חומר רקע
פרויקט אמהות וילדיהן במאסר:
חסמים וקשיים בישום פרויקט אמהות וילדיהן
1. תנאי מקדים לגבי חלק מהאמהות הינו קיומו של "ביקור בפיקוח" עם הילדים, טרם כניסתן לפרויקט. תיאום וקיום ביקור זה הנו באחריות בית הכלא ומחלקת הרווחה, ומתקיים בהשתתפות פק"ס לחוק נוער או עו"ס משפחה. ההוצאה אל הפועל של ביקור כזה, בהתחשב במרחקי הנסיעה ובתיאום הנדרש מול כל הגורמים הרלוונטיים, מורכבת ביותר ועל כן לעיתים כלל לא מתאפשרת.
2. תנאי מקדים להשתתפות בפרויקט – שהאם וילדיה יוכרו במחלקת הרווחה. ישנן אימהות אסירות שאינן מעוניינות בהעברת מידע אודות מאסרן למחלקת הרווחה (למשל עברייניות מרמה), היות והן חוששות מההשלכות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך.
3. לשם כניסת קטין לפרויקט, יש צורך באישור פק"ס לחוק נוער לעיתים התהליך לוקח זמן ולעיתים הוא כלל אינו מתאפשר
4. קטין מתחת לגיל 16 חייב בליווי ע"מ להגיע לפרויקט. לעיתים עולה קושי משמעותי בגיוס מלווה לקטין בגלל חוסר במשאבים משפחתיים/ כלכליים/ תמיכתיים.
5. קשיים תקציביים. ע"מ שהילדים יגיעו לביקורים קבועים בכלא מרחבי הארץ יש לסייע במימון הנסיעות, ולעיתים אף מימון המלווים.
6. אסירות מכורות פעילות (משתמשות במאסר בכדורים פסיכיאטריים שלא ע"פ מרשם) אינן יכולות להשתתף בפרויקט.
7. אסירות בהפרדה או המגלות בעיות תפקודיות אינן יכולות להשתתף בפרויקט. קיימות אימהות המסתירות מילדיהן את עובדת היותן במאסר. קיימת חשיבות לעבודת הכנה של אמהות אלו במסגרת פרטנית או קבוצתית.
8. ישנן אמהות שוועדת אלמ"ב אוסרת על השתתפותן בפרויקט.
9. לפרויקט המתקיים אחת לחודש מתלווה קבוצה בהנחייה קבועה (אחת לשבוע) בco : יועצת הכלא מטעם רש"א ועו"סית מנוה תרצה. בקבוצה נוכחות רק האימהות המשתתפות בפועל בפרויקט.
לדעתנו, רצוי ליצור מענה חלופי לאימהות המסתירות מילדיהן את עובדת היותן במאסר, לאימהות שמתנגדות להצטרף ולאימהות שמנתקות קשר עם ילדיהן בתקופת המאסר.
קשיים נוספים בשמירה על הקשר של האמהות עם ילדיהן
1. אי שיתוף פעולה מצד הגורמים המטפלים בילדים בזמן מאסרה של האם ומניעת התקשורת עם הילדים.
2. שמירת הסוד: אמהות שבוחרות שלא לספר לילדים על מאסרן כי לתפיסתן הידיעה על מאסרן תזיק לילדים והן נמנעות מקשר עמם על מנת שלא לפגוע בהם וע"מ שלא ייחשף הסוד.
3. בדומה לסעיף 2, רגשות אשמה ובושה על פירוק התא המשפחתי גורמים לעיתים לאמהות להימנע מקשר עם הילדים. היבטים הכרוכים בכליאת נשים המקשים על שמירת הקשר עם הילדים
בזמן המאסר, לרוב האמהות יש יחסים מורכבים עם הילדים. למרות שחלק מן האמהות לא טיפלו בילדים / הזניחו עוד לפני המאסר, הילדים מאוד חשובים להן במהלך המאסר. פעמים רבות המאסר מהווה מעין התפכחות מחיי הסמים, הזנות והכאוס שאפיינו את חייהן בחוץ, והן מתפנות לעשות חשבון נפש נוקב ומכאיב לגבי היותן אמהות "רעות", והסבל שהן גורמות לילדיהן. הדבר משפיע על דכאון ותחושות חוסר אונים בכלא שגורם לעיתים להן להימנע ממעורבות בחיי הילדים או להיכנס לתכניות טיפול, לערעור דרמטי במצבן הנפשי ולפגיעה בתפקודן במאסר.
לרוב הנשים העבריינית היסטוריה של עזובה רגשית בילדותן, והיסטוריה של התעללות מינית ופיסית. על רקע זה, התפתח מבנה אישיות שכולל חוסר אמון בסיסי, קשיים ביחסים אינטימיים, דימוי-עצמי נמוך, דיכאוניות ונטייה לקורבנות חוזרת, הפרעות פסיכיאטריות פוסט-טראומטיות, כולל הפרעות והעדר מודל הורים חיובי. הייצוגים הפנימיים של האימהות האסירות הינם לרוב מודלים של הורים מתעללים, מזניחים, אלימים ומסוכנים.
שמירת הרצף הטיפולי- המשך פרויקט שיקום קשר אם ילד לאחר שחרורה של האם ממאסר
כיוון שכישוריהן ההוריים של האימהות לוקים בתחומי תפקוד רבים - טרום המאסר ולאחריו, קיים צורך עליון בכך שמערך שיקום הנשים יכלול תכניות ספציפיות שימשיכו את התהליך שהחל בפרויקט בכלא וילמדו מודלים הוריים מיטיבים יש-מאין, תגובות הוריות גמישות והולמות ולימוד שלבי התפתחות נורמטיביים של ילדים.
טרם הכניסה למאסר הן חיו חיים שוליים שכללו שימוש בסמים, זנות, חוסר יציבות במגורים וחוסר יכולת לנהל סדר יום ובית. לרובן חסרה יכולת תכנון לטווח ארוך ודחיית סיפוקים.
לאחרונה החלה הרשות לשיקום האסיר להפעיל קבוצות ייחודיות לאימהות אסירות משוחררות, ב – 3 מוקדים ברחבי הארץ (צפון, דרום, מרכז) בהנחיית מנחות מומחיות ובהדרכה מקצועית צמודה. מטרת הקבוצות הינה לשקם את כאב הפרידה הכפויה ונזקי המאסר, לסייע ברכישת מודלים הוריים פנימיים מיטיבים: "יש מאין", לספק מודלים להורות
מיטיבה.
עלות הפרויקט 170,000 ₪. לצערנו, מפאת היעדר תקציב ייעודי לכך, הרשות לשיקום האסיר נאלצה להודיע על הפסקת הקבוצות.
אוכלוסיית ילדי האסירות הינה מהקשות והמוחלשות ביותר שקיימות בישראל. אוכלוסיית הילדים נמצאת בסיכון גבוה עקב כשל בתפקוד האימהי ובתפקוד הדיאדה אם – ילד.
קיימת הסכמה שילדי אסירות הם ילדים בסיכון גבוה, הזקוקים להשקעה מרובה כדי לגדול להיות אזרחים מועילים בחברה, ולא דור המשך של עבריינים, המהווים נטל חברתי וכלכלי כבד על המדינה.
התערבויות טיפוליות מותאמות עם אוכלוסייה זו - שברובה כמהה לעשות תיקון עם הילדים - יכולה להיות בעל ערך מניעתי וכלכלי עצום.
לפיכך, ישנה חשיבות לאומית עליונה להחזרת התקציב הייעודי לטיפול ומניעת עבריינות של ילדי האסירות במיוחד לאור העובדה שהקבוצות החלו כבר לפעול. האסירות האמהות כמהות לקבוצות ומרגישות בטוחות לחשוף את הקשיים בתפקודן, את מצוקותיהן והתנהגויותיהן כלפי הילדים ומעוניינות לעשות שינוי משמעותי.
בברכה,
רוני שפירא,
ראש תחום שיקום אסירות
הרשות לשיקום האסיר