חומר רקע
19 פברואר 2018
ד' אדר, תשע"ח
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך רקע לקראת דיון בוועדה בהכנה לקריאה השניה ולקריאה השלישית בעניין:
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצי זיהוי) (תיקון מס' 6) (אמצעי זיהוי ביומטריים), התשע"ז-2017
כללי
הצעת החוק הממשלתית שבנדון מבקשת להרחיב את אפשרות השימוש באמצעי זיהוי ביומטריים מסוגים נוספים, בדגש על דגימות קול, איסופם ושמירתם במאגר המידע המשטרתי לצרכי זיהוי וכן לצרכי חקירת עבירות ומניעתן, ובמאגר המידע של השב"ס לצרכי הניהול התקין של המתקנים שבאחריותו.
הצעת החוק גם מאפשרת לשר לביטחון פנים לקבוע אמצעי זיהוי ביומטריים נוספים שניתן יהיה ליטול ולכלול את נתוניהם במאגרים אלה, וכן לאפשר ניהול של מאגר המידע של השב"ס ע"י גורם פרטי.
דגימות קול, המאפשרות זיהוי אדם באופן ייחודי, נאספות כבר היום מאסירים על ידי שירות בתי הסוהר ומשמשות במערכת טלפוניה מתקדמת הנקראת "שחף", שהטמעתה החלה במהלך שנת 2013 והפכה מבצעית לפני כשלוש שנים (בחודש אפריל 2015). מטרתה העיקרית של מערכת "שחף" היא לאפשר לשב"ס לשמור על התנהלות תקינה בבתי הסוהר וכן למנוע פשיעה ושימוש לרעה במערכת הטלפונים ע"י אסירים.
בשנת 2013 הוגשה ע"י הקליניקה לזכויות חשודים, נאשמים, עצורים ואסירים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן עתירה לבית המשפט העליון כנגד השימוש במערכת הטלפוניה "שחף" אשר נעשה, כטענת העותרים, ללא הסמכה חוקית ותוך פגיעה לא מידתית בזכויות חוקתיות של אסירים ואלה העומדים עמם בקשר. שופטי בית המשפט העליון אכן דרשו מהממשלה להסדיר את השימוש במערכת בחקיקה, ובחודש מרץ 2017 לאחר שנוכחו כי הוגשה הצעת חוק ועברה בקריאה ראשונה בכנסת, הסכימו למחיקת העתירה.
כפי שיפורט להלן, הצעת החוק מרחיבה את היריעה הרבה מעבר להסדרת מערכת הטלפוניה של השב"ס.
מאגרי מידע ביומטריים בישראל
בישראל יש מספר מאגרי מידע הכוללים נתונים ביומטריים מסוגים שונים ומיועדים למטרות שונות:
1. משרד הפנים – משרד הפנים אוסף תצלום פנים ושתי טביעות אצבע (לא חובה), ומנהל מאגר ביומטרי הכולל נתונים שהופקו מהם, שמטרתו זיהוי ואימות זהות של תושבי ישראל לצורך הנפקת תעודות זהות ודרכונים. בתנאים שנקבעו בחוק ניתן לעשות בנתוני המאגר שימושים נוספים, כולל ע"י המשטרה ורשויות הביטחון. [חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009].
2. משטרת ישראל - משטרת ישראל אוספת מחשודים, נאשמים ומורשעים תצלום פנים, טביעות אצבע ובעבירות מסוימות גם דגימות ביולוגיות (תאי לחי, שיער ודגימת דם מזערית). בידי המשטרה שלושה מאגרים ביומטריים: מאגר טביעות אצבעות; מאגר דנ"א ומאגר תצלומים. מטרת המאגרים לסייע בחקירת עבירות ומניעת ביצוען, אימות או בירור זהות אדם ואיתור נעדר או שבוי [חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996].
3. שירות בתי הסוהר - שירות בתי-הסוהר מנהל מאגר ביומטרי לצורך אימות זהותם של האסירים הנכנסים ויוצאים לבתי-המשפט ולחופשות, ולשם כך ניטלות מהאסירים שתי טביעות אצבע [חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996]. בנוסף, לצורך הניהול התקין של מערכת הטלפוניה, ניטלת דגימה קולית. לדברי השב"ס התהליך מותנה כיום בהסכמת האסיר [לא מוסדר בחקיקה עדיין].
קיימים מאגרים ביומטריים נוספים שלא נרחיב בעניינם (בידי רשות האוכלוסין וההגירה, רשות שדות התעופה, משרד התחבורה ושירות התעסוקה). טביעות אצבע נלקחות גם ממתגייסים לצה"ל ומסוהרים חדשים לצרכי זיהוי בעת אסון.
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי)
עניינו המרכזי של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996, הוא סמכות משטרת ישראל לערוך חיפוש וכן ליטול מחשודים, נאשמים או מורשעים (לרבות אסירים), אמצעי זיהוי ביומטריים הכוללים כיום: טביעות אצבע, דגימות ביולוגיות ותצלום פנים. מאמצעים אלו מופקים נתונים אשר נאגרים במאגר המנוהל ע"י המשטרה, ואשר משמש לקיום חקירות והליכים פליליים, מניעה וסיכול של עבירות וכן לצורך זיהוי אלמונים.
בנוסף, מסמיך החוק את המשטרה ואת שירות בתי הסוהר ליטול אמצעי זיהוי מאסירים, עצורים או מוחזקים במשמורת ולנהל מאגרי מידע עם נתוני זיהוי השייכים להם לצורך הניהול התקין של מקומות המעצר, בתי הסוהר או מקומות המשמורת המיוחדים ולמטרה זאת בלבד.
הסוגיות העיקריות בהצעת החוק
הצעת החוק באה לעולם, כאמור, על רקע הצורך להסדיר בחוק את השימוש במערכת הטלפוניה של השב"ס "שחף", אך היא קובעת הסדרים רחבים בהרבה המעוררים שאלות כבדות משקל:
1. הרחבת המאגרים הביומטריים של המשטרה ושל השב"ס - הוספת "דגימת קול" לראשונה לרשימת אמצעי הזיהוי שהמשטרה מוסמכת לאסוף מחשודים, נאשמים ומורשעים (לרבות אסירים), ולשמור את נתוניהם במאגרי מידע לצרכי חיפוש וזיהוי בהליכים פליליים בכלל.
2. העברת הסמכות להוסיף סוגי אמצעי זיהוי ביומטריים לרשות המבצעת - מתן סמכות לשר לביטחון פנים לקבוע אמצעי זיהוי ביומטריים נוספים שניתן יהיה לאסוף מהאוכלוסיות האמורות, ולשמור את נתוניהם במאגרי המידע (קביעה שנעשתה עד היום בחקיקה ראשית).
3. הפרטה של ניהול מאגר המידע של השב"ס - סמכות להפריט את ניהול מאגר המידע של השב"ס הכולל מידע רב, לרבות מידע ביומטרי, הנוגע לעצורים, אסירים ומוחזקים במשמורת.
4. הסנקציה על סירוב לנטילת דגימת קול - הסמכת נציב בתי הסוהר לקבוע הוראות שיאפשרו לשלול מאסיר, עצור ומוחזק במשמורת שסירב לנטילת דגימת קול, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, את הזכות לקיים קשר טלפוני.
להלן פירוט ביחס לכל אחת מהסוגיות העקרוניות.
הרחבת המאגרים הביומטריים של המשטרה ושל השב"ס
בהצעה מוצע להסמיך נטילת דגימות קול מחשודים, נאשמים, עצורים, מורשעים, אסירים ומוחזקים במשמורת ולכלול את הנתונים במאגרי המידע הביומטריים של המשטרה ושל השב"ס.
נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים ויצירה או הרחבה של מאגרי מידע ביומטריים לשימושים שונים, הם מהלכים רגישים וכבדי משקל, שיש בהם פגיעה בזכויות יסוד, ובראשן הזכות לפרטיות. מדובר על מאגרי נתונים רגישים ששימוש לרעה בהם עלול להוביל לנזקים לטווח קצר ולטווח ארוך. אמנם, הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת ויש אינטרסים המצדיקים פגיעה בה, וביניהם לעתים גם אינטרס הציבור בבירור האמת, במניעת ובחקירת עבירות; עם זאת, מתחייב תהליך בחינה מעמיק שיגדיר את הצורך והתכלית בנטילת סוג המידע המסוים, בשמירתו ובשימושים המיועדים להיעשות בו, את התועלת שתצמח מכך לצד הנזקים האפשריים. בנוסף יש לבחון את החלופות האפשריות להשגת המטרה, כך ביחס לכל אמצעי זיהוי בפני עצמו.
בהקשר זה נציין כי משרד המשפטים, באמצעות הרשות להגנת הפרטיות, ממליץ על עריכת "תסקיר השפעה על פרטיות" כאשר יש כוונה לקדם פרויקט שיש לו השפעה על הזכות לפרטיות. זאת, על מנת לזהות את הסיכונים ולמזער אותם. למיטב ידיעתנו לא נערך תסקיר השפעה על פרטיות בכל הנוגע להסדרים המוצעים בהצעת החוק.
תחילה יש לבחון האם התעורר צורך של ממש ליטול דגימות קול מהאוכלוסיה האמורה, או שמא אגב הסדרת מערכת "שחף" הוחלט להרחיב את נטילת דגימות הקול ביחס לאוכלוסיות נוספות.
באשר לנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מאיסוף דגימות קול מאוכלוסיה רחבה ע"י גורמי אכיפת החוק ואגירתן במאגר מידע המאפשר זיהוי, עריכת חיפוש מתקדם והפעלת טכנולוגיות מתקדמות - יש בכך כדי לפגוע בזכויות היסוד של האדם עצמו ושל אנשים המצויים עמו בקשר טלפוני לפרטיות ולאוטונומיה, יש חשש ממשי להשפעה "מצננת" על החירות של כל מי שיודע שדגימת הקול שלו שמורה בידי הרשויות להתבטא בחופשיות, וחשש לפגיעה בחיסיון מפני הפללה עצמית.
באשר למידת התועלת שתצמח מנתוני דגימות הקול – הרי שמהכתיבה האקדמית בתחום עולה כי נתוני זיהוי המופקים מדגימות קול לא מאפשרים כיום זיהוי מדויק המתאים לשימוש בהליך פלילי. אם כך הם פני הדברים, הרי שלא רק שיש ספק באשר לתועלת שניתן להפיק מנתונים אלה, אלא שעלולים להיגרם נזקים כתוצאה משימוש מוגבר בזיהוי קולי כראיה בהליכים פליליים.
גם אם יוחלט שהתכלית ראויה והיא מצדיקה את האמצעי שנבחר, יש לבחון את פרטי ההסדר, ובין היתר, לוודא כי ננקטו די אמצעים כדי לצמצם את הנזקים שעלולים להיגרם. כך, למשל, בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, תש"ע-2009 נקבעו שורה של הגנות כגון: הצפנה של הנתונים במאגר כדי שלא יעשה בהם שימוש ע"י מי שאינו מוסמך לכך, הפרדת סוגי מידע שנאספים על אדם כך שלא יהיו במאגר אחד ולא ניתן יהיה להגיע לפרופיל מלא של האדם, תיעוד פעולות של גורמים שונים המשתמשים במאגר, אמצעי הגנה ואבטחה של הנתונים מפני דליפתם ועוד.
שאלות לבירור בדיון:
1. האם נערך תסקיר השפעה על הפרטיות בעניין השימוש בדגימות קול בהליכים פליליים ? האם קיים לכך תקדים במדינות אחרות ?
2. מהי התכלית הראויה ומהו הצורך המצדיקים איסוף דגימות קול מחשודים, נאשמים ומורשעים ע"י המשטרה (בנוסף לאמצעי הזיהוי הביומטריים הקיימים בידיה כיום), לרבות מהקלטות של שיחות, אגירתם במאגרי מידע ושימוש בהם לצרכי חקירה וזיהוי?
3. כיצד בכוונת הרשויות להשתמש בנתוני המאגר ?
4. מהי רמת הדיוק והאמינות של דגימת קול כאמצעי זיהוי?
5. האם נבחנו הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מאיסוף דגימות קול – בטווח הקצר והארוך – ולאור טכנולוגיות קיימות ומתפתחות ?
6. האם יש חלופות להשגת התכלית והצורך, אשר גורמות נזק מצומצם יותר ?
השימוש במאגר המידע של שירות בתי הסוהר למטרת ניהול תקין של בתי הסוהר
בחינה נפרדת יש לבצע ביחס למאגר המידע של השב"ס, אשר נועד לתכלית שונה והיא ניהול תקין של המתקנים שבאחריות השב"ס ולמטרה זו בלבד.
בהקשר זה יצויין כי ספק רב אם ההוראות בהצעת החוק שעניינן מאגר השב"ס והשימושים המותרים בו, קרי, ניהול תקין של בתי הסוהר, בתי המעצר ומתקני המשמורת המיוחדים, מאפשרות את השימושים במערכת "שחף", אשר כפי שעולה מהעתירה היה בכוונת הממשלה להסדיר בחוק, הכוללים, נוסף על ניהול יעיל של השימוש בטלפונים בבתי הסוהר, גם ניטור שיחות, הקלטת שיחות והאזנה להן בנסיבות מסוימות.
שאלות לבירור בדיון:
1. מוצע לברר בדיון פרטים מדויקים לגבי אופן הפעולה הנוכחי של מערכת הטלפוניה "שחף" על מנת שניתן יהיה לבחון האם ההוראות המוצעות בהצעת החוק מאפשרות זאת (כגון - מניעת פעולות מסוימות, מניעת שיחות ועידה, מניעת "עקוב אחרי", הגבלות על זמן שיחה, הגבלות על חיוג למספרים מסוימים, איתות על ענינים "חשודים", אפשרות האזנה, אפשרות הקלטה).
2. קשיים נוספים שעלו ביחס לשימוש במערכת "שחף" בדיונים בבית המשפט העליון ובדיונים בכנסת:
א. מימון המערכת – מהן העלויות המוטלות על המשתמשים במערכת? האם הן עולות על עלויות השימוש בטלפונים ומגלמות למעשה מימון של פעולות ארגון וניהול בתי הסוהר?
ב. תקלות במערכת – מתלונות ודיווחים, בין היתר של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין, עולה כי במערכת היו תקלות רבות אשר הובילו לבזבוז זמן שיחה רב על הזיהוי הקולי.
העברת הסמכות להוסיף סוגי אמצעי זיהוי ביומטריים לרשות המבצעת
בהצעת החוק מוצע ליתן לשר לביטחון פנים סמכות בלעדית לקבוע, ללא דיון בכנסת, אמצעי זיהוי ביומטריים נוספים שניתן יהיה לאסוף מהאוכלוסיות האמורות, ולשמור את נתוניהם במאגרי המידע. זאת, על מנת לאפשר מענה עתידי דינמי לאור התפתחויות טכנולוגיות חדשות (סעיף 1 להצעת החוק, תיקון ההגדרה "אמצעי זיהוי" בסעיף 1 לחוק).
כאמור, הסמכות ליטול מאדם אמצעי זיהוי והסמכות לשמור את הנתונים במאגר מידע הן סמכויות כבדות משקל שיש להן השפעה רבה על הציבור וחשש לפגיעה בזכויות. הוספת אמצעי זיהוי נוספים מחייבת תהליך בחינה מעמיק ודיון ציבורי פתוח ביחס לכל אמצעי ואמצעי. דוקא כאשר מדובר בטכנולוגיות חדשות לא תמיד מצויה בידי הרשויות התמונה המלאה, הן לגבי היכולות הקיימות והצפויות והן לגבי הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מהשימוש בהן, וחשוב לקיים דיון פתוח שיאפשר לשמוע את כלל המומחים והדעות בתחום.
לאחר שנקבעה הסמכות ומאגר המידע הוקם – קשה ולעתים אף בלתי אפשרי לחזור לאחור.
עוד יצויין כי מתן סמכות מעין זו בידי השר לבטחון פנים האמון על אכיפת החוק, עלולה מטבע הדברים, להטות את הדיון וההחלטות על עבר הרחבת סמכויות רשויות אכיפת החוק על פני שמירה על זכויות ואינטרסים אחרים של הציבור.
נוסף על כך, כבר היום ההסדרים שנקבעו בחוק שונים ביחס לאמצעי הזיהוי השונים; זאת, לאור דרכי הנטילה השונות, הנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מאגירת הנתונים ועוד. כך, למשל, נטילה של דגימות ביולוגיות מותרת רק בקשר לעבירות מסוימות; נטילה חוזרת מותרת בנסיבות שונות ביחס לכל אמצעי זיהוי; ההוראות בענין נטילה תוך שימוש בכוח שונות ביחס לכל אמצעי זיהוי. לא ברור אלו הסדרים יחולו ביחס לאמצעי זיהוי חדשים שהשר לבטחון פנים יקבע מבלי לערוך תיקון מקביל גם בהסדרים המפורטים בחוק.
שאלות לבירור בדיון:
1. אילו אמצעי זיהוי ביומטריים נוספים יש כוונה לכלול במאגרי המידע של רשויות אכיפת החוק?
2. מדוע מוצדק לוותר על דיון ציבורי פתוח, מאוזן ומעמיק ביחס לכל אמצעי זיהוי ביומטרי נוסף שיש כוונה לאפשר נטילתו מהציבור ואגירתו לשימוש רשויות אכיפת החוק, תוך בחינת הצורך, התכלית, התועלת והנזק הכרוכים במהלך שכזה?
הפרטת ניהול מאגרי המידע של המשטרה והשב"ס
בהצעת החוק מוצע לאפשר לחברה חיצונית בעלת מומחיות בתחום (כך לפי דברי ההסבר) לנהל את מאגר המידע של השב"ס והמשטרה הכולל נתוני זיהוי של עצורים, אסירים ומוחזקים במשמורת, ואשר מטרתו ניהול תקין של המתקנים השונים (סעיף 4 להצעת החוק, תיקון סעיף 11יא לחוק).
מדובר על מאגר הכולל מידע אישי רגיש, מידע גנטי ונתוני זיהוי ביומטריים של אוכלוסיה רחבה ופגיעה במיוחד, כולל אנשים שנחקרו בחשד לביצוע עבירה גם אם התיק נסגר ולא הוגש כתב אישום. במשטרה נפתחים כ-360,000 תיקי חקירה בשנה. כתבי אישום מוגשים במיעוטם.
ניהול המאגר, המאפשר גישה אל המידע וביצוע פעולות בהסתמך עליו, כרוכים בפגיעה בזכויות יסוד של הפרט. השימוש במידע צריך להיעשות רק למטרות המותרות בחוק והגישה אל המידע צריכה להיות מצומצמת רק למורשים לכך. האחריות לכך מוטלת על שירות בתי הסוהר והמשטרה אשר בידן ניתנה הסמכות לאסוף את המידע, לאגור אותו ולהשתמש בו לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. נדרשת הצדקה משכנעת להעברת האחריות לניהול מאגר מידע מעין זה לידי חברה פרטית המונעת מאינטרס רווחי ואינה כפופה לכללי האחריות, לחובות של שקיפות, שוויון והליך הוגן, למנגנוני פיקוח, בקרה ותלונות ולדין המשמעתי החלים על רשויות המדינה ועל עובדי ציבור.
שאלות לבירור בדיון:
1. מדוע מוצע להעביר את ניהול המאגר לידי חברה חיצונית ?
2. איזה מידע נכלל במאגר המידע ?
3. אלו סמכויות יהיו בידי החברה שתעסוק בניהול מאגר המידע ?
4. אם יוחלט כי ניהול המאגר ייעשה ע"י חברה חיצונית - מהן ההגנות שיינתנו למידע וכיצד יבוצע הפיקוח על החברה החיצונית שתנהל את מאגר המידע ?
הסנקציה בגין סירוב לנטילת דגימת קול
בהצעת החוק מוצע להסמיך את נציב בתי הסוהר להורות כי אסיר, עצור או מוחזק במשמורת שסירב לנטילת דגימת קול, לא יוכל לקיים קשר טלפוני, באופן ובמגבלות שיקבע, וזאת בהתאם למאפייני האסיר, הסיכון הנשקף ממנו לשלום הציבור ולבטחון המדינה, החשש מביצוע עבירות או משיבוש הליכי חקירה או משפט (סעיף 3 להצעת החוק, תיקון סעיף 11י לחוק).
ההסדרה החוקית הנוכחית של הזכות לקשר טלפוני שונה בין אסירים, עצורים ומוחזקים במשמורת, כמפורט להלן:
1. ההוראות בענין קשר טלפוני עם החוץ של אסירים מצויות בפקודת נציבות בתי הסוהר ולא בחקיקה ראשית. בית המשפט העליון מתח ביקורת על מצב זה וציין כי יש להסדיר את אמות המידה בעניין זה, לרבות המגבלות שניתן להטיל על הקשר הטלפוני, בחקיקה ראשית וכי הגבלת הקשר הטלפוני עלולה לגרום פגיעה קשה בקשרי אסיר עם העולם שמחוץ לכלא ובפרט בזכותו למשפחה (רע"ב 6956/09 מאהר יונס נ' שירות בתי הסוהר).
הקשר הטלפוני עם החוץ נחשב טובת הנאה ולא זכות של האסיר. שלילתה של טובת ההנאה אפשרית כיום לאור מידע מודיעיני בטחוני או במסגרת הליך משמעתי-שיפוטי לאחר שמיעת האסיר ובהתחשב בעברו ההתנהגותי וחומרת מעשיו, והיא מוגבלת בזמן בהתאם להוראות שבפקודת הנציבות.
2. זכותם של עצורים לקשר טלפוני קבועה בתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז-1997. לצד זאת, פקודת הנציבות בעניין "קשר טלפוני של אסירים" חלה גם על עצורים (בהתאם לסעיף ההגדרות).
לפי הוראות התקנות, עצור שהוגש נגדו כתב אישום זכאי לעשות שימוש בטלפון במקום המעצר פעם ביום לפרק זמן סביר; עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום אינו זכאי לכך אלא אם הממונה על החקירה אישר כי אין בכך כדי לפגוע בחקירה, אך הוא זכאי לבקש שיתקשרו למשרד עורך דינו לשם מסירת הודעה מטעמו.
3. זכותם של מוחזקים במשמורת לקשר טלפוני קבועה בנהלים החלים על מתקן המשמורת. כך, למשל, קובע נוהל הפעלת מתקן המשמורת בנתב"ג כי מוחזק יהיה זכאי לשימוש בטלפון הציבורי המצוי במתקן פעם ביום ולמשך זמן סביר, וכי מנהל המתקן רשאי לשלול את הזכות בהליך משמעתי.
שאלות לבירור בדיון:
1. האפשרות לסרב לנטילת דגימת קול ושימוש בכוח סביר - מהצעת החוק לא ברור האם בשום מקרה לא תהיה אפשרות לעשות שימוש בכוח סביר לשם נטילת דגימת קול. לפי התיקון לסעיף 11י(ג) המגבלה על השימוש בכוח סביר חלה כשנטילת דגימת הקול נעשית לצרכי הניהול התקין של המתקנים שבאחריות השב"ס. האם תמיד זאת תהיה מטרת נטילת הדגימה? זאת ועוד, בתיקון לסעיף 11יג שעניינו המאגר החסוי של המשטרה, ניתנת, גם ביחס לעצורים ואסירים, סמכות להפיק דגימת קול מהקלטה המצויה בידי המשטרה לפי כל דין, וזאת גם ללא הסכמת האדם, ובלבד שנמסר לו כי ניתן לעשות שימוש בנתונים לצרכים האמורים בחוק (סעיף 5 להצעת החוק, תיקון סעיף 11יג לחוק). גם במקרה זה, אין לכאורה משמעות לסירוב של האדם לתת דגימת קול. מוצע לברר בדיון את הנסיבות שבהן ניתן יהיה לסרב לנטילת דגימת קול.
2. קביעת מגבלות על הקשר הטלפוני בחקיקה ראשית – התיקון לסעיף 11י מותיר שיקול דעת רחב ופתוח לנציב בתי הסוהר באשר לשלילת קשר טלפוני בעקבות סירוב לנטילת דגימת קול. על פי דברי ההסבר, עולה מנתוני השב"ס כי אסירים ועצורים בעלי "מאפיינים ייחודיים" מנצלים לרעה את החלופה של "כרטיס קרבה" שלא מאפשרת לזהותם, לשם ביצוע עבירות מבין כתלי בית הסוהר. מוצע לברר בדיון את נתוני התופעה ובהתאם לכך לקבוע בחוק אמות מידה מוגדרות יותר שיבטיחו שימוש מאוזן וממוקד בסנקציה האמורה.
3. הבחנה בין אסירים, עצורים ומחזקים במשמורת, ובין בגירים לקטינים – ההוראות המוצעות אינן מבחינות לענין הזכות לקשר טלפוני בין אסירים, עצורים ומוחזקים במשמורת. סעיף 11י(ג) המוצע עוסק רק בשיקולים הרלוונטיים לשלילת הזכות לקשר טלפוני מאסירים. מוצע להבחין בין האוכלוסיות השונות באשר להצדקה לשלילת קשר טלפוני עם החוץ, אם בכלל; כמו כן ראוי להבחין לענין זה בין בגירים לקטינים.