פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שני
פרוטוקול מס' 254
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ג' בתמוז התשפ"ד (09 ביולי 2024), שעה 11:15
סדר היום:
<< נושא >> האתגרים הרגשיים והפיזיים איתם מתמודדים קטועי גפיים, ולקידום יוזמות ופתרונות שיסייעו לשיפור איכות חייהם << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
ישראל אייכלר – היו"ר
יבגני סובה
חברי הכנסת:
אימאן ח'טיב יאסין
שרון ניר
מוזמנים:
ד"ר ירון סחר
–
מנהל אגף השיקום, משרד הבריאות
ענת גרייפנר
–
מנהלת שירות לילדים ומתבגרים, מנהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ד"ר מרדכי לובדסקי
–
סגן הרופא הראשי, משרד הביטחון
סא"ל עדי כץ יוסלביץ'
–
רע"ן ליווי נכים ופצועים, צה"ל, משרד הביטחון
ליאת גואלי
–
מנהלת תחום פרט וחריגים, משרד הבינוי והשיכון
ציפי שרייר
–
פקידת תביעות, המוסד לביטוח לאומי
מאיר חלבי
–
סגן ראש העיר חולון
רותי פרמינגר
–
נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה
קרן לביא מזרחי
–
מנהלת פיתוח משאבים, עמותת נגישות ישראל
עידן קלימן
–
יו"ר, ארגון נכי צה"ל
אבנר גולן
–
מנהל אגף זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל
יהודה איש שלום
–
ראש אגף PTSD ובריאות הנפש, ארגון נכי צה"ל
עדי קהלני
–
חבר מועצה, ארגון נכי צה"ל
אלעזר אברהם
–
חבר מועצה, ארגון נכי צה"ל
אופיר יעקב
–
חבר מועצה, ארגון נכי צה"ל
שלום פרץ
–
נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל
אשר רוכברגר
–
פורום לקידום בריאות לאנשים עם מוגבלויות, בית איזי שפירא
רונן ליטבק
–
מנכ"ל, הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
שושנה דסלר
–
מנהלת כספים, הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
רוני אייל
–
ע' בקרה ואיכות, הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
אסתי אברהם
–
מנהלת השלוחה החרדית, הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
מורן אברויה
–
מנהלת סושיאל מדיה, הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
אלון בדש
–
חבר עמותה, הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב, אבא של נתנאל, ילד קטוע רגל
נתנאל שלום בדש
–
חבר עמותה, הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
ברוך כהן
–
הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
אביחי ציפיה
–
הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
רותם ענבר
–
הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
נעם כהן
–
הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
כרם שקד שטיימן
–
הצעד הבא, עמותת קרן הל"ב
אליקו שליין
–
מייסד התארגנות נפגעי תאונות עבודה למיצוי זכויותיהם
ד"ר עמיחי תמיר
–
יו"ר, ארגון הנכים זכויות נכים
חאלד מחמיד
–
נציג, מטה מאבק הנכים
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> האתגרים הרגשיים והפיזיים איתם מתמודדים קטועי גפיים, ולקידום יוזמות ופתרונות שיסייעו לשיפור איכות חייהם << נושא >>
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
ברוכים הבאים לישיבת ועדת העבודה והרווחה, ג' בתמוז התשפ"ד, 9 ביולי 2024. הנושא במסגרת היום המיוחד לציון חודש המודעות לקטועי גפיים, על סדר היום האתגרים האישיים והפיזיים איתם מתמודדים קטועי גפיים, ולקידום יוזמות ופתרונות שיסייעו לשיפור איכות חייהם. היוזמת של היום הזה היא חברת הכנסת שרון ניר. אני רוצה להזכיר, תגידי אם אני מדייק, שוועדת העבודה והרווחה העבירה לפני תקופה מסוימת שגם קטוע גפה אחת יזכה להכרה ולתעודת נכה?
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
כן, לתעודת נכה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כן. אז חברת הכנסת שרון ניר, מה הפתרונות בעיקר? זה מה שמעניין את הציבור.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
קודם כול, תודה רבה, אדוני. תודה על זה שאתה פותח את הוועדה שלך ליום החשוב הזה. היום אנחנו מציינים בכנסת יום מיוחד להעלאת המודעות לאוכלוסיית קטועי גפיים במדינת ישראל, שלצערנו, התרחבה גם סביב אירועי 7 באוקטובר ובאמת זה עלה למודעות בצורה משמעותית ואנחנו רוצים לתת לזה מקום. על פי הערכה, באמת במדינת ישראל יש 30,000 קטועי גפיים וכמובן שלקטיעות יש סיבות רבות. קטועים כתוצאה מפציעות במלחמה, מפעולות טרור, כתוצאה מתאונות דרכים או תאונות בעבודה, ויש גם כמובן קטיעה כתוצאה ממחלות.
אני רוצה קודם כול לברך את כל האנשים היקרים שהגיעו לכאן. אני רוצה להגיד תודה למנכ"ל עמותת הצעד הבא, מר רונן ליטבק שנמצא איתנו. צריך להגיד מילה על העמותה הזו, עמותה שרובה ככולה, הוועד המנהל שלה הם קטועים בעצמם שפועלים למען קטועים ולמען העלאת הנושא לסדר היום.
אני רוצה לברך את מר עידן קלימן, יושב ראש ארגון נכי צה"ל שגם כמובן תחתיו יש נכים שהם קטועי גפיים שהם בסטטוס נכי משרד הביטחון. אני רוצה לומר לאנשים הנכבדים שהגיעו לכאן, קודם כול להודות לכם. יש כל כך הרבה אנשים שאני גם זכיתי לפגוש אותם בביקוריי התכופים במחלקות השיקום, בתל השומר ובאיכילוב סביב 7 באוקטובר.
ב-7 באוקטובר מצאנו את עצמנו באמת משתדלים לעשות כמה שיותר טוב למען החברה הישראלית, לא רק למען השכול, גם כמובן, אבל גם למען הפצועים והנכים, לאלה שחייהם לא ישובו להיות אותו דבר. ואני זכיתי לפגוש גיבורים יוצאי דופן שאחד מהם גם נמצא איתנו כאן היום, רותם ענבר. זכיתי לפגוש אותם במחלקות השיקום בבתי החולים ולראות אנשים שהם מלאי ברק בעיניים, מלאי תשוקה לחיים, מלאי שמחת חיים, שהיו בשיאם ובאמת הפציעה היא פציעה לכל החיים.
ואחד הדברים שאני חשבתי לעצמי לעניין קטועי גפיים, שאחד הדברים החשובים זה לא רק השיקום, אלא המשמעותי ביותר זה באמת ההשתלבות בחברה. זאת אומרת, אחד הדברים המשמעותיים זה שנכה יהיה משולב בחברה בכל תחומי החיים. גם בתעסוקה, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה חברתית, וזה הדבר החשוב. זאת אומרת, ואני חושבת שזה בעיקר מעיד קודם כול על החברה הישראלית ועל היכולת שלה להכיל את הנכות של קטיעה.
אני רוצה להגיד, אדוני, שבאמת יש הרבה מאוד דברים שאנחנו צריכים בעניין הזה לעבור איזושהי כברת דרך. ציינת את ההכרה בנכה שהוא גם קטוע גפה אחת, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים בעניין הזה להתבונן, לעשות רגע בנצ'מרקינג באמת למדינות אחרות שמתמודדות שנים על גבי שנים עם עולם הקטועים. נמצאים פה נציגי משרד הבריאות שבטח יוכלו להרחיב בנושא ורופאים.
הרעיון הוא באמת להתאים את הפתרונות הטובים ביותר ולהיות בקדמת הטכנולוגיה ביכולת לתת לאותו קטוע להתמודד עם הסוגיה ועם הנכות הזו באופן מיטבי ובאופן שיאפשר לו באמת שגרת חיים תקינה מלאה, ועלינו כחברה, היכולת שלנו לקבל את השונה והאחר ולכבד אותו. אז תודה רבה, כמובן חלק מהדוברים ידברו פה.
אני רק רוצה לציין, כמובן שכולם יקיריי, אבל זכיתי בכניסה לפגוש את ברוך כהן שגם בגיל 72 עדיין נמצא פעיל במערכת הביטחון ומצא את עצמו כמגן קיבוץ מגן ב-7 באוקטובר וקיבל RPG ובאמת חייו השתנו מקצה לקצה. הוא מכבד אותנו בנוכחותו כאן, אני גם ארצה כמובן, ברוך, שאתה תספר לכולם את סיפור הגבורה שלך, שבגופך מנעת פגיעה בנפש בתוך הקיבוץ של המחבלים הארורים בתוך האירוע. וכמובן לכל האנשים הנכבדים שיש כאן, לילדים המתוקים שראיתי, ולכל האוכלוסייה המכובדת שכיבדה אותנו בנוכחותה, אנחנו נתחיל וניתן לכם בעיקר לספר על ההתמודדות ומתוך כך נמפה את הפערים. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה על דברי הפתיחה המרגשים. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
בוקר טוב, כבוד היו"ר, לנמצאים כולם. תודה רבה, שרון, על היוזמה החשובה הזאת. אני חושבת שבאמת תמיד צריך לשים בסדר העדיפויות שלנו את אותם אנשים מוחלשים שבאמת לפעמים קורים דברים בעל כורחנו ונכפית עלינו מציאות שמקשה על ההתנהלות היום-יומית שלנו, ואנו כאן כנציגי ציבור ושליחי ציבור צריכים לייצג אותם נאמנה ולהקל עליהם בכל דבר שבאמת אפשרי. ותרשו לי כאן גם להגיד תודה לאדון חאלד מחמיד מאום אל-פחם שמתייצב כמעט באופן קבוע ומייצג את האוכלוסייה שסובלת מבעיות בריאותיות, במיוחד בחברה הערבית.
אני רוצה, בנוסף לדברים שחברתי שרון דיברה עליהם, להדגיש עוד נקודה ולציין עוד משהו שלדעתי מאוד חשוב. הדבר הראשון, שאנחנו חייבים להסתכל על המכשול הזה, אני קוראת לזה מכשול ואתגר ובעיה מאוד רצינית שמעכבת את ההתנהלות של החיים של אותו אדם לא רק כבעיה פיזית, אלא גם כמשהו רגשי, נפשי שמשאיר את חותמו ומשפיע על בן האדם, ולפעמים אנשים כן יכולים לבטא את הכאב הנפשי הזה ולפעמים הם מנסים להסיר אותו, וזה לצערי הרב פעמים רבות, וזה מקשה עוד יותר.
הנקודה השנייה שאני רוצה לשים אותה על שולחן הוועדה והלוואי גם, אם יש כאן נציגים של משרד הבריאות שיכולים גם לתת תשובה לפני שאני יוצאת לדיון אחר, זה בקשר לפרוטזות שנותנים אותן דרך משרד הבריאות. האם יש סוגים, ואני יודעת שיש סוגים, השאלה מה המימון של משרד הבריאות והאם יש אפליה במתן המימון הזה. האם אנשים מסוימים יכולים לקבל דבר, שדובר כאן על הטכנולוגיה, שהיא דבר מאוד חשוב, ובאמת לשירות הפתרון של הבעיה הזאת, ואני קיבלתי פניות מהציבור לגבי זה שקיבלו פרוטזות דרך משרד הבריאות שהן לא שימושיות והן מקשות ואנשים בסופו של יום מעדיפים ללכת בלי, עם המקל, ולא להשתמש בפרוטזה כי היא לא נוחה. ויש פרוטזות שהן כן שימושיות יותר, נוחות יותר. ובכל זאת, זה דבר שהוא לכל החיים, לא משהו שכל יום כאילו יש אופנה, צריך לשנות.
אני חושבת שמן הראוי שהמדינה באמצעות הרשויות והרשות הספציפית שאחראית לדבר הזה, שתיתן דבר שהוא באמת המקסימלי שיכול לתת נוחות לבן אדם ולהחזיר אותו לחיים הנורמטיביים כמה שאפשר. אז לכן אני אשמח מאוד ואעריך מאוד לקבל תשובה ברורה. ואם, ואני בטוחה שיש עוד אפשרויות, אפשר לקדם דרך הוועדה, אז אנא מכבודך לדאוג שגם יהיה פתרון לדבר ולסוגיה הזאת.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
טוב, אז כדי שלא נשכח משרד הבריאות, תרשמו, אנחנו מחכים לתשובה לשאלת חברת הכנסת יאסין. תודה רבה. אני מתכבד לאפשר לראשון הדוברים, עוה"ד עידן קלימן שנבחר שוב כיושב ראש ארגון נכי צה"ל, ברכות.
<< אורח >> עידן קלימן: << אורח >>
כן, הבעת דאגה, אז הכול בסדר. אז קודם כול, בוקר טוב, אדוני ותודה רבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
זה רק מוכיח שעשית עבודה טובה גם בוועדה הזאת למען הנכים.
<< אורח >> עידן קלימן: << אורח >>
אני תמיד אומר שהעשייה מנצחת הכול, אבל זו לא הצגה של איש אחד, יש בארגון נכי צה"ל 540 עובדים שקמים כל בוקר כדי לעזור לפצועים, לגיבורים שלנו, ואני שמח שיש לי את הזכות הבאמת שמימית הזאת להוביל את המערך הזה מול האנשים המדהימים, הגיבורים האלה פה. גם נכי צה"ל וגם נפגעי פעולות איבה שאנחנו עובדים מולם.
אז באמת תודה לך על הישיבה החשובה הזו. ולך, חברת הכנסת שרון ניר שתמיד איתנו, ולכם, לעמותה המדהימה שלכם שאני חושב שהיא מאוד מאוד חשובה ומשלימה את מה שאנחנו כארגון שמטפל ב-60,000 לא יכולים לעשות את הבוטיק שאתם יכולים לעשות.
אני לא מסתכל עליהם כאוכלוסייה מוחלשת, אני מסתכל עליהם כגיבורים. מי שמחליש אותם זו החברה, אלה אם כן היא נותנת להם את הכלים ואז הם לא מוחלשים, זה הכול. כמו שתיקח אדם בריא, תמיד אני נותן דוגמה שאם נשים בסופרמרקט מדרגה של מטר בכניסה, אז פתאום 90% מהאוכלוסייה הבריאה תהיה נכה, כי היא לא תוכל לעלות את המדרגה הזאת. אז זה תלוי בחברה בסופו של דבר.
אני, מאוד חשובה לי הישיבה הזאת, ואני ממש מתרגש לראות את החבר'ה האלה כי חלק מהחבר'ה האלה - - - של בתי החולים. כארגון נכי צה"ל, ואתה יודע, אתה נמצא איתי פה בכל החיכוכים של כל מיני קבוצות אינטרסים, ואנחנו כל הזמן מנסים להסביר לך, אדוני, שבארגון נכי צה"ל אין הבדל בין גוף לנפש. וזה אפילו הגיע לעימות חריף, אף אחד מהם לא היה פה אבל זה הגיע לעימות חריף כשחברת כנסת הצהירה פה שלפעמים יותר חמור להיות נפש מאשר קטוע יד ואני אמרתי לה שאני לא רואה עליה את הקטיעה ולא רואה שהיא, יש לה יד קטועה או רגל קטועה ואני לא בדיוק מכיר את מחירון האיברים שלה, אז היא ברחה מהחדר, נעלמה מפה.
למה אני מזכיר את זה? כי בסופו של דבר, כל פצועי הגוף הם גם פצועי נפש. החבר'ה המהממים האלה קמים כל בוקר למציאות שהם צריכים להרכיב פרוטזה וצריכים להתמודד עם הנכות הזו, והם עושים את זה בגבורה עילאית. ואני חייב לומר שפה, דווקא בעניין הזה, משרד הביטחון ואגף השיקום באמת נותן את מיטב הציוד. לא סתם חברת הכנסת אמרת את מה שאמרה, אבל זה העניין שלי במשרד הביטחון.
ועדיין נדרשת מעטפת שיקומית נרחבת להתמודדות הזאת. כי מי שחושב שעצם העובדה שנתת לאדם שסובל מקטיעת איבר, אם ביד או אם ברגל, שנתת לו פרוטזה ובזה פתרת את הצרות ולהתראות, ממש לא מבין מה זה שיקום. השיקום דורש מעטפת.
ומשפט אחרון, ההצלחה של צה"ל בשטח הביאה לפציעות כאלה קשות שאנחנו מתמודדים עם קטיעות שטרם נראו במדינת ישראל. יש לך פה דוגמה של רותם שסובל מקטיעה מאוד מאוד - - -
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
קצין מסיירת צנחנים.
<< אורח >> עידן קלימן: << אורח >>
רותם, ויש עוד כמה חבר'ה כמוהו, שבעיניי הם סופרמנים, שהם גם יודעים להתמודד עם זה וגם להכיל את האלמנט הנפשי, ולכן היה לי מאוד מאוד חשוב שיהיה את הישיבה הזו, שאתה תדע את הקשר הבלתי נפרד הזה בין גוף לנפש והאתגר הגדול שעומד בפנינו, גם בפני צה"ל, בפני אגף השיקום, בפני ארגון נכי צה"ל, לעזור להם להתמודד עם כל האתגרים האלה, גם בגוף וגם בנפש. תודה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
בכלל יש היום הבנה הרבה יותר גדולה לקשר הפסיכוסומטי בין גוף לנפש. אני זוכר עוד את התקופות שהיו רופאים שהגיעו מהאריסטוקרטיה היקית, שהם ראו בחולה הפיזי כמו מוסכניק שרואה מכונית. צריך להחליף את השמנים, את הגלגלים, את הברגים. לא הסתכלו אפילו, הם אפילו כתבו בלטינית, לא דיברו עם החולה בכלל.
<< אורח >> עידן קלימן: << אורח >>
מעל החולה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מעל החולה, הוא היה מספר.
<< אורח >> עידן קלימן: << אורח >>
שהוא לא חולה, הוא פצוע, כן.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אבל ברוך השם כבר ביובל האחרון אני חושב שיש קשר גדול מאוד בין הרופאים לחולים והשפה ברורה יותר והקשר הפסיכוסומטי ברור. ברוך כהן, רבש"ץ של קיבוץ מגן, בבקשה.
<< אורח >> ברוך כהן: << אורח >>
בוקר טוב לכולם, כולם חברים שלי. אני בן 72, ויש לי הרבה מאוד חברים נכים, אבל אני אף פעם לא נכנסתי לתוך הנעליים שלהם, ופתאום ברגע אחד מתהפך עליי עולמי ואני הופך להיות אחד מהחבורה הזאת. יש כמה דברים שמלווים אותי בתוך הסיפור הזה. אני מסתכל לאנשים בגובה הלב. אני יושב על הכיסא שלי ואני מסתכל לאנשים בגובה הלב, אני קורא אותם טוב טוב, לא דרך העיניים, אני קורא אותם דרך הלב שלהם.
באחת הפעמים אפילו הגזמתי והלכתי, "הלכתי" – התגלגלתי עם הכיסא שלי לתוך קניון בירושלים, וזאת הייתה פעם ראשונה שהתמודדתי עם הנושא הזה של וואלה, איך אנשים מסתכלים עליי, מה אנשים חושבים עליי? ואלה הרגעים הראשונים, זה חודשיים אחרי הקטיעה שאתה פתאום נכנס לתוך המולה של אנשים בקניון ואתה מסתכל עליהם ואתה רואה את המבטים שלהם, אתה רואה את המבטים שמופנים הצידה. יש גם כאלה, ובאמת ישנם כאלה שמציעים לך את העזרה והכול, אבל בכל אופן זה אחד הדברים שמפריעים.
הנכות מגיעה לך לפתע, אף אחד לא מכין אותך לזה ואף אחד לא מלווה אותך. בקטע הזה של הליווי, אני שוכב בבית חולים, אני חושב שזה היה כחודש, פחות אולי, מרגע הקטיעה שלי, מרגע הפציעה, ונכנסים אליי ארבעה אנשים לחדר. אבל זה כבר הפך להיות הרגל כי באים הרבה אנשים לבקר, הרבה מבקרים, ופה את אלה אני לא מכיר. ואני מסתכל עליהם ומנסה לנחש מי האנשים האלה ולא מבין, אבל אז אני שם לב שיש משהו שמייחד אותם. אחד הגיע גידם, ואני מסתכל קצת יותר למטה ואני רואה שההיא הולכת ויש לה פרוטזה, ועוד ועוד.
הצעד הבא הגיע אליי ופתח בפניי את השער להבנה מה מחכה לי, איך אני צריך להתמודד, מי האנשים שיעמדו לצידי ויתמכו בי לאורך הדרך. אני, להגיד את האמת, מכוסה. אני, משרד הביטחון, ארגון נכי צה"ל מכסים לי את כל מה שאני צריך. אבל מהמקום שלי אני רואה את אותם אחרים שאין להם את הכיסוי. אני רואה את אותם ילדים, אני רואה את אותם אנשים קשי יום שיושבים איתי, שוכבים איתי במחלקה ואין להם את הצ'ופר הזה שמישהו מכסה להם את העלויות. והעלויות הן כאלה גבוהות שאני שואל את עצמי מאיפה הם יכולים להשיג את העסק הזה.
אני חושב שבמקום הזה פה שאנחנו יושבים צריכים להעלות את המודעות לנושא של נגישות. אנחנו כולנו מדברים על פרוטזות; אבל נגישות זה חוק שקיים בכנסת, אולם אין אנשים שאוכפים אותו. להסתובב ברחובות תל אביב ולחפש את המקום שבו אתה יכול לרדת מהמדרכה בבטחה, קשה למצוא. לראות שירותים נגישים עם השלט, עם הכול, וכשאתה רוצה להיכנס מסתבר שהדלת לא בדיוק מותאמת לכיסא הגלגלים שלך, ועוד כהנה וכהנה לדברים. הנושא של אכיפת החוק הזה צריכה לעמוד בראש המערכת. כי אתה בסוף יוצא החוצה, אתה פוגש את הדברים פנים אל פנים והם מכים בך. אני מקווה שיצא משהו.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. רותם ענבר, קצין צה"ל שנפצע ב-7 באוקטובר.
<< אורח >> רותם ענבר: << אורח >>
נעים מאוד לכולם, קוראים לי רותם ענבר, אני בן 22 מרעננה. אני הייתי קצין בסיירת נח"ל ונפצעתי ב-7 אוקטובר בלחימה שם. יש לי קטיעה מאוד גבוהה, איבדתי כמעט את כל הרגל, שזה משהו די נדיר בעולם הקטועים. ובגלל זה, בשיתוף עם משרד הביטחון טסתי לארה״ב לקבל טיפול בשיקגו. עכשיו אני אסביר בקצרה איך בונים פרוטזה.
בעצם פרוטזה מורכבת משני דברים. יש את החלקים שכל אחד יכול לקנות, גם אני לבד, שזה ברך, שזה בעצם המפרק עצמו שאיבדת, קרסול, ויש את בית הגדם, שזה מה שמתחבר לגוף שלך. בשביל זה יש אנשים שזה המקצוע שלהם, פרוטזיסטים, שיש אותם גם בארץ, גם בחו"ל. ובעצם בשביל להתאים את בית הגדם צריך הרבה ניסיון ורמה מקצועית מסוימת. בגלל זה טסתי לארה״ב. בארה״ב, שם נתקלתי בעצם בפער הגדול שיש ברמה המקצועית בין ארה״ב לארץ. גם הטיפול עצמו הרבה יותר אינטנסיבי, עשיתי שם בחודש בערך מה שלדעתי בארץ יקח משהו כמו חצי שנה, וגם בסוף הרמה שהגעתי אליה זה משהו שלא הייתי יכול להגיע בשום מקום.
ומה שמפתיע זה שהפער לא נובע בעצם מאיזה משהו טכנולוגי שמשתמשים שם, השיטה היא די דומה, נטו הרמה המקצועית וההסמכה שנותנים למכוני הפרוטזות בארה"ב, אם זה ממש תואר אקדמי והרבה ניסיון וחפיפה והסמכה. ואז נשאלת השאלה למה אנחנו לא מצמצים את הפער הזה. כי עכשיו אני לכל דבר הכי קטן צריך לטוס לשמה ולדבר עם מישהו שהוא אמריקאי ולהתייעץ איתו ובעצם אין לי פשוט את הסמכות ואת איש המקצוע פה בארץ שיגבה אותי ושיעזור לי באמת ללכת כמו שצריך. זהו.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
חשוב להגיד שבארץ אין בית ספר ללימוד של הדבר הזה, אין.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
נכון מאוד. אלה פערי הידע שדיברנו עליהם.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
תל השומר רצו להקים את זה, זה לא יצא לפועל, זה הכול עובר כזה מאבא לבן מה שנקרא.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
שוליות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אין הסמכה מסודרת לדבר הזה.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אנחנו נבקש ממשרד הבריאות, אם תוכלו להתייחס לזה. על רמת המקצועיות, המומחיות שצריכה להיצבר פה ובאמת שיהיה לנו פה ידע לוקאלי.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אז נרחיב עכשיו את הנושא עם רונן ליטבק, מנכ"ל הצעד הבא. כמו שראית, האנשים הקודמים שציפית מהם שיספרו לך סיפורי גבורה והם היו עניינים בעניין עצמו ורצו פתרונות מעשיים, אז גם ממך אני מצפה להיות מאוד מעשי עם פתרונות, עם הצעות, כי אתה מכיר את הנושא מכל הצדדים.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
בוקר טוב, יושב ראש הוועדה. חברי הכנסת והנוכחים. לפני שאני אציג את עצמי וקצת על הארגון ואז אגע בבעיות האקוטיות כי זה באמת, כמו שמר עידן קלימן אמר, אנחנו עוסקים רק בזה. אני רוצה להודות קודם כול לחברת הכנסת שרון ניר על היוזמה לקבוע לראשונה יום כזה שמעלה את המודעות לקטועי גפיים ולך, יושב ראש הוועדה, על קיום הדיון החשוב הזה.
צריך להבין שאנשים שחיים עם מוגבלות מתמודדים עם אתגרים פיזיים ורגשיים, והדרך היחידה שבה נוכל לייצר מודעות ולשפר זה לדבר ולעסוק בזה ולעסוק בזה בשטח, וגם להשקיע בזה תקציבים, זה חלק מהפתרון תמיד ואני ארחיב על זה מיד.
אני רונן, בן 48, קטוע, אב לשלושה ילדים, מפקד לוחם 24 שנים בצבא והיום מצאתי את עצמי אחרי השחרור, שאיבדתי את הרגל, נלחם למען קטועי הגפה על כל מיני זכויות, כמו שהזכרת מקודם למשל, לקח לנו שלוש שנים להצליח לשנות את התקנה על ילד קטוע גפה אחת, לא שתי גפיים. דברים הזויים, ויש עוד כאלו, לא נצליח לגעת בכולם היום.
הצעד הבא, ארגון שקיים כבר 12 שנים ועסק בעיקר בתרומת פרוטזות ולתת פתרון בארצות הברית למקרים מורכבים כמו זה של רותם שיושב פה, ויש עוד כאלה. ובחמש השנים האחרונות החלטנו לחרוט על דגלנו חזון שאומר שכל קטוע יגיע למקסימום עצמאות וימצה את כל היכולות שלו. ועל מנת להגיע לשם, אנחנו עובדים הרבה בתחום הקהילה, מייצרים את קבוצת השווים, מלווים את ברוך, מלווים קטועים חדשים, לא רק מחרבות, מכל המגזרים, החברה היהודית, ערבית, דתיים, חרדים, וכל מגזרי הביטוח, נכי צה"ל, תאונות דרכים, תאונות עבודה, משרד הבריאות, ילדים.
מבלי להיכנס לאף אחד, לארגונים האחרים הגדולים של נפגעי פעולות איבה ונכי צה"ל לעניינים שלהם, אלא להעביר את הידע שלנו ולראות איפה אנחנו יכולים לתמוך. אנחנו מאגדים תחתינו מאות קטועי גפיים ובעצם אנחנו קבוצת השווים היחידה ואנחנו עוסקים הרבה בללמוד ולהביא ידע ולהבין מה קורה בארצות הברית, שבארצות הברית זה שוק הקטועים אולי הכי גדול בעולם, מדובר על 2.7 מיליון קטועים לעומת, כמו שהזכירה חברת הכנסת שרון, כ-30,000 קטועים במדינה ותכף נדבר גם על ה"כ" הזה.
בשלוש השנים האחרונות הצלחנו להביא לכמה שינויים, כמו תותבות ספורט למשרד הבריאות, כמו ברכיים ממוחשבות לקטועי משרד הבריאות, מוצר שנמצא על המדף משנות ה-90 ורק לאחרונה דגם מאוד פשוט של הברך הממוחשבת זכאים לו קטועים שהם לא משרד הביטחון או נפגעי פעולות איבה. עד אז הם היו הולכים עם ברכיים מכניות מאוד ישנות ומיושנות.
אבל מנת שקטוע יגיע באמת לעצמאות הזאת, כמו האנשים הגיבורים האלה ועוד חברים גיבורים שהבאנו פה מאחורה, כל אחד הוא סיפור השראה בפני עצמו, יגיע למקום הזה, צריך מיינדסט נכון. והרבה שנים, קטועים, לא היית רואה את הפרוטזות, קטועים הסתירו את זה, קטועים התחבאו, וזה עדיין קורה. וקודם כול צריך את המיינדסט הנכון, את החשיבה הנכונה, את התפישה הנכונה שקטיעה זה לא סוף העולם.
ולאחר מכן, או סליחה, בתוך זה, תחת הפעילות הזאת, אז באמת אנחנו מקדמים את מפגשי הקטועים ותיקים קטועים כאלו עם הקטועים הצעירים, קבוצות ספורט, ובתוך זה הצלחנו להביא לכמה הישגים גם בתחום הספורט. קטוע שתי ידיים אלוף העולם בטיפוס קירות, קטוע רגל אלוף העולם בגלישת גלים פראלימפית, ועוד דברים שאנחנו עובדים איתם בשיתוף עם גופים אחרים בישראל ומקדמים את זה וזה עוזר לנו לקדם גם את שאר הקטועים שאפשר לחיות עם הקטיעה.
אבל שוב, על מנת שנגיע לשם אנחנו צריכים להשתפר, אחת, בטכנולוגיה בארץ ובתחום הפער הרפואי בארץ, כמו שרותם ציין. הליך השיקום שלו, אני אקח את רותם לדוגמה, רותם הוא אחד ממקרי הקטיעה הקשים ששכבו בשיקום תל השומר מ-7 באוקטובר, הוא הראשון שהתחיל ללכת. שאר הקטועים ששוכבים שם - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
והולך מדהים.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
והולך מדהים. והוא עם קטיעה מאוד מורכבת, אין הרבה קטועים כמוהו בארץ, וקטועים שאני מכיר עם גובה קטיעה כמו שלו בארץ, רובם לא הולכים, או הולכים על קביים או על כיסא גלגלים. וזכינו שרותם באמת הלך, למד, הוא ואבא שלו וחקרו וראו כמה בתי מלאכה, עזרנו לו עם הידע ובאמת בא אגף השיקום, בעזרת לחץ של ארגון נכי צה"ל אישרו לו והוא הראשון שאישרו לו לטוס.
יש קטועים שעדיין לא אישרו להם והם קטועים מורכבים, והם שוכבים פה מ-7 באוקטובר או קצת אחרי והם עדיין בשיקום. אני לא אכנס לשמות, אבל יש כאלה, עידן מכיר אותם ואני יודע שכבר יש תהליכים להטיס אותם, אבל זה מעיד על זה שחסר ידע בארץ. כשמדובר בקטיעות פשוטות, יודעים לטפל בזה בארץ, כשמדובר בדברים יותר מורכבים, שם מתחילה הבעיה. אני אקח לדוגמה גם את קטועי היד.
<< אורח >> עידן קלימן: << אורח >>
רגע, חשוב רק שתסביר, שאדם שיושב בכיסא גלגלים ולא הולך כמו רותם מייצר בעיות בריאותיות שעולות בסוף למערכת הבריאות הרבה יותר כסף מאשר אם היו מסדרים לו פרוטזה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מובן מאליו, כן.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
אני רוצה לקחת דוגמה את קטועי הידיים. אם אני הייתי מביא לפה את כל קטועי הידיים שעכשיו מסתובבים בשיקום או קטועי הידיים בארץ, היית מרגיש בסרט פיראטים כזה, שכולם עם פרוטזות הוק. אביחי, אתה יכול להרים, להראות על מה אני מדבר? הפרוטזה הזאת זו אותה פרוטזה שהייתה לטרומפלדור, זו פרוטזה מתחילת המאה הקודמת. לעומת נעם, נעם, תרים את היד. זו פרוטזה שמיוצרת בארצות הברית, ומתוך כחצי מיליון-600,000 קטועי יד בארצות הברית, כמעט לא תראה את הדברים האלה, אתה תראה את הדברים האלה.
בארץ לא יודעים לייצר את זה, לא יודעים לייצר את זה. יותר נורא מזה, שבגלל שהם לא יודעים לייצר את זה בבתי המלאכה – כי אין להם את התקציב לייצר את זה – אז גם מתפתחות תיאוריות שיהיה עדיף קודם כול להתחיל עם הפרוטזות הישנות האלה וכל מיני דברים כאלה. וזה כאילו הייתי בא ואומר, יושב ראש הוועדה, שומע? 'כדי לנסוע על טסלה, לך תלמד קודם להסיע עגלה עם חמורים'.
התיאוריות האלה, בגלל שבתי המלאכה לא יודעים לייצר ובגלל שאין את הדברים האלה, זה הולך לרופאים, זה הולך למקצועות הפרא-רפואה, זה הולך למרכזי השיקום שגם לא יודעים להתעסק עם זה, לא יודעים ללמד את זה והתיאוריות מורחבות ומתפתחות אידיאולוגיות כאלה, לצערי.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אני מציע שאת ההצעות המעשיות הבאות תשלח לנו לוועדה, אנחנו נעלה את זה לאתר הוועדה גם, כדי שהציבור יראה מה אפשר לעשות וצריך לעשות.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
אני אשמח מאוד.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
וברשותך, אגע בעוד ארבע נקודות מאוד מאוד אקוטיות. תחום הרפואה עצמו, אני מקווה לא להכעיס אף אחד.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אתה יודע? בוא נעשה הפסקה, אולי נחזור אליך, כי אתה מדבר כבר עשר דקות ויש הרבה אנשים. אם יש לך משהו שהוא הכי חשוב להגיד, תגיד.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
שורה תחתונה, יש עוד הרבה בעיות, יש פה עוד נציגים שהציגו אותן ואמרו את הדברים, אבל גם בתחום הרפואה יש לנו מה להתקדם.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תגיד לנו את המומחיות שאתה מדבר עליה, שחסרה.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
קטיעות גפיים. הרבה קטועים סובלים מקטיעות לא נכונות. בחרבות ברזל זכו כי היה מי שמימן והביא להם שני מומחים בעלי שם מארצות הברית, ד"ר הוט וד"ר סוזה, הרוב לא יודעים את זה. והייתה תפיסה בארץ שרופאים יודעים הכול, גישה פטרונית כזאת, יהירה. גם בזה צריך לטפל ואני שמח שיש רופאים צעירים היום שמודים שהם לא יודעים הכול ויש מה ללמוד, אבל אף אחד לא משקיע בלמידה הזאת וגם שם אנחנו צריכים להשקיע וללמוד. תודה, היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. אנחנו עכשיו נאפשר לקטוע יד בתאונת עבודה, אביחי ציפיה.
<< אורח >> אביחי ציפיה: << אורח >>
אהלן, שלום לכולם. אני אביחי ציפיה מקריית שמונה, כיום מפונה לתל אביב, נשוי ואבא לשלושה ילדים קטנים. כמו שרונן אמר, הפרוטזה שלי היא פרוטזה מימי הביניים. אני, היום כשאני הולך להוציא את הילד שלי מהגן, אז כל הילדים האחרים כבר מפחדים ממני היום. בשביל להוציא את הילד שלי אני צריך להילחם קודם כול בעצמי וברשויות. אני, כשהייתי מאושפז ועברתי את הקטיעה, הייתי צריך לחכות בכלל שלושה חודשים שיכירו בי כקטוע בביטוח לאומי כדי שאני אקבל את הדבר הזה, את הפרוטזה הזאת. אף אחד לא עזר לי עם זה, אני הייתי צריך רק להעלות פוסט אחד בפייסבוק כדי שביטוח לאומי בכלל יתייחס אליי. וזהו, אני רוצה שסך הכול יסתכלו על כולם כאל שווים, ואם מגיע למישהו משהו אחד כזה, אין סיבה שהאחר ישאר מאחורה. לכולם יש את אותה נכות וכולנו זכאים לקבל את אותן תשובות ואת אותם פתרונות. זהו.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. אני מבקש מהביטוח הלאומי, לא עכשיו, אבל תרשמו שאני מחכה לתשובה, להתייחסות, כמה - - - וכמה צריך לעלות יותר כדי להעביר את אביחי לפרוטזה כמו שראינו פה, את המשוכללת יותר. אבל אחר כך.
אני רוצה לאפשר לרות פרמינגר שהיא העוסקת בנושא של נפגעי פעולות איבה ויודעת גם משהו על קטיעות, אז שהיא תדבר בבקשה.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
ואם אפשר, אדוני, רק להודות לרותי שבזכותה היום הזה מתקיים, תודה לך.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
בזכות כל החברים שלי.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אם הייתי יודע הייתי מציין את זה.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
תודה, אדוני. אז קודם כול אני רוצה להגיד שאני באמת מתרגשת מהאירוע הזה. אני נמצאת פה הרבה מאוד שנים. אני, כשאני נפצעתי לפני 55 שנה ואיבדתי את הרגל, אז אנחנו באמת היינו בעולם אחר. לא קיבלנו פרוטזה לראשונה, עברו הרבה חודשים עד שקיבלתי את הפרוטזות. ואני חושבת שהדרישה שלנו היום, להיות מאוד עדכניים ולאפשר לאנשים, לקטועים, את הפרוטזות הטובות ביותר, כי אני אומרת, אדוני היושב ראש, ויש לנו הרבה מאוד שעות משותפות, כאשר בן האדם מקבל את ההזדמנות הזאת, וזאת הזדמנות לקבל כאלה תותבות, העולם שלו נראה אחרת.
כמו שאמרת, אתה נכנס לבית הספר, לגן של הילדים, אין שום בעיה, אתה מרגיש טוב עם עצמך, וכשאנחנו מרגישים בנשמה טוב, אז גם הפיזי יהיה טוב. ולכן אני לא ארבה במילים, יש לנו פה יום מאוד מעניין. אני רוצה להגיד שאנחנו בצעד הבא, גם בכובע שלי בצעד הבא, מאוד קשובים לכל הדרישות, לכל הצרכים של הקטועים שלנו. יש המון צרכים, אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לקבל מלוא תאוותנו בידינו, אבל למשל דבר אחד, אדוני. אני לא אגע במה שרונן כבר דיבר עליו והנושא של המכונים, איכותם ואיכות העבודה, אני אדבר על דבר אחד נוסף.
כשאנחנו מבקשים תקציב, למשל אנחנו רוצים בסל התרופות כבר ארבע שנים ועוד לפני ביקשתי אני בצורה עצמאית מסל התרופות לתת תותבת רחצה, תותבת לסביבה רטובה לאנשים, לקטועים, אנחנו לא מקבלים, כי חשבו שזה מותרות, it's nice to have. ואני אומרת לך, אדוני, כמי שמשתמשת בתותבת לסביבה רטובה, אני לא אלך לים בלי הפרוטזה שלי, אני לא אסכים שמישהו ירים אותי כדי שאני אגיע למים כי אני רוצה להיות עם תותבת רחצה. אני מקבלת אותה כי אני נפגעת פעולות איבה.
אבל כשאנחנו באים לבקש, ואתה יודע שבסל התרופות צריך לתקף כל דרישה, אנחנו צריכים מספרים. ואדוני, אין רישום למספרים. אף אחד לא יודע כמה באמת באמת יש קטועים, אף אחד לא יודע כמה יש קטועים מעל לברך, מתחת לברך, כמה חולי סוכרת שזה הרוב, לצערי הרב, המחלה הארורה הזאת תובעת את הדבר הזה. אבל אין לנו רשומה. ולכאורה היום, בימים האלה, בטכנולוגיה הזאת אין שום בעיה. וכשאנחנו באים לוועדת הסל לבקש, אז אומרים, סליחה, אלה מיליונים רבים. אבל זה לא ככה, אבל אין לנו יכולת. אנחנו בצד הבא לקבל את מלוא המספרים, את מלוא האינפורמציה כדי שנוכל לטפל בדבר הזה ביסודיות.
אני מניחה שאתה ואני, אני עוד אהיה פה בכנסת כמייצגת את הקטועים, יש לנו עוד הרבה דברים על הפרק, אני שמחה להגיד שנושא למשל של קטוע שהיה צריך לבוא שנה וחצי אחרי שביקש תג נכה, היה צריך לבוא להוכיח שלא צמחה לו הרגל. אני מודה ומתוודה שאם אלוהים יתן לי ותצמח לי הרגל, אני לא מבקשת כלום, שום שקל, אבל אני רוצה שהיא תצמח. לא קורה? תנו לנו את זה ואל תבקשו להגיע שוב. פתרנו את זה, אני מקווה שזה נפתר לעד. יש לנו עוד כמה דברים, כמו המרב"ד שאתה יודע ואני לא אכביר מילים, כמו הנושא שמבקשים את האגרות מהקטועים עוד פעם ועוד פעם שזה גם לא בסדר, אני אדבר על זה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אגרות למה?
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
אגרה, אני יכולה להגיד שחברתי אסתי שנמצאת פה שגם היא קטועת רגל והיא בכיסא גלגלים כי יש לה מצב של קטיעה מאוד בעייתי, היא שנים רבות קטועה ועוד לא פתרו את הבעיה שלה. אבל היא מכירה - - -
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
על איזו אגרה דיברת?
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
אז אם אדוני יתן לה לדבר אז אולי היא תוכל להסביר לאדוני. קוראים לה אסתי.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כן, בבקשה.
<< אורח >> אסתי אברהם: << אורח >>
שלום רב. הנכות שלי היא נכות צמיתה, על עיון במסמכים מבקשים ממני לשלם 126 שקלים. זה לא הרבה כסף.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
עיון במסמכים?
<< אורח >> אסתי אברהם: << אורח >>
כך נקראת האגרה. במה הם צריכים לעיין? בנכות שלי שהיא צמיתה, אין חדש. לא ביקשתי החמרת מצב.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כל שנה את צריכה לשלם?
<< אורח >> אסתי אברהם: << אורח >>
לא כל שנה, כשאני צריכה להגיע לוועדה במרב"ד. היום מפה אני יוצאת לוועדה במרב"ד, שיחליטו בשבילי מה גודל הרכב שמתאים לי, למרות שאני כבר פצועה מגיל ילדות.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
ואם היא תגיד שהיא מערערת, זה יעלה לה 1,000 שקל באגרה. אז זה דבר שבעזרת השם אנחנו, אם יהיה אפשרי, יטופל. ואני רוצה להגיד תודה רבה.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא, השאלה אם זה קשור לנכים או זה קשור לכולם. יכול להיות שלכולם עיון במסמכים. זה רק לנכים ספציפית או שזה קשור לתהליך?
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
לא, כל המרב"ד עוסק לגבי התאמת רכב לנכים.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא, לא, אני אומר בכלל. נניח אם מישהו הולך סתם לוועדה רפואית וצריכים מסמכים, זה אותו מחיר?
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
כן, כן.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
כלומר זה לא משהו מכוון כלפייך.
<< אורח >> אסתי אברהם: << אורח >>
לא, ממש לא מכוון כלפיי. קטועים זו דוגמה אחת.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
לא, לא. אבל אני אגיד לך, אבל קטועים, נכון.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא, אז אני אומר, אז צריך פה תקנה ספציפית לגבי - - -
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אני מבקש ממשרדי הממשלה - - -
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
אני מודה לך, אדוני. אני מודה לך, חברת הכנסת, אני מודה לך גם, חבר הכנסת, תודה רבה ותודה לוועדה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אני עובר למשרד הבריאות שבאופן טבעי צריך להשיב תשובות. מנהל תחום מנהל שיקום וניידות, צחי קלר.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
אני אשיב, ירון סחר, מנהל אגף השיקום.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כן, ד"ר ירון סחר, מנהל אגף השיקום, בבקשה.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
קודם כול, שוב, אני מצטרף לתודות. אני חושב שהנושא חשוב מאוד ואני שמח שהוא מוצף. בשנתיים האחרונות, קצת יותר, מאז שאני באגף אני חושב שיצא לנו לבסס יחסי עבודה מאוד מאוד טובים ויעילים מול הצעד הבא ואני מאמין שגם קידמנו וגם נצליח עוד לקדם דברים.
עכשיו, ספציפית לשאלות. חברת הכנסת יאסין העלתה שאלה בנוגע לרמת הטכנולוגיה. עכשיו, כמו כל ציוד רפואי שניתן בארץ, אנחנו פועלים במסגרת סל ויש דרכים לקדם את הציוד. יש ציוד שכבר הצלחנו לקדם, הרמה השתפרה, נכנסו פריטי ציוד חדשים שלא היו שם קודם. רותי התייחסה קודם לתותבות אלקטרוניות, לברכיים אלקטרוניות או תותבות ספורט שנכנסו לאחרונה.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
עם ייצור מקומי?
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
הרכיב עצמו, צריך להבין, התותבת עצמה מורכבת מחלקים שהם Custom-made, שאתה מייצר אותם בהתאמה, והם בייצור מקומי באופן עקרוני, ועל הרכיב הבסיסי הזה מתלבשים עוד רכיבים שהם רכיבים מיובאים. אם זה המפרק עצמו, כף הרגל או הברך או המחברים השונים. אז מה שצריך להכניס לסל זה גם לפעמים את החלקים של הייצור וגם את הרכיבים הספציפיים שנכנסו.
עכשיו, מעבר לזה אנחנו גם מייצרים איזשהו תהליך עבודה סדיר שבו אנחנו מרחיבים בפריטים שהם קטנים יותר את ההיצע ופותרים בעיות ספציפיות שאנחנו עולים עליהן. אני חושב שאחד הדברים החשובים באמת בקשר הזה עם הצעד הבא זה היכולת להציף מהשטח חסרים וחסמים כדי שאנחנו נוכל לנסות ולפתור אותם. עדיין זה לא שאין פערים ברמת הציוד, משרד הביטחון מסוגל לתת ציוד שהוא יקר יותר, יקר משמעותית מהציוד שאנחנו מסוגלים לתת במסגרת הסל. השאלה כאן היא השאלה התקציבית, ככל שיועברו תקציבים הולמים, אנחנו נוכל להרחיב גם את ההיצע שאנחנו נותנים במסגרת סל הבריאות.
מבחינת בתי המלאכה, באמת שנים על גבי שנים המקצוע פה היה מקצוע שנלמד באופן שולייתי ואני מלא הערכה לאנשים שהיום מתפעלים את השוק הזה, אבל מדובר על אנשים שהולכים ומזדקנים. אנחנו צריכים לחזור ולחזק את התחום הזה. אנחנו נמצאים ממש ממש בשלבים אחרונים ואני מקווה שבאמת בתוך שבועות ספורים נצליח כבר לבשר על כך שאנחנו עומדים לקראת הקמה של בית ספר לטכנאי תותבות וסדים כמקצוע אקדמי בארץ.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מטעם משרד הבריאות?
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
לא, אנחנו מעורבים במיזם כמובן אבל - - -
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מי מקים את זה?
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
מיזם של אחת האוניברסיטאות, אני לא רוצה כעת לפרט, אבל ממש אני מקווה שבתוך שבועות נוכל לבשר שהשגנו את ההישג הגדול הזה ואז נוכל באמת בהדרגה לתמוך גם בהרחבה של המכונים ברמה המספרית, וגם בתמיכה באנשים שעכשיו עתידים גם לצאת לפנסיה וצריכים להיכנס אנשים תחתם באופן כללי, להכניס דם צעיר וחדש לתחום הנורא נורא נורא חשוב הזה. דרך אגב, אנחנו מדברים פה על תותבות, מבחינתי, סדים זה היינו הך, זה גם שם, זה בדיוק אותו מקצוע בעצם שאני חייב לקדם. הסוגיה של תותבות יד מתקדמות.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
היות והוועדה קצת עסוקה, אז אני רוצה להטריח אותך ביום שיפתח בית הספר הזה, תשלח לנו הודעה לוועדה כדי שאנחנו נבשר לציבור.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
אני מאוד מאוד אשמח לעשות את זה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
לגבי הסוגיה של תותבות מיואלקטריות לעומת תותבות מכניות, זו סוגיה מורכבת, יש לה היבטים שהם גם היבטים תפקודיים שנובעים מיתרונות, וכאן אני פשוט לא מסכים עם רונן, מיתרונות וחסרונות של השיטות השונות. למרות שבאמת התותבות המכניות קדמו לטרומפלדור. ועדיין יש כאן דיון מקצועי, והסכמנו אתמול שאנחנו הולכים לפתוח אותו ולקיים אותו בשביל לבחון האם אנחנו יכולים לשנות, מה אנחנו יכולים לשנות, וארגוני הקטועים יהיו חלק אינטגרלי מהשיח הזה. אז גם כאן יכול להיות שאני אוכל לבשר יותר דברים בהמשך.
אבל באמת אני חושב שהדיון הראשוני הוא ברמה המקצועית. אני חייב להגיד שתותבות מיואלקטריות פשוטות נמצאות בסל, לא ברמה שראיתי קודם, שנעם הציג, אבל כן נמצאות בסל, אבל הן כמעט כמעט לא נרשמות. ואז השאלה אם מדובר בשאלה של עמדות, בשאלה של - - -
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תסביר לי מה זה נרשמות ועמדות.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
רופאים ממעטים לרשום אותן, כי כאשר הן נרשמו, הן ניתנו על ידי משרד הבריאות, אבל הן כמעט לא התבקשו, לא ניתנה המלצה לתותבת מיואלקטרית. אבל נכון שמדובר בתותבות פשוטות יותר ממה שנעם הציג כאן.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אבל אביחי, יש לו תותבת והוא רוצה אלקטרונית. איזה רופא יכול לתת לו את המרשם הזה?
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
תותבות, אני לא יודע להגיד לך בדיוק לגבי אביחי מפני שהוא נפגע פעולות איבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
הוא לא נפגע איבה, הוא נפגע עבודה.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
עבודה, סליחה. עבודה, ואני לא רוצה לטעות בלשוני לגבי מה שקורה שם, כי הסיטואציה היא טיפה שונה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אז אולי הביטוח הלאומי יענה לי תכף, בסדר.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
אבל לגבי נפגעים של משרד הבריאות, קטועים של משרד הבריאות, אם רופא שעובד עם משרד הבריאות מבקש תותבת יד אלקטרונית, הנכה יקבל. אבל אני חייב להודות, שוב, זו לא תותבת מקבילה למה שנעם הציג לנו קודם, אלא דור הרבה יותר מוקדם.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
תגיד, איזו מדינה מובילה בתחום? אנחנו יודעים שלפני שנים ישראל כן הייתה מהמובילות, אבל אני מדבר עם החברים שלי, גם אנשים שבאים מחו"ל. אגב, בעקבות המלחמה באוקראינה הרבה אנשים פה באו ככה ללמוד את הניסיון הישראלי ויש הרבה אכזבות. אומרים שישראל כבר לא אותה מדינה שהייתה לפני 20 שנה בתחום הזה, הטכנולוגיות מתקדמות, יש מדינות שכבר עקפו אותנו בזה. השאלה אם יש לך את המדד הזה, אתה יכול להגיד שלמשל גרמניה המובילה או כל מדינה אחרת, ואיפה ישראל נמצאת ביחס למדינות אחרות בתחום הזה?
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
קשה לי לומר לך בדיוק איזו מדינה מובילה, יש כמה מדינות בעולם שאני חושב שאפשר להסתכל ולנסות ללמוד מהן. גרמניה אחת מהן, בארצות הברית גם יש.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
ארצות הברית המובילה, - - - רישומי פטנטים על בתי גדם. סליחה, ד"ר ירון, שהתפרצתי. הפרוטזות, צריך להבין, מחולקות לשני חלקים: מוצר המדף שזה כף הרגל, הברך הממוחשבת או כף היד ובית הגדם – נעם תראה רגע מה זה בית הגדם – מה שבעצם מחבר את הטכנולוגיה לגוף, אותו דבר יש על הרגל. ובתי גדם זה בעצם, בלי בית גדם טוב, גם אם תשים מזראטי על הרגל, זה לא יעבוד. והסוגיה של בתי המלאכה זה בחידושים ובבתי הגדם הנוחים והלא מסורבלים, ולאחר מכן לדעת איך לתפעל ואיך ללמד.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אבל אלה חברות פרטיות או מטעם המדינה? זו השאלה שלי.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
בית הגדם מיוצר על ידי בית מלאכה, בית מלאכה, הפרוטזיסטים שדיברנו עליהם, שאר מוצרי המדף, מחזיקות בשוק שלוש חברות גדולות, אחת גרמנית, אחת שוודית.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
כלומר פרטיות, נכון? זה לא שמדינה מובילה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, לא.
<< אורח >> רונן ליטבק: << אורח >>
אגב, גם בתחום זה יש כמה בעיות שדיברנו עם ירון אתמול, עם יבואנים, ייבוא בלעדי, וזה מעלה את המחירים בארץ ואז עוד מיותר נהיה בלתי ניתן להשגה. כמו שאמרתי לך, יושב ראש הוועדה, יש הרבה נושאים לדבר עליהם.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כן, ראיתי.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
רק בשביל להסביר, בתי המלאכה עצמם הם בתי מלאכה פרטיים, בעבר הייתה חברה ציבורית.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
השאלה אם משרד הבריאות משלם לחברות האלה.
<< אורח >> ד"ר ירון סחר: << אורח >>
כן, בוודאי.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אז זהו, זה העיקר. אני לא צריך שמשרד הבריאות ייצר לי מוצרים, הוא צריך לקנות.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
אבל אם הוא משלם כלום ושום דבר, מה מקבלים?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
החברות הפרטיות – הן מפתחות טכנולוגיות והאמריקאים קונים מהם גם.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
בדיוק, ככה זה צריך להיות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם בעלי מוטיבציה, נכון.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
המוסד לביטוח לאומי, פקידת תביעות. אני רוצה להתמקד בשאלה של המימון לנפגעי תאונות עבודה.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
הם יודעים לתת את הפילוח לנכים כלליים, לנפגעי עבודה, איבה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אנחנו רוצים לדבר קצת על - - -
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כן, כן אני אתן לכם.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לפני ביטוח לאומי, שיתן - - -
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
כן, בדיוק.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אתה רוצה לפני ביטוח לאומי?
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
- - - אבל רוצה תשובה מביטוח לאומי, אוקיי? בבקשה.
<< אורח >> ציפי שרייר: << אורח >>
אני עובדת בניידות, אני ציפי, נעים להכיר, אני עובדת במשרד הראשי. אין לי באמת תשובה לתת לזה כרגע בגלל שזה נפגעי עבודה. אני רשמתי בפניי את זה שאמרנו בהתחלה ואני אחרי זה רוצה לקחת ממך את הפרטים ובאמת לבדוק מה אפשר לעשות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הכי טוב, להסתכל גם פרטני.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תזכרי את השם, אביחי, בסדר? וגם תעבירו לנו אחר כך מה סיכמתם, בסדר? אז עכשיו מחמיד, בבקשה.
<< אורח >> חאלד מחמיד: << אורח >>
שלום לכולם, חאלד מחמיד, נציג מטה מאבק הנכים. לבי עם כל קטועי הרגליים, אבל יש בעיה עם קטועי הרגליים מהסוכרת. האנשים האלה, הם נפלו בין הכיסאות. השאלה שלי היא לביטוח הלאומי ולמשרד הבריאות, גם את מהניידות. את יכולה להגיד לנו מה ההבדל בין קטוע רגל מתחת לברך ובין מעל הברך או עד הברך? למה האפליה הזאת נמצאת? 40%, הוא מקבל ניידות קטוע רגל מתחת לברך, 50%, הוא מקבל שירותים מיוחדים, אבל הוא צריך לבחור בין שירותים מיוחדים או ניידות. הניידות שהוא מקבל אותה, בסכומים, 600 שקל, שירותים מיוחדים, 1400 שקל. למה האפליה הזאת? נותנים לו לבחור בין זה לזה. הוא לא קובע, בן האדם שקטוע רגל, הוא לא קובע מאיפה יחתכו לו את הרגל, הרגל נחתכה, זהו. מה זו האפליה הזאת ומתי משנים את ספר הליקויים בנושא הזה?
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה. עמיחי תמיר, רצית לומר משהו?
<< אורח >> ד"ר עמיחי תמיר: << אורח >>
כן. קודם כול, הערה כללית. כמדינה עתירת מלחמות, אני פשוט המום כמה הרמה עלובה ודלה בכל הנושא של פרוטזות. עכשיו הערה יותר פרטנית. קובץ תקנות הביטוח הלאומי ל-1956 לנפגעי תאונות עבודה הוא בעצם התנ"ך של כל הוועדות הרפואיות שמתנהלות במדינת ישראל. מצד שני, באיזשהו שלב המנכ״ל הקודם יזם שינוי מדהים בעיניי שכל מי שיש לו גפה קטועה, יקבל אחוזי נכות שהם קטנים ב-50% ממה שהיה בעבר. זה תקף לכל כך הרבה אנשים עכשיו, אני חושב שכמעט אף אחד לא שם לב לעובדה הזו. היה פה דיון בוועדה, אני לא הוזמנתי ולכן גם לא דיברתי על זה. הדבר הראשון שאני הולך לדרוש ממנכ״ל הביטוח הלאומי החדש זה לתקן בחזרה ולהחזיר את הסעיפים. לא יכול להיות שאדם קטוע גפה עליונה ימנית, שזו גפה דומיננטית, יקבל 40% נכות ולא 80%. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. אלון בדש, אבא של ילד קטוע רגל.
<< אורח >> אלון בדש: << אורח >>
בוקר טוב לכולם, שמי אלון, אני אבא לנתנאל שלום שיושב פה מאחוריי. באתי לפה, אם להתחבר לדברים שאמרה חברת הכנסת ניר, דיברתם הרבה על קטועים, אבל נתנאל בעצם הוא מיום אחרי לידה, לפני 13 שנה בדיוק, יש לו בר מצווה עוד יומיים. בחרנו כן להגיע לפה ולדבר ולהציג את הצד שלנו כי בעצם דיברתם הרבה על קטועים שבאיזשהו שלב אחר בחיים, חבר'ה טיפה יותר מבוגרים, אבל חסרה לנו מאוד התייחסות לילדים.
כשנתנאל נולד נכנסנו לאיזושהי סערה מאוד מאוד גדולה של מה עושים. לא ידענו, לא הכרנו, לצערי, משרד הבריאות, לא היה למי לפנות ועם מי לדבר כדי להבין מה עושים עכשיו עם הילד. בעצם הגיע חודש שהוא התחיל תהליך של פיזיותרפיה בתל השומר, ורק בגיל שנה וחודשיים בערך הותאמה לו הפרוטזה הראשונה שלו, והפרוטזה הראשונה לצערי הרב, הייתה, בואו נגיד הראשונה ברשימה. זה מה שיש, זה מה שנותנים, נתנו לו איזשהו מוצר מאוד מאוד פרימיטיבי ומיושן שפצע אותו, הוא לא היטיב איתו, הוא פשוט פגע בו.
אני ואשתי לא הסכמנו לקבל את המצב הזה, אמרנו, לא יכול להיות שאנחנו מנסים לייצר פה ילד שישתלב בחברה כמה שיותר בצורה מיטבית. ופנינו חזרה למשרד הבריאות וביקשנו מוצר יותר מתקדם, ואמרו לנו, לא, זה מה שילד מקבל, הוא עדיין לא הוכיח שום יכולות ושום אפשרות לזה שהוא ידע להתמודד עם הדברים היותר מורכבים. אני מבין שאין אותם כל כך בסל, גם המורכבים יותר לא מופיעים כל כך בסל, והיינו צריכים להילחם. והגענו למכון לואיס ונלחמנו על המוצר הבא ואנחנו בעצמנו הלכנו וחקרנו את החוק ומצאנו שמגיע לו מוצר יותר מתקדם ועברנו למוצר המתקדם.
כל מה שאני מספר לכם אלה תהליכים של חודשים, תהליכים של בוא ולך, בוא ולך, ועדה מאשרת ואחרי זה גם אומרת שהיא לא מאשרת. ובמהלך השנים נתקלנו באין סוף מאבקים, באין סוף ויכוחים, באין סוף פגישות בתל השומר ובמכון לואיס ובכל מה שקשור למשרד הבריאות בהבנה שבעצם אם אנחנו לא שם נילחם בשביל הילדים שלנו, דברים פשוט לא יקרו. יתנו להם את הבסיס, את הדבר הכי הכי פשוט, קח, תתמודד וזה מה יש.
לשמחתי, נתנאל ברוך השם הוא ילד מדהים, הוא עושה סקי, הוא עושה ספורט מים והוא שוחה, והוא עכשיו לשמחתנו, אחרי מאבק מאוד גדול של הצעד הבא, קיבל פרוטזת ריצה, שגם היא תהליך של כמעט שנה וחצי עד שהיא אושרה לו. פרוטזת ריצה שאנחנו נוסעים פעם בשבוע ללמד אותו איך להשתמש בפרוטזה הזאת. וכל הדברים האלה שאנחנו מדברים ומספרים עליהם בעצם באו ממקום שאנחנו דחפנו ועשינו.
לפני שבע-שמונה שנים, פעם ראשונה שפגשנו את הצעד הבא באיזה כנס שהגענו אליו וזה המקום הראשון שפגשנו, נתנאל בעצם פגש את קבוצת השווים שלו, הוא הבין שהוא לא היחיד הקטוע בארץ, הוא הבין שיש עוד קטועים כמוהו. ובעצם זה הדבר שנתן לו כוח ולהבין, לו וכמובן גם לנו, שאם לא נדרוש ונבקש, הוא לא יקבל את הדברים שמגיעים לו.
והמטרה שלנו ושלכם, לפי דעתי, כמדינת ישראל, לבוא ולייצר את הילדים האלה בשלב הכי הכי מוקדם. ילד שקטוע בכלל מתאונת דרכים בגיל שמונה, ילד שנולד בלי כף יד, יש פה את כרם שהוא גם קטוע רגל מלידה. בעצם לבוא לתת להם בשלב הכי מוקדם, ולא לחכות לגיל 40, 50 או 60 כשמתפתחים הדברים האחרים, המחלות האחרות, לבוא בשלב הכי מוקדם ולהגיד: זה אזרח שאפשר להכניס אותו לחברה בצורה הכי מיטבית. וזו הייתה המטרה שלנו ואנחנו באנו פה לוועדה באמת להציג את הנושא הזה, שאתם צריכים לבוא ולהבין איך ילד שמתחיל את התהליך שלו מול משרד הבריאות, לצערנו זה קורה, איך הוא מקבל את המעטפת הכי טובה והכי רחבה שאפשר לקבל.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה, אלון. עמותת נגישות ישראל, קרן לביא מזרחי.
<< אורח >> קרן לביא מזרחי: << אורח >>
שלום לכולם. לצערי, אני קוראת טקסט, אבל תחשבו שאני בעצם מסתכלת על כולכם. כידוע, עמותת נגישות ישראל ממוקדת ומובילה את נושא הנגישות לאנשים עם מוגבלות מ-1999. הרבה התקדם ב-25 שנים האחרונות, אבל יש עוד הרבה עבודה. חקיקת הנגישות ומצב הנגישות בפועל התקדם. חשוב שאנחנו בכל הכוח נמשיך עבור אלפי אנשים שהצטרפו לציבור, האנשים עם מוגבלות בכלל, והחודש במיוחד בנושא קטועי הגפיים. על כולנו מוטלת האחריות לוודא שלא רק עושים וי על מה שהכרחי, אלא מוודאים שכחברה אנחנו מאפשרים שילוב אמיתי ונכון, שיפור באיכות החיים, מעודדים לחלום ולהגשים ולמצות את הפוטנציאל שלגמרי טמון בכל אחד.
לאור הגידול הגדול של כמות האנשים עם מוגבלות מאז 7 באוקטובר הארור, ברור שעולה הצורך בשיפור החקיקה, וכאן המקום לשים זרקור ולקרוא לכולנו לקחת אחריות בנושא. חשוב לי לחלוק שבמסגרת מיזם האפוד הסגול של עמותת נגישות ישראל שפועל במרץ מאז 7 באוקטובר לסיוע והנגשה של אנשים שנכפתה עליהם המגבלה, התחלנו פרויקט רלוונטי מאוד לכל הפצועים החדשים, וביניהם קטועי הרגליים. קוראים לפרויקט מנצחים את החיים, זה פרויקט שמראה שיש אפשרות לחיים טובים, גם כשהם עם מוגבלות, והנגישות היא זו שיכולה להביא אותנו אל האור בקצה המנהרה.
התחלנו את הפרויקט בבית לווינשטיין, אנחנו ממשיכים בשיבא ובעוד מוסדות ברחבי הארץ, אנחנו חושפים בפני אותם אנשים שהמוגבלות חדשה להם את חצי הכוס המלאה שתעזור לקדם ולזרז את החזרה לחיים מלאים. תעזרו לנו להגיע למי שצריך את הקורס הזה.
כמו כן, עמותת נגישות ישראל נמצאת בעיצומה של הכנת תוכנית לאומית לשיפור הנגישות בעשור הקרוב בישראל. העמותה קוראת לארגונים ובעיקר לאנשים עם מוגבלות להעביר אליה דרישות וצרכי נגישות חדשים או כל בעיה בנושא הנגישות בהם אתם נתקלים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. הביטוח הלאומי.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
אני רוצה להתייחס לפני הביטוח הלאומי.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
לא, אנחנו עוסקים היום בקטועי גפיים.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
כן, אני יודע, אבל אנחנו עכשיו רק בקטועים.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
בקטועים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אבל אתה מייצג את כל הנכים.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
את כל נכי תאונות עבודה. אז יש לנו דיונים, נמשיך איתך בדיונים הבאים.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
אבל אנחנו, יש לנו - - -
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תן לי לאפשר לביטוח הלאומי לענות.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
אוקיי, איפה הארגון היציג שלהם?
<< אורח >> ציפי שרייר: << אורח >>
אני רוצה דבר ראשון להגיד שאני מסכימה איתכם. אנחנו בכל אגף נכות אצלנו ובביטוח הלאומי בכלל מודעים לזה שצריך להיות שינוי. אני יכולה לדבר יותר על עניין הניידות כי אני בקיאה בו יותר.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
אין לכם את הנתונים, מה זה שווה? אין לכם את הפילוח, אין לכם את הנתונים.
<< אורח >> ציפי שרייר: << אורח >>
כרגע אין לי את הפילוח, לא אמרתי שאין. אני לא יודעת כרגע לפלח ואני אשמח להשלים את המילה.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
נכון, תגידו את זה לפרוטוקול.
<< אורח >> ציפי שרייר: << אורח >>
אני אשמח לנסות לעבוד על זה איכשהו. עוד פעם, אני פה חדשה, שלוש שנים.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
לא, יש מנהלת לענף נפגעי עבודה ויש מנהלים בביטוח לאומי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אנחנו מדברים עכשיו משהו כללי.
<< אורח >> ציפי שרייר: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד מבחינת ניידות, שזה נוגע פה כמעט לכולם, לכל מי שלא דרך משרד הביטחון. אנחנו עובדים על רפורמה, אנחנו רוצים שניידות תהיה משהו שהוא לפי מבחן תלות כדי שכל האוכלוסיות השונות שצריכות את העזרה בניידות יקבלו אותה. כל פעם זה נופל בגלל דברים אחרים בחקיקה, אנחנו כרגע בישיבות בין משרדיות עם האוצר, עם הבריאות, ואנחנו ממש ממש מנסים לקדם את זה כדי שהאוכלוסיות שחייבות את זה יקבלו את זה ואנשים שלא באמת זקוקים יקבלו לפי מה שהם באמת זקוקים לו כדי שבאמת כל האוכלוסיות יקבלו את זה. אם זה יקרה עכשיו, מחר, אתה יודע שזה לא, אבל את רשימת הליקויים ואת הסכם הניידות אנחנו מנסים לשנות, אני יכולה להגיד לך ברמה האישית.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מתי את חושבת הרפורמה הזאת בעניין של הניידות?
<< אורח >> ציפי שרייר: << אורח >>
אני מאמינה שפעם הבאה שתהיה אפשרות, אנחנו ממש בשלבים מתקדמים שלה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
נניח תוך חודש תוכלו לבשר?
<< אורח >> ציפי שרייר: << אורח >>
לא מספיק חודש, אבל אני אעדכן את התשובה.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני, וגם נבקש בבקשה מביטוח לאומי, אם אפשר, אדוני היושב-ראש, זה להראות לנו איזשהו מיפוי בתחום, בעולם הזה. קודם כול להבין מי הם קטועי הגפיים, לעשות מיקוד בצרכים שלהם, להסתכל ולהתבונן על מה שאדוני פה הבהיר בהקשר של ההבדלים, הקריטריונים, התבחינים, לעשות לזה איזשהו סוג של ריענון.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
והיינו שמחים מאוד, היינו שמחים מאוד שיקחו אותנו ביחד בחשבון כי אנחנו יודעים להגיד מנקודת המבט שלנו וישתפו אותנו בוועדות הללו כדי שאנחנו נהיה חלק וניתן ממה שאנחנו התנסינו.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
בשיתוף עמותת הצעד הבא.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
כל ארגוני הנכים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אני רוצה לסכם את הדיון, קודם כול לגבי משרד הבריאות, אני שמח לשמוע על שיח מתקדם ופתוח עם העמותות לשיפור המענה לקטועי גפיים מול משרד הבריאות. וזה גם בבקשה של גברת פרמינגר היה עכשיו. אנחנו מבקשים לקבל דיווח על הבשורה שהבאתם, שאתם הולכים לפתוח בית ספר לנושא העניין של השיקום והפרוטזות והדברים האלה, עדכון ושיפור הטכנולוגיות. כמו שביקשנו, אנחנו נקבל את זה מכם ואנחנו נפרסם את זה.
הביטוח הלאומי, אנחנו מבקשים לעדכן את הוועדה במענים שאת דיברת עליהם שאתם רוצים לעשות. אנחנו גם רוצים מה שביקשה חברת הכנסת ניר.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
מיפוי.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מיפוי, מיקוד של צרכים ומספרים, מה שאמר אליקו, מספרים של צורכי קטועי הגפיים.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
נתונים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
נתונים, כן.
<< אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >>
של מספר הקטועים.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
כולל ממשרד הבריאות, כל מה שהם נותנים, לא נותנים, הכול, כולל כל ההיקף.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני רוצה קודם כול להודות לך, אדוני, על זה שבאמת פתחת את הוועדה לנושא החשוב הזה. אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לכאן ובאמת תרם בצורה בלתי רגילה, גם לאיכות השיח וגם לעצם העובדה שאנחנו כולנו מבינים שאנחנו עם סוגיית קטועי הגפיים צריכים לצעוד צעד אחד קדימה. באמת, אם אנחנו מדברים על מדינת ישראל כאל סטארט-אפ ניישן, אז גם בנושא הזה אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מעודדים את הטכנולוגיות שלנו להיות במקום הזה שיתנו את המענה לאנשים, שאנשים זה הדבר הכי חשוב והיקר לנו מכל. אז תודה לכם, והכי חשוב זה שתהיה לכם איכות חיים טובה ושאנחנו נדע לאפשר את זה לכם כמו שצריך. תודה רבה.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
בלי תקציב זה לא שווה כלום.
<< אורח >> אשר רוכברגר: << אורח >>
אפשר חצי משפט, בבקשה?
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
בבקשה, חצי משפט.
<< אורח >> אשר רוכברגר: << אורח >>
אשר רוכברגר, פורום לקידום בריאות לאנשים עם מוגבלויות בבית איזי שפירא. אנחנו פורום מייעץ למשרד הבריאות שעוסק הרבה בטיוטות של תקנות הנגישות במערכת הבריאות, נגישות מטוס ונגישות השירות ולצערנו, התקנות האלה, נגיד ככה, מדשדשות כבר שנים רבות וזה משפיע על כלל האנשים עם מוגבלויות ובפרט לקטועי הגפיים. כי זה קשור לא רק לבתי חולים, זה קשור למרפאות פרטיות וכן הלאה וכן הלאה, וברור שזה משפיע על נגישות פיזית. בן אדם, יכול להיות מצב שהוא לא יגיע לרופא שהוא צריך, זה משפיע בתוך בתי חולים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אשר, אם אתה יכול לפרט את זה במכתב אלינו, אנחנו נעביר את זה בעזרת השם גם למשרד הבריאות, וגם לביטוח לאומי, בסדר?
<< אורח >> אשר רוכברגר: << אורח >>
בשמחה, בשמחה. תודה, כבוד היושב ראש.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מילה אחרונה, חבר הכנסת יבגני סובה, סגן יושב-ראש הכנסת.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה, אדוני היושב ראש. אני קודם כול רוצה להודות לך על הדיון ולהודות לחברתי, חברת הכנסת שרון ניר שהיא גם תת אלוף במילואים, על היוזמה, על הובלת היום הזה. אני רק מצטער שאין הרבה מצלמות בחדר, אני מאוד הייתי רוצה שגם תקשורת תסקר את האירוע ותתייחס גם לסוגיה שאתם העליתם כסוגיה הכי חשובה והכי בוערת, כי אתם ממשיכים את החיים וצריך לעשות הכול בשביל שאתם תמשיכו את החיים.
אני חייב להגיד שאני גדלתי במדינה שהרבה אנשים התביישו שנקטעה להם רגל או יד, וזה לא כך בישראל. לצערי, אנחנו כל מלחמה, כל מבצע, אנחנו מקבלים עוד ועוד אנשים, אם אלה חיילים, אם אלה נפגעי פעולות איבה. ולכן לא רק שאנחנו לא צריכים להתבייש, צריכים להיות גאים שיש לנו מערכת שצריכים לשפר אותה, אבל מערכת שנותנת מענה.
ואני מבקש, באמת, אדוני היושב ראש, אני חושב שהאירוע הזה הוא אירוע חשוב, גם אתם תמשיכו במליאה היום ביום המיוחד הזה. תקשורת חייבה לסקר יותר ולהתייחס לבעיות גם לאור המספרים המטורפים של אנשים שנפצעו בחרבות ברזל, למעלה מ-9,000 חיילים, יש לנו חיילים פצועים, אני לא יודע כמה בדיוק מהם קטועי גפיים.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
67 קטועים.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
67? אז האירוע הזה הוא אירוע דרמטי, ואני כאיש תקשורת לשעבר רק יכול לפנות לקולגות שלי ולהגיד: תסתכלו לא על מי שקופץ על השולחן ומדבר בקללות, אלא גם על מי שמעלה פה סוגיות חשובות לחברה הישראלית, לציבור הישראלי וגם למדינת ישראל, אז תודה רבה על זה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. אני רוצה להודות לכל האנשים שהשתתפו, שבאו לכאן, שטרחו. הישיבה הזו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:15. << סיום >>