חומר רקע
לכבוד
חכ אייכלר
יו"ר וועדת העבודה והרווחה
הנדון: נייר עמדה -דרי רחוב מבוגרים
הפורום למאבק בעוני ופעילי הרשת לחיים בכבוד מביאים לשיח על מדיניות, את הידע
שיש לאנשים החיים בעוני מנסיון חייהם וחוויותיהם. ידע זה יש בו להביא ליצירת מדיניות ראויה וטובה יותר.
מינימום קיום בכבוד- מחייבת הבטחת מזון, קורת גג, נגישות לרפואה ומלבוש.
דרי רחוב מצויים במצב קיצוני המצריך טיפול ייחודי ומותאם.
הח"מ מכירה דרי רחוב מבוגרים והיתה בעצמה בעבר דרת רחוב וכעת גרה בדיור ציבורי.
התובנות שלי מנסיוני כשהייתי ברחוב:
זה לא רצה לטפל בי וזה לא רצה לטפל בי זה בעט בי זה בעט בי. רצו להרחיק אותי מהאיזור בו גרתי, שאצא מהעיר.
דרי רחוב מצויים במלכודת.
בקלות מוותרים עליך
יצאתי לרחוב, הייתי על סמים, הסתבכתי בפלילי, היתה החלטת שופט לדאוג לי לדיור אמרו לי ברווחה: שהשופט ידאג לך לבית.
לא מדור דרי רחוב עזרו לי, אני, אחרי הרבה שנים וארועים קשים -הצלחתי להרים את עצמי, הלכתי לבקש סיוע בשכ"ד, שכרתי דירה. ישנתי על מזרונים של מעון ילדים, צמתי 72 שעות-כי לא היה לי כסף לאוכל לארוחה מפסקת ואז היה כיפור.
אני מכירה היטב זקנים ברחוב-הייתי מטפלת בהם לפני שנהיתי נכה, הייתי לוקחת עגלת סופר לפארק עם מזון אני עד עכשיו מכינה להם אוכל בשישי.
הייתי מדריכה 9 שנים.
המצב הקיים:
כולם ברחוב חולים, הקשישים יותר חולים, לא הולכים לקופת חולים, כי מיואשים.
הפתרונות המעטים שיש- זמניים, זה לא תוכנית מלאה סדורה לשיקום.
לקשישים שגרים בפארק קרוב אלי -אין להם אוכל, קר להם, מסריחים, מקבצים נדבות בצמתים.
הרוב מכורים לסמים/אלכהול -כי מושפעים מהרחוב. צריך להבין שלא כולם יכולים להתנקות, לא כולם יצליחו, זה מעין מקצוע עם הרבה עבודה - להיות נקי
ניסיתי לארגן מקום שיסדרו להם מקלחות נגיד לפני החגים -לא הלך
זה נושא מורכב וכאוב, זה מלחמה יום ליום , יום יום.
הרווחה אומרת שיש בעיר שלי עוסית לדרי רחוב -וכל דרי הרחוב מקללים אותה- כולם לא אחד, זה אומר מהשהו. אני לא ראיתי מדריכי רחוב בשטח , אף פעם לא נתקלתי בהם.
הפתרונות שיש ? בעיר שלנו יש מקום לדרי רחוב אבל צריך לשלם כ-100 ש"ח ליום!, מקום בעייתי מסיבות נוספות. חוץ מזה יש מרכז גמילה ומקום לתחלואה כפולה.
כשאני מציעה אוכל שואלים אותי אם זה בכסף-סימן שהם רגילים שמציעים להם ואז מתברר שזה מותנה בתשלום.
המתווה לפתרון בעיני:
מי שיכול להיות החוט המקשר זה מי שעבר את החוויות הללו -זה האמיתי שיכול לעזור
אני חושבת שצריך לפחות לספק מה שיש במקומות מסויימים בארה"ב: אוהל מחומם בחורף וארוחה חמה.
נשים במיוחד צריכות בית לביטחון, שלא יהיו תלויות בגבר.
צריך בעולם הזה קצת תשומת לב.
דרוש טיפול הנשכי לא טיפול חד פעמי, עמי מדברים כי אני שנים מדברת עמם ואני לא מתנשאת.
אין יחס, זה הכל מותנה.
צריך לתת סיוע ותמיכה לדרי הרחוב בלי תנאים ודרישות.
מתייחסים כאילו כל דבר שתתן הם חייבים לקבל בשמחה, בלי כל יכולת להעדפה אישית. כשאומרים לי "אני רעב", אני שואלת מה אתה רוצה? ומשתדלת ללכת הולכת הביתה ולהכין לו.
צריך עזרה מאדם שמקובל על דרי הרחוב, הבעיה שלנו התמרדות, שבירת חוקים, צריך לבנות אמון זה לא יום יומיים.
צריך לספק מקלחות, סבונים.
צריך מקום ממוזג שאפשר להיות בקיץ , בחורף מקום כמו אוהל מחומם.
צריך לספק אוכל לדיירי רחוב ( לא סל מצרכים יבשים -שאין להם איפה לבשל)
הבסיס קורת גג, וביטחון שמתיחלים מהשהו ויש תמיכה לאורך זמן. צריך תוכניות עם דיור ציבורי, תמיכה קבועה במזון ובליווי.
צריך לתת לאנשים תקווה-זה קשה. מה שנותן תקווה זה יחס, כשיש יחס יש שיח ואז מתחיל אמון, לא לבוא מלמעלה, לדבר את השפה.
צריך מי שיכול לחבר לתפור בין למטה ללמעלה בין האנשים ברחוב לבין אנשי המקצוע, צריך מישהו שיזדהה עמם שהם יזדהו עמו.
צופיה שניידר
רשת הפעילים לחיים בכבוד