חומר רקע

PDF 13,560 תווים המסמך המקורי ↗
‏40‏ יוני‏81 ‏כ "א‏סיון‏תשע"ח לכבוד:‏ חברי ‏ ועדת‏החוקה‏חוק‏ומשפט כנסת‏ישראל‏ :הנדון הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון– פיצויים ללא )הוכחת נזק לקראת הדיון שייערך בוועדה ביום.6.6.6 , :להלן עמדתנו בנוגע לחוק שבנדון אנו‏מת נגדים‏להצעה‏שבנדון.‏נדגיש‏–‏ בעינינו‏הטלת‏חרם‏היא,‏ככלל,‏דרך‏רעה‏לנהל‏דיון‏ ציבורי,‏ובמיוחד‏כאשר‏המוחרם‏אינו‏מעוול‏וכאשר‏יש‏דרכים‏חלופיות‏להעברת‏המסרים‏ בשיח‏הציבורי.‏ אנו מתנגדים בכל לבנו לחרם פוליטי וכלכלי נגד מדינת ישראל, בין אם על ידי אזרחים ישראלים ובין א 6ם על ידי זרים עם‏זאת,‏מכאן‏ועד‏להטלת‏סנקציות‏על‏ קריאות‏להטלת‏חרם,‏הדרך‏ארוכה.‏חופש‏הביטוי‏מטבעו‏כולל‏ביטויים‏קשים‏ומרגיזים‏ ואף‏מקוממים‏ביותר.‏ הצעת‏החוק‏היא‏במהותה‏נסיון‏לחוקק‏מחדש‏סעיף‏שנפסל‏בבג"צ,‏בבחינת‏"אותה‏גברת‏ בשינוי‏אדרת".‏ הסעיף‏ נפסל‏פה‏אחד‏על‏ידי ‏ תשעה‏שופטי‏בית‏המשפט‏העליון,‏כאשר‏גם‏ סעיפים ‏נוספים ‏ובעיקרם ‏ עניין ‏ תחולת ‏העוולה ‏בחוק ‏על ‏ א קרי ה ‏ל חרם ‏כלפי ‏"האזור"‏ נפסלו‏על‏ידי‏מיעוט‏של‏שלושה‏מן‏הש ופטים.‏מכאן,‏ שבהצעה‏יש‏משום ‏ נסיון‏לתקן‏ חוק‏ הפוגע ‏ במתכונתו ‏הנוכחית ‏ בחופש ‏הביטוי ‏הפוליט י ‏גם ‏כך,‏ ולחזק ‏ את ‏פגיעתו ‏ב חופש‏ הביטוי ,‏תוך‏החזרת‏האלמנט‏שנפסל‏בפסק‏הדין:‏פיצויים‏ללא‏הוכחת‏נזק.‏ מהות ההצעה 8. ההצעה‏מבקשת‏להחליף‏את‏סעיף‏2(ג),‏שנפסל‏בבג"צ ‏ אורי אבנרי נ' הכנסת ‏ (ניתן‏ ביום‏81.40.2481 )‏:לפיו "מצא‏בית‏המשפט‏כי‏נעשתה‏עוולה‏לפי‏חוק‏זה‏בזדון,‏רשאי‏הוא‏לחייב‏ את‏עושה‏העוולה ‏ בתשלום ‏פיצויים‏שאינם‏תלויים‏בנזק‏(בסעיף‏זה ‏–‏ פיצויים‏לדוגמה)‏בבואו‏לקבוע‏את‏גובה‏הפיצויים‏לדוגמה,‏יתחשב‏בית‏ "המשפט,‏בין‏השאר,‏בנסיבות‏ביצוע‏העוולה,‏חומרתה‏והיקפה בסעיף‏חדש,‏לפיו:‏ "(8)‏מצא‏בית‏המשפט‏כי‏נעשתה‏עוולה‏לפי‏חוק‏זה‏בזדון,‏רשאי‏הוא‏ לחייב‏את‏עושה ‏ העוולה‏בתשלום‏פיצויים‏ בלא‏הוכחת‏נזק‏בסכום‏שלא‏ יעלה ‏על ‏844,444‏ שקלים ‏חדשים ‏ בבואו ‏לקבוע ‏את ‏גובה ‏הפיצויים,‏ יתחשב ‏בית ‏המשפט, ‏בין ‏השאר, ‏בנסיבות ‏ביצוע ‏העוולה, ‏חומרתה‏ "והיקפה (2)‏ סעיף‏זה‏לא‏יחול‏על‏מעוול‏שהתבטא‏באופן‏חד-פעמי.‏ ד.‏מצא‏בית‏המשפט‏כי‏נעשתה‏עוולה‏לפי ‏ חוק‏זה‏בזדון,‏בצורה‏שיטתית‏ ומאורגנת,‏רשאי‏הוא‏לחייב‏את‏עושה‏העוולה‏בתשלום‏פיצויים‏לדוגמה‏ בסכום‏שלא‏יעלה‏על‏144,444‏.שקלים‏חדשים" פיצויים לדוגמא ופיצויים ללא הוכחת נזק 2. מציעי‏החוק‏מייחסים‏נפקות‏רבה‏לכך‏שבחוק‏המקורי‏שנפסל‏נכתב‏"פיצויים‏ "לדוגמה" ‏לאחר ‏התיבה ‏ פיצויים ‏שאינם ‏תלויים ‏בנזק", ‏בעוד ‏שבחוק ‏המוצע‏ כתוב ‏רק ‏"פיצויים ‏בלא ‏הוכחת ‏נזק". ‏לפי ‏דברי ‏ההסבר, ‏בעוד ‏ש"פיצויים‏ לדוגמה" ‏("פיצויים ‏עונשיים") ‏הם ‏חריג ‏לעקרון ‏הבסיסי ‏של ‏השבת ‏המצב‏ לקדמותו,‏שקיים‏בחקיקה‏במקרים‏מעטים‏ומיושם‏לעתים‏נדירות,‏המודל‏שהם‏ מציעים, ‏של ‏"פיצויי ם ‏ללא ‏הוכחת ‏נזק" ‏הוא ‏"סעד ‏נורמטיבי ‏מקובל", ‏שניתן‏ למצוא ‏לו ‏מקבילים ‏בחוק ‏לשון ‏הרע, ‏חוק ‏זכויות ‏יוצרים ‏(ואנו ‏יכולים ‏לעזור‏ ולהוסיף‏עוד:‏חוק‏למניעת‏הטרדה‏מינית,‏חוק‏הגנת‏הפרטיות).‏ 3. אלא, ‏שבמהות, ‏אין ‏נפקות ‏ רבה ‏(לתיקון ‏ אולי ‏ למעט ‏הגבלת ‏תקרת ‏הסכום).‏ מהותו ‏של ‏הסעיף ‏המ,קורי ‏היתה ‏פיצויים ‏ללא ‏הוכחת ‏נזק ‏ והמלים ‏"פיצויים‏ לדוגמא"‏לא‏הם‏ המהות,‏אלא‏העובדה‏שניתן‏לתבוע‏(ועקב‏כך,‏להרתיע‏ולגרום‏ לאפקט‏מצנן)‏גם‏ללא‏שנגרם‏נזק‏וללא‏שניתן‏להוכיח‏אותו .‏לא‏הכותרת‏היא‏ שגרמה‏לבית‏המשפט‏להכריע‏כי‏הסעיף‏הוא‏לא‏חוקתי,‏אלא‏מהותו‏–‏ ומהותו‏ היא‏בד יוק‏זו‏שמוצעת‏גם‏בסעיף‏החדש‏–‏ פסיקה‏של‏פיצויים‏מבלי‏צורך‏להוכיח‏ נזק,‏ וקשר סיבתי בין הקריאה הספציפית לחרם לבין ה נזק שנגרם6‏ לאמתו‏של‏ דבר,‏האפשרות‏להיפרע‏בפיצויים‏מאדם‏ללא‏הוכחת‏קיומו‏של‏נזק‏כלל‏וללא‏ הוכחת ‏קשר ‏סיבתי ‏בין ‏מעשהו ‏לבין ‏הנזק ‏שהתקיים ‏כעובדה ‏מפקיעה ‏א ת‏ ההוראה‏הזו‏מן‏המתכונת‏המקובלת‏ומן‏ההיגיון‏היסודי‏של‏דיני‏הנזיקין.‏היא‏ עושה ‏ למעשה ‏ במקרה ‏זה ‏ שימוש ‏לרעה ‏בדוקטרינה ‏הנזיקית ‏כתחליף ‏לענישה,‏ מקום‏שזו‏אינה‏באה‏בחשבון.‏על‏הקושי‏הזה‏העיר‏גם‏השופט‏הנדל‏בפסק‏דינו,‏ ואלמל הפ ‏ א תרון ‏שהניח ‏השופט ‏מלצר ‏לקושי ‏זה, ‏אין ‏ביטחו ן ‏שהיה ‏מצטרף‏ לשופטי‏הרוב ‏)"(שלא‏פסלו‏את‏הסעיף‏העוסק‏בחרם‏על‏"האזור 6דברי‏ההסבר‏ של‏המציעים‏עצמם‏מוכיחים‏גם‏הם‏כי‏הת כלית‏לתיקון‏היא‏"הרתעתית",‏ ולא‏ תכלית‏של‏תיקון‏או‏של‏השבת‏מצב‏לקדמותו.‏ 0. ‏ כך,מסביר‏השופט‏רובינשטיין ‏ב פסק‏הדין ,‏מדוע‏המהות‏(שהיא‏שהביאה‏לפסילת‏ הס עיף)‏שב"פיצויים‏עונשיים"‏וב"פיצויים‏ללא‏הוכחת‏נזק"‏היא‏אותה‏המהות :‏ "פיצויים ‏ללא ‏הוכחת ‏נזק ‏–‏ או ‏בשמם ‏האחר ‏פיצויים ‏סטוטוטוריים, ‏ובאופן‏ דומה‏גם‏פיצויים‏עונשיים‏–‏ הם‏בגדר‏חריג‏לכך.‏מטרתם‏להביע‏את‏סלידתה‏של‏ החברה ‏ממעשיו ‏של ‏המעוול ‏במקרים ‏קשים, ‏וז את ‏באמצעות ‏הרתע ת ‏המעוול,‏ ושכמות,ו מביצוע‏המעשה‏העוולתי‏בעתיד,‏אף‏אם‏לא‏נגרם‏לאחר‏נזק,‏או‏למצער‏ לא‏הוכח‏כי‏נגרם‏נזק‏או‏לא‏הוכח‏שיעורו ".‏(בג"ץ‏אבנרי,‏סעיף‏טז‏לפסק‏דינו‏של‏ השופט‏רובינשטיין ).‏ אכן,‏במספר‏חוקים‏קיימת‏הפרקטיקה‏של‏פיצויים‏ללא‏הוכחת‏נזק.‏עדיין‏זהו‏ מצב‏יוצא‏דופן‏ בדיני‏הנזיקין.‏גם‏בית‏המשפט‏העליון‏היה‏ער‏לכך‏שישנם‏חוקים‏ שבהם‏קיימת‏דוקטרינה‏של‏פיצויים‏ללא‏הוכחת‏נזק.‏ חוקים‏אלה‏אינם‏דומים‏ ,לעוולה ‏הנוכחית ‏ מדובר ‏בהם ‏בעוולות ‏מובהקות, ‏מבוססות ‏ומוכרות ‏במשפט‏ העמים,‏יש‏בהם‏ ניזוק‏ספציפ י,‏ואין‏הם ‏ עוסקים‏בהגבלת‏חופש‏הביטוי‏הפו ליטי.‏ :עוד‏מתוך‏פסק‏הדין "מדובר‏איפוא‏ במעשים ‏ [בחוקים‏שבהם‏יש‏פיצויים‏לא‏הוכחת‏נזק‏–‏].מ.ק.‏וע.פ ‏ שלגביהם‏ישנה‏הסכמה‏רחבה‏כי‏אינם‏ראויים‏וכי‏יש‏להרתיע‏אחרים‏מביצועם,‏ אף ‏במחיר ‏של ‏סטיה ‏כאמור ‏מהעיקרון ‏הבסיסי ‏של ‏דיני ‏הנזיקין, ‏והוא ‏פיצוי‏ הנפגע‏על‏הנזק‏שנגרם‏לו‏וע ליו‏בלבד...‏ דומה ‏כי ‏שונים ‏הדברים ‏בכל ‏הנוגע ‏לסעיף ‏2‏ (ג) ‏נשוא ‏ענייננו. ‏כאמור, ‏הסיבה‏ העיקרית ‏–‏ אם ‏גם ‏לא ‏היחידה ‏כל ‏עיקר ‏–‏ לשמה ‏בא ‏החוק ‏בו ‏עסקינן ‏לאויר‏ העולם‏היא‏הגנה‏על‏תושבי‏שטחי‏יהודה‏ושומרון‏מן‏הנזק‏הנגרם‏להם‏כתוצאה‏ מפעילותם‏של‏הקוראים‏להחרימם,‏נושא‏שנוי‏ב מחלוקת‏בציבוריות‏הישראלית.‏ לכך ‏כאמור ‏משמעות ‏בהקשר ‏הפיצויים ‏ללא ‏הוכחת ‏נזק ‏והפיצויים ‏העונשיים‏ (ראו ‏גם ‏א' ‏רובינשטיין ‏"פיצויים ‏עונשיים ‏–‏ מבט ‏מכס ‏המשפט" ‏ספר ‏אור ‏79‏ , 842-841)‏עורכים‏א'‏ברק,‏ר' סוקול‏וע'‏שחם;‏תשע"ג- 2483‏ .(לשם‏השגת‏המטרה‏ האמורה‏די‏בסעיף‏2(א)‏וסעיף ‏2)ב)‏–‏ סעיפים‏אלה‏פוגעים‏במידה‏שאינה‏עולה‏על‏ הנדרש,‏כאמור,‏בחופש‏הביטוי‏של‏העותרים,‏במובן‏של‏הטלת‏חובה‏לפצות‏את‏ הניזוקים‏בעבור‏הנזק‏שגרמו.‏סעיף‏2)ג)‏מפר‏איזון‏עדין‏זה;‏הוא‏מגביל‏באופן‏ ניכר ‏את ‏חופש ‏הביטוי ‏המוקנה ‏לעותרים ‏על-ידי ‏יצירת ‏אפקט ‏מצנן ‏ברמה‏ מוגברת, ‏ גם ‏לטעמו ‏של ‏מי ‏שרואה ‏כמוני ‏ביתר ‏מתינות ‏את ‏החשש ‏מהאפקט‏ המצנן, ‏ומנגד ‏הוא ‏מגן ‏על ‏אלה ‏אשר ‏הקריאה ‏להחרימם ‏הופנתה ‏אליהם ‏אף‏ כאשר‏לא‏נגרם‏להם‏נזק.‏,"‏(שם ‏ פסק‏הדין‏של‏השופט‏רובינשטיין ‏ סע'‏טז- .)יז 1. ניתן ‏אם ‏כן ‏לראות ‏בבירור, ‏כי ‏בית ‏המשפט ‏לא ‏נתלה ‏באבחנה ‏שמבקשים‏ המבצעים ‏ לעשות, ‏בין ‏פיצויים ‏עונשיים ‏ופיצויים ‏ל לא ‏הוכחת ‏נזק , ‏וההיפך ‏–‏ הבהיר‏את‏ההבדל‏בין‏הנסיון‏להחיל‏פיצויים‏ללא‏הוכחת‏נזק‏בחוק‏זה,‏העוסק‏ בביטוי ‏שעצם ‏הפעלת ‏הסנקציות ‏כנגדו ‏שנוייה ‏במחלוקת ‏עמוקה, ‏ובין ‏מקרים‏ אחרים,שבהם‏נעשה‏שימוש‏בתרופה‏זו ‏ כגון‏הטרדה‏מינית,‏לשון‏הרע‏וכ ו'.‏ 6. "אנו‏ערים‏כי‏בחוות‏הדעת‏של‏השופט‏עמית‏כן‏נזכרה‏עובדת‏הפיצוי‏"פיצוי‏עונשי ‏ ללא‏תקרה ‏.כטעם‏לביטול‏הסעיף ‏ אך ‏ יש‏לזכור‏כי‏סעיף‏2(ג)‏נפסל‏ פה אחד על ידי תשעה שופטים, וחוות דעתו זו של השופט עמית היא למעשה דעת יחיד, באמרת אגב ,שגם‏לגביה‏אין‏וודאות‏כי‏ניסוח‏בד ומה‏לזה‏המוצע‏היה‏"מציל"‏את‏הסעיף‏ מפסילה ‏"(יכולה‏היתה‏להקהות‏במידת‏מה‏את‏הפגיעה ",‏סעיף‏37‏ לפסק‏דינו‏של‏ .)השופט‏עמית ‏ עניין המגבלה עד.11,11 שקלים וכן החרגת מקרה חד פעמי 9. אמנם,‏סעיף‏שאינו‏מוגבל‏הוא‏פוגעני‏יותר‏בפוטנציה,‏מסעיף‏ מוגבל‏(והעניין‏גם‏ מוזכר‏בחוות‏דעתו‏של‏השופט‏מלצר‏–‏)אך‏לא‏בתור‏לב‏העניין .‏אך‏שוב,‏הפגיעה‏ הקשה‏בחופש‏הביטוי‏הפוליטי‏בחוק,‏לא‏נובעת‏מכך‏שהסכום‏הינו‏בלתי‏מוגבל‏ אלא ‏דווקא ‏משום ‏היותו ‏בלתי- ,תלוי ‏בנזק ‏ ובלתי-תלוי ‏במעוול ‏ספציפי. ‏בניגוד‏ לכל‏אחד‏מהמקרים‏האחרים‏בהם‏נק בעה‏תביעה‏ללא‏הוכחת‏נזק,‏כאן‏מדובר‏ בקריאה‏שיכולה‏להיות‏כללית‏ולכן‏להקים‏תביעות‏מצד‏אינספור‏תובעים,‏להם‏ ,לא‏נגרם‏כל‏נזק‏כלל ‏ מה‏שעלול‏לגרום‏לריבוי‏תביעות‏ולאפקט‏מצנן‏נרחב .‏מכאן‏ שהגבלת‏הנזק‏היא‏פורמלית‏בלבד,‏אך‏אין‏בה‏מגבלה‏אמיתית .‏ 1. גם‏החרגת‏המקרה‏"החד‏פעמי"‏ אינה‏מקהה‏מפגיעתו‏של‏החוק.‏חופש‏הביטוי‏ לא‏מתבטא‏בכך‏ שניתן‏ לאדם‏להתבטא,‏בוודאי‏בנושא‏פוליטי‏שנוי‏במחלוקת‏כה‏ עמוקה,‏"חד‏פעמית".‏האפקט‏המצנן,‏והרתעת‏היתר‏שייצור‏החוק‏בשל‏האיום‏ ב"פיצויים ‏ללא ‏הוכחת ‏נזק" ‏גם ‏אם ‏יישמר ‏למקרים ‏שאינם ‏התבטאות ‏חד‏ פעמית,‏ בעינו ‏ עומד.‏ הס עיף המבקש לקבוע תקרת נזק גבוהה יותר 7. בהצעה‏כלול‏גם‏סעיף‏מחמיר,‏המבקש‏לקבוע‏"פיצויים‏לדוגמה"‏שלא‏יעלו‏על‏ 144,444‏ ש"ח ‏אם ‏מדובר ‏ב קריאות ‏ שנעשו ‏בצורה ‏"שיטתית ‏ומאורגנת" ‏(עניין‏ הזדון‏כלול‏ממילא‏גם‏בסעיף‏הפחות‏מחמיר).‏הטיעונים‏שהשמענו‏לעיל‏חלים‏ כ"מקל ‏וחומר" ‏גם ‏כלפי ‏ הסעיף ‏הזה. ‏הנסיון ‏לקבוע ‏פיצויים ‏גבוהים ‏ביותר‏ כסנקציה ‏על ‏ביטוי, ‏ללא ‏הוכחת ‏נזק ‏וקשר ‏סיבתי, ‏גם ‏אם ‏מדובר ‏בהפרה‏ "שיטתית‏ומאורגנת"‏לוקה‏באי‏מידתיות‏אף‏ביתר‏שאת‏מהסעיף‏הקודם.‏ ככל‏ שאכן‏מדובר‏בפגיעה‏שיטתית‏ומאורגנת,‏סביר‏כי‏פגיעה‏זו‏תבוא‏לידי‏ביטוי‏בנזק‏ הנגרם ‏ממנה , ‏ולכן ‏ההגנה ‏על ‏הנפגע ‏תבוא ‏לידי ‏ביטוי ‏בפיצוי ‏גם ‏לפי ‏החוק‏ הנוכחי.‏ חקיקה מחדש של חוק שנפסל 84 . אם‏כן,‏יש‏כאן‏נסיון‏לחוקק‏מחד ש‏ עם‏מגבלת‏תביעה,‏ סעיף‏דומה‏מאד‏לסעיף ‏ .שנפסל ‏בבג"צ ‏ רק ‏מן ‏הטעם ‏הזה ‏ראוי ‏להמנע ‏מחקיקתו. ‏חקיקה ‏מחדש, ‏תוך‏ שימוש ‏בסמנטיקה ‏מעט ‏שונה, ‏של ‏אותו ‏ח וק ‏לאחר ‏שבג"צ ‏פ סל ‏אותו, ‏יש ‏בה‏ משום‏זלזול‏ כלפי ‏ פסק‏הדין‏ של‏בי ת‏המשפט‏העליון ‏ וכלפי‏המוסד‏שפסק .‏ החוק המקורי 88 . נזכיר‏בקצרה,‏את‏הטעמים‏ש על‏יסודם ‏ התנגדנו‏לחוק‏המקורי,‏וגם‏לחלקים‏שלא‏ נפסלו ‏בבג"צ ‏כלא-חוקתיים ‏(על ‏פי ‏דעת ‏הרוב, ‏בניגוד ‏לדעתם ‏של ‏שלושה‏ שופטים).‏טעמים‏אל ה‏הם‏טעמים‏טובים‏גם‏כדי‏ להסביר‏מדוע‏אסור‏להרחיב ‏ עוד‏את‏הסנקציות‏הכלולות‏בחוק.‏ הפגיעה בחופש הביטוי: הגדרת החרם 82 . ראשית,‏הגדרת‏"חרם‏על‏מדינת‏ישראל"‏בחוק,‏כוללת‏התנהגויות‏רבות,‏אשר‏ הקשר ‏בינן ‏למונח ‏המילולי ‏"חרם", ‏אינו ‏מובהק. ‏המונח ‏"חרם" ‏יוצר ‏בקרב‏ יהודים ‏תחושה ‏ שמדובר ‏באמצעי ‏קשה ‏וחריף ‏ביותר: ‏שכן ‏בתודעה ‏היהודית‏ מדובר ‏בנידוי ‏טוטאלי ‏של ‏בן ‏הקהילה ‏היהודית ‏בגולה, ‏שמשמעותו ‏המעשית‏ הייתה,‏מבחינתו,‏מוות‏חברתי.‏ברור‏שלא‏בכך‏מדובר,‏אך‏הזיכרון ‏ההיסטורי‏ יוצר ‏התנגדות ‏טבעית ‏למה ‏שמכנים ‏אותו ‏"חרם". ‏הימנעות ‏מכוונת ‏מ"קשר‏ כלכלי"‏(כגו ן‏החלטה‏שלא‏לרכוש‏מוצרים‏מיצרן‏כלשהו)‏או‏קשר‏תרבותי‏(כגון‏ החלטה‏שלא‏להופיע‏במקום‏כלשהו)‏–‏ עם‏אדם‏–‏ כוללת‏טווח‏התנהגויות‏רחב.‏ החלטה‏מאורגנת‏(למשל‏של‏אזרחים‏ערבים)‏שלא‏ללמוד‏במכללה‏באריאל‏או‏לא‏ לקנות ‏תוצרת ‏ממפעל ‏ביהודה ‏ושומרון ‏ או ‏החלטה ‏שלא ‏לבקר ‏בהתנחלויות,‏ עשויה‏להכנס‏להגדרת‏החוק‏ל"חרם".‏לבני‏אדם‏יש‏חירות‏יסודית,‏אלמנטרית,‏ להחליט‏היכן‏הם‏מבקרים‏והיכן‏לא,‏עם‏מי‏הם‏נפגשים‏ועם‏מי‏לא.‏חירות‏זו‏ .כוללת‏גם‏את‏החירות‏למחות‏בדרך‏זו‏באופן‏קולקטיבי,‏ואף‏להתארגן‏לצורך‏כך 83 . מעבר ‏לטווח ‏ההתנהגויות, ‏גם ‏המוטיבציה ‏להטלת ‏החרם ‏מו גדרת ‏באופן ‏רחב‏ למדי ‏-‏ "מחמת ‏זיקתו ‏למדינת ‏ישראל, ‏מוסד ‏ממוסדותיה ‏או ‏אזור ‏הנמצא‏ בשליטתה".‏יוצא,‏כי‏"חרם‏על‏מדינת‏ישראל"‏כולל‏גם‏הימנעות‏מקשר‏כלכלי‏או‏ תרבותי‏עם‏אדם‏משום‏קשריו‏עם‏אזור‏שבשליטת‏ישראל‏–‏ משמע‏אזור‏יהודה‏ ושומרון‏או‏כל‏אזור‏ספציפי‏אחר.‏ברור‏שבמובן‏ רחב‏זה,‏נתפסים‏מעשים‏שאינם‏ מכוונים ‏כלל ‏כנגד ‏מדינת ‏ישראל, ‏אלא ‏כנגד ‏מדיניות ‏הממשלה. ‏מעשים ‏שהם‏ מחאה ‏פוליטית ‏–‏ בדומה ‏לארגון ‏הפגנה ‏-‏ מתוייגים ‏על ‏ידי ‏הגדרה ‏רחבה ‏ולא‏ מייצגת‏זו‏כ"חרם‏על‏מדינת‏ישראל"‏אף‏שאינם‏כאלה.‏ תכלית החוק והצורך בו ‏ 80 . הצעת ‏החוק ‏מרחיקה ‏לכת ‏מעבר ‏ל מקובל ‏בהקשר ‏זה. ‏יש ‏לציין ‏כי ‏כאשר‏ מצטרפים ‏לקריאה ‏להטלת ‏חרם ‏מימדים ‏נוספים, ‏ההופכים ‏אותה ‏להתנהגות‏ פוגענית ‏ומזיקה, ‏עשויה ‏שיטת ‏המשפט ‏להטיל ‏איסור; ‏ובלבד ‏שמתקיימים ‏כל‏ המאפיינים‏הנוספים‏המקנים‏למעשה,‏בכללותו,‏את‏מהותו‏הפוגענית.‏כך‏למשל,‏ במקרים‏בהם‏חרם‏צרכני‏המסתמך ‏ על‏מידע‏שקרי‏או‏מסולף‏והוא‏עלול‏לפגוע‏ בשמו‏הטוב‏של‏אדם‏או‏במשרתו,‏אפשר‏והנפגעים‏מן‏החרם‏יהיו‏זכאים‏לפיצוי‏ כספי ‏מיוזמיו ‏או ‏מפיציו, ‏מכוח ‏העוולה ‏האזרחית ‏המעוגנת ‏בחוק ‏איסור ‏לשון‏ הרע.‏כאשר‏מטרת‏הקריאה‏היא‏להחרים‏ציבור‏מסוים‏על‏יסוד‏השתייכות‏לגזע‏ לאום‏דת‏וכדומה ‏ היא‏להסית‏לגזענות‏ניתן‏יהיה,‏במקרים‏מתאימים,‏להעמיד‏ את ‏יוזמי ‏החרם ‏ומפרסמיו ‏לדין ‏פלילי ‏בגין ‏הסתה ‏לגזענות. ‏בדומה ‏לכך, ‏ניתן‏ להצדיק‏הטלת‏מגבלות‏על‏חרמות‏הפוגעים‏בדיני‏ההגבלים‏העסקיים‏או‏היוצרים‏ הפליה ‏אסורה ‏הפוגעת ‏בעקרונות ‏הסחר ‏החופשי ‏(זאת, ‏בדומה ‏לאיסורים‏ הקיי מים‏במדינות‏אחרות,‏ועל‏כך‏להלן).‏ 81 . ההגדרה‏הגורפת‏של‏קריאה‏לחרם‏כעוולה‏אזרחית,‏תביא‏ליצירת‏הסדר‏בלתי‏ מידתי ‏ובלתי ‏מאוזן, ‏המזניח ‏במפגיע ‏את ‏חשיבותה ‏הרבה ‏של ‏מחאה ‏ציבורית‏ בלתי‏אלימה‏ואת‏מעמדו‏המרכזי‏של‏חופש‏הביטוי.‏יתר‏על‏כן,‏האופי‏הכוללני‏של‏ האיסור ‏מלמד ‏כי ‏ההצדק ה ‏העומדת ‏בבסיסו ‏איננה ‏מעוגנת ‏בשאיפה ‏להגן ‏על‏ קבוצות‏מסוימות‏בחברה‏מפני‏הסתה‏גזענית,‏או‏ברצון‏להגן‏על‏כלכלת‏השוק‏ החופשי.‏המסקנה‏הבלתי‏נמנעת‏היא‏כי‏מטרתה‏של‏הצעת‏החוק‏היא‏השתקה‏ בכפייה ‏של ‏ביקורת ‏על ‏מדיניות ‏הממשלה. ‏ביקורת ‏מסוג ‏זה, ‏אף ‏כאשר ‏היא‏ טומנת ‏בחובה ‏טענות ‏ והאשמות ‏קשות ‏המצריכות ‏התמודדות ‏מורכבת, ‏מצויה‏ בלב ‏לבו ‏של ‏חופש ‏הביטוי. ‏גם ‏בהגדרות ‏הצרות ‏ביותר ‏של ‏דמוקרטיה, ‏חופש‏ הביטוי‏הפוליטי‏חייב‏להיות‏מוגן.‏אם‏משתיקים‏ביקורת‏ומחאה‏פוגעים‏בציפור‏ .הנפש‏של‏הדמוקרטיה החוק פוגע במעמדה של ישראל כדמוקרטיה 86 . הצעה ‏זו ‏פוגעת ‏באופייה ‏ הדמוקרטי ‏של ‏מדינת ‏ישראל. ‏בכך ‏שהיא ‏מעלה ‏על‏ שולחן ‏הכנסת ‏הצעה ‏הפוגעת ‏בחופש ‏הביטוי ‏הפוליטי, ‏שתכליתה ‏הגלויה ‏היא‏ השתקת‏ביקורת‏על‏מדיניות‏הממשלה‏מדינת‏ישראל‏ההצעה‏פוגעת‏במעמדה‏של‏ ישראל ‏כדמוקרטיה. ‏לכן, ‏בניגוד ‏גמור ‏לרטוריקה ‏העומדת ‏מאחוריו, ‏חוק ‏זה‏ דווקא‏ מסייע ‏ למסע‏ הדה-לגיטימציה‏שנעשה‏לישראל‏בעולם,‏בכך‏שהוא‏מספק‏ .דוגמה‏נוספת‏לפגיעה‏בזכויות‏אדם‏ובשיח‏פוליטי‏חופשי‏בישראל לא בכדי לא 6תמכו נציגי משרד החוץ בחוק בעת הדיון בוועדת החוקה ההצעה ‏משווה ‏בין‏ סוגים‏שונים‏של‏התנהגויות:‏קריאה‏לחרם‏מחמת‏זיקה‏למדינת‏ישראל‏וקריאה‏ לחרם‏מ חמת‏זיקה‏לאזור‏שבשליטת‏ישראל.‏ההצעה‏מנסה‏למשוך‏את‏שמיכת‏ הלגיטימיות‏של‏ישראל‏על‏השטחים‏שבשליטתה.‏התוצאה‏עלולה‏להיות‏הפוכה:‏ .פגיעה‏בלגיטימיות‏של‏ישראל‏עצמה 89 . יש‏לתהות‏מדוע‏מבקשים‏מציעי‏החוק‏להאדיר‏ולנפח‏את‏האיום‏הנשקף‏לישראל‏ ממתי- .המעט ‏הקוראים ‏לחרם ‏נגד ‏ישראל ‏ הצעת ‏החוק, ‏אם ‏תתקבל, ‏תשדר‏ חולשה,‏כאילו‏זקוקה‏ישראל‏לשימוש‏באמצעי‏כפייה‏כדי‏להתמודד‏עם‏המעטים‏ הקוראים‏להחרים‏את‏ישראל.‏ לסיכום:‏הצעת‏החוק‏פוגע‏פגיעה‏קשה‏בחופש‏הביטוי‏הפוליטי.‏ההצעה‏היא‏נסיון‏לחוקק‏ מחדש,‏גם‏אם‏בנוסח‏מעט‏שונה,‏סעיף‏שנפסל‏בבג"צ .‏היא‏מבטאת‏חוס ר‏כבוד‏כלפי ‏ פסק‏ הדין ‏ וכלפי ‏ הרשות‏השופטת .‏ בכבוד‏רב‏ובברכה,‏ ‏ פרופ'‏מרדכי‏קרמניצר ד"ר‏עמיר‏פוקס,‏עו"ד המכון‏הישראלי‏לדמוקרטיה המכון‏הישראלי‏לדמוקרטיה