חומר רקע
עמדת תנועת עיר ואם בנושא שקיפות בחינוך החרדי
אחד מכל חמישה תלמידים בישראל לומד במערכת החינוך החרדית * המערכת ממומנת מכספי ציבור אך כמעט שאינה מפוקחת על ידי משרד החינוך * שכרם של המורים החרדים נמוך בכ-50% מזה של שאר המורים בישראל ושל המורות החרדיות בכ-25% מזה של שאר המורות * פחות מ-1% מהמורים החרדים מאוגד לעומת כ-70% בקרב שאר המורים * כמעט כל עובדי ההוראה החרדים מועסקים כעובדי קבלן * כמחצית מעובדי ההוראה החרדים דיווחו על הלנת שכר * הפתרון: שקיפות ובקרה לאלתר, והצבת יעדים להכלת מערכת החינוך החרדית בתוך מערכת החינוך הכללית
בינואר 2018 פרסמה תנועת עיר ואם דו"ח מקיף והמלצות מדיניות על מערכת החינוך החרדית: "החצר האחורית של החינוך בישראל" (http://bit.ly/edu_charedim). הנתונים במסמך זה מתבססים על הדו"ח הנ"ל ועל נתונים נוספים שנאספו באגף החרדי בהסתדרות.
רקע:
בשנת 1953, כשחוקק חוק חינוך ממלכתי והוקם החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי, מערכת החינוך החרדית נשארה בחוץ. כמעט כל הגנים ובתי הספר פועלים במסגרת החינוך המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר). מה שאומר שהם מתוקצבים חלקית או באופן מלא על ידי משרד החינוך, אולם בשונה מבתי הספר והגנים הממלכתיים הם נמצאים בבעלות פרטית של עמותות. הפיקוח על השימוש בתקציבים, ובכלל על הנעשה במערכת החינוך החרדית, חלקי מאד. בנוסף לכך רוב הבנים החרדים בגילאי תיכון לומדים בישיבות הקטנות – המוגדרים כמוסדות חינוך תרבותי ייחודי בהם הפיקוח נמוך עוד יותר. מבנה זה של מערכת החינוך החרדית מאפשר תופעות כמו רמת חינוך ירודה, אפליה בקבלה, העסקה פוגענית של עובדי ועובדות ההוראה וכו'. בשנת 2014 הקים משרד החינוך את הזרם הממלכתי-חרדי (ממ"ח) כדי לאפשר חינוך תורני חרדי עם לימודי ליב"ה, בפיקוח ובניהול מלא של משרד החינוך. נכון לשנת הלימודים תשע"ז היו 36 בתי יסודיים בממ"ח מתוך 784 בתי ספר יסודיים חרדיים ו-61 גנים מתוך 5,112 גנים. כלומר טיפה בים. שאר המערכת מתנהלת כחינוך מוכר שאינו רשמי בבעלות ובניהול עמותות פרטיות.
פערים בין שכר עובדות ועובדי ההוראה החרדים וזכויותיהם לבין מקביליהם בחינוך הרשמי:
שכרם הממוצע של מורים במגזר החרדי הוא הנמוך ביותר בהשוואה לשאר המורים בישראל. השכר השעתי של מורים חרדים נמוך בכמעט 50 אחוז מזה של מורים יהודים לא חרדים. מורות חרדיות מרוויחות קרוב ל-25 אחוז פחות ממורות יהודיות לא חרדיות. גם בממוצעים של שכר חודשי על פי הלמ"ס (שלא כוללים מורים במשרות חלקיות ומורים במוסדות פטור) הפערים מגיעים בחינוך היסודי החרדי ל-25 אחוז פחות ממורה בחינוך הממלכתי, ו-44 אחוז פחות בחינוך העל יסודי.
רק 0.3 אחוז מעובדי ההוראה החרדים מאוגדים. לעומת 70 אחוז מהמורים במערכת החינוך הממלכתי.
כלל עובדי ההוראה החרדים מועסקים כעובדי קבלן לעומת חמישית בלבד מעובדי החינוך הממלכתי.
כמחצית מעובדי ההוראה דיווחו על הלנת שכר. 20 אחוז דיווחו על הלנת שכר לעיתים קרובות.
20 אחוז מעובדות ההוראה החרדיות ו-16 אחוז מעובדי ההוראה החרדים דיווחו על הפרשת מעשרות מהמשכורת חזרה לעמותה. ההפרשה יכולה להגיע ל-10 ואפילו ל-20 אחוז מהשכר.
44 אחוז מעובדות ההוראה החרדיות ו-16 אחוז מעובדי ההוראה החרדים דווחו על פיטורים חוזרים בסוף שנה והחזרה לעבודה בתחילת שנה.
42 אחוז מעובדי ההוראה החרדיים ו-26 אחוז מעובדות ההוראה החרדיות דווחו על עבודה בחופש (חודש לימודים נוסף בקיץ או בימי לימודים נוספים במהלך השנה) במשכורת רגילה במקום במשכורת כפולה אותה הם היו אמורים לקבל.
הבעיות בתקצוב מערכת החינוך החרדית
רובו המוחלט של תקציב בתי הספר בישראל מבוסס על שעות ההוראה. תקציב זה מכסה בעיקר את שכר המורים. שאר התקציב מועבר לשירותי היקף.
בבתי ספר ממלכתיים שכר המורים מועבר אליהם ישירות בהתאם להסכמי השכר במשק ולנתונים האישיים של כל מורה. אולם כפי שכתבנו קודם, מספר הגנים ובתי הספר בחינוך הממלכתי-חרדי הוא מזערי.
ברשתות החינוך החרדיות - החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני - המתוקצבים ב-100 אחוז על ידי משרד החינוך ושבבעלותן נמצאים רוב בתי הספר היסודיים החרדיים יושב חשב של משרד האוצר. הוא מחשב את ערך שעות ההוראה של המורים ואת גובה השכר הנגזר ממנו ומעביר את החישוב למשרד החינוך. משרד החינוך מעביר את הכסף לרשתות והן משלמות למורות ולמורים. במשרד החינוך לא יודעים מהו המספר המדויק של המורות והמורים שעובדים ברשתות החינוך החרדיות. העבודה הקבלנית הזו, והפער בין המידע שיש לרשתות לבין המידע שיש למשרד החינוך, מאפשרים משחקים עם תקציב שעות ההוראה. בנוסף, משרד החינוך לא מפעיל ביקורת חשבונאית על מוסדות החינוך ברשתות החרדיות, בשונה משאר המוסדות המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) החרדיים והלא חרדיים בארץ.
במוסדות המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) מחוץ לרשתות השכר מועבר ממשרד החינוך לעמותות, בהתאם למספר המורים שידוע במשרד החינוך ובהתאם לפרופיל ממוצע של עובדי ההוראה בבית הספר. בתי ספר אלה מחוייבים ב-75 אחוז לימודי ליבה ומתוקצבים בהתאם ב-75 אחוז. הם מחוייבים על פי חוק לשלם למורים 100 אחוז בהתאם להסכמי השכר במשק ואמורים להשלים את התקציב מתשלומי הורים ומתרומות אולם אין פיקוח מספק שהדבר אכן נעשה.
במוסדות הפטור המתוקצבים ב-55 אחוז שכר המורים מועבר ממשרד החינוך לרשתות החינוך ומשם לעמותות המנהלות את מוסדות הפטור - שתי ידיים נוספות בדרך ממשרד החינוך למורה. השכר מחושב על פי פרופיל קבוע, ולא בהתאם לרמת ההכשרה והוותק של המורה. גם כאן המוסדות מחוייבים לתשלום מלא למורים אך אין פיקוח מספק שהם אכן עומדים בכך.
בגנים החרדיים המצב חמור אף יותר. הגנים מתוקצבים לפי מספר הילדים בגן, וזה אמור לכסות את שכר הגננות. לרבות מהגננות אין בכלל תיק הוראה, וכך משרד החינוך לא יודע עליהן דבר. העמותות מחוייבות לשלם משכורת לגננות לפי הסכמי השכר במשק, לפי ותק ורמת הכשרה וכדומה, אבל מאחר ואין לגננות תיק הוראה הם יכולים להוציא להן תלושים שהם כביכול "חוקיים" אבל בעצם לא משקפים את המציאות האמיתית של העובדת. ואין מי שיפקח על זה כי הגננת בכלל לא מוכרת במשרד החינוך.
במהלך הסקרים האנונימיים שאספנו תוך כדי כתיבת הדו"ח, ובעדויות שהתקבלו באגף החרדי בהסתדרות, עלו מקרים רבים של דיווח כוזב בתלושי השכר של העובדים כגון: שינוי של שנות הוותק. רישום של פחות שעות ממה שהעובד עובד בפועל. כל מיני תוספות שמגיעות לעובד עבור תפקידים נוספים שהוא ממלא ולא ניתנות לו כמו ריכוז טיולים וכדומה. ושאר "משחקים" כאלו שמביאים בסופו של דבר להפסד לעובד של מאות ואלפי שקלים כל חודש. במקביל עלו עדויות על מורים שמקבלים שכר אך לא עובדים בפועל.
משרד החינוך מפעיל בקרה חשבונאית על מוסדות החינוך החרדיים מחוץ לרשתות כשם שהוא מפעיל ביקורת על שאר מוסדות המוכש"ר בארץ. הביקורת כוללת בדיקה של תלושי שכר ובדיקה שאין פערים בין התקציב שהועבר לבתי הספר לשימוש שנעשה בפועל, אולם זו ביקורת חשבונאית בלבד. אין בדיקה שהתלושים אכן משקפים את המצב בפועל ואין בדיקה שהשתמשו בתקציבים בהתאם למה שהם יועדו מלכתחילה.
בעיה נוספת בשקיפות תקציבי מערכת החינוך החרדית, היא שחלק מהתקציבים אינם נובעים מחקיקה או תקנות אלא מחולקים בהסכמים קואליציוניים. המידע הגלוי לגבי העברות אלה בסיסי ביותר ולא ברור כיצד אם בכלל נערך מעקב אחר חלוקת כספים אלה והאם הם מחולקים באופן ראוי או שוויוני. בפועל ההסכמים הקואליציוניים האלה מרוקנים את מדיניות משרד החינוך מתוכן.
בעיות נוספות הנוגעות לשקיפות במערכת החינוך החרדית
תשלומי הורים
מ-2014 בתי ספר מוכש"רים ומוסדות פטור רשאים לגבות מההורים שכר לימוד בגובה ההפרש בין שעות הלימודים בפועל לבין השעות המתוקצבות על ידי המדינה וכן לגבות סכום נוסף של עד 15 אחוז משכר הלימוד. אולם ישנם כמה תנאים לגבי תשלומי הורים, שאינם מתקיימים כמעט במערכת החינוך החרדית:
בתי הספר נדרשים לאשר את גביית תשלומי ההורים באמצעות מערכת אפיק – בפועל כ-60 אחוז ממוסדות החינוך החרדיים לא דיווחו על תשלומי הורים במערכת אפיק, או דווחו ולא קבלו אישור. לעומת 17 אחוז בחינוך הממלכתי ערבי, 14 אחוז בממלכתי יהודי ו7 אחוז בממלכתי דתי.
את תשלומי ההורים יש להפריד בחשבון בנק נפרד, ועל הצ'קים שיוצאים ממנו יש להחתים את נציג וועד ההורים או נציג העירייה. אולם בבתי הספר החרדיים אין וועדי הורים נבחרים בכלל, וכך אין בקרה של ההורים על תשלומי ההורים.
בתי הספר נדרשים לשתף את וועד ההורים בהחלטה לאילו צרכים ינוצלו תשלומי ההורים ולאפשר לוועד לפקח על יישומן של ההחלטות המשותפות – בהעדר וועדי הורים זה כמעט ולא קורה.
בחינות מיצ"ב
על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך בתי הספר המוכש"רים מחוייבים במבחני מיצ"ב בשני מקצועות – מתמטיקה ושפת אם -לעומת ארבעה מקצועות במוסדות החינוך הרשמי – גם אנגלית ומדע וטכנולוגיה. בשנת הלימודים תשע"ז השתתפו בבחינות המיצ"ב רק 107 מוסדות מתוך כ800 מוסדות חינוך יסודיים חרדים! והתוצאה הממוצעת שלהם היתה 25 לעומת 57 בחינוך הממלכתי דתי ו-63 בחינוך הממלכתי. משרד החינוך הפסיק בשנת הלימודים תשס"ה לפרסם את תוצאות המוסדות החרדיים בבחינות המיצ"ב בגלל ההשתתפות הנמוכה. כל זה קורה למרות פסיקת בית המשפט העליון ב-2013 שהורתה למשרד החינוך לערוך מבחני מיצ"ב בכל בתי הספר של רשתות החינוך במגזר החרדי.
הצעת מדיניות
הפתרון הכולל לבעיות מערכת החינוך החרדית, הוא העברת מערכת החינוך החרדית מבעלות העמותות לבעלות המדינה, והכלתה במערכת החינוך הרשמית. הרחבת החינוך הממלכתי חרדי צריכה להיות אחד מהיעדים המרכזיים של ממשלות ישראל מעתה והלאה. כשם שהמדינה קבעה יעדים לשילוב חרדים בהשכלה ובתעסוקה ובהתאם לכך גיבשה תוכניות חומש שאכן הניבו את התוצאות הרצויות ואף עקפו אותן, כך מדינת ישראל צריכה לקבוע יעדים להכלת מערכת החינוך החרדית בתוך המערכת הממלכתית חרדית.
פתרונות ביניים לבעיות שהועלו במסמך
כל זמן שמערכת החינוך החרדית נשענת על עמותות פרטיות, על המדינה לדאוג למנגנון פיקוח הדוק במיוחד. ולחתור להעסקה ישירה של עובדות ועובדי ההוראה:
העברה של עובדות ועובדי ההוראה החרדיים להעסקה ישירה על ידי משרד החינוך. על מנת שהשכר יגיע ממשרד החינוך \ הרשויות המקומיות ישירות לידי העובדות והעובדים, ולא דרך העמותות.
עד שזה נעשה – צריך להפעיל בקרה על שכר המורים והמורות. הקפדה על כך שלכל גננת ומורה יהיה תיק הוראה במשרד החינוך. שהם ידווחו בעצמם על שעות העבודה, ההכשרה שלהם וכו'. ושתתבצע בדיקת תיאום עם התלושים שלהם.
העלאת השקיפות והידוק הפיקוח על תשלומי ההורים. משרד החינוך צריך לחייב את בתי הספר להשתמש באחת משתי האפשרויות הבאות לניהול ופיקוח על תשלומי ההורים: הקמת וועד הורים דמוקרטי שיהיה שותף מלא לקביעת גובה תשלומי ההורים ולפיקוח על השימוש בהם במהלך השנה. או הפעלת רואה חשבון חיצוני שיפקח ויעקוב אחר גביית תשלומי ההורים והשימוש בהם.
בדיקה של משרד החינוך שתוכניות הלימודים שבתי הספר התחייבו ללמד אכן נלמדות וברמה מספקת.