חומר רקע

כ"ז בסיוון התשע"ח 10 ביוני 2018 אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה צו סדר הדין הפלילי (העברת תיקים לטיפול התביעה המשטרתית), התשע"ח-2018 כללי סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק), מסדיר את הסמכות העניינית של מערכת התביעה הפלילית בישראל. לפי הסעיף האמור, הכלל הרחב הוא שעבירות חטא ועוון מטופלות על ידי התביעה המשטרתית, בעוד שעבירות פשע מטופלת על ידי הפרקליטות (סעיף 60(ב) ו-(ג) לחוק). הסעיף קובע חריגים לשני הכיוונים, כך שעבירות עוון המנויות בחלק א' של התוספת הראשונה א' לחוק מטופלת על ידי הפרקליטות, ומנגד עבירות פשע המנויות בחלק ב' של התוספת הראשונה א' לחוק מטופלת על ידי התביעה המשטרתית. כמו כן, סעיף 60(ז) לחוק, קובע כי תובע משטרתי או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לא ייצג את המדינה בהליך בבית המשפט המחוזי אלא בעניין המנוי ברשימת העניינים שבחלק ד' לתוספת הראשונה א', ולא ייצג את המדינה בהליך בבית המשפט העליון. התיקונים המוצעים סעיף 60(ח) לחוק, מסמיך את שר המשפטים, בהסכמת השר לביטחון פנים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לשנות בצו את התוספת הראשונה א'. מכוח הסמכות האמורה, הונחה על שולחן ועדת החוקה טיוטת צו שמבקשת לערוך בהסדרים האמורים לעיל את התיקונים הבאים: (1) העברת עבירות פשע לטיפול התביעה המשטרתית מוצע לתקן את התוספת הראשונה א' חלק ב' ולהוסיף שתי עבירות פשע חדשות, שהיו לפני כן עבירות עוון, לטיפול התביעה המשטרתית. א) הסעה בנסיבות מחמירות (סעיף 12א(ג)(1א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952) – במסגרת תיקון מס' 29 לחוק הכניסה לישראל שנערך לאחרונה (מרץ 2018), הפכה העבירה של "הסעה בנסיבות מחמירות" הקבועה בסעיף 12א(ג)(1א) לחוק הכניסה לישראל לעבירת פשע שעונשה ארבע שנות מאסר. בדברי ההסבר נטען, כי במשך שנים רבות טופלו עבירות ההסעה (הן העבירה הרגילה הקבועה בסעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל והן הנסיבות המחמירות שעונשן היה שלוש שנות מאסר) על ידי התביעה המשטרתית, אשר צברה ניסיון, ידע ומומחיות בטיפול בעבירות אלה. אף העבירה של ארגון או ניהול שירותי הסעה הקבועה בסעיף 12א(ג6) לחוק הכניסה לישראל, עבירת פשע שעונשה חמש שנות מאסר, מטופלת על ידי התביעה המשטרתית. נוכח האמור, וכדי לתת עדיפות ולמקד את הטיפול בעבירות האמורות – שלתביעה המשטרתית מומחיות בהן – מוצע להעביר את העבירה לטיפולה של התביעה המשטרתית. ב) תקיפת עובד חינוך (סעיף 382א(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) – במסגרת תיקון שנערך לאחרונה (מרץ 2018) לחוק העונשין, תוקנה העבירה של תקיפת עובד ציבור שעונשה שלוש שנות מאסר, כך שנוספה בה נסיבה מחמירה של תקיפת עובד חינוך שבצידה נקבע עונש של חמש שנות מאסר, ועל כן, בהעדר הוראה אחרת הטיפול בעבירה זו מועבר לפרקליטות. נוכח העובדה שהעבירות שעניינן תקיפת עובד ציבור מטופלות בשגרה על ידי התביעה המשטרתית המיומנת בטיפולן, מוצע להוסיף גם עבירה של תקיפת עובד חינוך זו לטיפול התביעה המשטרתית. הנימוק לכך בדברי ההסבר, הוא שבאופן זה הטיפול בעבירות של תקיפת עובדי ציבור יהיה אחיד ומקצועי. נקודות לדיון: תקיפת עובדי חינוך לעומת תקיפת עובדי ציבור אחרים – סעיף 382א לחוק העונשין כולל כמה חלופות לעבירה של תקיפת עובדי ציבור. לפי הדין הקיים, רק העבירה הבסיסית של תקיפת עובדי ציבור רגילה (שהיא עבירת עוון שדינה 3 שנות מאסר) היא בטיפולה של התביעה המשטרתית, ואילו החלופות המוחמרות יותר של העבירה, קרי: תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות ותקיפת עובדי חירום (שהן עבירות פשע שדינן 5 שנות מאסר), הן בטיפולה של הפרקליטות. לפי התיקון המוצע, תיווצר חוסר קוהרנטיות בטיפול בעבירה של תקיפת עובדי ציבור, כך שהעבירה הבסיסית והחלופה של תקיפת עובד חינוך – יטופלו על ידי התביעה המשטרתית, ואילו החלופות של תקיפת עובדי ציבור בנסיבות מחמירות ותקיפת עובדי חירום – יטופלו על ידי הפרקליטות. חוסר הקוהרנטיות אינו מובן: מה פשר הפער שבין החלופות השונות? האם יש סיבות לכך שדווקא החלופות של תקיפת עובדי ציבור בנסיבות מחמירות ותקיפת עובדי חירום הן בטיפולה של הפרקליטות? מה ההבדל שבין תקיפת רופא שתטופל על ידי הפרקליטות לבין תקיפת עובד חינוך שתטופל על ידי התביעה המשטרתית? (2) הרחבת סמכות התביעה המשטרתית לייצג בפני המחוזי חלק ד' לתוספת הראשונה א' קובע עניינים שבהם רשאי תובע משטרתי או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לטפל גם בבית המשפט המחוזי. מוצע לתקן את פרט (2), כך שיתוספו אליו מפורשות גם ערעורים לפי סעיף 57ה לפקודת התעבורה. סעיף 57ה לפקודת התעבורה, קובע כי "על החלטת בית המשפט לפי סעיפים 57ב עד 57ד ניתן לערער לבית המשפט המחוזי שידון בערעור בדן יחיד". סעיפים 57ב עד 57ד לפקודת התעבורה דנים, בהתאמה, בפניה לבית משפט לביטול איסור שימוש מינהלי של רכב, בבקשה לבית המשפט לאיסור שימוש שיפוטי ברכב, ובהוראות באשר להוצאות בשל שינוע רכב למגרש והעמדתו בו. בדברי ההסבר נטען, כי מבחינה עניינית, מדובר בנושא המתאים להיות מטופל על ידי התביעה המשטרתית כחלק מניהול מרבית ענייני התעבורה. ואולם, הנושא נבחן בבית המשפט (ע"ח 14763-01-18 מ"י נ' חמודה בע"מ) שקבע שנדרשת לכך הסמכה מפורשת. לפיכך, מוצע לעגן את סמכות התובעים המשטרתיים לטפל בערעורים בנושאי השבתת רכב גם בבית המשפט המחוזי. נקודות לדיון: הערת נוסח: "או ערעור לפי סעיף 57ב לפקודה האמורה" – נוכח העובדה שפסקה (2) כבר כוללת התייחסות לערעור לפי סעיף אחר לפקודת התעבורה, נראה שיהיה מדויק יותר לנסח את התיקון המוצע באופן הבא: עיון חוזר על החלטות בית משפט שלום או שופט תעבורה לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה, או ערעור לפי סעיף 60 לאותה פקודה; תוספת ראשונה א' (סעיף 60) חלק ב': עבירות פשע שיועברו לטיפול התביעה המשטרתית . . . . . (10) תקיפות בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א), (ב)(1) ו-(ג) לחוק; (11) גניבה בנסיבות מיוחדות לפי סעיף 384א לחוק; . . . . . (23) המנהל או המארגן שירותי הסעה במטרה לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה לפי סעיף 12א(ג6) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; (24) פגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, כאשר העבירה נעברה בין בני זוג; . . . . . תוספת ראשונה א' (סעיף 60) חלק ד': עניינים שבהם רשאי תובע משטרתי, או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 12(א)(1)(ב), לטפל גם בבית המשפט המחוזי (1) בקשות ועררים בעניין מעצר, חיפושים ושחרור בערובה; (2) עיון חוזר על החלטות בית משפט שלום או שופט תעבורה לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה, או ערעור לפי סעיף 60 לאותה פקודה; (3) ערר על החלטת בית משפט שלום לפי סעיף 74(ה), בהתייחס לחומר חקירה הנוגע לכתב אישום המוגש בידי תובע משטרתי; (4) השגה על החלטה בעניין בקשה להישפט באיחור לפי סעיף 230; (5) תיקים שנדרשת בהם מומחיות מקצועית טכנית מיוחדת בענייני תעבורה.