של הילד עם המשפחה המורחבת בריאות רגשית 32. אמירה של הילד ביחס להורה המעלה חשד למצוקה/פגיעה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 33. אלימות פיזית של ההורה כלפי הילד בריאות וקיום פיזי 22. עוני, מצוקה כלכלית קשה 23. הורה עם מגבלה שפוגעת בתפקוד כגון חולה כרוני, נכות וכו' 24. הורה בעל פיגור שכלי בריאות רגשית 25. מצבי משבר: גירושין, אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/מאסר ו/או משברי חיים אחרים. 26. הורה חולה במחלת נפש השתייכות למשפחה 27. חוסר מערכת תמיכה ממשפחה מורחבת למידה ורכישת מיומנויות 28. הורה המתקשה לראות ולהבין את צורכי הילד 29. הורה הנמנע לבצע פעולות לקידום הילד לפי המלצות גורמי חינוך וטיפול 30. הורה המסרב לרשום את הילד למערכת החינוך הפורמלי, ללא הצעת חלופה אחרת - מאושרת השתייכות והשתתפות חברתית 31. בידוד חברתי והיעדר רשתות תמיכה (תשומת לב מיוחדת לעולים/מהגרים, משפחות חד- הוריות) 32. קשיי שפה ותקשורת 33. חוסר מוכנות לקבל עזרה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 34. סביבה המשמשת מקום עבירה בריאות וקיום פיזי 22. הורה המתנגד למתן טיפול רפואי/נפשי לילד ללא הצעת לחלופה אחרת בריאות רגשית 23. מצבי משבר: גירושין, אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/מאסר ו/או משברי חיים אחרים, מלווים בהתנהגות או ביטויים לפגיעה עצמית או פגיעה בילד 24. מחלת נפש לא מטופלת 25. ביצע ניסיון אובדני 26. מצב נפשי - שינויים קיצוניים בהתנהגות, תוקפנות או מופנמות הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 27. איום ברצח וניסיון רצח במשפחה 28. אלימות במשפחה 29. אמירות מאיימות של ההורה לפגיעה בילד 30. אמירות של ההורה בעלות גוון מיני על הילד 31. התנהגות מסכנת: שימוש בסמים, אלכוהול, עברינות, זנות • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • למידה ורכישת מיומנויות • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון איתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה גיל ההתבגרות: גיל 18-13 - מצב המתבגר כאשר מאתרים איתות אחד הדבר מחייב לבדוק אם קיים עוד איתות למצב המתבגר או במצבים אחרים חובת שיתוף במידע ללא קשר לאיתותים אחרים (די באיתות אחד) מצבי סיכון קיום פיזי, בריאות והתפתחות 1. הזנחה של היגיינה, טיפול פיזי ורפואי בריאות רגשית 2. בלבול בהתפתחות ובזהות המינית 3. הופנה לטיפול פסיכיאטרי ולא הגיע/לא מתמיד 4. התנהגות מינית לא תואמת קיום פיזי, בריאות והתפתחות 1. התמכרויות, שימוש קבוע באלכוהול או סמים 2. חשש להידבקות במחלות זיהומיות - אינו נבדק או מטופל 3. שינויים קיצוניים במצב הגופני - ירידה/עלייה במשקל בריאות רגשית 4. הופנה לבדיקה פסיכיאטרית דחופה ולא הגיע • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית השתייכות למשפחה 5. המתבגר מרגיש שהמשפחה אינה תומכת בו השתייכות למשפחה 5. אינו שייך למשפחה, מנותק ממשפחתו 6. משוטט ולן ברחובות • השתייכות למשפחה למידה ורכישת מיומנויות 6. בעיות התנהגות במערכת הלימודית - אלימות וונדליזם 7. אינו משתתף באופן סדיר במסגרת חינוכית, או בהכשרה פורמלית 8. מתנתק הדרגתית ממערכת הלימודים 9. מעברים רבים או תכופים בין מסגרות, בעיות משמעת והסתגלות 10. מנוכרים מבית-הספר, מנודים מהחברה בבית-הספר 11. נעדרים לעתים תכופות מהמסגרת למידה ורכישת מיומנויות 7. ירידה פתאומית וקיצונית במצב הלימודי, התנהגותי והישגי ללא מתן הסבר מניח • למידה ורכישת מיומנויות השתייכות והשתתפות חברתית 8. פוגעים מינית, מעורבות בעבריינות, זנות, ונדליזם, פגיעה בבעלי חיים וכו' • השתייכות והשתתפות חברתית הגנה מפני אחרים 12. הימצאות בסביבה המשמשת מקום עבירה הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 13. כתיבה/רמיזה על מחשבות אובדנות 14. שיתוף על קיום מחשבות אובדניות הגנה מפני אחרים 9. סימנים פיזיים אצל המתבגר היכולים להעלות חשד לפגיעה או אלימות כלפיו 10. אמירה ישירה של המתבגר על פגיעה בו או סיכון 11. סימנים המראים על אלימות מינית כלפיו, סרסור וניצול לצורכי מין הגנה מפני התנהגויות סיכון עצמיות 12. ניסיונות לפגיעה עצמית או ניסיון אובדנות 13. איומים לפגיעה עצמית 14. התמכרויות לסמים ואלכוהול • הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון גיל ההתבגרות 18-13 - מצב ההורה ואינטראקציה הורה-מתבגר בגיל ההתבגרות, יש צורך להתייחס לשילוב בין איתותים של מצב המתבגר בנוסף למצב ההורה ולאינטראקציה (מצב ההורה אינו עומד בפני עצמו) אינטראקציה הורה מתבגר מצב הורה (איתור איתות אחד מחייב בדיקה של איתותים במצבים השונים) (מחייב שיתוף במידע ללא קשר לאיתותים אחרים) (איתור איתות אחד מחייב בדיקה של איתותים במצבים השונים) (מחייב שיתוף במידע ללא קשר לאיתותים אחרים) תחומי סיכון השתייכות למשפחה 24. קונפליקטים חריפים וחוסר הסכמות על דרך חיים (חזרה בתשובה/שאלה) בניגוד לאורח החיים הנהוג במשפחה 25. מניעת קשר של המתבגר עם המשפחה המורחבת השתייכות והשתתפות חברתית 21. אמירה של המתבגר ביחס להורה המעלה חשד לפגיעה פיזית או מינית בריאות וקיום פיזי 15. אבטלה, אשפוז הורה בעל פיגור שכלי 16.הורה עם מגבלה שפוגעת בתפקוד: חולה כרוני, נכות וכו' 17. עוני ומצוקה כלכלית קשה בריאות רגשית 18. מצבי משבר: אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/מאסר ו/או משברי חיים אחרים הורה חולה במחלת נפש 19. הורה המתנגד למתן טיפול רפואי/נפשי למתבגר השתייכות למשפחה 20. חוסר מערכת תמיכה משפחתית השתייכות והשתתפות חברתית 21. חוסר מוכנות לקבל עזרה 22. בידוד חברתי והיעדר רשתות תמיכה הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 23. שימוש בסמים, אלכוהול, עבריינות, זנות, סביבה המשמשת מקום עבירה בריאות רגשית 15. מצבי משבר: אבטלה, מוות, אשפוז, מעצר/מאסר ו/או משברי חיים אחרים, מלווים בהתנהגות או ביטויים לפגיעה עצמית או פגיעה במתבגר 16. ביצע ניסיון אובדני 17. מחלת נפש לא מטופלת 18. מצב נפשי - שינויים קיצוניים בהתנהגות, תוקפנות או מופנמות הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון 19. איום ברצח וניסיון רצח במשפחה 20. חשד לאלימות במשפחה/ פגיעה מינית • קיום פיזי, בריאות והתפתחות • רווחה ובריאות רגשית • השתייכות למשפחה • השתייכות והשתתפות חברתית • הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות סיכון תרשים תהליך דיווח והעברת מידע פנים-משרדי נספח ג': תהליך הטיפול במוקד ההגנה היישובי נספח ד': סקירת ספרות: מאפייני ילדים בסכנה ואסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה הבין-משרדי בנושא הגנת הילד טל ארזי רחל סבו-לאל אנו מודות לטליה חסין ואייב שטרן, שותפינו ממכון ברוקדייל, על תרומתם בהכנת המסמך נובמבר 2009 1. מבוא "הוועדה המקצועית הבין-משרדית לאיתור קטינים נפגעי התעללות" הוקמה על רקע אירועי התעללות והזנחה קשים בתקופה האחרונה, אשר הביאו למותם של ילדים צעירים בידי הוריהם או בידי קרובי משפחה אחרים. הוועדה הציבה לעצמה מטרה לגבש מדיניות אשר תעודד שיתוף פעולה בין-משרדי בנושא הגנת הילד בישראל. בחלק הראשון של הנספח אנו מתייחסים למאפייני ילדים בסכנה. לצורך פיתוח המדיניות נתבקשנו לסקור את הידע התיאורטי והאמפירי בהתייחס לגורמי הסיכון להתעללות והזנחה. זיהוי מאפייני הילדים, המשפחות והקהילות, הבהרת גורמי הסיכון המרכזיים, יחד עם הבנה של השפעתם, עשויים לסייע לאנשי המקצוע בתכנון ויישום תכניות למניעה ולאיתור מוקדם, וגם לבחירה של התכניות להתערבות ולהנגשתן באופן מתאים. בחלק השני של הנספח אנו מתייחסים לשיתוף הפעולה בין מערכות באיתור ילדים בסכנה. כדי להפיק תועלת מהמידע הקיים ביחס לילד, משפחה או קבוצת אוכלוסייה, נדרשת התגייסות כוללת ומתואמת של מערכות השירותים הרבות ושל אנשי המקצוע הפועלים בהן. על אף ההכרה הרחבה בחשיבות התיאום ושיתוף הפעולה הבין-ארגוני והבין-מקצועי, מתגלעים קשיים לא מבוטלים בפיתוח ויישום עקרונות אלה. לפיכך מתייחסת הסקירה לאסטרטגיות המקובלות בעולם לקידום שיתוף פעולה בין הגורמים והשירותים המטפלים. המונח "ילדים בסכנה" בו נעשה שימוש כדי לתאר את הילדים הסובלים מהתעללות והזנחה בישראל, הוא מונח המקביל למונח "Children at risk" המקובל באנגליה (מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, 2009, ראו נספח ה'), או "Child Maltreatment" המקובל בארצות-הברית וברוב מדינות אירופה. המונח "ילדים בסכנה" אינו חופף את המונח "ילדים בסיכון" המקובל בישראל ושהוגדר בדוח הוועדה לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה (2006).5 חשוב לציין, כי עד היום טרם התגבשה הגדרה ברורה ואחידה בעולם של המושג "ילדים בסכנה" (או של המונחים המקבילים "Children at risk" ו-"Child Maltreatment"), ובתוך כך של האוכלוסייה שאליה הוא מתייחס. העיסוק בהגדרת המושג, על המחלוקות הערכיות, המקצועיות והמעשיות הכרוכות בכך התגבש לכדי תחום עצמאי של הגות ומחקר. סקירה של הגדרות מקובלות וניתוחן מצביעה על שונות בעצם ההתייחסות ובהכרעות העקרוניות שהתקבלו ביחס לטיפולוגיה, לחומרה, לתדירות, לקיומו בפועל של נזק נצפה ואפיונו, לממד הכוונתיות של הפוגע, לרלוונטיות של יחסיות התרבותית ועוד (Paxson & Haskins, 2009; Ammerman, 1998 ;Greene & Kilili, 1998;Erickson & Egeland, 1996; Cicchetti & Toth, 1995; בויאר וקדמן, 2007; ארזי, 2004). השונות בהגדרה, יחד עם קשיים מתודולוגיים הכרוכים במחקר על אודות ילדים החשופים להתעללות והזנחה, מקשים מאוד על ההערכה באשר לשכיחות התופעה באוכלוסייה הכללית. מחקרים במדינות המערב, שניסו בכל זאת להציע אומדנים, מצביעים על אומדן הנע סביב 6%-4.5% מכלל האוכלוסייה. מחקרים אלה מבססים את הערכותיהם על שקלול מספר מקורות: ילדים שהתקבל עליהם דיווח (במערכת הפלילית ובמערכות שירותי הרווחה), מחקרים רטרוספקטיביים בקרב מבוגרים המדווחים על ילדותם, מחקרים פרוספקטיביים בקרב ילדים וכן סקרים אפידמיולוגיים שנערכו בקהילות נבחרות (Hobbs et al., 2000 ; Creighton, 2004 ; Leventhal, 2005; 6NCANDS, 2007). במסמך זה נתייחס לילדים החשופים בפועל או העלולים להיות חשופים לדפוס אחד או יותר מדפוסי הפגיעה בילדים: התעללות פיזית, מינית, נפשית והזנחה לסוגיה. הסקירה לרוב אינה מבחינה בעניין גורמי הסיכון בין התעללות להזנחה, הן בשל הקושי לאפיין דיפרנציאלית על בסיס הספרות הקיימת והן בשל ההכרה בכך שרבים מדפוסי הפגיעה מתרחשים במקביל, בעיקר במקרים החמורים והקשים שבקצה הרצף. נתונים מהעולם מצביעים על עלייה הולכת וגוברת בשנים האחרונות במספר מקרי המוות המדווחים כתוצאה מהתעללות והזנחה. כך, למשל, בארצות-הברית על פי נתוני NCANDS (2007), 1,760 ילדים מתו בשנת 2007 לעומת 1,530 בשנת 2006, על רקע של התעללות פיזית או בשל הזנחה חמורה. יש המייחסים את העלייה המספרית לשיפור ביכולת לזהות את נסיבות המוות, בשיטות לתיעוד ולאיסוף המידע ובהגברת השימוש בהצלבת נתונים ממקורות שונים. עם זאת, נטען שכ-50% עד 60% מהילדים שמתו על רקע של התעללות או הזנחה אינם מזוהים ככאלה או שאינם מדווחים לרשויות ככאלה שסיבת מותם הייתה תוצאה של הזנחה או התעללות (Crume et al., 2002; Willden, 2005). בבחינת מקרי המוות בעקבות התעללות או הזנחה עולה כי מרבית מקרי המוות (כ-70%) נגרמו על-ידי המטפלים הישירים של הילד: האב, האם, שניהם או בני-זוגם - 34% מהמקרים נגרמו כתוצאה מהזנחה, 26% נגרמו כתוצאה מהתעללות פיזית, ואילו 35% ממקרי המוות נגרמו בשל שילוב של התעללות והזנחה יחד .(NCANDS, 2007) מותם של הילדים או הפגיעות הקשות שנגרמו להם היו לעתים עקב אירוע ספונטני חד-פעמי, אך גם על רקע של התעללות ו/או הזנחה שנמשכו והסלימו לאורך זמן ושלא אותרו או לא טופלו כיאות (Child Welfare Information Gateway, 2009). במחקרים נמצא כי במרבית המקרים קדמו לאירוע שבו הילד מת או נפגע באופן חמור, אירועי אלימות ו/או הזנחה אחרים (Cavanagh et al., 2007 Beyer et al., 2005 ;Sorenson & Peterson, 1994; Sabotta & Davis, 1992). ממצאים אלה, בשילוב מודלים אטיולוגיים עדכניים להבנת המנגנונים לסיכון וסכנה, מצביעים על הצורך בבחינה רחבה ומפורטת של גורמי הסיכון להתעללות והזנחה של ילדים ושל יחסי הגומלין ביניהם. 2. מאפיינים וגורמי סיכון בבחינת גוף הידע העוסק בגורמי הסיכון להתעללות והזנחת ילדים, ניתן לזהות מגמה של מעבר ממודלים מוניסטיים, המציגים לרוב קשר סיבתי פשוט, לכיוון של מודלים אינטגרטיביים מורכבים. הנחת היסוד של המודלים האינטגרטיביים היא כי קיים רצף השפעות אינטראקטיביות של גורמים ומשתנים ברמת הפרט (הורה/ילד), המשפחה, הקהילה והתרבות, המתקיימים בכל הורות, גם הורות תקינה, ואשר יחדיו, ובשילוב עם מאפייני האינטראקציה "הורה-ילד" על פני רצף ההתפתחות, מחריפים או ממתנים את הסיכון לפגיעה בילד או להזנחתו. בחלק זה יוצגו המאפיינים שבספרות נמצאו עומדים בקשרים משמעותיים עם מקרי התעללות והזנחה של ילדים. המאפיינים מוצגים בהתאמה להמשגה המקובלת שטבע Belsky (1993): מאפיינים ברמת הפרט של ההורה והילד (Ontogeny), מאפייני המשפחה (Microsystem), משתני הקהילה שבה חיים (Excosystem), ומשתני חברה ותרבות (Macrosystem). 2.1 מאפיינים ברמת הפרט הילד גיל: נתונים מתוך NCANDS (2007) מצביעים על כך שילדים צעירים מאוד, מתחת לגיל שלוש, הם המועדים ביותר למוות כתוצאה מהתעללות והזנחה. בפילוח הנתונים עולה כי 42% ממקרי המוות של ילדים על רקע של התעללות והזנחה היו תינוקות מתחת לגיל שנה וכי מקרי מוות של ילדים מתחת לגיל ארבע מהווים 76% מכלל המקרים. עדויות לכך שככל שהילד צעיר יותר כך עולה הסיכון לעצם הפגיעה, להישנותה ולחומרתה נמצאו גם במחקרים אחרים (Reder & Duncan, 1999; Beyer et al., 2005; Cavanagh et al., 2007; Wulczyn, 2009). הפגיעות הגבוהה, לדעת החוקרים, נובעת משילוב של התלות הגבוהה במטפל, הרגישות הפיזיולוגית הגבוהה של התינוקות לפגיעה וחוסר היכולת שלהם להגן על עצמם. ילדים הסובלים מבעיות פיזיות, נפשיות והתפתחותיות: משקל לידה נמוך וסיבוכים שונים בתקופת ההיריון ובעת הלידה נמצאו קשורים לעלייה ברמות הסיכון להתעללות בילדים ולהזנחתם (Brenner et al., 1999; Reder & Duncan, 1999;Winpisinger et al, 1991 Emerick et al.,1986;). ילדים הסובלים מבעיות מסוימות או משילוב של מספר בעיות חשופים יותר להתעללות והזנחה. במחקרם של Crosse ואחרים (1993) נמצא כי ילדים הסובלים מנכויות היו מועדים פי 1.7 לחוות התעללות לסוגיה בהשוואה לילדים ללא נכויות. במחקר אחר (Sullivan & Knuston, 1998), נמצא כי 64% מהילדים שהיו חשופים להתעללות סבלו מנכות כזו או אחרת. במחקר מאוחר יותר של אותם חוקרים נמצאה הנכות מנבאת חזק אף יותר התעללות עד לכדי פי 3.4 בהשוואה לילדים שאינם סובלים מנכות כלשהי, כאשר הקבוצה הפגיעה ביותר על פי חוקרים אלה הם הילדים הסובלים מפיגור (מצוטט אצל מרום וחודטוב, 2007). במחקרים מהשנים האחרונות נמצא אף כי מחלות פיזיות, הפרעות התנהגות ובעיות התפתחותיות מהוות גורם סיכון משמעותי להתעללות והזנחה (Cuevas et al., 2008; Beyer et al., 2005; Harringtom et al., 2002). חשוב להתייחס בהקשר זה גם למקרים בהם הפגיעה הקטלנית בילד הייתה על רקע של תפיסת ההורה את המעשה כאקט אלטרואיסטי - אמונה כי הריגת הילד תמנע ממנו סבל בהמשך חייו (Bourget et al., 2007). רמות הסיכון מוגברות גם במקרים שבהם הילד אינו מאובחן כסובל מנכות או לקות מוגדרת, אך מתאפיין במזג סוער במיוחד או, לחילופין, מאופיין באפתיות ופסיביות ניכרות. במחקרם של Reder & Duncan (1999) שבחנו מקרי התעללות והזנחה חמורים שהביאו למות ילדים, נמצא כי רובם הפגינו התנהגויות "נגטיביסטיות", ובכללן הימנעות ממגע, התקפי זעם, חוסר שקט, בכי ממושך, התלכלכות בהפרשות הגוף וכו'. ההתמקדות במאפיינים של ילדים "מועדים" להתעללות והזנחה זוכה לביקורת לא מבוטלת מצד חוקרים ואנשי מקצוע. הביקורת מתייחסת לשני היבטים: ההיבט המתודולוגי, לפיו במחקרים רטרוספקטיביים, שבהם מסגרת הדגימה מתייחסת לאוכלוסיות המטופלות על-ידי הרשויות, לא ניתן לקבוע אם מאפיינים אלה הם "הסיבה" להתעללות וההזנחה או "תוצאה" שלהן. על בסיס תפיסה זו פיתחו Scannapieco & Connell–Carrick (2002) וכןFinzi ואחרים (2002) מודלים לאיתור, זיהוי והערכת הסיכון, המתחקים למעשה אחר הפגיעות ההתפתחותיות והפסיכולוגיות של הילדים. ההיבט השני של הביקורת מתייחס למישור הערכי לפיו יש בזיהוי "ילדים מועדים" משום "האשמת הקורבן" ((Kolko, 1996; Azar et al., 1998. על רקע זה יש להדגיש כי מרכיב חשוב בניבוי הסיכון הנובע מהתנהגויות הילד או הקשיים שהוא מפגין, נובעים מהדרך בה ההורה תופס, מפרש ונותן משמעות להתנהגות.Levine ואחרים (1984) מתארים, למשל, כיצד התנהגויות ינקותיות או "ילדיות" נורמטיביות, כמו גם כאלה המעידות על מצוקה או חוסר נוחות של הילד, נתפסות ומתפרשות על-ידי ההורה כמבטאות עוינות, תוקפנות, אנוכיות, "חוסר בגרות", ולפיכך מחישות ומגבירות תגובות תוקפניות או נמנעות מצד ההורה. הדרך שבה ההורה ייתן משמעות להתנהגויות הילד ויגיב על העומס הרגשי, המעשי והכלכלי הכרוך בהתמודדות עם ילדים המבטאים קשיים, קשורה במידה רבה במאפיינים האישיותיים שלו, במשאבים הפנימיים והחיצוניים העומדים לרשותו ובנסיבות הקהילתיות והתרבותיות שבהן הוא חי (ראו לעניין זה את מודל עיבוד אינפורמציה של Crittenden [1993] שבו ממופה תהליך האינטראקציה המעגלית בין הילד להורה מרגע האיתות, דרך התפיסה והפרשנות ועד לבחירת התגובה ויישומה, וחוזר חלילה. המודל מצביע על הגורמים השונים ברמת הפרט, המשפחה והקהילה, שיביאו לכך שהתגובה שתינתן לאיתות הילד עלולה שלא להתאים לצרכיו). ההורה מודלים אטיולוגיים מוקדמים להסברת התעללות או הזנחה התמקדו באופן בלעדי בהורים הפוגעים, בניסיון למצוא מאפיינים פסיכיאטריים, ביולוגיים והתפתחותיים היוצרים "פגם" Defect)) בהורה שמביא להתעללות בילד או להזנחתו (Azar et al., 1998). מודלים אלה הצביעו על מחלות נפש קשות (פסיכוזות), פיגור שכלי, התמכרויות לסמים ואלכוהול, בעיות נוירולוגיות שונות וכו' כגורמים האחראים על התנהגות פוגעת בילד, ובכך התוו גבול ברור המבחין בין ה"חולים" ל"בריאים". כאמור, התפתחות ההבנה בדבר המנגנונים להתרחשות של התעללות או הזנחה, יחד עם עדויות אמפיריות שהצטברו במהלך השנים ושהצביעו על מוגבלותם של הסברים אלה (כשהרוב המכריע מבין ההורים המתעללים והמזניחים לא נכללו תחת קטגוריות אלה), הסיטו את מרכז הכובד אל גורמים אחרים שלא בהכרח ממוקדים בהורה הפוגע, או שמתייחסים אל מאפייני ההורים בקונטקסט מורכב יותר. גישות עדכניות, אם כן, אינן מייתרות את זיהוי המאפיינים ההוריים אולם גורסות כי יש צורך לבחון אותם בהקשר רחב יותר ובאינטראקציה עם גורמים נוספים הקשורים בילד (כמתואר לעיל), במשפחה, בקהילה ובתרבות. בין המאפיינים הבולטים מצוי גיל הורה: ככל שההורים צעירים יותר בעת הולדת הילד, ובעיקר הורים בגיל ההתבגרות, כך גובר הסיכון להתעללות (Friedman et al., 2005; Beyer et al., 2005; Bourget et al., 2007; Cummings et al., 1994; Seigal et al., 1996; Overpeck et al., 1998; Brenner et al., 1996). גילו הצעיר של ההורה משמעותי כשמתייחסים אליו בקונטקסט של חוסר התאמה בין התביעות הכרוכות בטיפול בילד לבין הצרכים הרגשיים של ההורה הצעיר והיכולות והמשאבים העומדים לרשותו. במחקרים אחרים נמצא כי גם הקצה השני של הרצף, כאשר מדובר באמהות מבוגרות במיוחד לילדים צעירים, עלול להוות גורם סיכון - בעיקר להזנחה (Zuravin ,1989; וכן ראו סקירה אצל Schumacher et al., 2001). מין: העובדה שהאמהות הן המטפלות העיקריות בילד בדרך כלל מביאה לממצא לפיו האמהות, יותר מהאבות, הן הפוגעות בילדים והמזניחות את צורכיהם (Friedman et al., 2005; Beyer et al., 2005; Cummings et al., 1994; Seigal et al., 1996; Overpeck et al., 1998; Brenner et al., 1996). עם זאת, נתונים אלה מתעלמים ממקרי נטישה וניתוק הקשר של אבות מילדיהם. בפילוח מקרי ההתעללות הקשים בילדים שאף הובילו למוות או לפגיעה קשה עולה כי גברים יותר מנשים היו אחראים לפגיעות אלה (Bourget et al., 2007; Child Welfare Information Gateway, 2009; Reder & Duncan, 1999 ). השכלה: השכלה נמוכה נמצאה, בחלק מהמחקרים, מאפיינת הורים מתעללים ומזניחים. מחקרים אחרים אינם תומכים בממצאים אלה וקושרים את רמת ההשכלה הנמוכה עם תנאי העוני שבהם חיות המשפחות (Brenner et al., 1999; Schumacher et al., 2001; Macdonald, 2001; Winpisinger et al., 1991; Overpeck et al., 1998; Kotch et al., 1999; Reder & Duncan, 1999). בעיות נפשיות ומחלות נפש: מחקרים רבים מצאו כי מחלות נפש והפרעות נפשיות בקרב ההורים מגבירות את הסיכון להתעללות והזנחה של הילדים (Yampolskaya et al., 2009; Reder & Duncan, 1999; Browne et al., 1999; Beyer et al., 2005; Berger, 2005; Cavanagh et al., 2007; Child Welfare Information Gateway, 2009; Kotch et al., 1999; Chaffin et al., 1996). חשוב לציין כי מחקרים אלה אינם מתמקדים דווקא במחלות נפש כרוניות או פסיכוזות קשות, אלא מצביעים על מאפיינים נפשיים, כמו דיכאון, ייאוש, חרדה, הפרעות כפייתיות, סבילות נמוכה למצבי דחק וקושי בשליטה על הדחפים, כגורמים המקשים על התפקוד ההורי ואשר מועצמים גם על רקע של משברים אישיים, משפחתיים וקהילתיים. חשוב לציין, עם זאת, שבמקרים של רצח ילדים על-ידי הוריהם נמצא שיעור גבוה של הורים פוגעים הסובלים ממחלות נפש קשות כמו סכיזופרניה, דיכאון מז'ורי הכולל מחשבות אובדניות, דיכאון שלאחר לידה ופסיכוזות נוספות (Bourget et al., 2007; Reder & Duncan, 1999) התמכרויות לסמים ולאלכוהול: במחקרים רבים נמצא כי התמכרויות לסמים ולאלכוהול מהוות מנבא משמעותי לעצם התעללות והזנחה ולכרוניות של דפוסי פגיעה אלה (Wulczyn, 2009; Harrington et al., 2002; Mugavin, 2005; Beyer et al., 2005; Berger, 2005; Cavanagh et al., 2007; Chaffin et al., 1996; Kotch et al., 1999). התנהגויות לא נורמטיביות ועבריינות: במחקרים רבים נמצא קשר בין התעללות פיזית ונפשית והזנחה של ילדים לבין היות הפוגעים מעורבים בהתנהגות לא נורמטיבית, בעיקר כזו הקשורה באלימות, בעבר או בהווה (Beyer et al., 2005; Temcheff et al., 2008; Yampolskaya et al., 2009; Cavanagh et al., 2007) היסטוריה של התעללות והזנחה - העברה בין דורית: Steele & Pollock (1968) היו מהראשונים שחקרו את חזרתיות הדפוסים של התעללות והזנחה בקרב ילדים שחוו אותם ושהפכו להורים. מאז מדובר בקונספציה מקובלת שתפסה אחיזה רחבה בהגות העוסקת בהתעללות והזנחה של ילדים. גם היום מקובל להתייחס להיסטוריה של התעללות והזנחה כמנבאת משמעותית לחזרתיות בין דורית, אולם עוצמת הקשרים המדווחים בשנים האחרונות בספרות נמוכה משמעותית מזו שנמצאה במחקרים מוקדמים יותר. למעשה מקובלת היום הסברה כי 30% מהילדים שחוו התעללות והזנחה יתעללו בילדיהם או יזניחו אותם, כך שעדיין היסטוריה של התעללות והזנחה מכפילה פי שש את רמות הסיכון על פי ההערכות המקובלות (Newcomb & Locke, 2001; Wilkes, 2002; Beyer et al., 2005; Ethier et al., 1995; Coohey, 1995; Morton & Browne, 1998; Buchman, 1998). כמו בנושאים אחרים, קיימת היום נטייה הולכת וגוברת לבחון את ההעברה הבין-דורית בקונטקסט של ההתרחשות. הספרות מצביעה על מספר מנגנונים חשובים לאפיון החזרתיות, בהם: למידה חברתית (הילדים לומדים, מפנימים ומצדיקים את התפקוד ההורי שחוו ומשתמשים בו כמודל); החזרתיות כנובעת מהפגיעות הרגשיות והתפקודיות הכרוכות בחשיפתם של אותם הורים להתעללות ולהזנחה בילדותם ואשר פוגעות ביכולות שלהם לענות על צורכי הילדים; חזרתיות כנובעת מההשלכות העקיפות שיש להתעללות ולהזנחה (למשל, השכלה נמוכה, היעדר תעסוקה וקושי במוביליות חברתית), המשמרות את אותם הורים בתנאים חברתיים המהווים גורמי סיכון כשלעצמם. לצד אפיון המנגנונים להעברה הבין דורית, מתגבשת ההכרה בקיומם של גורמים המגינים מפני אותה חזרתיות: מאפיינים אישיותיים של חוסן, מודעות, כמו גם ביטחון כלכלי, קיומן של רשתות חברתיות תומכות, תמיכה זוגית, חשיפה למודלים חלופיים של הורות והשתייכות לקהילה השוללת אלימות (Wilkes, 2002; Dubowitz & Guterman, 2005; Beyer et al., 2005; Newcomb & Locke, 2001; Morton & Browne, 1998; Buchman, 1998; Ethier et al., 1995; Coohey, 1995). מאפיינים אישיותיים: מחקרים רבים ניסו לעמוד על המאפיינים האישיותיים של הורים המתעללים ו/או המזניחים את ילדיהם. הממצאים אינם אחידים ולרוב אינם מצביעים על פרופיל אישיותי מובהק של הפוגעים ביחס לכל הדפוסים וגם בתוכם. עם זאת, מספר תכונות נמצאו מצביעות על רמות סיכון גבוהות יותר להתפתחות ולהסלמה של דפוסים פוגעניים, בעיקר אם מתקיימים גורמי סיכון אחרים, בהם: נוקשות חשיבתית, הנטייה לייחוסים שליליים, עוינות, קנאות, ביקורתיות, ערך עצמי נמוך, חוסר אונים, ליקוי ביכולות האמפתיות, אפתיות ו"נמנמות רגשית", אימפולסיביות, קיומה של מערכת ציפיות לא מותאמת ביחס ליכולות הילדים וכן ליקויים במיומנויות החברתיות המביאים לבידוד ולניתוק ממערכות תמיכה חברתיות (Dixon et al., 2009; Beyer et al., 2005; Bourget et al., 2007; Klevens & Whitaker, 2007; Cavanagh et al., 2007; Bousha & Twentyman, 1984; Erickson & Egeland, 1996; Reder & Duncan, 1999; Macdonald, 2001). 2.2 מאפיינים ברמת המשפחה מבנה המשפחה: מאפיינים מבניים-משפחתיים מסוימים נמצאו קשורים למקרים של התעללות והזנחה במשפחה, בהם: היות ההורים לא נשואים והיעדרות של אב ביולוגי (Bourget et al., 2007; Brenner et al., 1999; Schumacher et al., 2001; Friedman et al., 2005; Cavanagh et al., 2007; Seigel et al., 1996; Crittenden, 1996; Reder & Duncan, 1999). רמות הסיכון מועצמות במקרים שבהם חיים עם המשפחה גבר אחד או יותר, שאינם קרובי משפחה של הילדים (Yampolskaya et al., 2009; Reder & Duncan, 1999; Stiffman et al., 2002; McRee, 2008); וכן במקרים של מערכות משפחתיות סבוכות, רב-דוריות החיות תחת קורת גג אחת (Schumacher et al., 2001; Zuravin, 1989; Crittenden, 1996). מאפיין מבני נוסף הינו ריבוי ילדים צעירים במשפחה ומרווחים קטנים בין הלידות (Bourget et al, ; Chaffin et al., 1996 ; Crittenden, 1996 ;2007; Zuravin, 1989). הסכנה לרצח תינוקות בני יומם גוברת במקרים של היריון לא רצוי והכחשה של ההריון (Bourget et al, 2007; Reder & Duncan, 1999). מאפייני יחסי הגומלין והדינמיקה של היחסים בתוך המשפחה: מחקרים שונים ניסו לעמוד על הדינמיקה של היחסים בתוך המשפחה הן בהיבט התיאורי והן בהיבט הסיבתי. Crittenden בסדרה של מחקרים (1996), וכן 1999) Reder & Duncan) שחקרו מקרי רצח של ילדים על-ידי הוריהם, מתייחסים לקונטקסט המשפחתי וליחסים המעגליים כגורמים מכריעים בהתפתחות, הסלמה ושימור דפוסים מתעללים ומזניחים. הממצאים בנושא זה אינם תמיד אחידים, בעיקר ביחס למשפחות שבהן קיימת הזנחה, אך בכל זאת ניתן להצביע על מספר מאפיינים בולטים: רמת לכידות נמוכה עד כדי ניתוק רגשי, אך מנגד גם סביכות גבוהה (Enmeshment); מיעוט יוזמה לאינטראקציה; דלות מילולית; אינטראקציה אינסטרומנטלית המאופיינת בהיעדר הנאה וחמימות; רמת מעורבות נמוכה של ההורים בחיי הילד, ולעומתה מעורבות פולשנית וכופה ללא מתן אוטונומיה; הצבת ציפיות מוגזמות ולא תואמות את היכולות האישיות וההתפתחותיות של הילדים; ביקורתיות רבה, ביטויי אגרסיביות מילולית כלפי הילדים ועוינות מופגנת (Dixon et al., 2009; ארזי, 2004; Macdonald, 2001 ;Crittenden, 1996 Bousha & Twentyman, 1984). אצל שיעור ניכר מבין המשפחות נמצאו קשיים בהתמודדות עם המשימות ההוריות ועם התפקוד ההורי השוטף (Dixon et al., 2009). במערכת הזוגית נמצא כי ריבוי קונפליקטים ומשברים וכן היעדר תמיכה מבן הזוג היו מאפיינים בולטים במשפחות שיש בהן התעללות והזנחה של ילדים (Bourget et al., 2007 ;Coohey, 1995). אלימות של האב או בן הזוג כלפי האם העצימה את הסיכון להתעללות בילד ולהזנחתו עד לפי חמש (Bourget et al., 2007 ;Cavanagh et al., 2007 ;Berger, 2005 ;Beyer et al., 2005). מחקרים מצביעים גם על יחסי קנאה ונקמנות בין ההורים כגורמים המסכנים את הילדים, בעיקר כשאלה עוברים התקה לילדים או כאשר הילד נתפס כאשם ( Bourget et al., 2007;Cavanagh et al., 2007). 2.3 מאפיינים ברמת הקהילה ההתייחסות לגורמים חברתיים וקהילתיים, ובעיקר לעוני, עברה גלגולים שונים לאורך השנים. מהתעלמות מוחלטת מהיבטים אלה בראשית המחקר, דרך התמקדות בלעדית במאפיינים אלה כגורמים מסבירים, ועד שילובם במודלים אינטגרטיביים המבקשים לזהות את הדרך בה מאפיינים אלה מעצימים או מגינים מפני התפתחות והסלמה של התנהגות מתעללת או מזניחה. עוני, אבטלה, משברים חברתיים, ריבוי גורמי דחק חיצוניים, קהילות אורבניות גדולות, לכידות חברתית נמוכה, מפגעים סביבתיים מרובים, חיים בקהילות מבודדות ומודרות חברתית, היעדר תשתיות קהילתיות ושירותים תומכים ועוד - נמצאו קשורים לרוב דפוסי ההתעללות וההזנחה של ילדים בהיותם גורמי סיכון כשלעצמם או כמעצימים גורמי סיכון ברמת הפרט והמשפחה (Bourget et al., 2007; Wulczyn, 2009; Brenner et al., 1999; Shumacher et al., 2001; Harrington et al., 2002; Friedman et al., 2005; Overpeck et al., 1998; Reder & Duncan, 1999; Kotch et al., 1999; Kolko, 1999; Crittenden, 1993; Cummings et al., 1994; Seigel et al., 1996; Drake & Pandey, 1996). 2.4 מאפיינים תרבותיים קיימת היום הבנה כי רק במקרים נדירים ההקשר התרבותי המקובל מהווה גורם סיכון כשלעצמו. לרוב ממצאים הקושרים בין תרבויות להתעללות והזנחה של ילדים תלויים באינטראקציה עם גורמי סיכון נוספים המתקיימים בתרבויות אלה, בעיקר עוני, בידוד חברתי, משברי הגירה, אבטלה ומצבי דחק נוספים הקשורים בהדרה חברתית (גולדשטיין ולאור, 2007 Shor, 2000; Fox, 2005; Cummings et al., 1994; Yung & Hammond, 1998; Overpeck et al., 1998; Brenner et al., 1999). יתר על כן, נמצא כי ישנם הבדלים ניכרים בדרך ההתייחסות של הרשויות לדיווחים על התעללות והזנחה בקרב אוכלוסיות מיעוטים. הבדלים אלה מלמדים, לדעת חוקרים, על עמדות סטראוטיפיות ולא רגישות של עובדי המערכות. כך, למשל, נמצא כי השתייכות מגזרית ניבאה את עצם הדיווח גם כשפיקחו על חומרת הפגיעה בילד, וכי בחירה בחלופה של השמה חוץ-ביתית הייתה דרך ההתערבות המועדפת ביחס לאוכלוסייה האפרו-אמריקאית בארצות-הברית (Fox, 2005). עם זאת, תפיסות ערכיות-תרבותיות מסוימות, במידה שהן קיצוניות, המתקיימות בחברות מסוגרות ומאופיינות בקנאות אידיאולוגית, עלולות לאפשר אלימות כלפי הילד שעלולה להסלים, או להביא להזנחה של צורכי ילדים כפי שמקובל להגדירם בתרבות המערבית. בכלל זה: עמדות ביחס למעמדו של הילד במשפחה, עמדות באשר להיררכיה של מין הילד (מגדר), ההתייחסות למיניות בכלל ולמיניות האישה בפרט, הדרישה לציות לסמכות ההורית, דרכי הבעה של רגשות, הלגיטימציה החברתית של אלימות בכלל וענישה כלפי ילדים בפרט, חשיבותה של הצלחה כלכלית וחברתית ועמדות כלפי מוסדות החינוך הפורמלי וכלפי טיפול רפואי מקובל (גולדשטיין ולאור, 2007; Fox, 2005; Overpeck et al., 1998; Brenner et al., 1999; Shor, 2000; Kibbie & DMin, 2005; Cummings et al., 1994; Yung & Hammond, 1998). יש לתת תשומת לב מיוחדת לטקסים דתיים מסוימים או לטיפולים עממיים, שעלולים לעתים לגרום לילד נזק וכאב, או שעקבותיהם מותירים סימנים המדמים התעללות. בכלל זה שימוש בכוסות רוח, שפשוף מתכות (כפיות או מטבעות) מחוממים, יצירת צלקות או סימנים וכו' (Fox, 2005). בנוסף, בשנים האחרונות גוברת המודעות כלפי התעללות בילדים על רקע של הסרת "כישופים" או "כוחות רשע" המיוחסים לילד. אירועים אלה, שאינם שכיחים, נמצאו בקרב משפחות שהן דור ראשון או שני להגירה, החיות במערכות משפחתיות רב-דוריות, סבוכות ורוויות קונפליקטים ובמקרים שהילדים-הקורבנות סבלו ממוגבלות או חריגות כלשהי (Stobart, 2006). הסקירה שלעיל מצביעה על קיומם של גורמי סיכון ברמת הפרט (ההורה או הילד), המשפחה, הקהילה והתרבות. מודלים אטיולוגיים שונים שמים את הדגש על גורמים כאלה או אחרים כבעלי חשיבות גבוהה יותר בניבוי הפגיעה בילד על בסיס הנחות היסוד המקצועיות והערכיות שבהן הם מחזיקים ובקשר ישיר עם ההגדרות שהם אימצו. עם זאת, בקרב חוקרים והוגים בתחום קיימת היום תמימות דעים כי אף אחד מהגורמים אינו מספיק או אף הכרחי. מודלים עדכניים מכירים בקיום מספר רב של גורמים (קבועים וזמניים) שיש ביניהם קשרי גומלין מורכבים ושאותם יש לבחון על רקע הנסיבות הספציפיות (מעגל החיים, משברים וכו'). על רקע הקריאה בספרות לפיתוח אסטרטגיות לאיתור מוקדם ומניעה (Child Welfare Information Gateway, 2009; Wulczyn, 2009; Daro & Donnelly, 2002; Dubowitz & Gutterman, 2005; Macdonald, 2001; Zellman & Fair, 2002), עולה חשיבות רבה בזיהוי של גורמי הסיכון ובהבנת המנגנונים של השפעתם. זיהוי גורמי הסיכון יכול לסייע באיתור ילדים המועדים או החשופים להתעללות והזנחה, בהערכה ראשונית של רמת המסוכנות להסלמה ובהנגשת סיוע מתאים על בסיס הבנת הכוחות הפועלים על המשפחה ובתוכה. עם זאת, יש לנקוט בזהירות רבה ולהימנע מתיוג פרטים, משפחות וקהילות, אך ורק על בסיס נתונים הסתברותיים; ולהיפך, יש להימנע מהנטייה להתעלם מאיתותי אזהרה כאשר הפרט או המשפחה אינם "עונים" על התנאים המתוארים בספרות כגורמי סיכון. 3. שיתוף במידע, תיאום ושיתוף פעולה בין ארגונים העובדים עם ילדים ובני נוער 3.1 חשיבות השיתוף במידע ותיאום בין שירותים ההתמודדות עם ילדים החשופים להתעללות והזנחה מפגישה אנשי מקצוע מתחומי ידע מגוונים וממערכות ארגוניות שונות. במערך השירותים לאוכלוסייה זו נכללים משרדי הממשלה השונים, הרשויות המקומיות, ארגונים וולונטריים וארגונים עסקיים המפעילים תכנית בעבור ילדים (קטן ואחרים, 2003). במסגרות אלה פועלים עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, רופאים, אנשי סיעוד, אנשי חינוך, חוק ומשפט ועוד. על אף המנדט שניתן לשירותי הרווחה לטיפול בילדים החשופים להתעללות והזנחה, אנשי מקצוע רבים אחרים הפועלים במסגרות אוניברסליות נפגשים עם הילדים והמשפחות, נמצאים במגע אינטנסיבי וקרוב עמם ומטפלים בהם. מצב זה על השלכותיו אינו ייחודי לארץ וקיים בהבדלים כאלה או אחרים במדינות רבות בעולם (Cameron & Lart, 2003; Wulczyn, 2009; Daro & Donnelly, 2002; Crouch & Johnson, 2003; Johnson et al., 2003; Burt et al., 1992; Laudan & Olson, 1997; Provan et al., 2002; Zellman & Fair, 2002; Blythe et al., 1992 ). חשיבות התיאום ושיתוף הפעולה בין הגורמים הבאים במגע עם הילדים ובני משפחותיהם זכה להסכמה רחבה בקרב כותבים ואנשי מקצוע רבים (Daro & Donnelly, 2002; Wulczyn, 2009; Walsh et al., 1999; Zellman & Fair, 2002; Provan et al., 2002). כותבים אלו הצביעו על כך שהשיתוף במידע ותיאום הטיפול בין גורמים ואנשי מקצוע הרואים לעתים היבטים חלקיים בחייו של הילד ומשפחתו מהווים גורמים חשובים לאיתור מוקדם, למניעת תופעת ה"נפילה בין הכיסאות", למניעת התערבויות סותרות לילד/למשפחה שעלולות לפגוע באמון ולהכשיל את תהליך ההתערבות, וכן למניעת הישנותה והסלמתה של הפגיעה בילד ובילדים אחרים במשפחה. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות ובחנו את השפעת שיתוף הפעולה בין שירותים התקשו לאשש אמפירית שהשיתוף והתיאום אכן השיגו תוצאות טובות יותר לילדים ולמשפחות בשל חסמים מתודולוגיים. החסמים שצוינו כוללים: קושי להגדיר את התוצאות במונחים מדידים; קושי לקבוע נסיבתיות ולהוכיח שהתוצאות נובעות דווקא משיתוף הפעולה עצמו בשל קיומם של גורמים מתערבים רבים וחוסר היכולת להשוות עם קבוצת ביקורת; קושי לייחס סיבתיות כשתוצאות שיתוף הפעולה באות לידי ביטוי רק לאחר זמן בעוד שמחקר הערכה המתבצע למשך פרק זמן קצר אינו מאפשר לספק עדויות לתוצרי הפעילות (O'Brien et al., 2009 ;Brown & White, 2006). עם זאת, חקירת מקרים חמורים של פגיעה בילדים שהביאה למותם או לנזקים בלתי הפיכים בארצות שונות כמו אנגליה, סקוטלנד וארצות-הברית, מצביעה בין השאר על כשלים בשיתוף פעולה ובהעברת מידע בין שירותים המטפלים בילדים, ומספקת תמיכה לגישה הרווחת בדבר הצורך בשיפור שיתוף הפעולה בין שירותים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים הסובלים מהתעללות והזנחה (Fox, 2005; Dubowitz & Laming, 2009; (Gotterman, 2005; Reder & Duncan, 1999. 3.2 חסמים לשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע על אף ההכרה בחשיבות שיתוף הפעולה בין שירותים, נראה כי מכלול גורמים וקשיים הכרוכים זה בזה מכשילים את התיאום בין השירותים ואנשי המקצוע המטפלים בילדים. הספרות המקצועית העוסקת בניתוח שיתופי פעולה בין ארגונים המטפלים בילדים מצביעה על ארבעה סוגים של קשיים מרכזיים בשיתוף פעולה: • קשיים הקשורים לתרבות המקצועית ו/או לתרבות הארגונית. לאנשי מקצוע שונים יש טרמינולוגיה מקצועית שונה ועקרונות עבודה מקצועיים יחודיים המקשים על השיתוף. המחקר בתחום הגנת הילד העלה כי היחסים הבין-ארגוניים מושפעים גם משוני בסדרי עדיפויות של המערכות ומקיומה של מערכת ערכים שונה. לדוגמה, תרבות ארגונית המעודדת עבודה יחידנית ורתיעה מעבודה משותפת בשל תפיסה הרואה בעבודה בשיתוף ותיאום משום סרבול בקבלת החלטות (Walsh et al., 1999; Rayth-Farley & Stevens, 2005; Munro, 2005; Brown & White, 2006; Burt et al., 1992). • קשיים הקשורים לחוסר ידע ומידע. אנשי המקצוע אינם בקיאים די הצורך בזיהוי סימנים מעוררי דאגה המצביעים על כך שהילד חשוף לפגיעה או מצוי במצוקה קשה המחייבת שיתוף ותיאום עם שירותים נוספים. בנוסף, לרבים מהם חסר מידע חיוני על אודות מערכת השירותים בקהילה ומחוצה לה, התכניות הייעודיות הפועלות בהם, בעלי התפקידים וסמכויותיהם, דרכי ההפניה, וגם על אודות המגבלות והאילוצים של הגופים הללו. חוסר זה במידע יוצר מתחים והתנגשויות בין מערכות השירותים על רקע ציפיות לא תואמות (ארזי, טרם פורסם). • קשיים מינהליים. קשיים אלה כוללים חוסר ודאות כלכלית ומחסור במשאבים, דרכי תקצוב שונות של ארגונים והיעדר תשתית טכנולוגית ועזרים מסייעים לתקשורת בין השירותים השונים, המקשים כולם על הנכונות והיכולת לשתף פעולה. הכוונה למחשוב זמין, מאגרי ידע ומידע נגישים, אמצעי התקשרות מהירים וכו'. הקושי בא לידי ביטוי במערכות ארגוניות שבהן חוסרים אלה משמעותיים במיוחד, אך לא פחות מכך מקשה מאוד על העובדים במערכות המשיקות הנדרשות לעמוד במגע עם ארגונים אלה (Brown & White, 2006 ;Burt et al., 1992; ארזי, טרם פורסם). • קשיים במישור הפוליטי. קשיים אלה, המקשים על ביסוס אמון ועבודה משותפת, כוללים מאבקי כוח בין ארגונים שונים, בעלי סטטוס שונה, המטפלים בילדים ובמשפחות. המחקר בתחום הגנת הילד העלה כי היחסים הבין-ארגוניים מושפעים מטריטוריאליות, מעמד וכוח, תחרות סביב המשאבים וחוסר כבוד כלפי המומחיות של האחר (ארזי, טרם פורסםMunro, 2005; Brown & White, 2006; Walsh et al., 1999; Rayth-Farley & Stevens, 2005). 3.3 חסמים לשיתוף במידע בין אנשי מקצוע אחד המרכיבים המרכזיים בשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע הינו השיתוף במידע. מכיוון שהשיתוף במידע הינו אחד הנושאים המרכזיים שהוועדה הבין-משרדית התבקשה לתת עליו את הדעת, יש מקום להתייחסות נפרדת לקשיים בהקשר זה. חוקרים שונים מצביעים על החסמים הבאים בנוגע לשיתוף במידע בין אנשי מקצוע: • בעיות באיסוף מידע. ישנם שלושה סוגים של בעיות: א. איסוף המידע דורש מיומנות. לעתים קרובות מדובר במידע רגיש שעצם איסופו עלול לעורר חרדה אצל ההורה/ילד. נוסף על כך, ריאיון ההורים וריאיון ילדים בגילאים שונים דורש גם מיומנויות שונות. ב. ישנה חוסר אחידות בין אנשי המקצוע באשר לתפיסתם את עצם הבעיה ואת חומרתה. התוצאה עשויה להיות הצפת המערכת שתחייב השקעת מאמצים רבים במיון וסינון המקרים ובתוך כך המקרים הקשים והחמורים עלולים שלא להיות מאותרים. ג. אנשי מקצוע חוששים שהפונים יירתעו לבקש עזרה ולמסור מידע בשל החשש מהשיתוף במידע ( Self–Brown & Whitaker, 2009;;Munro, 2005 Payne, 2004). • בעייתיות בהעברת מידע (בעיות תקשורת). מדובר במורכבויות הפסיכולוגיות של תקשורת יעילה: על הנמען לקבל את המסר ולהבין אותו כפי שהמוען התכוון למסור. ידוע כי התקשורת בין אנשי מקצוע מושפעת מאופי היחסים הבין-ארגוניים, ומהפרשנות הניתנת למידע ודרך הערכתו. פרשנות המידע תלויה בגוף הידע, בניסיון המקצועי, בתפיסת העולם ובערכים של איש המקצוע. בנוסף, יש לתת את הדעת לאינטגרציה ולהערכה הכוללת של המידע שנאסף. לעתים המידע הנחוץ קיים, אולם איש לא חיבר את המידע להרכבת תמונה נכונה בזמן הנכון (Self- Brown & Whitaker, 2009; Payne, 2004; Munro, 2005). • חובת הסודיות, שחלה על חלק מאנשי המקצוע מתוקף חוקים, תקנות, הנחיות פנימיות וקודים של אתיקה מקצועית. חשוב לציין כי ההרשאות והתנאים למסירת מידע אינן אחידות בין אנשי המקצוע השונים. חובת הסודיות באה להגן על האוטונומיה של המשפחה ועל צנעת הפרט של הלקוח ועלולה לעתים להתנגש עם הצורך להגן על הילד או להסדיר את הטיפול בו באמצעות מסירת מידע לגורם אחר (שניט, 2001). 3.4 אסטרטגיות לקידום שיתוף הפעולה מספר אסטרטגיות הוצעו על-ידי חוקרים כדי להתגבר על הקשיים הללו ולאפשר יצירת שיתוף פעולה יעיל (Johnson et al., 2003; Crouch & Johnson, 2003; Cameron & Lart, 2003; Wulczyn, 2009; Zellman & Fair, 2002; Daro & Donnelly, 2002; Laudan & Olson, 1997; Walsh et al., 1999; Burt et al., 1992). להלן יובאו האסטרטגיות המרכזיות שבהן נעשה שימוש במדינות מערביות שונות לשיתוף במידע ושיתוף פעולה בין הארגונים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים הנמצאים בסיכון או בסכנה: • הגדרה אחידה של "ילדים בסכנה" (כלומר ילדים הסובלים מהתעללות והזנחה). כדי לאפשר שיתוף בין מערכות המטפלות בילדים נחוצה הגדרה אחידה אחת המוסכמת על הארגונים ואנשי המקצוע הפועלים בהם. במדינות שונות התגבשה ההבנה שכל עוד המערכות מגדירות בצורה שונה "ילדים בסכנה", אנשי המקצוע השונים יתקשו לפעול על פי הנהלים שגובשו ביחס אליהם. • מסגרת חוקית המסדירה את השיתוף במידע ואת שיתוף הפעולה הבין-מקצועי. במקומות שונים בעולם נחקק חוק המחייב את אנשי המקצוע בחובת דיווח על מקרים בהם נעברה עבירה מסוג התעללות או הזנחה (דוח הוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה, 2006). מעבר לכך, הסדרים חוקיים עוסקים בתנאים ובהרשאות לשיתוף במידע גם כאשר לא מדובר בדיווח על עבירה או במקרים בהם לא התבסס חשד סביר. באנגליה שבה אין חובת דיווח נחקק ב-2004 חוק הילדים (The Children's Act, 2004), שקבע את האחריות המשותפת של המערכות השונות העובדות עם ילדים ובני נוער להגנה עליהם. החוק קבע את חובת העברת המידע בין אנשי המקצוע במקרים בהם אי-העברתו עלולה להביא לכך שילד/נער יסבול מהתעללות או הזנחה. באופן זה הסדיר המחוקק האנגלי את השיתוף במידע ובתוך כך הדגיש את חשיבות העבודה המשותפת של המערכות השונות (The Children Act, 2004). • נהלים והנחיות לשיתוף פעולה בין אנשי המקצוע השונים. במדינות שונות מופצים נהלים והנחיות לשיתוף פעולה. באופן זה המערכות השונות העובדות עם ילדים פועלות תחת הנחיות מפורטות, ברורות ואחידות, לגבי המהלכים הנדרשים במקרים בהם הנסיבות מעוררות את הצורך בבדיקה מעמיקה ו/או בביצוע התערבות. באנגליה הוסמך על פי חוק המשרד לילדים, בית-הספר ומשפחות לגבש ולספק את ההכוונה בנושא הגנת הילד. בנוסף לחוק המחייב שיתופי פעולה הוגדרו גם נהלים מפורטים שהופצו במערכות השונות המטפלות בילדים, כך שכל אנשי המקצוע יודעים מה מצופה ונדרש מהם ומהם ההסדרים והמנגנונים לתיאום בין מערכתי (HM Government, 2006; London Safeguarding Children Board, 2007). • כלי אחיד לזיהוי ואיתור של ילדים בסכנה. ישנם מקומות בהם נעשה שימוש בכלי אחיד ומוסכם המשותף למערכות השונות (חינוך, בריאות, רווחה), המאפשר הערכה ראשונית של מצב הילד וצרכיו כחלק מתהליך ההערכה הרגיל המתבצע באותה מערכת. כלי אחיד יכול להקל על השיתוף במידע והוא מהווה בסיס להערכה הראשונית שתועבר למערכת הרווחה על אודות ילדים שלגביהם יש חשש להתעללות או הזנחה. באנגליה פותח ב-2007 כלי הערכה כזה המתייחס לשלושה תחומים בחיי הילד: צרכים התפתחותיים, יכולת תפקוד של ההורים וגורמים משפחתיים וסביבתיים. כל איש מקצוע העובד עם ילדים אמור לעשות שימוש בכלי להערכת צורכי הילד, בנוסף לכלים אחרים הקיימים במערכת בה הוא עובד. חשוב לציין כי חלק מאנשי המקצוע באנגליה טוענים כי הכלי ארוך ומסורבל ולא ברור באיזו מידה אכן נעשה שימוש בפועל בכלי זה במערכות השונות (HM Government, 2006; Common Assessment Framework, 2007). • מינוי נאמנים להגנה על ילדים. באנגליה מחויבים כל הארגונים העובדים עם ילדים (בתי-חולים, שירותי בריאות נפש לילדים, בתי-ספר) לייעד איש צוות בכיר אחד לטיפול בסוגיות הכרוכות בהגנה על ילדים. יועצים אלו הם המומחים בארגון בנושא הגנת הילד ואחראים על מתן ייעוץ לאנשי המקצוע, הסדרת הפעילות בארגונים, התרעה על ליקויים מערכתיים וייצוג הארגון בוועדות או התכנסויות בין-ארגוניות העוסקת בהגנת הילד (מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, 2009). • שימוש במערכות מידע ממוחשבות. מערכות ממוחשבות לשיתוף מידע כוללות מידע בסיסי על ילדים. מטרתן לאפשר לכל גורם המטפל בילדים ורואה "סיבה לדאגה" לציין זאת ב"תיק" הילד. במדינות שונות פותחו מערכות ממוחשבות לשיתוף מידע בין גופים שונים המטפלים בילדים. לדוגמה, באנגליה פותחה מערכת לשיתוף במידע על ילדים בין כל גורמי הרווחה המטפלים בילדים (Payne, 2004), בניו-יורק ובטקסס פותחה מערכת כזו לשימוש משותף של בתי המשפט ושירותי הרווחה (Drezelo & Lepore, 2008; Task Force on Child Protection Case Management and Reporting, 2006), בצפון קרוליינה פותחה מערכת המהווה מאגר ארצי על אודות משפחות והמשמשת את השירותים השונים (Zolotor et al., 2005). חוקרים שונים (Self-Brown & Whitaker, 2009 ;Munro, 2005 ;Payne, 2004). מציינים את היתרונות של מערכת ממחושבת לשיתוף במידע. בהם: זמינות ונגישות לכל אנשי המקצוע, מהירות העברת המידע, יעילות באיסוף המידע, ריכוז המידע במקום אחד, הנוחות בשליפת המידע ונוחות התיעוד של המידע. לצד היתרונות הם גם מצביעים על הבעייתיות המתעוררת במאגרי מידע משותפים בכלל, ושימוש במאגרים ממוחשבים בפרט: • הזנת מידע, שליפתו ואבטחת המידע - יש לתת את הדעת להרשאות שהמערכת מגדירה ביחס לסמכות להזין מידע למערכת כמו גם לשלוף אותו, בעיקר כשמדובר באוכלוסיות פגיעות ובמידע רגיש שנמסר פעמים רבות במסגרת יחסי אמון. מאגר מידע, שאמור להיות נגיש לאנשי מקצוע רבים, עלול לטמון בתוכו שימוש לא ראוי, ובנוסף קיים החשש בפני פריצות של גורמים מסוכנים (למשל פדופילים) למערכת. סכנה זו מחייבת הגדרה ברורה של הרשאות הזנה, עיון ושליפה של מידע שנצבר. • החשש מהזנת מידע שגוי או לא מבוסס שעלול להניע מהלכים הרי גורל בעבור הילד והמשפחה - מהלכים שגם בהם נזק וסכנה. • ועדות ברמה המקומית לתיאום ההגנה על ילדים. ועדות מעין אלה קיימות, למשל, באנגליה (HM Government, 2006). מדובר בוועדות שהוקמו על פי החוק כדי לעודד ולבסס שיתוף פעולה בין ארגונים ובין אנשי מקצוע. ועדות אלו אחראיות על הטמעת הנהלים וההנחיות הנקבעים ברמה הארצית, בחינה שוטפת של הנהלים ועדכונם, פיקוח על תהליך ההטמעה והיישום של הנהלים ומתן הכשרה לאנשי המקצוע השונים העובדים עם ילדים. כמו-כן, הוועדה משמשת מסגרת להתייעצות וקבלת החלטות במקרים מורכבים וסבוכים. בוועדה המקומית יושבים נציגים מרשויות מקומיות, נציגי הגופים הממשלתיים הרשמיים, ארגונים וולונטריים וארגונים קהילתיים שונים. לעתים קרובות הנאמנים להגנה על ילדים מהארגונים השונים חברים בוועדה זו. • בדיקת מקרי פגיעה קשים/מקרי מוות של ילדים. במדינות רבות בעולם מופעלים צוותי חקירה לבדיקת מקרי מוות של ילדים. מדובר בצוותים החוקרים כל מקרה מוות או המבצעים חקירה תקופתית של מקרי המוות של ילדים, וזאת כדי לזהות את הגורמים למות הילדים ולאתר את הכשלים בזיהוי, איתור וטיפול בילדים. הבדיקות הללו אינן חקירות במובן הפלילי (חיפוש אשמים) אלא מהוות אמצעי לשיפור ההגנה על ילדים ומניעת כשלים עתידיים. בארצות-הברית פועלים צוותים כאלה ב-49 מדינות. באנגליה זהו תפקידה של הוועדה המקומית לתיאום ההגנה על הילד (Zolotor et al., 2005; National Center for Child Death Review, 2007; Onwuachi-Saunders et al., 1999; Rimsza et al., 2002). • הכשרות בין-מקצועיות. במדינות שונות מתקיימות הכשרות משותפות לאנשי מקצוע שונים המטפלים בילדים במטרה לשפר את המיומנויות שלהם באיתור וזיהוי ילדים בסכנה ואת דרכי עבודתם בכל הנוגע לשיתוף במידע ולתיאום בין-ארגוני. ההכשרות המשותפות מזמנות את ההיכרות הבין-אישית המאפשרת שינוי בעמדות ובתפיסות שגויות לגבי אופי העבודה של הגורמים השונים, ובנוסף מאפשרות היכרות עם השפה והטרמינולוגיה של כל אחת מהדיסציפלינות המעורבות. למותר לציין כי אין די בהכשרות המשותפות. כל ארגון/מערכת אחראים על הכשרת אנשי המקצוע שלהם והטמעת הידע הייחודי, הנהלים ודרכי העבודה לאיתור וזיהוי ילדים בסכנה. באנגליה, לדוגמה, רופאים המתמחים ברפואת ילדים מקבלים הכשרה נרחבת בהגנת ילדים ובעבודה שיתופית עם עובדים סוציאליים ( Common Core of Skills and Knowledge for the Children's Workforce, 2009). חשוב לציין, כי בנושא זה בוצעו מחקרים אמפיריים שונים במטרה לבחון את השפעתה של ההכשרה הבין-מקצועית על הפרקטיקה, אולם בשל בעיות מתודולוגיות הם לא הצליחו לאשש את תרומת ההכשרות לשיפור באיתור ילדים (Charles & Horwath, 2009). 4. סיכום בסקירה זו הובאו הממצאים העיקריים העולים בספרות ביחס להתרחשותם, הסלמתם ושימורם של דפוסי התעללות והזנחה. זיהוי המאפיינים וגורמי הסיכון, יחד עם הבנת המנגנונים של השפעתם, עשויים, בשימוש זהיר ומושכל, לשמש אנשי מקצוע בתכנון ויישום תכניות למניעה ואיתור מוקדם של הילדים והמשפחות. עם זאת, כדי להפיק תועלת מהמידע הקיים ביחס לילד, משפחה או קבוצת אוכלוסייה, נדרשת התגייסות כוללת ומתואמת של מערכות השירותים הרבות ואנשי המקצוע הפועלים בהן. על אף ההכרה הרחבה בחשיבות התיאום ושיתוף הפעולה הבין-ארגוני והבין-מקצועי, מתגלעים קשיים לא מבוטלים בפיתוח ויישום עקרונות אלה. בסקירה מתוארים החסמים הקשורים בתרבות הארגונית, חוסר ידע ומידע, חסמים ניהוליים וחסמים תרבותיים, ולצידם האסטרטגיות השונות שננקטות ברחבי העולם להתגבר על הקשיים. בהן: אימוץ הגדרה מוסכמת של הבעיה ושל האוכלוסייה שאליה היא מתייחסת, חקיקה המסדירה את הטיפול במידע רגיש ואת התנאים להעברת המידע, הנחיות ונהלים ברורים לדרכי העבודה הבין-מקצועית והסדרת הפיקוח על מימושם, פיתוח והטמעה של כלים אחידים לאיתור והערכת המסוכנות, מינוי אנשי מקצוע ייעודיים בכל ארגון להגנה על ילדים, שימוש במאגרי מידע משותפים ובמערכות מידע ממוחשבות, הקמת ועדות תיאום מקומיות תוך הסדרת תחומי האחריות ודרכי העבודה בהן, מינוי ועדות בדיקה לבחינה של מקרי מוות של ילדים והכשרות מקצועיות ובין-מקצועיות לאיתור וטיפול בילדים. 5. ביבליוגרפיה ארזי, ט. (טרם פורסם). תדריך לתכנית הממשקים הבין-משרדיים לילדים בסיכון. משרד הבריאות ואשלים, הוצאת אשלים, ירושלים. ארזי, ט. 2004. תפיסת מוזנחות כמנבאת את תחושת הבדידות הערך העצמי ומצוקה נפשית בקרב ילדים שהוגדרו כמוזנחים על-ידי שירותי הרווחה. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב. בויאר, י.; קדמן, י. 2007. "בין ענישה גופנית להתעללות: רב המשותף על השונה". בתוך: התעללות והזנחה של ילדים בישראל. הורוביץ, ד.; בן יהודה, י.; חובב מ. (עורכים) עמותת אשלים, ירושלים, עמ' 780-673. גולדשטיין, ש.; לאור, ר. 2007. "היבטים בין-תרבותיים בחובת הדיווח ובאיתורם של ילדים נפגעי התעללות". בתוך: התעללות והזנחה של ילדים בישראל. הורוביץ, ד.; בן יהודה, י.; חובב, מ. (עורכים) עמותת אשלים, ירושלים, עמ' 889-858. דוח הוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה. בראשות הפרופ' הלל שמיד. 2006. הוגש לראש ממשלת ישראל מר אריאל שרון ולשר הרווחה מר אברהם רביץ. מדינת ישראל. מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל. 2009. סיור לימודי באנגליה בנושא הגנת הילד מטעם הוועדה המקצועית הבין-משרדית לאיתור קטינים נפגעי התעללות שהוקמה על-ידי ממשלת ישראל - דוח מסכם. מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, ירושלים. מרום, מ.; חודטוב, ב. 2007. "ילדים ונוער עם מוגבלויות בסיכון". בתוך: התעללות והזנחה של ילדים בישראל. הורוביץ, ד.; בן יהודה, י.; חובב, מ. (עורכים) עמותת אשלים, ירושלים, עמ' 857-826. קטן, י.; הראל, נ.; המילטון, א. 2003. מערכת השירותים לבני נוער בישראל והמדיניות המנחה את פעילותה - תקציר ממצאי המחקר. המרכז הבין-תחומי לחקר מדיניות וטיפול בילדים ונוער, בית-הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב. שניט, ד. 2001. סודיות, פרטיות והזכות לדעת בעבודה סוציאלית. הוצאת מאגנס, ירושלים. Ammerman, R.T. 1998. "Methodological Issues in Child Maltreatment Research". In: Handbook of Child Abuse Research and Treatment. Lutzker, J.R. (Ed.), Plenum Press, New-York, pp. 117-132. Azar, S.T.; Povilaitis, T.Y.; Lauretti, A.F.; and Pouquette. C.L. 1998. "The Current Status of Ethiological Theories in Interfamilial Child Maltreatment". In: Handbook of Child Abuse Research and Treatment. Lutzker, J.R. (Ed.), Plenum Press, New-York, pp. 3-30. Belsky, J. 1993. "Etiology of Child Maltreatment: A Developmental-Ecological Analysis". Psychological Bulletin 114(3):413-434. Berger, L.M. 2005. "Income, Family Characteristics, and Physical Violence Toward Children". Child Abuse and Neglect 29:107-133. Beyer, L.R.; Higgins, D.J.; and Bromfield, L.M. 2005. Understanding Organizational Risk Factors for Child Maltreatment: A Review of Literature A report to the Community Services Ministers’ Advisory Council (CSMAC) Child Safe Organizations Working Group Commissioned by the Australian Government Department of Families, Community Services and Indigenous Affairs, National Child Protection Clearinghouse, Australian Institute of Family Studies. Blythe, B.J.; Tracy, E.M.; Kotovsky, A.; and Gwatkin, S. 1992. "Organizational Supports to Sustain Intensive Family Preservation Programs". Families in Society: The Journal of Contemporary Human Services 73:463-470. Bourget, D.; Grace, J.; and Whitehurst, J. 2007. "A Review of Maternal and Paternal Filicide". Journal of American Acad Psychiatry Law 35: 74-82. Bousha, D.M.; and Twentyman, C.T.1984. "Mother-child Interactional Style in Abuse, Neglect, and Control Groups: Naturalistic Observation in the Home". Journal of Abnormal Psychology 93:106-114. Brenner, R.A,; Overpeck, M.D.; Trumble, A.C.; DerSimonian R.; and Berendes H. 1999. "Deaths Attributable to Injuries in Infants, United States, 1983-1991". Pediatrics 103: 968-974. Brown, K; and White, K. 2006. Exploring the Evidence Base for Integrated Children's Services. www.scotland.gov.uk/Publications. Brown, J.; Cohen, P.; Johnson, J.G.; and Salzinger, S. 1988. "A Longitudinal Analysis of Risk Factors for Child Maltreatment: Findings of a 17-year Prospective Study of Officially Recorded and Self-reported Child Abuse and Neglect". Child Abuse and Neglect 22(11):1065-1078. Buchman, A. 1998. "Intergenerational Child Maltreatment". In: International Handbook of Multigenerational Legacies of Trauma. Danieli, Y. (ed.) Burt, M.R.; Resnick, G.; and Matheson, N. 1992. Comprehensive Service Integration Programs for At-risk Youth. For the Office of the Assistant Secretary of Planning and Evaluation. U.S. Department of Health and Human services. The Urban Institute. Cameron, A.M.; and Lart, R.A. 2003. "Factors Promoting and Obstacles Hindering Joint Working: A Systematic Review of the Research Evidence". Journal of Integrated Care 11(2):9-17. Cavanagh, K.; Dobashm R.E.; and Dobasjm R.P. 2007. "The Murder of Children by Fathers in the Context of Child Abuse". Child Abuse and Neglect 31:731-746. Chaffin, M.; Kelleher, K.; and Hollendberg, J. 1996. "Onset of Physical Abuse and Neglect: Psychiatric, Substance Abuse, and Social Risk Factors from Prospective Community Data". Child Abuse and Neglect 20(3):191-203. Charles, M; and Horwath, J. 2009. "Investing in Interagency Training to Safeguard Children: An Act of Faith or an Act of Reason". Children and Society 23:364-376. Child Welfare Information Gateway. 2009. Child Abuse and Neglect Fatalities: Statistics and Interventions: Numbers and Trends. http://www.childwelfare.gov/pubs/factsheets/fatality.cfm#refer Cicchetti, D.; and Toth, S.L. 1995. "A Developmental Psychopathology Perspective on Child Abuse and Neglect". Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry 34:541-565. Common Assessment Framework. 2007. http://www.dcsf.gov.uk/everychildmatters/resources-and-practice/IG00063/ Common Core of Skills and Knowledge for the Children's Workforce. 2009. Available from http://www.dcsf.gov.uk/everychildmatters/strategy/deliveringservices1/commoncore/commoncoreofskillsandknowledge/ Coohey, C. 1995. "Neglectful Mothers, their Mothers, and Partners; the Significance of Mutual Aid". Child Abuse and Neglect 19(8):885-895. Creighton, S.J. 2004. "Prevalence and Incidence of Child Abuse: International Comparisons". http://www.nspcc.org.uk/Inform/research/Briefings/prevalenceandincidenceofchildabuse_wda48217.html Crittenden, P.M. 1996. "Research on Maltreating Families: Implications for Intervention". In: The APSAC Handbook on Child Maltreatment. Briere, J.; Berliner, L.; Bulkley, J.A.; Jenny, C.; and Reid, T. (Eds.). pp. 158-174. Sage Publications, Crittenden, P.M. 1993. "An Information-processing Perspective on the Behavior of Neglectful Parents". Criminal Justice and Behavior 20:27-48. Crosse, S.B.; Kaye, E.; and Ratnofsky, A.C. 1993. A Report on the Maltreatment of Children with Disabilities. National Center on Child Abuse and Neglect, Washington, DC. Crouch, P.; and Johnson, G. 2003. "Bringing Together Socialcare and Healthcare: Lessons from ERDIP Projects". British Journal of Healthcare Computing and Information Management 20(5):18-20. Crume, T.; DiGuiseppi, C.; Byers, T.; Sirotnak, A.; and Garrett, C. 2002. "Under Ascertainment of Child Maltreatment Fatalities by Death Certificates, 1990-1998". Pediatrics 110(2). Cuevas, C.A.; Finkelhor, D.; Ormrod, R.; and Turner, H. 2008. "Psychiatric Diagnosis as a Risk Marker for Victimization in a National Sample of Children". Journal of Interpers Violence Online doi:10.1177/0886260508317197. Cummings, P.; Theis, M.K.; Mueller, B.A.; and Rivara, F.P. 1994. "Infant Injury Death in Washington State, 1981 Through 1990". Arch Pediatr Adolesc Med 148:1021-1026. Daro, D.; and Donnelly, A.C. 2002. "Child Abuse Prevention". In: The APSAC Handbook on Child Maltreatment. Briere, J.; Berliner, L.; Bulkley, J.A.; Jenny, C.; and Reid, T. (Eds.). pp.431-448. Sage Publications, Dixon, L.; Browne, K.; and Hamiltton-Giachritsis, C. 2009. "Patterns of Risk and Protective Factors in the Intergenerational Cycle of Maltreatment". Journal of Family 24(2):111-122. Drake, B.; and Pandey, S. 1996. "Understanding the Relationship Between Neighborhood Poverty and Child Maltreatment". Child Abuse and Neglect 20(11): 1003-1018. Drezelo, P.; and Lepore, A. 2008. "Building Bridges: The Case for Sharing Data Between the Court and Child Welfare Systems: White Paper". Child Welfare, Court Improvement Project. Dubowitz, H.; and Gutterman, N. 2005. "Prevention", In: Child Maltreatment: A Clinical Guide and Reference. Giardino, A.P.; & Alexander, R. (Eds.). Ch. 43:1063-1090. Third Edition, G.W. Medical Publishing, Inc. St. Louis. Emerick, S.J.; Foster, L.R.; and Campbell, D.T. 1986. "Risk Factors for Traumatic Infant Death in Oregon, 1973 to 1982". Pediatrics 77:518-522. Erickson, M.F.; Egeland, B. 1996. "Child neglect". The APSAC Handbook on Child Maltreatment. Briere, J.; Berliner, L.; Bulkley, J.A.; Jenny, C.; and Reid, T. (Eds.). pp. 4-20. Sage Publications, Ethier, L.S.; Lacharité, C.; and Couture, G. 1995. "Childhood Adversity, Parental Stress and Depression of Negligent Mothers". Child Abuse and Neglect 19(5):619-632. Finzi, R.; Har-Even, D.; Shnit, D.; and Weizman, A. 2002. "Psychosocial Characterization of Physically Abused Children from Low Socio-economic Households in Comparison to Neglected and Non-maltreated Children". Journal of Child and Family Studies 11:441-453. Friedman, S.H.; McCue Horwitz, S.; and Resnick, P.J. 2005. "Child Murder by Mothers: A Critical Analysis of the Current State of Knowledge and a Research Agenda". American Journal of Psychiatry 162:1578-1587. http://ajp.psychiatryonline.org/cgi/content/full/162/9/1578#SEC3 (22.9.2009) Fox, K. 2005. "Cultural Aspects". In: Child Maltreatment: A Clinical Guide and Reference. Giardino, A.P.; and Alexander, R. (Eds.). Ch. 24:557-572. Third Edition, G.W. Medical Publishing, Inc. St. Louis. Greene, B.F.; and Kilili, S. 1998. "How Good Does a Parent Have to be? Issues and Examples Associated with Empirical Assessments of Parenting Adequacy in Cases of Child Abuse and Neglect", In: Handbook of Child Abuse Research and Treatment. Lutzker, J.R. (Ed.). pp. 53-74. Plenum Press, New York. Harrington, D.; Zuravin, S.; DePanfilis, D.; Ting, L.; and Dubowitz, H. 2002. "The Neglect Scale: Confirmatory Factor Analysis in Low Income Sample". Child Maltreatment 7(4): 359-368. HM Government. 2006. Working Together to Safeguard Children: A Guide to Inter-agency Working to Safeguard and Promote the Welfare of Children. Crown Copyright, The Stationery Office, UK Hobbs, C.J.; Hank, H.G.I.; Wynne, J.M.; and Harcourt 2002. "Child Abuse and Neglect. A Clinician's Handbook. 2nd Edition". In: Archives of Disease in Childhood 86:454-455. Johnson, P.; Wistow, G.; Rockwell, S.; and Hardy, B. 2003. "Interagency and Inter-professional Collaboration in Community Care: The Interdependence of Structures and Values". Journal of Inter-professional Care 17(1):69-83. Kibbie, R.; and DMin, R. 2005. "Risk of Abuse in Faith Communities", In: Child Maltreatment: A Clinical Guide and Reference. Giardino, A.P.; and Alexander, R. (Eds.). pp. 539-555. Third Edition, G.W. Medical Publishing, Inc. St. Louis. Klevens, J.; and Whitaker, D.J. 2007. "Primary Prevention of Child Physical Abuse and Neglect: Gaps and Promising Directions." Child Maltreatment 12:364-377. Kolko, D.J. 1996. "Child Physical Abuse". In: The APSAC Handbook on Child Maltreatment. Briere, J.; Berliner, L.; Bulkley, J.A.; Jenny, C.; and Reid, T. (Eds.). pp. 21-50. Sage Publications, Kotch, J.B.; Browne, D.C.; Dufort, V.; and Winsor, J. 1999. "Predicting Child Maltreatment in the First 4 Years of Life from Characteristics Assessed in the Neonatal Period". Child Abuse and Neglect 20(4):305-319. Laming, Lord. 2009. The Protection of Children in England: A Progress Report. Crown Copyright, The Stationery Office, London, England Laudan Y.A.; and Olson K.K. 1997. Efforts by Child Welfare Agencies to Address Domestic Violence: The Experience of Five Communities. The Urban Institute, www.urban.org/welfare/aron3.htm. Levine L.; Coll, C. and Oh, W. 1984. Determinants of Mother-Infant Interaction in Adolescent Mothers. Paper presented at International Conference on Infant Studies, New York. Leventhal, J.M. 2005. "Overview of Child Maltreatment", In: Child Maltreatment: A Clinical Guide and Reference. Giardino, A.P.; and Alexander, R. (Eds.). Ch. 1:1-12. Third Edition, G.W. Medical Publishing, Inc. St. Louis. London Safeguarding Children Board. 2007.London Child Protection Procedures. 3rd Edition. http://www.everychildmatters.gov.uk/resources-and-practice/IG00042/ Lutzker, J.R. (Ed.). Handbook of Child Abuse Research and Treatment. pp. 319-340. Plenum Press, New York. MacDonald, G. 2001. "Factors Associated with Child Maltreatment". Effective Interventions for Child Abuse and Neglect. pp. 39-58. University of Bristol, UK. McRee, N. 2008. "Child Abuse in Blended Households: Reports from Runaway and Homeless Youth". Child Abuse and Neglect 32:449-453. Morton, N.; and Browne, K.D. 1998. "Theory and Observation of Attachment and its Relation to Child Maltreatment: A Review". Child Abuse and Neglect 22(11):1093-1104. Mugavin, M.E. 2005. "A Meta-synthesis of Filicide Classification Systems: Psychosocial and Psychodynamic Issues in Women who Kill their Children". Journal of Forensic Nursing 1:65-72. Munro, E. 2005. "What Tools Do We Need to Improve Identification of Child Abuse?" Child Abuse Review 14:374-388. Munro, E. 1999. "Common Errors of Reasoning in Child Protection Work". Child Abuse and Neglect 23(8):745-758. National Child Abuse and Neglect Data System (NCANDS). 2007. http://www.ndacan.cornell.edu/NDACAN/Datasets/Abstracts/DatasetAbstract_NCANDS_General.html National Center for Child Death Review. 2007. Child Death Review Findings: A Road Map For MCH Injury and Violence Prevention; Part I [PowerPoint Presentation]. www.childrenssafetynetwork.org/presentation/webinar.asp Newcomb, M.D.; and Locke, T.F. 2001. "Intergenerational Cycle of Maltreatment: A Popular Concept Obscured by Methodological Limitations". Child Abuse and Neglect 25(9):1219-1240. O'Brien, M.; Bachmann, M.O.; Jones, N.R.; Reading, R.; Thoburn, J.; Husbands, C.; Shreeve, A.; and Watson, J. 2009. "Do Integrated Children's Services Improve Children's Outcomes?: Evidence From England's Children's Trust Pathfinders". Children and Society 23:320-335. Onwuachi-Saunders, C.; Forjuoh, S.N.; West, P.; and Brooks, C. 1999. "Child Death Reviews: A Gold Mine for Injury Prevention and Control". Injury Prevention 5:276-279. Overpeck, M.D.; Brenner, R.A.; Trumble, A.C.; Trifiletti, L.B.; and Berendes, H.W. 1998. "Risk Factors for Infant Homicide in the United States". The New England Journal of Medicine 339:1211-1216. Paxson, C.; and Haskins, R. 2009. "Introducing the Issue". Preventing Child Maltreatment 19(2):3-18. Payne, L. 2004. "Information Sharing and Assessment (ISA): Can Data Management Reduce Risk?". Children and Society 18:383-386. Provan, K.G.; Milward, H.B.; and Isett, K.R. 2002 "Collaboration and Integration of Community-Based Health and Human Services in a Nonprofit Managed Care System". Health Care Management Review 27(1): 21-32. Rak, C.F.; and Patterson, L.E. 1996. "Promoting Resilience in At-risk Children". Journal of Counseling and Development 74:368-373. Rayth-Farley, K.; and Stevens, J.K. 2005. "Multidisciplinary Teams". In: Child Maltreatment: A Clinical Guide and Reference. Volume 2. Giardino, A. 2005. Boxed Set. STM Learning, Inc. (formerly GW Medical Publishing). Reder, P.; and Duncan, S. 1999. Lost Innocents. A Follow-up Study of Fatal Child Abuse. Routledge, London and New York. Rimsza, M.E.; Schackner, R.A.; Bowen, K.A.; and Marshall, W. 2002. "Can Child Deaths be Prevented? The Arizona Child Fatality Review Program Experience". Pediatrics 110(1Pt 1):e11. http://pediatrics.aappublications.org/cgi Sabotta, E.E.; and Davis, R.L. 1992. "Fatality After Report to a Child Abuse Registry in Washington State, 1973-1986". Child Abuse and Neglect 16:627-635 Scannapieco, M.; and Connell-Carrick, K. 2002. "Focus on the First Years: An Eco - Developmental Assessment of Child Neglect for children 0 to 3 Years of Age". Children and Youth Services Review 24(8): 601-621. Schumacher, J.A.; Smith Slep, A.M.; and Heyman, R.E. 2001. "Risk Factor for Child Neglect". Aggression and Violent Behavior 6: 231-254. Scholer, S.J.; Mitchel, E.F Jr.; and Ray, W.A. 1997. "Predictors of Injury Mortality in Early Childhood". Pediatrics 100:342-347. Self-Brown, S.; and Whitaker D.J. 2008. "Parent-focused Child Maltreatment Prevention: Improving Assessment, Intervention, and Dissemination with Technology". Child Maltreatment 13(4):400-416. Shor, R. 2000. "Jewish Immigrant Parents from the Former Soviet Union: A Method for Studying their Views of How to Respond to Children’s Misbehavior". Child Abuse and Neglect 24(3): 353-362. Siegel, C.D.; Graves, P.; Maloney, K.; Norris, J.M.; Calonge, B.N.; and Lezotte, D. 1996. "Mortality from Intentional and Unintentional Injury among Infants of Young Mothers in Colorado, 1986 to 1992". Arch Pediatr Adolesc Med 150:1077-1083 Sorenson, S.B.; and Peterson, J.G. 1994. "Traumatic Child Death and Documented Maltreatment History, Los Angeles". American Journal of Public Health 84:623-627. Steele, B.F.; and Pollock, C.D. 1968. "A Psychiatric Study of Parents who Abuse Infants and Small Children". In: The Battered Child. Kempe, C.H.; and Helfer, R.E. The University of Chicago Press, Chicago, IL. Stiffman, M.N.; Schnitzer, P.D.; Adam, P.; Kruse, R.L.; and Ewigman, B.G. 2002. "Household Composition and Risk of Fatal Child Maltreatment". Pediatrics 109 (4):615-621, retrieved from http://pediatrics.aappublications.org/cgi/content/full/109/4/615 at 22.9.2009. Stobart, E. 2006. Child Abuse Linked to Accusations of "Possession" and "Witchcraft". Department for education and skills. Research report RR 750. Sullivan, P.M.; and Knuston, J.F. 1998. "The Association Between Child Maltreatment and Disabilities in a Hospital-based Epidemiological Study". Child Abuse and Neglect 22(4):271-288. Task Force on Child Protection Case Management and Reporting, Supreme Court of Texas. 2006. Strengthening Texas Courts for the Safety, Permanency, and Well Being of Children in Foster Care. Temcheff, C.E.; Serbin, L.A.; Martin-Storey, A.; Stack, D.M.; Hodgins, S.; Ledingham, J.; and Schwartzman, A.E .2008. "Continuity and Pathways from Aggression in Childhoodto Family Violence in Adulthood: A 30-year Longitudinal Study", J Fam 23:231-242. Trocme, N.; and Lindsey, D. 1996. "What Can Child Homicide Rates Tell Us About the Effectiveness of Child Welfare Services?". Child Abuse and Neglect 20:171-184. Walsh M.; Brebeck, M.; and Howard, K. 1999. "Inter-professional Collaboration in Children's Services: Towards a Theoretical Framework". Social Policy, Research and Practice 2(4):183-208. Waterston, T.; and Mok, J. 2008. "Violence Against Children: The UN Report". Arch Dis Child 93:85-88. Whitaker, D.J.; Lutzker, J.R.; and Shelley, G.A. 2005. "Child Maltreatment Prevention Priorities at the Centers for Disease Control and Prevention". Child Maltreatment 10:245-259. Wilkes, G. 2002. "Abused Child to Non-abusive Parent: Resilience and Conceptual Change". Journal of Clinical Psychology 58(3):261-276. Willden, M.J. 2005. Child Fatality Analysis (Clark County). Department of Health and Human Resources Division of Child and Family Services, Nevada. Winpisinger, K.A.; Hopkins, R.S.; Indian, R.W.; and Hostetler, J.R. 1991."Risk Factors for Childhood Homicides in Ohio: A Birth Certificate-based Case-control Study". American Journal of Public Health 81:1052-1054. Wulczyn, F. 2009. "Epidemiological Perspectives on Maltreatment Prevention". Preventing Child Maltreatment 19(2):39-66. Yampolskaya, S.; Greenbaum, P.E.; and Berson, I.R. 2009. "Profiles of Child Maltreatment Perpetrators and Risk for Fatal Assault: A Latent Class Analysis". Journal of Family Violence 24:337-348. Yung, B.R.; and Hammond, W.R. 1998. "Breaking the Cycle: A Culturally Sensitive Violence Prevention Program for African-American Children and Adolescents". In: Zellman, G.L.; and Fair, C.C. 2002. "Preventing and Reporting Abuse". In: The APSAC Handbook on Child Maltreatment. Briere, J.; Berliner, L.; Bulkley, J.A.; Jenny, C.; and Reid, T. (Eds.). pp. 449-475, Sage Publications, Zolotor, A.J.; McAdams Motsinger, B.; Ruyan, D.K.; and Sanford, C. 2005. "Building an Affective Child Maltreatment Surveillance System in North Carolina". NC Med 66:360-363. Zuravin, S.J. 1989. "The Ecology of Child Abuse and Neglect: Review of the Literature and Presentation of Data". Violence and Victims 4:101-120. נספח ה': סיור לימודי באנגליה בנושא הגנת הילד מטעם הוועדה המקצועית הבין-משרדית לאיתור קטינים נפגעי התעללות שהוקמה על-ידי ממשלת ישראל - דוח מסכם לונדון, אנגליה, 25-23 בפברואר 2009 הדוח הוכן על-ידי מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל בשיתוף חברי המשלחת יוני 2009 1. מבוא - מטרת הסיור באנגליה בפברואר 2009 נערך סיור באנגליה מטעם ועדה מקצועית בין-משרדית חדשה שהוקמה באוקטובר 2008 בנושא איתור קטינים נפגעי התעללות. המטרה העיקרית של הוועדה היא לפתח מדיניות אשר תעודד שיתוף פעולה בין-משרדי בנושא הגנת הילד בישראל (ראו מדינת ישראל, 2008) הנושאים שבהם עוסקת הוועדה הם: • תכנון מודל משולב של הגנת הילד המאפשר העברת מידע בין משרדים וארגונים שונים • פיתוח הגדרות ברורות לילדים בסכנה • פיתוח הנחיות ברורות לשיתוף פעולה בין השירותים לזיהוי ולמניעה של פגיעה בילדים • הבניית מודל משולב הפועל ברמה המקומית, המחוזית והכלל-ארצית • בחינת המסגרת המשפטית הנוכחית להגנה על ילדים וכיצד היא מיושמת לאור נושאים אלה, מטרת הסיור באנגליה הייתה ללמוד מקרוב על המודל האנגלי לעבודה משותפת בין אנשי המקצוע השונים, בתחום הגנת הילד (היתרונות והאתגרים של המודל). בראש המשלחת עמד מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מר נחום איצקוביץ. חברי המשלחת: גב' דבורה איציק, מרכזת תחום אלימות במשפחה, השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות פרופ' ג'ק חביב, מנכ"ל מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל גב' מרים כהן-נבות, מנהלת מרכז אנגלברג לילדים ולנוער, מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל גב' דליה לב שדה, מנהלת השירות לילד ולנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' רחל סבו-לאל, חוקרת, מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל ד"ר רמי סולמני, מנכ"ל אשלים גב' ורד רוטפוגל, השירות לילד ולנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' חנה שדמי, מנהלת השירות הפסיכולוגי, משרד החינוך ד"ר אברהם שטרן, חוקר בכיר, מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל מאיירס-ג'וינט מכון ברוקדייל התבקש לארגן את הסיור בעבור הוועדה. צוות בראשותו של ד"ר אברהם שטרן ארגן את הסיור מטעם המכון. 2. המטרה והמבנה של הדוח במסמך זה מתוארת המערכת להגנת הילד באנגליה, ומובא תיאור של החומר שחברי המשלחת למדו בביקור על שיתוף פעולה בין השירותים למען ילדים הנמצאים בסכנת התעללות ו/או הזנחה. בסעיף 3 נבהיר את המינוח שהשתמשנו בו במסמך ונעמוד על ההבדלים במינוח בין אנגליה לישראל, כאשר עמידה על טיבם חיונית להבנת החומר. בסעיף 4 נתאר את ההקשר ההיסטורי והפוליטי של הגנת הילד באנגליה, ובסעיף 5 נביא תיאור קצר של המבנים הארגוניים המקומיים והכלל-ארציים הרלוונטיים להגנת הילד. לאחר מכן, נציג בסעיף 6 את הפעולות העיקריות שננקטו בחמש השנים האחרונות באנגליה להקמת מערכות משולבות להגנת הילד, הכוללות את שירותי הרווחה, הבריאות, החינוך ואכיפת החוק, על מנת ליצור תרבות של אחריות משותפת. בסעיף 7 נדון בכמה מן ההסדרים הארגוניים, בנוסף על שיתוף הפעולה והשיתוף במידע, שהופעלו בשירותי הבריאות והחינוך לאור החקיקה האחרונה בנושא הגנת הילד. נתאר גם את התפקיד שממלאים שירותי בריאות הנפש לילדים ולמתבגרים (Child and Adolescent Mental Health Services) ורפואת הילדים בהגנת הילד. בסעיף האחרון נציג כמה מן האתגרים המרכזיים של המערכת להגנת הילד באנגליה, כפי שהוצגו בפני המשלחת. 3. המינוח של הגנת הילד באנגליה הגנת הילד באנגליה נכללת תחת הכותרת "safeguarding children", מונח הכולל גם הגנה על ביטחונם הפיזי והנפשי של כל הילדים בציבור הרחב, ולא רק של אלה הסובלים מהתעללות או מהזנחה, או הנמצאים בסכנה לכך. באנגליה נהוג לכנות children in need"" את הילדים המכונים בישראל "ילדים בסיכון". קטגוריה זו כוללת ילדים עם הצרכים דלהלן: • ילדים עם צרכים פיזיים או צורכי בריאות שאינם מקבלים מענה • ילדים שאינם חיים במסגרת משפחתית תומכת • ילדים עם בעיות למידה • ילדים עם בעיות רגשיות, חברתיות או התנהגותיות • ילדים המתקשים להסתגל לסביבתם החברתית, או שאינם מתקדמים עקב חיים בתנאי עוני • ילדים הסובלים מהתעללות והזנחה • ילדים עם בעיות סמים או אלכוהול המונח השגור באנגליה לגבי ילדים הסובלים מהזנחה או מהתעללות, או הנמצאים בסיכון להם, הוא "children at risk", ואילו בישראל הם מכונים "ילדים בסכנה". להלן מובאים המונחים השונים בהם משתמשות שתי המדינות: אנגליה ישראל Children in need ילדים בסיכון Children at risk ילדים בסכנה Safeguarding children הגנה על ילדים במסמך זה ייעשה שימוש במונחים הנהוגים בישראל. 4. רקע היסטורי רבים מן השינויים במערכת להגנת הילד באנגליה הוכנסו בתגובה לדוח ועדת החקירה של לורד לאמינג, שפורסם ב-2003, לאחר מותה הטרגי של ילדה בת 97 שסבלה מהתעללות לאורך 11 חודש ולבסוף נרצחה על-ידי דודתה ובן-זוגה בפברואר 2001. למרות ביקורים רבים של עובדים סוציאליים, רופאים ואנשי מקצוע נוספים, המערכת כשלה בהספקת הגנה הולמת שהייתה יכולה להציל את חייה. דוח החקירה כלל למעלה ממאה המלצות, ואחד הנושאים העיקריים שעלה היה תיאום לקוי וכשל בהעברת מידע בין אנשי מקצוע שונים. דוח זה סלל את הדרך לחוק הילדים 2004, אשר יצר את המסגרת המשפטית לשינוי השירותים לילדים ולהגנת הילד. השינויים מתוארים בפרסום Every Child Matters: Change for Children ((Department of Education and Skills, 2004. במסמך זה מודגש הצורך בשיתוף פעולה בין ספקי שירות שונים. בשנת 2006 יצא דוח נוסף המביא הרחבה ופירוט נוסף לגבי תהליך היישום - Working Together to Safeguard Children: A Guide to Inter-agency Working to Safeguard and Promote the Welfare of Children (HM Government, 2006). שלושה חוקים עיקריים יצרו את המסגרת להגנת הילד ואת הפיתוח של אחריות משותפת. בשנת 1989, קבע חוק הילדים (The Children's Act) את אחריותה של הרשות המקומית להגנה על ילדים בסיכון ולקידום רווחתם. החוק הגדיר ילדים בסיכון (children in need) כמי שפגיעים במידה כזאת שסביר שלא יוכלו להגיע או לשמור על רמה הולמת של בריאות או של התפתחות, או שבריאותם או התפתחותם ייפגעו מאוד, אם לא יסופקו להם שירותים. חוק החינוך משנת 2002 (The Education Act) הטיל על הרשויות המקומיות, בתי-הספר הציבוריים ומוסדות חינוך נוספים את החובה לפעול בתפקידם מתוך כוונה להגן על הילדים ולקדם את רווחתם. לבסוף, חוק הילדים של 2004 קבע את החשיבות של אחריות משותפת להגנת הילד. חוק זה חייב את אנשי מקצוע מהתחומים השונים לוודא שהם ממלאים את תפקידם ומספקים את שירותיהם מתוך התחשבות בצורך להגן על הילדים וכן שהם מקפידים על שיתוף פעולה ושיתוף מידע הולם עם ארגונים אחרים. מעבר להקשר החוקי, פותחה אסטרטגיה ממלכתית ליישום החוק וליצירת מסגרת להגנת הילד כפי שיתואר בדוח זה. לאחר שובה של המשלחת לישראל, פורסמה גרסה מעודכנת ומורחבת של דוח לאמינג. גרסה זו בחנה את המערכת בעקבות כשלונה של מערכת ההגנה למנוע את מותו של "בייבי פ." שסבל מהתעללות קשה לפני מותו באוגוסט 2007. הדוח מפרט את ההתקדמות שחלה ביישום הנהלים להגנת ילדים ובהפעלת "שיטות מצליחות ומומלצות" בעקבות הדוח הקודם שפורסם בינואר 2003, ועומד על החסמים שעדיין קיימים המונעים מן "העבודה הטובה" להפוך ל"עבודה סטנדרטית". הדוח אף ממליץ על פעולות שיש לנקוט לביצוע שיפורים מערכתיים בהגנה על ילדים ברחבי המדינה (Laming, 2009). 5. מבנה ארגוני ביוני 2007 נערך ארגון מחדש של השירותים לילדים ברמה הכלל-ארצית והוקם המשרד לילדים, בתי-ספר ומשפחות (DCSF - The Department for Children, Schools and Families) אשר שילב בין שירותי החינוך ושירותי הרווחה לילדים. קודם לכן התחלקה האחריות למתן שירותים לילדים בין משרד החינוך שבוטל (המשולב כיום בתוך המשרד החדש) לבין משרד הבריאות שהיה גם אחראי על שירותי הרווחה. כיום משרד הבריאות ממשיך להיות אחראי על בריאותם של ילדים, אך לא על שירותי הרווחה. אחד היעדים של המשרד החדש הוא "to allow children, young people and their families to have a voice at the heart of government" ((DCSF, 2007. המשרד פיתח תכנית לילדים8 הכוללת שישה יעדים אסטרטגיים: א. להבטיח את בריאותם ורווחתם של ילדים ובני נוער ב. להגן על הצעירים והחלשים (מפני הזנחה והתעללות) ג. לעמוד בסטנדרטים בין-לאומיים של חינוך ד. לסגור את הפער בהישגים בחינוך לילדים חסרי אמצעים ה. להבטיח שבני נוער משתתפים ומממשים את הפוטנציאל שלהם עד לגיל 18 ומעבר לכך ו. לשמור שבני נוער לא יסטו מן הדרך המובילה להצלחה הגנת הילד שייכת לסעיף ב' - להגן על הצעירים והחלשים. עוד לפני הארגון מחדש ברמה הארצית, קבע חוק הילדים מ-2004 שהרשויות המקומיות מחויבות לשלב בין המחלקות לחינוך לבין המחלקות לשירותים חברתיים וליצור רשות לשירותי ילדים (Children's Services Authority). מבחינה מעשית התוצאה הייתה שהרשויות המקומיות פיצלו את השירותים שלהן לשניים: שירותים לילדים ושירותים למבוגרים. כך, מנהל רשות השירותים לילדים אחראי הן על החינוך והן על הרווחה. במסגרת הארגון מחדש העובדים הסוציאליים הם עדיין אנשי המקצוע העיקריים מבחינת הערכה, ניהול טיפול ותהליכים משפטיים הכרוכים בהגנת הילד (ראו תרשים 1). יש להדגיש כי בניגוד למצב בישראל, העובדים הסוציאליים באנגליה אינם מטפלים ישירות בלקוחות. תפקידם העיקרי הוא לבנות תכניות טיפול ולגייס את השירותים הנדרשים להפעלת תכניות אלה. על המשטרה מוטלת החובה לשתף פעולה עם הרשות לשירותי ילדים. נראה כי המשטרה מכירה בחשיבות של שיתוף הפעולה והעבודה הבין-שירותית בנושא הגנת הילד, כפי שמתבטא בהסדרים הממוסדים להכשרה משותפת לשוטרים ולעובדים סוציאליים. למשטרה באנגליה ישנה יחידה מיוחדת לחקירת התעללות בילדים, האחראית בדרך כלל גם על הטיפול במקרים הללו. המשטרה מחויבת לשתף ארגונים אחרים במידע, ובמקביל יש להודיע לה בהקדם האפשרי כאשר מבוצעת עבירה, או יש חשד לעבירה, נגד ילדים. על פי חוק הילדים 1989, שוטר יכול להתערב בתנאי שיש לו סיבה מספקת להאמין שאם לא יתערב, יאונה רע לילד. לשוטר מותר להוציא ילד מן הבית למקום שהות מתאים ולהשאיר אותו שם; או לנקוט בצעדים מתאימים שימנעו את הוצאתו של הילד מבית-החולים או ממקום שהות אחר (זאת לתקופה של עד 72 שעות). חשוב לציין, עם זאת, שסמכות זו של המשטרה ננקטת רק במקרים קיצוניים ((HM Government, 2006. חוק הילדים 2004 קבע גם שיש להקים ועדות מקומיות מתאמות להגנה על ילדים, המספקות פיקוח בין-ארגוני ברמת הרשות המקומית על הגנת הילד. עבודתן של הוועדות היא חלק מן ההקשר הרחב יותר של רווחה וחינוך לילדים, ומיועדת לתרום לכלל היעדים של שיפור רווחת הילדים ברמה המקומית. יתר על כן, על הוועדות המקומיות להגנה על ילדים לדאוג לנוהל מוסכם בין הרשות המקומית והמשטרה, שינחה את שני הארגונים בקבלת החלטות לגבי הדרך שבה יש לנהל חקירה בנושא הגנת ילדים ובאילו תנאים יש לקיים חקירה מעין זו. 6. יצירת מערכת משולבת להגנה על ילדים העיקרון המנחה את המערכת להגנת הילד באנגליה הוא ש"הגנה על ילדים היא הבעיה של כולם". חוק הילדים והתכנית למען ילדים שהוכנה בעקבותיו מניחים את היסודות לאסטרטגיה להגשמת יעד זה. להלן נפרט שבעה רכיבים של אסטרטגיה זו (ראו תרשים 2): 1. מסגרת חוקית המחייבת שיתוף פעולה רב-מקצועי ושיתוף במידע 2. נהלים מוגדרים לשיתוף פעולה 3. מסגרת הערכה משותפת ושפה משותפת 4. תיעוד ושימוש במערכות מידע ממוחשבות ובמדדי ביצוע 5. ועדה מקומית מתאמת להגנה על ילדים 6. בדיקות מקרי מוות של ילדים ובדיקות מקרים חמורים של פגיעה מהתעללות 7. הכשרה בין-תחומית והכשרה בתוך כל אחד מהתחומים 6.1 מסגרת חוקית המחייבת שיתוף פעולה רב-מקצועי ושיתוף במידע על פי חוק, אין חובה לדווח על חשד להתעללות או להזנחה של ילדים, אם כי ארגונים מקצועיים מציבים זאת כתנאי לחברות בהם, והמסגרת החוקית ממליצה מאוד לכל מי שעובד עם ילדים לדווח כאשר הדבר מתבקש. עם זאת, יש מסגרת חוקית מחייבת לשיתוף פעולה רב-מקצועי בטיפול בילדים הסובלים מהתעללות או מהזנחה. החוק מחייב העברת מידע במקרים בהם אי-העברתו עלול להביא לכך שילד יסבול מהתעללות או מהזנחה. חוק הילדים 2004 מחייב את הרשויות המקומיות להשתמש במערכות מידע ממוחשבות הכוללות: "מערכת שירותי ילדים משולבת" (Integrated Children's System) - מערכת מידע כלל-ארצית לכל הילדים הנמצאים בטיפול שירותי הרווחה, ו"נקודת מגע" (Contact Point) - רשומה של כל הילדים מתחת לגיל 18 עם מידע על המשפחה, המוסד החינוכי, שמו של רופא המשפחה, אנשי מקצוע מטפלים, ואיש המקצוע העיקרי. מצופה מאנשי הצוות בכל ארגון שיקפידו לקיים קשר ולשתף פעולה עם שירותי הרווחה, ובמידת הצורך להשתתף בישיבות, לפתח תכניות טיפול ולעקוב אחר המצב של ילדים. כמו-כן מצופה שארגוני בריאות וחינוך יעבדו עם הציבור והקהילה המקומית להעלאת מודעותן להגנה על הילדים, תוך הבהרה שהדבר הוא באחריות כל אדם ואדם. בעת הביקור שלנו בבתי-חולים, הם הדגישו גם שיש מקרים שבהם נציגים של שירותי הרווחה ממוקמים בתוך בתי-החולים, דבר שתרם רבות לחיזוק הקשרים ביניהם. מנהלת בית-ספר יסודי בהארו סיפרה שכיום הרבה יותר קל ליצור קשר ולדון במקרים עם העובדים הסוציאליים. היא סיפרה שבתקופה הקודמת, לפני שיתוף הפעולה בתחום הגנת הילד, העובדים הסוציאליים נטו לבצע התערבויות כמעט מבלי להתייעץ, והדבר פגע לעתים קרובות ביחסים שבין בית-הספר למשפחה. הדבר הביא גם לסיכוי מופחת שכאשר מתעוררת בעיה יפנו להתייעצות עם העובד הסוציאלי. המודל הנוכחי של יצירת קשר והתייעצות נועד למנוע בעיה זו. 6.2 נהלים מוגדרים לשיתוף פעולה המסגרת המשפטית הסמיכה את המשרד לילדים, בתי-ספר ומשפחות לספק הכוונה בענייני הגנה על ילדים. פירוש הדבר שכל הרשויות מצופות להשתמש בנהלים הסטנדרטיים להגנת הילד כפי שהמשרד מגדיר אותם. לכל הפניה ממונה עובד סוציאלי שתפקידו להעריך ולבדוק כל תלונה על התעללות או הזנחה ובסמכותו למלא תפקיד כוללני של ניהול טיפול (ראו תרשים 3). התהליך מדגיש עבודה בין-ארגונית והתייעצות במקרה הצורך, וכולל את הרכיבים האלה: א. הפניה לשירותי הרווחה ברשות המקומית ב. הערכה מקדמית בידי עובד סוציאלי מן הרשות המקומית ג. דיון אסטרטגי - בעקבות ההערכה, אם יש סיבה מספקת לחשוד שיש התעללות או הזנחה, מתקיים דיון אסטרטגי הכולל את שירותי הרווחה, המשטרה וגופים נוספים. לדוגמה, אם ההפניה הגיעה מגורם בריאותי, אזי יש להניח שרופא בכיר או אחות ישתתפו בדיון. ד. הערכה מקיפה - לאחר שהוכנה תכנית במסגרת הדיון האסטרטגי, נעשית הערכה מקיפה בידי העובד הסוציאלי מהרשות המקומית. אולם, לאור סעיף 47 מחוק הילדים 1989, קיימת ציפייה שאנשי מקצוע מתחומים שונים ישתפו פעולה וישתתפו באיסוף המידע בשביל ההערכה. ה. ועדת ההחלטה לילד (ועדה לתכנון הטיפול) - מטרת הוועדה לגבש ולנתח את המידע שנאסף במסגרת ההערכה המקיפה. מצופה שכל אנשי המקצוע הרלוונטיים ישתתפו בוועדת ההחלטה. ו. תכנית להגנת הילד - האחריות הכוללת על הכנת התכנית וביצועה היא של העובד הסוציאלי מן הרשות המקומית. עם זאת, העובד הסוציאלי אחראי לגבש קבוצת אנשים מתוך הגופים הרלוונטיים (במידת הצורך) שיעבדו ביחד על ביצוע התכנית. ז. התערבות - העובד הסוציאלי אחראי להבטיח את הפעלת ההתערבויות שעליהן הוסכם בתכנית להגנת הילד, ולגייס מעורבות בין-ארגונית במידת הצורך. ח. בדיקת התכנית - יש לבדוק את ביצוע התכנית באופן סדיר. הפגישה הראשונה לבדיקת ביצוע התכנית צריכה להתקיים תוך שלושה חודשים מיום כינוס ועדת ההחלטה הראשונית, כדי לבחון האם חלו שינויים במצבו של הילד לעומת התוצאות המתוכננות הרשומות בתכנית להגנת הילד. במהלך 30 השנים האחרונות חל גידול עצום במספר ההפניות למחלקות לשירותים חברתיים. בשנה שהסתיימה במארס 2008 הגיע מספר ההפניות ללמעלה מחצי מיליון. מתוכן רק 34,000 מקרים נקבעו ככאלה הדורשים תכנית להגנת הילד (DCSF, 2008). 6.3 מסגרת הערכה משותפת ושפה משותפת אחד הנושאים שעלה מספר פעמים בעת הביקור באנגליה היה יצירת שפה משותפת באמצעות כלי הערכה אחיד לכל אנשי המקצוע. הכלי להערכה המשותפת נועד לשימוש בעבור כל הילדים בסיכון כחלק מן ההערכה הראשונית של צרכים, ומומלץ לכל ארגון (לדוגמה בתי-ספר, שירותי בריאות) להשתמש בו כחלק מתהליך ההערכה הרגיל שלהם. המסגרת נועדה גם להיות חלק מתהליך ההפניה לשירותי רווחה של ילדים שלגביהם יש חשד להתעללות או הזנחה, ומהווה חלק מן ההערכה המקדמית של שירותי הרווחה. הכלי מבוסס על התפיסה שישנן שלוש קטגוריות של צרכים הקשורים לחיי הילד. א. צרכים התפתחותיים של הילד ב. יכולת התפקוד של ההורים ג. גורמים משפחתיים וסביבתיים מסגרת מושגית זו מוצגת בתרשים 4, בו ניתן לראות מפה של כל המידע הרלוונטי שיש לאסוף בעבור ילדים בסיכון. אורכו של טופס ההערכה המשותפת הוא 12 עמודים, והוא כולל הערכה מקיפה של צורכי הילד. הכוונה היא שכל איש מקצוע העובד עם ילדים ידע כיצד למלא את הטופס, ושכל ארגון יוודא שעובדיו יודעים למלא את הטופס. אולם, בהתבסס על דברי רבים מן האנשים שנפגשו עם המשלחת, לא ברור באיזו מידה אכן יש בו שימוש נרחב, בעיקר בבתי-החולים. רבים חשו שהסיבה לכך קשורה לאורכו ולמורכבותו של הטופס. כיום מפתחים גרסה אלקטרונית של הטופס, דבר שעשוי לסייע לשיתוף במידע. חשוב לציין שלרשות אנשי המקצוע עומדים כלים נוספים להערכה. לגבי האחוז הקטן של ילדים שעברו את רף הסכנה או שהם בעלי צרכים מורכבים ומרובים, נעשה שימוש בכלים נוספים, מתוחכמים יותר, שבעזרתם ניתן להעריך את הסיכוי להתעללות ולהזנחה. השימוש בכלים אלה אינו חובה, אך עובדים סוציאליים רבים נוהגים להשתמש בכלים פסיכו-סוציאליים מעין אלה לצורך ביצוע ההערכה המקיפה במקרים של חשד להתעללות ולהזנחה.9 6.4 תיעוד ושימוש במערכות מידע ממוחשבות ובמדדי ביצוע נושא נוסף שהודגש היה נושא התיעוד והדיווח. א. תיעוד קיימת דרישה שכל מידע הנוגע ללקוח יתועד במערכת מידע ממוחשבת (המערכת המשולבת לילדים). תיעוד זה הפך לחלק חשוב מעבודת העובד הסוציאלי. לדוגמה, בהארו, אחת הרשויות המקומיות העצמאיות בלונדון, שבה ביקרנו, יש מערכת ממוחשבת לחלוטין, ללא שום תיקי נייר, המאפשרת לבדוק באופן אוטומטי שנערכים מעקבים ולצמצם את הסכנה שילדים יפלו בין הכיסאות. המידע המתקבל מכל אנשי המקצוע והארגונים נכלל במערכת, ומהווה תמיכה נוספת במאמצים לשיתוף פעולה. ב. דיווח על מדדי ביצוע - הסכמים בשירות הציבורי (Public Service Agreements) ממשלת אנגליה פיתחה הסכמים בשירות הציבורי על מנת לעודד משרדי ממשלה שונים לעבוד ביחד במסגרת של מדדי ביצוע, תוך התמקדות בשיפור התוצאות. יעד 13 הוא מחויבות כלל-ממשלתית לשפר את ההגנה על ילדים. על פי יעד זה, כל הרשויות המקומיות מחויבות לספק לשלטון המרכזי סדרת אינדיקטורים בסיסיים להגנה על ילדים ובני נוער (UK Department for Communities & Local government, 2007 ) כולל: • מספר הערכות מקדמיות לטיפול סוציאלי שהתבצעו תוך שבעה ימי עבודה מיום ההפניה • מספר ההערכות המקיפות שהתבצעו תוך 35 ימי עבודה מתחילת הטיפול • מספר תכניות ההגנה לילדים שארכו שנתיים או יותר • מספר הילדים שהכינו לכם תכנית הגנה פעם שנייה או פעם נוספת בהארו נעשה שימוש במערכת לאיסוף מגוון נתונים, מעבר לסדרת האינדיקטורים הנדרשת. אלה כוללים: • מאפייני המקרים (כגון מוצא, מגדר, קבוצת גיל) • סוגי ההתעללות • מספר המקרים של הפניות חוזרות • רמת העומס על הצוותים 6.5 ועדה מקומית מתאמת להגנה על ילדים כאמור, הוועדות המקומיות המתאמות להגנה על ילדים הוקמו כדי לעודד שיתוף פעולה בין ארגונים ובין אנשי מקצוע. הוועדות אינן מספקות שירותים ישירים לילדים ולמשפחותיהם. תפקידן הוא להתאים את הקווים המנחים הכלל-ארציים לנהלים ברמה המקומית, לוודא שההנחיות מתבצעות בצורה הולמת, לבחון אותן ולעדכנן במידת הצורך. הוועדות מהוות את המסגרת להגנת הילד ברמה המקומית, ולאחר מכן מופעלת מסגרת זו בכל הארגונים הציבוריים והמלכ"רים המספקים שירותים לילדים ולמשפחות. סמכות הוועדות נוגעת לשלושה תחומים: א. פעולות המשפיעות על כלל ילדים שמטרתן לזהות ולמנוע התעללות או פגיעה בבריאות או בתפקוד, ולהבטיח שילדים גדלים בתנאים בטוחים ומטופלים היטב ב. עבודת יישוג המתמקדת בקבוצות ספציפיות של ילדים אשר עלולים להיות פגיעים יותר מאשר כלל האוכלוסייה (לדוגמה, ילדים במסגרות חוץ-ביתיות, ילדים עם מוגבלויות) ג. הבטחת הגנה לילדים הסובלים מהזנחה ומהתעללות או הנמצאים בסיכון לכך. הוועדות אחראיות על מגוון נהלים וקווי מדיניות, כולל קביעת הרף להפניה לשירותי רווחה לילדים בסיכון; פיתוח והסכמה לגבי נהלים בין-ארגוניים; הבטחת הכשרה הולמת לאנשים שעובדים עם ילדים; ביטחונם ורווחתם של ילדים באומנה. בנוסף לנציגים מן הרשות המקומית, הוועדות מחויבות על פי חוק לכלול נציגים מארגונים רבים באזור, כולל המשטרה, שירותי המבחן המקומיים, הנהלות קופות-חולים ובתי-חולים מקומיים. רצוי, אבל לא חובה, שהן תכלולנה גם נציגים של מערכת החינוך, ארגונים דתיים, ארגוני התנדבות וארגונים קהילתיים, וכן נציגים של המועצה הלאומית למניעת אכזריות כלפי ילדים - העמותה העיקרית באנגליה העוסקת בסוגיות הקשורות להגנת הילד. בלונדון, קיים מבנה ארגוני נוסף, התנדבותי: הוועדה המקומית המתאמת להגנה על ילדים בלונדון, המשמשת ארגון-גג ל-33 רשויות מקומיות המשתייכות לאזור לונדון רבתי, ואחראיות על 7.4 מיליון איש. כל רשות מקומית בתוך לונדון חייבת להקים ועדה מקומית מתאמת משל עצמה, אך מטרת הוועדה של לונדון היא לפתח מדיניות מקפת והנחיות כוללניות להגנה על ילדים בתוך לונדון. חשוב לציין שכל הרשויות המקומיות בלונדון רבתי הסכימו ואימצו את ההנחיות שפותחו על-ידי ועדת-העל של לונדון. אחד היתרונות העיקריים של רמה ארגונית נוספת זו הוא שארגונים כגון המשטרה המטרופוליטאנית של לונדון ורשות תכנון הבריאות האסטרטגית של לונדון, האחראים על כל אזור לונדון רבתי, עובדים עם סדרת הנחיות אחידה בכל אחת מן הרשויות המקומיות. 6.6 בדיקות מקרי מוות של ילדים ובדיקות מקרים חמורים של פגיעה כתוצאה מהתעללות אחד התפקידים של הוועדות המקומיות המתאמות להגנה על ילדים הוא לבדוק מקרי מוות של ילדים ומקרים חמורים על מנת לשפר את השיטות להגנה על ילדים. אין מדובר רק בילדים הזקוקים להגנה, אלא בתפיסה הרחבה יותר של הוועדות כמגינות ושומרות על ביטחונם של כלל הילדים בחברה. בדיקות מקרים חמורים מתבצעות על פי רוב בעקבות מוות של ילד שהתעללות או הזנחה היוו גורם ידוע במותו. סיבות נוספות לקיום בדיקה הן: במקרה של פגיעה בילד המהווה סכנה לחייו; במקרה של פגיעה מינית חמורה במיוחד; ובמקרה שמתעוררת שאלה לגבי שיתוף הפעולה הבין-ארגוני להגנת הילד. מטרת הבדיקה היא לבחון האם ניתן להפיק לקחים ולזהות פעולות לתיקון המצב במידת הצורך. ועדת הבדיקה בוחנת באופן שוטף את המידע על כלל הפטירות של ילדים ברמה המקומית. הוועדה מקבלת את הנתונים מחוקר מקרי המוות המקומי ומהלשכה הסטטיסטית הארצית אשר אוספים נתונים על פטירות ילדים ומחויבים להעביר את המידע ליו"ר הוועדה המקומית המתאמת להגנה על ילדים בלונדון. שמענו מן "הוועדה המקומית המתאמת להגנה על ילדים בלונדון" על הבדיקות שהם עורכים לכל המקרים החמורים ברחבי לונדון במטרה לסייע לוועדות המקומיות לשפר את עבודת ההגנה שלהן. מכיוון שכל אחת מהוועדות המקומיות מטפלת בכמה מקרים חמורים, הוועדה המתאמת של לונדון יכולה לאגם את כל המקרים ולהשתמש במדגם רחב זה לניתוח הסוגיות והנושאים העיקריים הקשורים להגנת הילד. הצוותים העוסקים בבדיקות מקרי מוות ומקרים חמורים הם רב-מקצועיים, ולעתים קרובות מזמינים יועצים לסייע להם לנתח מקרים ספציפיים. בדיקות אלה אינן חקירה במובן הפלילי, כלומר חיפוש האשמים, שהיא בתחום אחריותם של בתי המשפט לעניינים פליליים - אלא הן מהוות דרך להבטיח את השירותים המספקים ביטחון והגנה לילדים. הכוונה היא שבדיקות אלה יסייעו ליצירת תרבות לומדת, הן מבחינת הבנה טובה יותר וזיהוי הסיבות להתעללות ולהזנחה, והן לזיהוי נקודות החולשה במערכת להגנה על ילדים. 6.7 הכשרה בין-תחומית והכשרה בכל אחד מהתחומים הוסבר לנו על שני סוגים של הכשרה: האחד המתבצע בתוך כל ארגון ו/או מקצוע; השני - הכשרה בין-תחומית. מעסיקים שונים (כגון בתי-ספר, בתי-חולים, מרכזי ילדים וכו') אחראים להבטיח שהעובדים שלהם יקבלו הכשרה הולמת, ואילו הוועדות המקומיות אחראיות לפיתוח אסטרטגיות ומדיניות לגבי הכשרת כוח אדם בנושא הגנת הילד. המשרד לילדים, בתי-ספר ומשפחות הגדיר שישה תחומים של "מסוגלות קריטית" הנדרשים (אם כי לא מכוח החוק) מאנשים העובדים עם ילדים (Common Core of Skills and Knowledge for the Children's Workforce, 2009): • יכולת לתקשר וליצור יחסים טובים עם ילדים, בני נוער ומשפחות • פיתוח ילדים ובני נוער • הגנה על ילדים וקידום רווחתם • תמיכה בתהליכי מעבר • עבודה רב-ארגונית • שיתוף במידע בנוסף, המשרד פרסם תכנית הכשרה על מסגרת ההערכה המשותפת, שנועדה גם לאנשי מקצוע העובדים עם ילדים ומשפחות. 7. הפעלת מערכות להגנת הילד בארגוני בריאות וחינוך, מעבר לשיתוף פעולה ושיתוף במידע10 בסעיף זה נרחיב בנושא המערכת להגנת הילד בארגוני בריאות וחינוך, מעבר לשיתוף פעולה ושיתוף במידע וכן נתאר את תפקידם של שירותי בריאות הנפש לילדים ולמתבגרים בהגנת הילד. כאמור, חוק הילדים 2004 קבע גם שיש להנהיג שינויים ארגוניים בגופי חינוך ובריאות, כולל: א. פיתוח והפעלה של מערכות והסדרים לטיפול במקרים של הגנת הילד כולל מינוי היועצים להגנה על ילדים. ב. הבטחת כשירות ומסוגלות הצוות. 7.1 פיתוח והפעלה של מערכות והסדרים להגנת הילד כולל מינוי יועצים להגנה על ילדים כל הגופים העובדים עם ילדים או מבוגרים חייבים לייעד לפחות איש צוות בכיר אחד לטיפול בכל הסוגיות של הגנת ילדים. במסגרות בריאות, כגון בבתי-חולים או בשירותי בריאות הנפש לילדים ולמתבגרים, במיוחד, יש רופאים ואחיות ייעודיים לנושא הגנת הילד בארגון. בנוסף, שירותי הבריאות אמורים לספק שירות מעבר לשעות העבודה הרגילות, לצורך טיפול במקרי חירום. שירות זה ניתן על פי רוב במחלקות הילדים בבתי-חולים מקומיים. בעת הביקור בבתי-חולים, הודגשה החשיבות של התייעצויות רב-צוותיות, המכונות "דיונים פסיכולוגיים" שאליהן מוזמנים כל אנשי המקצוע, כולל העובדים הסוציאליים. בבתי-ספר ממונה אדם המהווה את הכתובת העיקרית למקרים של הגנת הילד. פעמים רבות זהו רכז צורכי חינוך מיוחדים. עליו להיות נגיש לכל צוות בית-הספר. ההנחיות בחוק מדגישות גם שעל ההנהלה להיות מסוגלת לשנות ולהתאים את המדיניות ואת הנהלים אם וכאשר יתעורר בכך הצורך. מצפים מהיועצים הייעודיים בנושא הגנת הילד שיהוו מקור לייעוץ ולמומחיות בנושא וכן שיעודדו עבודה נכונה בכל הארגון. הם גם אחראים על עדכון הנהלים והמדיניות בתחום הגנת הילד ומחויבים להתריע בפני ההנהלה על כל ליקוי שמתגלה. בדרך כלל אנשים אלה מייצגים את הארגון בישיבות בין-ארגוניות על הגנת הילד, ולעתים קרובות הם חברים בוועדות המקומיות המתאמות להגנה על ילדים. 7.2 הבטחת כשירות ומסוגלות הצוות ארגוני בריאות, בתי-ספר ומסגרות לגיל הרך (כגון גני ילדים) נדרשים לספק הכשרה לכל הצוות. עובדים מתחום הבריאות והחינוך שעובדים ישירות עם ילדים אמורים להבין את גורמי הסיכון ולזהות ילדים הזקוקים לתמיכה ו/או להגנה, כמו גם לזהות את ההורים הזקוקים לעזרה נוספת בטיפול בילדיהם. על פי תפיסת המשרד לענייני ילדים, בתי-ספר ומשפחות, כשירות פירושה הבנה של התפקידים והאחריות של התחומים המקצועיים השונים המעורבים בהגנת הילד. כל הרופאים המתמחים ברפואת ילדים מקבלים הכשרה נרחבת בהגנת ילדים ובעבודה שיתופית עם עובדים סוציאליים. 7.3 שירותי בריאות הנפש לילדים ולמתבגרים המשלחת ביקרה בשירותי בריאות הנפש לילדים ולמתבגרים בהארו. שירות זה מציע מגוון רחב של שירותים ברמה המקומית, המספקים סיוע וטיפול לילדים ולבני נוער הסובלים מבעיות של בריאות הנפש. השירות נוטה לטפל במחלות נפש ובבעיות מורכבות, הדורשות בדרך כלל גישה רב-תחומית ובין-ארגונית. למרות שרוב הצוות בשירות מורכב מפסיכיאטרים ופסיכולוגים, הצוותים הם רב-מקצועיים ויכולים לכלול גם פסיכותרפיסטים, עובדים סוציאליים בתחומי רווחה ובריאות הנפש, אחיות, מטפלים משפחתיים, מרפאים בעיסוק ומרפאים במשחק. השירות בהארו ממוקם במרפאה קהילתית, וגם בבית-החולים המקומי, אך הוא גם מספק שירותים בהקשרים אחרים ועובד באורח הדוק עם בתי-ספר, שירותי בריאות אחרים ושירותי הרווחה. באשר להגנת הילד, השירות מספק הערכת מומחים והתערבות טיפולית: • לילדים עם הפרעה התנהגותית או רגשית, הפרעת אכילה או פגיעה עצמית • למשפחות עם ילדים בגיל הרך, או כאשר הילד הנפגע או הפוגע הם בעלי בעיות תקשורת חמורות • כאשר ההורה או המטפל מזייף מחלת ילד או גורם לילד לחלות • במקרים של ריבוי קורבנות כאמור, באנגליה, תפקיד העובדים הסוציאליים ברשות שירותי הילד מתמצה בעיקר בניהול טיפול, הכולל תיאום ומתן סיוע למשפחה לקבלת השירותים הנדרשים לה. הם עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם שירותי בריאות הנפש כדי להבטיח שצורכי בריאות הנפש של הילדים ומשפחותיהם יקבלו מענה. 8. אתגרים העומדים בפני המערכת להגנת הילד באנגליה כל המציגים בפני המשלחת הסכימו שמערכת הגנת הילד באנגליה היא "עבודה בהתהוות" ושעדיין קיימים אתגרים משמעותיים רבים, כפי שהתברר לאור המקרה האחרון של "בייבי פ." וכן לאור דוח לאמינג שהתפרסם במארס השנה (Laming, 2009). מן השיחות עם אנשי המקצוע עולות שלוש סוגיות עיקריות אשר מקבלות חיזוק מדוח לאמינג האחרון, שהתפרסם לאחר שובה של המשלחת מן הסיור. הסוגיות הן: 1. מחסור בכוח אדם של עובדים סוציאליים ועומס עבודה על העובדים הקיימים 2. איזון בין סוגיות מרכזיות בעיצוב מערכת ההגנה על ילדים 3. קידום האמון ושיתוף המידע בין המקצועות סוגיות אלה קשורות זו בזו, והן מוכרות כאתגרים עיקריים העומדים בפני מערכת הגנת הילד באנגליה. 8.1 מחסור בכוח אדם של עובדים סוציאליים ועומס עבודה על העובדים הקיימים א. עומס עבודה אחת הבעיות היא שיש מחסור בעובדים סוציאליים כדי לעמוד בדרישות של המערכת להגנת הילד, והדבר מביא לגידול במספר המטופלים לעובד. ישנה דאגה שעומס היתר אינו מאפשר התייחסות נאותה למורכבות המקרים של הגנת הילד. במקביל, הדבר מביא להעלאת הרף לכניסה לרשימת המקרים הדורשים הגנה על הילד. הדבר תורם לתפיסה שהעובדים הסוציאליים אינם כשירים לבצע את העבודה. ב. עובדים סוציאליים לעתים אינם בעלי ניסיון והכשרה מספיקים אחת הטענות הקיימות היא שלעובדים הסוציאליים אין הכשרה וניסיון בעבודה עם ילדים (ובפרט בהגנה על ילדים הדרושים). יש להדגיש כי באנגליה, עבודה סוציאלית אינה תואר אקדמי והלימודים נמשכים כשנתיים. שני-שלישים מבוגרי עבודה סוציאלית שסיימו לאחרונה את לימודיהם סבורים כי הכשרתם אינה מכינה אותם במידה מספקת לכניסה למערכת השירות הסוציאלי ((Laming, 2009. עובד סוציאלי שסיים זה עתה את הלימודים יכול להצטרף לצוות ההגנה על הילד מבלי שיהיה לו ניסיון קודם עם ילדים, ומיד לקבל לטיפולו את מספר התיקים המרבי על פי התקן. הדבר גורע מן ההערכה שרוחשים הציבור ואנשי מקצוע אחרים לשירותי הרווחה, ומקשה על העבודה המשותפת עם גורמי מקצוע אחרים. כאמור, עבודה סוציאלית אינה מחייבת תואר אקדמי ודרך ההכשרה היא יחסית בלתי מפותחת. כאמור, יש להדגיש שבניגוד למצב בישראל העובדים הסוציאליים אינם מטפלים ישירות בקליינטים. תפקידם העיקרי הוא בניית תכניות טיפול וגיוס השירותים הנדרשים להפעלת תכניות אלה. ג. חוסר אמון וכבוד כלפי העובדים הסוציאליים כפי שמוזכר בסעיפים הקודמים, דאגה נוספת היא התפיסה הקיימת בקרב הציבור שהעובדים הסוציאליים הם בעלי תדמית שלילית וכי לא ניתן לסמוך עליהם. הציבור חושש מהם משום שהם נתפסים כבעלי כוח המאפשר להם להוציא ילדים ממשפחותיהם, ובמקביל הם סופגים ביקורת על כך שאינם פועלים בצורה הולמת על מנת להגן על ילדים בסיכון. החשיפה הציבורית של הגנת הילד החריפה את הבעיה לאחר שהעובדים הסוציאליים ספגו הרבה ביקורת שלילית באמצעי התקשורת. למרות שהן העובדים הסוציאליים והן אנשי המקצוע יכולים לטעות, העובדים הסוציאליים הם שסופגים ביקורת רבה יותר מן הציבור. ד. בעיות גיוס כוח אדם ותחלופה אנשים רבים שנמשכו למקצוע העבודה הסוציאלית מתוך רצון לשרת את הציבור, חווים תסכול ואכזבה עקב הביורוקרטיה הרבה והגדלה, וצמצום ההזדמנויות להיות מעורבים ישירות בעבודה מול המשפחות. בנוסף, החשיפה השלילית בתקשורת וחוסר היוקרה של המקצוע בעיני הציבור, תורמים לקשיים משמעותיים בגיוס עובדים סוציאליים. קיימת תחלופה גוברת ככל שהעובדים הסוציאליים חשים פחות ופחות שביעות רצון מעבודתם. לורד לאמינג תיאר בסקירתו את ממדי הבעיה: ב-2006, עמד מספר המשרות הפנויות לעובדים סוציאליים לילדים ברשויות המקומיות על 9.5%, בהשוואה ל-0.7% למורים. שיעורי התחלופה גם הם גבוהים ועומדים על 9.4%. שישים וארבעה אחוזים מהרשויות המקומיות דיווחו על קשיים בגיוס עובדים סוציאליים לילדים בשנת 2008, ו-39% התקשו להשאירם בתפקיד לאחר שגויסו Laming, 2009, p. 43)). 8.2 איזון בין סוגיות מרכזיות בעיצוב מערכת ההגנה על ילדים א. מציאת האיזון בין עבודה משרדית לעבודה מול לקוחות רבים מהאנשים ששוחחנו עמם ציינו שאכן, העובדים הסוציאליים מקדישים זמן רב יותר לתיעוד ולדיווח, ויש הטוענים שאף את מרבית הזמן. הדבר מתבטא בתפיסה הרווחת בציבור לפיה העובדים הסוציאליים הם "פקידים" שאינם מעורבים במידה מספקת בצורכי המשפחות, בעוד שבשנים עברו הם נתפסו כבעלי מעורבות גדולה יותר בעבודה פנים-מול-פנים עם הלקוחות. לאור הגידול המקביל שחל בעומס המקרים, מנסים היום למצוא דרכים לאזן בין הרכיב המינהלי לבין הרכיב הטיפולי של העבודה ((Laming, 2009. ב. איזון בהקצאת משאבים מוגבלים לילדים עם צרכים סוגיה נוספת שנדונה הייתה ההטיה בהקצאת משאבים לילדים בסכנה, המהווים רק אחוז קטן מן הילדים בסיכון. כך, ילדים בסכנה הזקוקים להגנה מקבלים יותר תשומת לב ומשאבים על חשבון רוב הילדים הנמצאים בסיכון. בעיה זו מחריפה לנוכח ההתמקדות הציבורית הנוכחית בהגנת הילד, כאשר זמן רב ומשאבים מוקדשים לפעולות כגון בדיקת מקרים חמורים ובדיקת מקרי מוות של ילדים. ג. מערכות לא גמישות התגובה של הממשלה על המקרים הטרגיים של ילדים שנפגעו אנושות מהתעללות הייתה לפתח הנחיות נוספות ותיעוד נוסף. בין המציגים היו שסברו שהתוצאה של תגובה זו הייתה הפיכת המערכת להגנת הילד למסורבלת ונטולת גמישות, כאשר ריבוי הנהלים נוטה לשתק את המערכת ולגזול משאבים מן הצרכים העיקריים. דבר זה רלוונטי במיוחד באזורים עניים שבהם קיים מחסור במשאבים מחד, והיקף ניכר של ילדים בסכנה מאידך. אחד החששות הוא שריבוי החוקים והנהלים עלול לפגוע בעצם הדבר שאותו באו לעודד והוא פיתוח יחסי שיתוף בין המקצועות השונים. 8.3 קידום האמון ושיתוף המידע בין המקצועות רבים מבין אנשי המקצוע שעמם נפגשנו סברו כי בעוד שהמסגרת המשפטית חשובה לקידום שיתוף פעולה בין-ארגוני, הרי שהיא לבדה אינה יכולה ליצור עבודה משותפת רב-תחומית. רבים התייחסו לשיטות ולדוגמאות ספציפיות של עבודה נכונה שתבטיח תקשורת טובה יותר בין ארגונים שונים. רבים סבורים כי כיום השיתוף במידע כבר ממוסד דיו ושאנשי המקצוע מקפידים על הנהלים למסירת מידע חסוי. אולם, הודגש כי טיפוח האמון הינו מרכיב קריטי בהבטחת השיתוף במידע ויש צורך בתהליך מתמשך אשר יתרום להמשך ההתפתחות של אמון זה. מספר מציגים ציינו במיוחד כי עדיין נותרו אתגרים בהשגת שיתוף פעולה, ובמיוחד בקבלת מידע משירותי בריאות הנפש למבוגרים, המטפלים לעתים בהורים המעורבים במקרים של הגנת הילד. 9. סיכום הדיון של הצוות הישראלי בסוף הסיור על השלכות חשובות לסדר היום לקידום הגנת הילד בישראל בערב הסיכום התקיים דיון בקרב חברי המשלחת הישראלית. כל אחד מחברי המשלחת התבקש לציין דברים שלמד שיכולים לסייע בהגברת שיתוף הפעולה בארץ בין המקצועות השונים והגורמים השונים. הדברים הבאים זכו להסכמה רחבה בקבוצה: 1. העמדת בסיס חוקי לשיתוף פעולה ולהעברת מידע בין אנשי מקצוע. 2. ליווי של כל שינוי בחקיקה באסטרטגיית הטמעה שתבטיח את ביצועה המרבי. 3. יצירת אתוס ותרבות של אחריות משותפת. 4. יצירת שפה אחידה ומשותפת, מוסכמת על כל הגורמים, ועיגונה בטפסים משותפים ובמערכי הדרכה. 5. יצירת ועדות מקומיות ואזוריות על בסיס הדגם האנגלי של הוועדות המתאמות להגנת הילד על מנת לעקוב אחר מערכת שיתוף הפעולה ברמה המקומית, לפתחה באופן שוטף, ולקדם חשיבה אסטרטגית משותפת. 6. קיום נוהל מוגדר ובין-משרדי לביצוע בחינה של מקרים חמורים, והסקת מסקנות מערכתיות. 7. הדגשת המחויבות של המערכת הרפואית, המתבטאת גם במעורבות של רופאי הילדים והמחלקות לילדים בבתי-חולים, ועיגון ההכשרה בנושא זה בדרישות ללימודי הרפואה. מינוי רופא מחוזי עם אחריות לקדם את הנושא בכל מערכות הבריאות במחוז. 8. מעורבות אינטנסיבית של שירותי בריאות הנפש, גם כמקור לאבחון ולטיפול במידת הצורך, וגם כגורם תומך ומייעץ לעובדים אחרים במערכת. 9. יצירת מערכת מידע ממוחשבת, המתעדת את ההערכות והתשומות של כל אנשי המקצוע. 10. אחריות ברורה מאוד של עובד סוציאלי שמשמש מנהל טיפול ומתאם את תכנית הטיפול עם כל הגורמים האחרים הרלוונטיים, ועל-ידי כך מונע נפילה בין הכיסאות. 11. הגדרת שלבים ברורים להתייעצות בין-מקצועית משותפת המחייבת את כל הגורמים. 12. חיזוק מערכות ההדרכה, וחיוב הדרכה ברשימה מוגדרת של כישורים הקשורים להגנה על הילד: הכשרה במסגרות הארגוניות השונות, כגון בתי-ספר, בתי-חולים, שירותי רווחה; וכן יצירת הזדמנויות להכשרה בין-תחומית. 13. יצירת נוהל מסודר של שלבי אבחון וטיפול (אבל, יש להימנע מתהליך מובנה מדי המונע את הגמישות הנדרשת). 14. יצירת מערכת מידע אשר תאפשר דיווח שוטף על היקף המקרים על ביצוע התהליכים הנדרשים, ועל תוצאות הטיפול. בנוסף הקבוצה התייחסה לנושאים שנראו בעייתיים במערכת האנגלית שיש להיזהר מהם: 1. נוקשות יתר בתהליכים אשר יכולה למנוע את התאמת התהליך למקרה במידה הנדרשת. 2. עומס של רישום ותיעוד, אשר מונע הקדשת מספיק זמן למגע עם הילד והמשפחה. 3. יצירת מעורבות יתר של המערכת המשפטית בתהליכי הטיפול. 4. עומס על העובדים הסוציאליים האחראיים, אשר מונע מהם לטפל כראוי בילדים באחריותם, ומביא לרף גבוה מדי של כניסה למערכת להגנה על הילד. 5. נתק בין השירותים המטפלים בהורים לבין השירותים המטפלים בילדים. 6. דגש יתר על הגנת הילד, לעומת הטיפול והמניעה. 10 ביבליוגרפיה מדינת ישראל. 2008. הקמת ועדה מקצועית בין-משרדית בנושא איתור קטינים נפגעי התעללות, כתב המינוי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לשכת המנהל הכללי, 28/10/2008. Bannon, M.J.; and Carter, Y.H. (eds.). 2003. Protecting Children from Abuse and Neglect in Primary Care. Oxford University Press, Oxford. Bentovim, A.; Cox, A.; Bingley Miller, L.; and Pizzy, S. 2009. Safeguarding Children Living With Trauma and Family Violence: Evidence-based Assessment, Analysis and Planning Interventions (Best Practice in Working with Children Series) Jessica Kingsley Publishers, London. CAMHS 2008. Children and Young People in Mind: The Final Report of the National CAMHS Review. Common Core of Skills and Knowledge for the Children's Workforce. 2009. http://www.dcsf.gov.uk/everychildmatters/strategy/deliveringservices1/commoncore/commoncoreof skillsandknowledge/ Department of Education and Skills, HM Government. 2004. Every Child Matters: Change for Children. Crown Copyright, Produced by the DfEs Publications, Nottingham, England Department for Children, Schools and Families. 2008. Referrals, Assessments and Children and Young People who are the subject of a Child Protection Plan, England -Year Ending 31 March 2008. DCSF/ National Statistics Department for Children, Schools and Families. 2007. The Children's Plan: Building Brighter Futures. HMSO, London, England HM Government. 2007. Statutory Guidance on Making Arrangements to Safeguard and Promote the Welfare of Children under Section 11 of the Children Act 2004. Crown Copyright, Produced by the DfEs Publications, Nottingham, England HM Government. 2006. What to do if you're Worried a Child is Being Abused. Crown Copyright, Produced by the DfEs Publications, Nottingham, England HM Government. 2006. Working Together to Safeguard Children: A guide to Inter-agency Working to Safeguard and Promote the Welfare of Children. Crown Copyright, The Stationery Office, UK Laming, Lord. 2009. The Protection of Children in England: A Progress Report. Crown Copyright, The Stationery Office, London, England Laming, Lord. 2003. The Victoria Climbié Inquiry, Report of an Inquiry. HMSO, London, England London Borough of Barnet. 2008. Common Assessment Framework (CAF) Guidance for Managers and Practitioners London Safeguarding Children Board. 2007.London Child Protection Procedures. 3rd Edition Reder, P.; and Duncan S. 2003. "Understanding Communication in Child Protection Networks". Child Abuse Review 12:82-100 UK Department for Communities and Local Government. 2007. The New Performance Framework for Local Authorities and Local Authority Partnerships: Single Set of National Indicators. Communities and Local Government Publications, Crown Copyright, UK. United Kingdom. The Department for Children, Schools and Families. DCSF About Us. As stated in the DCSF website: http://www.dcsf.gov.uk/aboutus/ United Kingdom. Department for Children, Schools and Families. Every Child Matters. Common Core Of Skills And Knowledge For The Children's Workforce. http://www.everychildmatters.gov.uk/deliveringservices/commoncore/ תרשים 1: מבנה המערכת להגנת הילד באנגליה תרשים 2: אסטרטגיות לקידום שיתוף פעולה תרשים 3: תהליך ההפניה והגנת הילד תרשים 4: מסגרת ההערכה המשותפת - מודל מושגי נספח ו': חברי הוועדה וועדות המשנה חברי הוועדה מר מוטי וינטר, סמנכ"ל בכיר, מנהל האגף לשירותים אישיים וחברתיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, יו"ר הוועדה גב' דבורה איציק, מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפה מינית, משרד הבריאות גב' מירה חונוביץ, מפקחת ארצית בבריאות הציבור, משרד הבריאות גב' שרה כהן, מנהלת שירות הרווחה, המשרד לקליטת העלייה גב' ורד כרמון, מפקחת ארצית גיל הרך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' מיכל כרמל, משרד התמ"ת גב' דליה לב שדה, מנהלת שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' זוהר לביא-סהר, מרכזת הדרכה, הערכה והכשרות, המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפה מינית, משרד הבריאות גב' חוה לוי, פקידת סעד ארצית לחוק הנוער טיפול והשגחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' דפני מושיוב, מרכזת מנהלת קליטה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' הילה מזרחי, קצינת מחלקה, מחלקת נוער, מטה ארצי, משטרת ישראל גב' רחל סבו לאל, חוקרת, מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל גב' הילה סגל, מ"מ ראש היחידה למניעת התעללות, שפ"י משרד החינוך גב' חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית לחוק הנוער טיפול והשגחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' יונה פרבר, מרכזת ארצית אם וילד, משרד הבריאות גב' מיכל קדם, מפקחת מחוזית, אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד התמ"ת גב' ורד רוטפוגל, מפקחת ארצית בקהילה, שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, - מרכזת הוועדה גב' חנה שדמי, מנהלת אגף א' שפ"י, משרד החינוך ועדות משנה 1. להגדרת סכנה ופיתוח פרמטרים (איתותים) לסכנה בראשות גב' דבורה איציק, משרד הבריאות ובהשתתפות: גב' ורד כרמון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' זוהר לביא-סהר, משרד הבריאות גב' חוה לוי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' הילה סגל, משרד החינוך גב' מיכל קדם, משרד התמ"ת גב' ורד רוטפוגל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים 2. ליצירת מערך מידע על ילדים בסכנה ודרכי איתור בראשות גב' טלל דולב, מנהלת התכנית הלאומית לילדים בסיכון ובהשתתפות: דני ז'ורנו, משרד החינוך תמר ישראלי, אגף רווחה, עיריית נתניה מיכל כרמל, משרד התמ"ת זוהר לביא-סהר, משרד הבריאות חוה לוי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים רוני מולא, התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון הילה מזרחי, משטרת ישראל 3. צוות לנושא חקיקה בראשותה של עו"ד בתיה ארטמן, היועצת המשפטית של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. והיועצים המשפטיים של משרדי הממשלה השותפים בוועדה.