חומר רקע

הגיע הזמן לשים סוף לאפליה בשערי האקדמיה כבר כמה עשורים שהדרך הכמעט יחידה להתקבל לאוניברסיטאות בישראל עוברת בבחינה הפסיכומטרית. הנתונים מצביעים על כך שבחינה זה מהווה מכשול עבור אוכלוסיות שלמות בארץ, ובכך הוא מעמיק עוד יותר את הפערים הסוציו-אקונומיים בחברה הישראלית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (11.2016), למרות שנרשמה עלייה בשנת תשע"ה בציוני הבחינות הפסיכומטריות של צעירים יוצאי אתיופיה, ממוצע הציונים של אוכלוסייה זו עדיין נמוך משמעותית מממוצע הציונים של כלל הנבחנים, עם פערים של כ-120 נקודות ביחס לכל יתר הנבחנים בעברית. כמו כן, ציוני הפסיכומטרי של תושבי תל אביב גבוה בממוצע ב-70 נקודות מתושבי הצפון וב-80 נקודות מתושבי הדרום. האוניברסיטאות בארץ, שסוברניות לקבוע לעצמן את תנאי הקבלה, נסמכות בעיקר על הבחינה הפסיכומטרית כאמצעי לניבוי סיכויי הצלחה באקדמיה, וזאת חרף שני שיקולים משמעותיים: האחד, מדובר בבחינה שבודקת את רמת הידע של הסטודנט בנקודת זמן מסוימת, אחרי למידה. אין ספק כי לסטודנטים שמגיעים מרקע סוציו-אקונומי גבוה, סיכויי ההצלחה גבוהים יותר מסטודנטים שמגיעים מרקע נמוך, שכן רמת הידע וכישורי הלמידה מושפעים רבות ממידת ההשקעה בחינוך, לאורך השנים. שיקול חשוב שני, הבחינה הפסיכומטרית מתחזקת סביבה תעשייה כלכלית ענפה של מכוני הכנה פרטיים, המניבים לבעליהם רווחים עצומים על חשבון צעירים המבקשים להבטיח את מקומם בפקולטות היוקרתיות. אם כן, מעבר לכך שצעירים מרקע מבוסס זכו להשקעה רבה יותר בחינוך לאורך השנים, הם יכולים להיעזר ואף לחזור על קורסי הכנה שעלותם מגיעה לכ- 6000 ₪ לקורס, ואינם נגישים לסטודנטים שידם אינה משגת. את התוצאות אנחנו רואים, כאמור, בנתוני הלמ"ס המצוטטים לעיל. האוניברסיטאות מודעות לבעיה, ומנסות חלופות לפסיכומטרי: המכינות הקדם אקדמיות למשל, אולם הלימודים אינם אפשריים עבור סטודנטים שנאלצים לעבוד לפרנסתם ולחסוך לקראת שנות האקדמיה. לכך רק מתווספת התנגדות האוניברסיטאות להכרה הדדית במכינות ממוסדות אחרים. חלק מהאוניברסיטאות מקיימות מנגנון אפליה מתקנת, אך בדרך זו הסטודנטים מתקבלים בחסד ולא בזכות; בנוסף, אוניברסיטאות שונות מאפשרות לסטודנטים להתקבל על בסיס הישגיהם במספר קורסים אקדמיים במקום הבחינה הפסיכומטרית. אך מכיוון שקורסים אלה נמשכים חודשים ארוכים וממילא רלוונטיים אך ורק למוסד הספציפי ולעתים אף רק לחוג בו נלמדו, מדובר בפתרון לא יעיל. גם הטענה כי המכללות הן החלופה לבחינה הפסיכומטרית נכונה חלקית, שכן בסופו של דבר הסיכויים של בוגרי המכללות להשתלב בתעסוקה הולמת נמוכים ביחס לבוגרי אוניברסיטאות. הכניסה לאקדמיה צריכה להיעשות דרך בחינה שמנבאת את הצלחת הסטודנט, אך לא כזה שההצלחה בו תלויה בגורמים סוציו-אקונומיים. פתרון לכך הוצע בתכנית פוירשטיין מייסודה של קרן אדמונד דה רוטשילד. הקרן, הפועלת להנגשת השכלה גבוהה וצמצום פערים, שילבה כוחות עם מכון פוירשטיין אשר פיתח את שיטת האבחון הדינמי המהווה חלופה מנבאת הצלחה למבחני הפסיכומטרי. האבחון הדינמי בודק את פוטנציאל הלמידה. הבחינה בודקת חשיבה מילולית, צורנית ומתמטית. לאחר הבחינה, יש שלב של למידה מתווכת קצרה, במסגרתה הם עוברים הדרכה על האופן שבו יש להתמודד עם הבחינה. זמן קצר לאחר מכן הסטודנטים נבחנים שוב. על פי הדלתא בין תוצאות הבחינה הראשונה לשנייה נבדק פוטנציאל הסטודנט ללמוד ולהשתפר. במקביל מתבצע ריאיון אישי שבודק את המוטיבציה של הסטודנטים. מתוך הבנה שלא מספיק רק להתקבל לאוניברסיטה אלא יש גם להתמיד בה ולסיים את הלימודים, הקרן מממנת לא רק את האבחון הדינמי, אלא נותנת מעטפת של שיעורי עזר ותמיכה בזמן הלימודים. התכנית פועלת כבר למעלה משש שנים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר אילן, ונכון להיום מיועדת ליוצאי אתיופיה והפריפריה. אוניברסיטאות מובילות אלו, המקבלות סטודנטים לפקולטות היוקרתיות ביותר בהסתמך על המלצות מכון פויירשטיין, כבר אוחזות בהוכחות הברורות להצלחה: 13 סטודנטים לרפואה ומעל 150 סטודנטים בחוגים יוקרתיים אחרים כגון הנדסה, חשבונאות, משפטים וריפוי בעיסוק שחרף ציון פסיכומטרי הנמוך ב-120 נקודות מדרישות הקבלה, בעזרת תכנית פויירשטיין מצליחים ואף מצטיינים בלימודיהם. הכותבת היא אילאיל אמיר-כסיף, מנהלת תחום מיצוי השכלה גבוהה בקרן אדמונד דה רוטשילד