פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שני פרוטוקול מס' 9 מישיבת ועדת משנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט ועדת המשנה לספורט יום שלישי, י"ב בסיון התשפ"ד (18 ביוני 2024), שעה 14:00 סדר היום: << נושא >> פיתוח ספורט באקדמיה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: סימון דוידסון – היו"ר נוכחים: יואב רם – רמ"ט מנהל הספורט, משרד התרבות והספורט רועי ברקוביץ – מנהל אגף הכשרת מאמנים, משרד התרבות והספורט איתן פרידמן – רפרנט הכשרת מאמנים ומדריכים, משרד התרבות והספורט אדם כהן – ראש ענף, ההסתדרות הלאומית ויקטור חדד – יו"ר אס"א ישראל, המועצה להשכלה גבוהה הראל זילברמן – מזכ"ל אס"א ישראל אילן קובלסקי – סגן יו"ר אס"א אילן גזית – מנהל אס"א תל אביב ענת שי – רכזת מועדון הספורט אס"א תל אביב בוריס בייטמן – מנכ"ל אס"א - טכניון אוהד בלוה – מאמן, אס"א זיו סדבון – עו"ד, רכז נבחרות, אס"א חנה מיננקו – ספורטאית אולימפית, אוניברסיטת רייכמן שרון פז – מאמן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים שקד ביטון – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים אלדד בן שאול – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים אבירן אוחנה – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים בן בנימין – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים שלמה זוארץ – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים יואב צרפתי – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים עומר גליקסטל – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים דוד פלדמן – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים בן ממן – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים רועי סל – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים אליהו אלמוזלינו – שחקן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים אורן קשאיוף – שוער נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים אלירן אוסטר – שוער נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים מוטי גמליאל – שחקן אלון ברוך – שחקן שאול גפן – רכז כדורגל אולמות תל אביב הדר לוי – סטודנטית במרכז האקדמי פרס, צעירי יש עתיד דניאל מאור – אגודת הסטודנטים - שערי מדע ומשפט שרון רום – יו"ר אגודת הסטודנטים - המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט עדי סויסה – אגודת הסטודנטים - המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ברק דביר – יו"ר האגודה הסטודנטיאלית באוניברסיטת בן גוריון עומר שי – אגודת הסטודנטים מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: רעות חביב, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> פיתוח ספורט באקדמיה << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו מתחילים את הדיון. צוהריים טובים. הגעתם ליום מאוד סוער בכנסת, אחרי לילה לבן ועוד הרבה מאוד דיונים מאוד אמוציונליים. זה דיון שמחזיר אותנו לחיים שלנו, של הספורט. אני רק רוצה לציין שהדיון הזה משודר בדיור חי בערוץ הספורט ובערוץ הכנסת, וכל מה שאתם אומרים – הכול מוקלט ומצולם וכולם רואים את זה. קחו את זה בחשבון. אני רוצה לברך את קבוצת נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים שהגיעו לפה היום. אנחנו נעניק לכם בסוף הדיון תעודות לכולם. אתם תספרו מה המשמעות ומה התפקיד של הקבוצה הזאת. נציין שיש בקבוצה הזאת גם שחקנים שנפצעו מה-7 באוקטובר, אם ממסיבת ה'נובה' ואם כלוחמים. חשוב מאוד לציין מה הספורט עושה עבורם. 45% מהפצועים, מ-8,600 הפצועים שיש מה-7 באוקטובר הם קטועי גפיים. 45%. ואנחנו מבינים, יודעים, כמה הספורט הוא משמעותי בשיקום שלהם – הפיזי והנפשי. אני אישית עושה הרבה מאוד כדי לעודד, לתקצב ולהעלות את החשיבות של הספורט לאותם אנשים שכל כך צריכים את זה. אני אתחיל בשני משפטים על מה שהיה אתמול בערב. אי אפשר להתעלם מהאירוע החמור שהיה אתמול בהיכל מנורה במשחק כדורסל בין מכבי תל אביב להפועל תל אביב, שמבחינתי זה לא ספורט - זה מלחמה. זה אחד האירועים היותר קשים שחווה הספורט הישראלי. לשמחתי הרבה אין הרוגים ולא פצועים מהאירוע הזה. אך כפי שאמרתי בשנתיים האחרונות, ההרוג הראשון במגרשי הספורט יגיע, אם אנחנו כמדינה לא נדע לעצור את הדבר הזה – זה יגיע ואז נתעורר כולנו. ולטנגו צריכים שניים שירקדו. ויש את המשטרה שהגיעה אתמול מלחמה. ויש את האוהדים שהתנהגו בצורה מחפירה עם זריקת אבוקות על אזרחים תמימים שנמצאו מתחת ליציע שלהם, וכמעט נפצעו וכמעט נהרגו. היה שם מקרה עם תינוק קטן. צריך להבין שהדבר הזה חייב להיפסק. חייב להיפסק. אני קורא גם למשטרה וגם לארגוני האוהדים לשבת ולעשות דברים בהבנה. יש את חוק האלימות, יש כלים, אבל בסוף אם זה לא יהיה בהבנה בין שני הצדדים זה רק יחמיר ורק יהיה יותר גרוע. הייתי יושב-ראש איגוד השחייה, ולשמחתי לקראת סוף התפקיד שלי הבנתי דבר אחד – אני צריך לדאוג שהספורטאים שלנו, השחיינים והשחייניות יגיעו למקומות הכי טובים בעולם. והמקומות הכי טובים בעולם הם במכללות בארצות הברית. הנושא של הספורט, בייחוד בארצות הברית אבל לא רק בארצות הברית, הוא אחד מההצלחות הכי גדולות של הספורט האמריקאי. ולשמחתי אנחנו זוכים מההצלחה הזאת כי אנחנו יכולים לשים שם, לדאוג לזה שספורטאים שלנו בענפים מסוימים ייהנו מהתנאים, מהתקצוב של המדינה ומהמשמעות של ספורט האקדמיה. כי ספורט האקדמיה הוא כלי מאוד חשוב בחשיפה של הספורט, ובמדינה שלנו אנחנו לוקים בחסר בנושא הזה. לא מבינים מה זה, אין לזה חשיפה, אין לזה משמעות. מורידים בתקציבים כי זה קל. משנים את המעמד של אס"א או של הספורט באקדמיה למקום שלא יקבלו כסף בסוף. נמצאים פה משרד הספורט – אני אבקש תשובות בהמשך והסברים. אנחנו צריכים בסוף לדאוג שיהיה ספורט באקדמיה. זה חשוב. נמצאת פה גם חנה מיננקו שתספר על החוויות שלה, אחת הספורטאיות הכי גדולות שלנו באתלטיקה הישראלית. וגם ממובילי הספורט, גם ויקו חדד נמצא פה וגם אחרים. אני אתן לכולם זכות דיבור. רק אני מציין שיש לנו שעה וחצי וצריכים לתמצת ולהגיע לעיקר. בסוף הדיון יש סיכום שמגיע למשרדים, אם זה משרד הספורט, אם זה משרד האוצר, אם זה משרד החינוך אם זה למל"ג – לכל אחד שאנחנו צריכים להגיע. אז אנחנו נתחיל עם ויקו חדד קודם כול. אני אתן לך את הכבוד להתחיל ולהציג את הנושא הזה. תוך כדי אני גם נכנס בין הדברים, אז נציג את הנושאים. << אורח >> ויקו חדד: << אורח >> ויקו חדד, יושב-ראש אס"א ישראל ויושב-ראש אס"א בן גוריון, ועוד הרבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שחקן כדורגל לשעבר. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> לא משנה. אתמול פרשנתי ברשת 'כאן' את המשחק של צרפת-אוסטריה, וזה היה שידור משולב עם הכדורסל, ולא יכולתי להתאפק ואמרתי לו "תרד למטה, תגיד לשופט שיעצור את המשחק וילכו הביתה. אי אפשר כל דקה לעצור את המשחק". עכשיו, צריך לעשות משהו שברגע שיש דבר כזה לא שואלים – עוצרים את המשחק והולכים הביתה. אחרת זה לא ייפתר. לא נחכה להרוג הראשון, סימון. אבל זו הערת ביניים. אנחנו באס"א ישראל, התפקיד שלנו זה לדאוג לספורט הסטודנטיאלי בארץ, אבל גם לייצג אותנו, את הסטודנטים שלנו בעולם. אנחנו משתתפים באוניברסיאדות בעולם – אוניברסיאדה זה אולימפיאדה לכל דבר. אחד על אחד. חנה הייתה באוניברסיאדות והייתה באולימפיאדות. 10,000 ספורטאים, כפר אולימפי, חדר אוכל משותף. כל הספורט שאנחנו רגילים שם. עכשיו, מי מגיע לשם? יושב פה גם איגוד הסייף, מאמן הסייף האגדי שלנו – יובל פרייליך, שעכשיו הולך לייצג אותנו באולימפיאדה וזכה באליפות אירופה, היה בשתי אוניברסיאדות בצעירותו. לכן, אנחנו נותנים את הפלטפורמה לסטודנטים הצעירים להשתתף באירועים הבינלאומיים, כמובן דרך האיגודים. אנחנו לא ממציאים את הספורטאים האלה, אנחנו לא מגדלים אותם – אנחנו שולחים לאיגודים. יש עכשיו אליפות עולם, יש אליפות אירופה, יש אוניברסיאדה, יש כאן נציגים מתאימים בגיל המתאים – לוקחים אותם. הם נוסעים איתנו, משתתפים, משתפרים, חוזרים לארץ. איגוד הכדורסל באופן קבוע, הנבחרת האולימפית של הכדורסל. אנחנו כל הזמן פועלים בנושא הזה של שילוב הספורטאים הישראליים, בעיקר הסטודנטים שביניהם כמובן, בכל האירועים הבינלאומיים האלה. אנחנו באוניברסיטאות גם נותנים, אצלי באוניברסיטה שלי, בן גוריון, כל שחקן נבחרת, לא משנה איזו נבחרת, מקבל מלגת לימודים. אם הוא מגיע ללמוד בבן גוריון והוא משחק בנבחרת ישראל, לא משנה אם זה באתלטיקה או - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זו נקודה מאוד חשובה. יש לנו הרבה מכללות והרבה אוניברסיטאות. אגב, אני אבקש מרייכמן להבין מה קורה שם. יש משהו שהוא קבוע לכולם או שכל אחד עושה מה שהוא רוצה? מבחינת מלגות. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> מבחינת מלגות אתה תלוי בהנהלת האוניברסיטה שלך וביכולת שלך להשפיע עליהם. תכף אני אדבר על עוד דברים, שכל אוניברסיטה ומכללה היא משהו אחר בנושא הזה. אבל, למשל, ברייכמן, אם אילן לא הולך ומכתת רגליים ומביא כסף אז אין מלגות, נכון? אני טועה? << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> אני אציג את זה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אתה תציג, אוקיי. מה הבעיה? הבעיה היא ששחקן נבחרת הוא עדיין בשיא שלו ועדיין מתאמן ופעיל, עד שהוא מגיע אליך הוא כבר לא שחקן נבחרת. אז מידי פעם מגיעים אחרי הספורט – שם הוא פחות מקבל את המלגה אבל הוא מקבל מלגה חלקית. כי אנחנו רוצים באוניברסיטה את ספורטאי העילית האלה. אז זה לגבי הנושא הזה. חשוב לזכור שבמוסדות אקדמיים זאת ההזדמנות האחרונה שלנו להשפיע על האזרח הישראלי ללכת הביתה מכאן עם ספורט לחיים או בלי ספורט לחיים. אם עד שהוא הגיע לאוניברסיטה נגיד שהוא לא עשה ספורט, עשה פה ושם בגיל 5-6 וזהו. ופה הוא נחשף לשיעורי ספורט באוניברסיטה – טניס, טניס שולחן, שחייה, לא יודע מה, ופתאום הוא נדלק על זה – כל מדינת ישראל הרוויחה. היא הרוויחה אורח חיים בריא יותר, אנשים בריאים יותר. זה מה שחשוב. מה עשו אצלנו? פשוט המל"ג או האוניברסיטאות החליטו שאין מספיק כסף אז במה מקצצים? בספורט חובה הזה, בשיעורי הספורט לסטודנטים. היום רק בטכניון הספורט הוא חובה. ספורט כך שאתה מקבל נק"ז, כן? אתה מקבל נקודת זכות. אצלנו בבן גוריון זה רשות, אחרי מלחמת עולם שעשיתי באוניברסיטה. טכניון פה. בוריס יכול להציג את זה, הוא פה. בוריס הוא מנהל הספורט של הטכניון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עכשיו דיברתי עם נשיא הטכניון. לפי חצי שעה הוא היה אצלי בדיון בזום. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> הטכניון, זה מובנה אצלם. בתל אביב זה מובנה ואז התמסמס לגמרי. ברגע שלא היה כסף לאוניברסיטאות לפני כמה שנים טובות – הדבר הכי קל לעשות זה לבטל את הספורט. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז חשוב לי להבין מה קורה בשאר האוניברסיטאות, להחמיא למי שעוזר ולהגיד "נו-נו-נו" למי שלא מבין את זה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אז לצערי הרב, ברוב המקומות אין. הנה, תל אביב פה. אין ספורט נק"ז. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זאת אומרת, ברוב המקומות אין מלגות ואין - - -. << אורח >> אילן גזית: << אורח >> ואין ספורט חובה, אבל מעבר לזה. שמי אילן גזית, מנהל אס"א תל אביב. אני ספורטאי בעברי, מאמן נבחרות ישראל ופרשן בתחום אולימפי של התעמלות קרקע ומכשירים. אני רוצה לספר לכם שמעבר למה שוויקו אומר, וזה חשוב מאוד שנשים לב שגם כשספורטאי אולימפי, בהווה לא בעבר, רוצה להתקבל לאוניברסיטת תל אביב, אם חסרות לו שתיים או שלוש נקודות בפסיכומטרי או במבחני הקבלה הוא לא מתקבל. אין שום הקלות. ולכן גם אין מצב שספורטאים אולימפיים כמעט יגיעו ללמוד. אני כבר לא מדבר על מלגות. ויושב לצידי סטודנט לרפואה מאוניברסיטת תל אביב, שחקן כדורגל, שאולי, שהוא יכול לספר לכם גם קצת על החוויות שלהם בתור סטודנטים וכמה קשה כשאתה רוצה לעשות ספורט באוניברסיטה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הגיע לפה נציג של המל"ג? היא הייתה פה עכשיו. << אורח >> קריאה: << אורח >> ורה, היא דיברה איתי. היא שוחחה איתי. << אורח >> אילן גזית: << אורח >> אני אתן את זכות הדיבור רגע לסטודנט לרפואה, שאולי, שחקן כדורגל. << אורח >> שאול גפן: << אורח >> שלום לכולם. נראה לי שאני מהסטודנטים היחידים שיש פה, אלא אם כן יש עוד אנשים. מעולה. כמו שאילן הציג, שאולי גפן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב, גם קפטן של נבחרת כדורגל אולמות. אנחנו נאבקים בשיניים כדי להשיג כל דבר שקשור לספורט. אני חושב שאם יהיה משהו מבורך שיצא מפה מהדיון הזה זה לנהל איזושהי תרבות ספורט באקדמיה. זה צריך להתחיל משורשים מאוד עמוקים. זה כמובן מלגות וזה כמובן נקודות זכות. וזה מעבר. יש מקומות, ואני לא רוצה להשוות אותנו לארצות הברית כי זו רמה אחרת לגמרי, אבל אנחנו לא צריכים להתבייש בזה שאנחנו במדינת ישראל, שיהיה לנו ספורט באקדמיה, ולהגיד את זה לא כבושה אלא להגיד את זה כדרך חיים לנו. אמרו פה שספורט זה משהו שמקדם גם בריאות. אני קצת מתעסק בזה אז אני יכול להגיד שזה נכון לגמרי. וזה גם קצת מאחד, זה עושה איזושהי קהילה גם בתוך האוניברסיטה. וזה משהו שאני חושב שהוא מאוד חשוב באוניברסיטה. מעבר לזה, אני חושב שגם שיתוף של קהל, לתת גם נקודות זכות ולתת לדוגמה לסטודנטים לקולנוע לבוא לצלם. זה מתחיל בדברים הקטנים ובסופו של דבר יש לזה משמעות. לכל צעד וצעד יש משמעות. אני חושב שמבורך יהיה אם משרד הספורט ועוד אנשים יבינו שזה בסופו של דבר חלק מהמטרות של סטודנטים באוניברסיטת תל אביב. אני רק אגיד את זה ואני אסיים – זה חלק מהמטרות. זה גם בשביל לתת איזושהי קריירה לעתיד וגם לתת איזשהו שורש לספורט ולאורח חיים בריא באוניברסיטה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אגיד לך שזה לא רק משרד הספורט. אין פה אמירה למשרד הספורט, יש פה אמירה לראשי האוניברסיטאות – ראשי האוניברסיטאות צריכים לשנות את הקונספציה שלהם. לא מדובר פה על הרבה מאוד כסף. יש פה אמירה שהיא קודם כל שלהם. אנחנו רוצים וצריכים לדאוג לזה שיותר ויותר ספורטאים ברמות הגבוהות יגיעו כשהם בתוך הקריירה שלהם, לא רק אחרי הקריירה. זה תהליך שצריך לעשות אותו. הוא מתחיל היום, אבל אני מקווה, קראתי לדבורה לחזור לפה, היא הייתה פה בדיון הקודם ואני מקווה שהיא תגיע. אילן, בבקשה. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> טוב, אני מאוניברסיטת רייכמן, קראו לזה פעם המרכז הבין-תחומי. לקח לנו בערך 25 שנה להיות מוכרים על ידי המל"ג בתור אוניברסיטה. אנחנו אוניברסיטה לא מתוקצבת על ידי המדינה. למעשה, אנחנו מנהלים את התקציבים שלנו בעצמנו. המבנה באוניברסיטת רייכמן, כשהקמנו את המחלקה לספורט, זה בדיוק העתק מארצות הברית של NCAA וגופים אחרים באירופה. אני לוקח אתכם, את רוב הספורטאים האולימפיים שרוצים לשלב לימודים ואקדמיה, האופציה שאנחנו נתנו לאותם ספורטאים – אנחנו לא מסתכלים על הפסיכומטרי שלהם, אנחנו מסתכלים על היכולות שלהם, ואם הם מסוגלים, אחרי ראיונות שאנחנו מעבירים אותם, האם הם מסוגלים באמת לעמוד במשימה. התוצאה הסופית ל-25 השנים האלה שעברו, ומעל 100 ספורטאים אולימפיים שעברו בתוך האוניברסיטה – אנחנו לא נותנים להם מלגות, אנחנו נותנים להם מעטפת מקצועית לימודים. זה אומר שהלימודים שלהם לא נמשכים שלוש שנים או ארבע שנים אלא הם יכולים לפרוס את זה לחמש, שש, שבע או שמונה. הדוגמה האחרונה, אריק זאבי – סיים את התואר במשפטים ומינהל עסקים אחרי 10 שנים. אנחנו מחלקים להם את האפשרות בהתאם לתוכנית האימונים שלהם. אנחנו כוח מאוד חזק בתוך אס"א. בתוך אס"א ישראל. באס"א ישראל יש היום 26 אוניברסיטאות ומכללות שמתחרות במהלך כל השנה בתחרויות שונות. יש לנו פרויקט מאוד גדול באילת, משחקי הבינלאומיים. למשחקים הבינלאומיים מגיעים ממדינות אחרות להשתתף. אחד הדברים הכי חשובים בתוך הנושא הזה של שילוב ספורטאים מקצועניים, ויש לנו פה את חנה מיננקו שסיימה תואר שני אצלנו בתקשורת בתקופת המקצוענות שלה, בתקופה של תחרויות "גולדן אתלטיק" ובאולימפיאדה. אנחנו למעשה תומכים מאחור אם יש בעיות עם מרצים וכולי. מלגות אנחנו לא נותנים, כי בשיטה הזאת אני מאמין, לעומת זאת אנחנו נותנים את הקרדיט. זאת אומרת, סטודנט שמשתתף שנתיים בפעילות ספורטיבית מקבל שתי נקודות קרדיט, ואם הוא משתתף מעל שנתיים הוא מקבל ארבע נקודות קרדיט. זה כמו שני קורסים שאתה מוריד מתוך המערכת שאתה צריך להגיש כדי להגיע ל-120 נקודות לתואר ראשון – יש לך אפשרות לקחת פחות קורסים. עכשיו, אם יש למשל סטודנטית שיוצאת לתחרות ויש בחינות או היא צריכה להגיש עבודות או מטלות, וזה לא משנה כי יש מקצועות שאתה חייב כל הזמן לעבוד על זה, הם מקבלים דחיות אוטומטיות להגשה של העבודה, הם מקבלים דחיות להגשה למבחנים. אני אתן רגע, לפני שאנחנו ממשיכים בדיון עצמו, אני אתן לחנה להסביר קצת מה זה כשהיא הייתה סטודנטית בתואר השני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבקשה, חנה. << אורח >> חנה מיננקו: << אורח >> שלום לכולם, אני חנה מיננקו, ספורטאית אולימפית. בדיוק אחרי האולימפיאדה שלי בריו ב-2016 אני פגשתי את אילן ועוד לא דיברתי עברית טובה. היה לי מאוד מפחיד. אני רציתי ללמוד אבל היה לי מאוד מפחיד, אז אילן אמר "לא, אנחנו ניתן לך את כל האפשרות ואת כל התמיכה שאת צריכה", כי רציתי ללמוד בעברית ולא באנגלית. אני חושבת שזה היה מאוד חשוב, כל התמיכה שקיבלתי בהתחלה. תואר שני היה שנה, היו מלא קורסים. סיימתי תואר בתקשורת ומדיה דיגיטלית. היו מלא קורסים, ובעזרת אילן והמעטפת אני הצלחתי לפצל את התואר לשנתיים ולסיים את זה. אני חושבת שזה מאוד חשוב. אולי זה לא קורה בכל האוניברסיטאות אבל זה חלק מאוד חשוב לספורטאי אולימפי. אנחנו עובדים קשה וצריכים להצליח גם בספורט וגם בלימודים. זה מאוד חשוב לקבל את התואר ולבנות את העתיד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רוצה רגע להיכנס לראש שלך כספורטאית. מתאמנים פעמיים ביום – אימון בוקר, אימון ערב. תחרויות, נסיעות בלי סוף. איך ספורטאי, אם הוא שחיין או אתלט או כל ענף אחר, איך הוא יכול בזמן האימונים שלו עדיין ללמוד? איך בונים את הדבר הזה? << אורח >> חנה מיננקו: << אורח >> במקרה שלי אני עשיתי תואר שני, שזה בעצם פעמיים בשבוע. זה היה ימים חמישי ושישי. חצי יום אני השקעתי באימונים, חצי יום השקעתי בלימודים. גם פיצלתי את הקורסים כדי שיהיה לי יותר זמן להתאמן. בעצם אני חושבת שצריך פשוט למצוא איך לנהל את זה. לדבר עם אנשים – במקרה שלי זה היה אילן, שעזר לי מאוד לנהל את זה. אבל, כן, זה אפשרי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מבין שזה אפשרי, אבל זה לא אפשרי אם הארגון – אם האוניברסיטה או המכללה לא מבינים את זה ולא תומכים ולא עוזרים. זאת אומרת, חייבים תמיכה של הארגון עצמו? << אורח >> חנה מיננקו: << אורח >> ברור. אני קיבלתי את זה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עכשיו, צריך לציין גם שהוועד האולימפי מתקצב מלגה מיוחדת לספורטאים אולימפיים. << אורח >> חנה מיננקו: << אורח >> ספורטאים אולימפיים, כן, אנחנו קיבלנו 10,000 שקלים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לשנה? << אורח >> חנה מיננקו: << אורח >> לשנה, כן. "היום שאחרי", כן, יש תוכנית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חשוב לציין את זה. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> זה לא רק "היום שאחרי", כי כל ספורטאי, יש הרבה ספורטאים כמו אריק זאבי, אורי ששון – כל הג'ודאים והשחיינים, שמספיק שהם משתתפים באולימפיאדה אחת והם עדיין לומדים בתוך המסגרת, הם מקבלים את ההקצבה של ה-10,000. אני פניתי בזמנו ליגאל כרמי, יושב-ראש הוועדה האולימפי וליעל ארד וביקשתי מהם להגדיל את ההקצבה כי זה 40 שנה אותו סכום, מסיבה אחת פשוטה – יש היום הרבה מוסדות אקדמיים חיצוניים לא ממשלתיים מתוקצבים, ושכר הלימוד לא דומה למה שמשלמים באוניברסיטה. ביקשתי שישוו את זה למחיר שלם של אוניברסיטה. ברור שעד היום לא קיבלנו שום תשובה וכנראה גם לא נקבל תשובה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה יכול לציין איזה ספורטאים, תן לי עשרה ספורטאים שהיו בשנים האחרונות. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> אורי ששון, אריק זאבי, יעל ארד, שחר צוברי, מעין דוידוביץ'. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יואל רזבוזוב, איתן אורבך. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> יואל רזבוזוב, איתן אורבך, מיקי חליקה. חנה מיננקו. סייפים, תכף אני אגיד לך - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רק רציתי שאנשים יבינו את – מה שרציתי לציין זה שבאמצעות עזרה, תמיכה של גוף, של ארגון, ספורטאים מגיעים ויכולים ללמוד יחד עם האימונים שלהם. זה דבר שהוא מאוד מבורך. המצגת מוכנה? יש סרטון. זה אחר כך. אני רק אציין שדבורה עכשיו כתבה לי שאתה הנציג של מל"ג פה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אני הנציג. יפה, גדלתי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אקריא לך מה היא כתבה לי: "ויקו חדד, הוא מייצג את האוניברסיטאות. הוא המומחה". << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> היא בכלל חששה, אמרה "אוי ואבוי, שלא יעשו נזקים", אמרתי לה "איזה נזקים? הפוך – הם באים לעזור לנו". ספורטאי אולימפי, ספורטאי תחרותי שכל החיים שלו עמד במשמעת וזה, אין ספק בכלל שהוא יהיה סטודנט יותר טוב מבחינת המשמעת ומבחינת הלימודים שלו. כל הניסיון שלנו עם הספורטאים האלה – אין אחד שלא עבר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אגיד לך יותר מזה – כל ספורטאי במדינת ישראל הוא גם יותר טוב לחברה, לא רק ללימודים. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לכל דבר ועניין בכל נקודה. הספורט עושה את האנשים טובים יותר. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> אני רק רוצה להוסיף עוד משפט אחד. הבאתי לפה את זיו סדבון שהוא מייסד כדור-רשת בישראל, הוא בוגר תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטת רייכמן. עד היום הוא מאמן את אוניברסיטת רייכמן. וגם את אוהב בלוה שהוא סייף, שלמעשה ספורטאים שלו השתתפו בתוך האוניברסיאדה. אחרי שתראו את הסרטון שהכנו לישיבה הזאת אתם תוכלו להבין מכל הנושא הזה, מתוך 13 מדליות אולימפיות שיש לישראל 6 מדליות הן של בוגרי אוניברסיטת רייכמן במהלך הלימודים. המשמעות פה בכל הנושא הזה היא שלא יכולים לנטרל אותנו ולעשות אותנו ארגון קיקיוני ברגע שאנחנו נותנים את האפשרות לאותו ספורטאי בכיר שמייצג אותנו לשים אותנו בצד. ואז אנחנו בתוך העשייה הזאת, אנחנו בתוך הארגונים הבינלאומיים. בתוך FISO, שזה מקביל לוועד האולימפי העולמי. ו-EUSA, שזה מקביל לאולימפיאדת אירופה. אנחנו בתוך התעשייה, אנחנו חברי ועדות בפנים. ויקו חבר ועדה. אני סגן יושב-ראש ועדה מקצועית באירוע. אני חבר בוועדה לקידום נשים בעולם. ארבע נשים יש ואני חבר בוועדה הזאת. אז בסיפור הזה אנחנו לא יכולים להיות מדורגים - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו תכף נגיע גם לתקציבים ומשרד הספורט פה ייתן את האמירה שלו. אנחנו נשמע את כולם. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> עוד משהו ברשותך, סליחה. בכל העולם כמעט היום מדברים על קמפוס בריא, על אוניברסיטה ששמה דגש על איכות חיים. זה נכנס לכל מקום בחיים של הסטודנטים, שתהיה בריאות – ללכת במדרגות. כל הזמן עושים כל מיני גימיקים. אנחנו בבן גוריון, דרך אגב, השנה סילבן אדמס תרם כסף ואמר בתנאי אחד – שהאוניברסיטה הזאת תהיה עם קמפוס בריא. יום ספורט ראשון כבר היה שבוע שעבר – אליפויות לסטודנטים ואליפויות לעובדים. אין מנוס. אם רוצים שהחיים של האזרחים שלנו יהיו יותר טובים מבחינה בריאותית חייבים להשקיע בזה יותר. בתוך הקמפוס, עזוב עכשיו את אס"א ישראל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מסכים איתך. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> עוד מילה אחת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, שנייה, אילן. עוד מילה, עוד מילה – גמרתם את כל המילים. עוד מעט נחזור אליכם. טכניון, בבקשה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> שמי בוריס בייטמן, אני מנכ"ל של אס"א הטכניון וחבר אגודה באס"א ישראל. אז אני רוצה רק להגיד שהפעילות האקדמית הספורטיבית בטכניון החלה ב-1953, מאז שבעצם הוקם ארגון אס"א ישראל. הארגון הוקם על ידי האוניברסיטה העברית והטכניון בזמנו. בעצם כל הסטודנטים שלומדים לתואר מחויבים לקחת קורסים אקדמיים בתחום הספורט כחלק אינטגרלי מלימודי הבחירה שלהם. הרי, לא בכל האוניברסיטאות לומדים ספורט או חינוך גופני כלימודים עיקריים, מן הסתם. אבל בכל מסלול אקדמי יש לימודים עיקריים ויש לימודים שהם לימודי העשרה, שהם גם חובה בסופו של דבר במסגרת התואר. אז בטכניון, כל סטודנט שלומד בטכניון ואין לו פטור על רקע בריאותי לא לעשות פעילות גופנית ספורטיבית, הוא מחויב בשני קורסי ספורט במהלך התואר. מחויב. יש לנו סך הכול פעילות ב-42 ענפי ספורט בתוך הטכניון. 42 ענפי ספורט. כל סמסטר 3,500 סטודנטים משתתפים בכ-200 קורסי ספורט. בטכניון, שזה מכון טכנולוגי. עכשיו, מתוך 3,500 האנשים האלה כ-500 הם חברי נבחרות שמתחרים בפלטפורמות שונות. חלקם מתחרים בפלטפורמות של אס"א ישראל, חלקם מתחרים בפלטפורמות של איגודים מקצועיים בענפי ספורט שונים. לדעתי, את הספורט האקדמי אנחנו צריכים לחלק לשני רבדים – הרובד, כמו שוויקו אמר, שיהווה בסיס לאורח חיים בריא של כלל האוכלוסייה בישראל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נקרא לזה ספורט עממי. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> ספורט תחרותי, או ספורט עממי לצורך העניין, ברמה בסיסית. והדבר השני זה הספורט ההישגי, ושם גם אנחנו יכולים לשלב את הנושא של ספורטאים אולימפיים לאומיים בתוך הלימודים במוסדות אקדמיים כאלה ואחרים. אז זו ליבת העניין. ברגע שהיה קצת קושי בנושא התקציבי חלק מהמוסדות האקדמיים החליטו דבר ראשון להוריד את הפעילות הספורטיבית מהמדף, מה שנקרא, ולא היה תקצוב צבוע וייחודי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ואתם גם הורדתם? << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> לא, בטכניון זה ממשיך. זה המוסד האקדמי היחידי שמשנת 1953, בהחלטה של הנהלת המוסד יחד עם אגודת הסטודנטים בטכניון, ממשיכים לשמור על הדבר הזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה יודע להגיד תקציב של דבר כזה? << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> כן, אני יכול להגיד שהתקציב של היחידה לספורט בטכניון עומד היום על כ-2.8 מיליון שקלים בשנה. עם התקציב הזה אנחנו נותנים במהלך השנה, לא בסמסטר - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אילן, אתה יודע להגיד כמה התקציב באוניברסיטת תל אביב? << אורח >> אילן גזית: << אורח >> אני בדיוק עושה ככה ואני צוחק. אנחנו מדשדשים על משהו כמו 150,000 שקלים. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> כן, כי התקציב של הטכניון בא ממספר מקורות, חשוב מאוד לציין. הוא לא נופל מהשמיים. זאת אומרת, הוא עדיין לוקה בחסר אבל אנחנו עדיין מצליחים לעשות במשך שנה 200 קורסים בסמסטר. זה 400 קורסי חינוך גופני בספורט בשנה. 400. בתוך 400 הקורסים האלה אנחנו מדברים על 7,000 סטודנטים. 7,000 מתוך 13,000 סטודנטים שלומדים במוסד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מדהים. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> אוקיי? זה נקרא פעילות לטובת הכלל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מה קורה עם התחרותי אצלכם? << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> יפה, מה קורה עם התחרותי? אז כמו שאמרתי, יש לנו נבחרות ב-32 ענפי ספורט. חלקן מתחרות במסגרת אס"א ישראל וחלקן מתחרות במסגרת איגודים מקצועיים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שזה איגוד השחייה, איגוד האתלטיקה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> יש לנו 4 אוניברסיטאות: העברית, תל אביב – לצערי הרב, בשנה האחרונה, כבר לא כל כך – בן גוריון והטכניון, שאנחנו משחקים בליגות השונות שלה איגודים – כדורעף, כדורגל אולמות, מה שאתה רק רוצה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כדור-מים. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> היה פעם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אס"א תל אביב כדור-מים יש. << אורח >> קריאה: << אורח >> כן, אבל זה לא אוניברסיטה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> כשאני אומר לך פעילות בקמפוס זה רק סטודנטים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הבנתי, אוקיי. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> שהם משחקים נגד לא סטודנטים. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> מה שחשוב בעיני זה שאנחנו נוכל לייצר פעילות ייחודית סטודנטיאלית. תחרותית. במסגרת אס"א ישראל בשיתוף פעולה עם האיגודים המקצועיים. שיימצא תקציב ייחודי לנושא הזה ולא ייווצר אנטגוניזם של האיגודים שאומרים "רגע, אם בעצם תהיה ליגה של סטודנטים נצטרך לחלק את העוגה ליותר חתיכות". אז אנחנו באופן בסיסי נגיד "לא". אם יהיה תקציב כך שנוכל לקיים את הפעילות לפי אמות מידה של מנהל הספורט, כמובן, שמדובר על ארבע תחרויות בענפים אישיים - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, אני רוצה להבין משהו. אתם מקבלים כסף ממנהל הספורט? << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> אנחנו מקבלים כסף על הפעילות התחרותית במסגרת האיגודים המקצועיים, ששם אנחנו בעצם מתחרים שם לא נגד סטודנטים. אנחנו מתחרים שם בכלל האגודות. << אורח >> קריאה: << אורח >> בוריס, אתה מקבל אגודות אתה לא מקבל איגודים. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> תסביר את הנושא הזה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> אילן, אני יכול להסביר, אני יודע להסביר. אני שוב אומר, התקציב שאנחנו מקבלים היום ממנהל הספורט זה לא על הפעילות הספורטיבית האקדמית. אנחנו מקבלים את התקצוב על הפעילות התחרותית במסגרת איגודים מקצועיים כמו ההתאחדות לכדורגל, כמו איגוד האתלטיקה הקלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כמו כל אגודה רגילה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> זה נקרא במסגרת האיגודים המקצועיים. << אורח >> קריאה: << אורח >> כן, אבל את הכסף אתה מקבל באמות המידה של אגודות. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> על הפעילות שלנו באיגודים מקצועיים. לא במסגרת תחרות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> זה לא קשור בכלל לאוניברסיטה, זה קשור, כמו אגודה רגילה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> בדיוק. למה? כי אנחנו נאלצים לעשות את זה. הפלטפורמה הסטודנטיאלית היא רק במסגרת של אס"א ישראל, ואנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים את הפעילות באילת, עושים כמה תחרויות במשך השנה במסגרת תחרויות שמתארחות באוניברסיטה כזו או אחרת. אבל מה שכן יכול להביא שינוי אמיתי זה שתהיה פעילות סטודנטיאלית תחרותית במשך שנה שלמה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן, ליגה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> ליגה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> זה החלום הרטוב של בוריס. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> זה החלום הרטוב. אבל אנחנו פה מדברים, אנחנו בכנסת – בכנסת מדברים על חלומות רטובים, לא מדברים על משהו שהוא יום-יום. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אבל, בוריס, אני מנסה להסביר מה שאתה רוצה שיקרה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> אני מסביר. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> ואנחנו רוצים שזה יקרה. הלוואי שזה יקרה. הלוואי שתהיה לנו אפשרות לעשות ליגות רק לסטודנטים. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> זה מה שאני מציג. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אבל בגלל שאין לנו את האפשרות הזאת אנחנו נעזרים באיגודים השונים כמו התאחדות הכדורגל וכמו הדברים האלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בסוף, ויקו, בסוף צריך מטרות, להגיע לאנשהו. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> מסכים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא תחלום – לא תגיע לשום דבר. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אנחנו חולמים על זה כבר כמה שנים טובות. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> מטרת העל זה לייצר פעילות אקדמית תחרותית של מוסדות אקדמיים במהלך שנה שלמה, של ארבע פעמים בשנה בענפים האישיים, של 18 תחרויות בענפים הקבוצתיים – כמו שמגדיר מינהל הספורט. כי אנחנו מדברים פה על פוטנציאל של 300,000 סטודנטים בישראל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מסכים איתך. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> וזה בדיוק השינוי שיכול להביא לאורח חיים בריא. זהו, תודה רבה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אני רוצה שעוד אנשים ידברו פה. יש את אדם כהן, קפטן נבחרת ישראל בכדורגל אולמות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, אנחנו נתחיל עם סדבון, בסדר? << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> סדבון, בבקשה. ואחר כך אדם, ויש פה את יושב-ראש אגודת הסטודנטים של בן גוריון שבא במיוחד לכבד אותנו. ויש את אגודת וינגייט. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כולם ידברו. אז מי רוצה לדבר מביניכם? זיו. << אורח >> זיו סדבון: << אורח >> לי קוראים זיו סדבון, אני יושב-ראש הוועדה המקצועית של מאמאנט ב-15 השנים האחרונות, וב-20 השנים האחרונות מרכז בהתנדבות את פעילות הכדורעף והכדור-רשת ברייכמן. זה זכות לעשות את זה בהתנדבות כי אז אתה בא לזה בגישה אחרת. אני דווקא מסתכל על זה מנקודת מבט קצת שונה. זאת, למעשה, נקודת הזמן האחרונה שלי לפגוש סטודנטים לפני שהם נכנסים לעולם האמיתי שלהם – משפחה, ילדים, קריירה – וסביר להניח שהם לא יחזרו לספורט. אנחנו ברייכמן עושים יום חשיפה לענפי הספורט, מוציאים אותם ומחזירים אותם. עכשיו, היתרון הוא שאני מוצא שחקנים שהיו שחקנים בכדורעף בתיכון, בחטיבה, מוריד מהם קצת את החלודה, נותן להם לחזור לפעילות אצלנו וגם מחזיר אותם לאיגודים המקצועיים, דרך אגב. זאת נקודת הממשק האחרונה שיש לי. במקרה בכובע השני שלי במאמאנט אני גם פוגש אותם אחרי האוניברסיטה ובגילים יותר מאוחרים. אבל זה כדור-רשת, שזה ענף שיותר קל ללמד אותו ויותר קל לתחזק אותו. כשאתה הולך לענפים המקצועיים שבתוך אס"א כמו כדורעף, כדורסל, כדורגל – אלה ענפים יותר טכניים ואתה לא יכול לקחת כל סטודנט שרוצה עכשיו לשחק באס"א שישחק. מבחינת הרעיון של לעשות ליגה – אני כן חושב שזה משהו שהוא חשוב. אני חושב שצריך לעשות קריטריון אחר לאס"א כי מאוד קשה להביא סטודנטים ל-18 מפגשים בשנה. אנחנו מאוד מתקשים עכשיו בטורנירים הנוכחיים להביא את כולם. יש קושי לגייס סטודנטים. אלה אנשים מאוד עסוקים עם עבודה נוספת. לכן, הרעיון של ליגה הוא רעיון חשוב, אבל לפי דעתי הקריטריון שלו לא צריך להיות כמו קריטריון של איגוד הכדורעף או של איגוד הכדורסל אלא מותאם לקושי של סטודנטים להתמודד עם 18 מפגשי ליגה כדי לקבל את התקציב ממנהל הספורט. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אוקיי, יש לי בקשה, בוריס. זורק לך את הכדור. תכין, לא אכפת לי עם מי – עם ויקו, עם אילן, עם זיו – תוכנית, וכמה זה עולה, של ליגה ב-4 ענפים. אל תעשה 32 ענפים. 4 ענפים. תעביר את זה אליי ונתחיל לעבוד עליה. נתחיל בפיילוט ונראה איך מתקדמים הלאה, בסדר? << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא מבטיח שזה יקרה אבל בתקציב הבא אפשר להילחם על זה, זה לא הרבה כסף. אני כל הזמן מחפש, אני אגיד לכם למה הראש שלי עובד. מדינת ישראל היא אחת המדינות עם מספר הספורטאים הרשומים באיגודים הנמוך ביותר בעולם. מדובר על 1 וקצת אחוזים מאזרחי מדינת ישראל, כשבמדינות מתקדמות מדובר על בין 20% ל-30%. אנחנו כל כך למטה שאי אפשר לתאר את זה. וחייבים להגדיל את המספרים. חייבים להגדיל את המספרים שהם בתוך ה"פול" של איגודים במדינת ישראל. יש 130,000 במדינת ישראל שהם רשומים באיגודים, משהו כזה – זה כלום. זה אחד הדברים שאני חושב שיש לו פוטנציאל אדיר. מדובר על מספרים אדירים שיכולים להגיע לעולמות הללו. ואם למדינה חשוב הנושא של בריאות וכן הלאה – אותם אנשים אחרי זה משפיעים, למה אני אוהב מאוד את מאמאנט? לא רק שנשים עושות פעילות ספורטיבית – ההשפעה שלהן על הילדים שלהן. זה גלגל שאחרי זה חוסך למדינה הרבה מאוד כסף. כל שקל שנשקיע בדברים הללו יחסוך בעתיד עשרה שקלים. זה פחות פשע, פחות אלימות, פחות סמים, פחות אלכוהול, פחות ופחות. שנייה, ויקו, אני יודע שאתה רוצה לדבר אבל תמתין. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> לא, אני רוצה שאנשים ידברו. גם אדם, יובל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ידברו, אל תדאג. אני רוצה רגע לחזור לאילן, אוניברסיטת תל אביב. בסדר, דיברו על סילבן. גם באוניברסיטת תל אביב עכשיו סילבן תורם את הבריכה החדשה ויש מרכז מדהים – למה רק 150,000 שקלים? << אורח >> אילן גזית: << אורח >> תראה, כשאני אומר 150,000 שקלים זה מה שהאוניברסיטה נותנת. אנחנו כמרכז הספורט נותנים גם 150,000 שקלים. אבל זה כלום. בסוף אנחנו מדברים על סכומים מאוד קטנים. לצערי, הנהלת אוניברסיטת תל אביב שמה באג'נדה שלה, וזה מוצהר קבל עם ועדה, שהספורט התחרותי הוא בעצם בעדיפות הנמוכה ביותר. זה משפיע גם על הספורט הסטודנטיאלי, אין מה לעשות. ספורטאים שבאים להשתתף בנבחרות הסטודנטים שיוצאים לאס"א אילת, שמשתתפים בטורנירים של אס"א ישראל, אין להם שום תמריץ להתקדם למקומות אחרים. הם באים, מתאמנים פעם בשבוע, פעמיים בשבוע ובזה נגמר הסיפור. ולפעמים גם זה לא. לפעמים הם עושים את זה באופן עצמאי. אני חושב, כמו שאמרת בהתחלה, זה המשפט הכי נכון – זה בא מלמעלה, מהנהלות האוניברסיטה. אם הנהלות האוניברסיטה לא יבינו שבאג'נדה שלהן, במקור, צריך להשקיע כסף בספורט האקדמי, לא יעזור שום דבר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מבטיח לך שבסיום הדיון הזה, יושבות פה הנהלת הוועדה והן יודעות כמה אני עובד עם האוניברסיטאות – מבטיח שיצא מכתב מפורט ודרישה ובקשה. לפעמים, אתה יודע, אנשים לא מבינים את החשיבות של זה ואז פתאום נופל להם האסימון. "וואלה, בואנה, הוא צודק". ויושב פה גם אביב, מייצג את לשכת יושב-ראש הכנסת, אני מבקש גם מהלשכה הזאת לתמוך בדבר הזה. כי בסוף הבניין הזה משפיע גם ברבדים מסוימים. וכשמדברים על חופש אקדמי – אני בעד חופש אקדמי, אבל אני גם בעד לשנות דברים. ואם עושים את זה ברייכמן ועושים את זה בטכניון, זה יכול וצריך להיעשות בכל מדינת ישראל בכל ארגון. ויקו, מי אתה רוצה שעכשיו ידבר? אוהד, בבקשה. << אורח >> אוהד בלוה: << אורח >> שלום רב, אוהד בלוה, מאמן סייף. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> איפה אתה מאמן? << אורח >> אוהד בלוה: << אורח >> אני מאמן היום במועדון קטן ברמת השרון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אה, הייתי אצלך. << אורח >> אוהד בלוה: << אורח >> נכון. דיברנו לא מעט. בעברי הייתה מאמן נבחרת ישראל הרבה שנים, וגם באולימפיאדה האחרונה, עד האולימפיאדה הזאת 16 שנים לא היה נציג לסייף הישראלי. גם הנציגה האחרונה וגם הנציג הנוכחי הם ספורטאים שעבדתי איתם. אני רוצה לעשות את ההקשר לפה. נועם מילס, שייצגה את ישראל ב-2008 בבייג'ינג, וגם היא הזוכה הראשונה במדליה בתחרויות מטרה בסייף – התחרות המאוד משמעותית בקריירה שלה הייתה בשנה קודם באוניברסיאדה בתאילנד. אני לא יצאתי איתה כי אבי שכב על ערש דווי. המאמן שלה היה באמת אילן וגילי לוסטיג, שהיה בזמנו ראש היחידה לספורט הישגי. הם היו איתה. בדברי הימים שלה, זו תחרות מאוד חשובה. בתחרות הזאת היא ניצחה שלוש ספורטאיות שהיו ספורטאיות אולימפיות – פולין, צרפת ורוסיה. רוסיה אלופת עולם מכהנת, אגב, שהשתתפה באוניברסיאדה מטעם מדינת רוסיה. התחרות הזאת הייתה סופר קריטית לדחיפה מאוד גדולה לקריירה שלה. דיברו פה קודם כל על יובל פרייליך, שהוא שם מוכר. הוא גם היה בשתי אוניברסיאדות, באחת מהן הוא עשה גמר יחד עם הנבחרת. החוויה היא חוויה מאוד חיובית – להיות ספורטאי הישג ולייצג את ישראל בתחרות כזאת שהיא ממש סמי-אולימפיאדה. יש שם גם ממש חדר אוכל, גם ביגוד שמייחד כל מדינה. ממש אולימפיאדה קטנה עם אווירה קצת פחות מתוחה אולי אבל עדיין אווירה מאוד ספורטיבית. אני שומע פה, כל הספורטאים שאני אימנתי אותם, כולם בוגרי תואר ראשון או תואר שני במכללות ובאוניברסיטאות. חלקם למרות האוניברסיטאות וחלקם בזכות. יש לי ספורטאים שהיו צריכים להילחם בשביל גם להיות ספורטאי וגם להיות סטודנט, ויש סטודנטים וספורטאים שהארגונים שבהם למדו עזרו להם. ואם אני משווה לזמן שבו אני הייתי סטודנט, אמנם התקדמנו אבל אנחנו עדיין חמישים צעדים אחורה מהעולם, אותה נועם מילס, אגב, היא בוגרת תואר ראשון ותואר שני בהרווארד. העזרה שהיא קיבלה בארצות הברית – אי אפשר להשוות בכלל. אתה מכיר את זה מהשחייה. אי אפשר להשוות בין מה שקורה פה ומה שקורה שם. זה הסיפור. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> אני רק רוצה להוסיף משפט על מה שהוא אמר. אחרי האוניברסיאדה בתאילנד הייתה דרישה שלנו לוועד האולימפי הישראלי, וזה הוכר, התחרויות באוניברסיאדה כחלק מהקריטריון. כאשר בכל העולם זה כבר היה. למזלנו, גילי לוסטיג היה איתנו ואז הוא ישב עם כל מיני אנשים ואז הכניסו את זה שהאוניברסיאדה זה חלק מהתהליך כקריטריון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רוצה להגיד לך שכיושב-ראש איגוד השחייה התעסקתי גם כן עם אס"א, והקריטריון הוא לא פשוט. לא פשוט להגיע לאוניברסיאדה. זה לא איזו תחרות קיקיונית. זו תחרות ברמה מאוד גבוהה. ובחלק מהתחרויות היו גם ספורטאים שלאחר מכן או לפני היו זוכים במדליות אולימפיות. רואים את זה בעולם כתחרות מאוד יוקרתית. אבל תמיד אני יודע ותמיד אני זוכר שלא היה כסף. תמיד היה צריך לארגן כסף – שליש מפה ושליש מפה ושליש מפה. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> נכון, זה היה שליש מאס"א. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נכון, ובסוף הגענו למצב שההורים או הספורטאי עצמו היה צריך לשלם כמעט את הכול. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> לא, איפה שיש את האיגוד הוא צריך לשלם את החלק של האיגוד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ואז הוא היה בא לאגודה, פונה לאגודה אבל גם לאגודה אין כסף. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל אתם שילמתם על המאמן? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן, אז צריך גם בנושא הזה ליישר קו. כן, בבקשה. << אורח >> אדם כהן: << אורח >> שלום לכולם, שמי אדם כהן. אני כיום עובד במרכז "הפועל". תפקידי הקודם, ההיכרות שלי עם עולם הספורט הסטודנטיאלי – שימשתי כמזכ"ל אס"א בשנתיים האחרונות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ומה אתה עושה היום ב"הפועל"? << אורח >> אדם כהן: << אורח >> אני היום מנהל ענפי ספורט כשהענף העיקרי זה ענף הכדורגל, ומפיק את כל תחרויות הספורט. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> במקום קיכלה? << אורח >> אדם כהן: << אורח >> קיכלה עדיין לא פרש, אבל בואו נגיד שאני עושה את הסטאז' אצלו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בהצלחה. << אורח >> אדם כהן: << אורח >> אני אתן את הסיפור האישי שלי. אמנם אני לא ספורטאי אולימפי כמו חנה והגעתי להישגים כמוה, אבל אני היום משמש כקפטן נבחרת ישראל בכדורגל אולמות. את החשיפה שלי למשחק ולענף הזה דווקא קיבלתי – אני בוגר אוניברסיטת רייכמן – דרך העולם הסטודנטיאלי ודרך התחרויות שכולם כאן מדברים עליהן. אמנם לא אוניברסיאדה אבל יש עוד המון תחרויות במסגרת FISO ו-EUSA שנסעתי אליהן כקפטן, כשחקן. אני חושב שיש נקודה שאף אחד כאן לא נגע בה – גם בגלל המצב היום אנחנו חייבים ייצוג ולשמש כשגרירים למדינה. בתחרויות האלה, בגלל שאנחנו מתערבבים עם מדינות מכל העולם וגם עם מדינות שהן נחשבות כמדינות אויב, הייצוג שלנו כל כך חשוב. וזה לאט-לאט הולך ופוחת עם השנים. אני יכול להגיד לך שבשנת 2008 שימשתי כקפטן הנבחרת, ויקו היה המאמן, בסלובניה. שיחקנו מול איראן ומול תאילנד ומול אוזבקיסטן ואפגניסטן – מדינות שבהתחלה חששנו אם הן בכלל יופיעו נגדנו, ובסוף אתה רוכש לך שם, אתה יודע, אתה משנה את התדמית של המדינה. זו תחרות בינלאומית אבל היא לא אולימפית. ונגעו כאן, בוריס נגע כאן בנקודה מאוד חשובה. יש לי סוג של מנדט ממרכז "הפועל" – במידה ובאמת תקום ליגה כזאת, ליגה עם ארבעה מוקדים, כמו שאמרת – מרכז "הפועל" מוכן לתת את התמיכה שלו כגוף שמפיק ויעזור. חלק מהאג'נדה שלנו זה באמת לפעול בכל הפעילות העממית. אתה מכיר את זה, סימון, את כל הפעילות שלנו להנצחה בשנה האחרונה, לצערי, בגלל המצב. אנחנו מוכנים להרים את הכפפה ולחבור לאס"א. יש כאן פלח שוק, נקרא לזה, פוטנציאלי אדיר לעשות ספורט. אני בכלל בראייה אחרת של ספורט כדרך חיים והולך יחד יד ביד עם חינוך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני כבר רואה מאיפה הכסף מגיע. << אורח >> אדם כהן: << אורח >> אני יודע, בסוף הכול מתחיל ונגמר בכסף. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יהיה פה מאצ'ינג של כמה גופים שיתנו כסף. גם משרד הספורט, המרכזים יתנו כסף. אנחנו נדאג שמהאוניברסיטאות יהיה כסף. כולם אוהבים לשמוע, "אם זה נותן גם אני אתן". וגם שר הספורט, מיקי זוהר, יעזור בנושא הזה, אני בטוח. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אנחנו נדאג לדבר הזה – הכדור בידיים שלכם. ואנחנו נעשה את זה יפה. ואני אומר לך יותר מזה: ערוץ הספורט עכשיו מצלם אותנו – גם אותם נרתום לזה. אני אומר לך שבסוף זו יכולה להיות ליגה מדהימה. ליגה שירצו לבוא לראות, ליגה שתעשה חשיפה. שיהיה אפילו רייטינג לדבר הזה. נתחיל בקטן אבל בסוף נגיע למשהו יותר גדול. << אורח >> אדם כהן: << אורח >> אנחנו בכדורגל אולמות - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אנחנו לא לוקחים כדורגל, מראש אני אומר לך. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> לא, לא, כדורגל אולמות – ענף יותר קטן שאין בו הקצאות בכלל. שנים שלטו אוניברסיטת תל אביב, אחר כך לקחנו להם, בן גוריון. כל משחק מפוצץ. 2,000 איש, אוהדי הפועל באר שבע באים עם התופים והבלגן. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> ועכשיו זה אנחנו, בשנתיים האחרונות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, סליחה. << אורח >> אדם כהן: << אורח >> תנו לי לדבר. בוריס דיבר על מבחן איגודים ואגודות – אני לא מאמין שהספורט הסטודנטיאלי יקבל איזו שורה בתקציב או לפחות איזשהו סעיף במבחנים האלה, שבאמת אפשר יהיה להניע את המהלך הזה, כי הפוטנציאל אדיר. הדרישה מהשטח כשאני תפקדתי כמזכ"ל הייתה אדירה. כשאני הייתי בתפקיד פתחנו ליגה אחת – ליגת טניס. הדרישה מהשטח הייתה עצומה. לא היו לנו מתקנים אפילו לזה, שזה בכלל נושא שאפשר לדון עליו מפה עד אינסוף. אני חושב שהפוטנציאל הוא אדיר. צריך לרתום פה הרבה גופים, לחבר קהילה. לחבר, לצערי, את כל האירועים שקורים ב-8 באוקטובר, כי יש גם הרבה סטודנטים שנפצעו. יש לנו פוטנציאל אדיר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן. אנחנו נעשה את זה, זה יקרה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> זה יקרה בוודאות. סימון, דבר קטן לגבי המתקנים. כל שנות תפקידי נפגשתי עם מירי רגב, כל השרים. לעזור – "כן, בטח, בטח". נוער – "בטח, בטח, לא צריך נוער". איך שאני מדבר על מתקנים, כי אנחנו בונים באוניברסיטאות מתקנים – זה לא. זה רק דרך רשות. אנחנו בונים מתקנים. אם יתנו לנו מאצ'ינג אולי נעשה שני מתקנים, ואז נוכל להרחיב את המתקנים בארץ. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> המתקנים זה נושא עצוב וכואב, וגם עם המצב הכלכלי היום בשנתיים הקרובות, אני לא רואה - - - << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> כן, אבל זו רק הערת ביניים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מתקנים זה מגה אירוע שצריך להיות בתוך החלטת ממשלה של הרבה מאוד מיליארדים. לא מדובר על כסף קטן. משרד הספורט לא יכול להתמודד עם המצוקה האדירה במדינת ישראל. זו צריכה להיות תוכנית מאוד גדולה. אבל גם בזה אנחנו, בעזרת השם, נטפל. << אורח >> ברק דביר: << אורח >> תודה, יושב-ראש הוועדה. את האמת שאנחנו באים גם מהישיבה של מוסדות בקו העימות. אמנם אנחנו, בן גוריון רק נושקים אבל אנחנו שם. קודם כל צריך להגיד שספורט זה אהבה. זה אהבה, וזה מה שמחבר את כל מי שנמצא פה, נראה לי. וזה גם חינוך. אני משחק כדורסל שנים. לא מגיע לרמה המקצועית בקבוצה אצל ויקו אצלנו באוניברסיטה. אבל זו אהבה. ומה שהוא תיאר על קטרגל, אני בתור ילד שגדל בבאר שבע, היינו מגיעים למשחקים עם הכתום, הפועל באר שבע זה בכלל אדום, והאולם מפוצץ. האולם מפוצץ בסטודנטים ובילדים שרואים את השחקנים הסטודנטים שמשחקים. בסוף, צריך לומר שהאוניברסיטאות, המכללות, זו הנקודה האחרונה שבה המדינה נוגעת בחינוך של אנשים. ואם אנחנו נוותר על הנקודה הזאת, שם אנחנו אולי נפגש במאמאנט כשהן יהיו אימהות ויהיה להן טיפה יותר זמן. אבל זו הנקודה האחרונה שבה אפשר לפגוש את הסטודנטים, את הקהל הרחב ולתת ערכים של ספורט. אני חושב שכולנו מסכימים שמי שעוסק בספורט הופך להיות בן אדם יותר טוב ואזרח יותר טוב בוודאות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן. << אורח >> ברק דביר: << אורח >> ואנחנו צריכים לדאוג שהמדינה תשים שם כסף. אנחנו בשיח על זה אצלנו עם המוסד. אני לא יודע מה המצב הכלכלי המדויק שלהם. אבל הם, בהעדפות שלהם, כמו שנאמר פה על אוניברסיטת תל אביב, לא מתעדפים את זה. אז אם עד לפני כמה שנים היו קורסים של ספורט – כל סטודנט היה יכול לעשות נקודות זכות בספורט, היום אצלנו באוניברסיטה הוא לא יכול. ואנחנו מאבדים אוכלוסייה מאוד גדולה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ויקו, למה בבאר שבע אין נקודות? << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> יש, אבל בחירה. אתה יכול לבחור שאתה רוצה לעשות – אתה עושה. אם אתה לא רוצה אתה לא חייב. << אורח >> ברק דביר: << אורח >> בחירה, והצטמצם לפקולטה מסוימת, וזה דעך. היינו רוצים יותר. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> לאט-לאט אנחנו מחזירים עוד ועוד. << אורח >> ברק דביר: << אורח >> זו המלחמה. זאת אומרת, אצלי רק במוסד אתה תפגוש 20,000 סטודנטים שיפגשו את עולם הספורט, ואחרי זה יהיו אנשים יותר טובים והורים יותר טובים ואזרחים יותר טובים, וגם יצמיחו את התחרות בצורה הרבה יותר טובה באוניברסיאדה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> רק לסבר את האוזן, סימון, כשהייתה חובה היינו 50 מורים לספורט באוניברסיטה. היום כשזה רשות – 7-8, ולפי שעות, לא במשרה. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> מילה אחת. אני רוצה להמשיך את הנושא שדיבר עליו יושב-ראש אגודת הסטודנטים של באר שבע, על העתיד. להיות אנשים יותר טובים. אנחנו מקיימים כנסים שהם כנסי מנהיגות, כל פעם בפורום אחר. כל אוניברסיטה שולחת נציגים לכנס המנהיגות. כנס המנהיגות הזה הוא יומיים וחצי באילת. למעשה, אותם נציגים של האוניברסיטאות, המטרה המרכזית שלהם היא להעביר מסר לתוך האוניברסיטה ולהפעיל את המערכות אם יש מערכות שהן רדומות. וכנס המנהיגות הזה, גם בארגונים הבינלאומיים – אתם תראו אחר כך סרט של כמה דקות ותבינו את העניין שאנחנו מחוברים לארגונים הבינלאומיים, שהם מחוברים לכל הארגונים הבינלאומיים שדוחפים את הנושא הזה. כנס המנהיגות זה אחד הדברים הכי חשובים שיש לנו לאנשים טובים יותר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רוצה לתת זכות דיבור להדר. בבקשה. << אורח >> הדר לוי: << אורח >> אני הדר, סטודנטית במרכז האקדמי פרס. יש לי בית ספר לטניס. כל החיים שלי עסקתי בספורט, הייתי בכל הקבוצות האפשריות: קפטנית של נבחרת הכדורגל בבית הספר, כדורעף – כל מה שהיה אפשר רק שיחקתי. העניין של קידום ספורט נשים אצלנו לא קיים. מנסים לדחוף לזה אבל זה מאוד קשה לגייס סטודנטיות. יש יותר סטודנטיות במרכז מאשר סטודנטים ואין קבוצות לסטודנטיות בכלל. זה לא קיים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> את מדברת במרכז אצלכם? << אורח >> הדר לוי: << אורח >> כן, במרכז אצלנו. זה גם רשום ברשימות שלכם. יש 24 מוסדות שכן יש להם של סטודנטיות ו-29 שכן יש להם של גברים. זאת אומרת, 5 שאין להם בכלל של נשים. אני חושבת שלקידום המגדרי יש ערך נוסף – חברה שוויונית יותר, גם באוניברסיטה. גם תחושה סטודנטיאלית שוויונית יותר. זה דבר שמאוד חשוב לשים עליו דגש. מעבר לקידום של הספורט, שאני באופן אישי מאוד מאמינה בו, הוא הציל לי את החיים. אני עובדת עם נוער בסיכון – זה מציל את החיים. פשוט מאוד. אין לזה תחליף. במיוחד במלחמה אני חושבת שסטודנטים חווים את זה. גם מי שלא לחם. חרדות ודברים כאלה, אני חושבת שהספורט יכול - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עוד מעט תשמעי באמת מה הספורט עושה ללוחמים. << אורח >> הדר לוי: << אורח >> כן, יכול לתת תרומה עצומה לנושא הזה. חשוב לי באמת להעלות פה לשולחן את העניין הזה של ספורט נשים. מהשולחן הזה אני מבקשת שבאמת תביאו לחברה שוויונית יותר, אווירה סטודנטיאלית שוויונית יותר. זה דבר חשוב, במיוחד לאור העובדה שיש יותר סטודנטיות מסטודנטים במרכזים האקדמיים. זהו, תודה רבה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אני רק אגיש באס"א ישראל, בתחרויות שלנו 30% בערך זה נשים. ואנחנו משתדלים כל הזמן להעלות את זה ומנסים ומנסים – לא מצליחים. אולי נצליח בעתיד. דרך אגב, גם ספורט הנכים אנחנו מנסים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש כדורשת? אמרת רק ברייכמן או בכלל? << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> יש לנו כדורשת, יש לנו. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> באוניברסיטת רייכמן זה - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> כדורשת יש הרבה, לא חסר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני אתן לה. אני רק אתקן אותך, מההתאחדות בבאר שבע, דיברת על מאמאנט – מאמאנט זה ארגון ספורטיבי לנשים הכי עסוקות, לא לנשים שהן לא עסוקות. כשתהיה אמא תבין מה זה. מכללת וינגייט לוינסקי, בבקשה. << אורח >> שרון רום: << אורח >> שלום. קוראים לי שרון, אני יושבת-ראש אגודה בלוינסקי-וינגייט, קמפוס וינגייט. לי חשוב להגיד שהנקודה שלי התחילה באמת בכנס המנהיגות באס"א, כשהתחלתי להכיר את הנפשות הפועלות בפעם ראשונה מתוך ארבע שנים שאני לומדת במכללה. מעבר לזה שהמכללה שלנו כל כך מקדמת וכל כך תומכת בספורט ומעבר לזה שיש לנו הכשרה שבסופו של דבר אני בישראל מורה, מורה לחינוך גופני, כמו שברק אמר – זה המקום האחרון אבל זה גם המקום הראשון של החינוך בארץ. הסטודנטים שלנו בסופו של דבר מגיעים ומתחרים באס"א, אז הם פוגשים עוד סטודנטים שהם ספורטאים וזה מה שבסופו של דבר הופך את הסטודנטים שלנו למורים טובים יותר. כי הם באים ומתנסים ברמה הכי גבוהה שאפשר. אני חייבת להגיד שהשנה היה, נראה לי שהראל וויקו יודעים שהיה מאוד קשה להוציא את אס"א השנה, והם נלחמו בשיניים בשביל שהסטודנטים בארץ, עם כל המצב, יזכו בכלל ללכת ולעשות משהו. אם הם לא היו יוצאים לאס"א או לא היו יוצאים למקומות זה לא היה קורה. היו מוותרים על זה. זה היה הדבר הראשון שמוותרים עליו. וזה הדבר הראשון שצריך להיות מובל. בסופו של דבר האנשים האלה הולכים לשוק העבודה. איך הם יתמידו? איך הם יהיו עובדים טובים יותר? הם יעזבו את העבודה אחרי חודש-חודשיים כשהם יראו שהשכר הסטודנטיאלי לא מספק אותם. זה המקום שלהם לבוא להתבטא. אנחנו גם ככה מדינה שבה אנחנו כל היום רבים ויש המון על מה לריב, וסוף סוף יש פה משהו שהוא מחבר. שהוא מייצג לעולם שכמו שאנחנו יודעים לבוא ולעזור כשצריך במלחמות, במשברים, אז דווקא מהמקום הזה – זו צריכה להיות הנורמה, זה צריך להיות הדיבור בארץ. לבוא ולקדם את הדבר שבסופו של דבר, מעבר לזה שהוא מקדם את הסטודנטים, הוא מקדם את כל החברה הישראלית. ומעבר לזה שזה ספורט עממי ומעבר לזה שזה ספורט שהוא תחרותי, זה הכול ביחד. זה בלתי נפרד אחד מהשני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה. ואני רוצה רק לציין שמאוד שמחתי לראות את לינוי אשרם, האלופה האולימפית שלנו, כשהיא התחילה ללמוד במכללה. << אורח >> שרון רום: << אורח >> מסיימת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כן, כוונתי אז כשהיא התחילה. וזה חשוב מאוד-מאוד-מאוד. זו אמירה. הלוואי ועוד ספורטאים לא ילכו רק למקצועות אחרים אלא ילכו גם למקצועות של הספורט. זה חשוב גם לעתיד של הספורט. יש פה מישהו שלא דיבר ורוצה לדבר? אוקיי, משרד הספורט, בבקשה. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> שלום לכולם. שמי רועי ברקוביץ', אני מנהל את האגף להכשרת מאמנים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני רק רוצה לציין שבחדר הזה, בשבוע שעבר, אחרי 12 או 14 שנים, אני לא יודע כמה שנים, אושר בוועדה חוק המאמנים. חוק ענק. אתמול שמו אותו במליאה – ספר כזה של 57 עמודים. כולם באו ושאלו אותי מה זה הדבר הזה. זה אחד החוקים היותר גדולים, שעושה שינוי בכל הנושא הזה של מאמנים. זה לא הזמן לדבר על זה אבל שבוע הבא, אני מקווה שנצביע במליאה בקריאה שנייה-שלישית, וזה ייכנס לספר החוקים במדינת ישראל. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה יהיה הישג עצום. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> באמת עבודה משותפת של רועי ושלי, ואני שמח מאוד שזה קרה. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> קודם כל אני מברך על הדיון הזה. עלו פה המון דברים חשובים. אדם, שיושב פה, נפגשתי איתו לפני כמה שבועות ונודע לי שהוא היה תלמיד בבית ספר אהל שם. אוהל שם קידם כדוריד, בליך קידמו כדורסל, ובכלל יש במערכת החינוך תהליך כזה של בתי ספר שמקדמים ספורט. שם זה במקומות שהמנהלים הבינו שבית ספר זה פלטפורמה עצומה כדי לתת ולאפשר לתלמידים שכאלה, שהם ספורטאים, להצטיין גם בתחום הספורטיבי. הרי, זה סוג של דבר שלנו, אנשי הספורט, מובן מאליו, ובישראל יש כמה בתי ספר. לא מעט אבל גם לא רבים. מצד שני, מקצוע החינוך הגופני, להבדיל, הוא מקצוע נישה עדיין, שהוא המקצוע הכי חשוב בבית הספר. הוא נישה וסובל. סובל ממחסור במתקנים ומכל מה שנאמר כאן. אני זוכר שבתור ילד הייתי הולך לאוניברסיטת תל אביב והייתי רואה את נחום סטלמך מאמן בחוגי החובה של הסטודנטים. לא פחות ולא יותר. נכון? בבקשה. היו דמויות בעולם הזה של הספורט. הייתי גם מועמד לאמן ובסוף זה לא יצא, אבל תראה את האבסורד, סימון, שם זה הפוך. במקום למנף את זה, ליצור משהו גדול, שסטודנטים מתאמנים וממשיכים את מה שקורה בבית הספר היסודי והתיכון. נמצא פה איזה מקרה יחיד שהטכניון, דווקא הטכניון הצליח לשמר את העניין הזה ובאוניברסיטת תל אביב או בבן גוריון זה רק בחירה או לא קיים בכלל. הרי, זה אבסורד. אנחנו מדברים על תרבות ספורט שלא קיימת במדינה שלנו. וזה העצוב מכל הסיפור הזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אבל, רועי, אני אגיד לך בנקודה הזאת שגם למשרד יש פה אשמה. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> בסדר, ידעתי שתגיד, אבל אני לא נכנס כרגע למתקפה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, מה זה ידעת שאני אגיד? << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> רגע, רגע. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> יש להגיד שמשרד החינוך, במקרה שרועי מדבר עליו, מצא לנכון לתקצב את הפעילות הזו. ספציפית. אותם בתי ספר קיבלו תקציבים ייעודיים, למרות שהם בתי ספר ולא אגודות ספורט. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> על מה אתה מדבר? << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> אני מדבר על הפעילות שרועי כרגע מספר עליה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז בוא אני אגיד לך על הפעילות הזאת. בוא נשים את הדברים על השולחן. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> בבקשה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לפני שלושה חודשים כמעט נסגרה ההתאחדות לבתי הספר. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> אני יודע. אחרי כמה שנים? 30 שנה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ואם עבדך הנאמן לא היה יושב בוועדת הכספים. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ופתאום רואה את הדבר המחריד. ורועי יודע את זה. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא הייתה התאחדות היום. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> אז תודה רבה לך. אנחנו צריכים לעשות את זה גם באקדמיה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז בואו נשים את הדברים על השולחן. ההתאחדות, לא רק שהיא קיימת, היא עברה למשרד החינוך. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> יפה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שזה מה שהיה צריך להיות מראש. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> יפה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> וזה היה גם בהסכמה עם השר, הכול בסדר. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> לא, אני אומר שמשרד החינוך בזמנו ועד היום, גם בזמנך - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> צריך למנף את זה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> מצאו לנכון לתקצב את הפעילות הזו. צריך למצוא את המקורות לתקצב גם פעילות אקדמית ספורטיבית, זה הכול. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> אנחנו נמשיך. נמצא פה ידידי, יש לומר חברי ואחד שאני מעריך מאוד, אילן קובלסקי, שאם עשיתי איזשהו חיבור למערכת החינוך אז הוא היה הראשון בישראל שקידם ספורט בבית ספר ייעודי. זה היה בעירוני ט'. והוא היה הראשון שבא ולקח את הנושא הזה ויצר יוזמה, כי הוא יזם בנשמתו, ועשה את המהלך הזה באוניברסיטת רייכמן, שזו פלטפורמה שמאוד מזכירה את מה שקורה בארצות הברית. זה המקום היחידי שזה דבר שצריך לשכפל אותו ולשלש אותו ביתר האוניברסיטאות. שם הוא הצליח לשכנע את המנהלים, את הנשיא של המוסד האקדמי איזו תועלת ואיזה אינטרסים ואיזה רווח הדדי יש בלעזור לקדם ולטפח ספורטאים במסגרת המוסד. אני חושב שיש לנו פלטפורמה שצריך להבליט אותה ולנסות באמצעות המל"ג, באמצעות הדבר האלה שמצליחים והם סיפורי הצלחה – אני חושב שצריך לשכפל את זה גם במקומות אחרים. ואם אנחנו מדברים כבר על המינימום שבמינימום זה מה שנקרא נקודות זכות. הבנות שלי, שלמדנו באוניברסיטה, דרך אגב בבן גוריון, אז הן היו צריכות לבחור משהו נוסף לעשות. אז הבת שלי הלכה ל"פרו-וומן" והשנייה הלכה למשהו אחר. אבל, אין ספק שהחובה לעשות ספורט במסגרת הלימודים ושזה ייתן להם נקודות זכות. זה באיזה מקום יוצר, נקודות הזכות האלה בספורט יצרו, כל הסטודנטים, 300,000, כמו שאמר ידידי בוריס, זה ייצור מצב שממשיכים בתהליך הזה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רועי, את מה המשרד מתגמל כספית היום בספורט באקדמיה? << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> תראה, המשרד, באופן עקרוני, כמו שאתם יודעים, יש לו מבחני תמיכה. והוא מכיר באס"א תל אביב - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אס"א תל אביב? << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> באס"א בכלל, סליחה. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> זאת הטעות ההיסטורית - כולם קראו לאס"א ישראל אס"א תל אביב. זה שונה. אס"א ישראל. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> תסלח לי גם אתה. הוא מתקצב בגדול את אס"א ישראל כגוף רוחב. הוא מוציא משלחות לחו"ל לאוניברסיאדה וכל מה שעלה כאן. זה תהליך התמיכה הקיים היום במבחני התמיכה של משרד הספורט. אולי תכף ירחיב יואב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה יכול להגיד מספר? אתה יכול להגיד כמה כסף? << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> תראה, אני יודע שב-2023 הם לא הגישו בקשה, היה שם איזשהו מהלך שלא זה. עכשיו, מן הסתם, הם הגישו בקשה ואנחנו נדע על פי המבחן כמה מגיע להם. אתה יודע מה זה מבחן תמיכה, זה עניין של עמידה בתנאי סף, ובאופן יחסי – זה חלוקה של עוגה, שעדיין זה לא מומש. אז אני חושב שזה חשוב. עוד דבר שרציתי שייאמר כאן הוא הסיפור הזה של הליגה שעליה דיבר בוריס. אנחנו יודעים שמי שממונה על ענפי הספורט בישראל אלה האיגודים. לכל איגוד יש את המנדט לארגן ליגות בישראל. אני חושב שהמהלך הקיים שאוניברסיטה יכולה להירשם כקבוצת ספורט בליגות השונות, זה מהלך שהוא קודם כל קיים. זה אפשרי. זה מתוקצב, מן הסתם, כאגודה. ואם אותה מסגרת מתחברת לאגודה המקומית, סתם לדוגמה אס"א באר שבע, שיש להם קבוצת כדורעף, הם יכולים להתחבר, הם אגודה בפני עצמה. הם יכולים לעשות להם גם מהלך של ילדים ותשתיות. וזה מהלך ספורטיבי שאנחנו מכירים אותו בישראל. ככה זה עובד בישראל. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> כן, רועי, אבל אתה קצת מעוות את כל התמונה כולה, וכנראה בגלל זה באת לפה. לנו אין מנדט לעשות נוער. אנחנו אוניברסיטה, מכללה, אנחנו סטודנטים. לנו אין מנדט לעשות נוער. אם אני משחק באיגוד הכדורעף ואין לי נוער אני לא מקבל הקצבה. אם אני משחק באיגוד הכדורסל ואין לי נוער אני לא מקבל הקצבה. אנחנו עושים קומבינות על קומבינות בשביל, יש לי קבוצת נערים בכדורסל בהפועל אס"א באר שבע בשביל לקבל תמיכה לקבוצות של כדורסל בליגה ארצית ובליגה א'. אז אם אנחנו רוצים באמת לעשות, ואנחנו רוצים רק ליגה של סטודנטים, אנחנו לא רוצים להתערב עם כולם, לא נוער ולא כלום. כי ברגע שאני במסגרת איגוד אני מחויב לחוקי המדינה או לחוקי האיגוד ואין לי מה לעשות עם זה. ולגבי הכסף, דרך אגב, זאת הסיבה שאנחנו נדלקנו והחלטנו לעשות - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, אז רגע, רועי, תסביר את הבעיה ואחרי זה שרועי יגיב. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> לא, רועי אמר שאנחנו מתוקצבים במסגרת גופי הרוחב. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בסדר, גופי הרוחב, אבל - - - << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> תגיד לי מה אתה רוצה שאני אגיד. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> איפה הבעיה היום? << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> הבעיה של מה? של גופי הרוחב? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שלכם, תקציבים. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> תקציבים, אז גופי רוחב. אנחנו עד היום, במשך 30 שנה היינו בארבעת גופי הרוחב בישראל – ועד אולימפי, ועד פאראלימפי, הילד ואס"א ישראל. לפני כמה חודשים ניסו להחליט או החליטו שרוצים להוציא אותנו מגופי הרוחב האלה ואמרו שאנחנו לא מספיק ולא זה. למרות שאנחנו עומדים בכל הקריטריונים, כמו שראינו פה – גם אליפויות עולם, אליפויות אירופה, אוניברסיאדה ששווה ערך לאולימפיאדה. מארגנים טורנירים, מארגנים כנסי מנהיגות. אנחנו לא תומכים באיגודים, זה נכון, אבל אנחנו כן תומכים בסניפים שלנו, באגודות שלנו. וראינו שרוצים להוריד אותנו משם. ואז אם מורידים אותנו משם ושמים אותנו, בהתחלה אמרו רצועת רוחב עממי, אחר כך אמרו עם "ספיישל אולימפיקס", תחרותי – זה מוריד אותנו לתקציב של 20% ממה שהיינו רגילים לקבל. ולא היינו מקבלים הרבה. זה 700,000 בשנה בקושי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני זוכר שקיבלתם 700,000 שקלים. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> לפעמים 500,000. ושנה שעברה, פשוט בגלל שהמנכ"לים התחלפו היה פספוס כי אחד היה צריך להגיש את דוח הפעילות של 2022 ואחד היה צריך להגיש את מה שאנחנו מתכננים ל-2023. נפל בין הכיסאות. אמרו לנו באמצע ינואר, לא הזכירו לנו לפני – באמצע ינואר אמרו לנו "לא הגשתם". אוקיי. אני יודע ששלוש פעמים בדרך אישרו לנו להכניס למרכבה, אבל מישהו מנע את זה. אבל לא משנה, השנה נגמרה. הסתדרנו, ברוך השם, הכול בסדר. אנחנו רוצים לחזור לסכום המינימלי הזה של 700,000-800,000 שקלים. אחרי שנעשה את המהפכה שתקרה, אם תקרה, בעזרת השם, אז זה כבר תקציבים אחרים. אבל בלי זה לא נוכל להוציא לאוניברסיאדות, לא נוכל להוציא לאליפויות עולם. אנחנו מממנים שליש מהעלות של הדברים האלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יואב, אתה יכול להגיב על זה? << אורח >> יואב רם: << אורח >> אני ממשרד הספורט, מנהל הספורט. בשתי מילים לוויקו. קודם כל, את הסכום לשנת 2024 אתה לא יודע ואתה גם לא יכול לדעת כי המבחנים החדשים עדיין לא התפרסמנו, הנוסח הסופי שלהם. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אושרו שלשום. << אורח >> יואב רם: << אורח >> הם אושרו במועצה הלאומית לספורט כחלק מההיוועצות לפני שמאשר אותם משרד המשפטים וכולי. יש מבחן שהיה, של מבחן גופי הרוחב – ארגוני הגג – פוצל לשניים. אחד זה מבחן דומה שממשיך להיות לארגוני גג, השני זה מבחן לספורט תחרותי או עממי לאליפויות, תחרויות וכולי. מסוג הפעילות שאס"א עושה, או רוצה לעשות בעיקר. ואס"א תוכל לגשת לאחד משני המבחנים, לבחירתה. אתה לא יכול לדעת מה יהיה התקציב, אם הוא יהיה 700,000 שקלים, 500,000 שקלים או 2 מיליון שקלים מכיוון שהתקציבים למבחנים האלה עדיין לא נקבעו. בטח ובטח שאנחנו לא יודעים כמה גופים יגישו בקשות למבחנים האלה. לכן אנחנו לא יכולים לדעת מה תהיה התוצאה הסופית של המודל. זה בהקשר הזה. בהקשר שאתה דיברת עליו, על המבנה של האגודות שלכם. אז ראשית, אגודה שאין לה קבוצת נוער או קבוצת ילדים זו אגודה בעייתית. מבחינת התפיסה והמדיניות של מינהל הספורט, שרואה בתשתיות את החלק העיקרי והחשוב בפיתוח הספורט בישראל. עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, כי אני חושב שכל מה שאמרו פה לגבי פעילות הספורט, פעילות גופנית, תחרויות, בין אם זה בכל גיל שהוא ובטח שימור של סטודנטים כך שימשיכו לעסוק בפעילות גופנית, היא סופר חשובה. אבל לא זה מה שבונה את התשתיות של הספורט של המדינה. מה שבונה את התשתיות זה ילדים ונוער באופן חד משמעי. סטודנטים, סטודנט שנכנס לעולם הספורט בהיותו סטודנט לא יגיע להיות ספורטאי הישגי. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אין לנו ויכוח על זה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> השאלה מה המטרה. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> למה אמרת אין ויכוח? << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אין ויכוח על זה. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> השאלה מה המטרה. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> לא, לא שמעת מה הוא אמר? ספורטאי שנכנס לא יכול להיות ספורטאי הישגי. << אורח >> בוריס בייטמן: << אורח >> יש ספורט הישגי ויש ספורט תחרותי שהוא לא אולימפי. ליגה א' וליגה ב' זה גם בסדר. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> הרגע אמרתי לך שבאוניברסיטת רייכמן לומדים 100 ספורטאים אולימפיים, אז איך אתה אומר שהוא לא יכול להיות ספורטאי? << אורח >> יואב רם: << אורח >> הספורטאים האולימפיים שלומדים ברייכמן לא התחילו את עולם הספורט, את ההשתתפות שלהם בעולם הספורט באוניברסיטה. הם נכנסו כספורטאים לאוניברסיטה. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> נו, בסדר. << אורח >> יואב רם: << אורח >> עכשיו, אני לא מתווכח על החשיבות, בשום פנים ואופן ואל תתפסו אותי לא נכון. אני לא מתווכח על החשיבות המאוד גדולה של ספורט באוניברסיטה, ספורט בכל אחד משלבי החיים, אני רק אומר - - - << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אנחנו כרגע לא מדברים על הספורט באוניברסיטה, על זה כבר דיברנו. אני מבקש שתתייחס לאס"א ישראל כרגע, על התקציבים שאתם רוצים לתת יותר לוועד האולימפי. דרך אגב, אנחנו ביוני 2024 – אף אחד עוד לא קיבל כסף, אין הכנות אולימפיות. אין כלום. עוד לא קיבלנו - - - << אורח >> יואב רם: << אורח >> לא, לא, לא. ויקו, סליחה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> למה אתה אומר לי סליחה? << אורח >> יואב רם: << אורח >> הכנסות אולימפיות, הסכמים להכנות אולימפיות נחתמו - - - << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אתה אמרת כרגע שאין תקציב, אתה לא יודע מה מקבלים. אתה אמרת. << אורח >> יואב רם: << אורח >> לגבי המבחנים הספציפיים. הכנות אולימפיות נחתמו בדצמבר 2023 לכל שנת 2024. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אוקיי, אז למה לא קיבלו את הכסף? << אורח >> יואב רם: << אורח >> הם קיימים, משלמים. משלמים. בהחלט כן. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> זה לא מה שיעל ארד דיווחה בישיבה האחרונה באספה הכללית של הוועד האולימפי. אבל, לא חשוב, אני לא רוצה ועד אולימפי, אותי מעניין אס"א. תגיד לי מה אס"א ישראל הולכת לקבל. עזוב רצועת רוחב ותקציבים ולא יודע, כספים – האם אנחנו נשמור על המסגרת שלנו של 700,000-800,000, או שאנחנו הולכים להיות עם "ספיישל אולימפיקס" ו"וירטוס", עם כל הכבוד להם, אני חס וחלילה לא מזלזל, והכסף בחבילה שם יהיה 300,000 שקלים ואז 100,000. שזה חבל על הזמן. << אורח >> יואב רם: << אורח >> שוב, אני חוזר ואומר, מאחר שלא אתה ולא אני יודעים בכמה יתוקצב מבחן התמיכה שבו תבחר אס"א ישראל להגיש בקשה, אז אני גם לא יכול להגיד מה יהיה התקציב שיאושר במסגרת המודל. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אני יכול לשאול שאלה נוספת? אמרת קודם שנעבור או הועבר ואושר במל"ס שאנחנו נהיה או ברצועת רוחב תחרותית או עממית – אנחנו נבחר. << אורח >> יואב רם: << אורח >> תוכלו להגיש בקשה או במסגרת מבחן התמיכה לארגוני הגג או במבחן התמיכה של פעילות ספורט תחרותית. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> נוכל להמשיך להישאר ב-4 גופי הרוחב הגדולים? עכשיו 3 – הגדולים? << אורח >> יואב רם: << אורח >> תוכלו ותצטרכו לבדוק את מבחן התמיכה ואת הקריטריונים ועל סמך מה אתם מקבלים ניקוד. עדיף לכם - - - << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> סבבה. אז אם אנחנו עושים גם ספורט תחרותי הישגי וגם ספורט עממי נוכל להגיש לשני הגופים? כדי שנקבל מימון על מה שאנחנו עושים. << אורח >> יואב רם: << אורח >> למיטב הבנתי התשובה היא לא. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> למה לא? << אורח >> יואב רם: << אורח >> כי אם מדובר בכפל תמיכה? << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> למה? אם אני עושה ספורט עממי אני רוצה להגיש - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טוב, אנחנו לא נעשה עכשיו. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> אני רק רוצה להגיד הערה אחת. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, שנייה, אילן. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> משפט. אנחנו, עד היום הייתה ועדת קמ"ה. ועדת קמ"ה עד היום נתנה הוראה בבית משפט שאס"א ישראל מתוקצב מידי שנה בסכום 700,000 שקלים, ואחר כך נכנס הנושא של המרכבה. הם צריכים להחזיר אותנו לגופים, איפה שהיינו כל הזמן. אנחנו חלק מהספורט העולמי של ישראל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טוב, זה ברור לכם שיואב לא יכול לתת תשובות עכשיו כי זה צריך לעלות אחרי זה למעלה, אז אנחנו נבקש תשובות על הדבר הזה ואנחנו נדרוש את זה. אי אפשר להגיד "זה לא וזה לא". ואני רק רוצה לתת את השקפת עולמי, יואב. אני מבין תשתיות – הכול נכון. גם הנושא של תבחינים של משרד הספורט פגע מאוד בנושא של התשתיות. לא השר הזה, השר הקודם שינה את התבחינים להישגים בינלאומיים ופחות לכמויות, ואתם יודעים את זה. זה שינה את כל התבחינים של אגודות במדינת ישראל. אני אגיד לך דבר כזה, כל מי שעוסק בספורט בסוף זה בומרנג שחוזר לילדים שלנו. אם זה מאמאנט, אם זה הסטודנטים, אם זה החבר'ה הלוחמים פה, הפצועים פה. כל דבר. צריך לפתוח את הראש ולהבין, אי אפשר לתת לכולם, אני מבין את זה, אבל בסוף זה מגיע חזרה לילדים שלנו. וככל שיותר ויותר ילדים יעסקו בספורט תהיה לנו מדינה יותר טובה. אין מה לעשות, זו האמת. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> חד משמעית. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> חד משמעית, אתה צודק. ואני מצטרף לקריאה שלך להגדיל את תקציבי הספורט במדינת ישראל, שהם נמוכים ביותר. ככל שיהיה יותר נוכל לתת גם יותר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אתה יודע, זה יגיע עוד מעט. זה יגיע. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> סימון, אני רוצה גם לומר שלמכללת וינגייט יש תוכנית יפה מאוד של לקחת מאמנים שאין להם תואר ולהכיר בלימודי האימון שלהם לתואר ראשון, ולכאלה שיש להם תואר ראשון – הסבת אקדמאיים. אני קורא גם לאוניברסיטאות האחרות וגם למכללות האחרות להכיר במאמנים. לתת מעמד למאמן גם באוניברסיטאות זה לא פחות חשוב. וכמובן, אני חושב, כמו שאמרתי גם קודם, בכל אוניברסיטה, וכאן נמצא שאולי שדיבר על התנאים שלו כספורטאי, אז בכל אוניברסיטה בישראל הספורטאים צריכים לקבל יחס מיוחד, כי בלי היחס המיוחד הם לא יסיימו את האוניברסיטה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> וזה לא קורה ברוב המקומות. << אורח >> רועי ברקוביץ: << אורח >> וזה חייב לקרות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז גם על זה נדבר בדברי הסיכום. אני רוצה לעבור לדבר שמבחינתי הוא אחד הדברים המרגשים, וחשוב לדבר על זה, חשוב להציג וחשוב שכולם יראו. ובכוונה אני משאיר אתכם פה כי דברי הסיכום שלי יהיו אחרי. אני מבקש שאף אחד לא יקום כי זה הכבוד הכי גדול שצריך לתת להם. אני אציג, יש לנו לנושא הזה 12 דקות, בסדר? זה כולל את חלוקת התעודות. שרון, אני אתן לך להציג את הקבוצה ואחרי זה, אחד מהחבר'ה, אני מבקש ממך לדבר. אחרי זה תעודות הוקרה ואנחנו נכבד אתכם בנושא הזה. בבקשה, שרון. << אורח >> שרון פז: << אורח >> אוקיי, תודה רבה שהזמנתם אותנו קודם כל. קוראים לי שרון פז ויש לי את הזכות לאמן את נבחרת ישראל בכדורגל קטועי גפיים, את השחקנים האלופים האלה. בגלל שזה 12 דקות אני אקצר קצת בדברים שלי ואתן יותר לשקד לדבר. אנחנו מונים 19 שחקנים כיום. זאת אומרת, 19 שחקנים קטועים בכל מדינת ישראל. לצורך השוואה, היינו ביורו, חזרנו לפני שבוע – התמודדנו מול הטורקים, בטח שמעתם על כל מה שקרה. בטורקיה יש 1,500 שחקנים פעילים. ארדואן הוא הפילנתרופ הראשי של הנבחרת. הם זוכים קבוע במונדיאל, הם זוכים קבוע באליפות אירופה. יש להם עתודות, יש להם שלוש ליגות בוגרות. יש להם עתודות של ילדים, נערים, נוער. ואני, בתור מאמן נבחרת, רואה מישהו קטוע הולך אני שואל אותו אם הוא יודע לשחק כדורגל ואז לוקח אותו. יש לנו מכל הגילאים ומכל המגזרים. יש לנו שני שחקנים ערבים, שהיום לא באו לצערי כי יש להם את החג שלהם. יש לנו דתיים, חילוניים. השחקן הצעיר שלנו הוא בן 19, השחקן המבוגר הוא בן 49. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אדם הוא בן 45, לא? אדם, בן כמה אתה? << אורח >> אדם כהן: << אורח >> 43. << אורח >> שרון פז: << אורח >> יש לי ג'קסון באוטו. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> יש לך איפה לשאוף, אדם. << אורח >> שרון פז: << אורח >> כבוד הוא לי להכיר את אבא שלך שנים, דרך אגב. יש לנו מכל הסוגים, מכל המקומות בארץ. לצערי, והייתה איזו כתבה עלינו שפתחו אותה ואמרו "זאת הנבחרת שאף אחד לא היה רוצה להגיע אליה", אבל לצערנו היום מגיעים אליה. הצטרפו אלינו שני חיילים גיבורי ישראל, אחד זה שקד ביטון מגבעתי, אחד זה עומר גליקסטל. קום רגע, עומר. מגולני. ויש את בן בנימין, שהוא ואשתו לעתיד בעוד חודש, היו במסיבת ה'נובה' וגם הוא כבר מוכר לכולם. בעקבות החשיפה - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רגע, גם אשתך נפצעה? זה הסיפור ששניכם קטועי רגל, וואו. << אורח >> שרון פז: << אורח >> אז שלושת החבר'ה האלה כבר משחקים איתנו. עומר ובן היו איתנו ביורו. שקד, לצערי, לא הגיע כי היינו מוגבלים במספר שחקנים. בעקבות החשיפה שלנו הצטרפו אלינו עוד שניים. אלון – איפה אתה? – אלון, שהוא בן 48 והיה משחק כדורגל כל הילדות וכל הבגרות, ואז הוא ראה את הנבחרת שלנו והצטרף אלינו גם. ואלירן, שגם הצטרף אלינו. השאיפה שלנו, החלומות, אפרופו דיברנו חלומות, שכל בעלי המוגבלויות וכל מי שקטוע יצטרף למסגרת הזאת. להקים ליגות. להקים ליגה. יש המון מקומות באירופה שיש להם ליגות. זה נותן מזור לנפש. ומי שבא אלינו זה בדרך כלל מישהו שלפני הפציעה שיחק כדורגל או בצורה מקצועית, דרך אגב, בן בנימין נסע למסיבת ה'נובה' והוא שחקן פעיל בליגה א', ונפצע. וכשבאתי אליו ל'הלל יפה', אחרי 10 ימים או שבועיים, אמרתי לו "יש לנו יורו ביוני ואתה איתנו". הוא ממש לא ידע על מה אני מדבר איתו, ועובדה שאחרי שלושה או ארבעה חודשים הצטרף. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תצטרף אלינו רגע לשולחן, בבקשה, ברשותך. << אורח >> שרון פז: << אורח >> שלושה חודשים מיום הפציעה הוא התחיל להתאמן איתנו. ואני יכול לדבר שעות. יש לי עוד הרבה דברים להגיד אבל חשוב לי מאוד שגם שקד ידבר מהמקום שלו, וגם בן בנימין. אז תודה רבה לכם. אני מצפה מכל אחד שיושב פה בשולחן אחרי היום שיהיה שגריר שלנו, שידע שקיים כזה דבר. בטוח מכירים את זה שמכיר את זה שמכיר את זה. אנחנו ברשתות, באינסטגרם. החבר'ה פה מפעילים את הכול, יודעים איך להגיע אלינו. הלוואי שנתפתח. אני שמחתי שיצא לנו לדבר בנוגע לאבטחה. היינו אמורים לנסוע - חמישה ימים לפני הנסיעה ליורו החבר'ה פחדו לנסוע כי לא הייתה לנו אבטחה. ואז במקרה הגעתי לסימון, התרגשתי, חבר כנסת מדבר איתי כאילו הוא אחד השחקנים שלי, והוא אמר לי "אני אנסה. חמישה ימים זו בעיה לעשות את זה", והוא אמר לי שאחרי שאנחנו נחזור אנחנו ניפגש. ואכן זה קרה. זאת אומרת, הפלא ופלא, אפשר גם לעשות דברים. אז תודה רבה לך קודם כל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רק צריך לשבח את יענקל'ה שחר המדהים. << אורח >> שרון פז: << אורח >> ויענקל'ה, בעצם דיברתי איתו. אלטשולר שחם, ויש את התמונה של חנה אצלו במשרד, שהיא מודה לו. יש הרבה ספורטאים, הוא פשוט לא מדבר, הרבה ספורטאים כמו חנה שהוא תמך בהם, תומך בהם ומודים לו. והוא אמר לי "אתם תיסעו", אז אמרתי לו "איך אנחנו נוסעים? אין.", אז הוא אומר "אוקיי, אתם נוסעים" ואכן נסענו עם חברת האבטחה של מכבי חיפה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אתם תחת ההתאחדות לכדורגל? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, זו הבעיה. << אורח >> שרון פז: << אורח >> אנחנו לא תחת ההתאחדות, אנחנו לא תחת אף אחד. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> אז למה? שם וולוו-הונדה. << אורח >> שרון פז: << אורח >> יש וולוו-הונדה. אני במקרה עוד לא קיבלתי את הביגוד, דאגתי להם. הנה וולוו והנה הונדה. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> לא, על הסמל. סבבה, לא, זה סמל של התאחדות. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בבאר שבע אין וולוו, הוא לא זיהה. << אורח >> שרון פז: << אורח >> זה קטועים. זה סיפור ארוך. אנחנו בעצם לא תחת ההתאחדות כי אין לנו עתודות של ילדים, נערים, נוער. זאת הטענה שלהם. << אורח >> ויקטור חדד: << אורח >> משרד הספורט לא יכיר בך, תיזהר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, לא. אני יודע מהצריך לעשות. דיברתי גם עם ניסים סספורטס. אנחנו נדע מה לעשות. << אורח >> שרון פז: << אורח >> דרך אגב, הייתה לנו פגישה טובה עם מיקי זוהר בלשכה שלו יחד עם יענקל'ה, והדברים אמורים להתקדם. ובעצם אלטשולר שחם תומכים בנו מיום ההקמה, מינואר 2020 הם איתנו, ויענקל'ה הצטרף אלינו לפני שנתיים וחצי. והוא בעצם נותן לנו לנסוע לטורנירים, כי בלעדיו אנחנו לא נוסעים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מדהים. << אורח >> שרון פז: << אורח >> ואף אחד לא היה יכול לחוות את היורו. היינו פעמיים ביורו כבר. זכינו בשני טורנירים באירופה, אחד בסקוטלנד ואחד בבלגיה, מקום ראשון. אנחנו מאוד מוערכים באירופה בגלל ההתקדמות שלנו. זאת אומרת שאחרי ארבע וחצי שנים אנחנו מגיעים ואנחנו מסתכלים בלבן של העיניים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כל הכבוד, שרון. יישר כוח. שקד, בבקשה. תודה לך. << אורח >> שקד ביטון: << אורח >> שלום לכולם. אני שקד ביטון. עד לפני שמונה חודשים הייתי לוחם ומפקד בחטיבת גבעתי בגדוד רותם. לצערי, נפצעתי בכניסה הקרקעית לעזה. איבדתי את רגל ימין. אני רוצה קצת לשתף אתכם בחוויית השיקום ואיך הקבוצה הזאת נכנסה אליי ונוגעת אליי. אז בגדול אני אחרי שבוע בטיפול נמרץ מורדם ומונשם עובר למחלקת הטראומה ב'תל השומר'. כחלק מההוויה שם גם אומנים באים. במקרה "שלישיית מה קשור" היו אצלי, כשאני עוד שוכב ומנסה לעכל את הסיטואציה. שלום אומר לי "תקשיב, יש מישהו שמשחק איתי פוצ'יוולי, הוא קטוע רגל ואתה חייב להכיר אותו". עכשיו, אני בראש שלי, שבוע וחצי מהפציעה, אני עם כיסא גלגלים כל החיים. לא מכיר פרוטזה, לא מכיר אף אחד מהקטועים פה, לא מכיר שום דבר שקשור. אני בראש שלי עם כיסא גלגלים כל החיים. ואני מסתכל עליו ואני אומר "מה, אתה צוחק עליי? זה חלק מהסתלבט?", הוא אומר לי "לא". כבר באותו ערב עם צח, שזה הקפטן של הנבחרת. באותו יום הוא הגיע אליי לטראומה, הראה לי סרטונים של כל החבר'ה פה משחקים כדורגל. אני חשבתי שזה מהקטמין אבל מסתבר שזה אמיתי לגמרי. אמרתי לו "תקשיב, אני מחלים, טיפה נסגר הפצע והכול ואני בא לשחק, מה זאת אומרת". אז עברתי מיחידת הטראומה לשיקום, ואני יכול להגיד לכם שאחרי חודש שהפצע שלי נסגר וקיבלתי אישור רפואי נכנסתי לקבוצה. << אורח >> קריאה: << אורח >> לפני האישור הוא כבר בא. << אורח >> שקד ביטון: << אורח >> לפני האישור באתי. לגמרי. אני רוצה לשתף אתכם שכמובן שבשיקום עושים פיזיותרפיה ועושים ריפוי בעיסוק, בריכה, חדר כושר והכול כדי להתחזק. אני יכול להגיד לכם שהשארתי אבק לכל הלוחמים בשיקום בזכות הקבוצה הזאת. זה היה חלק מאוד משמעותי ואינטגרלי מתהליך השיקום. כלומר, בימי שני וחמישי אני יודע שאני יוצא מהשיקום והולך לשחק כדורגל על קביים. מחזיר אותי לכושר שהייתי בו, זה מדהים לשיווי המשקל. ובכללי, החוויה של לפגוש חבר'ה שהם קטועים ותיקים והם יכולים לתת לך הרבה כלים – זה כמו משפחה. אני רוצה להגיד לכם שזה מה שעושה את השיקום לגמרי. זה מה שעשה לי את השיקום. כמובן שאני ממשיך וכיף לי, גם כשאני בבית אני מגיע לכל האימונים. וברוך השם שהדבר הזה נמצא וקיים וגם אחרי פציעה אפשר להיות שותף לחלק מהדברים המדהימים האלה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מדהים. [מחיאות כפיים] << אורח >> בן בנימין: << אורח >> שלום לכולם, אני בן בנימין. שיחקתי כדורגל כל החיים שלי. שיחקתי קצת בליגה לאומית, קצת בליגה א'. נפצעתי ב-7 באוקטובר, הייתי במסיבת ה'נובה' יחד עם בת הזוג שלי. איבדנו שנינו את רגל ימין. משהו כמו עשרה ימים אחרי שנפצעתי, באמת כמו ששרון אמר, הוא בא לבקר אותי. עד אז, כמו ששקד אמר, לא חשבתי שאני בכלל אוכל לקום מכיסא גלגלים. ברגע ששרון בא אליי לבית החולים, ולא רק שרון – עוד כמה חבר'ה פה מהקבוצה – פשוט גרם לי פעם ראשונה לחייך. והבנתי שאני אוכל לחזור לשחק. לא ידעתי שזה יהיה כל כך מהר, הייתי בטוח שזה ייקח לפחות שנה או משהו כזה. זה הדבר שבאמת גרם לי לחזור לעצמי ופשוט הרים אותי למעלה, החזיר אותי לחיים הקודמים שלי ונתן לי כוח להמשיך. [מחיאות כפיים] << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מנסה בשנתיים וחצי האחרונות להדביק עוד אחד ועוד אחד באמת באמונה, בתפיסה שלי. מה שעכשיו אתם מציגים פה, לא משנה מה אנחנו נגיד כל אחד, אי אפשר להבין את הדבר הזה. א' זה מאוד מרגש. מאוד. והכוח הזה של הספורט, של הקבוצה, של להיות ביחד, כמו שאמרת שקד – אין לו תחליף. אין לו תחליף. אנחנו נעשה הכול, באמת. שרון, אני אומר לך, אנחנו נעשה הכול, וביחד, כדי שגם בן וגם שקד וגם אלפי חיילים, אלפי פצועים, שתהיה להם את האפשרות הזאת. אני קורא לכם אחד אחד גיבורים, בואו אליי. [תחילת חלוקת תעודות] שרון פז קודם כול. מדהים. מוטי גמליאל. הראל, זה לא יותר מרגש ממדליית זהב באולימפיאדה? אלדד בן שאול. שרון, אולי בזמן הזה שאני מחלק תסביר להם מה זה המשחק הזה, איך זה הולך. שלמה זוארץ. יואב צרפתי. אתם יכולים עכשיו לראות את הסרטון ומה זה אומר. אז תסבירו תוך כדי. << אורח >> אילן קובלסקי: << אורח >> (הקרנת סרטון ברקע) זה סרטון שלנו. באוניברסיאדה ב-FISO. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עומר גליקסטל. עומר לי דיבר אבל עומר הוא גם חייל שנפצע, נכון? << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא גולנצ'יק, הוא לא מדבר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הוא קיבל את הפרוטזה הכי טובה, את ה-VIP. תודה לכם. אורן קשאיוף. קודם הסבירו לי שאורן הוא שוער, ושוער יכול להיות שוער רק עם יד אחת. יש לו יד פגועה, הוא נפצע בתאונת דרכים. היד נכנסת מתחת לחולצה והוא יכול להיות שוער רק עם יד אחת. אלון ברוך. דוד פלדמן. בן בנימין. אלירן אוסטר. גם שוער. אבירן אוחנה. מעניין אותי לדעת – חבר'ה שהם מלידה עם פרוטזה, כמה העזרה שלהם לחדשים שמגיעים? << אורח >> אבירן אוחנה: << אורח >> אני ספציפית לא קטוע, אני גם רגל קצרה, אבל זה עומד בתקן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא, אבל נגיד בן, שהגיע לקבוצה – כמה העזרה? << אורח >> אלדד בן שאול: << אורח >> חבר'ה שהם, רובם שהם מלידה, הם לא קטועים אלא הרגל של קטנה אז גם התותבת שלהם פחות מותאמת. אנחנו, החבר'ה היותר מיומנים, נקרא לזה, זה עוזר. נותנים כל מיני טיפים, איך להתמודד עם הכאבים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> בן ממן. << אורח >> שרון פז: << אורח >> בן ממן היה שחקן בטוברוק כשהוא נפצע בגיל 17. היה שחקן שניבאו לו עתיד מאוד גדול. הוא נפצע בתאונת אופנוע. כמובן שהגענו אליו לבית החולים, וכמו ששקד אמר הוא לא חשב לעולם שהוא ישחק כדורגל וחרב עליו עולמו. אני אקצר לכם את התהליך – היום הוא בחמשת החלוצים הכי טובים באירופה. הוא סיים את היורו האחרון במקום 3 כמלך השערים, ויש לו כבר ארבעים גולים. בלי פנדלים, הוא לא יבעט פנדלים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> רועי סל. שקד ביטון. אליהו אלמוזלינו. חסר מישהו? לא. את אלה תיקח איתך שרון, יש פה כאלה שלא הגיעו. [סיום חלוקת תעודות] טוב, אני רוצה לסכם כי אנחנו צריכים לסכם את הדיון. קודם כל זה מאוד מרגש. וחלק יפה בוועדה, אילן אתה יודע את זה, אני לא מסיים את הוועדה בלי להגיד תודה לאנשים מדהימים. שרון, אתה צריך לקבל פרס ישראל על מה שאתה עושה בשביל החבר'ה האלה. << אורח >> אילן גזית: << אורח >> סימון, רק הזדמנות להוסיף לדבריו של שרון. אנחנו רוצים להודות לך, עם כל הלב והנשמה. איך שנרתמת ישר כשוויקו ואני פנינו אליך. וזה היה חשוב לך. ואנחנו רואים מה אתה עושה בשביל כל הספורטאים. גם הפצועים, גם לא פצועים. איך אתה רץ ממקום למקום. זר לא יבין זאת. רק בן אדם שבא מהספורט כמוך, עם לב ונשמה, יכול להיות את מה שהוא נותן. אז המון תודה. המון. [מחיאות כפיים] << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. אתם יודעים, הייתי יושב-ראש איגוד השחייה שש שנים. עשיתי – אני יכול להגדיר את זה לעצמי בזכות – עשיתי מהפכה גדולה מאוד בשחייה הישראלית. ואתמול נבחרת השליחות שלנו זכתה במדליית זהב ב-4X200 חופשי. ויש לנו 15 ספורטאים שיהיו באולימפיאדה. ואני אומר לכם שהרגע לזכות במדליה במשחקים האולימפיים של השחייה מגיע. זה יגיע. וכשאני אמרתי את זה לפני שמונה שנים חשבו שאני משוגע. ואני לא כל כך משוגע. עשיתי באמת, אני לא יכול לפרט על מה שקרה, אבל איך אומרים? פיטרתי את כולם, הורדתי את כל הדפים ובניתי את הכול מחדש. הבאתי את המאמנים הכי טובים בעולם, דאגנו לתקציבים. ותמיד אני אומר את זה לא כדי לשבח את עצמי, כי אני יודע על עצמי הכול – אני אומר את זה כי צריך לחלום. בן אדם שחולם, בן אדם שקובע יעדים, בן אדם שקובע מטרות – את הכול אפשר להשיג. איך אמרת, בוריס? החלום שלך הוא ליגה – אני אגשים לך את החלום הזה. אבל, לא לפחד. כל דבר אפשר להגשים. לא לוותר, להיות עם רגל על הגז. להמשיך ולהמשיך ולהמשיך. ושקד ובן וכל החבר'ה, אתם הדוגמה הכי מטורפת לילדים שלנו. מהמקום הכי רע והכי גרוע, ואין יותר גרוע, באמת זה מטורף – לשבת פה ולהבין מה הספורט עשה בשבילכם. אני לא אקריא את הנקודות כי אנחנו צריכים לסיים, אני אעביר לכם את הכול. אנחנו הבנו את מה שקורה, אנחנו נטפל בכל דבר. גם בליגה, גם בנקודות, גם משרד הספורט, גם במרכזים – הפועל ומכבי, שיהיה חלק מזה. בוריס, זה בידיים שלך. נעשה ישיבה, תקבעו איפה, נביא את כולם. נבנה את הפאזל הזה, נדאג לכסף גם. נעשה ליגה לאקדמיה. זה יכול להיות משהו מדהים. אני רוצה להגיד לכם תודה גדולה שהגעתם היום לכנסת, שהגעתם לדיון. חנה, תודה רבה שהגעת לפה. כבוד גדול בשבילי, אני מעריץ אותך, את באמת ספורטאית ענקית. ואני מאחל לנו בהצלחה. תודה רבה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:50. << סיום >>