חומר רקע
לחברת הכנסת סתיו שפיר שלום,
אנו שני מנהלים בכירים בארכיון המדינה ובעלי ותק של עשרות שנים והכרות עמוקה עם המערכת הארכיונית בישראל ועם ארכיון המדינה בפרט, ועם העניינים שקשורים בהנגשת חומר לציבור. לצערנו לא יצא לנו להשמיע את דעתנו בדיון שנערך בוועדה המיוחדת למידע ושקיפות בעניין דו"ח גנז המדינה, ואנו מבקשים להעביר לך אותה – אולי לקראת הדיון הבא בוועדה.
ראשית ברצוננו לומר שהדו"ח שפרסם גנז המדינה הוא חשוב ומציג היטב את הבעיות העיקריות שעומדות בפני ארכיון המדינה בבואו לחשוף חומרים ארכיונים. גם הדיון שנערך בסוגיות האלו חשוב מאוד.עם זאת כמה מהקביעות העיקריות שנמסרו בדו"ח, פורסמו בעיתון "הארץ" והושמעו בישיבה על ידי ח"כ נחמן שי, אינן עולות בקנה אחד עם הכרותינו היסודית את המערכת. למיטב ידיעתנו אין המערכת הממשלתית נוקטת במדינות מכוונת של הסתרת חומר בצורה בלתי דמוקרטית. גם אין זה נכון כלל שרק אחוזים בודדים מהחומר המצוי בארכיון פתוחים לעיון הציבור ורובו לא יפתח מעולם. ההפך הוא הנכון - למעשה רובו המכריע של החומר שהגיע מועד חשיפתו ניתן להנגשה למי שמעוניין לעיין בו. זה כרוך בתהליך בדיקה שבעבר היה מהיר מאוד והיום הפך ארוך ומסורבל, ועל כך בהמשך. אולם כל אזרח יכול לבקש לראות את החומר שבו הוא חפץ, וברוב המכריע של המקרים מבוקשו יינתן לו. לצערי הדיון שהתקיים בוועדה התבסס בחלקו הניכר על הנחות בלתי מדויקות בעליל. ולגבי חומר מסווג – אין מדינה בעולם, ובהן כל הדמוקרטיות, שאינה מטילה מגבלות על חשיפת חומרים מסווגים. הקריטריון הקובע בחשיפת חומרים כאלו הוא ביטחון המדינה ולא הבכתה. כולנו תומכים ללא סייג בצורך להנגיש כמה שיותר חומרים ולא להסתיר מה שלא נחוץ להסתיר. ולכן למיטב ידיעתנו בארכיון המדינה של ישראל קיימת מדינות חשיפה של חומר מסווג ליברלית וגמישה יותר ממרבית מדינות המערב. בניגוד לדברי הגנז, רוב החומר המסווג שנבדק בארכיון נחשף לציבור. עם זאת יש בהחלט מקום לדעתנו לקצר בחקיקה את תקופות החיסיון של חומר ביטחוני.
אנו מוסיפים לך מידע על בעיות ההנגשה הקיימות בארכיון המדינה
עלינו לקבוע בצער שחלק מהבעיות נובעות דווקא מהמדינות שנוקט ארכיון המדינה בהנהגתו של ד"ר לזוביק, ולאו דווקא מכוונת המערכת הממשלתית. כפי שהודה הגנז בכנות, הרי שהרפורמה שהנהיג רק הרעה את תנאי ההנגשה. אולם בדיון לא נאמר כיצד ובאילו היקפים עצומים. בעבר מי שרצה לעיין בחומר יכול היה להגיע לארכיון ולקבל חומר בתוך זמן קצר, ולפעמים בו ביום, לאחר בדיקה קצרה שבוצעה בהנחה שרק קורא אחד מעיין בו באולם הקריאה בארכיון. בכל השנים שבהם היה קיים ההסדר הזה לא התערבו משרדי הממשלה מעולם בתהליך, והניחו לארכיון להנגיש את החומר כרצונו ועל פי שיפוטו המקצועי. עובדה זו מפריכה את הטענה שהמערכת הממשלתית מסתירה חומרים משיקולים זרים ובלתי דמוקרטיים. בנוסך נחשפו באופן יזום מדי שנה כעשרת אלפי תיקים על ידי מחלקת חשיפה של חומר מסווג והועמדו לרשות הציבור.
ב-2013 החליטה ממשלת ישראל על רפורמה בארכיון המדינה שנועדה בסופו של דבר להעלות את כלל החומר הארכיוני בצורה דיגיטלית באינטרנט. אלא שלדעתנו הרפורמה, שהיא חיובית בבסיסה, הוכנה בצורה רשלנית ולא מתאימה לגודל המשימה. לא נערכו בדיקות היתכנות מבחינת קצב העבודה, הרכב החומרים בתיקים ודרישות החשיפה שלהם. לא נלקחו בחשבון גורמים מכריעים בתהליך הזה כגון: המעמד החוקי של התהליך וההרשאות במסגרתו, ענייני צנזורה, זכויות יוצרים ועוד. כמו כן הוצג מערך כוח אדם לצורך עריכת הרפורמה בלתי מעשי לחלוטין שמבוסס על סטודנטים ועובדי שירות לאומי. כתוצאה מכל אלו במקרים רבים ההנגשה לציבור נפגעה לדעתנו יותר מאשר יצאה נשכרת. למשל:
לפני כשנתיים החל הארכיון בתהליך הנגשה לציבור המעיינים באמצעות האינטנרט בלבד, כשאולם העיון נסגר למעשה. לקראת החלת התהליך נמסרה לגנז חוות דעת משפטית מהיועצים המשפטיים של הארכיון ומשרד ראש הממשלה, שעתה כשחומרים עולים לאוויר לעיני כל, הרי שהמצב משתנה ועליו לקבל את הסכמת משרדי הממשלה לכך מכיוון שעל פי החוק חשיפת חומריהם נתונה למעשה בידם. הגנז בחר להתעלם מחוות הדעת, פנה ליועץ המשפטי לממשלה ועוד בטרם קיבל את תשובתו החל בתהליך. לאחר כמה חודשים התקבלה תשובתו של סגן היועמ"ש רן נזרי, שנזף בגנז על התעלמותו מחוות הדעת, והורה לו לעצור את כל התהליך הבלתי חוקי ולפנות למשרדים (ועל כך בין היתר הוא דיבר בישיבה) . חלקם נענו והסמיכו את הארכיון וחלקם לא נתנו את הסמכתם כבר חצי שנה לאחר שנעצר התהליך. הדבר גרם לעיכובים גדולים בהנגשת חומרים למעיינים. יש בהם כאלו שמחכים חצי שנה ויותר. מחקרים נפגעו וסטודנטים לא יכולים להגיש עבודות מחקר לצורך קבלת תארים. אילו החל התהליך של הנגשה דיגיטלית רק לאחר שסודרו העניינים המשפטיים, יתכן מאוד שהבעיות האלו היו נמנעות. כמו כן לא ניתנה לחוקרים אופציה לעיין בתיקי נייר באולם הקריאה שיתכן והייתה פותרת חלק מהבעיות האלו.
עוד לפני כן התברר שהתיקים כביכול בלמ"סים מכילים לא מעט מסמכים בעיתיים מסווגים שדורשים חשיפה של חושפי חומר מסווג. הדבר גורם לעיכובים, ואם קודם מעיינים קבלו תיקים בתוך זמן קצר היום הם ממתינים לפחות חודש במרבית המקרים, וכאמור במקרים מסוימים אף שנה ויותר.
מכיוון שלא נלקחה בחשבון האפשרות שחלק מהתיקים המסווגים שנחשפו צריכים את אישור הצנזורה כדי להעלותם לאתר, הרי שעשרות אלפי תיקים כלל אינם יכולים לעלות לאינטרנט. הם נשלחים רק אל המזמין ואינם עומדים לרשות הציבור.
האם המשרדים שאינם מסמיכים את ארכיון המדינה מסתירים מידע כפי שטוענים הגנז וחבריו למועצת הארכיונים העליונה? זמן קצר לאחר ההנחיה של רז נזרי, באוגוסט ובספטמבר 2017 התפרסמו במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות שתי כתבות שהצביעו על כך שארכיון המדינה העלה ברשלנות לאתר לעיני כל חומרים אסורים רבים שיש בהם הן פגיעה בעניינים ביטחוניים, והן פגיעה חמורה בצנעת הפרט וסודיות רפואית של אזרחים. למיטב ידיעתנו לא נערכה חשיבה בארכיון לתיקון המחדלים האלו והפעולה ממשיכה באותה מתכונת ומן הסתם עם אותן הטעויות. בעקבות זאת הקשיחו כמה משרדים את הקריטריונים לחשיפה, ואחרים אינם מעוניינים שארכיון המדינה יחשוף את חומריהם. ומי נפגע? המעיינים כמובן.
בכך לא תמו הבעיות. מכיוון שהערכת כוח האדם לביצוע הרפורמה הייתה בלתי מציאותית, נוצר מצב שחלק הארי של עובדי הארכיון עוסקים היום בחשיפה לצורך עיון של מזמיני חומרים בלבד שכוללים כמה אלפי פונים לכל היותר. כל ההצהרות הגבוהות על הנגשת אוספי ארכיון רבים לציבור נותרו על הנייר. הונגשו עד היום מספר קטן מאוד של אוספים מלאים לרשות הציבור. מילוני שקלים הוצאו על סריקה מסיבית של חומרים שרובם המכריע שוכבים כאבן שאין בה הופכין, וספק רב אם יעלו אי פעם לאוויר.
כתוצאה מהפניית עיקר משאבי הארכיון למשימה הזו ומרבית כוח האדם, ובהם עובדים שעלותם גבוהה בעלי תוארי מ.א ואפילו דוקטורט שעוסקים בעבודה שיועדה במקור לשירות לאומי, הוזנחו משימות אחרות בארכיון שאי ביצועם פוגע בהנגשה לציבור עתה ובעתיד. כך המשימה החשובה מכל של הפקדת החומר הארכיוני בארכיון המדינה, רישום וטיפול בחומר לא רשום, והפסקה למעשה של חשיפת עשרות אלפי תיקים מסווגים במסגרת החשיפה היזומה. כתוצאה מכל אלו עשרות אלפי תיקים, ובהם מהאוספים החשובים ביותר בארכיון המדינה, שיכולים היו לעמוד לרשות הציבור אינם עומדים לרשותו. ובעתיד? ההזנחה החמורה של נושא הפקדת חומרים אלקטרוניים וחומרי נייר בארכיון פוגעת אנושות בחקר העתידי של ההיסטוריה של מדינת ישראל, וכך גם נקבע בדו"ח של מבקר המדינה ב-2015. יתכן שבעתיד הלא רחוק לא יהיה צורך לדבר על הארכיון בוועדת השקיפות משום שפשוט לא יהיה חומר ארכיוני קיים!!
סגירת אולם הקריאה ביטלה אחד מתפקידיו החשובים של כל ארכיון במערכת ההנגשה והמחקר – הדרכת המעיינים כיצד להגיע אל החומרים שאותם הם צריכים.
אז מה הפתרון כגי להגביר את השקיפות ולהקל בבעיות ההנגשה? לא בהטחת אשמות בלתי נכונות ומכפישות במערכת הממשלתית ייוושע ארכיון המדינה. הארכיון צריך לחזור לסדרי העדיפויות הנכונים של ארכיון לאומי. להשקיע משאבים בבעיה המסובכת של טיפול ברשומות דיגיטליות והפקדתם בארכיון למען ההיסטוריה שהולכת לאיבוד, להשקיע ברישום וטיפול בחומר לא רשום שאינו נמצא כלל במערכת. להחזיר את החשיפה המסווגת והפרסומים למען הציבור.
ולגבי הנגשה? יש לדעתנו להציע למעיינים שני מסלולים – מסלול הנגשה דיגיטלי שיאפשר למי שאינו מעונין או יכול להגיע לארכיון לקבל את החומר באינטרנט. למשימה הזו יוקצה כוח אדם ייעודי מוגבל בהיקפו שיוכשר בצורה מספקת להתמודד עם המשימה המסובכת הזו, ולא עובדים שאמורים לבצע משימות אחרות,. על המזמינים לדעת שיתכן שהתהליך ייקח זמן לא מועט ובוודאי שיהיו כאלו שבכל זאת יעדיפו זאת. הארכיון יציע מסלול מקביל של עיון בתיקי נייר באולם העיון בארכיון. תיערך פנייה אל המשרדים שלא הסמיכו את הארכיון לחשוף את חומריהם בצורה דיגיטלית לאפשר זאת בצורת נייר בארכיון עצמו.
לגבי חומר מסווג – יש לבצע הערכה מחדש של מועדי החשיפה ולקצר את מועדי חשיפת החומר הביטחוני. בשעתו החל תהליך כזה בארכיון המדינה ששני החתומים מטה השתתפו בו, אך הוא נפסק ועד היום לא ידוע מדוע.
בכבוד רב,
גלעד ליבנה, ראש תחום בכיר חשיפת חומר ארכיוני בארכיון המדינה
ד"ר חגי צורף, ראש תחום תיעוד והנצחה בארכיון המדינה