חומר רקע

תל- ,אביב ד ' סיון תשפ"ד 10 יוני2024 לנ- 915 לכבוד עידית סילמן השרה להגנת הסביבה ,שלום רב הנדון: ביטול מדיניות "אפס תוספת סיכון " של המשרד להגנת הסביבה בעת האחרונה עלתה לסדר היום הציבורי עמדת המשרד להגנת הסביבה המכונה "מדיניות אפס תוספת סיכון", על רקע מחלוקת בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד ראש הממשלה (אשר פעל .בכובעו כגורם האמון על תיאום החלטות משרדי הממשלה) בהקשר של פעילות באזור מפרץ אילת עמדה זו של המ שרד להגנת הסביבה פסולה מעיקרה, ולפיכך דינה להתבטל, מהסיבות המפורטות .בנייר העמדה המצ"ב תפקידו של המשרד להגנת הסביבה לבחון סיכונים הכרוכים בפעילויות שונות במשק, אך על בחינה זו להיעשות בהתאם לכללים המקובלים בעולם המפותח, אשר מיושמים במסגרת המדיניות השוטפת .של המשרד. אין כל הצדקה לחרוג ממדיניות מקובלת זו יתר ,על כן, למשרד להגנת הסביבה אין כל סמכות עליונה על שאר משרדי הממשלה ו חובתה של ,ממשלת ישראל על כל משרדיה , לקבל החלטות אסטרטגיות המאזנות בין השיקולים השונים , לרבות, ובייחוד במצב המיוחד בו מצויה מדינת ישראל, שיקולים כלכליים, אסטרטגיים וקיומיים . בשל כל אלה, אנו קוראים למשרד להגנת הסביבה לבטל לאלתר את עמדתו )(השגויה מיסודה המכונה "מדיניות אפס תוספת "סיכון . ,בברכה ד"ר רון תומר :העתקים מר בנימין נתניה ו , ראש הממשלה מר בצלאל סמוטרי'ץ ,שר האוצר מר ניר ברקת ,שר הכלכלה והתעשייה מר נעם גולדשטיין , יו"ר אי גוד ה כימיה , פרמצבטיקה ואיכ ות הס ביבה בהתאחדות התעשיינים מדיניות "אפס תוספת סיכון " של ה משרד להגנת הסביבה נייר עמדה מטעם התאחדות התעשיינים בעת האחרונה עלתה לסדר היום הציבורי עמדת המשרד להגנת הסביבה המכונה "מדיניות אפס "תוספת סיכון , על רקע מחלוקת בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד ראש הממשלה (אשר פעל )בכובעו כגורם האמון על תיאום החלטות משרדי הממשלה בהקשר של פעילות באזור מפרץ אילת . עמדה זו מעלה מספר סוגיות עקרוניות ורוחביות אשר דורשות את התייחסות התאחדות :התעשיינים כלהלן 1. :מדיניות "אפס תוספת סיכון" פסולה מעיקרה א. מדינת ישראל, ככל מדינה מערבית, "אינה יכול לנקוט במדיניות של "אפס תוספת סיכון ב. סיכון הוא חלק בלתי נפרד מכל החלטה ומכל פעילות ועל הממשלה (כולה) המלאכה לבחון באילו נסיבות יוקצה המשאב הציבורי ה ק רוי "סיכון" כך שיפיק את התועלת המרבית .לציבור ג. החלטה קטגורית שאינה מאפשרת נטילת כל סיכון, אפילו סיכונים הנחשבים קבילים וראויים נוכח התועלת הציבורית בהם, חורגת באופן בוטה מהמנדט הציבורי שניתן .לממשלה ומהווה פגיעה קשה בחופש העיסוק ללא הסמכה ד. כידוע, סיכון קביל מתאר מצב בו תוחלת הסיכון (כלומר היקף הנזק הצפוי והסיכוי שיתרחש) נמוך מהתועלת הצפויה מפעילות. כינוי סיכון כלשהו כ"לא קביל" לפני שנערך ניתוח של האמצעים להפחתת הסיכון ושל התועלת בפעילות הוא טעות המביאה לכך שהלכה למעשה המשרד להגנת הסביבה מסרב לדון בסיכון בכלל וגוזר על המשק הישר אלי סטגנציה וחסרון תחרותי מובהק ביחס לעולם . ה. אם עד כה המשרד להגנת הסביבה בחן כל סוגיה לגופה תוך שימוש במדיניות שקופה שוויונית לניהול סיכונים ולהגדרתם כקבילים , כמקובל בעולם המערבי - כעת הוא בוחר לאסור כל פעילות מבלי אפילו לבחון אותה במבחני השלכות הרוחב של המדיניות, ובכלל זה מבחני עלות- .תועלת היה מצופה מהמשרד להגנת הסביבה לבצע ו להציג את הסיכון הקיים והסיכון הקביל . ו. איסור קטגורי, ללא הפעלת שיקול דעת וללא יישום מדיניות ניהול סיכונים שה ,וצהר עליה על פעילות חדשה, מבחין ללא תוקף בין פעילות קיימת ליוזמות חדשות. איסור כאמור חוסם את השיח הציבורי הראוי בעניין הסיכונים שכדאי או לא כדאי לשאת בהם. איסור כאמור מנוגד לזכותו הטבעית של אדם כי עניינו יתברר באופן ענייני ועל בסיס הנתונים הרלוונטיים והפ .רטניים לו 2. עמדת המשרד להגנת הסביבה לא גובשה כמדיניות וסותרת את עקרונות האסדרה בישראל א. ככל הידוע לנו , ""מדיניות ,לכאורה האוסרת על דיון בסיכון ובאמצעים לצמצמו נקבעה ללא ביצוע הליך סדור, ובכל מקרה מדיניות .סדורה טרם הוצגה כמו-כן, לא הוצגה עבודת מטה מלאה לגיבוש המדיניות ולא הוצגו נתונים, תחשיבים או עמדות מקצועיות שיתמכו .במדיניות כאמור ב. כבר על פניה, מדיניות לפיה לא תותר כל פעילות הכרוכה בסיכון, כרוכה בקשיים משפטיים כבדים , כולל סוגיות הקשורות לכבילת שיקול הדעת המנהלי של הפקידים המוסמכים במשרד להגנת הסביבה, נטילת סמכויות הנתונות לממשלת ישראל ולמחוקק על ידי שר אחד, פגיעה בזכויות מוקנות ללא הסמכה מפורשת בחוק וקבלת החלטות .המנוגדות למדיניות הממשלה ג. חובת המשרד להגנת הסביבה לשקול את כל ,ל השיקולים הרלוונטיים בכל החלטה שלו ולקבל החלטות מאוזנות, המתייחסות לעובדות של כל מקרה לגופו, תוך עריכת תהליך סדור של ניהול סיכונים . ד. המשרד להגנת הסביבה עצמו מקדם בחריצות ב שנים האחרונות מדיניות ניהול סיכונים על בסיס רגולציה מתקדמת במדינות המפותחות, שבבסיסו עומדת ההבחנה בין מתודולוגיה לניהול סיכונים המתבססת על תנאים סביבתיים להפחתת סיכון . הדברים קיבלו לאחרונה עיגון חוקי במסגרת החוק לייעול הליכי אסדרה סביבתיים המחייב את המשרד להגנת הסביבה, בעת הפעלת סמכויותיו, ללכת בדרכים סלולות ולקבל את החלטותיו על בסיס מתודולוגיות מקובלות. אף ש הרגולציה הקיימת אינה חפה מ ,בעיות יא ה לפחות מבוססות על עקרונות ברורים ולא תחושה בעלמא שפעילות מסוימת היא .מסוכנת מדי 3. אין למשרד להגנת הסביבה הסמכות להט יל וטו על פעילות כלכלית א. החירות שלקח לעצמו המשרד להגנת הסביבה להכריע בסוגיות הקשורות לכלל המשק ולאינטרס כלל הציבור אינה מוצאת אחיזה בדין ,וודאי בנסיבות בהן המשרד להגנת הסביבה מצהיר מראש שלא ישקול שום שיקול ציבורי רלוונטי , לרבות לא שיקולים של תועלת ורווחה ציבורית , בטחון לאומי ושיקולים כלכליים מקומיים וגלובליים. ב. כשם שאין להעלות על הדעת שהמשרד להגנת הסביבה יאסור פעילות ביטחונית הכרוכה בזיהום מבלי שהפעילות אסורה לפי חוק, כך גם במקרים רבים נוספים .בפעילות המשקית ג. המשרד להגנת הסביבה מוסמך לקבוע תנאים הנו ,געים לצמצום סיכונים סביבתיים על בסיס עקרונות שקופים - הנשענים על עקרונות האסדרה האירופית . ד. המשרד להגנת הסביבה אינו מוסמך להחליט לבדו על עתיד המשק בישראל, ולפסול מראש פעילות כלכלית מבלי לבחון אפילו מה חשיבתה האסטרטגית, קיומית וכלכלית לציבור הרחב.ולמדינה ה. ,חובתה של ממשלת ישראל על כל משרדיה , לקבל החלטות אסטרטגיות המאזנות בין השיקולים השונים. המשרד, כרשות מנהלית, אינו רשאי אלא לקבל החלטות לפי .סמכויות שניתנו לו בדין ."מדיניות" אפס תוספת סיכון אינה כלולה בסמכויות אלו בשל כל אלה, התאחדות התעשיינים מ תנגדת נחרצות לעמדת המשרד להגנת הסביבה המכונה "מדיניות אפס תוספת סיכון", וקוראת לממשלה ו .למשרד לבטל מדיניות זו לאלתר