חומר רקע

סוכרת נעורים - מסוג 1 סוכרת מסוג 1 הינה מחלה המאופיינת בהרס של תאי הבטא בלבלב (תאים מפרישי אינסולין). המאפיין את החולים במחלה זו הוא שחייהם תלויים לחלוטין במתן אינסולין חיצוני. הטיפול במחלה מורכב ממספר אלמנטים המפורטים להלן: 1. מתן אינסולין א. אינסולין ניתן כיום בהזרקה תת-עורית בלבד. רובם ככולם של החולים מטופלים באחת משתי שיטות מתן אינסולין: 1) זריקות יומיות מרובות (MULTIPLE DAILY INJECTIONS ) המבוססות על אינסולין בסיסי ארוך טווח מסוג אחד ואינסולין קצר טווח בכל ארוחה. 2) משאבת אינסולין המזליפה באמצעות קטטר תת עורי אינסולין קצר טווח באופן רציף ומתופעלת ידנית למתן בולוסים בזמן אכילה. ב. חשוב לציין שבחירת דרך מתן אינסולין (זריקות או משאבה) קשורה בעיקר להעדפות המטופל ומשפחתו, יכולת המטופל להתמודד עם טכנולוגיה מתקדמת, העדפות וניסיון הצוות המטפל ושיקולים מרובים אחרים (אסטטיים, טכניים וכיו"ב). בחירת דרך מתן אינסולין אינה קשורה לחומרת המחלה או לנוכחות סיבוכים. ג. יש לציין כי בילדים צעירים כל כך כל נטל הטיפול באופן מוחלט הינו של ההורים וההשגחה חייבת להיות מלאה עקב אי היכולת שלהם להביע מצבים גופניים. 2. מדידת סוכר א. החולה בסוכרת זקוק לניטור סוכר על ידי דקירה מספר רב של פעמים ביום. על מנת להגיע לאיזון מטבולי טוב, יש בדרך כלל צורך במספר מדידות רב (בין 6 ל-8 מדידות לפחות). ב. חשוב לציין שבילדים צעירים שאינם יכולים לבטא את תחושותיהם הפיזיות ולא מסוגלים להתריע מפני ירידת רמת הסוכר בדמם – יש צורך במספר מדידות גדול יותר. ג. בשנים האחרונות נכנס לסל הבריאות השימוש במדי סוכר תת עוריים רציפים. המכשירים משתפרים עם הזמן וצוברים פופולריות רבה. חשוב לציין שהמטופל זקוק עדיין למדוד סוכר בדקירה על מנת לבצע קליברציות לחיישן הרציף וכן על מנת להשתמש בו בטרם הזרקת אינסולין (נכון להיום, על פי המלצת היצרנים, אין להסתמך על הערך הנמדד בחיישן לשם חישוב מינוני אינסולין). החיישן מספק הגנה מסוימת (אך רחוקה ממוחלטת) מפני ירידות סוכר ומועיל במיוחד בחולים המועדים לאירועים שכאלה. החיישן מוסיף מידע רב למטופל (רמת סוכר רציפה, כווני שינוי, התראות ועוד) אך השימוש בו כרוך במיומנות טכנית ויכולת להשתמש כיאות בעושר המידע המגיע ממנו דורשת מוטיבציה ויכולות קוגניטיביות. בנוסף על כך – מדובר בסרבול נוסף (אביזר תת עורי קבוע) . השימוש בחיישן אינו קשור לחומרת המחלה של מטופל ספציפי. בהתאם לכך, לשימוש במד סוכר תת-עורי רציף, אינו מקטין את הצורך בהשגחה. ד. כמו כן, ילדים צעירים לא ערים למצבים קיצוניים של רמת סוכר, לא יכולים לבטא כלל את תחושותיהם ובודאי לא מסוגלים לטפל בעצמם באופן עצמאי 3. ספירת פחמימות/הבנת מזון א. החולה בסוכרת זקוק להזלפת אינסולין בכל מקרה של אכילה. על החולה לחשב ראשית כמה פחמימות יש במנה שמונחת לפניו , לחשב מה כמות האינסולין המתאימה למנה זו, ובנוסף על כך לבדוק את רמת הסוכר בדם ולחשב מה כמות האינסולין הדרושה על מנת לנרמל אותה ללא קשר לאוכל. חיבור שני החישובים מביא להערכה של כמות האינסולין הדרושה. חשוב לציין שמינון יתר יביא לירידת סוכר חדה (היפוגליקמיה) המסכנת את חיי החולה באופן מיידי. תת מינון יביא לרמות סוכר גבוהות המסכנות את בריאות וחיי המטופל בטווח הרחוק יותר. רמת הסוכר בדם מושפעת מגורמים רבים נוספים (פעילות גופנית, מצבי חולי, סטרס נפשי או אחר, שינויים הורמונליים ועוד) ולכן החישובים הללו מורכבים מאוד ומבוצעים מספר רב של פעמים ביום. ב. חישובים והערכות מסוג זה דורשים יכולת שכלית ואחריות. 4. טיפול במצבי חירום א. היפוגליקמיה (ירידת רמת הסוכר בדם) הינה מצב מסכן חיים. החולה המצוי יכול בחלק משמעותי של המקרים לבטא תחושות גופניות מקדימות (רעד, הזעה, דפיקות לב) ולטפל בבעיה באופן עצמוני. היכולת לחוש בהיפוגליקמיה נפגעת כאשר יש מקרים חוזרים של רמות סוכר נמוכות, בזמן שינה, בילדים צעירים מגיל 6 שנים ובחולים עם משך מחלה ארוך. משמעות הדבר היא שיש צורך בבגיר מיומן צמוד לחולה במשך 24 שעות ביממה. 5. מחלות נלוות א. בחולי סוכרת מסוג 1 יש שכיחות מוגברת של מחלות נלוות. המשמעותית שביניהן היא שכיחות מוגברת של כרסת (צליאק). השילוב של סוכרת מסוג 1 וצליאק קשה מאוד ברמת הילד החולה וברמת הטיפול בו גם יחד. פרופ' רם וייס מנהל רפואי – האגודה לסוכרת נעורים בישראל מנהל מחלקת הילדים בבית החולים רות מרכז רפואי רמב"ם