חומר רקע
מתן אשרת עלייה במדינת המוצא, לפי חוק השבות, לבני זוג מאותו מין:
חוק השבות קובע (ס' 1) שכל יהודי ובן זוגו (ס' 4א') זכאים לעלות ארצה. העליה תעשה באמצעות אשרת עולה (ס' 2א'). שר הפנים דאז גדעון סער הוציא באוגוסט 2014 הנחייה לפיה גם בני זוג מאותו מין, אשר נשואים כדין, זכאים לקבל סטאטוס עולה על פי חוק השבות. כלומר, אם בן הזוג היהודי מעוניין לעלות ארצה, בן הזוג הלא יהודי זכאי לאשרת עולה, במידה והם נשואים.
בדיקה שערכה האגודה למען הלהט"ב בעקבות פניות רבות שהגיעו אליה חשפה שלמרות הנחיית שר הפנים זוגות בני אותו מין, אשר נישאו במדינה שלישית (כלומר, במדינה שאינה מדינת אזרחותם) נתקלים בקשיים בקבלת אשרת עליה. בן הזוג היהודי יקבל אשרת עלייה, בעוד שבן הזוג הלא יהודי יקבל סירוב בעל פה. מדובר בקונסוליות של המדינות רוסיה, אוקראינה ובלארוס.
קבלת הסירוב למעשה מתפרשת על ידי בני הזוג כהחלטה סופית, וכעמדתה של מדינת ישראל. לפיכך ישנם זוגות שמוותרים על העלייה, ופונים לבקשת מקלט במדינות זרות. זאת היות ורוסיה חוקקה סדרה של חוקים נגד האוכלוסיה הלהט"בית. על כן, נציג הקונסוליה של מדינת ישראל למעשה מונע בכך את עלייתו של אדם יהודי לישראל יחד עם בן זוגו, בניגוד למדיניות המדינה. בני הזוג נאלצים לקבל מקלט במדינות אחרות, במקום לעלות למדינת ישראל. זאת כאשר ברור שהזוג זכאי לעלות. אלו שמגיעים לארץ, קיבלו שניהם זכויות עולים על פי חוק השבות.
הגוף האחראי על הנפקת אשרות עלייה בחו"ל הוא "נתיב", אשר פועל לפי הנחיות שר הפנים. לשכת הקשר "נתיב", כמו גם משרד הפנים, טרם פירסמו נוהל שמסביר את החלת חוק השבות על זוגות חד מיניים לצורך הנפקת אשרות עלייה. בשנת 2016 נשלחה בקשת חופש המידע למשרד הפנים, וזו טרם נענתה.
היעדר נוהל פעילות לוועדה להשמה מגדרית בתל השומר:
הוועדה להשמה מגדרית הוקמו בבית החולים שיבא על פי חוזר מנהל רפואה המסדיר את נהלי הניתוחים לשינוי מין בישראל. החוזר הראשון יצא בשנת 1986 (חוזר מנהל רפואה מס' 39/1986) ועודכן בשנת 2014 ביוזמת שרת הבריאות דאז יעל גרמן, ובשיתוף פעולה עם נציגי הקהילה הטראנסג'נדרית. חוזר מנהל רפואה 16/2014 קובע בס' 4.3.3: "הוועדה תגבש ותפרסם נוהל פנימי לפעילותה." בכתב המינוי התבקשה הוועדה לכתוב נוהל לפעולתה, ולהציגו בפני שר הבריאות תוך ארבעים וחמישה ימים. הנוהל הושלם בתאריך 13.1.2016, אך לא נמסרה תגובה ממשרד הבריאות עד היום. אי לכך, הוועדה עדיין פועלת בלי נוהל תקף. מדובר בהתנהלות לא שקופה, שמפרה את כללי המנהל התקין, ופוגעת קשות בזכויות המטופלים, אשר לא יודעים כיצד פועלת הוועדה שלמעשה מתפקדת כשומרת הסף לניתוחים מצילי חיים.
נוהל שב"ס בנוגע לאסירים טראנסג'נדרים:
מדיניות שב"ס, מזה שנים רבות, היא לשלוח אסירים טראנסג'נדרים לרצות את עונשם בתנאי בידוד. ריצוי עונש מאסר בתנאי בידוד הינו אמצעי קיצוני וחריג, השמור לאסירים מסוכנים במיוחד. במקרה זה האמצעי חל על אדם טראנסג'נדר, באופן פטרנליסטי, לכאורה בשביל להגן עליו מפני שאר האוכלוסיה. זאת למרות התנאים הירודים בבידוד, והנזק הנפשי שנגרם לאדם המרצה מאסר בבידוד, עקב היעדר תקשורת אנושית. למעשה, מוטל על אסיר טראנסג'נדר עונש חמור בהרבה, רק משום שהוא טראנסג'נדר.
בעתירה שהוגשה לאחרונה, ביליה נ' שירות בתי הסוהר, מדווח כי שב"ס נוהג להחזיק אף עצורות טראנסג'נדריות בצינוק בתנאי בידוד, באופן חסר תקדים, כאשר במקרה של העותרת, היא לא שוחררה עד שניסתה לשים קץ לחייה. העצורות המוחזקות בצינוק הינן עצורות, כלומר לא נשפטו לעונש מאסר עדיין. ל פי בקשת חופש המידע שנשלחה לשירות בתי הסוהר, עולה כי 28 עצורים/ות ואסירים/ות טראנסג'נדרים/ות הגיעו לשב"ס בין השנים 2014-2016. עולה כי שב"ס אינו עוקב אחר משך החזקתם/ן בתנאי בידוד, אינו בוחן את תנאי התאים, ואינו מבצע רישום לגבי החזקה של אסירים/ות טראנסג'נדרים/ות במתקני הכליאה.
שליחת טראנסג'נדרים למתקני כליאה מבודדים מוסדר ככל הנראה בנוהל ביטחון בעניין זה, שמעולם לא פורסם, ואינו ידוע לציבור. הידיעות הבודדות על קיום הנוהל מגיעות מפסקי דין בנושא, 5833/12 פלוני[ת] נ' מדינת ישראל (9.12.2013), שם לא נמסר הנוהל, אך השתמע כי אם אדם טראנסג'נדר עבר ניתוח תחתון, יושם בכלא לפי מגדרו, אך אם לא עבר ניתוח כזה, יוחזק "בהתאם למאפייניו". זהו המקרה הנפוץ יותר, שמכונה על ידי שב"ס "זהות מינית לא חד משמעית". הנוהל לא קובע כיצד מכריעים בזהותו המגדרית של אדם, או מי יערוך עליו חיפוש בהתאם למגדרו. הוא קובע באופן גורף כי עצירות ואסירות טראנסג'נדריות שלא עברו ניתוח להשמה מגדרית יוחזקו בהפרדה. בפועל, הדבר קורה גם לאלו שכן עברו ניתוח. השהות בבידוד, לעיתים לזמן ממושך ביותר, גורמת לנזק נפשי חמור, ופוגעת בסיכויי האסיר להשתחרר בשחרור מוקדם. עתירה בנושא תלויה ועומדת בבג"ץ.
נוהל חו"ל בנוגע לפונדקאות מחוץ למדינת ישראל:
עד היום, למרות דרישה ברורה של בימ"ש העליון לחשוף את הנוהל, נוהל חו"ל בנוגע לפונדקאות מחוץ לשטחי המדינה לא פורסם. הפנייה הראשונה לרשות האוכלוסין וההגירה בנושא היתה בשנת 2008. הבקשה הגיעה מתוך הבנה שבפונדקאות בארצות הברית יש נוהל שונה לזוגות הטרוסקסואלים ולזוגות חד מיניים. זוג הטרוסקסואלי שביקש לרשום את הילד היה מציג תעודת ילד בה נרשמו האם והאב המיועדים, ועל סמך התעודה ועל סמך הדרכון הישראלי הקונסוליה היתה רושמת את הילד כילדם של ההורים. כאשר הגיעו זוגות חד מיניים נדרשו בדיקות שונות, כגון בדיקת רקמות, תיעוד חוזי של ההליך, וכד'. הדרישות היו רבות, אך השתנו, והיה ברור שאין נוהל מוגדר. בעקבות פניה למשרד הפנים נאמר שהדבר נעשה בעקבות חשד לסחר ילדים. רישמית, זוג הטרוסקסואלי אמור לעבור את אותו הליך בדיוק. עם זאת, בפועל בארה"ב אין זה כך. במדינות אחרות, הנוהל אכן זהה. הזוג מגיע עם תעודת הלידה של הילד, ונרשם כהורים. בית המשפט העליון ביקר מספר פעמים את אי פרסום הנוהל. אי הפרסום למעשה מאפשר את האפליה וההתעמרות בקהילת הלהט"ב באופן ספציפי, על ידי העמסת תנאים שונים ומשונים על מנת להירשם כהורים.
קיימת בעיה ממשית מול המדינה שמתבטאת בהיעדר נוהל מוגדר, אשר מחבלת גם באפשרות לבצע הליך פונדקאות במדינות מסוימות. במקום לבנות ולפרסם נוהר מוגדר ושקוף, המדינה מעדיפה להתקדם ממקרה למקרה, תוך העמסת קשיים ניכרים.
בדיון בנושא שנערך בוועדת השקיפות ב23.2.2016 הודתה רינה נשר, נציגת משרד הפנים שאין נוהל מוגדר, וזאת היות ומדובר בתחום דינמי שלא מאפשר יצירת נוהל שיתאים לכל מצב ספציפי. כמו כן, אין תיקון חקיקה שמאפשר לתת רישום הורות על בסיס צו הורות, ולכן לא ניתן ליצור נוהל בנושא, שכן לא ניתן ליצור נוהל סביב מצב משפטי שאינו נוסד.
הקונסוליות הישראליות בארה"ב אף אינן זמינות, והזוגות מתקשים לקבוע בהן פגישה, אשר בלעדיה לא ניתן לחזור לארץ עם הילד.
בסיום הוועדה ח"כ סתיו שפיר ביקשה מנציגי המדינה לחזור עם דד ליין ליצירת נוהל והליך מוגדר.