חומר רקע
י"ג בשבט התשע"ח
29 בינואר 2018
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק הבוררות (תיקון – ערעור לפני בורר), התשע"ו-2015 של חברי הכנסת ניסן סלומינסקי ומרדכי יוגב (פ/2139/20)
ערעור על פסק בורר – רקע
בשנת 2008 נכנס לתוקפו תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – החוק), במסגרתו נקבעו שני מסלולים דיוניים המעניקים תוקף להסכמת הצדדים בהסכם בוררות לקיים דיון בעל אופי ערעורי בפסק הבורר:
ערעור לפני בורר – הצדדים רשאים להסכים כי פסק הבורר ניתן יהיה לערעור לפני בורר, בהתאם להסדרים שנקבעו בסעיף 21א לחוק. במקרה כזה על הבורר לנמק את פסק הבוררות, והאפשרות לבקש את ביטול פסק הבוררות מצטמצמת.
ערעור ברשות לבית המשפט – הצדדים רשאים להסכים כי ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבורר בטענה של טעות יסודית ביישום הדין שגרמה לעיוות דין, אם הם הסכימו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין (סעיף 29ב לחוק).
האפשרות לקיים הליך ערעורי על פסק הבורר, שינתה את האיזון הפנימי שיצר חוק הבוררות בין מידת החופש והגמישות שניתנו להליך הבוררות, לבין מידת הפיקוח השיפוטי המופעל על מהלכי הבוררות ופסק הבוררות, בדרך של הרחבת אפשרות ההתערבות השיפוטית-ערעורית בהליכי בוררות. התערבות מוגברת זו הותנתה בהסכמת הצדדים, וזאת במטרה לאזן בין השיקולים הנוגדים של שמירה על תקינות הליכי הבוררות ומניעת עיוות דין, מחד גיסא, ומתן תוקף לפסקי בוררות תוך מניעת התדיינויות רבות לאחר נתינתם, מאידך גיסא.
סעיף 1 להצעת החוק – תיקון סעיף 21א לחוק שעניינו "ערעור לפני בורר"
חוק הבוררות אינו קובע בתוך כמה זמן יתמנה הבורר בערעור. פרט ב בתוספת השנייה קובע כי ערעור על פסק בוררות יוגש בתוך שלושים ימים מיום שפסק הבוררות הומצא לבעלי הדין או מיום שהתמנה הבורר בערעור, לפי המאוחר. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי יש בהוראה זו משום פתח להתארכות ההליכים, שכן מי שהפסיד בהליך יכול למנוע את מינוי הבורר בערעור, ובכך למנוע – הלכה למעשה – את האפשרות להגיש ערעור על פסק הבורר, ובמקביל פסק הבורר הראשון אינו ניתן לאישור על ידי בית המשפט.
לפיכך, מוצע לקבוע כי אם לא התמנה בורר בערעור בתוך 60 ימים מיום שפסק הבוררות הניתן לערעור הומצא לצדדים, לא ניתן לערער על פסק הבוררות לפני בורר, אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת, אחד מבעלי הדין הגיש בקשה לבית המשפט למינוי בורר או שניתן לכך היתר מבית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
נקודות לדיון:
מענה לקושי במסגרת סעיף 8 לחוק – סעיף 8(א) לחוק הבוררות קובע כי אם "נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר...". סעיף 8, לפי לשונו, חל על כל מינוי של בורר, גם על מינוי של בורר בערעור. לכאורה, ההסדר שבסעיף 8 המוצע נותן מענה לקושי עליו הוצבע בדברי ההסבר להצעת החוק, ועל כן התיקון אינו נדרש. לא זו בלבד שהתיקון המוצע אינו נדרש, אלא שהוא אף מעורר קשיים: ראשית, הוא יוצר תמריץ הפוך, שכן הוא מתמרץ את מי שזכה בפסק הבוררות שלא להסכים למינוי בורר, כדי שלאחר 60 ימים הצד המפסיד לא יוכל יותר לערער על פסק הבוררות (אלא אם כן הוא יפנה לביהמ"ש לבקש מינוי בורר וכו'); שנית, הוא שולל את הזכות של צד לערער על פסק הבוררות, למרות שהצדדים הסכימו במפורש שהדבר כן יהיה אפשרי.
נוכח האמור, מוצע לשקול את החלופה הבאה: קביעה במסגרת פרט ב לתוספת השנייה (ולא במסגרת סעיף 21א לחוק), כי אם הצדדים לא הגיעו להסכמה על מינוי בורר בערעור בתוך 30 ימים מיום שפסק הבוררות הומצא לצדדים, רשאי כל אחד מבעלי הדין להגיש לבית המשפט בקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק.
סעיף 2 להצעת החוק – תיקון התוספת השנייה
תיקון פרט ה לתוספת השנייה
התוספת השנייה אינה מגבילה את משך הזמן לקיום הדיון בערעור, וכל שנקבע בפרט ה הוא שעל הבורר לתת את פסק הבוררות בערעור בתוך חודשיים ממועד הסיום של הליך הערעור. לפיכך מוצע לקבוע לעניין משך הדיון בערעור הוראות דומות לאלה הקבועות בפרט טו לתוספת הראשונה לעניין הליך בוררות רגיל, כלומר פסק הבוררות יינתן בתוך שלושה חודשים מהמועד האחרון להגשת תגובת המערער לתשובה שהגישו בעלי הדין האחרים, והבורר בערעור יהיה רשאי להאריך את התקופה למתן פסק הבוררות עד לשלושה חודשים נוספים.
נקודות לדיון:
קביעת מועד למתן פסק בוררות בערעור במקרים שהתקיימו דיונים בעל פה – מכיוון שלפי פרט ד לתוספת השניה הבורר רשאי לקיים ישיבות בנוכחות הצדדים, לשמוע טיעונים ולבקש סיכומים בכתב, יתכן שהמועד למתן פסק הערעור צריך להיות מותאם באופן דיפרנציאלי להתנהלות הליך הערעור, דהיינו: יתכן שיש מקום לחלק בין שני מצבים:
- מצב שבו התקיימו ישיבות בנוכחות הצדדים לפי פרט ד – במצב כזה 3 החודשים צריכים להיות מרגע סיום הדיונים בנוכחות הצדדים או מרגע הגשת הסיכומים (ככל שהבורר הורה על מתן סיכומים בכתב);
- מצב שבו לא התקיימו ישיבות בנוכחות הצדדים לפי פרט ד – במצב כזה 3 החודשים צריכים להיות מהמועד האחרון להגשת התגובה לתשובה לפי פרט ב או ג, כמוצע לעיל.
הוספת פרט ז לתוספת השנייה
התוספת השנייה אינה כוללת כל התייחסות לסוגיית סמכות הבורר בערעור להאריך מועדים על דעת עצמו. סעיף 21א(א)(2) לחוק הבוררות קובע כי הוראות התוספת השנייה יחולו בערעור, נוסף על הוראות התוספת הראשונה ככל שאינן סותרות את הוראות התוספת השנייה, והכול אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת. ואולם, בדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי המציאות מלמדת שישנם מקרים שבהם על אף שהצדדים קבעו בהסכם הבוררות הראשון שאין להאריך מועדים, ישנם בוררים בערעור שקובעים כי הסכמה זו אינה חלה על הבוררות בערעור, והם חופשיים להאריך מועדים, עניין שיכול להביא להתארכות משמעותית של הליך הערעור. לפיכך מוצע להבהיר כי אם בהסכם הבוררות הראשון קבעו הצדדים הוראות בדבר הגבלת סמכות הבורר להאריך מועדים, יחייבו הוראות אלה גם את הבורר בערעור, אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת.
נקודות לדיון:
הוראות מחייבות בהסכם הבוררות הראשון – לכאורה, הנימוק שבדברי ההסבר נכון לא רק לנושא של סמכות הבורר להארכת מועדים, אלא למגוון של הוראות שהצדדים יכולים להסכים עליהם בהסכם הבוררות הראשון, שיש היגיון שיחייבו את הצדדים גם בהליך הערעור לפני בורר, אלא אם כן הם הסכימו אחרת. כך, למשל, אם בהסכם הבוררות הראשון הצדדים הסכימו שהבורר יכריע רק על סמך החומר הכתוב, ללא קיום של דיונים בעל פה, מדוע שהסכמה זו לא תחול גם על הליך הערעור לפני הבורר, כל עוד הצדדים לא קבעו אחרת? האם לא נכון לקבוע את התיקון המוצע כהוראה כללית ולפיה ההסכמות של הצדדים בהסכם הבוררות באשר לאופן ניהול ההליך יחולו גם על הבורר בערעור, אלא אם כן הסכימו בעלי הדין בערעור אחרת?
(א) קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר –
(1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור;
(2) יחולו הוראות התוספת השניה נוסף על הוראות התוספת הראשונה ככל שאינן סותרות את הוראות התוספת השניה, והכל אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת.
(ב) הוראות חוק זה החלות על בורר, על הליך לפני בורר ועל פסק בוררות, יחולו בשינויים המחויבים על בורר בערעור, על הליך הערעור לפני בורר ועל פסק הבוררות בערעור, ובלבד שפסק הבוררות לעניין ההגדרה "פסק בוררות" יהיה פסק הבוררות בערעור או פסק הבוררות של הבורר הראשון, אם לא הוגש ערעור או בחלוף המועד להגשתו.
(ג) קבעו צדדים כאמור בסעיף קטן (א) –
(1) ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו-(10) בלבד;
(2) לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות.
תוספת שניה
(סעיף 21א)
מיום 12.11.2008
תיקון מס' 2
ס"ח תשס"ט מס' 2186 מיום 12.11.2008 עמ' 23 (ה"ח 191)
הוספת תוספת שניה
א. ישיבות הבוררות יתועדו בפרוטוקול או בדרך אחרת שקבעו הצדדים בהסכם הבוררות; הפרוטוקול ישקף את מהלך הדיון ואת דברי בעלי הדין.
ב. הערעור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שפסק הבוררות הומצא לבעלי הדין או מיום שהתמנה הבורר בערעור, לפי המאוחר, ויהיה מנומק; בעלי הדין האחרים רשאים להגיש תגובה מנומקת לערעור בתוך שלושים ימים מיום שהומצא להם הערעור; המערער רשאי להגיש תגובה לתשובה בתוך 15 ימים מיום המצאתה.
ג. הוגש ערעור, רשאים בעלי הדין האחרים להגיש ערעור שכנגד בתוך שלושים ימים מיום שהומצא להם הערעור; בעלי הדין האחרים רשאים להגיש תגובה מנומקת לערעור שכנגד בתוך 15 ימים מיום שהומצא להם הערעור שכנגד.
ד. הבורר בערעור רשאי לקיים ישיבות בנוכחות הצדדים, לשמוע טיעונים ולבקש סיכומים בכתב, אך אינו רשאי לשמוע עדים; ההכרעה בערעור תהיה על סמך החומר שהיה בפני הבורר הראשון, ועל סמך כתבי הטענות והסיכומים בכתב שהוגשו בערעור.
ה. על הבורר בערעור לתת את פסק הבוררות בתוך .
ו. הבורר בערעור ינמק את פסק הבוררות.