חומר רקע
נייר עמדה
השמדת ראיות בתיקי עבירות מין על ידי משרד הבריאות
כתיבה: גליה אנג'ל, יעל שרר
בעת הטיפול הרפואי בנפגעות עבירות מין במרכזים מיועדים לכך (חדרים אקוטיים) נלקחות דגימות ביולוגיות מגופן של הנפגעות. הדגימות יכולות לשמש כראיות פורנזיות - המסייעות למשטרה במציאת העבריין ואף עשויות לשמש ראיות בהליך משפטי עתידי. בסוגיית שמירת הערכות, נוהל משרד הבריאות מפריד בין מקרים שבהן מוגשת תלונה במשטרה למקרים שבהם לא מוגשת תלונה. באם מוגשת תלונה, ערכת הדיגום מועברת למשטרה מיד בתום הבדיקה או מועברת למרכז הלאומי לרפואה משפטית, על מנת שזה יעבירה למשטרה בהקדם האפשרי. במידה ולא מוגשת תלונה, הדגימות בדרך כלל אינן מגיעות לבדיקה במז"פ. על פי נוהל משרד הבריאות, במקרים שבהם לא מוגשת תלונה למשטרה ולאחר שמתקבלת הסכמה מהנפגעת, הערכה נשמרת שלושה חודשים, ואז היא מושמדת. עוד קובע הנוהל כי יש ליידע את הנפגעת בכתב על השמדת הערכה. עם זאת, מתשובות משרד הבריאות, עולה תמונה של אי-בהירות ואי-אחידות בנוגע לנוהג המקובל בעניין משך שמירת הדגימות במרכזים האקוטיים השונים, בעניין מקום השמירה ובעניין יידוע הנפגעות על השמדת הדגימות. כמו כן, בטופס ההסכמה מדעת שעליו חותמות הנפגעות לא נכלל מידע על השמדת הדגימות בתום שלושה חודשים.
נציין כי בתקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז-1976. התקנות קובעות כי כל בית חולים יהיה אחראי להחזקת הרשומות שנעשו בבית החולים או שהגיעו אליו, באופן שיאפשר איתורן תוך זמן סביר. כמו כן, סעיף 4 א', הנוגע לתקופת השמירה, קובע כי בתי החולים מחוייבים לשמור על הרשומות שבהחזקתם בכפוף לתקופות הנקובות בתוספת לתקנות. ניתן לראות, לדוגמא, כי תקופת השימור עבור תיק רפואי של חולה בבית חולים כללי, למשל, היא 20 שנה לאחר האשפוז או הטיפול האחרון, וכי תוצאות בדיקה פתולוגית יש לשמור 10 שנים. על אף האמור לעיל, דווקא מקרים של עבירות מין מוחרגים מן הכלל וכאמור, דגימות שעשויות להכיל ראיות מושמדות בלא בדיקה. תוצאות אין וכמובן גם אין שמירה שלהן לפי החוק. יש להדגיש כי היעדר דגימות ייתכן קושי בזיהוי החשוד בעבירה, וכן בביסוס תשתית הראיות נגדו. בעקיפין אף ייתכן שאי-שמירת הדגימות הביולוגיות תגרום לכך שנפגעות עבירות מין לא יגישו תלונה במשטרה, והעבריינים לא יבואו על עונשם. תוצאת הדבר עלולה להיות פגיעה בביטחון האישי במרחב הפרטי והציבורי.
לא זו אף זו, השמדת הערכות, והלכה למעשה השמדת הראיות, פוגעת ביכולת גופי האכיפה ובתי המשפט לחקור את העבירה בהסתמך על עובדות, ויוצרת מצב שבו ההכרעה מתבססת על "מילה כנגד מילה". נציין כי השמדת הראיה הינה אחת מעבירות שיבוש הליכי משפט וחקירה. העבירה אוסרת על השמדה או השחתה של ראיות קיימות, בכוונה למנוע את השימוש בהן בהליך משפטי קיים או עתידי. יש לציין כי שיבוש הליכי חקירה בעת חקירה משטרתית כמוהו כשיבוש הליכי משפט וזאת בשל העובדה כי בסופו של תהליך מגיע התיק לבית המשפט לצורך התדיינות ומיצוי דין עם הנאשם. אם כן, באם לא הוגשה תלונה במסגרת הזמן שבית חולים הגדיר לשימור ערכות האונס, השונה משמעותית מתקופת ההתיישנות החלה על העבירה, עצם ההשמדה של חומר ראייתי מחבלת בסיכויים להגיע לחקר האמת ולמיצוי הדין.
בנוסף, נזכיר כי חלה חובת הדיווח של בתי החולים במקרה של חשש לאלימות, אשר נקבעה בתקנות בריאות העם - הודעה על חשש לאלימות התשל"ו-1975. כמו כן, חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, קובע כי באם נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה. לאור כך, לא ברור מדוע לא מועברות הערכות לבדיקת מז"פ גם במידה ולא הוגשה תלונה, ובייחוד כשמדובר בהשמדת הדגימות לפני תום תקופת ההתיישנות החלה על העבירה.
לאור כל זאת, יש לשמור את ערכות הדיגום עד תום תקופת ההתיישנות החלה על העבירה. יתרה על כך, יש לייצר נהלי שימור ערכות אחידים וברורים, אשר יאכפו בכל מרכזי הטיפול היעודיים. זאת, במטרה לספק תנאים נאותים עבור חקירה עתידית יסודית, מעמיקה, ומבוססת ראיות, וכן על מנת לאפשר לבתי המשפט להגיע לחקר האמת ולמיצוי הדין עם הנאשם, לשם שמירה על הביטחון האישי המרחב הפרטי והציבורי.
לאור אי בהירותן של התקנות וחוסר בנוהל ובהתיחסות חקיקתית מסודרת ועדכנית בנוגע להגדרתן החוקי של הראיות הנאספות מקורבנות עבירות מין בבתי חולים וכן לאור העיכוב המשמעותי בפרסום הנוהל העדכני נבקש החלטה של משרד הבריאות על הפסקה לאלתר של השמדת ראיות בתיקי עבירות מין עד שתוסדר החקיקה בענינן.