פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שני פרוטוקול מס' 175 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, י"ב בסיון התשפ"ד (18 ביוני 2024), שעה 14:00 סדר היום: << נושא >> הנצחת יהודי התפוצות שקפחו את חייהם בשל יהדותם, על רקע אנטישמי << נושא >> הישיבה תתקיים בהשתתפות יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, מר יעקב חגואל ונציגי משפחות נפגעי הטרור נכחו: חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר מוזמנים: מיכל מסטיי – יועמ"שית, משרד התפוצות שולי דודוביץ' – רח"ט תפוצות ודתות, משרד החוץ ענבר דוד – מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי שלומי מור – משנה ליועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי גלית בר נתן – מרכזת הנצחה, המוסד לביטוח לאומי יעקב חגואל – יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ג'וש שוורץ – מזכ"ל, הסוכנות היהודית דני ווזנר – מנהל יחסי ממשל, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה סטפני שטראוס – מנכ"לית, ישיבה יוניברסיטי בישראל בלה ליבוביץ – מנכ"לית, ביתנו העולמי מאיר לב – יו"ר, התאחדות עולי אמריקה הלטינית מנואל אשין – מנכ"ל עמותה, התאחדות עולי אמריקה הלטינית דניאל פרכס – חבר פרלמנט לשעבר בצ'ילה, התאחדות עולי אמריקה הלטינית מאירה לרנר – ראש תפעול, אמונה אליהו שאול – מנכ"ל מועצת ארגוני עולים בישראל ליליה אוסטרובסקי – משרד ישראלי של הקונגרס היהודי הרוסי אווה צבאח-סנדלר – משפחות הנרצחים חיים פיין – משפחות הנרצחים משה חיים סבח – משפחות הנרצחים מרדכי מילטש – משפחות הנרצחים מוזמנים באמצעים מקוונים: גליה גרנות איתי חכם – – סמנכ"לית, קרן משפחות רודרמן מנהל תכניות, קרן משפחות רודרמן מיטל חדד – משפחות הנרצחים יונתן הלימי – משפחות הנרצחים ג'ק חרוני – משפחות הנרצחים מלינגר וודנר אנדרה – משפחות הנרצחים מישל רוזנטל – משפחות הנרצחים ייעוץ משפטי: אלי מור שבילי מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הנצחת יהודי התפוצות שקפחו את חייהם בשל יהדותם, על רקע אנטישמי << נושא >> << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הישיבה עם תרגום סימולטני לשפה האנגלית, אז יש לכם אוזניות מי שצריך לאנגלית או לעברית. הנושא הוא הנצחת יהודי התפוצות שקפחו את חייהם בשל יהדותם על רקע אנטישמי, בהשתתפות כמובן יו"ר הסתדרות ציונית עולמית ומזכ"ל הסוכנות היהודית, וגם נציגי משפחות של נפגעי הטרור. זו ישיבה מיוחדת שנקבעה בהמשך להחלטת הממשלה שהייתה ב-27 במאי 2024, להנציח יהודים מהתפוצות שקפחו את חייהם בשל יהדותם בפעולות איבה על רקע אנטישמי. עוד בשנת 2022, פנה יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית מר יעקב חגואל לראש הממשלה, בבקשה להנציח באופן רשמי את הנרצחים על רקע אנטישמי ברחבי העולם. אני חייב לומר, זה חלק מהתפיסה של העם היהודי והמחויבות שלנו לכל העם היהודי, גם מי שחי כאן וגם מי שלא חי כאן. קרן משפחת רודרמן היא הייתה שותפה למהלך. מדובר ביהודים שנרצחו ונרדפו רק בשל יהדותם. חשוב לזכור כי רוב האירועים האנטישמיים אינם מדווחים מחשש ופחד. היהודים האלה שנרצחו בתפוצות הם חלק בלתי נפרד מהזיכרון הלאומי ומההתייחדות המשותפת שלנו. לקראת הדיון הנוכחי אנחנו ניסינו לאתר רשימה של כל הפיגועים שאירעו בתפוצות נגד יהודים, ואת שמות הנספים בהם, במשרדי הממשלה השונים ובמוסדות הלאומיים. התברר לנו שאין גורם רשמי מיועד שמתעד באופן מדויק וודאי ומבצע מעקב ורישום אחר כל הנפגעים והנרצחים. הרשימות שהועברו אלינו גם הן היו עם הרבה אי דיוקים בתאריכים, בשמות, לעיתים רשימות שונות שהכילו פרטים שונים, ולאחר חיפוש והתאמה, באמת עבודה מאוד יסודית שנעשתה פה על ידי מנהלת הוועדה וצוות הוועדה, עולה שלפחות 155 יהודים נרצחו בתפוצות: החל מה-17 בפברואר 1958 בפיגוע באלג'יריה, ששם נרצחו שני שליחי עלייה, ואני אעבור ככה על רשימת הפיגועים ואני לא אקריא בכוונה את כל השמות. אני כן אצרף את רשימת השמות לפרוטוקול כי אני חושב שחשוב שבתוך הפרוטוקול כבר תהיה רשימת השמות שעליה עבדנו. אז כאמור 1958, פיגוע באלג'יריה; ב-1981 פיגוע בבריטניה, שנמצאים כאן גם בני המשפחה של אליוט פיין שהוא בן הקהילה היהודית שהיה בדרכו לבית הכנסת ונרצח על ידי שכנו; אוניית נוסעים איטלקית 'אקילה לאורו', שנחטפה על ידי ארבעה טרוריסטים פלסטיניים בעת שהפליגה מאלכסנדריה לפורט סעיד במצרים, החוטפים רצחו נוסע יהודי אמריקאי מרותק לכיסא גלגלים; הפיגוע בבית הכנסת הגדול בטורקיה ב-1986, נרצחו בו 22 יהודים וכעשרה אנשים נוספים נפצעו; פיגוע בבלגיה שנחטף ונרצח רופא בלגי. פיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה, ב-1992, פיצוץ מכונית תופת ליד השגרירות, בפיגוע הזה נהרגו 29 אנשים ו-242 נפצעו, בין ההרוגים ארבעה ישראלים עובדי משרד החוץ ונשים יהודיות מארגנטינה; פיגוע ירי ב-1994 בגשר ברוקלין, שם גם נפצע אנושות נחום ששונקין ואריה הלברשטם שנפטר כעבור חמישה ימים, ושניים נוספים נפצעו קל; פיגוע באותה שנה בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, שבו נרצחו 85 אנשים ו-330 נפצעו; התפוצצות מטוס באייר פנמה, טיסה 901 של חברת התעופה לאס צ'יריקנס שבו נהרגו 21 בני אדם, בהם 12 יהודים; הרצח של שליח הסוכנות היהודית באוקראינה ב-1995. פיגוע בנמל התעופה בלוס אנג'לס בדלפק של אל-על ב-2002; באותה שנה עיתונאי אמריקאי שנחטף ונרצח בידי שוביו; באותה שנה גם פיגוע תופת בבית הכנסת באלגריבה שבטוניסיה, משאית תופת שהתפוצצה סמוך לבית הכנסת; ב-2003 פיגוע כפול בשני בתי כנסת, שתי משאיות תופת שהתפוצצו בטורקיה, 57 הרוגים; במרוקו ב-2003, רצח של סוחר יהודי בקזבלנקה; ב-2006 בצרפת, חטיפתו ורציחתו של אילן חלימי על ידי כנופיית מהגרים מוסלמים; פיגוע ב-2006 במרכז היהודי בסיאטל; פיגוע ב-2008 – מתקפת טרור בבית חב"ד במומביי; באותה שנה מורה יהודי נרצח ביריות בעיר יאמן שנמצאת מצפון לבירה צנעא שבתימן. פיגוע ב-2011 בעיר מרקש במרוקו, שם נהרגו 17 בני אדם, רוב ההרוגים היו תיירים; מחבל שירה ב-2012 לעבר קבוצת תלמידים בכניסה לבית הספר היהודי בטולוז; הדקירה בתימן בשנת 2012; בשנת 2015 היה פיגוע בהיפר כשר בצרפת; פיגוע ירי במהלך אירוע בת מצווה בבית הכנסת בקופנהגן ב-2015, שמאבטח יהודי כבן 37 שאבטח את האירוע נורה בראשו למוות; הפיגוע ב-2016 באורוגואי שנדקר יהודי בן 54 תושב אורוגואי; פיגוע בפריז ב-2017, גם כאן אחד מבני המשפחה משתתף כאן בישיבה, שרה חלימי רופאה ומנהלת גן יהודייה צרפתייה בגמלאות נרצחה בדירתה; ב-2018 פיגוע בצרפת ששם נרצחה בדירתה ניצולת שואה; באותה שנה פיגוע ירי, טבח בבית הכנסת קהילת עץ חיים אור לשמחה בפיטסבורג בפנסילבניה, נמצא איתנו כאן נציג מפיטסבורג, מייקל מילט, שהגיע לכאן מפיטסבורג להשתתף איתנו; ופיגוע ירי בבית הכנסת בבית חב"ד בקליפורניה. ב-2019 עוד אירוע ירי אנטישמי בסופרמרקט היהודי בג'רזי סיטי שבארה"ב; באותה שנה פיגוע דקירה במוצאי ליל שביעי של חנוכה בעיירה מונסי שבמדינת ניו יורק; פיגוע בצרפת בליאון בשנת 2022 שבן 89 נדחף למותו ממרפסת דירתו; פיגוע בתוניסיה, פיגוע ירי בבית הכנסת העתיק שנרצחו חמישה בני אדם, גם כאן אחותו של אחד הנרצחים נמצאת איתנו כאן בדיון ונשמע אותה גם; פיגוע בדטרויט שנשיאת בית הכנסת נרצחה באכזריות; ב-2023 פול קסלר, יהודי אמריקאי תומך ישראל, הוכה למוות באמצעות מגפון בידי מפגין פרו פלסטיני, סמוך ללוס אנג'לס; וב-2024 פיגוע בסן דייגו, בנג'מין אהרוני, רופא שיניים יהודי בן 28 נרצח על ידי אדם ממוצא מוסלמי, אחיו והוריו משתתפים גם הם בדיון. בתוך כך אני חייב לומר שבתוך רשימת הפיגועים, 9/11 לא מופיע, אבל גם שם לא מעט נרצחים היו מבני העם היהודי, שאני בטוח שגם זו הייתה כוונת המרצחים באותו פיגוע אכזרי. אני רוצה לפתוח את הדיון ולתת גם את רשות הדיבור ליעקב חגואל, יו"ר הסתדרות ציונית עולמית, שגם יזם את ההכרה הזו, ואחר כך גם ניתן למשפחות הנרצחים. << דובר >> יעקב חגואל: << דובר >> תודה רבה ליו"ר הוועדה, חברי עודד פורר. ראשית אני רוצה להודות לך על האכפתיות, על היוזמה, בכלל בכל נושא התפוצות, העלייה, העומק של הדיונים פה. יישר כוח. אני גם רוצה להודות למנהלת הוועדה שמכינה את הדיונים פה לעילא ולעילא, גם איתנו, ואני מאוד מודה לך על זה שלומית. תראו, אני לפני כמה שנים קיבלתי פנייה מיהודייה שעלתה ארצה מארגנטינה, ואמרה לי שהיא עלתה לפני יותר מ-10 שנים וכל יום ביום הזיכרון זה מאוד קשה לה. אמרתי לה כן, גם לי מאוד קשה ביום הזיכרון. ואז היא אמרה לי שאבא שלה נרצח בפיגוע באמיה, בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, שדרך אגב נציין בדיוק היום בעוד חודש 30 שנה לפיגוע באמיה. והיא אמרה לי שבארגנטינה היו מזכירים את אבא שלה, וכאן לא מזכירים בשום טקס, בשום ערוץ טלוויזיה, בשום אתר אינטרנט, שום דבר, וזה מאוד כאב לה. וזה העיר את תשומת ליבי לכך שבאמת, אתם יודעים הייתה אבולוציה של החוק, של יום הזיכרון, ולפני כמה שנים הוא עודכן לכך שהוא יום הזיכרון לא רק לחללי צה"ל אלא גם לחללי פעולות האיבה בישראל. דרך אגב לא רק בישראל, לישראלים שנפגעו בפעולות איבה מחוץ לישראל, החוק הזה גם היה. אבל לא ליהודים שנפגעו באירועים אנטישמיים שהם לא ישראלים. זה היה השינוי. שדרך אגב, אני יכול לתת דוגמה מלפני שנה וחודש, בל"ג בעומר, היה פיגוע בג'רבה בתוניס, ושם נרצחו שני בני דודים. אחד ישראלי ואחד לא ישראלי. הישראלי הוכר כנפגע פעולות איבה, והלא ישראלי לא הוכר. אותו פיגוע, אותה משפחה. עם אחד אנחנו. ואני באמת התחלתי להתעסק בזה לפני כמה שנים, ברבות הזמן גם הייתי יושב ראש הסוכנות היהודית לאיזושהי תקופה, ופניתי לממשלות השונות, אז התחלפו הרבה, גם בנט וגם לפיד וגם ראש הממשלה נתניהו, ושלושתם בהחלט ראו בזה את החשיבות הרבה. ולפני כשנה בעזרת השר שיקלי הועברה החלטת ממשלה, שהסמיכה ועדה לבדוק את הנושא הזה בצורה רצינית. בראש הוועדה עמד אבי כהן סקלי, שאני רוצה לברך אותו, היום שמעתי שהוא מונה להיות הפרויקטור של הצפון, אז אני רוצה לברך אותו על זה, ואני גם רוצה לברך אותו על העבודה האדירה. עבודה של שנה מול משרדי ממשלה, מול המוסדות הלאומיים, מול ארגון נפגעי פעולות האיבה, מול הביטוח הלאומי, המון המון גופים. לנסות להגיע להסכמות בין כל הגופים האלה זו משימה לא פשוטה, ואני שמח שלפני כמה שבועות כמו שאמר פה יו"ר הוועדה, הממשלה אישרה את זה. צריך להבין, זה לא פחות מהחלטה היסטורית. החלטה היסטורית היא בזה שאנחנו מבינים, אולי אחרי 76 שנים, שעם אחד אנחנו. עם אחד אנחנו. אלה שגרים בישראל, אלה שבעזרת השם עוד יגורו בישראל, וגם אלה שאף פעם לא יגורו כאן. אנחנו בני אותו עם, ומדינת היהודים צריכה להבין שהיא לא רק מדינה של מי שגר בה, היא מדינה של כל היהודים. ובהקשר הזה, זו החלטה שיש לה משמעויות אדירות, לא רק את המשמעות הקדושה הזו שאני לא מזלזל בה חס וחלילה, של להכיר במשפחות הנרצחים, להכיר ולהוקיר את הנרצחים שנרצחו רק בגלל עניין אחד, שהם יהודים. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> אגב, ההכרה לפי מה שאני רואה בהמלצות הוועדה היא לפי בעצם, הקריטריון הוא קריטריון חוק השבות. זאת אומרת אנחנו צמודים בעצם - - - << דובר >> יעקב חגואל: << דובר >> חד משמעית. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה הכרה ביחס לזהות יהודי. << דובר >> יעקב חגואל: << דובר >> נכון. יש פה המון דברים, תרצו אפשר להיכנס לתוך העומק, המון דברים. צריך להבין, כדי להגיע להסכמות מול כל הגורמים שמניתי פה ואחרים, היה צריך פה הרבה ג'אגלינג והרבה עבודה, ואני רוצה להוקיר את כל אחד מהגורמים האלה. כי גם משרדי הממשלה וגם הגורמים האחרים היו מאוד קשובים לעניין עצמו, והעניין הוא מאוד מאוד מורכב אין ספק. צריך להבין עוד דבר, שאנחנו מכירים באירועים שקרו אחרי הקמת המדינה, כן? אנחנו מכירים באירועים, ואני אומר שוב, חלק מהאירועים שאתה מנית אדוני היו"ר, הם ישראלים שבכל מקרה הוכרו, כן? אבל הסיפור הוא על היהודים שהם לא ישראלים שלא הוכרו. יש גם מנגנון בתוך החלטת הממשלה שאומר איך מכירים, מי מכיר, איך מערערים על ההכרה. יש פה את כל העניין הזה סביב זה. אין לי ספק שאנחנו מדברים פה על דבר שהוא היסטורי. אני רוצה להגיד אבל גם מהצד השני. מהצד השני, מעטות הקהילות היהודיות שמציינות את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, ואנחנו בהסתדרות הציונית העולמית ובכלל במוסדות הלאומיים נמצאים בשנים האחרונות בתהליך מאוד רציני, כדי לייצר ביחד עם הקהילות תהליך שלא מציינים רק את יום העצמאות, מציינים גם את יום הזיכרון. ובשנה האחרונה לצערנו היה לנו "טריגר" שעזר לנו בזה, שה-7 באוקטובר, האווירה שהייתה סביב זה, עזרה לנו בשיח מול הקהילות. אנחנו יצרנו מודולה טובה מאוד ביחד עם משרדי הממשלה השונים, גם משרד הביטחון, גם משרד החוץ, גם משרד התפוצות, מודולה בשפות שונות שעוזרת לקהילות לייצר טקס, אבל להביא למודעות זה לא פשוט, ואני חושב שההחלטה הזו בהחלט עוזרת לנו שיכירו גם בתפוצות שהיום הזה הוא יום חשוב לעם ישראל ולא רק למי שגר בישראל. אני בהחלט חושב שמכאן צריך להמשיך הלאה ולחזק את הערבות ההדדית, לחזק את האחדות של עם ישראל. עם ישראל הוא לא רק מי שגר כאן, וממשלת ישראל וכנסת ישראל צריכים להבין את זה היטב, ואני כן חושב שבהקשר הזה להחלטה הזאת יש באמת אבן דרך חשובה, ואני אשמח שנמשיך עם עוד החלטות שכאלה. תודה רבה. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה רבה. אני אתן לג'וש שוורץ מזכ"ל הסוכנות היהודית, ואז לנציגי המשפחות. קחו רק בחשבון, אני מוגבל בזמן בגלל מליאה שאז אני כבר לא יכול להמשיך את הדיון, אז אנחנו נצטרך לסיים פה ב-15:50. אז מבחינת זמן דיבור, אם אני אעצור אתכם קצת אז בהבנה. בבקשה ג'וש. << אורח >> ג'וש שוורץ: << אורח >> תודה רבה אדוני היו"ר. אני רוצה באמת לברך על ההחלטה, היא באמת החלטה היסטורית. אני חושב שהמילים החזקות שלך מהדהדות, שזה באמת עם אחד אנחנו. ואני באמת רוצה לברך אותך יעקב באופן אישי, אתה שהיית ממלא מקום יו"ר הסוכנות היהודית, פנית לראש הממשלה בנט, ובאמת העלית את הנושא הזה על סדר יומם של הממשלה והצלחת לעשות כמעט את הבלתי אפשרי ולעשות דין רציפות בין ממשלת בנט לממשלת נתניהו, ולהביא ליישום הדבר הזה. אני חושב שכרגע אחרי שאנחנו נציג את זה כאן זה העת לצאת לדרך, ובאמת להכיר בכל היהודים שלא הוכרו עד היום כי זה מלאכת קודש, וזו תהיה זכותי לנהל את הוועדה שתעסוק בזה. הוועדה תהיה בראשות מנכ"ל משרד התפוצות ויו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, ואני אהיה מנהל הוועדה לפי החלטת הממשלה, ותהיה הרבה עבודה קשה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> סליחה שאני מתפרצת לדבריך - - - להשיג את הרשימה ואז הרבה אי דיוקים. גם במועדים, גם מספר נספים, גם בשמות, הרבה הרבה אי דיוקים. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> אף אחד לא התעסק בזה עדיין. << אורח >> ג'וש שוורץ: << אורח >> לא, לא התעסקו בזה. יש לנו רשימה אצלנו במוסדות הלאומיים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> צירפתי את שתי הרשימות והיו הרבה פיגועים חסרים, זה כל אחד היה חסר. << אורח >> ג'וש שוורץ: << אורח >> אז אנחנו נשמח להתבסס על ידי העבודה המקיפה שהוועדה עשתה בשבוע האחרון, ואני חושב שגם זאת עבודה היסטורית, שסוף סוף אנחנו בדיוק כמה יהודים, איפה נהרגו, מי הרג אותם, איזה מנוולים, ונוכל באמת להביא אותם להנצחה כמו שצריך, כמו שישראלים מוכרים היום. אז אני רוצה להודות לך, להודות לממשלה, להודות לשר התפוצות, מנכ"ל משרד התפוצות, וכמובן לך עודד. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה רבה. לפני המשפחות רק, שותפה למהלך הזה גם קרן משפחת רודרמן, גליה גרנות נמצאת איתנו בזום, סמנכ"לית קרן משפחת רודרמן. רוצה לומר כמה מילים אולי גליה? << דובר >> גליה גרנות: << דובר >> כן. אז קודם כל צוהריים טובים. מאוד מאוד מרגש להיות פה, אני מברכת אותך באופן אישי מר חגואל, למרות שאנחנו מדברים בנושא מאוד קשה ומאתגר, אבל אני חושבת שיש פה פריצת דרך מאוד משמעותית בתפיסה שלנו את העם היהודי, וגם יציקת תוכן מאוד משמעותי של פעולות שאנחנו מדברים עלינו כמדינת העם היהודי, כשעד היום זה רשום לנו, זה חלק מהדי -אן-איי שלנו, אבל לא היה פירוט ממש של פעולות מה זה אומר להיות מדינת העם היהודי, ואני חושבת שזו ההתחלה ואין ספק שזה דבר מאוד משמעותי. אנחנו היינו שותפים למהלך יחד עם משרד התפוצות, ואני אגיד אם יש משהו שחשוב ללמוד מהתהליך הזה, זה קודם כל ששותפות זה דבר טוב. כשעובדים ביחד ועושים דברים ביחד מגיעים להישגים טובים. אני אגיד שהערך המוסף של קרן משפחת רודרמן ומה שאנחנו תפסנו, בעצם מעבר לחשיבה וליוזמה ולכל השיתוף פעולה, בא לידי ביטוי בשני רכיבים שבעינינו משמעותיים. אחד, אנחנו לפני כשנתיים כתבנו את מתווה רודרמן, שבעצם המתווה מכיל את הרכיבים המשמעותיים שעל בסיסם אחר כך החלטת הממשלה התבססה. שבעצם המתווה כלל ארבעה רכיבים שיהיו כחלק מהחלטת הממשלה. אחד, זה שההנצחה תבוא לידי ביטוי על ידי שילוב יהודי התפוצות בטקס הזיכרון הממלכתי. הקמת אנדרטה, הקמת מאגר נתונים עם שמות וסיפורים של הנופלים, וכמובן פיתוח והטמעה של התכנים בתוך מערכת החינוך, כדי באמת לחנך את הדורות קדימה. אז זה דבר אחד. דבר שני, ואני מאוד מסכימה עם מה שנאמר פה לגבי הדיוק בדאטה. אנחנו כחלק מהמיזם שמר חגואל סיפר, שפעלנו ביחד ביום הזיכרון האחרון, שקראנו לו "remembering together" גם הקמנו מאגר דאטה שהוא כרגע בהרצה, והוא כרגע גם אני אומרת בתהליך של מאגר דאטה נושם, שפנינו לקהילות וביקשנו מהם שיוסיפו שמות, שיעדכנו אם חסרים פריטים, אז אני גם אשמח אם אחר כך תוכלו לשלוח לנוכחים פה את המאגר כדי שרגע נוכל לדייק. בסוף השאיפה לייצר באמת מאגר דאטה מדויק ונכון. אני אגיד ככה לסיום, שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד קשה, תקופה מאתגרת, ואנחנו רואים כמה הקשר בין ישראל ליהדות העולם הוא קשר בלתי מנותק, וממש מה שקורה שם משפיע לפה ומה שפה שם, ולכן אנחנו חייבים להיות עם מאוחד, עם חזק. אנחנו מאמינים בקרן שזה יבטיח את ההמשכיות שלנו, את ההצלחה שלנו, את השגשוג שלנו ואת החוסן לטווח גם עכשיו שאנחנו מתמודדים עם אתגרים מאוד קשים, וגם כמובן לטווח הארוך. אני אגיד ככה לסיום, שקרן משפחת רודרמן, כמובן בהובלה של ג'יי ושירה רודרמן, פועלים כבר למעלה מ-20 שנה לחיזוק הקשר ואנחנו נמשיך לפעול ולחזק את הקשר בין מדינת ישראל לבין יהדות ארה"ב, לבין יהדות העולם. אני מודה לכם, ובאמת מאחלת לכולנו שיהיו בשורות טובות למדינת ישראל ולעם היהודי. תודה רבה. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה רבה. נמצאת איתנו אווה סנדלר, אלמנתו של הרב יונתן רפאל סנדלר ואמם של אריה וגבריאל ז"ל, שנרצחו בטולוז ב-19 במאי 2012. בבקשה אווה. << אורח >> אווה צבאח-סנדלר: << אורח >> שלום לכולם, אני רק רוצה להודות לכם על היוזמה הזאת של להכיר ולהנציח, זה מאוד חשוב למשפחות השכולות, שתמיד זוכרים את השמות ואת הזכר של הנרצחים. אז ממש תודה רבה לכולכם על היוזמה. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> את גרה בארץ היום? את חיה בארץ? << אורח >> אווה צבאח-סנדלר: << אורח >> כן, ברוך השם, עכשיו אני חזרתי לגור בארץ. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> איפה אתם גרים? << אורח >> אווה צבאח-סנדלר: << אורח >> בבית וגן. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> יפה, יישר כוח. חיים פיין, בנו של אליוט פיין ז"ל שנרצח בקרדיף בבריטניה ב-19 בספטמבר 1981. << אורח >> חיים פיין: << אורח >> אני רוצה להודות על הזכות להשתתף כאן בוועדה. כפי שבעצם סופר, אנחנו הולכים למקרה של 43 שנה אחורה 1981 במדינת וורלד, שלא כולם מכירים אותה אפילו, בצד הדרומי של אנגליה בבריטניה. מדובר שם על בעצם שכן שלא היינו קשורים איתו, מסתבר שהוא היה ממוצא גרמני. 40 שנה אחרי השואה, ואחרי התנכלויות וכל מיני מעשים שנעשו מול המשפחה, הטרדות, ניפוץ חלון של בית הכנסת, יום שבת אחת בבוקר, הבית כנסת חמש דקות הליכה מהבית, עוברים דרך השכן הזה, והאבא יחד עם שלושת ילדיו, אני לא הייתי שם באותו רגע, הוא מחליט לקחת בעצם סכין מטבח ולדרוס את המשפחה ולרצוח בדם קר. האבא נרצח על המקום, ואחותי נפצעה קשה במקרה הזה, ברוך השם יצאה מכמה ניתוחים, והאחים נפצעו קל. אני חושב שהמסר מהסיפור הזה, הייתה שאלה בעצם מאמא שלי אחרי השבעה מה עושים, וההחלטה שלה הייתה חד משמעית עולים לארץ. תוך שבעה חודשים היינו פה בירושלים, ובית ספר תיכון, צבא, שירות לאומי, בעצם אנחנו חלק מהקהילה בארץ. רק רציתי לומר שבאמת כל יום זיכרון מאז, הגשנו את ההרגשה הזאת שאנחנו לא כל כך שייכים לאירועים שיש בהר הרצל וכו'. כן אני רוצה להגיד תודה למוסדות הלאומיים שיש את הטקס מחוץ לבניין הסוכנות שם, שנוכחנו כמה שנים והתראיינו שנה אחת שם. תודה על זה, ובכל זאת אני חושב שראוי ונכון - - - תהיה במקום. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה. (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) איתנו בזום אנדרה מלינגר, שנפגעה בפיגוע הטרור בבית הכנסת "עץ החיים" פיטסבורג ב-27 באוקטובר 2018. אמה נרצחה לידה. נשמח לשמוע כמה מילים ממך, אנדרה, בבקשה. << אורח >> מלינגר וודנר אנדרה: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) תודה. אני אשמח להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת עודד פורר. ואני גם אשמח להודות לפדרציות היהודיות של צפון אמריקה שחיברו אותי לדיון הזה. אני אנדרה מלינגר וודנר, גרתי בשכונת סקווירל היל שבפיטסבורג כל חיי. בית הכנסת "עץ החיים" במשפחתי מעל 70 שנה. אני נשואה, אני אמא ואני סבתא. לקחתי את אמי בת ה-97, רוז מלינגר, לדרשות שבת במשך 6 שנים, עד ל-27 באוקטובר 2018. זה היה הזמן המיוחד שלנו ביחד. היא אהבה להיות בבית הכנסת, היא אהבה להיות עם החברים שלה. אבל באותו בוקר, ב-27 באוקטובר, אנטישמי מלא שנאה בא למקום הקדוש שלנו והרג 11 מתפללים. אחת מהם הייתה אמי, ופצע אותי ועוד אחד. אמי ואני ישבנו באותם מושבים בכל שבת וכשהיריות התחילו לא היה לנו איפה להתחבא ולא ידענו לאן לרוץ, אז ירדנו על הרצפה. כשהוא נכנס למבנה הוא ירה לאמי בראש ואני נפגעתי בזרועי ובידי. שכבתי לידה בזמן שחיכיתי שתגיע עזרה. אבל ידעתי שהיא לא הולכת לשרוד את זה. אמי, בגיל 97, עדיין הייתה חדה, שנונה, מצחיקה שכיף להיות בסביבתה. היא הייתה אישה עצמאית. היא אהבה את המשפחה שלה, היא אהבה את החברים שלה. היא הייתה חברתית. היה לה אכפת מאחרים יותר משהיה לה אכפת מעצמה. היא הייתה פעילה מאוד בקהילה שלה ובבית הכנסת, והיא הייתה המרכז של המשפחה שלנו. אמא אוהבת, סבתא וסבתא רבא אוהבת. אפילו התחלנו לדון על איך לחגוג את יום הולדת ה-100 שלה. כשאת מגיעה לגיל 97 את אמורה לבחור בעצמך איך את עוזבת את העולם – בשלום ובטבעיות, לא ברצח בבית התפילה שלך. הקהילה עטפה את המשפחה שלנו ואת כל המשפחות כבר מההתחלה. ללא התמיכה שלהן, הליך הריפוי שלי היה קשה הרבה יותר. תושבי פיטסבורג היו שם לכל דבר שמשפחתינו נזקקה לו, והם ממשיכים עוד היום. פיטסבורג זה מקום נהדר לחיות בו, וידעתי את זה לפני הירי, אבל עכשיו, איך שתושבי פיטסבורג מחבקים אותנו מחזק את האמונה הזאת. כל ה-11 שנרצחו היו עמודי תווך של הקהילות שלהם. אלה שניהלו טקסים, חילקו ספרים ובירכו את הבאים. היהדות שלהם הייתה חזקה וחשובה באורך חיים. השמות והפנים של 11 הנשמות היפות שנלקחו ב-27 באוקטובר לא יישכחו. המשפחה שלי אוהבת לדבר על אמא שלי, ואנחנו מרגישים שהיא מוכרת ברחבי העולם. אנחנו מקבלים הודעות מאנשים ברחבי העולם. הרבה אנשים אומרים שהם מרגישים שהם הכירו את אמא שלי או שהיו מייחלים להכיר אותה, או שהכירו מישהו בדיוק כמוה. מכתבים מסוג זה היו מחממים ומנחמים עבור המשפחה שלי. הכרה בטבח שהתרחש ב-27 באוקטובר 2018 על ידי ישראל תהיה מאוד משמעותית עבורי ועבור משפחתי. תודה על זמנכם. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) גם כן איתנו בזום מישל רוזנטל, אחותו של דייוויד וססיל רוזנטל, שנרצחו בבית הכנסת בפיטסבורג. בבקשה, מישל. << אורח >> מישל רוזנטל: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת עודד פורר, וחברי הוועדה, בוקר טוב או אחר צוהריים טובים. שמי מישל רוזנטל. אני נרגשת לעמוד בפני קבוצה מכובדת זו. אני אשמח להודות לפדרציות היהודיות של צפון אמריקה על שחיברו אותי לוועדה זו. הפדרציה המקומית שלנו בפיטסבורג במיוחד הייתה מאוד תומכת ואכפתית בשש השנים האחרונות. אני שואלת את עצמי איך הגעתי לכאן לדבר בפניכם היום. אין לי עמדה פוליטית, אני לא מנוסה בנאום בפני הציבור, אין לי הרבה מהדברים שלהרבה מכם כנראה יש. ואולי זה, מה שאין לי, זו בדיוק הסיבה לכך שאני מדברת איתכם היום. אין לי יותר את אחיי, ססיל ודייוויד, בגלל מה שקרה ב-27 באוקטובר 2018 בבית הכנסת "עץ החיים". אבל באופן אירוני, למרות שלנו אין אותם יותר כאן איתנו והם לא היו ידועים בחייהם, אני בלב שלם מאמינה שהם חיו חיים של השתאות ויראת כבוד. אני הבת הגאה של אלי וג'וי רוזנטל. גדלתי בקהילה היהודית הצמודה של סקווירל היל בפיטסבורג, פנסילבניה, יחד עם אחותי ואחיי. בילינו לעתים קרובות בשבתות בבית הכנסת עם סבתא שלי. בניגוד לי ולאחותי, האחים שלי המשיכו ללכת לדרשות כל שבת הרבה אחרי שסבתא שלי נפטרה. הם היו כמה מבני הקהילה המסורים ביותר. לעתים קרובות הם היו הראשונים בדלת לברך אנשים. אני מכירה את השכנים שלי בשמם בדיוק כפי שסבא וסבתא שלהם וסבא וסבתא שלי הכירו זה את זה. אנחנו אחת מהשכונות הרבות של פיטסבורג שהמשיכה את הקהילה החזקה והמבוססת על זהותם של קבוצות המהגרים שהתיישבו כאן. אז ב-27 באוקטובר 2018, השבת שלנו, כשבעלי ואני תכננו לבצע סידורים שבועיות, הכל הרגיש נורמלי. גרנו שני רחובות מבית הכנסת "עץ החיים". באותו בוקר שקט, ירדתי למטה והוא ציין שמשהו לא בסדר בגלל כל הסירנות שהוא שמע. הסקרנות שלי עלתה, אבל ידעתי שאנחנו בטוחים כי גרנו בשכונה השלווה של סקווירל היל. נכנסנו לרכב והטלפון של בעלי הודיע ​​לו על הודעת טקסט - חיי המשפחה שלי ישתנו לנצח באותו רגע. בהודעה היה כתוב "יורה פעיל בבית הכנסת 'עץ החיים'". צרחתי "הבנים שם". בזירה שמענו שוב ושוב שהיורה צרח "כל היהודים חייבים למות". הבנים - האחים שלי, ססיל ודיוויד רוזנטל, שניהם מבוגרים ממני, עם אחותי דיאן ביניהם. לשניהם הייתה תסמונת ה-X השביר – מצב גנטי הגורם למוגבלות שכלית, אתגרי התנהגות ולמידה. אך מצב זה לא הגדיר אותם. ידעתי שהם שונים, כל המשפחה שלי ידעה, אבל ההורים המדהימים שלי, בחוכמתם ואהבתם דאגו שהבנים יהיו חלק מהמשפחה שלנו ושהם יזכו ליחס שווה. מה שלא הצלחתי להבין הוא שהם לא היו שווים, אלא הרבה יותר טובים מרוב העולם שלנו. הייתה להם תחושה חזקה של זהות וחיבור לקהילה הדתית שלהם. הם הציגו ללא רבב מאפיינים שהרוב לא היו משיגים בחיים – סקרנים, בוטחים, רגישים, אסירי תודה, אדיבים, אוהבים ומלאי חמלה. פיטסבורג היא עיר של גשרים המשתרעת על פני שלושה נהרות גדולים. נהרות אלה מחלקים לעתים קרובות את השכונות האתניות ההיסטוריות הללו, והם כנראה הסיבה לכך שקווירל היל נותרה במשך דורות רבים כמרכז החיים היהודיים. אבל אחרי הירי הייתי עדה למשהו מאוד מיוחד ומרומם התרחשות – ראיתי עיר מחולקת מבחינה תרבותית על ידי נהרות וגשרים מתאחדת כאחד. ברגע אחד הולם לב, השכנים חצו את כל המחלוקות המוקדמות שלהם כדי לעזור לנחם ולשרת אחד את השני. הסולידריות שבה עמדה עירי נגד שנאה נוראה סיפקה למשפחתנו אהבה ותמיכה ללא תנאים לאחר אובדן נורא שכזה. לצערי, לא הייתי מודעת לכמה ססיל ודיוויד השפיעו על הקהילה, השכונה והעיר שלנו עד לאחר מותם. ססיל ודיוויד – אנשים טובים שחיו חיים טובים. ססיל ודיוויד שלא ידעו שנאה עד הדקות האחרונות לחייהם. הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג היה המתקפה האנטישמית הקטלנית ביותר על קהילה יהודית בארצות הברית. הכרה רשמית של ישראל בקורבנות הפיגוע בבית הכנסת "עץ החיים" וכל פיגוע בתפוצות חיונית לקהילה היהודית שלנו ברחבי העולם. לישראל יש מקום מיוחד בליבו של אבי. זה יהיה כל כך משמעותי למולדת היהודית להכיר באובדן שני בניו כתוצאה מהמתקפה האנטישמית הנוראה הזו. תודה על זמנכם. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) תודה. תודה רבה על ששיתפת אותנו. ג'ייק חרוני, אחיו של בנג'מין חרוני שרצח בסן חוזה, קליפורניה במרץ 2024. << אורח >> ג'ק חרוני: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) תודה. אני רק רוצה להודות לכנסת על שמארחים אותי ואת משפחתי כאן היום וכן להסתדרות הציונית העולמית על כך שחיברו אותי. מצער שזה אפילו חייב להתקיים אבל אני כן חושב שחשוב לתעד ולהנציח את אלה שאבדו עקב אנטישמיות עולמית. ב-29 בפברואר השנה, מוחמד עבדול קארים ירה והרג את אחי בן ה-28, ד"ר בנג'מין חרוני, במשרדו בסן דייגו, קליפורניה. הוא ירה בבן תשע פעמים בדם קר בזמן שרק היה במשרדו ועשה את עבודתו. מי שהכיר את בן יכול להגיד לך שהייתה לו נשמה טובה ואדיבה, עם הלב הכי גדול ודאג כל הזמן לסובבים אותו. הוא היה גם מוכשר בצורה יוצאת דופן וחכם, ועבודת השיניים שלו ייצגה זאת. אפשר לשאול אם מישהו כזה נדיב, אדיב וחכם, אז למה שאדם אחר יהיה כל כך רשע עד כדי לירות בו ולהרוג אותו? שאלתי את אותה שאלה כל יום מאז שזה קרה. ההורים שלי היגרו לארה"ב מאיראן כדי להתרחק מהמשטר רק כדי שהבן שלהם יירצח על ידי אותו כוח שונא. למרות שהחקירה עדיין מתקיימת והרשויות עדיין בוחנות את האפשרות שהרצח הזה יואשם כפשע שנאה, נראה כאילו גורמים רשמיים מנסים להשתיק את העובדה שזה יכול מאוד להיות מעשה שהונע מאנטישמיות. ברגע שהרצח הזה הוזכר בחדשות, רוב הכתבות החדשות מיהרו לומר שזה לא פשע שנאה ולא הונע מאנטישמיות. איך מישהו יכול להגיע למסקנה הזו רק יומיים אחרי מה שקרה? בינתיים בארה"ב, לפי ה-ADL (הליגה נגד השמצה), האנטישמיות עלתה ב-337% מאז ה-7 באוקטובר. בתי ספר וערים מתנהגות בשאננות כאשר האנטישמיים האלה כובשים קמפוסים באוניברסיטאות, מרחבים ציבוריים ועכשיו פולשים למקומות עבודה של אנשים. נראה שעכשיו לא רק מתרחשת מלחמה בישראל נגד מי שרוצה לחסל יהודים, אלא עכשיו העוינות הזו מתפשטת למדינות אחרות כמו אש. הסיבה שבגללה רציתי לדבר איתך היום היא לא להפנות אצבע מאשימה על אף קבוצה ספציפית של אנשים, מכיוון שאני מאמין שזה לא יעיל ורק מפיץ יותר שנאה. אני כן מאמין שחשוב שהאמת תצא לאור ושהרוצח מואשם בהתאם, כמו גם לקרוא למדינה שלי ולמנהיגים להעלות רמה ולקחת אחריות כאשר מבוצעים פשעי שנאה. אבל, אני גם כן מאמין בזה שעלינו להילחם בשנאה עם יותר אהבה. יש הרבה אנשים מלאי שנאה בעולם הזה ושום כוח לא ימנע מהאנשים האלה לבצע את המעשים הנתעבים האלה. איך שאנחנו מסוגלים להתנגד לכוח הרע הזה הוא על ידי הפגנת אהבה וחמלה על מנת ללמד את הדורות הבאים להיות סובלניים יותר זה לזה ללא קשר לחוסר הסכמה. לצערי, אני לא יכול להבטיח שזהו פתרון מהיר או קל לבעיות שאנו כיהודים מתמודדים איתן היום, אבל אני יודע שאם נמשיך להילחם ברוע ביותר כוח ותוקפנות, לא תהיה תקווה לשלום בעתיד. זה תלוי בנו לעמוד באהבה וללמד את הסובבים אותנו לעשות את אותו הדבר. זו הסיבה שמשפחתי ואני יצרנו את ""Hearts Over Hate – ארגון שמטרתו לתמוך ולהעצים משפחות שנפגעו מפשעים אלימים באמצעות ייעוץ אבל, סיוע כספי ותשומת לב רפואית. המשימה ארוכת הטווח שלנו משתרעת מעבר לסיוע מיידי, תוך התמקדות בטיפוח אמפתיה וסובלנות בקרב בני הנוער והקהילות כדי למנוע מאלימות עתידית להתרחש כאן. אנו מאמינים שמעגל השנאה הוא אינסופי עד שאנו בוחרים ללמד אהבה, למרות שזו הדרך הקשה יותר ללכת בה, תוך כדי שמירה על צדק עבור אותם זוועות שבוצעו. אני מתפלל למען מדינת ישראל כמו שאני מתפלל למען כל העולם. אני מאמין בשלום בעולם, וזה רק הצעד הראשון. בואו נעזור אחד לשני, ללא קשר לגזע, דת או מגדר, ויחד נוכל לעזור לקדם את העולם קדימה באופן חיובי יותר. תודה רבה לכם על זמנכם. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> (אומר באנגלית) תודה רבה. (חוזר לעברית) יונתן הלימי, בנה של שרה הלימי שנרצחה בביתה באפריל 2017. << אורח >> יונתן הלימי: << אורח >> שלום וברכה. אני מברך את כולכם על היוזמה. נפגשתי בעבר עם מר חגואל אם הוא זוכר. הסיפור של אמא שאולי חלק מכירים חלק לא, זה שהיא נרצחה בביתה על ידי השכן שנכנס דרך המרפסת, ולצערי אחרי מאבק משפטי ארוך לא זכינו למשפט צודק. מערכת המשפט החליטה לא לשפוט את הרוצח בטענה שהוא היה תחת השפעת סמים. ההנצחה של אמא שעשתה הרבה רעש בזמנו, עוד שומעים על הסיפור הזה, וחשוב מאוד היוזמה שלכם להנציח את שמה ואת שמם של כל הנרצחים, זה מאוד חשוב למשפחות ואני מודה לכם. אם יורשה לי, גם כן אני רוצה להביע את משאלות ליבי, שההנצחה היא לא צריכה להיות רק זיכרון, היא צריכה גם להיות דרך עשייה. אני רואה שזה פה ועדת העלייה והקליטה, והייתי מאוד מאוד שמח אם דברים שנעשים לצורך העולים, לצורך קליטת העולים, יהיו גם כן לעילוי נשמת הנרצחים, שיהיה קשר בין הקליטה והעלייה ואולי גם אם אפשר בשיתוף פעולה עם המשפחות, אם זה שייך. גם כן שזה יהיה לזיכרון והנצחת השם של הנרצחים. לא יודע אם אתם תעשו, אולי יהיה שיתוף פעולה בהמשך, אבל אני אשמח בכל אופן, כל דבר שיהיה לזיכרונה. אני חושב שזה גם יגרום שהשם שלהם לא יישכח וזה יגרום גם כן לעשייה ולקליטה של העולים. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה רבה. אחרונה – מיטל חדד, אחותו של בן חדד, בת דודתו של אביאל חדד, שנרצחו ב-10 במאי 2023. בבקשה מיטל. << אורח >> מיטל חדד: << אורח >> שלום. אני רק רוצה לתקן, אני אחותו של אביאל ובת דודתו של בן, זה בסדר. קודם כל אני רוצה באמת להודות לכם, להודות למדינה. זה בכלל לא מובן מאליו לדעתי. למי שלא מכיר את הסיפור של אח שלי ובן דוד שלי, הם נהרגו ב-9 במאי 2023, לפני כשנה וקצת. אני רוצה רק לציין שבדיוק אתמול, לזכרם, הקהילה בג'רבה הוציאה ספר תורה. זה כנראה לא סתם יצא בדיוק עם הישיבה הוועדה היום, לזיכרונם של כל הנופלים בחו"ל. אני ממש מתרגשת. אני רק רוצה להודות, אין לי כל כך מה להגיד. אח שלי ובן דוד שלי רק בשל היותם יהודים, בגלל שהם שמים כיפה על הראש, כאילו סממן יהודי חיצוני אחד, מישהו אירגן פשוט להרוג את כל הקהילה היהודית שם בבית הכנסת. מידי שנה יש הילולה של כל הקהילה, ואני רוצה להגיד למזלנו, כי באמת אם לא בן דוד שלי ואחי שהיו שם, בדיוק יצאו באותו רגע ונתקלו במחבל הארור בכניסה לבית הכנסת, הוא היה יכול למחוק קהילה של שלמה של יהודים רק בגלל שהם יהודים. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> לצערנו זה הסיפור שחוצה את כל הפיגועים הקשים שעם היהודי ספג בכל מקום פה ובתפוצות. << אורח >> מיטל חדד: << אורח >> כן, רק נחדד, זה לא משנה איפה זה קורה. אני רק רוצה להגיד שאחי לא נהרג כשהוא עדיין היה יהודי שגר בתוניס בג'רבה, אלא הוא נהרג כשהוא היה אזרח ישראלי. עשינו את העלייה שלנו ב-2019, אנחנו איתו, עם כל המשפחה, ההורים, והוא הלך פשוט לבקר, לראות את החברים שלו. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> זה האח, והבן דוד לא, נכון? << אורח >> מיטל חדד: << אורח >> הבן דוד צרפתי, יהודי גם, נשוי עם ארבעה ילדים יתומים. אבדה מאוד גדולה למשפחה ולכל היהודים. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> אמת. לכולם. << אורח >> מיטל חדד: << אורח >> אבל עם כל הרוע שהיה ויש, אני חושבת שיש טוב באותה מידה. באמת, אם לא המדינה שלנו לא בטוח היינו יכולים להחזיר את הגופות. אני רק חייבת לציין שהממשל שם הוא עם המרצחים, אף אחד לא יצר איתנו קשר על זה שהם נהרגו, אנחנו היינו צריכים כזה להגיע לנסות למצוא מי, הפיגוע קרה ב-20:00, קיבלנו הודעה רשמית רק ב-05:00. אז כל הערב פשוט ישבנו, לא הצלחנו להגיע לאף אחד. אבל ללא המדינה לא היינו יכולים להחזיר את הגופות, הם באמת עשו לפחות לאח שלי את הכבוד הראוי לו, וזהו. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה רבה, תודה ששיתפת אותנו מיטל. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לשולי דודוביץ', רח"ט תפוצות במשרד החוץ. בבקשה שולי. << אורח >> שולי דודוביץ': << אורח >> תודה רבה כבוד היו"ר. משרד החוץ היה חלק מעבודת הוועדה ואנחנו נמשיך ללוות אותה גם במעלי הדרך. אני חושבת שאם קודם הבנו את החשיבות של אימוץ ההחלטה והמהלך החשוב הזה, אני חושבת שגם מה ששמענו פה מהמשפחות מחזק את ההבנה שזו עוד אבן דרך חשובה בקשר בין ישראל ליהדות התפוצות. יש עוד דרך ארוכה לפנינו. הזכרת, כבוד המזכירה, שיש איזשהו קושי למצוא את הרשימה המדויקת. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> אין רשימה מדויקת. << אורח >> שולי דודוביץ': << אורח >> אני חושבת שאחד האתגרים הוא באמת שיש הרבה מאוד אירועים בהרבה מאוד מהמדינות, זה אחד האתגרים שגם עמדו בפנינו כשדנו על הנושא, וגם ימשיכו לעמוד בפנינו, זה באמת איך מגדירים פיגוע על רקע אנטישמיות. אנחנו יודעים, ואולי זה חוזר לדברים שגם אמרה הדוברת האחרונה מיטל, שחלק מהמדינות שבהן מתרחשים פיגועים כאלה על רקע אנטישמי, הם לא תמיד מוכרים על ידי הרשויות, וגם פה ככה יש איזושהי רגישות מיוחדת סביב זה, ולכן גם באמת הוועדה הזאת תמשיך ותדון בנושאים מתוך תקווה שלא יהיו קורבנות נוספים. צריך גם לזכור שישנם פיגועים או היו פיגועים, כמובן דיברנו שהיו עומדים לציין 30 שנה אבל גם הרבה פיגועים אחרים שהיו גם קורבנות לא יהודים, או עוברי אורח, או עובדים של ארגונים יהודים או המרכזים היהודים, או אפילו שגרירויות, גם אותם אנחנו תמיד זוכרים. כמובן בעל כורחם הם הפכו קורבנות לפיגועים על רקע אנטישמיות. והנציגויות שלנו יחד עם אנשי משרד הביטחון וכל הגורמים האחרים, הוזכר פה גם על ידי חגואל וגם על ידי גליה מקרן רודרמן, את אותם טקסים מיוחדים לימי הזיכרון, שבכל שנה אנחנו רואים יותר ויותר טקסים משותפים גם לשגרירויות וגם לקהילות היהודיות, עם התכנים המיוחדים וכו'. באמת עוד תאריכים לציון. תודה. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה רבה. מאירה לרנר ואחריה דניאל פרכס. << אורח >> מאירה לרנר: << אורח >> תודה רבה כבוד היו"ר. אני רוצה להתחיל ולברך את יו"ר חגואל על היוזמה החשובה שאנחנו מציינים פה היום. מסירותו לא רק למען מטרה זו, אלא למען הקהילה היהודית העולמית בחשיבות החיבור, באחריות הדדית בין ישראל ליהדות התפוצות היא יוצאת דופן. (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) עקב הסיבה שלשמה אנחנו כאן אני אשמח לעבור לאנגלית כדי שעוד מהחברים שלנו ברחבי העולם יוכלו להבין, והמשפחות שמשתתפות. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> יש כאן תרגום; תדברי בעברית, זה יותר נוח. << אורח >> מאירה לרנר: << אורח >> יותר נוח? בסדר, אני הכנתי מילים באנגלית אם זה בסדר. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> מה שנוח לך, זה בסדר. יש פה תרגום לאנגלית. << אורח >> מאירה לרנר: << אורח >> אוקיי. (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) במהלך השנים האחרונות אנטישמיות הייתה בעלייה ברחבי העולם. לאט גדלה ומובילה לפיצוץ של אלימות ושנאה גלויה, שראינו במהלך השנה האחרונה. למרות שישנם מקרים רבים שבהם אנטישמיות זו באה לידי ביטוי באמצעות רטוריקה בלבד, באופן טרגי היא מובילה לעתים קרובות לאלימות ולטרור המכוונות ישירות ליהודים. למרות מאמרי החשיבה שפורסמו הטוענים שהאנטישמיות שאנו רואים כעת אינה מה שאנו מכירים אלא ביטויי מחאה נגד מלחמה או נגד ממשלת ישראל, אנחנו חייבים להמשיך להיות נחושים בהסברת האמת. זו אנטישמיות - יהודים שנהרגו בפריז, לונדון, ניו יורק, או בכל מקום אחר בגלל היותם פרו-ישראלים או בגלל תמיכה במלחמה בעזה, נהרגו ללא סיבה מלבד היותם יהודים. זה לא שונה מזה שיהודים נהרגים כאן בישראל על ידי פעולות טרור, למרות כל "ספין" שניתן על ידי העבריינים עצמם או התקשורת. הצעד שננקט כאן היום כדי להנציח את אחינו היהודים שאיבדו את חייהם בגלל מי שהיו הוא צעד חשוב ומשמעותי להפליא, לא רק בגלל שהם ראויים להיות מוכרים, מה שכמובן נכון, אבל בגלל שזהו עוד צעד לקראת קירוב את הקהילה שלנו – יהדות העולם, ישראל והתפוצות – ביחד, להכיר זה בזה ובאחריות ההדדית שלנו זה כלפי זה. השנה, בצל ה-7 באוקטובר, הקהילה הגלובלית שלנו התכנסה לתמיכה במולדתנו, בעמנו, בבני הערובה שלנו ובחיילים שלנו. כאן בישראל, חיילים ישראלים נלחמו כדי להילחם בחמאס ולשחרר בני ערובה, שלרבים מהם יש אזרחות מדינות אחרות ברחבי העולם. ברחבי העולם, יהדות התפוצות צעדה ברחובות, מתאספת וזועקת להחזיר בני ערובה הביתה ולתמוך בישראל, למרות האנטישמיות הגוברת וההמון המוחה איתם מתמודדת. המדינות השותפות לאמונה העולמית שלנו השתתפו באופן פעיל בעצרות אלו ובפעילויות אחרות המראות את תמיכתן והסולידריות שלהן עם ישראל וימשיכו לעשות זאת. ההכרה שאנו חלק מקהילה אחת של יהודים, בין השאר על ידי הנצחת חיי היהודים שנלקחו בעקבות היותם יהודים, ללא קשר למיקום, רק תקרב אותנו יחד ותחזק את קשרינו עד כדי כך שאף אויב לא יפר אותם. תודה רבה. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה רבה. דניאל פרכס, בבקשה. << אורח >> דניאל פרכס: << אורח >> תודה רבה, עודד פורר יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, מנהיגים של הסוכנות וכולם שנמצאים פה. אני כחבר פרלמנט לשעבר בצ'ילה, רציתי לשתף ולנצל את ההזדמנות הזאת בגלל שיש לנו גם הרוגים צ'יליאנים באמיה, גם באוקטובר ובהרבה הזדמנויות לצערנו. רציתי באמת להגיד ולהודות גם לגסטון סיידמן שהוא הזמין אותי, זה שאולי בין הדבר הכי גרוע שקרה לנו באוקטובר זה לראות שאנחנו צריכים לעבוד יותר והרבה יותר בקשר בין הקהילות היהודיות ולישראל, וגם לנצל את ההזדמנות הזאת למנוע שלא יהיה לנו דברים כאלה. צ'ילה לצערנו, גם איילנד וגם דרום אפריקה, הם מקומות היום מאוד מסוכנים ליהודים. יש הרבה מקומות כאלה אבל יש כאלה מסוימים שהם יותר גרועים. ומה שאכפת לי לשתף היום, זה שאנחנו יודעים שפועלת איראן ופועלת גם - - - בדרום אמריקה. יודעים שיש להם עכשיו פעולות בארגנטינה, וצ'ילה ואורוגואי ופרגוואי ופרו, ואנחנו יודעים את כל זה. יודעים מה שקרה. אבל מה שאנחנו צריכים לחזק ולעבוד, ולעשות את כל הדברים שיהיו על ידינו, אני מתכוון כמו ישראל, לעזור שזה לא יקרה וגם לתת את ההזדמנות לקהילות היהודיות להגן על עצמם. ואני רק רציתי להגיד את זה בגלל שהחוויה שלי כמו חבר כנסת, זה לראות בפוליטיקה איך הדברים יהיו יותר קשים בגלל שהשנים שעברו כל הזמן היו יותר קשים, וזה לא רק בצ'ילה לצערנו, ואנחנו רואים מה שקורה בעולם. אז יש לנו הזדמנות למנוע עוד דברים כאלה, אנחנו צריכים לעבוד יותר בהסברה, בטח לעבוד יותר בקשר ולנצל את ההזדמנות שיש לנו אולי פה בוועדה הזאת את הקשר ואת היכולת לעזור שזה לא יקרה עוד פעם בעוד מקומות בעולם. תודה רבה. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה רבה. לפני סיכום, חגואל. << אורח >> מיכל מסטיי: << אורח >> מכיוון שמנכ"ל המשרד לא היה יכול להגיע, רק רצינו להודות באמת לכל השותפים ביוזמה הזו ויש לנו עבודה רבה בדרך. אני מקווה שנצלח לה. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה. << דובר >> יעקב חגואל: << דובר >> אני באמת מתרגש היום לשמוע פה את המשפחות וכמה שזה מדבר אליכם, ואין לי ספק שהיה שווה המאמץ הזה. אני רוצה להודות לממשלת ישראל, לוועדה שליוותה את זה וגם הוועדה בכנסת כאן היו"ר עודד. אין לי ספק שיש הרבה דברים שיכולים לאחד את עם ישראל, וזה אחד הדברים הקדושים שביניהם זה האירועים האלה. אני אשמח שנתאחד בהזדמנויות שמחות יותר וגם בדברים טובים יותר, כי זו שעת אחדות. אנחנו נמצאים כעת בזמן שאנחנו צריכים להתאחד בתוך מדינת ישראל ובתוך עם ישראל, ואין לי ספק שזו אחת מאבני הדרך שאפשר להתאחד סביבם. תודה רבה לוועדה על הדיון הזה. << דובר >> היו”ר עודד פורר: << דובר >> תודה. אני לסיכום רוצה קודם כל להודות לך יעקב על היוזמה הזאת. אתה ציינת את הציון של יום הזיכרון בתפוצות, שלא מצוין סמוך ליום העצמאות, ואנחנו מכירים כולנו את הדיון שמתנהל כאן לאורך כל השנים על יום הזיכרון ויום העצמאות והמעבר הזה מהשכול לשמחה, והערבוביה הזאת שמציפה את הרגשות של כולנו, שהיא המהות אני חושב בוודאי של מדינת ישראל, אבל גם של העם היהודי על כל ההיסטוריה שלו. עברנו כאן על רשימת פיגועים, אבל אנחנו יכולים ללכת גם 2000 שנה אחורה לפרעות שהתרחשו לאורך הדורות, לפוגרומים. אני ככה תוך כדי נזכרתי פתאום באירוע שהיה מכונן בתולדות הציונות, האירוע הקשה של פרעות קישינב שהוביל גם לכתיבה של שתי פואמות של חיים נחמן ביאליק, שאם מישהו יקרא עכשיו את 'בעיר ההריגה' – הוא יחשוב שחיים נחמן ביאליק מתאר את מה שקרה ב-7 באוקטובר ביישובי העוטף אחד לאחד. והעובדה שאנחנו כאן ואני אומר את זה באמת לזכותך בפעילות שלך כיו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, נתת את הזיכרון הזה ואת המעמד הזה לכל אותם נרצחות ונרצחים, ונפגעי פעולות טרור בתפוצות כחלק מהעם היהודי, הוא משהו חשוב מאין כמוהו. גם אם תסתכלו על התמונות מאחוריי של החטופות והחטופים שעוד נשארו ברצועת עזה, חלקם עולים, חלקם אזרחים של מדינות זרות, חלקם באו בכלל לביקור או להתנדב ביישובים, חלקם חיים ביישובים ועשו עלייה לפני מספר שנים. הפסיפס הזה של החברה הישראלית הוא הפסיפס של העם היהודי, והפסיפס של העם היהודי נמצא בכל מקום שבו יש קהילות יהודיות. והעובדה שאנחנו חייבים לשמור על הקשר הזה עם התפוצות והחיבור הזה, וההבנה שלמדינת ישראל יש תפקיד כתעודת הביטוח של העם היהודי בכל מקום שהוא נמצא, וכשמדינת ישראל חזקה אז אנחנו נראה פחות אירועי אנטישמיות ופחות פגיעה ביהודים, וכשאולי מרגישים שפתאום אפשר לתקוף כמו שמרגישים שיכולים לירות היום טילים למדינת ישראל ולא לקבל תגובה, אז גם מרגישים שאפשר לייצר פעולות ופיגועים קשים. ובמובן הזה אני חושב שהאחדות הזאת שאנחנו משדרים כאן, והסולידריות הזאת בעם היהודי היא אחד מהדברים החשובים לחוסן הלאומי שלנו, ומתוך הזיכרון הזה אני מקווה שיהיה מספדנו למחול ועוד יהיו ימים טובים ושמחים ושנוכל לציין אירועים משמחים בלי לשכוח את כל מה שעברנו, ואת כל הפיגועים הקשים שהובילו אותנו לדרך הזו. תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:00. << סיום >>