חומר רקע

?האמנם הערבית שפה רשמית בישראל ד"ר אביעד בקשי חשוון ה"תשע ב , נובמבר1122 2 המכון לאסטרטגיה ציונית הוא גוף עצמאי הפועל למען שמירת צביונה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל .על פי עקרונות מגילת העצמאות המכון פועל לשמירת זכויות האדם במדינת ישראל בר וח עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת .ישראל .המכון פועל למען הידוק הקשר בין יהודי התפוצות למדינת ישראל על פי ערכי הציונות ,המכון עוסק בעריכת מחקרים, כתיבת תוכניות והגשתן, הדרכת מנהיגים צעירים, ייזום כינוסים, סמינרים סיורים ופעילויות אחרות למען חי.זוקה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי partisan organization dedicated to the - is an independent non The Institute for Zionist Strategies preservation of the Jewish and democratic character of the state of Israel, according to the principles of Israel's Declaration of Independence. The Institute strives to promote human rights within Israel in the spirit of the principles of freedom, justice, integrity, and peace as prescribed by the Jewish Heritage. The Institute strives to fortify the bond between the Jews in the Diaspora and the state of Israel, according to the values of Zionism. The Institute engages in research, formulation and advancement of programs, training of young leadership, organization of policy conferences, seminars, and field study missions, and in other activities to strengthen the State of Israel as the National Homeland of the Jewish People. העמדות המובעות במסמך זה הינן של המחבר ואינן מייצגות בהכרח את עמדת המכון :אודות המחבר ד"ר אביעד בקשי סיים לאחרונה דוקטורט במשפט חוקתי באונ יברסיטת בר אילן. עוסק מזה שנים במחקר בסוגיות הפרדת הרשויות בישראל ובשאלת זהותה החוקתית של ישראל כמדינת לאום. התמחה בעריכת דין במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה וכיום הוא מנהל מכון ברלינר בקריה האקדמית אונו, מרצה למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות שונות וחבר בצוו ת לענייני חוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית. מדבר סיני35 ., ת.ד15131 ירושלים11151 Midbar Sinai 53, P.O.B. 18157 Jerusalem 91181 Tel. +972 2 532 2250; Fax.+972 2 532 2422 [email protected] ; www.izs.org.il 3 תוכן העניינים 1 . מבוא ................................ ................................ ................................ ....... 6 2 . מה הן משמעויותיה של שפה רשמית לפי סימן22 ? ................................ ....... 2 3 . ?האם החוק הישראלי מכיר בערבית כשפה רשמית ................................ ..... 11 1.3 . חקיקה המשקפת בלעדיות לשפה העברית ................................ ................................ .............................. 01 1.3.3 . ח קיקת סדרי הדין בבתי המשפט וחוק לשכת עורכי הדין ................................ ............................... 01 1.3.3 . חקיקה נוספת המעניקה בלעדיות לשפה העברית ................................ ................................ ........ 01 1.3 . חקיקה המעניקה מעמד שווי וני לשפה הערבית ................................ ................................ ......................... 01 1.1 . סיכום ניתוח החקיקה ................................ ................................ ................................ ....................... 01 4 . ?האם הפרקטיקה הנוהגת בישראל מכירה בערבית כשפה רשמית ................ 11 5 . ?האם פסיקות בית במשפט העליון מכירות בערבית כשפה רשמית ............... 11 1.3 . פסיקות בית המשפט העליון בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל ................................ ............................. 01 1.3 . פסיקות בית המשפט העליון החל משנות התשעים ................................ ................................ .................... 10 1.3.3 . עברית מול כבוד האדם ................................ ................................ ................................ ....... 22 1.3.3 . עמדת הנשיא שמגר ................................ ................................ ................................ ........... 21 1.3.1 . עברית מול חופש הביטוי ................................ ................................ ................................ ..... 22 1.3.5 . השפה הערבית כשפה רשמית בפסיקת שנות התשעים ................................ ................................ .. 22 1.3.1 . הבדלים בין הלכת קסטנבאום להלכת ראם ................................ ................................ ................ 22 1.3.5 . שפה בפתקי הצבעה בבחירות ................................ ................................ ............................... 22 1.3.5 . התייחסות לשפה העברית בפסק דין קעדאן ................................ ................................ ............... 22 1.3.5 . פסק דין עדאלה ................................ ................................ ................................ ................ 22 1.3.5 . .שימוש בשפה הערבית בבתי המשפט ................................ ................................ ..................... 10 1.1 . סיכום התפתחות הפסיקה ................................ ................................ ................................ .................. 33 6 . ניתוח ההצעות לסעיף השפה בחוקה העתידית ................................ ........... 34 1 . סיכום ומסקנות ................................ ................................ ....................... 32 4 תקציר הנחה מקובלת בציבור גורסת כי בישראל קיימות שתי שפות רשמיות: עברית וערבית. הנחה זו אי נה נשארת כטענה אקדמית גרידא, אלא מהווה בסיס לתביעות להעצמת משקלה של השפה .הערבית בציבוריות הישראלית על כן, רבים ה סבורים כי מעמדה המשפטי ש ל הערבית הוא מעמד של שפה רשמית , .מבקשים לשמר את המצב הקיים מטרתו של מסמך זה היא לשקף בפני מקבלי ההחלטות את המצב המשפטי הקיים באשר למעמד .השפה הערבית בישראל. זאת, בכדי לאפשר להם לקבל החלטה שקולה ביחס למעמדה העתידי לאחר שתובהר מהי המשמעות המשפטית של הכרה בשפ ה כשפה רשמית , נראה כי למעשה אין .לערבית מעמד של שפה רשמית ,אמנם מדינה רשאית ולעיתים אף חייבת לאפשר נגישות לשונית לדוברי שפות שונות, לשירותים אותם מספק השלטון. אך שפה רשמית, בשונה מנגישות לשונית לשירותים ציבוריים הניתנים על פי מידת הצורך, מעניקה מעמד כולל ו קבוע לשפה הנבחרת. שפה רשמית היא השפה בה פועלת .המדינה על כל המשמעויות המעשיות והסמליות הכרוכות בכך על פי סימן22 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (עליו מבוססת הטענה המקובלת לפיה הערבית היא שפה רשמית,) שפה רשמית איננה מוגבלת להסדרת נגישותם של אזרחים למידע אלא קובעת .את השפה בה פועל השלטון בכללו ניתן להשתמש בשפה רשמית בבתי המשפט ובמשרדי הממשלה הן מצדם של האזרחים והן מצדם של הפקידים והשופטים. כל פרסום רשמי של .המדינה צריך להיעשות בכל השפות הרשמיות בחירת המחוקק בשפה רשמית מבטאת אפוא בחירה תרבותית בדבר שפת פעולת הש לטון ושפת הפרהסיה הציבורית בתחום שליטתו, על כל .המשמעויות הסימבוליות והמעשיות הנגזרות מכך עם הקמת מדינת ישראל חוקקה מועצת המדינה הזמנית את פקודת סדרי השלטון והמשפט וקבעה כי כל דין מנדטורי ימשיך לעמוד בתקפו ובתנאי שאיננו עומד בניגוד לדבר חקיקה או פסיקה מאוח ים ר .יותר לאור ההגדרה הטוטלית של המונח "שפה רשמית", הרי שדי להוכיח כי המחוקק שולל מן הערבית את מעמדה זה בכמה מקרי מפתח, בכדי לקבוע כי המחוקק איננו .רואה עוד בערבית שפה רשמית את ה עדפת השפה העברית כשפה רשמית בלעדית ניתן למצוא ב חקיקה ישראלית מאוחרת :דוגמת חו ק סדר הדין הפלילי ,, חוק השיפוט הצבאי תקנות סדר הדין האזרחי ,חוק לשכת עורכי הדין , חוק האזרחות ,חוק התכנון והבנייה, חוק הבחירות לכנסת , ותיקון פקודת הרופאים. לעומת ה חקיקה הנותנת בכורה לשפה העברית קיימת גם חקיקה ישראלית המעניקה יחס שוויוני לערבית (ולעתים גם לר )וסית וליידיש כמו לעברית ,: תקנות חובת המכרזים חוק שידורי טלוויזי ה מהכנסת , חוק הרשות השנייה לטלוויזי ה ורדיו , חוק המוסד העליון לשפה הערבית ותקנות הקולנוע. חקיקה זו מכוונת בדרך כלל לשם הגברת נגישות מידע לדוברי השפה הערבית ופחות .לאמירה סימבולית תרבותית לאור"הגדרתה הגורפת של "שפה רשמית, ניתן לומר כי לערבית מעמד חוקי בישראל בתחומים ספציפיים שונים אך המעמד של שפה רשמית אותו העניק לערבית אותו סימן22 עבר ובטל מן 5 .העולם בהתאם לכך, מי שנסמך על דבר המלך בלבד, מתעלם מהפסיקה והחקיקה הישראלית .מאז קום המדינה גם בשאלת הפרקטיקה במדינת ישראל המצב דומה לזה שמצאנו בשאלת החקיקה: מעמדה של השפה הערבית מורכב, ויותר נכון לומר בלתי- שיטתי וסתירתי. לעיתים ניתן לראות מתן מעמד לשפה הערבית ולעיתים ניתן לראות שלא ניתן מעמד. מכיוון ש ה שפה רשמית מחייבת דו- לשוניות גורפת של השלטון המרכזי הר י שניתן לקבוע כי גם על פי הפרקטיקה במדינת ישראל השפה .הרשמית היחידה בישראל היא השפה העברית .שאלת מעמדה של השפה הערבית אל מול השפה העברית נדונה לא פעם בפני בית המשפט העליון בפסיקותיו של בית המשפט חלו תמורות מרחיקות לכת בין הפסיקות בעשורים הראשונים של מדינת.ישראל לבין פסיקותיו החל משנות התשעים בית המשפט בפסיקותיו המוקדמות סרב להעניק לשפה הערבית מעמד משמעותי אף כאשר דברי חקיקה מפורשים הצריכו שימוש בשפה הע רב ית. בשנות התשעים החל בית המשפט בחקיקה שיפוטית המצמצמת את בלעדיות מעמדה של השפה העברית ביחס לשפות אחרות . :לדוגמא בעניין קסטנבאום פסל בית המשפט הוראה האוסרת שימוש באותיות לועזיות לצד כיתוב עברי במצבה פרטית אך קבע כי עצם הטלת חובה על הפרט לעשות שימוש גם בשפה העברית היא חוקית; בעניין ראם נקבע כי עצם הטלת החובה על הפרט לעשות שימוש בשפה העברית איננה חוקית אך אין ל דרוש מהשלטון כי יעשה שימוש בשפה הערבית למשל בשילוט רחובות; בעניין עדאלה נקבע כי מוטלת חובה חוקית על שלטון מקומי בערים בהם מיעוט ערבי שמעל6% לשלט את כל הרחובות בתחומו גם בערבית אך נקבע כי לא ניתן לאסור על השלטון לציין כיתוב עברי לצד הכיתוב בערבית. הדברים אמורים ביחס למעמד הפונקציונאל י של השפה הערבית מול השפה העברית. אך לעניין ההכרה בערבית כשפה רשמית בעלת מעמד אפקטיבי אין כמעט כל שינוי לאורך השנים בפסיקות .בתי המשפט אפילו בית המשפט של הנשיא ברק אשר שדרג משמעותית את מעמד השפה הערבית בציבוריות הישראלית נמנע מ ל בסס פסק דין על טענת רשמיותה של השפה הערבית . אחת הדוגמאות המאלפות לכך הוא סירובו של בית המשפט העליון לתת פסק דין בעתירת ארגון עדאלה משנת2002 בה דרש הארגון לאפשר ניהול הליכים משפטיים בערבית (חריג לאמור ניתן למצוא בפסק דין של השופטת דורנר, אך בעניין זה היא .)ניצבה בדעת מיעוט סיכומו של דבר, חקיקה מאוחרת ביטלה למעשה את סימן22 וכך גם המדיניות והפסיקה בישראל ,מעניקות מעמד של שפה רשמית אך ורק לשפה העברית. על כן חקי ק ה שתעניק לערבית מעמד רשמי לא תשמר מצב קיים אלא תיצור מהפכה דרמטית עם משמעויות פרקטיות מרחיקות לכת. לעניין הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי מדינות הקובעות כמה שפות רשמיות הן מדינות דו לאומיות או רב לאומיות ו מדינת ישראל אינה כזו . הצעת החוק, אשר כוללת מתן זכות חוקתית לנגישות לשונית בערבית ו"מעמד מיוחד" היא הרבה יותר ממה שנותנות מדינות מערב ,יות לקבוצות מיעוטים למשל בארה"ב, צרפת, גרמניה איטליה ו.דמוקרטיות מערביות אחרות 6 1 . מבוא1 הנחה מקובלת בציבור גורסת כי בישראל קיימות שתי שפות רשמיות: עברית וערבית. כך מלמדים ספרי האזרחות המכינים תלמידי ם ב,ישראל לבחינות הבגרות2 כך גורסים מאמרים בכתבי עת אקדמיים, 3 ,כך נכתב לא פעם באמרות אגב בפסקי דין4 וכך מניחים כותבי טורים בעיתונו ת הפופולארי ת. 5 ,יחד עם זאת כפי שנדגים בהמשך נייר עמדה זה , הפרקטיקה בישראל אינה משקפת .מעמד שוויוני לשפה הערבית בתחומים רבים ,כך למשל כנסת ישראל לא חוקקה מעולם חוק בשפה הערבית ומערכת המשפ .ט מעולם לא פרסמה פסק דין הכתוב ערבית בחינה מעמיקה יותר של החק יקה והפסיקה בישראל מראה כי מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית לא תמיד מוכר. למעשה, המחוקק סתירתי ובלתי שיטתי ביחס למעמדה של השפה הערבית בישראל. ניסיון למצוא מזור לחוסר בהירות זו בפסיקות בתי המשפט ר ק מחריף את הבעיה. עדים אנו לפסיקות .סותרות63 שנים מאז הקמת מדינת ישראל, דומה כי המשפט הישראלי טרם החליט בדבר .מעמדה של השפה הערבית מטרותיו של נייר עמדה :זה הן שתיים 1. להציג לראשונה סקירה מקיפה של החקיקה והפסיקה בישראל לאורך שנות קיומה בשאלת מעמדה של השפה הע.רבית בישראל 2. .לבחון האם על פי המצב החוקי הקיים לערבית יש מעמד של שפה רשמית נקודת המוצא לדיון בסוגית מעמדה המשפטי של השפה הערבית בישראל הוא סימן22 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל1222-1241 הקובע מפורשות את מעמדה של השפה הערבית כשפה .רשמית לצד העברית והאנגלית ב נייר עמדה זה נבחן האם דבר חקיקה ראשית זה עודנו עומד בתוקפו או שנחקקו דברי חקיקה ראשית מאוחרים יותר המשנים את מה שנקבע בו. עוד נבחן האם הפרקטיקה והפסיקה לאורך שנותיה של ישראל מיישמות את הקבוע בסימן22 . מסקנותיו של נייר עמדה .זה הן שתיים מסקנה אחת היא שהמש פט הישראלי סתירתי ובלתי שיטתי ביחס למעמדה של השפה הערבית. מסקנה שניה היא שהמחוקק הישראלי חוקק חוקים מאוחרים הנוגדים את סימן22 ביחס למעמד השפה הערבית ולפיכך מעמדה החוקי הנוכחי של השפה .הערבית אינו מעמד של שפה רשמית הביטוי "שפה רשמית" יכול לשאת משמעויות שו נות .המשתנות ממדינה למדינה6 מטרתו של נייר עמדה זה היא לבחון האם קביעתו של סימן22 ביחס למעמדה הרשמי של השפה הערבית עודנו 1 העבודה מבוססת על פרק מתוך עבודת דוקטורט שכתבתי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן בהנחיית פרופ' גדעון .ספיר. אני מודה לפרופ' ספיר על הנחייתו המסורה, על הערותיו ועצותיו. האחריות לכתוב היא שלי בלבד ראו: אביעד בק שי משמעותה החוקתית של ישראל כמדינת לאום יהודית , 22-22 (עבודת גמר לתואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר אילן- ,הפקולטה למשפטים2101 .) 2 ראו למשל: חנה אדן, ורדה אשכנזי ובלהה אלפרסון להיות אזרחים בישראל 212 ( 2110 .) 3 :ראו למשל מיטל פינטו "זכויות שפה, הגירה "ומיעוטים בישראל משפט וממשל י 221 , 222 ( 2112 .) אילן סבן "הזכויות הקיבוציות של המיעוט הערבי- ,פלסטיני: היש, האין ותחום הטאּבּו". עיוני משפט כו220 , 221-220 ( 2112 ). 4 :ראו למשל ע"פ2022712 לין נ' מדינת ישראל ,תק- על2101 ( 2 ,) 022, פסקה סג לפסק דינו של השופט רו בינשטיין ( 2101 .) 5 ראו למשל: גיא בכור "שפה רשמית מיותרת " Ynet ( 0.2.2112 :) בכתובת האינטרנט http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2034354,00.html 6 1 .עומד בתוקפו לפיכך המבחן למעמדה הרשמי של השפה הערבית בישראל יהיה המבחן הקבוע בסימן22 .למושג שפה רשמית ב נייר עמדה זה לא אקיים דיון נורמ טיבי ביחס לשאלה האם ראוי שמדינת ישראל תראה בערבית שפה רשמית ואתמקד אך ורק בניתוח המשפט הקיים ביחס לשאלה זו. מעבר לשיקול של מגבלת היקף נייר העמדה יש לכך שני נימוקים נוספים . הנימוק הראשון הוא הרצון ל שקף את החוק הקיים עד כמה שאפשר ללא הטיות הנובעות ממשקפיים נ ורמטיביות . הנימוק השני הוא ששאלת המשפט הר אוי כרוכה עמוקות בניתוח.המשפט המצוי לא הרי חקיקה עתידית המצלמת מצב .משפטי קיים כהרי חקיקה שתיצור שינוי ותפגע בזכויות קיימות מבנה נייר עמדה זה :יהיה כדלהלן לאחר פרק מבוא זה ציג א בפרקו השני של נייר העמדה את סימן22 ואבחן כיצד הוא מגדיר את המושג שפה רשמית. הגדרה זו נחוצה בכדי שנוכל לאמוד בהמשך נייר העמדה האם המחוקק שינה את מעמדה הרשמי של השפה הערבית על פי אותם פרמטרים שהגדירו את מעמדה הרשמי .מלכתחילה בפרק השלישי, והמרכזי במסמך ,זה אנתח את מכלול החקיקה הישראלית בנושאי שפה ו אבדוק ה אם.אמנם מעניק המחוקק מעמד של שפה רשמית לשפה הערבית .תשובתי תהיה שלילית בפרק הרביעי אבחן את הפרקטיקה הנוהג ת במדינת ישראל ו אשאל האם הסטטוס-קוו דה- פקטו .במדינת ישראל משקף לערבית מעמד של שפה רשמית .גם כאן התשובה תהיה שלילית ,עם זאת סקירת הפרקטיקה מחייבת מחקר אמפירי מקיף וזו אינה מטרתו של נייר עמדה ,זה. לכן בשונה מסקירת החקיקה והפסיקה, לא אתיימר להציג סקירה מלאה של הפרקטיקה אלא רק אצביע על מקבץ נתונים העולים ממחקרים אחרים לשם מתן פרספקטיבה פרקטית לסקירה המשפטית העומדת במוקד נייר עמדה .זה בפרק החמיש י אסקור את פסיקות בית המשפט העליון בעניין מעמדה של השפה הערבית ו אציג .את ההתפתחויות בפסיקותיו אברר האם ההלכה הפסוקה .מכירה בערבית כשפה רשמית ואקבע כי התשובה שלילית הפרק השישי והאחרון יהיה פרק הסיכום והמסקנות. 2 2 . מה הן משמעויותיה של שפה רשמית לפי סימן22 ? כפ ,י שכבר הוזכר בספר החוקים של מדינת ישראל מופיע דבר חקיקה מנדטורי המסדיר את מעמדם .של השפות הרשמיות בישראל סימן22 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל1222-1241 קובע כך : שפות רשמיות 28 . כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות ש ל רשויות מקומיות ועיריות ,באזורים שייקבעו על פי צו מאת הנציב העליון יפורסמו באנגלית ,בערבית ובעברית. בהתחשב עם כל תקנות שיתקין הנציב העליון אפשר להשתמש בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי .המשפט אם תהא כל סתירה בין הנוסח האנגלי של כל פקודה או מודעה רשמית או טו פס רשמי ובין הנוסח הערבי או העברי שלהם, הולכים .אחר הנוסח האנגלי7 סימן22 מעניק לערבית מעמד של שפה רשמית באופן חד משמעי. אך סימן22 גם מגדיר מה הן משמעויותיה של שפה רשמית. חשוב להתבונן בהגדרות הקבועות בו הן בכדי ללמוד על החובות הלשוניות המוטלות על המדינה א ם נקבע שהסימן עומד בתוקפו והן בכדי לבחון האם סימן22 .עומד בתוקפו נוכח חקיקה העוסקת בפרמטרים הקבועים בו על פי סימן22 שפה רשמית מחייבת את השלטון המרכזי לפרסם באמצעותה את כל דברי ]"החקיקה ["הפקודות ,כל המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה ןכו קיימת זכו ת לכל אדם להשתמש כל ב שפה רשמית במשרדי הממשלה ובבתי המשפט. 8 הדברים אמורים הן ביחס לאזרח הפונה לרשויות אלה והן ביחס לאדם הפועל כאורגן שלהן כגון שופט הכותב פסק דין .או שר המתקין תקנות על פי ההגדרה ב סימן22, שפה רשמית אינה מוגבלת להסדרת נגישותם של אזרחים למידע .אלא קובעת את השפה בה פועל השלטון בכללו הן הרשות המחוקקת, 9 הן הרשות המבצעת והן הרשות השופטת פועלות בשפות הרשמיות ומחויבות לפניות בשפות הרשמיות ללא תלות בשאלה האם האזרח הפונה אליהם מסוגל להשתמש בשפה אחרת. הצעת חוק יכולה להיות 7 )חא"י כרך ג', (ע2212 ), (א2220 " :. (להלן סימן21 )" 8 המחוקק המנדטורי, ככזה, שמר לעצמו את הזכות להגביל את השימוש בשפות רשמיות באמצעות תקנות. אך לעניין העיקרון .של שפה רשמית רואים אנו כי התחולה הבסיסית של שפה רשמית היא גורפת בכל הנוגע לשלטון המרכזי לעומת זאת, באשר לרשויות מקומיות הותיר המחוקק המנדטורי את החלת המחויבויות לשפות רשמיות לצווים שיוציא הנציב העליון בעניין. החוקר אילן סבן מצא כי צווים המחילים על רשויות מקומיות את כל שלוש השפות הרשמיות הוצאו ביחס למספר אזורים מרכזיים אך לא ביחס לכלל הרשויות המקומיות בפלסטינה- א"י. בכל אופן, שלטון מקומי מהווה סוגיה לדיון נפרד בה גוברת ההתחשבות במאפייני האוכלוסייה הספציפי ים של כל רשות מקומית ואין להסיק מכך מסקנות ביחס למעמדן .של שפות רשמיות מבחינת השלטון המרכזי 9 סימן22 אינו מתייחס לרשות המחוקקת מן הסיבה הפשוטה שבשלטון מנדטורי אין רשות מחוקקת אלא רק רשות מבצעת ורשות שופטת. עם זאת, הגורפות של סימן22 ביחס לשימוש בכל השפות הרשמיות בכל רשויות השלטון המנדטורי, מחייב .להקיש לרשויות השלטון הקיימות גם את הרשות המחוקקת 2 מוגשת בכל שפה רשמית ולהפוך בנו סחה זה לחוק המדינה, 10 כתב טענות יכול להיות מוגש לבית משפט בכל שפה רשמית, שופט רשאי לכתוב את פסק דינו ב כל שפה רשמית, אזרח רשאי לפנות למשרדי ממשלה בכל ש ,פה רשמית עובד מדינה רשאי להשתמש בכל שפה רשמית בפעילותו כאורגן של המדינה ומחויב לעשות שימוש בכל השפו ת הרשמ,יות בעת פרסום מודעה רשמית דיונים בבית המחוקקים, במשרדי הממשלה ובבתי המשפט יכולים להתנהל בכל שפה רשמית וכך .גם טקסים ממלכתיים בחירת המחוקק בשפה רשמית מבטאת אפוא בחירה תרבותית בדבר שפת פעולתו ושפת הפרהסיה הציבורית בתחום שליטתו , על כל המשמעויות הסימבוליות וה מעשיות .הנגזרות מכך 10 ,יתרה מכך סעיף22 לחוק הפרשנות קובע כי הנוסח המכריע לעניין פרשנותו של דבר חקיקה הוא הנוסח בשפה בו הוא ניתן . לפיכך, היכולת לחוקק חוק בשפה רשמית גוררת עימה את מחויב ותם של בתי המשפט לדון בחוק דווקא תוך ניתוח השפה .המקורית בה נחקק על משמעויותיה וסמליה 10 3 . ?האם החוק הישראלי מכיר בערבית כשפה רשמית הטענה המקובלת לפיה הערבית היא שפה רשמית בישראל מבוססת על סימן22 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל1222-1241 אשר הוזכר וצוטט לעיל . סימן22 קובע כי העברית, הערבית והאנגלית הן השפות הרשמיות בפלסטינה- א"י. עם הקמת מדינת ישראל חוקקה מועצת המדינה הזמנית את פקודת סדרי השלטון והמשפט וקבעה בסעיף11 :את רציפות החוק המנדטורי 11 . המשפט הקיים ( המשפט שהיה קיים בארץ ישראל ביום ה' באייר תש"ח11 במאי 1412 ) יעמוד בתקפו, עד כמה שאין בו משום סתירה לפקודה זו או לחוקים ,האחרים שיינתנו על ידי מועצת המדינה הזמנית או על פיה .ובשנויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה11 משמעות הדברים היא כי כל דין מנדטורי ימשיך לעמוד בתקפו ובתנאי שאיננו נוגד את העקרונות העומדים בבסיס הקמתה של מדינת ישראל, כדוגמת "הספר הלבן", ואיננו עומד בניג וד לדבר חקיקה מאוחר יותר שקיבל המחוקק הישראלי. התנאי השני הוא גם תנאי כללי בכל מערכת .משפט ולפיו חקיקה מאוחרת מבטלת חקיקה מוקדמת חקיקה אשר משנה את רשימת השפות הרשמיות בישראל מוצאים אנו בפקודת סדרי השלטון והמשפט עצמה . סעיף15 " (ב) קובע כי כל הוראה בחוק הדורש ,ת את השמוש בשפה האנגלית בטלה". מכיוון שאין התייחסות דומה לשפה הערבית מקובל להניח כי סימן22 נותר בתקפו ביחס .לעברית ולערבית ולפיכך מעמדן החוקי של שתי שפות אלו הוא של שפה רשמית עם זאת, במידה ונמצא חקיקה ישראלית מאוחרת לסימן22 ,ולפקודת סדרי השלטון והמשפט א שר שוללת מן העברית או מן הערבית מעמד של שפה רשמית הרי שחקיקה מאוחרת זו תבטל א ת סימן22 לעניין אותו שפה. בפרק זה אבחן .את החקיקה הישראלית בסוגיות השפה אצביע על חוסר שיטתיות של המחוקק הישראלי ביחס לשפה הערבית. לעיתים נמצא את המחוקק דורש שימוש בשפה הערבית אך במקרים משמעותיים אחרים נמצא אותו קובע במפורש כי רק השפה העברית נדרשת. לאור ההגדרה הטוטלית של המונח "שפה רשמית" עליו עמדתי ,בפרק הקודם הרי שדי להוכיח כי המחוקק שולל מן הערבית את מעמדה זה בכמה מקרי מפתח, בכדי לקבוע כי המחוקק איננו רואה עוד בערבי ת .שפה רשמית במק רה כזה, יוסברו אותם דברי חקיקה אשר כן מחייבים שימוש בשפה הערבית כהטלת חובה על נגישות לשונית בשפה הערבית לשירותי המדינה .במקרים ספציפיים אך לא כמבטאים מעמד של שפה רשמית 1.3 . חקיקה המשקפת בלעדיות לשפה העברית 1.3.3 . חקיקת סדרי הדין בבתי המשפט וחוק לשכת עורכי הדין את ה התנגשות החזיתית בין סימן22 לבין חקיקה ישראלית מאוחרת ניתן למצוא בתחום סדרי .הדין בבתי המשפט הראיתי כי סימן22 קובע ש דיונים בבית משפט יכול שיתקיימו בעברית כמו בערבית. בדקתי את החקיקה הראשית וחקיקת המשנה המסדירה את סדרי הדין בתחומים 11 פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח– 0022 , סעיף00 . 11 השונים בבתי המשפט בישרא ל וניסיתי למצוא הד לקביעת סימן22 . מהבדיקה עולה כי אין כל זכר לכלל הקבוע בסימן האמור. בכל הנוגע לחקיקה המסדירה תרגום של עדויות ומסמכים משפטיים הדרישה היא לתרגום לשפה העברית בלבד. חובת תרגום חוקית זו חלה בפשטות אף על עדויות ומסמכים בשפה הערבית ומעשים שבכל י ום שבתי המשפט בישראל דורשים תרגום עברי .לעדויות ומסמכים ערביים כפי ש אראה מייד , מדברי חקיקה שוני ם בולטת לעין העובדה כי הנחת המוצא של המחוקק בי חס לכלל ההליכים המשפטיים בישראל היא שהם מתנהלים אך ורק .בשפה העברית ,יתרה מכך חקיקה זו מסדירה את נגישותם של בעלי ד ין שאינם דוברים עברית להליך המשפטי ובדרך כלל אינה מעניקה עדיפות מיוחדת לדוברי השפה הערבית אפילו ביחס לשפות זרות לחלוטין . מחקיקה זו, ,ניתן ללמוד על תפיסת המחוקק את ההליך השיפוטי בישראל כמתנהל בשפה העברית בלבד עם כל המשקל המהותי והסימבולי של בלעדיות לשוני ת ז.ו בלעדיות לשפה העברית מוצאים אנו ב חוק סדר הדין הפלילי: 111 . מתרגם לנאשם הוברר לבית המשפט שהנאשם אינו יודע עברית, ימנה לו מתרגם או יתרגם לו .בעצמו 111. ראיה שלא בעברית ראיה הנמסרת ברשות בית המשפט לא בעברית, או לא בלשון אחרת השגורה בפי בית המשפט ובעלי הד ין, תתורגם בידי מתרגם, ועדות שנמסרה כאמור תירשם בפרוטוקול תוך תרגומה לעברית, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת ; רישום .התרגום בפרוטוקול ישמש ראיה לכאורה לדברים שתורגמו12 התמונה העולה מסעיף140 מציירת מצב לפיו הדיון בבתי המשפט מתקיים אך ורק בעברית ועל כן מרגע שהוברר שהנאשם אינו דובר עברית קמה החובה למנות עבורו מתרגם. סעיף141 לעומת זאת משאיר את הפתח למצב בו בית המשפט לא יראה צורך בתרגומה של ראייה הבאה בשפה כלשהי השגורה בפיו אך אין המדובר בהכרה במעמדה של שפה כלשהי זולת העברית ואין התייחסות מיוחדת לשפה הערבית אל א חיסכון במשאבי תרגום היכן שפונקציונלית אין הדבר .נדרש הכנסת שללה מהערבית את המעמד שהקנה לה הנציב העליון הבריטי בסימן22 , גם במסגרת חוק :השיפוט הצבאי 338 . מתרגם לנאשם נאשם שאינו יודע עברית, ימנה לו אב בית הדין מתרגם, לתרגם לו את הנאמר במהלך הדיון ואת החלט ות בית הדין; יכול הנאשם לוותר על תרגום כל חלק של .הנאמר במהלך הדיון או של החלטות כאמור 333 . עדות שלא בעברית עדות הנמסרת, ברשות בית הדין, שלא בעברית תתורגם על ידי מתרגם. 13 גם תקנות סדר הדין האזרחי קובעות באותו האופן חובת תרגום לעברית בנוגע לאכיפת פסקי חוץ: 12 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 0022 , סעיפים020 - 021 . 13 חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו- 0022 , סעיפים111 - 112 . 12 333. תרגום פסק-החוץ המבקש יגיש לבית המשפט, לפי דרישתו, תרגום פסק- החוץ לשפה העברית ... שאישרו נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל14 דרישה דומה מעלות התקנות גם ביחס למסמכים הנוגעים לאימוץ בין-ארצי, 15 החזרת ילדים חטופים16 ובקשות להיתר נישואין במקרים מיוחדים. 17 ב כולם דורש מחוקק המשנה תרגום לשפה .העברית בלבד מבחינת החוק, הדרישה לתרגום עברי חלה אף על מסמך הכתוב ערבי ת. .הדוגמאות האחרונות הלקוחות מחקיקת משנה דורשות הבהרה סימן22 .הוא חקיקה ראשית העיקרון המשפטי שתיארתי לפיו חקיקה מאוחרת גוברת על חקיקה מוקדמת, איננו חל כאשר ,החקיקה המאוחרת היא חקיקת משנה והחקיקה המוקדמת היא חקיקה ראשית. מבחינה זו חקיקת משנה כגון תקנות סדר הדין האזרחי אינה יכולה כשלעצמה לש נות את סימן22 . אך מכיוון שהרא יתי ,זה עתה כי חוק סדר הדין הפלילי , המהווה חקיקה ראשית, קובע קביעה דומה ,הרי שהתקנות הן מהלך משלים בלבד המתבסס על שינוי משפטי ראשוני שנחקק בחקיקה ראשית. כמו כן, יש לציין כי ככל הידוע במשך עשרות שנים איש לא ערער על תקפותן של התקנות .הנזכרות הנחת מוצא של המחוקק הראשי לפיה מערכת משפט ישראלית מתנהלת בעברית בלבד ניתן למצוא גם בחוק לשכת עורכי הדין בסעיף המסדיר רישום מתמחים ו אשר קובע למעשה את תנאי הסף לכהונת עורך דין בישראל. סעיף26 קובע כי לא יירשם מתמחה אלא "לאחר שהוכיח ידיעה ."מספיקה בשפה העברית18 מעבר לעצם משמעותו הישירה של הסעיף הקובע מעמד ייחודי לשפה העברית ביחס לשותפתה הערבית מסימן22, סעיף ז ה מלמד אותנו על הנחת העבודה לפיה מבחינה פונקציונלית עורך דין לא יוכל למלא את תפקידו בישראל ללא שליטה בשפה העברית בעוד ש אין כך פני הדברים ביחס לערבית. .ראינו אם כן, כי המחוקק אינו מאפשר לנהל הליכים בבתי המשפט בשפה הערבית שפה אשר לא ניתן להשתמש בה בבתי המשפט איננה שפה רשמית. הדברים מפורשים בסימן22 עצמו אשר קובע כי בהתחשב עם כל תקנות שיתקין הנציב העליון, אפשר להשתמש .בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט ניתן ל ראות המחשה נוספת ל יחס אשר צריך להעניק מחוקק לשפה אותה הוא רואה כשפה רשמית באמצעות דבר חקיקה מנדטורי אחר אשר נחקק בעת בה היו בפלסטינה- א"י שלוש שפות :רשמיות 81 . תרגומי מלים שאינן באחת מן הלשונות הרשמיות כשסימן מסחרי מכיל מלה או מלים שאינן כתובות אנגלית, ערבית או עברית, רשאי הרשם לדרוש תרגום מדוייק של אותה מלה או 14 תקנ ות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 0022 , 122 . 15 ,שם202 ( )ה (א0 ,). ושם202 ( )(א2 ) 16 ,שם202 יז 17 ,שם121 ( ד2 .) 18 חוק לשכת עורכי הדין תשכ"א- 0020 , 22 . 13 אותן מלים, ואם ידרוש זאת יהא התרגום חתום ו מאושר ע"י .המבקש או סוכנו בדרך שימצאנה נאותה. 19 עולה מן הדברים כי רשות רשמית אינה רשאית לדרוש תרגום של מלל הכתוב בשפה רשמית. אם .כך הדברים אמורים ביחס לרשם סימני מסחר, על אחת כמה וכמה שכך מצופה ממערכת המשפט מכלול החקיקה המתואר כאן בתחום סדרי הדין מייצר אפוא תמונה לפיה הערבית אינה נהנית עוד ממעמד של שפה רשמית וחקיקה מאוחרת זו משנה למעשה את קביעתו של סימן22 ביחס .לשפה הערבית 1.3.3 . חקיקה נוספת המעניקה בלעדיות לשפה העבר ית המחוקק הישראלי נוטל מן השפה הערבית את מעמדה כשפה רשמית בעוד שורה של חוקים .אחרים חוק האזרחות דור ש ממבקשי אזרחות ""ידיעת מה דווקא של השפה העברית כתנאי לקבלת אזרחות ישראלית במסלול הקבוע בו. 20 לא ניתנת האלטרנטיבה להוכיח"ידיע ת- "מה של השפה הערבית במקום השפה העברית וגם לא נדרשת ידיעת ה שפה הערבית .בנוסף לשפה העברית בהתחשב בעובדה שיהודים זכאים לאזרחות ישראלי ת במסלול חוק השבות ללא צ ורך לעמוד בתנאי הסעיף ה מתוא ר ,בחוק האזרחות הרי שדרישה זו של הוכחת ידיעת מה של השפה העברית מופנית בעיקרה דווקא אל הלא יהודים, ובמקרים רבים אל מבקשי אזרחות ערבים. עובדה זו מלמדת על ראיית המחוקק דווקא את ידיעת העברית כיסוד מכונן בזהות .ישראלית ,זאת לא רק כאמצעי השתלבות בציבור היהודי דובר העברית אלא כתנאי הכרחי להיות אדם אזרח ישראלי גם כאשר סוציולוגית פתוחה בפניו הדרך להתאקלמות קלה בקהילה ישראלית דוברת ערבית. בחוק התכנון והבנייה מוצאים אנו מצבים בהם תוטל חובת פרסום הפקדה של תכנית בעיתון .ערבי21 אלא ש חובה זו תוטל רק בכפוף לקיומם של לפחות עשרה אחוזי ם דוברי ערבית באזור .הרלוונטי לעומת זאת, חובת הפרסום בעיתו ן עברי אחד לפחות שרירה וקיימת ללא כל תלות .בשאלת אחוז דוברי העברית באזור הרלוונטי לאמור, מוצאים אנו ביחס לשפה הערבית יחס פונקציונלי לפיו כ אשר מתעוררת בעיית נגישות למידע חיוני מצדם של דוברי ערבית נותן לה המחוקק פיתרון. אך אין המדובר במעמד מכונן של שפה זו כשלעצמה כפי שמוצאים אנו ביחס לעברית. 22 גם מחוקי הבחירות ניתן ללמוד על מעמדה של השפה הע רב ית לעומת הע בר ית. סעיף61 (א) לחוק הבחירות לכנסת קובע כי רשימת מועמדים צריכה לבחור לה אות בשפה העברית אשר תסמל אותה .בפתקי ההצבעה23 סעיף16 באותו חוק קובע כי בפתקי ההצבעה חייבת להופיע האות העברית אשר מסמלת את הרשימה. לעומת זאת אין כל חובה בהדפסת אות בערבית כסמלה של מפלגה וב דרך-כלל אין וועדת הבחירות מדפיסה פתק י הצבעה עם אות בערבית. סעיף16 (ב) מציע רק אפשרות .לרשימת מועמדים לאשר כינוי בערבית לרשימתם אשר יודפס לצד אות הרשימה העברית 19 תקנות סימני המסחר0021 . 20 חוק האזרחות תשי"ב- 0022 , סעיף2 ( )(א2 .) 21 חוק התכנון והבנייה תשכ"ה- 0022 , סעיף0 .א 22 מ וצאים אנו עדיפות לערבית על פני שפות אחרות שביחס לדובריהן אין התחשבות באחוזם באוכלוסיה. אך ניתן להסביר .זאת בהעדר אוכלוסיה שכזו בהיקפים האמורים בזמן חקיקת החוק 23 חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב) תשכ"ט0020 . 14 גם כאשר בחרה רשימת מועמדים כינוי ב שפה ה ערבית עדיין רשאי הבוחר להצביע עבורה באות עברית בלבד. 24 עולה אם כן כי גם בחוקי הבחירות, על מטע ,נם הסמלי הגבוה נתפסת העברית כשפה בלעדית במדינה -שפה הכ ופה את עצמה אף על רשימות מועמד ים אשר אינן מעוניינות בה. לעומת זאת, השפה הערבית נתפסת כמכשיר אינסטרומנטל י שנועד לספק אפשרות להבין את פתק ההצבעה בשפה הערבית וזאת רק כאשר רשימת מועמדים מבקשת להוסי ף לפתק ה הצבעה שלה כינוי ערבי. תפיסה זו של המחוקק המעניק בלעדיות לשפה הערבית ניתן למצוא גם בחוקים אשר נתקבלו .במאה העשרים ואחת כך למשל נקבע בתקנה14 לתקנות חתימה אלקטרונית (רישום גורם מאשר )וניהולו: (א) המסמכים שנדרש הגורם המאשר לגלותם לציבור יהיו בשפה העברית, וי כול ;שיהיו, בנוסף, גם בשפה אחרת25 גם הכנסת שבה בשנת2010 וחוקקה שוב חקיקה ראשית המעניקה בלעדיות לשפה העברית כתנאי .לעיסוק ברפואה בישראל26 1.3 . חקיקה המעניקה מעמד שוויוני לשפה הערבית לעומת ה חקיקה הנותנת בכורה לשפה העברית קיימת גם חקיקה ישראלית המעניקה יחס שוויוני לערבית כמו .לעברית חקיקה זו מכוונת בדרך כלל לשם הגברת נגישות מידע לדוברי השפה הערבית ופחות לאמירה סימבולית תרבותית. עם זאת, יש בכל זאת משקל ס ימבולי- תרבותי לחקיקה זו מכיוון שזו נחקקה בדרך כלל דווקא בתקופה בה התגבש בארץ מיעוט בלתי מבוטל של דוברי רוסית ובכל ז את בחר המחוקק לאפשר נגישות לשפת המיעוט הערבית יותר מאשר לשפת .המיעוט הרוסית תקנות חובת המכרזים קובעות כי כאשר משרד ממשלתי מבקש להתקשר בחוזה הטעון מכרז פומבי תפרסם על כך ועדת המכרזים הודעה בעיתון יומי היוצא לאור בשפה העברית. בתיקון חקיקה משנת תשנ"ו הוספה ג ם הדרישה ה קובעת חובת פרסום מכרז גם בעיתון היוצא בשפה הערבית. 27 ,באותו האופן גם חוק שידורי טלוויזי ה מהכנסת קובע בסעיף 11 :)(ג שידורי הכנסת שאינם משודרים בשידור חי יהיו מלווים בתרגום לערבית או לעברית, לפי העניי ן. 28 א מנם , תכליתם של חוקים אלה היא בנגישות אוכלוסיה למידע. יחד עם זאת,, כאמור בהעדר הסדר דומה ביחס לשפות אחרות כדוגמת רוסית הרי שנקבע כאן מעמד סמלי מיוחד לשפה 24 להלן נדון בפסק דין אשר הכשיר פתק הצבעה בכתב יד בשפ.ה הערבית בלבד. אך זהו היוצא מן הכלל המלמד על הכלל 25 תקנות חתימה אלקטרונית (רישום גורם מאשר וניהולו), התשס"ב- 2110 , סעיף02 . :לתקנת המעניקות בכורה לשפה העברית שהותקנו בשנות התשעים ראו למשל כללי התקשורת (בזק ושידורים) (בעל רישיון לשידורים), התשמ"ח- 0022, סעיף 02 ()ז(א0 ) וסעיף02ז0. 26 'חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס01) התש"ע- 2101 . 27 תקנות חובת המיכרזים, תשנ"ג- 0001 , סעיף02 .)(ב :להשוואת מעמדה של הערבית לעברית בענייני ירושה ראו תקנות הירושה התשנ"ח- 0002 , תקנה22 .א 28 חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת, התשס"ד- 2111 , סעיף00 .)(ג 15 .הערבית לשם השוואה, חוק הרשות השנייה לטלוויזי ה ורדיו קובע שוויון בין שלוש השפות :המדוברות כיום בישראל ""הפקה מקומית- תכנית ש ,…והיא הופקה בעבור קהל יעד ראשוני ישראלי ...,בעברית, בערבית, ברוסית או בשפה אחרת שאישר המנהל מראש29 חוק זה, בניגוד לדוגמאות הקודמות, אכן אינו בא להתערב במעמדם של שפות שונות בי שראל ואינו בא.אלא לתת מענה לאוכלוסיות ניכרות בישראל הצורכות הפקות מקומיות בשפתם בצד החקיקה המעניקה מע מד שוויוני לשפה הערבית משיקולים פונקציונליים או מצירוף של שיקולים פונקציונאליים וסמליים קיימת גם חקיקה המעניקה מעמד כזה משיקולים הנר אים ,לכאורה סמליים בלבד. למשל בתיקון משנת תש"ס לתקנות התעבורה נקבע כי: :(ג) צורתה וצבעיה של לוחית הזיהוי יהיו לפי אחד מאלה.… (8 ( ) צבע לוחית הזיהוי יהיה כאמור בפסקה1 ), למעט צדה השמאלי של הלוחית שיהיה כחול ועליו יוטבע, בשילוב הצבעים כחול ולבן, דגל המדינה... , האותיותIL ... ., המילה "ישראל" בעברית ובערבית30 תקנה זו עוסקת בסימול רשמי של מדינת ישראל על גבי לוחיות הרישוי של המכוניו ת בה. שילובה של השפה הערבית בסימול רשמי זה מעניק לשפה הערבית משמעות סמלית כשפת המדינה בצד העברית וזאת לכאורה ללא כל תלות .בשיקולים פונקציונאליים בשנת2001 חוקקה הכנסת את חוק המוסד העליון ללשון הערבית המקים תאגיד סטטוטורי .שתפקידו לטפח את הלשון הערבית31 בכך נשברה הבלעדיות של הלשון העברית, אשר זכתה למוסד סטטוטורי שכזה עוד בשנת1253 . 32 עם זאת, לדעתי, אין בכך כדי ללמד על כוונה להעניק לשפה הערבית מעמד רשמי. מדובר בחוק שמטרתו לטפח את השפה הערבית, בדומה לחוקים שנחקקו לשם טיפוח תרבות שפות היידיש והלדינו, מבלי שניתן ל למוד מהם על כוונה להעניק .לשפות אלו מעמד רשמי33 כך יש להבין גם את חקיקת המשנה העוסקת בתמיכה ממשלתית :בסרט המוכר כ"סרט ישראלי" לפיה השפה העיקרית בעותק הבסיסי של הסרט היא אחת מן השפות עברית, ערבית, יידיש או לאדינו, או צירוף שלהן. 34 1.1 . סיכום ניתוח החקיקה אם כן, מו צאים אנו בסימן22 שוויון מעמד לשפה הערבית כמו לעברית ולעומת זאת בחקיקה ישראלית מאוחרת יותר, אשר מסדירה את הפעילות בבתי המשפט, ראינו הנחת יסוד שיטתית והנחיה של המחוקק לפיהן .הדיונים מתקיימים בעברית בלבד ,עם זאת ראינו בסוגיות שונות 29 חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן- 0001 , תוספת ראשונה, סעיף0. 30 תקנות התעבורה, תשכ"א- 0020 , תוספת שלישית, סעיף0 )(ג 31 חוק המוסד העליון ללשון הערבית, התשס"ז– 2112 . 32 חוק המוסד העליון ללשון העברית, התשי"ג- 0021 . 33 ראו: חוק הרשות הלאומית לתרבות הייד יש, התשנ"ו- 0002; חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, התשנ"ו- 0002 . מעניין לציין כי בדיון ועדת החוקה של הכנסת השבע עשרה, לקראת גיבוש הצעת חוקה לישראל, טען בין השאר יו"ר הוועדה .מנחם בן ששון כי יש לתת לשפה הערבית מעמד גבוה, בהיותה שפתן של יצירות יהודיות חשובות ראו פרוטוקול הדיון בועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת מיום02.0.2112 :, בכתובת האינטרנט http://knesset.gov.il/protocols/Data/rtf/huka/2007-01-14.rtf 34 תקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי), התשס"ה- 2112 , סעיף2 ()(א2 .) 16 חקיקה בלתי קוהרנטית ביחס ל מעמד השפה הערבית לעומת העברית. לעיתים ראינו חקיקה שעל אף שעניינה בנגישות מידע לאזרח ולא בסמלים לאומיים המחוקק התעלם מהשפה הערבית ולעיתים מצאנו בחקיקה המסדירה היבטים סמליים של המדינה הקפדה על מקום שווה ערך .לשפה הערבית (אם כי, הדוגמא הבולטת לשוויון סימבולי.)נמצאה בחקיקת משנה בלבד כך מתגלות סתירות בהסדרת מעמדה של השפה הערבית הן ברובד הסימבולי והן ברובד של נגישות .מידע לאזרחים אדגיש כי מגמות סותרות אלה נמשכות גם לתוך החקיקה הנוצרת בתחילת .המאה העשרים ואחת חרף סתירתיות זו המסקנה בשאלת מעמדה של הערבית כשפה רשמי ת לפי סימן22 הינה חד משמעית. סימן22 מגדיר""שפה רשמית כמושג שיטתי וגורף שמשמעותו חופש פעולה לשוני מלא .בפני כל רשויות השלטון שפה אשר לעיתים המחוקק מתיר להשתמש בה ולעיתים לא, אינה יכולה להיחש ב שפה רשמית על פי הגדרתו של סימן22 . המחוקק הישראלי איננו שיטתי ביחס .למעמד אותו הוא מעניק לשפה הערבית אך חוסר שיטתיות זו מהווה כשלעצמו אמירה ברורה כי הערבית איננה שפה .רשמית לכן מסקנת ניתוח החקיקה היא שלשפה ה ערבית מעמד חוקי בישראל בתחומים ספציפיים שונים אך המעמד של שפה רשמית אותו העניק לערבית סימן22 עבר ובטל מן העולם. 11 4 . האם הפרקטיקה הנוהגת בישראל מכירה בערבית כשפה ?רשמית בבואנו לבחון מצב משפטי אין די בניתוח חקיקה או פסיקה אלא יש לבחון בצד ההיבט הסטטוטורי גם את ההיבט המעשי. כפי שקבעה כבר ההלכה היהודית גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה אינה גזירה35 .וצא וראה מה נוהג העם36 בפ רק הקודם בדקתי את החוק הישראלי ו שאלתי האם דה- יורה הערבית הינה שפה רשמית בישראל. בפרק זה אבחן בקצרה את מעמדה המעשי של השפה הערבית בישראל ו אשאל האם דה- פקטו הערבית מתפקדת כשפה רשמית .בישראל אילו סימן22 היה מיושם בישראל , היינו צריכים לראות כתבי טענות בבתי משפ ט ואף פסקי דין הכתובים ערבית. היינו צריכים לראות בישראל הצעות חוק ודברי חקיקה הכתובים במקור ם .בערבית כמו גם דיונים במליאת הכנסת המתנהלים בערבית באופן כללי, היה עלינו לפגוש שלטון דו- .לשוני אלא ש .בפועל, אין כך פני הדברים ,אמנם לשפה הערבית שמורה בישראל אוטונ ומיה נרחבת במסגרת החינוך הממלכתי ביישובים הערביים,כמו גם ב רשויות המקומי ות הערביות. 37 אך ביחס למוסדות השלטון המרכזי בישראל חלק מהותי מדרישות סימן22 לא מיוש ם. דברי חקיקה אכן מפורסמים בשפה הערבית אך הדבר נעשה לרוב חודשים רבים לאחר שפורסמו ברשומות בעברית. 38 כפ י ש אראה להלן הגישה הרווחת בפסיקת בתי המשפט היא שאי פרסומם של דברי חקיקה בנוסחם הערבי איננו פוגע בתקפם .ויינתן סעד אך ורק לעותר ספציפי שיוכיח כי נפגע מאי קיום חובת פרסום החקיקה בערבית ,זאת ועוד העובדה ש בפועל דברי החקיקה בישראל מתקבלים ומפורסמים לראשונה בשפה .העברית גוזרת גם עדיפות פרשנית לנוסח העברי שלהם זאת, לאור קביעת סעיף24 לחוק הפרשנות .כי הנוסח המכריע לעניין פרשנותו של דבר חקיקה הוא הנוסח בשפה בו הוא ניתן39 ככלל, חובת פרסום ה מודעות ה רשמיות בערבית ו חובת מתן אפשרות פנייה לרשויות השלטון ,בערבית אינן מיושמו.ת מודעות רשמיות של הממשלה אינן מפורסמות בערבית ו ,טפסים רבים כנראה מרבית הטפסים, אינם קיימים כלל בנוסח ערבי. 40 כך גם פניות בשפה הערבית למשרדי הממשלה מושבות בדרישה לתרגום עברי, אם בכלל זוכות הן למענה. 41 באשר לרשות להשתמש בערבית במשרדי הממשלה ובתי המשפט, גביזו ן42 מביאה הצהר ה של ה שר ספיר משנות השישים לפיה: "קיימת חובה לקבל פניות מאזרחי הארץ גם בערבית וכי מותר 35 .תלמוד בבלי, שבת מ, א; ביצה, יא, ב 36 תלמו.ד בבלי, עירובין, יד, ב 37 ,גביזון רות חומר רקע לדיון בנושא זכויות מיעוטים– טיוטא , הוגש לוועדת חוקה חוק ומשפט של כנסת ישראל בשבתה מאי בהסכמה, חוקה להכנת כוועדה2112 ,. 20 : האינטרנט בכתובת ראו . http://www.huka.gov.il/wiki/material/data/huka2005-05-30-03.rtf 38 ,'רובינשטיין, א' ומדינה, ב המשפט החוקתי של מדינת ישראל (מהדורה שישית), כרך א: עקרונות יסוד. תל אביב: שוקן ( 2112 ,) 112 . 39 חוק הפרשנות, תשמ"א- 0020 , סעיף22 . 40 סבן, אילן . "קול (דו- ."?לשוני) בודד באפלה עיוני משפט ( ,כז2111 ), בה"ש00 .ובטקסט לידה 41 גביזון112 2 , זכויות מיעוטים, לעיל הערה12 Error! Bookmark not defined. , 22 . גביזון מסתמכת על מחקר של הלל סומר שנערך בשנת2110 .בנוגע לתשובות ממשלתיות לפניות בערבית מכח חוק חופש המידע 42 .שם 12 לאזרח לפנות באחת משלוש השפות הרשמיות וכן מותר למשרדי הממשלה לענות לו באחת "מהן. 43 אך כפי ש הראיתי ,זה עתה הצהרה זו אינה מיושמת ביחס למשרדי ממשלה . באשר לבתי ה משפט הראיתי .כי אף המחוקק אינו מניח כי דיוני בתי המשפט בישראל יתקיימו בערבית ואכן בפועל, לא מתקיימים דיונים, כתבי בי דין, ופסקי דין בשפה הערבית. 44 יחד עם זאת מעמדה של השפה הערבית בפעולות השלטוניות הרשמיות בא לידי ביטוי במגוון ,תחומים כגון: מטבעות, שטרות כסף .בולי דואר ותעודות זיהוי, המודפסים בעברית ובערבית45 זאת בנוסף לעובדה עליה עמדתי כבר שספר החוקים, קובץ התקנות ומהדורה מקוצרת של ילקוט הפרסומים יוצאים בערבית גם אם באחור. 46 כפי שתאר תי ב פרק הקודם בו סקר תי ,את החקיקה מעמדה של השפה הערבית בעשור וחצי האחרו נים השת פר בכל הנוגע למכרזים ממשלתיים מכח חקיקת משנה . בפרק הבא נמצא פסיקות של בג"צ אשר גררו שיפור מעמד של השפה הערבית בכל הנוגע לשל טי חוצות ושילוט רחובות מטעם מע"צ והרשויות המקומיות. עולה מן הדברים כי גם בשאלת הפרקטיקה במדינת ישראל המצב דומה לזה שמצאנו בשאלת החקי קה: מעמדה של השפה הערבית מורכב, ויותר נכון לומר בלתי- שיטתי וסתירתי. לעיתים ניתן לראות מתן מעמד לשפה הערבית ולעיתים ניתן לראות שלא ניתן מעמד. בסוגיות הרוחב של השפה בה פועלים רשויות השלטון המרכזי, מקבלים פניות רשמיות ומגיבים בתגובות רשמיות כדברי חקיקה ופסקי דין, ניתן לראות בלעדיות של השפה העברית. מבחינה זו הפרקטיקה בישראל מדירה את השפה הרשמית מפעולות השלטון העיקריות עוד יותר מאשר עושה זאת החקיקה. מכיוון שראינו כי שפה רשמית מחייבת דו- לשוניות גורפת של השלטון המרכזי הרי שניתן לקבוע כי הפרקטיקה במדינת ישראל אינה משקפת עוד את קביעותיו של סימן21 והשפה .הרשמית היחידה בישראל היא השפה העברית 43 ד"כ תשכ"ד21 2 44 ראו להלן דיון סביב עתירת עדאלה בדרישה לשינוי מצב זה בבג"צ202712 עדאלה נ' מנהל בתי המשפט.. לא פורסם 45 גביזון2112 , זכויות מיעוטים, לעיל הערה12 Error! Bookmark not defined. , 22 . 46 .שם, שם Error! Bookmark not defined. 12 5 . האם פסיק ות בית במשפט העליון מכירות בערבית כשפה ?רשמית .שאלת מעמדה של השפה הערבית אל מול השפה העברית נדונה לא פעם בפני בית המשפט העליון כפי ש אראה בפרק זה, בפסיקותיו של בית המשפט ח לו תמורות מרחיקות לכת בין הפסיקות בעשורים הראשונים של מדינת ישראל לבין פסיקותיו החל משנות התשעים. מטרת פרק זה היא לבחון באופן ביקורתי את מגמות הפסיקה בתקופות השונות, ולראות האם מעניק בית המשפט לשפה הערבית מעמד של שפה רשמית. הממצאים שיעלו בפרק זה מראים כי ב ית המשפט נמנע כמעט לחלוטין מלדון בשאלת מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית אלא עסק נקודתית בזכות להשתמש בשפה הערבית במצבים קונקרטיים שונים. לפיכך א לך גם אנ י בדרך זו בתיאור השתלשלות הפסיקה בסוגיות השימוש בשפות בישראל ורק בסיכום הפרק אסיק מן הדברים את שאלת מעמדה .הרשמי של השפה הערבית במדינת ישראל 1.3 . פסיק תו בית המשפט העליון בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל שאלת מעמדה של השפה הערבית בישראל הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בשנת1255 . 47 בעתירה לבג"צ טען עותר יהודי, תושב שכונה יהודית בירושלים, לפטור מחובת תשלום עירוני עבור בניית תשתית ביוב . טענתו היתה כי העירייה לא מ י לאה את החובה הקבועה בחוק עזר :מנדטורי לפרסם את ההודעה על חובת התשלום גם בשפה הערבית. בעניין זה קבע השופט זילברג כן אין אנו מוכנים לשמוע לטענה– כשהיא יוצאת מפי המערער דנן או מטעמו– כי המודעה על החלטת העיריי ה ח ייבת היתה להתפרסם, ולא נתפרסמה, גם בשפה הערבית,כאמור בסעיף7 .של חוק העזר הנ"ל ספק הוא אם חובה כזו בכלל עוד קיימת היום לאור הסיפא של סעיף11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח- 1412 . אך אין שאלה זו תובעת את פתרונה במשפט שלפנינו.כי יהא אשר יהא עליה מבחינה עקרונ ית, הרי המערער דנן– תושב יהודי בשכונה יהודית טהורה– ,ודאי אינו זכאי לתבוע את עלבונה של חובה זו באשר לא זכותו ולא האינטרסים שלו נפגעו כל שהוא על ידי אי- .פרסום המודעה בערבית48 ).(ההדגשות שלי א.ב ראשית, רואים אנו התלבטות בפסיקת בית המשפט העליון האם במסגרת סע יף11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט המחיל את הדין הקיים עובר להקמת המדינה "בשנויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה", ה שיל המחוקק מעליו את הוראות החוק המנדטוריות המחייבות שימוש .בשפה הערבית בהיותן נוגדות את השינויים הנובעים מהקמת המדינה אמרה זו התייחסה אמנם לחוק עזר עירוני בירושלים אך בהעדר סיבה לחלק, הדברים אמורים ביחס לכל דבר חקיקה .מנדטורי הקובע חובת שימוש בשפה הערבית 47 ע"א022722 קהא נ' עיריית ירושלים ,, פ"ד ט0222 . 48 ,שם0221 . 20 רובינשטיין ומדינה מבקרים את עצם השאלה שמעלה פסק הדין אשר להשלכת סעיף11 על .גריעתה של הלשון הערבית מדברי החקיקה המנדטוריים49 רובינשטיין ומדינ ה מצביע ים על סעיף 15 (ב) באותה פקודה עצמה, אשר ,הוזכר לעיל ה מתייחס מפורשות לשאלת השפה ובוחר לגרוע אך .ורק את החובות החוקיות לשימוש בשפה האנגלית אם אותה פקודה התייחסה לסוגיית השפה ולא גרעה את השפה הערבית הרי ש לא ניתן עוד לומר כי פקודת סדרי השלטון והמשפט השי לה .מעל המשפט הישראלי את דברי החקיקה המנדטוריים המחייבים שימוש בשפה הערבית יחד עם זאת, גם אם מקבלים אנו את עמדת ם של רובינשטיין ומדינה לפיה הסדר שלילי קונקרטי מונע אותנו באופן ספציפי מלייחס לסעיף11 כוונה להשיל מעל החקיקה הישראלית כל חובה חוקית לש ימוש בשפה הערבית, ראוי יהיה ל תת את הדעת לתפיסה העקרונית היוצאת מ דבריו הקצרים של זילברג . השופט זילברג מציע תפיסה לפיה חלק אינטגרלי ממהותה של מדינת ישראל הוא בלעדיותה של השפה העברית בתחומיה. מסעיף11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט עולה כי עצם הקמת המדינה היהודית טומנת בחוב ה סט של ערכים פרטיקולריים שא ר אין צורך לפורטם .בדברי חקיקה זילברג מעלה אפשרות כי בלעדיותה של השפה העברית בישראל היא חלק מסט ערכים זה. על כן גם אם נקודתית צודק ים רובינשטיין ומדינה בביקורת ם כי קיים הסדר חקיקתי שלילי המשאיר את השפה הערבית במעמדה מימי המנדט ה,בריטי אין בכך בכדי לשלול את .התפיסה הערכית העקרונית שמציג זילברג הנקודה השניה בה בית המשפט מכריע וקובע הלכה, היא כי לא תישמע טענה בעניין אי מילויה של חובה חוקית לפרסום בערבית מאדם הדובר עברית. לכאורה דבר חקיקה הקובע חובת פרסום בערבית היה צריך להתפרש באופן קונסטיטוטיבי ללא תלות בשאלה האם לפנינו אדם שנפגע מהעדר יכולתו להבין את הפרסום. כך למשל דבר חקיקה שלא פורסם כלל ברשומות יהיה חסר תוקף גם ביחס לאדם שיודע כי הוא נתקבל על ידי הכנסת. אולם, בית המשפט לא מקבל את התפיסה הזו ותחת ראיית השפה הערבית כבסיס מכונן במש פט הישראלי ובתוקף ציווייו, רואה הוא בחובות הפרסום בשפה הערבית אמצעי אינסטרומנטלי בלבד למניעת פגיעה באזרח הדובר ערבית בלבד ועל כן יינתן סעד, וסעד קונקרטי בלבד, אך ורק לאדם שיוכיח כי נפגע מאי קיום החובה לפרסם בערבית. 50 כפי ש אראה בהמשך, גישה אינסטרומנטלית זו המשיכה ללוות את פסיקת בית המשפט עוד .עשרות בשנים ועדיין קונה לה שביתה בדעות שופטים ומלומדים בשנת1265 , במסגרת עתירה בדבר אי הכללתו של אזרח בפנקס בוחרים, נדרש בית המשפט העליון לשאלת תקפו של דבר חקיקה ראשית שנתקבל ונתפרסם בעברית אך טרם פורסם בנוסחו .הערבי51 העותר, ערבי, אף טען שאכן לא ידע את תכנו של החוק החדש מכיוון שלא פורסם בערבית. בית המשפט, מבלי שדן כלל בשאלה, יצא מנקודת הנחה שהעדר הפרסום בערבית איננו פוגע בתקפו של החוק. באותו מקרה מראה בית המשפט כי בהינתן תוקף לחוק מיום פרסומו 49 ,'רובינשטיין, א' ומדינה, ב המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל ( (מהדורה חמישית). תל אביב: שוקן0002 ,) 010-012 . 50 אילן סבן ומוחמד אמארה מנתחים פורמלי סטית את לשון החוק ועומדים על כך ש תחילת תוקפה של החקיקה אינו מותנה בפרסומה ברשומות בשתי השפות, אלא ב"פרסומה ברשומות" (סעיף01 :לפקודת סדרי השלטון והמשפט). [ראו סבן אילן ומוחמד אמארה . " מעמד השפה הערבית בישראל: משפט, מציאּות, וגבולות השימוש במשפט לשינוי מצ"יאות , מדינה וחברה )(תשס"ד ] לכאורה התוצאה היא שוויונית שכן גם דבר חקיקה שיפורסם לראשונה ברשומות בערבית ייכנס לתוקף בטרם יפורסם נוסחו העברי., בפועל מדובר במתן משקל מכונן לנוסח העברי בניגוד לנוסח הערבי 51 בג"צ202722 מחמד נמר אל-הוארי נ. יו"ר ועדת הבחירות לעי רית נצרת ושר הפנים(, פ"ד יט1 ) 220 . 21 בעברית הרי שידיעתו או אי יד יעתו של העותר במקרה זה על קיום החוק לא היתה משנה מבחינת ,הפעולות שהיה בידו לעשות לשם הכללתו בפנקס הבוחרים, ועל כן דחה את העתירה. במשתמע ניתן לראות שבית המשפט היה מוכן לתת סעד לאדם שהיה מוכיח כי נפגע בפועל מהעובדה שדבר החקיקה של הכנסת טרם פורסם בנוסחו הערבי. בשנת1215 העניק בית המשפט העליון סעד לעותר ערבי שנפגע מאי מילוי דרישת חוק התכנון .והבניה לפרסם גם בערבית את דבר הפקדתה של תכנית52 אלא שגם כאן היחס לדרישת החוק איננו קונסטיטוטיבי אלא אינסטרומנטלי. ככל שאדם נפגע בפועל מהעדר הפרסום בערבית יכול הוא לבקש תרופה .לפגיעתו זו דעת המיעוט בפסק הדין מרחיקה לכת אף יותר ביחסה .האינסטרומנטלי לדרישת החוק לפרסום בשפה הערבית השופט לנדוי,, בדעת מיעוט ביקש לדחות את העתירה בהיותה מסורה לסמכות בית משפט רגיל במסגרת תביעת נזיקין על הפרת חובה .חקוקה בית המשפט איננו רואה בחקיקה המח ייבת פרסום בערבית מעמד מכונן לשפה הערבית אלא סיוע פונקציונלי בלבד לאזרחים הדוברים ערבית בלבד. ככל שיוכיחו כי נפגעו, יזכו לסעד .מנהלי או אפילו נזיקי 1.3 . פסיק ו ת בית המשפט העליון החל משנות התשעים בתחילת שנות התשעים פתח בית המשפט העליון בסדר ת פסיקות משמעותיות בשא לו ת של שפה. פסק הדין הר אשון המתווה את העקרונות לתהליך פסיקה זה אינו עוסק בשפה הערבית אלא דווקא במאבק בין עקרון השפה העברית לשפה זרה אחרת . אך בהמשך סקירה זו ניתן יהיה .לראות את השלכות הדיון על שאלת מעמדה של השפה הערבית בכל הפסיקות שנסקור הוצאו צווי ם מוחלטי ם לטובת שימוש בשפות זרות במצבים בהם עשרות בשנים כמעט שלא קמו עוררין על בלעדיותה של השפה העברית. יחד עם זאת, פסיקות אלה סיפקו אמירות של בית משפט אשר למעמדה וחשיבותה של השפה העברית גם אם בסופו של איזון העדיפה דעת הרוב במקרים אלה .ערכים אחרים ובראשם כבוד האדם על כן בבואנו לסקור את הפסיקה האמורה שומה עלינו לתת את ה דעת לאמרות אגב אלה ולא רק להיבט האו פרטיבי של פסקי הדין. עוד אצביע על תהליך .ההתפתחות בפסיקה בתוך תקופה זו אראה כיצד הפסיקה מתקדמת בצעדים מדודים בכרסום בלעדיותה של השפה העברית בישראל. כאשר ניתן פסק דין המתקדם צעד אחד בכיוון זה, מובהר בו בפירוש שאין להרחיק לכת צעד נוסף. לאחר תקופה לא ארוכה ניתן פסק דין נוסף של אותו .שופט בו הוא מתקדם את אותו צעד שני אשר בפסיקתו הראשונה הבהיר במפורש שאין לנקוט בו את הפסיקה השנייה ממתן אותו שופט בהבהרה שאין להתקדם צעד שליש י במגמה זו, אך בפסיקה שלישית שב הוא ומפר את קביעתו הקודמת ומתקדם בדיוק את אותו צעד שהודיע לפני .כן שאין ללכת בו פסקי הדין הללו משרטטים עבורנו, שלב אחר שלב, את השינוי במעמדה של .השפה הערבית בפסיקה הישראלית 52 בג"צ222722 ח'לף נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז צפון(, פ"ד כט2 ) 100 . 22 1.3.3 . עברית מול כבוד האדם בעניין קסטנבאום נדונה שאלת כפיי ת השפה העברית על אנשים המשתייכים לקבוצת הרוב היהודי. 53 מדובר היה בעתיר תו של יהודי שא ר ביקש לחרוט על מצבתה של אשתו את שמה באותיות לועזיות חרף נוהג של החברה קדישא, ו כמ גם חוזה שלו עימה, אשר אסר זאת. המסגרת הכללית של הדיון היתה בערעור אזרחי במסגרת המשפט הפרטי הדן בחוזה שנחתם בין משפחתה של הנפטרת לבין החברה קדישא שהיא תאגיד פרטי. אלא שמהר מאוד לקחו השופטים את הדיון לשדה ערכיה הציבוריים של מדינת ישראל. דעת הרוב של השופטים ברק ושמגר כפתה על החברה קדישא לאפשר את הכיתוב הלועזי על המצבה ואילו השופט אלון בדעת מיעוט סב ר כי החברה קדישא זכאית לקיים את החוזה שנחתם עימה ולמנוע כיתובים לועזיים על מצבות הקברים שבחלקותיה. חרף חלוקת ההכרעות האופרטיביות בקרב הש ופטים, ניתן לראות כי בדיון העקרוני בדבר מעמדה של השפה העברית בישראל קיימת חלוקה שונה בין השופטים ו לפיה פסקי הדין של השופ ,טים אלון וברק תומכים במעמד מיוחד לשפה העברית בישראל באשר ישראל מדינה יהודית .לעומת פסק דינו של השופט שמגר אשר נמנע ממתן מעמד מיוחד לשפה העברית השופט אלון רואה בשאיפה לחזק את הלשון העברית באמצעות האחדת הכיתוב העברי על המצבות משאלה ראויה ובוודאי שאין היא מש אלה פסולה אשר תצדיק את פסילתה בידי בית המשפט. אלון מצביע על הישגיה של השפה העברית בהפיכתה לשפה מבוססת בישראל כמניע להצדקתם של פרקטיקות אשר סייעו בעבר להתבססות זו. 54 על כן בשורה התחתונה רואה אלון בפרקטיקה המחייבת בחוזה כיתוב עברי בלעדי על המצבות, פרקטיקה חוק.ית גם פסק דינו של ברק מלא בהתייחסות להיותה של השפה העברית ערך חשוב בתקומת מדינת ישראל וכתוצאה מכך ערך חשוב במשפט הישראלי. ברק מצטט ממגילת העצמאות את הפסקה הנוגעת לתחייתה של השפה העברית. ברק אף קובע אופרטיבית כי עצם הטלת חובה לכתוב כיתוב עברי על המצבות היא דרישה ראויה המשקפת כראוי את האינטרס המשפטי בהגנה ופיתוח של השפה העברית בישראל. 55 לקביעתו האחרונה נחזור כאשר נראה כי ברק עצמו סוטה ממנה .בפסיקה הבאה בתחום זה ,לעניין ההכרעה המעשית בעניין קסטנבאום ברק מגביל את ביקורתו לדרישה לבלעדיות של השפה העברית על המצבות . במניעת כיתוב לועזי כלשהו על המצבה ברק רואה פגיעה חמורה מדי באוטונומיה ועומד על כך שביחס לדרישה זו אכן ערך כבוד האדם כמו גם ערך הסובלנות יגבר ו על :הדרישה לבלעדיות העברית ערכה של הלשון העברית עומד וקיים בשיטתנו המשפטית. במצבים מסוימים- ידה על העליונה; במצ בים אחרים- ידם של עקרונות אחרים על העליונה. ... הערך .בדבר השפה העברית מהווה אחד מערכי היסוד של שיטתנו הנני סבור, כי מקום 53 ע"א202700 חברת קדישא גחש"א 'קהילת ירושלים' נ' קסטנבאום(, פ"ד מו2 ) 222 . " :(להלן עניין קסטנבאום.)" 54 לא ברור מדוע ביסוסה של השפה העברית מצדיק כיום, לאחר שנתבססה, אמצעים פוגעניים בכדי להגן על מעמדה של שפה אשר מקומה כבר מובטח. דווקא אם היה מצביע אלון על חולשה של מעמד השפה בישראל או אם היה דן בהצדקות כפייתה של העברית במחצית הראשונה של המאה העשרים עת התמודדה על מקומה ניתן היה ביתר קלות לקבל זאת כטיע ון בעד .הפרקטיקה המבוקשת. ראו לעניין זה את פסק דינו של השופט ברק 55 חשוב לציין עם זאת שברק גם טורח בשני מקומות בפסק הדין לציין בסוגריים כי מעמדה זה של העברית הוא לצד הערבית .שאף היא שפה רשמית 23 שערך זה מתנגש "חזיתית" עם הערך בדבר כבוד האדם, ידו של הערך בדבר כבוד ,האדם על העליונה ... 56 אך למעשה פוטר עצמו ברק בעניין קסטנבאום מהצ.ורך לעשות שימוש בהכרעה הערכית האמורה ברק לא מקבל כי אינטרס ההגנה על העברית מחייב למנוע כיתוב לועזי במקביל לכיתוב העברי ו על כן במקרה זה לא מדובר בערך כבוד האדם הגובר על ערך פיתוחה של השפה העברית אלא .בהרמוניה של ערכים פסק הדין יצא פחות מחודשיי ם לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו . השופט אלון מיהר לעשות בו שימוש. חוק היסוד הגדיר את תכליתו כמבקש לבסס את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. 57 כינון חוקתי זה של מחויבות לערכיה של ישראל כמדינה יהודית לצד היותה דמוקרטית עוד עתיד יהיה להעסיק רבות את בית המשפט. השופט אלון הזדרז לקבוע עמדה ביחס לצמד מושגים זה אותם הוא רואה כמשלימים זה את זה. כך רואה אלון את ההגנה :על השפה העברית כערך חוקתי הראוי ואף מחייב הגנה אין ספק, והדבר אינו שנוי במחלוקת ולא יכול להיות שנוי במחלוקת, שהשימוש בשפה העברית, והכיתוב בשפה זו , ערך יסוד הוא בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. 58 השופט ברק מתייחס "לעמדתו של אלון בדבר משמעות צמד המושגים "יהודית ודמוקרטית בחוקי היסוד החדשים. הוא טוען כי עוד מוקדם להתייחס למשמעותם אך סותם כי אין הוא מקבל את פרשנותו של אלון למונח מדינה יהודית. 59 1.3.3 . עמדת הנשיא שמגר הנשיא שמגר שותף לדעת הרוב אשר ביטלה את סעיף החוזה המחייב בלעדיות של כיתוב עברי על .מצבות אולם שמגר בשונה משני השופטים האחרים איננו נותן מעמד מיוחד לשפה העברית .במדינת ישראל בניגוד לאמירותיו של ברק על מעמדה המרכזי של השפה העברית בתקומת מדינת ישרא ל, שמגר כמעט לא מתייחס לכך. בניגוד לעמדתו של ברק לפיה הגנת העברית היא אינטרס הראוי להגנה משפטית ואשר ברק אף מספק אותה ביחס לעצם הטלת חובת כיתוב עברי, שמגר לא מעניק הכרה באינטרס זה. למקרא פסק דינו של שמגר ,, יש יסוד סביר להניח כי בניגוד לברק הוא היה מקבל אף.תביעה התוקפת את עצם הטלת חובת הכיתוב בעברית שמגר מתייחס לכך שקיימים אנשים אשר יש להם עניין בחיזוקה של השפה העברית אך אין הוא :נותן לרצון זה כל יחס מיוחד לאור ערכיה של המדינה ואין הוא נותן להם כל עדיפות משפטית כשם שאין להצר צעדיו של מי שמבקש לקדם בדרכים חו קיות את השלטתה הבלעדית בחיינו של הלשון העברית ואף את הטוהר שבביטוייה והיגוייה וכשם שאין לכבול ידי רובו של הציבור או מקצתו המבקש לטפח, כדין, גישה המקדמת 56 ,עניין קסטנבאום222 - 222 . 57 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף0א. 58 ,עניין קסטנבאום201 . 59 ,שם212 . 24 לשון, מסורת ותרבות לאומיים, כך גם אין מקום לאסור על פלוני בעל הדעה האחרת, את ביטוייה של גישה אישית או אף .ציבורית הפוכה60 בדבריו של שמגר, הרבה יותר מאשר בדבריו של ברק, ניתן לראות שורשים לתפיסה לפיה לא תינתן עדיפות לשפה העברית. ייתכן אף להבין מסוף הקטע המצוטט בדבר "גישה.. ציבורית הפוכה" הכרה בזכויות ק בוצת.יות של קבוצות מיעוטים 1.3.1 . עברית מול חופש הביטוי כשנה וחצי לאחר פסק דין קסטנבאום שב בית המשפט העליון ונדרש לפסק דין משמעותי בנושא מעמדה של השפה העברית. 61 ב פסק דין ראם חוזר הדיון ליחסים בין העברית לערבית ובין קהילת הרוב היהודית לבין קהילת המיעוט הערבית. בדומה לדיון בפסק דין קסטנבאום נסוב הדיון בעניין ראם על חוקיותה .של דרישה המכוונת כלפי הפרט ומאלצת אותו להתבטא בשפה העברית .בשונה מעניין קסטנבאום מדובר היה בעתירה לבג"צ המכוונת כנגד רשות מנהלית לכל דבר במקרה זה מדובר היה בחקיקת משנה אשר נחקקה בעיריית נצרת עילית ואשר קבעה כי המודעות הפרטיות המפורסמות בלוחות המודעות העיר וניים חייבות לכלול לפחות שני שליש משטח המודעה בשפה העברית. בפסק הדין ניתן צו מוחלט פה אחד הפוסל את חקיקת המשנה. יש להדגיש כי לא נערך דיון על מידתיות הדרישה כי שני שליש מהמודעות יהיו בשפה העברית אלא נקבע כי עצם הדרישה לכיתוב עברי כל שהו בשטח המודעה פסול ה וא. את פסק הדין העיקרי כתב השופט ברק ו אליו הצטרפו תוך הוספת הערות קלות השופטים דב לוין ותאודור אור. ברק בוחן את התכלית הספציפית של החקיקה העירונית המסדירה את הפיקוח על לוחות המודעות העירוניות וקובע כי אין לה דבר עם שיקולים ערכיים דוגמת מעמדה של השפה העברית. 62 מכאן הוא עובר לדיון בתכליות כלליות. אם בעניין קסטנבאום מצאנו את ערך כבוד האדם של שמירת האוטונומיה של הנפטר ובני משפחתו, בעניין ראם מוקד הדיון משתנה ועובר אל הזכות לחופש הביטוי. ברק עומד על כך כי חלק מחופש הביטוי היא הזכות לבחור בשפה בה יתבצע אותו ביטוי. 63 עוד חשוב לציין כי ברק משאיר בהערת סיום את שאלת קיומה של הזכות ללשון בצריך עיון. אין הוא נדרש אפילו להגדרת הזכות ללשון, ככל שקיימת זכות כזו, האם זכות יחיד היא או זכות קבוצתית. מנגד ל זכות לחופש הביטוי עומד ה אינטרס בדבר טיפוחה של הלשון העברית. ברק מוסיף בעניי ן ראם אמירות נלהבות בדבר מעמדה החשוב של השפה העברית כערך :לאומי "לשון אינה רק כלי ביטוי אישי. היא כלי ביטוי לאומי. היא נכס תרבותי. היא נכס ....של האומה כולה 60 ,שם220 . 61 ע"א012702 ,ראם מהנדסים נ' עיריית נצרת עילית ( פ"ד מז2 ) 020 . " , להלן עניין ראם." 62 לעניין זה ראו דיונו של יעקב בן שמש בעקבות פסק דינו של השופט חשין בעניין עדאלה, בעניין תקפותם של שאלות ערכיות ציבוריות בפעול ,"ות העירייה: בן שמש יעקב, "שפה מקומית, שפה לאומית: בג"צ עדאלה על שילוט עירוני תיאוריה וביקורת 22 ,)(תשס"ג000 . 63 .ברק מתעלם מהשאלה האם יש לתת יחס מופחת לחופש הביטוי במקרה זה בהיותו ביטוי מסחרי 25 אכן, לשון מבטאת אחדות לאומית. היא הדבק המחבר בני חברה לעם, לאומה ולמדינה. היא סמל. כך לעניין כל לשו ן. כך בוודאי לעניין הלשון העברית. תחייתה של מדינת ישראל מלווה בתחיית הלשון העברית. ... טול ממדינת ישראל את הלשון העברית, ונטלת ממנה את נשמתה. המאבק לעצמאות מדינית והמאבק לחידוש פניה של הלשון העברית שזורים וקשורים אלה באלה. מכאן האינטרס הציבורי בקיומה, שמי רתה ופיתוחה של הלשון העברית. 64 אלא שלאחר אמירותיו אלה של ברק על האינטרס הציבורי בדבר שימ ור השפה העברית עורך הוא איזון בינו לבין הזכות לחופש הביטוי ותוצאת האיזון לשיטתו היא שבמקרה זה ידו של חופש הביטוי על העליונה. עם זאת, ברק מסתייג ואומר שכל איזון ונסיבותיו ולא מן הנמנע כי יש מצבים בהם האינטרס בלשון עברית יגבר על הזכות לחופש הביטוי. ברק מגביל את פסיקתו וקובע כי היא מתייחסת למצב בו השלטון מבקש לכפות על הפרט את דרך התבטאותו. במצב זה בו תפקידו של השלטון הוא אך ורק להעמיד במה להתבטאויות פרטיות מזדמנות, אל לו להת ערב בחופש הביטוי של המתבטא. לעומת זאת קובע ברק מפורשות כי אין כך פני הדברים ביחס לאופן התבטאותו של השלטון עצמו. זה יכול וצריך להעשות דווקא בשפת :המדינה "חברה דמוקרטית נאורה רשאית לקבוע כי עובדי המדינה, ,בעבודתם הציבורית ישתמשו בלשון הרשמית ולא בלשון הנראית ....להם כראויה הוא הדין בשלטים בדבר שמם של רחובות וכיכרות, שלטי תנועה ואזהרה. ...כל אלה הן פעולות שלטון, והן חייבות להעשות בשפתה הרשמית של המדינה. 65 (ההדגשות שלי .).א.ב ראוי לציין כי ברק מדגיש בפסק הדין את המוביליות של האיזונים אשר עם השתנות הנסיבות יכול ה לגרור שינוי בתוצאות האיזונים. בין השאר הוא מונה את השיקול בדבר מעמדה היציב של השפה העברית אשר לא מצדיק התערבות בוטה לשם הגנתה. לעומת זאת , סובר ברק, כי ייתכן מצב בו מעמדה של השפה העברית יהיה רעוע יותר ואזי ניתן יהיה לה צדיק אף התערבות בדמות כפיית כיתוב עברי.על הפרט המבקש לממש את חופש הביטוי שלו 1.3.5 . השפה הערבית כשפה רשמית בפסיקת שנות התשעים ,בעניין ראם ברק .מפזר ערפל סביב סוגיית היחס לערבית כשפה רשמית מצד אחד ברק בונה את שיטתו בהסתמך על אינטרסים ייחודיים דווקא לשפה העברית ב היותה יסוד לאומי מכונן חשוב ובר-הגנה, הר בה מעבר לשאלה הפורמאלית של רשמיות השפה לפי סימן22 . 66 מצד שני כאשר הוא מגיע לניסוחים אופרטיביים מוסיף ברק התייחסות לשפה הערבית כשוות ערך לעברית. כך :למשל מצטט ברק מפסק דינו בעניין קסטנבאום 64 ,עניין ראם211 . לאמירות אלה מוסיף ברק בעניין ראם ציטוטים מפ.סק דינו בעניין קסטנבאום בשבח מעמדה של השפה העברית 65 ,שם210 . 66 ראו ציטוטנו לעיל מעניין ראם, לעיל הערה22 .וטקסט לידה 26 ערך זה הוא בעל חשיבות במדינת ישראל. השפה העברית היא שפתה הרשמית של המדינה. היא אחד מנכסיה התרבותיים החשובים של החברה הישראלית (בצד השפה הערבית, שגם היא שפה רשמית ונכס תרבותי חשוב של חברתנו ושפת .)הדיבור של מיעוט מאזרחינו67 לא מובן כיצד במחי יד הופכת הערבית לשותפה ל אינטרסים ה ייחודיים בשפה העברית רק בשל .היותה שפה רשמית ברק קובע באמרת אגב בעניין ראם כי בשם ה אינטרס ים המיוחדים בשפה העברית הוא יגן הוא על .חובתו של השלטון לפרסם "בשפתה [לשון יחיד! א.ב.] הרשמית של המדינה" בלבד68 לא ברור כיצד למדינת ישראל נמצאה לפתע שפה רשמית אחת בלבד, לא ברור כיצד האינטרסים הפרטיקולריים שמנה ברק בדב ר השפה העברית הפכו לעניינן של "שפות רשמיות" באשר הן, ולא ברור כיצד מציע ברק להימנע מחובת פרסום מצד השלטון בשפה הערבית בהסתמך על יתרונה של העברית כשפה רשמית. 69 בהערות משלימות בסוף פסק דינו כותב ברק שאין הוא מתייחס כלל לשאלת היותה של השפה הערבית שפה רשמית. א מירה זו המ נוגד ת לאמירות בפסק הדין אשר כן מצמידות את מעמדה של הערבית למעמדה של העברית ,בהיות שתיהן שפות רשמיות רק מוסיפ ה על הערפל בסוגיה זו .בפסק דינו של ברק 1.3.1 . הבדלים בין הלכת קסטנבאום להלכת ראם השוואה מדוקדקת בין שני פסקי הדין מעידה על כרסום במעמדה של העברית . בעניין קסטנבאום נדון איסור מוחלט על הוספת כיתוב לועזי לצד הכיתוב העברי. ברק אף הוסיף אמרת אגב מפורשת כי על עצם הדרישה להוספת כיתוב עברי על המצבות הוא היה מ וכן לה גן. בעניין ראם .כבר נפסלה הדרישה לכיתוב עברי לצד הכיתוב הערבי בעניין קסטנבאום מדובר היה בסוגי ה רגישה מאוד של משפחה המבקשת להתייחד עם זכר יקירתה, האיזון נעשה מול פגיעה עמוקה באוטונומיה ובכבוד האדם, בעניין ראם כבר לא החזיקה ההגנה על השפה העברית מעמד גם נגד חופש ביטוי מסחרי במודעת פרסום מתחלפת. 70 בדיוננו בעניין קסטנבאום עמדתי על הבדלי ה גישות בין שמגר ,לברק הראיתי כי שמגר מתייחס באופן שוויוני לאינטרס של המבקשים להגן על השפה העברית בדיוק כמו למי שיבקש להגן על כל שפה זרה אחרת , בניגוד לברק . ברק אמנם ממשיך בדרכו גם בהלכת ראם במספר אמירות משמעותיות אשר ל ייחודיות של ה שפה העברית, אך ברק בעניין קסטנבאום בוחר לצ טט מפסק דין 67 ,מובא בעניין ראם212 ,. הציטוט מעניין קסטנבאום222 . 68 ,עניין ראם210 . 69 אמנם אין אמירה מפור שת כי אי הטלת חובת הפרסום של דברי השלטון בשפה זרה מתייחסת לשפה הערבית. אך בהקשרו של פסק הדין הדן בתביעה לשימוש בשפה הערבית כל פרשנות של אמרת אגב ממתנת זו כבלתי מכוונת לשפה הערבית תחטא .לאמת כאשר במסגרת דיון בו נפסלה הוראה האוסרת על הפרט לפרסם בערבית, אומר ברק שאין כך פני הדברים ביחס לפרסום .מודעות שלטוניות, הרי שמובן שהכוונה היא כי אין הצדקה לדרוש את פרסומן בערבית 70 אמנם גם בצדה השני של המשוואה בעניין קסטנבאום עמדה רגישותם של משפחות הנקברים האחרות המבקשות צביון יהודי מסורתי לבית הקברות בו קברו את יקיריהם ב הסתמך על אותן תקנות. מבחינה זו ניתן לומר לכאורה כי הערך המוסף בפגיעה במשפחת קסטנבאום מתאזן עם הערך המוסף בפגיעה במשפחות הנפטרים האחרות. אלא שפסק הדין בעניין קסטנבאום מסרב להכיר בפגיעה במשפחות הנפטרים האחרות. על כן פסק דין זה לשיטתו, אכן משקף מצב בלתי מאוזן בו קיימת פגיעה .עמוקה באוטונומיה וברגשותיה של משפחת נפטר כאשר מנגד עומד רק אינטרס כללי בדבר קימומה של השפה העברית 21 קסטנבאום דווקא את הציטוט של שמגר, אשר ציטטתי לעיל, 71 , אשר מבטא את אותו יחס שוויוני אשר ייחד בעניין קסטנבאום את עמדתו של שמגר. כך רואים אנו כי הרוח השוויונית שאפיינה בעניין קסטנבאום רק שופט אחד מתוך שלושה הפכה לחלק מפסק הדין עליו הסכימו כל שופטי .ההרכב בעניין ראם 1.3.5 . שפה בפתקי הצבעה בבחירות כאמור לעיל, 72 חוק הבחירות לכנסת דורש אות עברית בכל פתקי ההצבעה בבחירות. הסדר דומה )קיים גם בחוק הרשויות המקומיות (בחירות. 73 בשלהי שנות התשעים הגיע להכרעה בפני בית המשפט העליון גורלן של בחירות לרשות מקומית אשר הוכרעו .על חודו של קול74 בבחירות אלה נמנה פתק הצבעה אשר בו נכתבה בכתב יד האות הערבית בלבד של רשימה מסוימת מבלי להוסיף .לה את האות בעברית ,בפסק דין מרעי השופט חשין בדעת רוב קבע כי תכליתה העיקרית של החקיקה היא בהגשמת רצונו של הבוחר ועל כן מתבקש כי נכבד את רצונו של בוחר אשר הביע את .דעתו גם בשפה הערבית פסק הדין מהווה נדבך נוסף במגמת ההחלשה במעמדה של ה .שפה העברית עד לפסק הדין לא ניתן היה לקבל בישראל פתק הצבעה שאיננו בשפה העברית והלכת מרעי שינתה זאת. עם זאת יש להדגיש כי מוקד ההכרעה בפסק הדין נגע לנגישות האזרח להליך הדמ וקרטי ועל כן פיתוח מעמדה .של השפה הערבית בפסק דין זה מוגבל לסוגיית הנגישות לענייננו במסמך זה, חשובה מאוד א מרת אגב של השופט חשין אשר נועדה, בהקשרה, לבטא את מעמדה המיוחד של השפה הערבית אך:משמשת למעשה בכיוון ההפוך כהוראת סימן28 לדבר- ,המלך במועצתו1417-1488 , השפה הערבית בארצנו, נודע ,לה מעמד נעלה במיוחד ויש אף הגורסים כי שפה "רשמית" היא (יהא- אשר- יהא .)"פירוש המושג "רשמית75 ).(ההדגשה שלי א.ב 1.3.5 . התייחסות לשפה העברית בפסק דין קעד אן בפרשת קעדאן, 76 ,העוסקת בהקצאת קרקעות להתיישבות יהודית מתייחס השופט ברק באמרת אגב למע:מדה של השפה העברית ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בין היתר, מבססים את זכותו של העם היהודי לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית... מערכיה אלה של מדינת ישראל- מכל אחד מהם בנפרד ומהשתלבותם זה בגדר זה- מתבקשות מספר ,מסקנות: כך, למשל מתבקש כי עבר ית תהא שפה עיקרית במדינה ועיקרי חגיה ישקפו את תקומתו הלאומית של העם היהודי; מתבקש מכך גם כי מורשת ישראל תהווה מרכיב מרכזי במורשתה הדתית והתרבותית, ומתבקשות מסקנות נוספות 71 ,ראו לעיל ציטוט מעניין קסטנבאום220 . 72 לעיל הערה21 .וטקסט לידה 73 חוק הרשויות המקומיות (בחירו ת), תשכ"ה- 0022 , סעיף20 . 74 רע"א02700 מרעי נ. סאבק(, פ"ד נג2 ,) 022 . 75 ,שם022 . 76 בג"צ2202702 קעדאן נ. מינהל מקרקעי ישראל(, פ"ד נד0 ,) 222 . 22 שאין לנו צורך לעמוד עליהן. אך מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כ.לל כי המדינה תנהג בהפליה בין אזרחיה77 על אף שמדובר ב אמרת אגב, מדובר בקביעה חוקתית חשובה לפיה היותה של העברית שפה עיקרית בישראל היא ערך חוקתי, אשר ככזה הדעת נותנת כי ניתן יהיה להגן בגינו על פגיעות מסוימות בערכים חוקתיים אחרים ובפשטות אף מתבקשת חובה פוזיטיבי ת של המדינה לבצר את .מעמדה של השפה העברית לקח נוסף מאמירה זו הוא בדבר מעמדה הייחודי של השפה העברית ביחס לשפה הערבית. שוב אין המדובר בבסיס המשפטי של סימן22, בו שותפה גם השפה הערבית . מדובר ב ערך חוקתי של מדינה יהודית,, הנסמך על חוקי יסוד אשר גוזר יחס ייחודי.לשפה העברית בלבד יש לציין כי אמירה זו בדבר היות השפה העברית "שפה עיקרית במדינה" כחלק ממאפייניה של ישראל כמדינה יהודית שבה ומצוטטת בשני פסקי דין שנתנו בהרכבים מורחבים ביחס לסוגיה של פסילת מפלגות השוללות את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לפי סעיף1א לחוק .יסוד: הכנסת78 1.3.5 . פסק דין עדאלה חלף כמעט עשור מאז הלכת ראם ושאלת מעמדה של השפה הערבית ביחס לעברית פרנסה בג"צ משמעותי נוסף. 79 ,במקרה זה כבר לא נדונה הלגיטימיות של דרישה מהפרט להתבטא בעברית אלא נדונה חובתו של השלטון להתבטא בערבית. בעניין עדאלה נדונה דרישה לחייב עיריות אשר בתחומיהן מיעוט ערבי בן6% ומעלה, לשלט את כל הרחובות הצדדיים ברחבי העיר גם בשפה הערבית. העיריות המשיבות הסכימו לשלט את הרחובות הראשיים גם בשפה הערבית וכך גם את הרחובות הצדדיים באזורים בהם מתגוררת אוכלוסיה ערבית. כך שהעתירה כוונה לשילוטם של רחובות צדדיים באזורים בהם לא מתגוררת אוכלוסיה ערבית. בפסק הדין הוציאה דעת הרוב צו .מוחלט אשר הורה לעיריות לשלט בערבית גם את אותם רחובות צדדיים עליהם נסובה העתירה עתירה זו באה לאחר שבמסגרת עתירה קודמת כנגד מע"צ, 80 נעתרה המדינה לדרישת העותרים והתחייבה להחליף את כל שלטי ההכוונה בכבישים הבינעירוניים בארץ בשילוט המכיל אף את .השפה הערבית בעקבות הסכמה זו מחקו העותרים את עתירתם בעניין עדאלה נגד מע"צ וכלל לא .ניתן בה פסק דין בית המשפט בעניין עדאלה נגד עיריית תל-אביב- יפו קיבל כהנחת מוצא משפטית את הסכמתה הדיונית של המ דינה בעניין עדאלה נגד מע"צ. בית המשפט אף קיבל את הסכמתן הדיונית של העיריות המשיבות בעניין עדאלה נגד עיריית תל-אביב- יפו בעניין שילוט .חלקי בתחומי הערים, כבסיס משפטי לדיון בדבר חובתן לשלט את יתר הרחובות בתחומן מניעיה של דעת הרוב בעניין עדאלה היו מפוצלים: הנ שיא ברק עיגן אותה בתכליות כלליות ובעקרונות חוקתיים והשופטת דורנר תלתה אותה בחובה חוקית מכח סימן22 לדבר המלך .במועצתו. מנגד עמד בדעת מיעוט השופט חשין על כן נ.דון בנפרד בעמדת כל אחד משופטי ההרכב 77 ,שם220 . 78 :ראו א"ב00221712 ועדת הבחירות המרכזית ואח' נ' ח"כ אחמד טיבי , תק- על2111 ( 2 ,) 0102 , 0112 ( 2111 .) ע"ב220710 בל"ד נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 02 , פסקה2 ,לפסק דינה של הנשיאה בייניש (טרם פורסם 2.1.2100 .) 79 בג"צ2002700 עדאלה ואח' נ' עירית תל-אביב- 'יפו ואח( , פ"ד נו2 ) 101 " :. (להלן עניין עדאלה)" 80 בג"צ2212702 עדאלה נ' מע"צ .)(לא פורסם 22 עמדת השופט ברק בעניין ראם הראיתי כיצד ברק הדגיש את נסיבות הכרע תו בכך שפסל את הגבלתו של חופש הביטוי של הפרט מלהתבטא בשפתו. הוא אף קבע מפורשות כי לא יקבל דרישה מהשלטון להתבטא בשפה הערבית. 81 במקרה שלנו הופך ברק את קביעתו שלו ומחיל על השלטון את חובת .השימוש בשפה הערבית בשילוט העירוני ברק איננו רואה בסימן22 מקור חוקי לחוב ת פרסום מודעות רשמיות של השלטון העירוני בשפה .הערבית הוא בוחן את הסוגיה בפרספקטיבה של תכליות כלליות של החקיקה. ,ברק מעמיד כתכלית כללית את הצורך לשמור על הזכות לשפה. בשונה מפסיקות קודמות ברק הפעם קובע מסמרות בעניין הזכות לשפה, ובפרט בעניין זכותה של קבוצת מי עוט לשפתה. בהקשר זה הוא מצטט את מגילת העצמאות הקובעת כי מדינת ישראל "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון ."ותרבות82 ברק עומד גם על הזכות לשוויון אשר נפגעת כאשר השלטון מעניק שירותים רק בשפתם של חלק מהתושבים. 83 ,מאידך ברק עומד שוב על תכלית כללית בדבר מעמדה של השפה העבר ית כערך חוקתי המממש את צמד הערכים "יהודית ודמוקרטית" ואף מפנה לאמירתו בהלכת קעדאן. ברק אף מוסיף תכלית נוספת אשר מתארת משקל מיוחד שיש לשפת מדינה אחת בעיצוב זהותה :ולכידותה התכלית הכללית הרביעית... היא ההכרה בחשיבותה של השפה כמרכיב בלכידות הלאומית ובהגדרתה ש ל המדינה הריבונית. השפה אינה רק ביטוי לזהותו של הפרט. השפה היא גם ביטוי לזהותו של הכלל. היא הבסיס המקשר את הפרטים להיות בני חברה אחת. היא מפתח ללכידות החברתית בישראל. העברית היא כוח המאחד אותנו כבני מדינה אחת. ... אכן, כשם שצרפתית היא שפתם של הצרפתים והיא יסוד בהגדרתה של צרפת כמדינה ריבונית, וכשם שאנגלית היא שפתם של האנגלים והיא יסוד בהגדרתה של אנגליה כמדינה ריבונית, כך עברית .היא שפתם של הישראלים והיא יסוד בהגדרתה של ישראל כמדינה ריבונית84 אלא ש לאחר תיאור התכליות הכלליות בדבר הצורך לשמור על מעמדה של השפה הע ברית ,בישראל קובע ברק כי תכלי תו אלו כלל לא נפגע ו ת כאשר מוסיפים כיתוב ערבי לצד הכיתוב העברי בשילוט הרחובות. על כן לדידו אין כלל צורך באיזון בין התכליות ובשם עקרון השוויון .והזכות לשפה קובע ברק את חובת העיריות המעורבות לשלט את רחובותיהן גם בערבית הזכות לשפה והזכות לקבלת שירות מהשלטון יפה עקרונית ביחס לכל מיעוט שפתי במדינה אך .ברק טורח לבסס בכל זאת מעמד מיוחד לשפה הערבית בשלהי פסק דינו נדרש ברק לשאלה מדוע לא לדרוש מהעיריות לשלט גם בשפות מדוברות נוספות כגון רוסית ואמהרית. ברק משיב על כך בכך שהערבית ייחודית בהיו תה שפתו של המיעוט הגדול במדינה. ברק מוסיף לכך שהערבית שפה 81 ,עניין ראם210 . ראו גם התייחסותי לעיל, הערה22 וטקסט לידה, אל הערפל בדברי ברק הנובע מחד מהתייחסותו למעמדה המיוחד של השפה העברית כנגד השפה הערבית אשר בעניינה התקיים הדיון ומאידך מהתייחסותו למונח "שפתה הרשמית של המדינה" אשר יכול לכ.לול גם את הערבית 82 ,עניין עדאלה202 . 83 ,שם .שם 84 ,שם202 . 30 רשמית אך ממהר להד גיש כי אין לכך תחולה ישירה בסוגיה אלא זו אינדיקציה למעמדה המיוחד של השפה הערבית בציבוריות הישראלית ולמעמדם המיוחד של דובריה המצדיק התייחסות .מיוחדת כך מותיר ברק שוב בערפל את השאלה ה אם לערבית מעמד אפקטיבי של שפה רשמית או .שמא מדובר במלל שאין אחריו דבר בשורה התחתונה, על אף שהנשיא ברק משתמש בביטוי "שפה רשמית" ביחס לערבית, הוא נמנע לחלוטין מלבסס על כך את פסק דינו ,. בפסק דין זה ,כמו בפסקי הדין הקודמים שנסקרו ברק דבק בשיפור מעמדה של השפה ה ערבית מכוח זכויות אדם כלליות לנגישות לשירותי השלטון או לחופש הביטוי וכבוד האדם . באף אחד מפסקי דינו של ברק בעני יני שפה לא ניתן למצוא הלכה אופרטיבית המתבססת .על הגדרת השפה הערבית כשפה רשמית85 עמדת השופטת דורנר בעוד השופט ברק נסמך על תכליות כלליות בדבר עקרון ה ,שוויון השופטת דורנר תומכת את יתדות פסיקתה בסימן22 . לדידה של דורנר על העיריות להעניק מעמד שווה לשפה הערבית פשוט מפני שהמחוקק מצווה על כך בסימן22 . על,פי דורנר הכרזת כותרת ה "סימן "שפות רשמיות מעניקה מעמד מחייב לשפות הרשמיות בכל רשויות השלטון ובכללן בכל הר שויות המקומיות . דורנר אף מגדילה לעשות וקובעת כי אמנם ככלל עקרון השוויון הוא שוויון בין פרטים ואיננו מעניק זכויות קבוצתיות, אך משמעות רשמיותה של השפה הערבית הקבועה בסימן22 היא מתן זכות קולקטיבית ספציפית ביחס לשאלת השפה לדוברי הערבית. 86 עם זאת, יש להדגיש כי על אף שהשופטת דורנר שותפה לנשיא ברק בדעת הרוב בפסק דין זה מבחינת תוצאת פסק הדין, ניצבת דורנר בדעת מיעוט לעניין גזירת השלכות משפטיות ממעמדה הרשמי של השפה הערבית לפי סימן22 . דעת המיעוט של השופט חשין השופט חשין חלק על חבריו בעניין עדאלה. לצד טענות בדבר אי מי צוי הליכים הוא מ עלה טענות .עקרוניות חשין טוען כי הזכו ת ללשון מצדיקה הגנה מפני כפייתה של לשון מסוימת על היחיד. אין בה .לעומת זאת בכדי לחייב את השלטון באופן פוזיטיבי לפעול ולתקצב שימוש בשפה המבקשת הגנה חשין מתייחס גם לסוגיית השילוט באופן פונקציונלי טהור. לדי דו תכליתם היחידה של שלטי ההכוונה היא להעביר באופן יעיל את המידע הכלול בהם. חשין מסרב לקבל כל שיקול בדבר סמליותה של שפת השילוט והשפעתה על תוחלת חייה של שפה המבקשת הגנה. משקל מיוחד לטענתו זו נותן חשין בשל העובדה שהמשיבות הן רשויות מקומיות ואלה על פי שיטתו אי נן רשאיות כלל להידרש לשיקולי ערכים ציבוריים. מכיוון ש לא הוצגו בפני בית המשפט ממצאים על תושבים אשר לא הצליחו למצוא את דרכם בשל העדר שילוט בערבית הרי שלא קמה עילה .להורות לרשויות המקומיות לשלט את רחובותיהם בערבית חשין לא מסתפק בטענות אלה ונדרש לדון בסוגיית ה זכויות הקבוצתיות של בני המיעוט הערבי .בישראל לדעתו המניע העיקרי של העותרים הוא בדרישה להגנה פוזיטיבית על זכותם 85 לשופטים אחרים בבית המשפט העליון המזכירים באמרת אגב שהערבית "שפה רשמית" אך נמנעים מלבסס הלכה :אופרטיבית מחייבת על כך ראו למשל ע"פ2222710 אללו נ' מדינת ישראל , פסקה יח לפסק דינו של השופט רובינשטיין ,(טרם פורסם22.2.2100 .) ע"פ2022 לין נ' מדינת ישראל ,, פסקה סג' לפסק דינו של השופט רובינשטיין (טרם פורסם1.00.2101 .) 86 ,עניין עדאלה222 . 31 הקולקטיבית לעי צוב תרבותם ושפתם בתמיכת המדינה . בפסק הדין חשין קובע כי שיטת המשפט הישראלית מבוססת על זכויות אינדיוידואליו ת בלבד ועל כן אין לקבל דרי שה אשר עניינה זכויות קבוצתיות. חשין מסרב ליצור זכוי ות קבוצתיות ב אמצעות חקיקה שיפוטית מכיוון שלדעתו ככל שיש עניין בזכויות אלה הרי שמדובר בעניין פוליטי אשר מסור בלעדית לרשויות הנבחרות ועקרון .הפרדת הרשויות מחייב שבית המשפט יימנע מלהשיג את גבולן בעניין זה לאו ר תפיסתו זו את המשפט הישראלי ואת תפקידו המוגבל של בית המשפט בפיתוחו, סבור חשין כי אין לקבל עתירה .אשר מבקשת לבסס זכויות קבוצתיות למיעוטים בישראל 1.3.5 . .שימוש בשפה הערבית בבתי המשפט בשנת2002 עתר ארגון עדאלה לבית המשפט בדרישה להסדיר שימוש בשפה הערבית בהליכים בפני בתי המשפט בישראל. 87 אילן סבן ר תא, בעוד העתירה היתה תלויה ועומדת, כי צד עצם הגשת העתירה הוליד ה .שינויים מסויימים במצב הקיים בעניין זה88 ,בסופו של דבר, כפי שקורה לא מעט הסתי ים ההליך בדרך עמומה . "בעצת בית המשפט" העותרת חזרה בה מעתירתה "תוך שמירת זכויותיה". יחד עם זאת, העובדה שהעתירה לא התקבלה ואף לא הוצא בה צו על תנאי מלמדת על הסתייגותו .של בית המשפט מהחלתה של השפה הערבית כשפה שימושית בבתי המשפט בישראל במילים אחרות, כאשר נדרש בית המשפט לקיים את סימן22 .בממלכתו שלו הוא השיב בשלילה אילו סימן22 היה דבר חקיקה תקף הרי ש עתירה זו היתה צריכה להתקבל לאלתר . ראינו כי תחולתו של סימן22 על השלטון המרכזי ישירה, בניגוד לתחולתו על השלטון המקומי אשר נדון "בעניין עדאלה. כמו כן, אם ניתן להתלבט בשאלה האם שלטי רחובות הם "מודעות רשמיות בהן דן סימן22 , הרי שההתייחסות בסימן22 לשימוש:בשפות הרשמיות בבתי המשפט היא מפורשת " בהתחשב עם כל תקנות שיתקין הנציב העליון, אפשר להשתמש בשלוש השפות .במשרדי הממשלה ובבתי המשפט" דומה כי אם קיבל בית המשפט את עתירת עדאללה נגד הרשויות המקומיות אזי מקל וחומר .שהיה צריך לקבל את העתירה כנגד מנהל בתי המשפט "עצ ת בית המשפט" לעותרים למחוק את עתירתם נראית בלתי מובנת אל מול סימן22 .ייתכן שמתקיימת כאן "בעיית נציג" קלאסית לפיה ,הנציג, בית המשפט במקרה זה, מתקשה להגיע לאותן תוצאות כאשר הדיון נסוב על ממלכתו שלו .על השימוש בערבית בבתי המשפט אך סברה זו היא עניין לסוציולוג ים. מבחינה משפטית סירוב ו של בית המשפט לקבל את העתירה נגד מנהל בתי המשפט,, על אף הדרך העמומה בה נעשה מהווה אמירה פוזיטיבית ברורה .לפיה הערבית איננה שפה רשמית במדינת ישראל יחד עם זאת, בשנים שלאחר פסק דין עדאלה ניתן למצוא מדי פעם החלטות שיפוטיות בבתי משפט שלו ם ובבתי משפט מחוזיים אשר מגדירים את הערבית כשפה רשמית ואשר מעניקים לבעלי דין זכות מכח סימן22 להגיש ראיות בשפה הערבית מבלי להידרש להצגת תרגום עברי, אם כי לא נמצאו פסקי דין המתירים להגיש כתבי טענות בערבית. למשל, שופט בית המשפט המחוזי :בנימין ארבל קובע כך אם נתבונן בלשונו של סעיף28 לדבר המלך במועצתו שהובא לעיל, נראה כי כבר המחוקק המנדטורי קבע מפורשות כי "אפשר להשתמש בשלוש השפות במשרדי 87 בג"צ202712 עדאלה נ' מנהל בתי המשפט.. לא פורסם 88 סבן ואמארה2112 , לעיל הערה21 , בהערה02 . 32 הממשלה ובבתי המשפט". הוראה ברורה זו, משמעה הוא כי השפות הרשמיות תהוונה שפות נוהגות ושימושיות בבתי המשפט. מכאן, שאין צורך להקפ יד על ,שימוש בשפה העברית דווקא, אלא ניתן אף לעשות שימוש בשפה הערבית במידה שווה. על כן משהוכרה השפה הערבית כשפה שימושית ונוהגת בבתי ,המשפט, ממילא לא יהא מחוייב המשתמש בה להמציא תרגום של המסמכים .הערוכים בשפה הערבית, לשפה העברית89 שופט מחוזי אחר קובע באמרת אג:ב במסגרת הליך אזרחי בין שני אנשים פרטיים כי השפה הערבית היא שפה רשמית וכל משרד ממשלתי חייב לדאוג לתרגם את המסמך לעברית, אם אין בין פקידי המשרד דוברי השפה הערבית. בעית התרגום במשרדי הממשלה זו בעיה שמענינת רק את המשרדים, הם חייבים לדאוג לתרגום .נכון90 לאחרונ ה הזכיר בית המשפט העליון בהסכמה משתמעת את פסק דינו של השופט ארבל בעניין הגשת ראיות בשפה הערבית, אך זאת במסגרת אמרת אגב צדדית שאינה בגדר קביעת הלכה תקדימית: אמנם כבר נפסק, על סמך מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית (סימן28 לדבר המלך במועצה), כי בעל דין רשאי לה גיש לבית המשפט )'מסמכים בערבית, מבלי לתרגמם (ת"א (מחוזי נצ3923843 סלים נ' עזבון אלג'ני ,(לא פורסם84.4.11)); ואולם.... 91 אך הפסיקות בערכאות הנמוכות בסוגיית מעמד השפה הערבית אינן אחידות גם בשנים האחרונות ולצד הפסיקות הנזכרות ניתן לראות פסיקות לא מעטות המסרב ות להעניק מע מד שוויוני לשפה הערבית. 92 כך או כך, אין כל הלכה של בית המשפט העליון בענייני שפה מאז פרשת עדאלה ונכון לאוגוסט2011 , סקירת ההלכה השיפוטית בסוגית השפה מסתיימת בשנת2002 . 89 )בש"א (נצרת2222712 - סלים נ' עזבון אלג'אני תק- מח2112 ( 1 ,) 01200 , 01202 ( 2112 ). לפסק דין מחוזי המצטט )את פסק הדין האמור בהסכמה אך בפועל שב ומטיל על הצדדים חובת תרגון מסמכים ערביים לעברית ראו: ת"א (ירושלים 211702 - עותאמן נ' המאגר הישר"אלי לביטוחי רכב "הפול . תק- מח2112 ( 1 ,) 02022 , 02022 ( 2112 .) )לפסיקה דומה ראו: ת"א (ב"ש1022712 מדן חברת קבלנות כללית נ' חברת בורבאר לאבן ( 0.2.2110 .) " 22 . רשמית, אין חובה על צד המגיש לבית המשפט מסמכים כתובים בשפה הערבית, לדאוג לתרגומם לעברית (ראה לדיון מפו )רט בשאלה זו : בש"א (נצרת2222712 סלים נ' עזבון המנוח אלג'אני ,תק- מח2112 ( 1 ,) 01200 ".) ברם, במקרים בהם השופט היושב בדין והצד שכנגד, אינם בקיאים בשפה הערבית, טוב יעשו בעלי הדין הרוצים להגיש מסמך בערבית, אם יחלצו לעזרת בית המשפט ויתרגמו כראוי את המסמכים המו" .גשים, לשפה העברית 90 )ת"א (חיפה222711 - חאג' נ' חמוד תק- מח2112 ( 0 ,) 2222 , 2221 ( 2112 .) לפסק דין ברוח דומה המחייב לערוך שימוע לחשוד בשפה הערבית לאור סימן22 :וטענת רשמיותה של השפה הערבית ראו )פ"ל (ירושלים220712 מדינת ישראל נ' אבו זאיידה תק- של2112 ( 1 ,) 21202 , 21111 ( 2112 .) 91 ע"א2212712 מרשוד נ' אל שורטי ( פסקה כא' לפסק דינו של השופט רובינשטיין00.0.2110 .) ראו גם הערת אגב ברוח ובמשקל דומה בע"א2210712 'חמוד נ' חאג( , 20.1.2110 ) בפסקה21 לפסק דינה של השופטת .עדנה ארבל 92 :ראו למשל )ת"א (מרכז0202-12-12 יורש י המנוח מחמד אג'מיל נ' מנהל מקרקעי ישראל , תק- מח2101 ( 2 ,) 0222 , 0202 ( 2101 .) ת"א (באר- )שבע2212712 אבו ורדה מחמוד נ' קיבוץ נחל עוז , תק- מח2110 ( 1 ,) 02122 ( 2110 .) ת"א (באר- )שבע1022712 מדן קבלנות כללית, עפר, כבישים מחצבות בע"מ נ' חברת בורבאר לאבן בע"מ , תק- מח 2110 ( 1 ,) 220 ( 2110 .) 33 1.1 . סיכום התפתחות הפסיקה סקירת הפסיקה שהובאה עד כה מבטאת אפוא:את המגמות הבאות בית המשפט בפסיקותיו המוקדמות סרב להעניק לשפה הערבית מעמד מכונן אף כאשר דברי חקיקה מפורשים הצריכו שימוש בשפה הע רב ית. הסעד היחיד שניתן הוא לאדם שהוכיח פגיעה פונקציונלית כתוצאה מאי מילוי החובה להשתמש בשפה הערבית. בשנות התשעים החל בית המשפט בחקיקה שיפוטית המצמצמת את בלעדיות מעמדה של השפה העברית ביחס לשפות אחרות. בעניין קסטנבאום פסל בית המשפט הוראה האוסרת שימוש באותיות לועזיות לצד כיתוב עברי במצבה פרטית אך קבע כי עצם הטלת חובה על הפרט לעשות שימוש גם בשפה העברית היא חוקית. בעניין ראם נקבע כי עצם הטלת החובה על הפרט ל עשות שימוש בשפה העברית איננה חוקית אך אין לדרוש מהשלטון כי יעשה שימוש בשפה הערבית למשל בשילוט רחובות. בעניין עדאלה נקבע כי מוטלת חובה חוקית על שלטון מקומי בערים בהם מיעוט ערבי שמעל6% לשלט את כל הרחובות בתחומו גם בערבית אך נקבע כי לא ניתן לאסור על השלטון ל ציין כיתוב עברי .לצד הכיתוב בערבית לפנינו אם כן התקדמות זהירה בדרך להשוואת מעמדה של השפה הערבית לשפה העברית בישראל. כאשר נעשה צעד אחד, נאמר באמרת אגב כי אין מקום לצעד שני אך .בפסיקה הבאה נעשה בכל זאת הצעד השני תוך הצהרה כי אין מקום לצעד שלישי וחוזר חלילה ה דברים אמורים ביחס למעמד הפונקציונלי של השפה הערבית כמו גם שפות אחרות מול השפה העברית. אך לעניין ההכרה בערבית כשפה רשמית בעלת מעמד אפקטיבי אין כמעט כל שינוי לאורך השנים בפסיקות בתי המשפט. גם בית המשפט של הנשיא ברק אשר שדרג משמעותית את מעמד השפה הערבית בציבו ריות הישראלית נמנע מלהכיר בערבית כשפה רשמית. הפסיקות המרחיבות את מעמד השפה הערבית התבססו על זכותם של פרטים לחופש הביטוי ועל חובתו של השלטון לתת מענה לאזרחים המאבדים את דרכם ברחובות עיר בשל העדר הבנה של שילוט הדרכים. חריגה אחת לע י קרון זה מצאנו בפסיקתה של הש ופטת דורנר בעניין עדאללה נגד עיריית תל אביב יפו אך לעניין זה דעתה נותרה דעת מיעוט בלתי מחייבת. ראוי לציין כי במסגרת דיון בבקשה לדיון נוסף על פסק דין עדאללה קבע השופט מצא כי אכן ההנמקות לפסק הדין נותרו במחלוקת ואינן קובעות כל הלכה עקרונית.חדשה93 תשובה מפורש ת במיוחד לשאלה שבכותרת פרק זה מצאנו דווקא בפסק דין עמום, בעתירה המבקשת לנהל הליכים משפטיים בשפה .הערבית סרובו של בית המשפט להענות לעתירה, למרות שלא דחה אותה, מעידה כאלף עדים כי מבחינת פסיקת בתי המשפט, מקבלים אנו את אותה מסקנה שקיבלנו מניתוח החקיקה והפרקטיק ה :בישראל.הערבית אינה מהווה שפה רשמית )ו"ע (חיפה000710 אחים חג' עלי נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב , תק- מח2112 ( 0 ,) 02122 ',עמ02120 ( 2112 .) )ת"א (ירושלים0222712 עזבון המנוח מוסא עבד אלרוחמאן טהה נ' עזבון בדוי אחמד אבו ג'רביה , תק- של2112 ( 0 ,) 2202 , 2202 ( 2112 .) 93 דנג"ץ12 7 2221 עיריית רמלה נגד עדאללה. 34 6 . ניתוח ההצעות לסעיף השפה בחוקה העתידית במסמך זה הצבעתי על המשמעות הגורפת של המונח שפה רשמית ועל כך שהמצב המשפטי הקיים, הן החוקי והן המעשי, אינו מעניק לשפה הערבית מעמד של שפה רשמית. מטרתו של מסמך זה איננה מחקר תיאורטי אלא הצעה למדיניות משפטית עתידית מתוך ניתוח המצב המשפטי הקיים. בפרק זה אבחן את החלופות העומדות כיום בפני ועדת החוקה של הכנסת לסעיף השפה בחוקה העתידית של מדינת ישראל ונגבש המלצות לאור המחקר המשפטי שערכנו במסמך .זה ועדות החוקה של הכנסת השש-עשרה ושל הכנסת השבע- עשרה קיימו דיונים אודות דמותו הראויה של סעיף השפה בחוקת מדינת ישראל. 94 במשך הזמן הצטברו חלופות שונות אך בסופו של דבר עומדות כיום, בפני הכנסת השמונה- :עשרה שלוש חלופות עיקריות :החלופה השוויונית "עברית וערבית תשמשנה כשפות רשמיות במדינת ישראל ..." [הצעת המרכז]לפלורליזם יהודי :החלופה המנסה לדרג בין שפות רשמיות "עברית היא שפת המדינה . ערבית היא שפה רשמית. הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים .או בפניהם תהיה בחוק או על פיו]" [הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה :החלופה הרואה בעברית שפה רשמית יחידה "עברית היא שפת המד]ינה" [הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית החלופה השוויונית מבקשת לחזור לסימן22 המנדטורי ולהתעלם משישים שנות חקיקה, פסיקה ופרקטיקה ישראליים אשר מנעו מן הערבית מעמד של שפה רשמית ו בחשבון כולל נתנו לשפה העברית בכורה ברורה . אם אחד הטיעונים המנחים את חברי הכנסת המשתת פים בדיוני ועדת החוקה הוא הרצון להימנע ממהפכות, 95 הרי שההצעה השוויונית מהווה מהפכה דרמטית במשפט הישראלי. משמעות הדברים היא כי עורכי דין יוכלו להגיש עתירות הכתובות ערבית, שופטים יוכלו לכתוב פסקי דין בערבית, בספר החוקים של מדינת ישראל יופיעו חוקים אשר נוסחם ה מקורי והמחייב מבחינה פרשנית הוא הנוסח הערבי, מעמד השפה העברית והערבית בפתקי הצבעה בבחירות יהיה זהה וטקסים רשמיים של מדינת ישראל, כגון טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל או טקס יום השואה, יוכלו להיות מנוהלים בשפה הערבית, .אם רק יירצה בכך עורך הטקס חלופה זו טוענת ל היותה נאמנה לחוק הישראלי הקיים אך לאור ממצאינו במסמך זה, נכון יותר .לומר כי מדובר בהצעה למהפכה ערבית החלופה המנסה לדרג בין שפות רשמיות מורכבת יותר. כפי שעולה מדברי ההסבר של נציגי המכון הישראלי לדמוקרטיה ושל חברי הכנסת שתמכו בחלופה זו בדיוני ועדת החוקה, הכו ונה היא 94 :ראו הפרוטוקולים של דיוני ועדות החוקה בכתובות האינטרנט הבאות דיון ועדת החוקה של הכנסת השש עשרה מיום2.2.2112 :בכתובת huka.gov.il/wiki/index.php/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A7%D7%95 http:// %D7%9C:497 דיון ועדת החוקה של הכנסת השבע עשרה מיום02.0.2112 :בכתובת http://knesset.gov.il/huka/FollowUpLaw_2.asp 95 ראו למשל דבריו של יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, ח"כ מנחם בן ששון, בדיון ה ועדה מיום02.0.2112 , והסכמה עקרונית של מרבית המשתתפים עימו במהלך הדיון. פרוטוקול הדיון מן היום האמור, לעיל הערה02 . 35 ליצור היררכיה בין השפה העברית לבין השפה הערבית. הטיעון הוא "כי הביטוי "שפת המדינה מעניק לשפה העברית את הבכורה ואילו הביטוי "שפה רשמית" ביחס לערבית נועד לשמר את הסטטוס-קוו אשר למעמדה של שפה זו. אלא שבנוסח המוצע בחל ופה זו לא ניתן להשיג את מטרותיהם המ:וצהרות של תומכיו. הסיבות לכך הן שתיים 1. הביטוי"שפת המדינה" עמום מדי. 2. הביטוי"שפה רשמית" .ברור מדי אתחיל .באחרונה הראיתי בפרק2 כי לביטוי שפה רשמית משמעות ברורה כוללת וגורפת: כל אדם רשאי לעשות שימוש בכל שפה רשמית מול רשויות המדינה לרבות בהליכים רשמיים כגון כתבי טענו,ת בבית משפט מכתבים לרשויות השלטון ועוד. כל אדם הפועל כאורגן של המדינה רשאי לפעול בכל שפה רשמית בכתיבת פסקי דין כשופט, בחקיקת משנה כשר בממשלה, ובהצעות חקיקה ראשית כחבר כנסת. בדברים מסוימים מוטלת החובה לפעול במקביל בכל השפות הרשמיות. במסמך זה התמק דנו בניתוח הדברים לאור סימן22 לדבר המלך אשר למרות הטענה כאן לפיה הוא איננו בתוקף ביחס לשפה הערבית, הרי שהוא מעצב את הש יח המשפטי בישראל באשר להגדרת המונח "שפה רשמית" . אך גם במשפט המשווה המונח שפה רשמית כולל בחובו את המסגרת האמורה. שפה שאסור להשתמש בה מול ה שלטון או מטעם השלטון איננה שפה רשמית במדינה מעצם ה ג דרת המונח. 96 לפיכך ברגע שתקבע החוקה במדינת ישראל כי הערבית היא שפה רשמית הרי שבהכרח תיווצר מהפכה ערבית ביחס לאפשרות לפעול מול השלטון ומטעם .השלטון בשפה הערבית פסקי-דין, חוקים וטקסים ממלכתיים המנוהלים בערבית מהווים חלק הכרחי מהגדרת השפה הערבית כשפה רשמית. כוונותיהם המוצהרות של חברי הכנסת והמלומדים התומכים בהצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה שלא לשדרג את מעמד השפה הערבית בישראל לא יועילו אל מול הנוסח אותו הם מציעים. הממצא המרכזי במסמך זה הוא שהערבית אינה שפה ר .שמית לפי כך קביעה חוקתית חדשה של הערבית כשפה רשמית תיצור שינוי ותעניק בהכרח לשפה הערבית את כל סט ה משמעויות הכרוך במונח . עתירת עדאלה נגד מנהל בתי .המשפט לניהול הליכים משפטיים בערבית שוב לא תוכל להיות מושבת ריקם מצד שני הניסיון להעניק עדיפות לשפה העברית באמצעות ה ביטוי "שפת המדינה" מהווה נטילת סיכון פרשני כבד מכיוון שלמונח זה אין משמעות מוגדרת. ח"כ יצחק לוי הביע בדיון ועדת החוקה .בנושא חשש שמא דווקא הביטוי שפה רשמית יתקבל כמקיף יותר מאשר הביטוי שפת המדינה גם אם ח"כ לוי מרחיק לכת בחששותיו והביטוי "שפת המדינה" איננו נופל במשמעותו מן הביטוי "שפה רשמית", אין בכך בכדי לפגוע בסט המשמעויות הכרוך בביטוי האחרון. גם אם מבחינה סמלית הביטוי שפת המדינה ייתפס כבעל מעמד בכורה הרי שסוף סוף למונח הבינלאומיOfficial Language יש את המשמעות המעשית שלו ובשורה התחתונה נגיע בדיוק לאותה תו צאה מעשית של חסידי המודל השוויוני, .מבלי שהתכוונו לכך הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה ביקשה להגן על עקרון הדירוג באמצעות הוצאת תוכן המושג "שפה רשמית" .מידי בית המשפט ומסירתו למחוקק אלא שגם כאן, בדומה לעצם הניסוח 96 :ראו למשל החקיקה הפדרלית בקנדה The Official Languages Act R.S.C. 1970 O-2. 36 המדורג, מטרתם המוצהרת של המנסחים אינה מושגת בנ וסח אותו הם הציעו. בהצעה האמורה : "הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק או על פיו ". אלא ששופט חוקתי לא יוכל להתעלם, ולא יהיה נכון שייתעלם, מן הקביעה החוקתית שערבית היא שפה רשמית. כל חוק המסדיר את מעמדה של השפה הערבית בישראל יהיה נתו ן לביקורת שיפוטית תחת השאלה האם הוא מקיים את הדרישה החוקתית להעניק לערבית מעמד של שפה רשמית. לאור משמעותו המקובלת והגורפת של המונח"שפה רשמית" דומה כי הנוסח המוצע בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה לא יותיר ברירה בידי שופט חוקתי הוגן מלפסול חוק אשר יעגן את המצב הקיים היום בישראל ביחס לשפה הערבית. מבלי מש ים, מגיעים אנו שוב לאותה מהפכה ערבית אשר חרותה בגאון על דגלם של חסידי המודל השוויוני. הביטוי"שפת המדינה" יעניק אולי מעמד סמלי לשפה העברית אך מבחינה מעשית הגדרת הערבית כשפה רשמית תחייב לבצע את אותה מהפכה לשונית במ.דינת ישראל לעומת שתי חלופות אלה, החלופה הנאמנת למצב המשפטי והמעשי העכשווי היא החלופה .המוצעת בידי המכון לאסטרטגיה ציונית בישראל כיום יש שפה רשמית אחת המחייבת באופן גורף את כל הציבוריות הישראלית. לצד בלעדיות גורפת זו קיימים לא ,מעט חוקים פסקי דין ופרקטיקות מקובלות, אשר מעניקים מעמד במקרים קונקרטיים לשפה הערבית ולעיתים גם לשפות נוספות כמו רוסית, אמהרית, אנגלית, יידיש או לדינו. קביעה חוקתית לפיה רק העברית היא השפה הרשמית של המדינה לא תפגע במאום בכל אותם הסדרים קונקרטיים שנועדו להגן על דוברי שפות שונות ובעיקר על דוברי הערבית. דווקא העובדה שהוכחה במסמך זה, לפיה הפסיקות והפרקטיקות השונות בעניין השפה הערבית אינם נסמכים על ס ימן 22 אלא על זכויות אדם כלליות לנגישות לשירותי השלטון או לחופש הביטוי, מובילות למסקנה כי ביטולו הפומבי של סימן22 בחוקה העתידית לא ישנה את אות.ם הסדרים כמתואר כאן, ביטול פומבי זה לא ישנה גם את מעמדה הכללי של השפה הערבית מכיוון שהלכה למעשה הוא כבר בוטל ב חקיקה ה ישראלית כמו גם בפרקטיקה הנוהגת. עולה מן הדברים כי דווקא עיגון חוקתי בלעדי של השפה העברית כשפה הרשמית בישראל הוא שינצ יח את המצב המשפטי הקיי ם ויימנע מהפכה .ערבית מאידך, נוסח זה איננו פוגע בזכויות הלשוניות של דוברי הערבית במדינת ישראל. גם בענ יין זה נכון יהיה להימנע ממהפכות , ולדעת כותב המסמך גם מבחינה ערכית חובה להגן על האוטונומיה הלשונית של המיעוט הערבי ועל זכויותיו לחופש הביטוי ולנגישות לשונית .לשירותי השלטון הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית אינה משנה במאום את החקיקה והפרקטיקה הנוהגת בעניין .ואינה מונעת המשך פיתוח של זכויות לשוניות אלו בחקיקה עתידית תת- חלופה אחרת הרואה בעברית שפה רשמית בלעדית נמצאת בהצעת החוקה של ח"כ מיכאל איתן . בהצעתו, נוספת לקביע ה שעברית היא שפת המדינה הקביעה החוקתית כי "לשפה הערבית ייקבע מעמד בחוק". מבחינה מעשית מדובר באותה ההצעה שכן כל עוד אין הכרזה כי הערבית היא שפה רשמית, וחקיקה המעניקה מעמד כלשהו לשפה הערבית במקרים קונקרטיים כבר קיימת בישראל, הרי שאין בכך כדי לשנות מן המצב הק .יים אך מכיוון שחוקה אינה אמורה להוציא ,מילותיה לריק מומלץ שלא להוסיף טקסט שאין לו כל משמעות מעשית. יתרה מכך במידה ושופט אקטיביסטי יקבל לידיו טקסט חסר משמעות מעשית עולה החשש שהדבר ישמש בידיו ככלי למגמות בלתי צפויות. דברים אל ו אמורים ביתר שאת ביחס לחלופה נו ספת שהציעה ועדת החוקה של הכנסת השש- עשרה לפיה "לערבית מעמד מיוחד כשפתם של תושבי ישראל 31 ."הערבים גם במקרה זה דרך המלך הפרשנית אינה אמורה לשנות כלל מן המצב המשפטי הקיים .אך הביטוי העמום "מעמד מיוחד" עלול להזמין פרשנויות יצירתיות בלתי צפויות הנוסח ה מוצע בשלוש ת תי החלופות האחרונות "הוא "עברית היא שפת המדינה .הצבעתי על הבעיתיות בעמימותו של מונח זה אל מול המונח שפה רשמית. יחד עם זאת, כל עוד לא ע ומד בחוקה המונח"שפה רשמית" אל מול המונח"שפת המדינה" , דומה כי הפרשנות צריכה להיות ברורה ולפיה העברית בלבד מקבלת מעמד של"שפה רשמית. במצב זה הביטוי "שפת המדינה מהווה רק ניסוח חגיגי יותר לביטוי האפרורי "שפה רשמית". לכן, דומה כי כאשר החוקה אינה מעניקה מעמד לשפה אחרת זולת השפה העברית הרי שהביטוי שפת המדינה ישרת נאמנה את מטרותיהם של כותביו. עם זאת, מי שמבקש לנהוג במידה רבה יותר של זהירות יכול לשנות את "הביטוי החוקתי ל עברית היא שפתה הרשמית של המדינה." 32 1 . סיכום ומסקנות :ביסודו של מסמך זה הצבנו שלוש שאלות עקרוניות 1. ?מהי המשמעות המשפטית של הכרה בשפה כשפה רשמית 2. האמנם לפי החקיקה, הפסיקה והפרקטיקה בישראל, יש לערבית כיום מעמד של שפה ?רשמית 3. מה הן ההשלכות הראויות של המצב העכשווי על ההסדרה העתידית של סוגיות השפה ?בישראל ,אשר לשאלה הראשונה הראיתי כי הגדרת שפה רשמית מחייבת מעמד גורף לאותה שפה בפעולות מול כל רשויות השלטון ובפעולות מטעם כל רשויות השלטון. סימן22 מגדיר כי אפשר להשתמש בכל השפות הרשמ יות בבתי המשפט ובמשרדי הממשלה. הקשנו לכך גם את הרשות המחוקקת שאינה קיימת בשלטון מנדטורי. משמעות הדברים היא שמעצם הגדרתה של שפה כשפה רשמית, ניתן לטעון באמצעותה בבתי משפט בכתב ובעל פה וניתן לכתוב בה פסקי דין של שופטים; ניתן לפנות בה לרשויות השלטו ן במכתבים, ב הפקדות תכניות, בטפסים ובהצהרות רשמיות, וניתן לפעול באמצעותה מטעם השלטון בתקנות, צווים ופרסומים שונים; ניתן להגיש באמצעותה הצעות חוק וניתן גם לקב ל ן כחוק מחייב שנוסחו המחייב לעניין פרשנותו הוא הנוסח בו ניתן; גם טקסים ממלכתיים וימי זיכרון, דוגמת יום הזיכרון ל חללי צה"ל או יום הזיכרון .לשואה ולגבורה נכללים בפעולות הרשות המבצעת וגם הם יכולים להתנהל בכל שפה רשמית .לפיכך להגדרתה של הערבית כשפה רשמית בישראל יכולים להיות השלכות דרמטיות על צביונה ,אשר לשאלה השנייה בחנתי את החקיקה, את הפרקטיקה הנוהגת בישראל ואת פסיקת ב תי המשפט ו הראיתי .כי הערבית אינה מקבלת מעמד של שפה רשמית הראיתי לא מעט הסדרים קונקרטיים המעניקים מעמד לשפה הערבית. הסדרים אלו נמצאו בלתי עקביים וסתירתיים אך בכל אופן, מעמד גורף של שפה רשמית לא ניתן לשפה הערבית לא בחקיקה, לא בפרקטיקה ולא בפסיקת בתי המשפט לר בות הפסיקות המרחיבות של שנות התשעים והאלפיים. על כן המסקנה היא כי המשפט הישראלי מעניק זכויות לשוניות לפרטים דוברי ערבית וגם זאת בצורה בלתי סדורה, אך אין הוא מכיר בערבית כשפה רשמית. אחת הדוגמאות המאלפות לכך הוא סירובו של בית המשפט העליון לתת פסק דין בעתירת ארגון עדאלה משנת2002 בה דרש הארגון לאפשר ניהול הליכים משפטיים בערבית כאמור מפורשות בסימן22 . עולה אפוא, כי חקיקה מאוחרת ביטלה למעשה את סימן22 וכך גם המדיניות והפסיקה בישראל מעניקות מעמד של שפה רשמית .אך ורק לשפה העברית ,אשר לשאלה השלישית הצגתי את שלוש הח לופות המרכזיות העומדות בפני ועדת החוקה של .הכנסת ביחס לסוגיית סעיף השפה בחוקה העתידית של מדינת ישראל הראיתי חלופה הקובעת מעמד שוויוני לשפה הערבית, וגם את חלופת המכון הישראלי לדמוקרטיה המנסה להעניק בכורה לעברית באמצעות הביטוי "שפת המדינה" אך קובעת כי גם הער .בית היא שפה רשמית הצבעתי על כך שמכיוון שהמונח שפה רשמית כבר טעון במטען גורף הן במשפט הישראלי והן במשפט הבינלאומי הרי שאף אם מנסחי החלופות הללו אינם מעוניינים בכך, ניסוחיהם יגררו מהפיכה ערבית בשפתה של מדינת ישראל ומנגנון ההגנה שמציע המכון הישראלי לדמוקרטיה באמצעות 32 .הסדרת מעמד הערבית בחקיקה ראשית לא יוכל לעמוד כנגדה הצבעתי על הטיעון הרווח לפיו על מכונני החוקה להימנע ממהפכות מיותרות ועל כך שטיעון זה המצטרף לעמדה שגויה בדבר מעמדה הרשמי של השפה הערבית במשפט העכשווי, מוביל חברי כנסת דווקא לבצע הלכה למעשה מהפכה ל.שונית ערבית לעומת חלופות אלה הצגתי את חלופת המכון לאסטרטגיה ציונית, ותתי גרסאות של חלופה זו בהצעת החוקה של ח"כ מיכאל איתן ובאחד הנוסחים שהציעה הכנסת השש- עשרה. חלופות אלו קובעות כי העברית בלבד היא שפת המדינה, [או שפתה הרשמית של המדינה- .]כהצעת המחבר עמדתי על כך שחלופות אלו אינן שוללות אף זכות לשונית שנתן המחוקק לדוברי ערבית או למיעוטים לשוניים אחרים. במסמך הובעה אף תמיכה ערכית בזכויותיהם של מיעוטים לשוניים ,לחינוך בשפתם לחופש הביטוי, לנגישות לשונית לשירותים שלטוניים , ולהמשך חקיקה המפתחת זכויות אלו. אך הקביע ה העקרונית בחלופה האחרונה לפיה העברית בלבד מהווה שפה רשמית ,במדינת ישראל, היא ורק היא, משקפת את החוק, הפסיקה והפרקטיקה בישראל; היא ורק היא תיישם את השאיפה להימנע ממהפכות מיותרות בעת כינון החוקה; והיא ורק היא, תמנע מהפכה לשונית ערבית ותישאר נאמנה לחזון הציו.ני של מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל :המסקנות המעשיות העולות מן המחקר במסמך זה ביחס לעתיד הן 1. ,יש לתקן את השגיאה הנפוצה בלימודי האזרחות ובשיח הציבורי, האקדמי והפופולרי בישראל ולהפנים כי המשפט הישראלי הקיים מכיר בשפה רשמית אחת- היא השפה ה עברית. 2. חקיקה שו טפת, פסיקה ומדיניות ממשלתית עתידית צריכה שלא להסתמך על אותה הנחה שגויה ועליה להעניק זכויות לשוניות למיעוטים אך להימנע מלהעניק לשפה .הערבית מעמד כללי המאפיין שפה רשמית 3. בחוקה העתידית למדינת ישראל יש לעגן את המצב המשפטי הקיים ולמנוע מהפכה ערבית. זאת באמצעות ה :נוסח""עברית היא שפתה הרשמית של המדינה.