חומר רקע
נייר עמדה
הצעת חוק הבטחת קשר בין הורים לילדיהם, התשע״ח – 2018
פ/4956/20
פיליפ מרכוס
שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (בדימוס)
הקדמה
נייר עמדה זה מבוסס על נסיוני כשופט בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במשך למעלה מ-15 שנה, שבמסגרתן טיפלתי ופסקתי בעשרות תיקים בהם כשל הקשר בין ילד לאחד מההורים.
לאחרונה, הכנתי מאמר, אותו הצעתי לפרסום בכתב העת "רפואה ומשפט". אני מצרף כנספח לנייר עמדה זה תקציר של המאמר, אשר משקף עמדתי בדבר הצעדים שיש לנקוט כדי למנוע את התופעה של כשלון קשר בין ילד להורה, וכן המלצות כיצד הערכאות השיפוטיות צריכות לפעול כשבאה בפניהן טענה שהורה מפריע בקשר של ילדו עם ההורה השני.
חשוב לציין כי הורים מנכרים הם לעיתים אב ולעיתים אם, וכך גם הורים מנוכרים. לכן אין להסיק מסקנות מהשימוש כמקובל במין זכר במאמר זה.
ב. התייחסות כללית להצעת החוק
הרעיון שמאחורי הצעת החוק מבורך. ילד נפגע קשות כאשר נכשל הקשר בינו לבין אחד מהוריו, והנזק ממשיך ללוות אותו אל תוך החיים שלו כמבוגר. לכן יש לעשות הכל כדי למנוע התפתחותו של כשלון הקשר, והקניית סמכויות לבית המשפט לדון ולפעול, בזריזות ובנחישות, בניצנים הראשונים של התופעה, מחוייבת המציאות.
עם זאת, ברצוני להציע שינויים מסויימים, אשר לעניות דעתי יגדילו את הסכוי שיושגו מטרותיו החשובות של החוק המוצע וכן על סיכויי הצעת החוק להתקבל.
הקורא מופנה למאמרי: "מחויבויות הוריות: ניסוח הפרדיגמה החדשה ליחסי הורים ילדים", אשר פורסם בכתב העת "רפואה ומשפט", גליון 48 (אוקטובר 2015) 121-136, שבו אני מציע, בין היתר, להחליף את השיח המבוסס על זכויות הורים וילדים בשיח המבוסס על מחויבויות של ההורים ושל המדינה כלפי הילד. גישה זו תבוא לידי ביטוי בביקורת על חלקים מהצעת החוק.
על רקע דברים אלה, אתייחס להצעת חוק, ראשית לדברי ההסבר ולאחר מכן לנוסח ההצעה לגופה.
דברי ההסבר
מנסחי הצעת החוק ראו לנכון לפתוח את דברי ההסבר בהפנייה לאמנה בדבר זכויות הילד, בציינם את זכותו של הילד לקשר עם הוריו ובני משפחתו. ציון זכות זו שזור בדברי ההסבר כולם.
בחוקי היסוד של מדינת ישראל, ואפילו בחוק הכשרות המשפטית אפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן- חוק האפוטרופסות) אין זכר לזכות כזו.
ראוי יהיה להצביע על מחויבותו של כל הורה, בהיותו אפוטרופוס טבעי של ילדו, להבטיח שהילד יהנה מקשר מטיב על כל אחד מהוריו, ומכל הדברים אשר כל אחד מהוריו יוכל לתרום להתפתחותו התקינה. כמובן, הדבר כולל את מחויבותו של כל הורה להימנע מכל דבר אשר יפריע לקשר בין הילד להורה האחר ולדאוג שלא ינותק הקשר. אלה מהווים חלק מהמחויבויות שלו כאפוטרופוס על ילדו - לדאוג לטובתו של הילד.
הפרת מחויבות זו יביא להליכים והטלת איצומים ואמצעי אכיפה, כפי שהצעת החוק קובע, ויכול שיביא לתביעת נזיקין בשל הפרת חובה חקוקה ועילות אחרות.
בהמשך מצביעים המנסחים, בצדק רב, על תופעות של פירוד וגירושין בין הורי הילד כגורמים לנזק רב במקרים רבים, ועל הפגיעה הנוספת כאשר ניתק הקשר בין הילד לאחד מהוריו. צודקים הם בהחלט בכך שנמנעים מהשימוש במונח ניכור הורי. ראוי להתייחס לתופעה במונחים ניטרליים, ולא כאלה, כגון סרבנות קשר וניכור הורי, שמטילים אשם על מי המעורבים. עדיף המונח "כשלון קשר".
מנסחי דברי ההסבר מציינים בצדק רב שכאשר הסיבות לכשלון הקשר נובעות מסיבות שאינן קשורות ליחסים מעורערים בין ההורים, אין מקום לחקיקה מיוחדת. עם זאת, יש לקוות שגם במקרים אלה, יזדרז בית המשפט להפעיל את סמכויותיו, כולל על פי סעיף 68 לחוק האפוטרופסות, לדאוג לבדיקת הסיבות ולהורות על טיפול מתאים לילד ולהוריו.
אכן, מימד הזמן קריטי, כפי שמציינים מנסחי דברי ההסבר. אולם אין זה נכון לומר, כפי שטוענים מנסחי ההצעה, כי "בתי המשפט לרוב מלווים את ההליך הפירוד והגירושין מתחילתו ועד סופו". הסכסוכים בין ההורים, ולעתים קרובות גם הפירוד הפיזי לשני בתים, מתרחשים במקרים רבים זמן רב לפני תחילת ההליכים המשפטיים בין ההורים (ובחלק מהמקרים הסכסוך ממשיך גם זמן רב אחרי שההליכים המשפטיים הסתיימו).
גם אין זה נכון לומר כי "...לכן יש בידם (של בתי המשפט) היכולת לזהות את התופעה, עוד בניצניה, בטרם היא מחמירה". לעתים קרובות מאוד, הקשר בין הילד לאחד מהוריו, או הפעילות של הורה אחד לקראת כשלון הקשר, מתרחשים עוד לפני פניית מי מההורים לערכאה שיפוטית.
כפי שאני מציין במאמרי על ניכור הורי, אשר תקצירו נספת נייר עמדה זה, על בסיס מחקרים רבים, זיהוי מוקדם של מקרים בהם הקשר עלול להיפגע - הוא הכרחי. לכן יש ללוות את החקיקה במתן שירותי רווחה שניתן להעזר בהם ללא קשר עם ההליכים משפטיים. על כך, ראה את המאמר שלי, ובפרט סעיף 6 והסיכום. זאת בגלל התובנה שהתערבות, של בית המשפט ושל מטפלים, לאחר שהקשר נותק לחלוטין לרוב אינה מצליחה ליצור מחדש קשר בין הילד להורה המנוכר.
הצעת החוק מעניק לערכאות השיפוטיות כלים חדשים, כולל תרופות וסדרי דין, על מנת לצמצם את טווח הזמן עד שתתחיל ההתערבויות השיפוטיות והטיפוליות, שמטרתן למנוע כשלון מוחלט של הקשר.
עם זאת, ולפחות עד לחקיקת החוק המוצע, ניתן להעזר בכלים הקיימים ולתת מענה שיפוטי ראוי תוך זמן קצר. גם היום ניתן להגיש בקשה לסעד דחוף, עוד בטרם הגשת בקשה ליישוב סכסוך, כולל בקשה, על פי תקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה )הוראת שעה), התשע"ו2016-
"בעניין הבטחת קשר של קטין עם כל אחד מהוריו, במקרים חריגים שבהם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם, לפי העניין".
הסעד הדחוף יכול לכלול צווי עשה בדבר קשר של ילד עם הורה, תוך ציון מועדים ומקומות המפגש. ניתן להעזר ביחידת הסיוע, כפי שנעשה כדבר בשגרה במקרה של מתן צווי הגנה, בקביעת הסדרים כאלה, תוך שימוש במרכזי קשר ככל שהדבר יראה נחוץ. סעדים אלה אינם צריכים להמתין עד להכרעה שיפוטית בטענות הצדדים, אפילו אלו שנטענו בבקשה לסעד מיידי, או אפילו לפגישת המהו"ת הראשונה, וזאת על בסיס העקרון של שמירת המצב הקיים – של קשר שוטף בין הילד להורים – תוך הנחה שטובת הילד מחייבת זאת.
לכל אלו קיימות כבר הוראות חוק ותקנות, אך נחוצה הדרכה, לשופטים, לדיינים ולקאדים, ולמזכירויות של הערכאת השיפוטית, וגם לעורכי דין וטוענים רבניים העוסקי בענייני משפחה; זאת על מנת שיבינו את הצורך לפעול מיידית כאשר קיים חשש לכשלון קשר.
לאחר מתן צווים מיידיים, ניתן לבחון את השאלות האחרות, ובכלל זה אם יש צורך בתסקיר סעד או בחוות דעת של מומחה, ואם ומתי הילד יוזמן לומר את דברו, הכל על פי הוראות החוק והתקנות הקיימות.
בניית המסגרת חדשה המוצעת בהצעת החוק הזו, בדומה למנגנונים הקיימים והמוצלחים על פי חוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991 וחוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב -2001, אכן עשויה לייעל את ההליכים. אולם ניתן להשיג חלק מהמטרות המבוקשות - קיצור מועדים להגשת כתבי בי דין, קביעת דיונים תוך זמן קצר, והקלות אחרות בסדרי הדין – באמצעות תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (להלן – תקסד"א), כפי שנעשה בהליכים על פי לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ״א- 1991, (הוספת פרק כב'1 תקסד"א על בסיס הסמכה להתקין תקנות שבסעיף 7 לחוק), וללא חקיקה ראשית ספציפית מפורטת. יתכן שתהליך העברת החוק תהיה יעילה ומהירה יותר אם ההוראות הספציפיות שבסדרי דין לא יופיעו בחוק, והסמכות לקבוע אותן תוענק למתקין התקנות, כפי שמוצע בסעיף 18 להצעת החוק.
ספק רב אם נכון לבקש להקים "מערך מטפלים ייעודי של מטפלים המתמחים בתחום". לפי ההצעה (סעיף 1, הגדרת מומחה ייעודי) הכשרתו תכלול "זהוי ... סירוב לקשר או לנתק בין ילד להורה".
זאת משלוש סיבות, הקשורות זו בזו, האחת קשורה לקביעת עובדות בסיסיות, השניה פרקטית, והשלישית תקציבית. ההוראות המוצעות עלולות למנוע או לפחות לדחות לפרק זמן ארוך יישום ההצעה, ולהכביד על התהליכים באופן כללי.
הסיבה העובדתית היא זו: לדעתנו, הקביעה שנכשל הקשר הוא עניין עובדתי – האם קיים קשר כפי שסוכם או בהתאם לצו שיפוטי אם לאו –תיעשה על ידי בית המשפט, בדרך כלל ללא צורך בשמיעת ראיות. חידוש הקשר אינו צריך להמתין עד הדיון בשאלות, מה הסיבה לקשיים בקשר ומה הטיפול הנחוץ. אין צורך במערך של מומחים לצורך זהוי עצם כשלון הקשר.
הסיבה הפרקטית היא שישנם מומחים רבים, עם פיזור כלל ארצי, אשר נותנים חוות דעת לבית המשפט, כל אחד עם תחומי המומחיות שלו. הרעיון שרק מומחה ייעודי, אשר עבר הכשרה מיוחדת, יהיה מוסמך ליתן חוות דעת והמלצות טיפוליות בנושא כשלון הקשר, יצריך בניית מערך לימודים, בחינות ומנגנון רישוי או פיקוח עבור כל מקצוע בנפרד. לפסיכיאטרים יש לימודים ברפואה; לפסיכולוגים לימודים בתחומי התנהגות; שני אלה מקבלים רשיונות ממשרד הבריאות, אבל באגפים שונים. עובדים סוציאליים קליניים מפוקחים במשרד הרווחה. תהליכי ההכשרה וההסמכה, קביעת אמות מידה ובחינה, וחיבור רשימת מומחים מוסמכים - כל אלה יימשכו זמן ארוך ועלותם גבוה.
הסיבה השלישית קשורה להעדר התייחסות להשפעה התקציבית של ההצעה. השינויים המוצעים בנהלים ובתקנות סדרי הדין, אולי יצריכו הוספת תקנים בקרב שופטים ועובדי מינהל (ואולי גם ביחידות הסיוע) כדי לטפל בתוספת תיקים לטיפול בבית המשפט. אולם הקמת מערך מומחים ומטפלים ייעודיים יחייב בניית מערכת מינהלית חדשה במשרד הרווחה ובמשרד הבריאות, ואולי גם תיקוני חקיקה ראשית ומשנה, כדי לשקף את תחום המומחיות החדש. מטבע הדברים הקמת המערך המוצע תהיהי כרוכה בעלויות לא מבוטלות.
לכן עדיף להעזר ברשימת המומחים שמנוהלת על ידי יחידות הסיוע על פי סעיף 4 לצו בית המשפט לענייני משפחה (הקמת יחידות סיוע, דרכי פעולתן וסדרי עבודתן), תשנ"ו-1996, ואם בכל זאת יהי צורך בהקמת מערך מיוחד, להתייחס אליה בצורה שתאפשר הפעלה מיידית של הוראות הצעת החוק בדבר זירוז ההליכים, אולי בהוראת שעה או בדרך אחרת.
9. על בסיס התפיסה שילד והוריו שנקלעו למצב שבו הקשר נכשל או עלול להכשל זקוקים להתערבות טיפולית מיידית, יש לדאוג להקמת יחידות ייעודיות למתן התערבות טיפולית מיידית על ידי משרד הרווחה ו/או הרשויות המקומיות, שבהן ניתן לקבל טיפול מיידי במקרים בהם יש חשש לכשלון קשר, ללא המתנה ארוכה, ניתן לקבוע יחידות משותפות שישרתו את התושבים של מספר רשויות מקומיות שבאותו איזור, בתנאי שהמרכזים יהיו נגישים לכלל האוכלוסיה, בדומה למרכזי חירום שהוקמו על פי סעיף 6 לחוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, תשס"ח-2008.
ישנם כבר ברשויות המקומיות עובדים סוציאליים, אשר מנוסים בטיפול במשפחות במשבר, אשר הכשרתם לטפל באופן מיידי במקרים בהם יש חשש לכשלון קשר תהיה קצרה, ללא צורך ברשוי או הסמכה מיוחדת.
יש להניח שטיפול ביחידות ייעודיות למתן התערבות טיפולית מיידית אלו, ימנע התדיינות מיותרת על ידי כך יקטן באופן משמעותי את הצורך בהזמנת תסקירי סעד על ידי בתי המשפט.
יש לחזור ולהדגיש שילדים נפגעים קשות מכשלון הקשר. הדאגה להם והטיפול בהם על ידי רשויות הרווחה ובריאות הנפש כרוכה בעלויות משמעותיות. ההשקעה בהקמתן וניהולן של יחידות למתן התערבות טיפולית מיידית תהיה מינימלית, כי, כאמור, כח האדם כבר קיים. ככל שיקטן את מספר המקרים שבהם יתפתח כשלון מוחלט של הקשר בין ילד להורה, כך שהרבה פחות ילדים יזדקקו הטיפול ארוך טווח ויקר. הדרה יחסוך באופן משמעותי את העלויות של טיפול על ידי שירותי הרווחה, מערכת המשפט, שירותי בריאות הנפש, וכיו"ב.
לכן אציע החלפת ההוראות בהצעת החוק בנוגע למומחה ייעודי בהוראות בדבר הקמת יחידות לטיפול מיידי.
הערות לסעיפי הצעת החוק
סעיף 1
. הגדרה: הורה מפר
יש להשתמש במונח "הורה המפריע לקשר", כפי שיתברר בהמשך.
המילים "בהתנהגותו או במעשיו" משמעותן כמעט זהה. יש להחליף את המילה "בהתנהגותו או במעשיו" ב"במעשיו או מחדליו או בדיבורו".
לעיתים ההפרעה היא בצמצום הקשר, בגרימת קשיים וכו', ולא ניתוק מוחלט. לכן במקום "לנתק": "להפריע לקשר סדיר".
ההפניה ל"באופן שמסב נזק חמור לילד ולהתפתחותו הרגשית התקינה" בעייתית במיוחד. אם בית במשפט או בית הדין צריך להשתכנע שנגרם נזק "חמור" לילד, כל בקשה לחידוש הקשר, אפילו לחידוש מיידי, היתה מחייבת צירוף ראיות , ולפחות ראשית ראיה, ודיון מעמיק בשאלה אם נגרם נזק ומידת חומרתו, בלי אמות מידה לבחון את החומרה.
במה שונה "נזק לילד" מ"נזק להתפתחותו התקינה"?
לעניות דעתי, מטרת החוק היא שיחודש הקשר , ודי בכך שנקבעו הסדרי קשר, אפילו בהסכם בין ההורים שלא אושר בבית משפט – ואפילו בעל פה - ושהם אינם מתקיימים, כדי להצדיק הגשת בקשה למתן סעד מיידי. מובן מאליו שאם יש הכחשה לקיום הסכמה, העניין יצריך הכרעה, אל עצם הגשת הבקשה יחד עם בקשה לסעד זמני עשוייה להביא למתן צווים להסדרי קשר.
לכן אני מציע נוסח זה:
"הורה המפריע לקשר": הורה אשר במעשיו, במחדליו או בדיבורו מפריע להסדרי קשר בין ההורה האחר לילד, וזאת בניגוד להסכמה, בעל פה או בכתב, בין ההורים או להחלטה שיפוטית, כולל הסכם שקיבל תוקף של נהחלטה או פסק דין.
יש גם להוסיף הגדרה של הסדרי קשר.
הגדרה זו צריכה להתייחס לסוגי הקשר השונים: מפגשים עם או בלי לינה, קשר טלפוני, קשר באמצעים אלקטרוניים, במכתבים, וכל כיו"ב.
מוצע לקבוע הגדרה חדשה:
"הסדרי קשר": במקרה שהוריו של ילד חיים בנפרד, הסדרים לפיהם הילד ישהה בזמנים קבועים ובאופן שוטף עם כל אחד מהוריו, בדרך של קשר פיזי, דהיינו, היותם ההורה והילד באותו מקום פיזי, במועדים ולפרקי זמן ובתנאים התואמים את צרכי הילד, ההתפתחותיים והאחרים, מפעם לפעם, וכן קשר בדרכים נוספות, ובכלל זה, ומבלי לפגוע בכלליות האמור באמצעים של תקשורת אלקטרונית או אחרת.
הגדרה: מומחה ייעודי
כאמור פרק ג סעיף 8 לעיל, לעניות דעתי אין סיבה בשלב זה להציע מערך של מומחים ייעודיים.
אם בכל זאת תתקבל הדעה שיש להקים מערך כאמור, כי אז, לאור הזמן הרב אשר יהיה נחוץ להקמת המערך, יתר סעיפי ההצעה יועברו ראשית כל, וכי כניסתןלתוקף של ההוראות הכרוכות בהקמת המנגנון לפעולה תושהה עד אשר יאשר השר שכל הפעולות הנחוצות להקמתו הושלמו וכי יש ברשימה מספיק מומחים כדי לספק את הצורך במתן חוות דעת, תוך זמן קצר, עבור כל המשפחות שענייניהם יחייבו זאת.
ההגדרה כפי שמנוסחת לוקה ליקויים משמעותיים:
"הכשרה" – על ידי מי? מה תוכנה?
"סרבנות" – אינה מוגדרת.
אם הכוונה לרשימת המומחים של יחידות הסיוע, יש לציין זאת במפורש. אם לא, לאיזו רשימה הכוונה?
הגדרות: "נתק בין ילד להורה״, "סירוב לקשר"
תוכן ההגדרות אינו תואם את המילים "נתק" ו"סירוב".
"נתק" משמעותו העדר קשר מוחלט. ישנם מקרים בהם הורה פועל לצמצום הקשר, אך לא לניתוקו המוחלט.
"סירוב" משמע הילד מסרב את הקשר; התוכן מתייחס לכשלון הקשר או אי קיום הקשר, ולא למי שגרם לו.
המונח "מצב יחסים" אינו מוגדר, ואולי לא ניתן להגדרה. ניתן להשתמש במונחים מדוייקים יותר.
יש להניח שהכוונה בהגדרות אלו היא לאי קיום קשר, במועדים ובמקומות ובדרכים שנקבעו על ידי ההורים בהסכמה ביניהם, בין אם אושרה וקיבלה תוקף על ידי בית משפט או בית דין מוסמך, או צו או החלטה או פסק דין, ביו שלא אושרה.
ציון פרק הזמן של 30 יום מעלה קשיים. בין היתר, הורה אשר באמת מנכר ילד מההורה האחר יכול לחמוק מתחולת הוראות החוק המוצע על ידי שהוא מאפשר מפגש של שתי דקות פעם ב-29 יום. ועוד: תינוק זקוק לקשר בתדירות של מספר פעמים בשבוע כדי לאפשר התקשרות עם ההורה שאינו גר עמו, וילדים קטנים זקוקים לקשר משמעותי.
משום כך, ולאור ההגדרות המוצעות כאן, הגדרות אלו מיותרות.
יש להוסיף הגדרה של מתאם הורי
"מתאם הורי: מי שהוסמך על ידי ההורים בהסכם או על ידי בית המשפט בצו שיפוטי לתאם בין ההורים בכל דבר הנוגע לשהות הילד והסדרי הקשר ולהכריע בין ההורים, הכל בהתאם להסכם או צו שיפוטי כאמור".
סעיף 2
זכות ילד לקשר
כפי שציינתי, ניסוח החוק במונחים של זכויות הילד מחטיא את המטרה. מדובר במחויבות כל הורה כלפי הילד לדאוג להתפתחותו התקינה. התפתחות תקינה כוללת קשר שוטף ומטיב עם כל אחד מהוריו. במקרה של פירוד בין ההורים, הם חייבים להסדיר קשר זה בהסכמה, ואם לא יעשו כן, הם נכשלים במחויבותם. כי אז, ערכאה שיפוטית צריכה לקבוע את הסדרי הקשר.
משום כך, מוצע להחליף סעיף זה:
חובת ההורים להסדיר קשר
"2. הורי ילד אשר חיים בנפרד חייבים, במסגרת חובתם לדאוג לטובתו, לקבוע בהסכמה הסדרים לפיהם הילד יהיה בקשר סדיר עם כל אחד מהוריו. אם לא יעשו כן, חייבים הם או מי מהם לפנות לערכאה שיפוטית מוסמכת כדי שהסדרי קשר יקבעו בצו או פסק דין, כולל החלטה שיפוטית המאשרת הסכם בין ההורים.
סעיף 3:
בית המשפט המוסמך
אין זה ברור מדוע לא יוסמכו בתי הדין השרעיים ובתי הדין של העדה הדרוזית לדון בבקשות על פי החוק המוצע.
סעיף 4:
לאור ההערות לעיל, יש לשנות את שם הסעיף: "בקשה להסדיר קשר".
סעיף 4(א)
לא ברור אם פתיחת התובענה היא בהגשת כתב תביעה או בבקשה עצמאית (כמו לצו הגנה). לכן, כדי להנגיש את פתיחת ההליך העתירה לבית המשפט צריכה להיות בדרך של בקשה עצמאית, ללא צורך בבקשה ליישוב סכסוך וללא הגשת תביעה, בדומה לבקשה לצו הגנה.
סעיף 4(ב)
במקום "בתובענה" יבוא "בבקשה".
סעיף משנה (1) במקום "התובע" יבוא "המבקש".
סעיף משנה (3) מיותר, לאור הניסוח של (4) להלן.
סעיף משנה (4) במקום האמור, יבוא:
"הסדרי הקשר אשר סיכמו ההורים, או שהיו נהוגים, בין הילד למבקש, ובאיזה מועדים, לטענת המבקש, לא התקיימו בשל מעשיו, מחדליו או דיבורו של ההורה המפריע לקשר."
סעיף 5
יש להוסיף שבית המשפט יקבע דיון במעמד הצדדים תוך 7 ימים מהגשת הבקשה, וכי ההזמנה עם העתק הבקשה תומצא למשיב מסירה אישית תוך 72 שעות מהגשת הבקשה, וכן לציין על ידי מי תומצה.
סעיף 6
(א) כללי
לילד אין זכות להשמע. לבית המשפט החובה לאפשר לילד להשמיע את דבריו, אלא אם כן הדבר עלול להזיק לילד. מתן ייצוג משפטי לילד עשוי להקל על כל ההחלטות לגביו, כולל ההחלטה אם וכיצד יישמע. לכן יש להחליף את שמו של הסעיף: "שמיעת הילד".
מהנוסח שבהצעת החוק אין זה ברור באיזה שלב ישתתף הילד בדיונים.
בכל מקרה, יש לאמץ את האמור בפרק כ1 לתקנות סד"א, תוך קביעת מועדים קצרים להזמנת הילד אצל עו"ס יחידת הסיוע, למועד המפגש, ולמתן דו"ח, ולתקן את התקנות הנ"ל בהתאם. הקמת מנגנון נפרד להשתתפות הילד יחייב הערכות מיוחדת, כאשר המנגנון הקיים מתאים למצבים של חשש לכשלון קשר.
סעיף 6(ב)
קביעת גיל בחוק זה מגביל את סמכותו של בית המשפט. הגיל הוא אחד העניינים שעל בית המשפט להביא בחשבון בהחלטו לפי סעיף 5(א) סיפא המוצע, דהיינו שקילת כל העניינים הקשורים בהשתתפות הילד. לאור זאת, סעיף 6 (ב) מיותר.
סעיף 6(ג)
מן הראוי לקבוע שבכל מצב שבו שופט נפגש עם ילד, יהיה נוכח עו"ס של יחידת הסיוע.
סעיף 6(ד)
עמדת הילד בדבר חשיפת דבריו חייב להיות בין השיקולים של בית המשפט אם לחשוף ומה לחשוף. בכל מקרה יש לחייב את השופט להעביר את התרשמותו לידיעת ההורים.
סעיף 7
מעורבות הילד בהליך מסוג זה הוא דבר הכרחי, והדרך המתאימה לגרום לכך כוללת מינוי עו"ד שישמש נציגו של הילד ו/או כאפוטרופוס לדין. בלשכת הסיוע המשפטי קיים כבר מערך של עורכי דין אשר קיבלו ומקבלים הדרכה מיוחדת בעניינים מסוג זה.
יש לקבוע שמינוי עו"ד ייעשה מיד עם הגשת הבקשה, על מנת שעורך הדין יוכל להיות מעורב בהליך, ולדאוג לאינטרסים של הילד, מראשיתו.
יש להסמיך את בית המשפט להחליט באיזה שלב לשמוע את עמדת הילד, כדי לא למנוע מתו צווי ביניים דחופים כשיש בכך צורך.
לכן יש להקדים הוראות סעיף 7 להוראות סעיף 6.
סעיף 8
האמור להלן הוא כפוף להסתייגות מהצורך במומחה ייעודי, כאמור לעיל. לכן יש לקרוא את האמור להלן כשההתייחסות היא למומחה מטעם בית המשפט מתוך הרשימה המופקת ע"י יחידות הסיוע, עד אשר יוקם מערך מומחים יעודיים. אם יוחלט להשאיר את המגנון של מומחים ייעודיים, כי אז, ועד אשר ייכנס מנגנון זה לפעולה, כאמור בסעיף ג. 15 לנייר עמדה זו, יש לאפשר לבית המשפט להפנות למומחה מתוך רשימת המומחים הקיימת, כאמור לעיל.
יש גם לשלב בסעיף זה את הנושאים שאליהם יתבקש המומחה להתייחס אליהם בחוות דעת ובהמלצותיו.
לכן מומלץ לשלב סעיף 9 שבהצעת החוק עם סעיף 8.
לכן יש לתקן את המוצע בסעיף 8 כדלהלן:
(א) אלא אם כן יהיה בית המשפט סבור שאין בכך צורך, מטעמים שיירשמו, בתום הדיון על פי סעיף 5 לעיל ימנה בית המשפט מומחה, על מנת שיגיש חוות דעת והמלצות, תוך שימת דגש על טובת הילד.
(ב) ההחלטה בדבר מינוי המומחה תכלול בין היתר הנחיות אלו:
(1) הרקע המשפחתי,
(2) הסיבות לכשלון הקשר, הקיים או הצפוי, בין הילד למבקש,
(3) מידת המעורבות של כל אחד מההורים אשר הובילו לכשלון הקשר כאמור,
(4) מידת המעורבות של גורמים אחרים ואנשים אחרים,
(5) הנחיות והמלצות בדבר התכנית הטיפולית לילד, להורים ולמשפחה,
(6) הוראות , כולל לוח זמנים מפורט, בדבר חידוש הקשר באופן מדורג תוך קביעת מועדי המפגשים בין הילד המבקש ומיקומם.
(ג) חוות דעת וההמלצות תוגשנה לבית המשפט לא יאוחר מ-21 ימים מיום המינוי.
(ד) המבקש ישלם בשלב ראשון את שכר המומחה, מבלי לפגוע בסמכות בית המשפט לחייב את ההורה האחר להשיב למבקש כל או חלק מהשכר, על פי סעיף 13(6).
סעיף 9
כללי
כאמור לעיל, ברירת המחדל צריך להיות קביעת הסדר קשר סמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה. לכן הפנייה למתן חוות דעת צריכה להיעשות במקביל למתן צווים לקיום קשר, כי הזמן הוא קריטי, בפרט כאשר הקשר כבר נותק. קביעת הסדרים אלה בתחילת ההליך מדגיש בפני ההורים והילד את שאיפתו של בית המשפט שיש לחדש ולהמשיך את הקשר. רק במקרים מיוחדים, כגון שיש ראיות משכנעות, כבר בשלב זה, של התעללות בילד על ידי המבקש, ושימוש במרכז קשר אינו יכול להגן על הילד, יש מקום להמתין עד למתן חוות הדעת.
סירובו של הילד לקשר אין בו בפני עצמו סיבה להמנע מלתת צווים לחידוש קשר.
לכן מומלץ כי יוחלף סעיף 9 באמור להלן:
(א) לאחר ששמע בית המשפט את הצדדים בדיון הראשון על פי סעיף 5 לעיל, או במקרה שהמשיב הוזמן כדין ולא התייצב, ואם שוכנע בית המשפט לכאורה שאכן לא התקיימו הסדרי קשר כפי שסוכמו או נקבעו, יתן בית המשפט צווים בדבר קיום הסדרי קשר, מועדיהם ומיקומם, מי אחראי להביא את הילד למקום שנקבע, וכל דבר אחר הנחוץ לשם קיום הסדרי הקשר.
לצורך כך, רשאי בית המשפט להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע, אך בכל מקרה יתחילו הסדרי הקשר לא יאוחר מאשר 14 יום מיום הגשת הבקשה.
סעיף 10(א)
(א) אחרי המלים "תוך 7 ימים" יש להוסיף :
"מיום המצאת חוות הדעת לצדדים, כולל עו"ד של הילד. אם מי מהצדדים מבקש זאת לפחות 3 ימים לפני הדיון, יתייצב המומחה בדיון זה להחקר על חוות דעתו."
במקום "יקבע" יבוא "יתקיים".
בסוף הסעיף יש להוסיף
"בתום הדיון, ביום הדיון עצמו או ככל המאוחר תוך שני ימי עבודה לאחר מכן".
סעיף 12
בסעיף 12(ב), במקום "קבלתו" יבוא "הגשתו".
הוספת סעיף 12 (ג)
"הגשת ערעור לא תעכב בצוע החלטה שניתנה על פי סעיף 8 לעיל, אלא אם כן מצא בית המשפט לערעור טעם מיוחד, הקשור בטובת הילד, לעכב את בצוע ההחלטה כולה או חלקה."
סעיף 13
במקום הפתיח יש לרשום:
"מצא בית המשפט שקשר בין הילד לאחד מהוריו אינו מתקיים על אף צווים שניתנו בהליך על פי חוק זה, רשאי הוא להורות:"
סעיף 13(1)
אחרי המילים "ההורים והילד" יש להוסיף "להשתתף".
סעיף 13 (2)
אחרי המילים "במצבי מחלוקת" יש למחוק את המילים "וחיוב בערובה", ולהוסיף :
"וכן לחייב מי מההורים או שניהם בתשלום שכר המתאם, וכן לחייב מי מההורים או שניהם במתן ערובה...".
סעיף 13(3)
יימחקו המילים "ייעודית" עד הסוף, ובמקומם יבוא
"כפי שיומלץ ע"י יחידת הסיוע או מומחה מטעם בית המשפט".
סעיפים 13 (4), (5), (6), (7),
במקום "ההורה המפר" יבוא "ההורה המפריע לקשר".
סעיף 13(4)
במקום "זמני שהות" יבוא "הסדרי הקשר".
סעיף 13(5)
אחרי המילה "פסיכולוגי" יבוא " או טיפול אחר עבור הילד, הנחוץ מחמת הפריעת הקשר בינו לבין המבקש".
סעיף 13 (6)
בסוף יבוא "למבקש ו/או לאוצר המדינה".
סעיף 13(7)
במקום "הוצאות חוות הדעת" יבוא "שכר המומחה שמינה בית המשפט".
סעיף 13(8)
אין זה מתאים שבהליך מקוצר על פי החוק המוצע יוחלט על העברת המשמורת, דבר שצריך להיעשות בתביעה עיקרית. יחד עם זאת, יש להסמיך את בית המשפט על פי חוק זה כדלהלן:
"לקבוע כי הילד ישהה עם המבקש, תוך קביעת הסדרי קשר עם ההורה האחר, עד להחלטה בהליך נפרד לקביעת הסדרי שהות וקשר קבועים."
סעיף 13(9)
בסוף להוסיף "וליתן כל צו או החלטה על פי החוק האמור".
יש להוסיף בסוף סעיף 13
"(12) לנקוט בכל צעד אחר על פי כל דין, ובכלל זה על פי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962."
סעיף 14
הסעיף המוצע יסומן 14 (א) ואחריו יבוא:
"14(ב). ככל האפשר, הליכי ביצוע ופיקוח, וכן בקשות להטלת אמצעי אכיפה בשל הפרת צווים והחלטות, יידונו בפני המותב שדן בתובענה על פי חוק זה ,ע"י הגשת בקשה במסגרת התיק הקיים."
סעיף 15
יש לקבוע, בהתחלת סעיף 15 (א)
"על אף האמור בסעיף 11"
ואחרי המילים "יהיו רשאים" להוסיף "בכל עת".
הוספת סעיף חדש
על בסיס התפיסה שילד והוריו שנקלעו למצב שבו הקשר נכשל או עלול להכשל זקוקים להתערבות טיפולית מיידית, כאמור בפרק ג סעיף 9 לעיל, יש לחייב הקמת יחידות ייעודיות ברשויות המקומיות שבהן ניתן לקבל יעוץ וטיפול ללא המתנה ממושכת.
לכן אציע הוספת סעיף חדש:
18 (א) השר יקבע הסדרים לפיהם תהיינה יחידות, נגישות לכלל אוכלוסית המדינה להתערבות טיפולית מיידית במקרה שלא מתקיים קשר בין ילד למי מהוריו, או שצפוי כשלון קשר כאמור.
(ב) הסדרים אלא יכללו הכשרת עובדים לטיפול במקרים כאמור, וכן הקצאת משאבים, כולל מקומות, על מנת שהתערבות כאמור תחל תיק 10 ימים ממועד קבלת פניה, וימשיך ברציפות לאחר מכן.
ד. סיכום
נייר עמדה זו מציע שינויים לנוסח של הצעת החוק אשר הונחה על שולחן הכנסת. הוא מבוסס על למעלה מ-40 שנות נסיון, כעורך דין וכשופט, ועל מחקר רב תחומי והשוואתי-בינלאומי.
אני עומד לרשות מנסחי הצעת החוק ואלה שידונו בה, בתקוה שההצעה תהפוך לחוק אשר יסיייע במיגור תופעה קשה אשר פוגעת בילדים רבים ובהוריהם: כשלון הקשר בין ילד להורה.
תודתי לגב' מיכל פפר ממיזם "ילדים לפני הכל" אשר עזרה בהכנת נייר עמדה זה. עם זאת, העמדות שבמסמך זה הם שלי, ואינן משקפות בהכרך את עמדות המיזם.
יד אדר תשע"ח
1 מרץ 2018
פיליפ מרכוס
שופט (בדימוס), בית המשפט לענייני משפחה, ירושלים
[email protected]
www.philip-marcus.com
054-4455703
נספח
ניכור הורי וסרבנות קשר: כיצד למנוע כשלון קשר בין ילד להור:
תקציר המאמר שהוצע לפרסום בכתב העת "רפואה ומשפט" ביום ג' כסלו תשע"ח 21 נובמבר 2017
פיליפ מרכוס שופט (בדימוס)
מחויבויות ההורים
אין מי שיחלוק על כך שהורים צריכים לגדל את ילדיהם גם כאשר הם חיים ביחד וגם לאחר הפרידה. אמת המידה לכך היא טובת הילד. הורים צריכים להגן על ילדיהם מכל נזק, וכן לעודד אותם ולהכשירם לפתח יחסים ביו-אישיים תקינים. אחת מהמחויבויות העיקריות של הורה היא החובה לאפשר לילד להיות ילד של שני הורים פעילים, ולעודד אותו לאהוב את שניהם. במונחים תורניים-הלכתיים: אסור להורה לגרום לכך שהילד לא יקיים את מצוות כיבוד אב ואם, הן כלפיו והן כלפי ההורה השני, בבחינת לפני עוור לא תתן מכשול.
כשלון קשר: התנגדות, סרבנות, ניכור הורי, שמירת סף.
כאשר הורי ילדים נמצאים בויכוח (גם כאשר הליכי הגירושין טרם החלו) ברוב המכריע של המקרים ילדיהם סובלים מכך. ההורים עסוקים בויכוחם, ויש להם פחות זמן לספק את צרכיהם של הילדים. כאשר הויכוח מתפתח לכדי עימות, הילדים במקרים רבים מוצאים עצמם חשופים להתגוששות מילולית ופיזית; דבר זה מוריד את תחושת הביטחון והיציבות שלהם, ויתכן כי ימצאו עצמם בוחרים צד לויכוח, או שיגוייסו על ידי אחד ההורים כנגד השני. הדבר מחריף כאשר ההורים נפרדים, ויש עימותים משפטיים בין ההורים בשאלות כגון משמורת וביקורים, ומי יחליט את ההחלטות עבור הילדים. לעיתים הילד נמצא בקונפליקט נאמנויות, והוא מרגיש שהוא צריך לבחור צד, כדי להפסיק את המאבק הפנימי שלו.
ילדים רבים שנקלעים למצבים אלה, ובמיוחד במקרים של עימות בעצימות גבוהה בין ההורים, מפסיקים לראות את ההורים. זהו כשלון קשר.
תופעת כשלון הקשר קיימת מימים ימימה. יש מגוון של גורמים לכשלון הקשר, חלקם שנובעים ממעשי ההורים או אחד מהם (דחיית הילד על ידי הורה, או שכנועים או ניצול תמימותו של הילד), ואחרים מתוך החלטת הילד אשר היא תגובה לסכסוך בין ההורים, אך אינה תוצאה של דברי ההורים או מי מהם.
השימוש במושג ניכור הורי Parental Alienation לתאר מצבים אלה הפך פופולרי בסוף שנות ה-80 למאה הקודמת, כתוצאה מעבודתו של ריצ'רד גארדנר, אשר תיאר ניכור הורי במונחים של סינדרום. ניכור הורי, כלומר, מעשה רצוני של אחד ההורים המכוון לניתוק הקשר בין הילד להורה השני, מתאר נכון רק חלק מהמקרים של כשלון קשר.
אולם למרבה הצער ישנה נטייה בציבור הרחב, וגם בקרב מטפלים ומשפטנים, לכנות כל מקרה של כשלון קשר כניכור הורי; דבר זה מביא להעצמת קונפליקטים, לחץ בלתי נסבל על ילדים, ובזבוז זמן ואמצעים להורים ולמדינה.
נדיר הוא שהורה יאמר במפורש לילד שאסור לו להיות בקשר עם ההורה השני. הסיבות להפסקת קשר ילד-הורה מצטברות בדרך כלל על פני פרק זמן. אבל לפעמים אחד ההורים, על ידי מילים או מעשים, הופך את האפשרות של הילד להינות מהקשר עם ההורה השני לקשה יותר, או שהוא מעודד את הילד, המעשים או במחדלים, לפתח עמדה שלילית בלתי מוצדקת כלפי ההורה השני ובני משפחתו.
מחוייבות נוספת של כל הורה היא לדאוג לבטיחות של הילד, וזאת על יד פיקוח על מעשיו. המונח שמירת סף Gatekeeping מתייחס לדרכים בהן היחס והפעולות של הורה משפיעים על מעורבות ואיכות הקשר בין ההורה השני לילד. הדבר יכול להיות חיובי או שלילי: מעודד את הקשר, או מגביל את הקשר עד כדי שלילתו.
שמירת סף היא מועילה כאשר הורה פועל כדי לתמוך במעורבות מתמשכת של ההורה האחר, ורואה בחיוב את מערכת יחסים משמעותית עבור הילד. התנהגות מועילה היא פרואקטיבית, מכילה, ומדגימה לילד שההורה מעריך את תרומתו של ההורה השני, על אף שההורים חיים בנפרד.
יש מקרים בהם שמירת סף מגבילה היא מוצדקת, לדוגמה, כאשר אחד ההורים נמצא אשם בהתעללות ופגיעה בילד, וההורה האחר עומד על כך שהקשר יהיה תחת פיקוח של רשות הרווחה.
לעומת זאת, שמירת הסף היא בלתי הולמת ומזיקה Maladaptive כאשר היא משפיעה לרעה ,ללא הצדקה, על איכות הקשר של ההורה האחר ורמת המעורבות שלו עם הילד. בשלב זה, די בשתי דוגמאות: כאשר הורה מעביר את מקום מגורי הילד ללא ידיעת ההורה האחר וללא הסכמתו למקום מרוחק ממגורי ההורה השני, ובכך מצמצם או מונע קשר של הילד עם אותו הורה; וכאשר הורה מפעיל לחץ פסיכולוגי על הילד כדי שהילד יראה את הקשר עם ההורה האחר כפוגע בהורה עימו הוא גר רוב הזמן.
לכן השאלה המתאימה איננה האם פעולות הורה מצמצמות את הקשר עם ההורה האחר, אלא: האם שמירת הסף במקרה המסויים היא הולמת ומטיבה, או שמא היא בלתי הולמת ומזיקה: האם היא משרתת את הצרכים של הילד, או מונעת מהילד את הקשר עם ההורה האחר, שהוא זקוק לו למען התפתחותו הבריאה
מדוע צריכים למנוע כשלון קשר
הבנת ההשפעות של ניכור, קצרות וארוכות הטווח, על ילדים הכרחית כאשר שוקלים האם, מתי וכיצד יש להתערב.
ילדים מנוכרים סובלים
ישנה ספרות רבה על ההשפעות של ניכור ושל שמירת סף בלתי מועילה ומזיקה שקודם לניכור, ולעיתים קרובות מנבא אותו.
הספרות מדווחת באופן עקבי שילדים מנוכרים נמצאים בסיכון גבוהה למצוקה רגשית וקשיי הסתגלות, והסיכון גדול יותר בהרבה לעומת ילדים, אשר על אף היות הוריהם בהליכים משפטיים בעקבות פירוד, אינם מנוכרים ומקיימים קשר עם שני ההורים.
ילדים אשר מפסיקים להיות בקשר עם הורה מבטאים, לעיתים קרובות, פחד מההורה המנוכר. הפחד הוא חסר בסיס ובלתי רציאונלי (מלבד המקרים בהם הילד סבל באמת מהתנהגות ההורה המנוכר), אך הוא משפיע לרעה על התנהגותו והתפתחותו.
צפייה קלינית, ומחקרים מסוגים שונים מצביעים בצורה אחידה שילדים מנוכרים יסבלו מכל או מחלק מהפגיעות אלו:
בוחן מציאות ירוד; תהליכים קוגנטיביים שגויים לוגית; עיבוד מידע פשטני וקשוח; תפיסת קשרים בין-אישיים בצורה שגויה או משובשת; תפקוד בין-אישי משובש; שנאה-עצמית; הערכה עצמית נמוכה, או הערכה עצמית מנופחת ותחושת כל-יכול; בגרות מדומה;בעיות בזהות האישית; מובחנות אישית ירודה, על ידי התרשתות enmeshment עם ההורה, או קבלת תפקידים הוריים כלפי ההורה או כלפי אחים parentification; אגרסיביות והתנהגות פרועה; העדר כבוד לנורמות חברתיות ולסמכות; יכולת נמוכה לשלוט בדחפים; צמצום רגשי, פסיביות או תלות;העדר תחושת חרטה או רגשי אשמה.
מבוגרים שנוכרו כילדים גם סובלים
במחקר רטרוספקטיבי של מבוגרים, אשר חוו ניכור כילדים מצא שמבוגרים שבילדותם נוכרו מאחד ההורים אלו סבלו מ: הערכה עצמית נמוכה, בגלל הפנמת אפיון שלילי של ההורה המנוכר ע"י ההורה המנכר; שנאה-עצמית ורגשי אשם (על היותו מנוכר, וגם על נטישת אחים צעירים מהם); פרקי זמן משמעותיים של דיכאון (70% מאלו שראויינו); שימוש בסמים או אלכוהול במהלך ההתבגרות (כדרך להתמודד עם רגשות כואבים אשר הופיעו עקב אובדן או עימות הורי) (שליש מהמדגם); ספקנות בתפיסותיהם וברגשותיהם כלפי עצמם וכלפי אחרים; קושי להאמין שמישהו אי פעם יאהב אותם; גירושין (שני שליש מהמראויינים התגרשו פעם אחת, ורבע יותר מפעם אחת); כעס וטינה (על היותם מתומרנים או נשלטים רגשית על ידי ההורה המנכר); שיבוש מערכת היחסים עם ההורה המנכר; התנכרות מילדיהם שלהם.
מה ניתן לעשות? למנוע!
לדברי אלה שמטפלים במצבים בהם החל הטיפול לאחר שנצפו הסימנים הראשונים לקראת ניתוק הקשר, אך עדיין היה קשר כלשהו, ההתערבות הטיפולית הצליחה, לחולל שיפור היחסים בין הילד להורה, ולפחות מניעת הידרדרות נוספת. הממצאים מדגישים את הצורך בהפנייה של הילד והמשפחה לטיפול בשלבים המוקדמים של התהליך.
חינוך ומניעה מוקדמת יביאו לצמצום משמעותי במספר המקרים של כשלון קשר וניכור הורי. העלאת מודעות הציבור לקיום התופעות ותוצאותיהן הקשות, היא נחוצה מאוד לצד הדרכה לאנשים שבאים, במסגרת מקצועית, במגע עם ילדים והוריהם. אלה יכולים לצמצם משמעותית את כשלון הקשר בין ילד להורה, על ידי זיהוי מוקדם של הסימנים המצביעים על אפשרות של התפתחות ניכור הורי, והתערבות טיפולית ומשפטית מיד שהדבר יהיה נחוץ.
זוגות העומדים להתחתן נפגשים עם יועצים, מן הראוי שיקבלו מידע על קשיים העלולים להגרם לילדים בעקבות פרידה, ועל הנזק לילדים של עימות בין הוריהם בעצימות גבוהה, ושמירת סף פוגענית וניכור הורי בפרט.
תכניות כאלו מצוינות, אבל לא ישתתפו בהן הורים אלא אם הציבור יהיה מודע לבעיה. מודעות זו צריכה להיות מופנם לפני שאנשים נכנסים למערכות יחסים, או לפחות בתחילת ההורות שלהם.
גילוי מוקדם והתערבות מיידית
אנשי חינוך
מורים, גננות והמסייעים להם, ויועצים חינוכיים הם בין הראשונים שעשויים לשים לב לסממנים של מצוקה אצל תלמידיהם. בשל סיבה זו, כל מי שעובד בחינוך, ובמיוחד אלו עם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, וכן ומחנכים ומורים מקצועיים שמלמדים כיתות ב'-ז', צריכים, כחלק מהכשרתם, ללמוד להכיר את לאפשרות להתפתחות בעיות ילד-הורה, שמירת סף בלתי מועילה ומזיקה וניכור, וזאת נוסף על לימודיהם לגבי התעללות, הזנחה והתעללות מינית.
אנשי רפואה
רופאי ילדים ומשפחה, רופאי שיניים ואחיות בית ספר, ואחיות במרכזים לילדים בריאים, וצוותי חדרי מיון, אשר רואים הורים עם הילדים, יכול לזהות סימנים של בעיות בתוך המשפחה. ילדים עלולים להגיב למתח בין ההורים או לאירועים משפחתיים שליליים עם פגיעות מוגברת לחולי; איש מקצוע רפואי מנוסה יוכל לחוש לקיומם של הקשיים. על פי חוק, שני ההורים צריכים להיות מעורבים בהחלטות לגבי הצרכים הרפואיים עבור ילדיהם, כך שאם הרופא רואה שרק הורה אחד, באופן קבוע, מביא את הילד לבדיקות או טיפולים, עליו לברר מה מידת המעורבות של ההורה האחר. במקרה הצורך רצוי שיצור קשר עם ההורה האחר ולשאול את דעתו.
עורכי-דין
כשהורה בא להתייעץ עם עורך דינו בסוגייה של התנהגות ילדו, אשר נראה שהוא אינו מעוניין בקשר עם אותו הורה, או שיש שינויים אחרים מדאיגים בהתנהגות הילד בכל מישור שהוא, עורך הדין שיש לו ידע בתחום צריך לייעץ ללקוחו שיש לחשוש מפני שמירת סף אשר מקלקלת יחסים או אפילו נסיון לנכר את הילד. יש לפעול לאלטר לקבלת צווים נגד ההורה השני, בשני מישורים: האחד, צווים ברורים ומדויקים בנושא הקשר של הילד עם הלקוח, והשני, האוסרים כל דיבור או התנהגות שעלול להתפרש על ידי הילד כשולל את הלקוח כהורה אם למצמצם את רמת הקשר הנחוץ לילד. כמו כן, על עורך הדין לבקש מבית המשפט לחייב את הורים לקבל ביחד יעוץ והדרכה עבורם ועבור הילד.
שופטים
רצוי ששופטים שדנים בענייני משפחה ובני נוער יקבלו מידע והדרכה על תופעות שמירת סף וניכור הורי, ובפרט בנוגע לצורך לדון במהירות בבקשות בהן נטען כי אחד ההורים מפריע ללא הצדקה בקשר בין ילד להורה האחר. לאור פרק הזמן הקצר – חודשים בודדים - בין ההופעה הראשונה של רתיעה נקשר ועד לסירוב המוחלט לפגוש את ההורה, יש לתת לתיקים מסוג זה קדימות.
יש לעודד את השופטים להעזר ביחידת הסיוע מיד לאחר שמוגשת בקשה הטוענת לכשלון קשר. יחידת הסיוע היא גוף יעיל מאוד, מבחינת נגישות ומיידיות הבדיקה, כפי שמשתמשים בה כאשר יש טענה בדבר אלימות במשפחה. בפרט יש לה אפשרות להביא את ההורים להסכמות בדבר קשר ילד-הורה, תוך ניצול האמצעים הקיימים (קבלת עזרה מקרובי משפחה, ניצול מרכזי קשר, כיו"ב).
יש גם לעודד את השופטים ליתן צווים ברורים וחד משמעיים לקיום קשר בתדירות הנחוצה, כבר בשלב ראשון, ואפילו, במקרה המתאים, במעמד צד אחד, כדי למנוע הדרדרות המצב, ולהצמיד לצווים איצומים ודרכי אכיפה למקרה של הפרת הצווים; וכן להפנות את הילד וההורים לטיפול.
לסיכום
יש לפעול:
להבאת הקיום של שמירת סף פוגענית ושל ניכור הורי, ואת ההשלכות ההרסניות שלהם, לידיעת הציבור.
להדרכת אנשי מקצוע, אשר באים במגע שוטף עם ילדים והוריהם, לגבי סימני אזהרה המצביעות על הסכנה שקשר ילד-הורה יכשל.
להדרכת שירותי הרווחה ואנשי משפט בדבר הצורך לפעול בזריזות במקרים של שמירת סף פוגעת וניכור.
לבניית מערכות תיאום בין אנשי המקצוע לשירותי היעוץ והטיפול בקהילה.
לפיתוח מרכזים יעודיים לילדים והורים לטיפול ושיקום, כשצפויה האפשרות של קשיים בקשר ילד-הורה בעקבות פירוד ההורים.
פיליפ מרכוס, שופט (בדימוס) של, בית משפט לענייני משפחה, ירושלים